פסק דין
כללי
1. התובעת (להלן: "התובעת" או "סמרט טרייק") היא חברה המאוגדת בסינגפור, העוסקת בעיצוב, ייצור, שיווק והפצה של מוצרי תלת אופן לילדים (להלן: "המוצרים").
2. הנתבעים הם אזרחי ישראל, תושבי ניו-ג'רזי, אשר פעלו בארה"ב באמצעות חברת Piermont Products LLC (להלן: " "Piermont), שבשליטתם.
חברת Piermont נוסדה כחלק ולצורך התקשרות עם התובעת. בין שתי החברות התקיימו קשרים עסקיים שעיקרם, קידום, שיווק ומכירת מוצרי התובעת בארה"ב.
3. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים לשלם לה חוב כספי של חברת Piermont בסך 751,982 דולר בצירוף ריבית בסך 9% לשנה מיום 12.7.16 ועד התשלום בפועל.
רקע
4. ב-3.3.2009 נחתם בין התובעת לבין חברת Piermont (שנקראה אז Smart Trike LLC) הסכם על פיו תשמש Piermont נציגה וסוכנת מכירות בלעדית של מוצרי התובעת כנגד עמלות שישולמו לה בגין מכירות שתבצע (להלן: "ההסכם הראשון").
5. ב-8.10.2010 התקשרה התובעת עם Piermont בהסכם, בו הוסכם כי Piermont תפעל כמפיץ בלעדי של מוצרי התובעת, גם באמצעות רכישת המוצרים ומכירתם על ידה (להלן: "הסכם 2010").
6. באותו מועד, בתאריך 8.10.2010, חתמו הנתבעים על כתב ערבות אישית להתחייבויות חברת Piermont (להלן: "כתב הערבות").
7. ב-9.11.2011 הודיעה התובעת לנתבעים על הפסקת הפעילות העסקית עם Piermont.
ממועד זה ואילך, החלו להתנהל בין הצדדים הליכים משפטיים בארה"ב ובישראל.
ההליכים בארה"ב
8. ביום 14.11.2011 הגישה התובעת בבית המשפט הפדראלי של ניו יורק תביעה כנגד בעלי Piermont, מר ינובסקי (להלן: "ינובסקי" או "נתבע 1") ומר קרמר (להלן: "קרמר" או "נתבע 2") כאשר שני האחרונים נתבעו, בין היתר על בסיס כתב הערבות.
ינובסקי וקרמר בקשו למחוק את עילת התביעה שיסודה בכתב הערבות, מחמת כך שבכתב הערבות יש תניית שיפוט המעניקה סמכות שיפוט בלעדית לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בקשתם נעתרה, והתובעת הגישה תביעה חדשה לבית המשפט הפדראלי של ניו יורק, ממנה נפקדו עילות תביעה שיסודן בכתב הערבות. ינובסקי וקרמר בקשו למחוק גם תביעה זו.
9. ביום 23.1.2013 ניתנה החלטה לפיה בית המשפט "נעתר לבקשה למחיקה שהוגשה על ידי הנתבעים רוברט קרמר ויוסף ינובסקי, הדוחה את כל עילות התביעה נגד רוברט קרמר ויוסף ינובסקי עם מעשה בית דין, מלבד עילת התביעה השמינית שנדחתה ללא מעמד של מעשה בית דין."
10. Piermont מצידה הגישה תביעה שכנגד במגוון עילות: הפרת חוזה, אי תשלום עמלות סוכן, נטילת כספים שלא כדין, אי עמידה בחובה לספק מוצרים ומכירת מוצרים למתחרים.
פסק הדין בארה"ב
11. ביום 15.10.2015 ניתן בארה"ב פסק דין חלקי המקבל את תביעת התובעת, ומחייב את Piermont לשלם לתובעת סך 929,536 דולר.
באשר לתביעה שכנגד שהגישה Piermont, קבע בית המשפט שעל התובעת לשלם ל-Piermont עמלות מכירה לשנת 2011 בסך 211,647 דולר, ולגבי שנת 2012 עמלות בשיעור אותו יקבע Special Referee.
