שיעבוד ימי ומעצר אוניות בישראל בגין חוב בשל אספקת דלק

כשרכב מתדלק בתחנת דלק ו"שוכח" לשלם מדובר בחוב של עשרות דולרים לכל היותר וניתן יחסית בקלות לאתר את בעל הרכב ולגבות ממנו את הכסף. להבדיל, כשאוניה מתדלקת, סכום התדלוק מגיע למאות אלפי דולר, התשלום לא נעשה במעמד התדלוק וכשהאוניה לא משלמת נדרש לעתים לבצע פעולות גבייה בצד השני של הגלובוס. אמצעי הגביה החזק ביותר הוא מעצר האוניה כשהיא עוגנת בנמל כלשהו.
בעת המנדט הבריטי בישראל (1920-1948), בדומה להתנהלות האימפריה הבריטית במושבות הבריטיות באותה עת, הוחל בארץ ישראל המשפט הימי האנגלי, לרבות "חוק בתי המשפט הקולוניאליים לאדמירליות" משנת 1890, "חוק בית המשפט לאדמירליות" משנת 1840, "חוק בית המשפט לאדמירליות" משנת 1861 והתקדימים המשפטיים מן המשפט האנגלי הימי. בשנת 1960 חוקק בישראל חוק הספנות (כלי שיט), התש"ך-1960, אשר נתן תוקף של חוק למושג ״השעבוד הימי״ (Maritime Lien) וקבע רשימה רחבה של מקרים בהם הוא יחול.
שיעבוד ימי מקנה לנושה, בנסיבות מסוימות, זכות להיפרע מהאנייה - כלומר הזכות לעצור את האנייה, למכור אותה ולגבות את החוב מדמי המכר. הדין הישראלי מאפשר שיעבוד ימי במקרה של חובות של בעלי האנייה, חובות של צוות האוניה, או חוב של כל מי שפועל בשמה, כשהתביעה יכולה להיות בגין התחייבות חוזית של בעלי האוניה (למשל, תשלום בגין דלק שנרכש), חובות לנמל, חבויות שנובעות מחובות לעובדים, פיצויים לצדדים שלישיים ועוד. השעבוד הימי רובץ על האנייה ונשאר בתוקף גם עם חילופי בעלים, אפילו אם הרוכש לא היה מודע לקיום החוב.
הסעד של מעצר אוניה הוא סעד יעיל ביותר, בעיקר בשל הנזק הגדול הנגרם לבעל האוניה בעת מעצרה, כשהאוניה אינה יכולה לפעול ולייצר הכנסות, ובוודאי ככל שהאוניה נמכרת. לכן קבע בית המשפט העליון הישראלי לאחרונה שלא ניתן לעצור אוניה בגין חוב של חוכר אלא רק בגין חוב של בעלי האנייה ובית המשפט לימאות כבר קבע בעבר, כי שיעבוד ימי קיים רק למי שהיה צד ישיר להתקשרות עם האנייה.
באמנת בריסל משנת 1952 International Convention Relating To The Arrest Of Sea Going Ships נקבעה האפשרות לעצור "אניית אחות" וכך גם באמנת ג'נבה משנת 1999 הקרויה: International Convention On The Arrest Of Ships. עם זאת, ישראל אינה צד לאמנות אלה. במקרה שנדון לפני מספר חודשים בבית המשפט לענייני ימאות בחיפה דובר על אוניה טורקית שטבעה מול חופי סיציליה ונטלה איתה אל המצולות חוב של כמה מאות אלפי דולרים בגין דלק שצרכה. כשאוניה בבעלות זהה ("אוניה אחות") עגנה בישראל התבקש מעצרה בגין החובות של "אחותה". בית המשפט קבע שהדין הישראלי לא מכיר במעצר אוניה אחות והאוניה שוחררה.
לבית המשפט לימאות בישראל הסמכות לעצור אוניה ברגע שהיא נמצאת בתחומי השיפוט של ישראל, גם אם אין כל זיקה לישראל של האנייה, בעליה, או המחלוקת. מכיוון שבעידן המודרני ניתן באמצעות מחשב לגלות בקלות היכן עוגנת אוניה מסחרית, כדאי לספקי דלק או נושים אחרים, שאוניה שעוגנת בישראל חבה להם כסף, לפנות באופן בהול לבית המשפט הימי בישראל ובאמצעות עורכי דין המתמחים במשפט ימי ולפעול למעצר האוניה בטרם תעזוב את חופי ישראל ותמשיך ליעד לא נודע.
• למען הגילוי המלא יצוין, כי משרד אפיק ושות' מייצג את החברות הקפריסאיות Petronav Ship Management Ltd ו- Island Petroleum Limited בעלת הזיכיון לביצוע התדלוק הימי בנמל חיפה.