זוג נשוי אשר היו שותפים, יחדיו עם אחרים, בבעלות בבניין מסחרי, חתמו על הסכם ממון לפיו במקרה של פטירת הבעל תהא האישה זכאית לכל תמורה שתתקבל מהשכרת הנכס למשך שארית חייה. לאחר מות הבעל ביקשו ילדיו של הבעל לבטל את הסכם הממון בטענה כי הוא מהווה הענקת מתנה שתוענק רק לאחר מותו של הנותן ועל כן אינו בר תוקף כיוון שלא נעשה במסגרת צוואה.
בית המשפט העליון קבע, כי הסכם הממון בין בני הזוג הינו בעל תוקף והאישה זכאית לקבל את דמי השכירות מהנכס למשך שארית חייה. חוק הירושה אוסר על עריכת הסכם בדבר ירושתו של אדם או ויתור עליה, או על הענקת מתנה המיועדת להיות מוקנית רק לאחר מות הנותן שלא במסגרת צוואה רשמית וזאת מתוך כוונה לאפשר למוריש לשנות את הסדרי הירושה בהתאם לרצונו עד ליום מותו. אולם, הסכם ממון בין בני זוג, אשר נעשה בהתאם להוראות החוק אינו כפוף לאיסור זה. כאן, הסכם הממון נערך בהתאם להוראות החוק, אושר על ידי בית המשפט פעמיים, אינו מעביר את הזכות להימנות בין היורשים למי שאינו יורש כדין או מדיר יורש קיים מירושתו ואף אינו מקנה לאישה מתנה עתידית. כך, למעשה, בעוד שההסכם הינו בעל השלכה על העזבון, הרי שהוא אינו הסכם לירושה עתידית, ועל כן אינו בא בסתירה לחוק הירושה, אלא יכול להתקיים בהרמוניה עימו. משאין סתירה בין ההסכם ובין החוק, הרי שאין עילה לביטול הסכם הממון והאישה זכאית לתמורה שתתקבל מהשכרת הנכס.