12. ביום 12.7.2016 הוציא בית המשפט בניו יורק פסק דין סופי מכריע בתביעות ההדדיות שבין התובעת ל-Piermont (נספח 15 לתצהיר הנתבעים, נספח 7 לתצהיר התובעת, להלן: "פסק הדין בארה"ב").
בהתאם לפסק הדין בארה"ב, הועמד סכום החוב של Piermont לתובעת ע"ס 929,536 דולר.
מסכום זה הופחתו עמלות בסך 211,647 דולר (עמלות לשנת 2011) וכן עמלות בסך 185,891 דולר (עמלות לשנת 2012), אותן חויבה התובעת לשלם לPiermont.
סך העמלות שהופחתו עמד על: 397,538 דולר.
13. התוצאה הייתה ש-Piermont חויבה לשלם לתובעת סך של 531,998 דולר בתוספת ריבית בסך 9% לשנה, מדצמבר 2011 ועד מועד מתן פסק הדין, בסך 219,984 דולר.
סכום פסק הדין בארה"ב הועמד ע"ס 751,982.99 דולר.
פסק הדין אושר בהחלטה מיום 10.2.2017.
התביעה בישראל
14. בשנת 2013 הגישה התובעת כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר (תא"ק 7213-09-13). בהחלטת בית המשפט מיום 20.4.2014, נקבע כי יש לעכב את ההליכים בישראל עד למועד מתן פסק דין חלוט בהליך התלוי ועומד בארה"ב. ההליכים חודשו בשנת 2017, תוך שמספר התיק עודכן למספר שבכותרת.
15. וכעת הגיעה עת ההכרעה בתביעת התובעת כנגד הנתבעים.
תמצית טענות התובעת בכתב התביעה
16. הנתבעים חתמו על הסכם 2010 וכן על כתב הערבות.
17. ביום 9.11.2011 הודיעה התובעת לנתבעים על סיום הסכם 2010, וזאת לאחר שמצאה כי הנתבעים הציגו בפניה מצגים כוזבים לגבי תקבולים שהתקבלו ממכירת המוצרים.
18. במועד סיום ההתקשרות, Piermont נותרה חייבת לתובעת סך של 1,0666,454 דולר ארה"ב לפי הפירוט כדלקמן:
א. בגין מוצרים שהתובעת סיפקה לPiermont עבור חנויות רגילות ו/או מקוונות;
ב. בגין מוצרים שהתובעת סיפקה לPiermont עבור חברת Toys R Us בארה"ב (להלן: "TRU" או "טויס אר אס")
ג. בגין תשלום ששילמה חברת טויס אר אס לידי Piermont, אך זו עיכבה אותו;
ד. בגין הלוואה שניתנה לPiermont על ידי התובעת.
19. ביום 3.10.2011 שלח הנתבע 1 הודעה לתובעת במסגרתה ערך "גמר חשבון", על פיו חייבת Piermont לתובעת סך 929,536 דולר ארה"ב.
כמו כן, ב"כ הנתבעים שלח לתובעת ב-7.10.2011 טיוטת הסכם פשרה על פיה עומד החוב של Piermont על סך של 986,000 דולר ארה"ב.
20. בהתאם לפסק הדין בארה"ב מיום 12.7.2016, חויבה Piermont לשלם לתובעת סך של 751,982 דולר, בצירוף ריבית עונשית בסך 9% לשנה מיום 12.7.2016 ועד התשלום בפועל.
21. במועד סיום ההסכם, היו בחשבון הבנק של Piermont כמיליון דולר שהתקבלו בגין תקבולי מכירות אותם היו הנתבעים צריכים להעביר לתובעת, ואולם הנתבעים נטלו אותם לידיהם ללא זכות שבדין וסגרו את החשבון.
22. הנתבעים חבים באחריות אישית כלפי התובעת מהנימוקים הבאים:
בחינת פעולות הנתבעים מראה, כי אלו פעלו במכוון לרוקן החברה מנכסיה באופן שלא ניתן יהא להיפרע ממנה. הם מסתתרים מאחורי מסך ההתאגדות ומסרבים להחזיר הכספים.
הנתבעים חבים כלפי צדדים שלישיים עימם התקשרו בשם החברה, על יסוד חובת תום הלב;
הנתבעים בהתנהלותם העסקית, הוליכו שולל את התובעת.
הנתבעים גרמו ביודעין להפרת החוזה בין התובעת ל-Piermont.
23. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום 751,982 דולר בצירוף ריבית בשיעור 9% לשנה ממועד פסק הדין בארה"ב ועד התשלום בפועל, וזאת הן מחמת היות הנתבעים ערבים לחובותיה של Piermont על פי כתב הערבות, והן מחמת חיוב הנתבעים באופן אישי בחובות Piermont מכוח חוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").
עוד טוענת התובעת כי נטילת הכספים מחשבון הבנק של Piermont, עולה כדי חוסר תום לב בקיום הסכם, כדי עוולה של גרם הפרת הסכם ושליחת יד כמשמעותן של עוולות אלה בפקודת הנזיקין.
תמצית טענות הנתבעים בכתב ההגנה
24. בין השנים 2009-2011 התנהלו בין התובעת ל-Piermont קשרים עסקיים שמטרתם, מכירת מוצרי התובעת באופן בלעדי בארה"ב ובקנדה.
במסגרת ההסכם הראשון, פעלה Piermont על בסיס עמלות ובהמשך, בהסכם 2010, הייתה אמורה לפעול כמפיץ בלעדי, בין היתר גם על ידי מכירת המוצרים באופן עצמאי, לאחר רכישתם מהתובעת.
במסגרת הסכם 2010, ניצלה התובעת את מצב הנתבעים שהשקיעו שנים וכספים רבים בקידום מוצרי התובעת, והתעקשה כי הם יחתמו על ערבות אישית.
25. הערבות האישית לא נועדה לכסות כל חיוב של Piermont, אלא יוחדה להתחייבויות של Piermont, הנובעות מהזמנת מוצרים שסופקו לה באופן עצמאי וישיר.
תכליתה של הערבות האישית שנחתמה על ידי הנתבעים, הייתה להבטיח קיום התחייבויות ספציפיות מצידה של Piermont, בקשר עם הסכם 2010 ובתוכו, בקשר עם מוצרים שסופקו על ידי התובעת במישרין ל-Piermont, לצורך מכירתם כמפיץ בלעדי של מוצרים אלה באיזור ארה"ב וקנדה.
26. ב-9.11.2011 הודיעה התובעת ל-Piermont באופן חד צדדי על ביטול ההסכם. הפרה זו הצטרפה להפרות נוספות של התובעת כלפי Piermont.
27. הנתבעים ציינו כי תביעת התובעת כנגד הנתבעים אישית בארה"ב סולקה לחלוטין ונותרה תביעת התובעת כנגד Piermont, לעניין הפרת חוזה בלבד.
בתביעתה זו, מבקשת התובעת לאכוף את פסק הדין שניתן בארה"ב, כנגד הנתבעים בכובעם כערבים אישית כביכול לכלל חובותיה של Piermont.
28. יש להורות על סילוק התביעה בהיעדר עילה:
פסק הדין שניתן בארה"ב לא עבר תהליך קליטה בישראל, ומשכך אין לו מעמד ו/או תוקף.
כתב הערבות אינו כללי וגורף, ולא מכסה את כל הרכיבים הנתבעים. הערבות האישית יוחדה להתחייבויות Piermont, הנובעות מהזמנת מוצרים שסופקו לה לצורך מכירתם על ידה באופן עצמאי, מתוקף היותה מפיץ בלעדי בארה"ב וקנדה.
הנתבעים לא הסכימו להיות ערבים לחוב הנטען כלפי Piermont בגין כספים שנתקבלו לכאורה בידי Piermont מאת טויס אר אס; או בגין מוצרים שהתובעת סיפקה בעצמה לטויס אר אס, בעסקאות בהן פעלה Piermont כמשווקת בלבד.
לתובעת חוב ל-Piermont בגין עמלות שלא שילמה לה בגין תקופת ההסכם והוצאות שהשתלמו על ידה, כל זאת בגובה 397,538 דולר ארה"ב. לאור האמור, ובשים לב לחיובים שאינם מכוסים בכתב הערבות, החוב של הנתבעים מכוח ערבותם אינו עולה על 124,929 דולר ארה"ב.
לבסוף, לנתבעים טענות קיזוז אישיות המאיינות כל טענה לחוב מצידם. טענות הקיזוז נסמכות על כך שהתובעת וגורמים הקשורים עמה פעלו להפצת דברי שקר וכזב כנגד הנתבעים Piermont ועסקים הקשורים בהם, בניסיון להכשיל את עסקיהם ולחבל בהם.
בכך, נגרם נזק ופגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם ושל עסקים נוספים שהנתבעים מנהלים, כשהיקף הנזקים טרם הוברר במלואו.
כמו כן, ניתנו לתובעת שירותים נוספים בעלויות משמעותיות שיצאו מכיס הנתבעים, אך התובעת לא השיבה הכספים על כך. בנוסף, לתובעת חובות כלפי Piermont, בהם היא מסרבת לשאת.
תמצית טענות התובעת בכתב התשובה
29. בהתייחס לטענה לפיה פסק הדין שניתן בארה"ב הינו פסק זר שלא עבר קליטה בישראל – דין הטענה להידחות מכיוון שהכרה בפסק זר יכולה להיעשות גם באופן אינצידנטלי, על פי שיקול דעתו של בית המשפט.
בהתייחס לטענות הקיזוז- הנתבעים מעולם לא שלחו הודעת קיזוז פורמלית לתובעת; מכל מקום, המדובר בטענות סתמיות, ללא פירוט נדרש לעניין מקור הזכות הנסיבות שהקימו את הזכות ואף לא סכום הקיזוז המבוקש.
כמו כן, אין ל-Piermont, ואף לא לנתבעים, בעלי המניות ב-Piermont, היכולת לטעון טענות שיש בהן כדי לאיין את פסק הדין שניתן בארה"ב, נוכח השתק עילה והשתק פלוגתה.
בנוסף, טענת הקיזוז היא טענה אישית, שהנתבעים לא יכולים לעשות בה שימוש אלא Piermont בלבד.
המסגרת הראייתית
30. מטעם התובעת הוגש תצהירה של הגב' ענת פינטו (להלן: "הגב' פינטו").
31. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הנתבע 1 ( להלן: הנתבע 1" או "ינובסקי") וכן תצהירו של הנתבע 2 ( להלן: "הנתבע 2" או "קרמר").
העדים נחקרו על תצהיריהם.
הכרה בפסק הדין בארה"ב
32. בסיכומיהם, לא עמדו הנתבעים על הטענה לפיה לפסק הדין שניתן בארה"ב אין תוקף בישראל, וטוב שכך.
בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח – 1958, הכרה בפסק זר יכולה להיעשות באופן אינצידנטלי בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק, על פי שיקול דעת בית משפט אם ראה שמן הדין ומן הצדק לעשות כן. (ע"א 4525/08 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' New Hampshire Insurance Co (פורסם בנבו, 15.12.2010)).
בנסיבות המקרה הנדון, המפורטות לעיל ולהלן, צודק וראוי להכיר בפסק הדין שניתן בארה"ב ובזכויות שהוא מגלם בקרבו.
המערכת ההסכמית בין התובעת לחברת Piermont
33. מן הראיות עולה, כי תחילת ההתקשרות בין התובעת לחברת Piermont (אשר כאמור, שמה המקורי היה Smart Trike LLC), הייתה ביום 3.3.2019, עת נחתם ביניהן הסכם, לפיו האחרונה תשמש נציגה וסוכנת מכירות בלעדית של מוצרי סמארט-טרייק בארה"ב וקנדה, כנגד עמלות שהתובעת תשלם לה בגין מכירות שיבוצעו על ידה (לעיל ולהלן: "ההסכם הראשון").
ביום 8.10.2010 חתמו הצדדים על הסכם (לעיל ולהלן: "הסכם 2010"), במסגרתו עברה Piermont לפעול כמפיצה בלעדית של מוצרי סמארט-טרייק, גם באמצעות רכישת מוצרים ומכירתם על ידה, תוך שהיא נושאת בסיכון הן בעלויות של רכישת המוצרים והן בהכנסות וברווחים ממכירתם (זאת בשונה מהמתכונת המקורית, שאז Piermont לא רכשה את מוצרי התובעת).
הנה כי כן, בתחילת הדרך פעלה Piermont על בסיס עמלות שהשתלמו לה בגין מכירות מוצרי התובעת ששווקו על ידה.
בהמשך, בהתאם להסכם 2010, החלה Piermont לפעול לצורך הפצה ושיווק של מוצרי התובעת, הן באמצעות רכישת מוצרים במישרין על ידה ומכירתם באופן עצמאי והן באמצעות שיווק המוצרים, כנגד עמלות.
כתב הערבות
34. הצדדים חלוקים בשאלה: האם ערבותם של הנתבעים מכוח כתב הערבות היא להבטחת כל התחייבויותיה של חברת Piermont לתובעת (כעמדת התובעת), או רק להבטחת חובותיה של Piermont לתובעת הנובעות מהזמנת מוצרים שסופקו לה לצורך מכירתם כמפיצה (כעמדת הנתבעים).
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את עמדת הנתבעים בנקודה זו.
35. ראשית, יש משמעות לעיתוי חתימת כתב הערבות. עיון בכתב הערבות מעלה כי הוא נחתם ביום 8.10.2010, דהיינו באותו מועד בו נחתם הסכם 2010.
מועד חתימת כתב הערבות בד בבד עם הסכם 2010 יש בו כדי ללמד על הזיקה בין כתב הערבות לבין הסכם 2010 דווקא, להבדיל מההסכם הראשון.
36. עיון בכותרת כתב הערבות כמו גם בתוכנו, מלמד כי מדובר בערבות המוגבלת להתחייבויות ספציפיות בלבד, ולא בערבות לכל התחייבותיה של Piermont באופן גורף.
כך, מתחת לכותרת "PERSONAL GUARNTEE" נרשם:
"GURANTEE DATED OF OCTOBER 31,2010 OF CERTAIN OBLIGATIONS OF SMART TRIKE LLC. BY ROBERT KRAMER AND JOSEFH JANOWSKI…"
(ההדגשה אינה במקור- ע.ב).
הנה כי כן, הצדדים ציינו מפורשות בכותרת המסמך כי מדובר בערבות
ל-CERTAIN OBLIGATIONS, דהיינו : ערבות להתחייבויות מסוימות.
37. גם תוכן כתב הערבות, מתיישב עם המסקנה לפיה הוא הוגבל להתחייבויות מסוימות.
כך, כתב הערבות קובע אפשרויות בחירה:
"במקרה של הפרת התחייבויות התשלום של SMART TRIKE LLC לפי ההסכם, הערבים יהיו ערבים, לבחירתם (א) לשלם את מחיר הרכישה של הסחורה.... או (ב) להחזיר את הסחורה הנוגעת בדבר....".
וכן בהמשך:
"במקרה שההסכם יפקע או יסתיים כאמור בו, ערבים הערבים לפי בחירתם (א) לשלם את כל הסכומים המגיעים לחברה עבור סחורה שהתקבלה... או (ב) להחזיר את הסחורה שחויבה בחשבון...".
הנה כי כן, מתן האפשרות לערבים להשיב את הסחורה לתובעת, מצביע על כך שהערבות אכן ניתנה בקשר עם הזמנת המוצרים על ידיPiermont .
38. גם בחינת אומד דעת הצדדים, כפי שעולה מהראיות, מחזקת את גרסת הנתבעים.
לעניין זה, למעשה לא הובאה כל עדות מטעם התובעת-
מטעם התובעת העידה כעדה יחידה הגב' פינטו, אשר אינה חתומה על כתב הערבות ולא הייתה לה ידיעה אישית בדבר אומד דעת הצדדים עובר לחתימתו.
גב' פינטו אישרה כי אינה יודעת כיצד הגיעו הצדדים לנוסחו של כתב הערבות, ולא ידעה להשיב לשאלות לעניין נסיבות עריכת כתב הערבות (עמ' 29-30 לפרוטוקול).
מר יורם בראון, אשר חתום על כתב הערבות, נמנע מהגשת תצהיר וממתן עדות, בלא שניתן לכך הסבר מניח את הדעת.