החלטה
כללי והשתלשלות העניינים
לפני ערר על החלטת בית משפט קמא מיום 12/4/20 (ה"ת 17501-04-17) לפיה הורה על הארכה נוספת, שביעית במספר, של צו הקפאת חשבון בנק על שם העורר, למשך 180 ימים (להלן- ההחלטה מושא הערר).
נגד העורר, אשר שוהה באוסטרליה, מתנהלת חקירה, שראשיתה בשנת 2017, בחשד לביצוע עבירות מרמה, בארץ ובחו"ל, ועבירות על חוק איסור הלבנת הון. ביום 19/2/17 הוציא בית משפט קמא צווי תפיסה והקפאה לחשבונות בנק על שם העורר (בנק מזרחי מס' חשבון 135877- 24 מיליון ש"ח, וחשבון נוסף בבנק דיסקונט) מכוח סעיפים 32, 34, 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט- 1969, ומכוח סעיף 26 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן- חוק איסור הלבנת הון).
מטרתם של הצווים נועדה להבטיח את חילוט הכספים ככל שיוגש כתב אישום והעורר יורשע בדין, והם ניתנו על יסוד חשד כי מקור הכסף שנמצא בחשבונות הבנק, נעוץ ברווחים שהושגו במרמה והונאה בדרום אפריקה, ועל כן הם מהווים "רכוש אסור" בהתאם לסעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון. על פי הטענה, העברת הכספים לחשבונות פרטיים בישראל מבלי לציין את מקור הכסף, והעברתם פעם נוספת לחשבונות באוסטרליה מקימים עבירה של הלבנת הון.
יצוין, כי בהמשך, נותר רק חשבון בנק אחד, בבנק מזרחי, תחת צו ההקפאה, כפי שיפורט בהמשך (להלן- צו ההקפאה).
ראוי להזכיר את מקצת ההליכים הנדרשים לעניין.
ביום 21/5/17 הוארך צו ההקפאה למשך 180 ימים. ערר שהוגש על ההחלטה האמורה נדחה (ע"ח 45768-06-17).
בחודש נובמבר 2017 הגישה המשטרה בקשה שניה להארכת תוקף החזקת התפוסים למשך 180 ימים נוספים, ובהחלטה מיום 26/11/17 הורה בית משפט קמא על הארכת הצו למשך שלושה חודשים בלבד, בהלימה עם קצב התקדמות החקירה.
ביום 20/3/18 נדונה בקשה שלישית להארכת התפוס, במסגרתה, לאחר שהוצגה התקדמות בחקירה, ראה בית משפט קמא להאריך את הצו למשך 180 ימים נוספים.
הארכה רביעית של הצו ניתנה בהתאם להסכמת הצדדים בתאריך 4/9/18, ובמועד זה הסכימה המשיבה לשחרר את צו ההקפאה שניתן בנוגע לחשבון בבנק דיסקונט.
בדיון שנערך בבקשה חמישית להארכת תוקף תפיסת החשבון, אשר נענתה, הוצג לבית משפט קמא חומר חקירה ממנו ניתן היה ללמוד כי חלה התפתחות של ממש בחקירה. נקבע כי "חשדות שהיו כלליים בתחילת הדרך הפכו ממוקדים ומוחשיים והצביעו על חשד סביר בעוצמה בלתי מבוטלת לביצוע עבירות מרמה ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון בישראל". עוד נקבע כי "היקף העבירות עולה בהרבה על סכום הכסף התפוס". נקבע כי הוצגו הסברים מניחים את הדעת בנוגע לקצב החקירה בין היתר בשים לב לכך שמדובר בחקירה חובקת עולם.
ביום 10/10/19, במסגרת דיון בבקשה השישית להארכת הצו, נקבע כי חלה התקדמות משמעותית בחקירה, והזמן שניתן נוצל כראוי, ונוכח הצפי לסיום החקירה, נתנה הארכה נוספת למשך 180 ימים.
למען שלמות התמונה יש להביא שני עניינים נוספים-
בחודש אוקטובר 2019 הגישה המשיבה בקשה לחילוט רכוש בהליך אזרחי, ה"פ 18549-10-19, בבית משפט המחוזי מרכז בלוד. הבקשה מתייחסת לרכוש מושא צו ההקפאה ונומקה באופן זה "בקשה זו מוגשת בהליך אזרחי, בהתאם לחוק איסור הלבנת הון, מאחר שהמשיב שאת רכושו מבוקש לחלט אינו נמצא בישראל דרך קבע, ואינו צפוי להיות במדינת ישראל בשנים הקרובות ולפעול לחילוט הרכוש במסגרת ההליך הפלילי".
(להלן- ההליך האזרחי).
יצוין כי הרכוש מושא הערר שלפני תפוס גם במסגרת צו זמני שניתן בהליך האזרחי לאור החלטה מיום 20/11/19, וכי טרם התקבלה תגובת העורר לבקשה, וממילא טרם התקיים דיון בבקשה.
בנוסף, בחודש מרץ 2020 הוגשה בקשה להסגרתו של המשיב מאוסטרליה, ולעת הזו מתקיימים הליכים הנוגעים לבקשה זו, שבשלב זה לא ניתן לפרטם.
(להלן- הליך ההסגרה).
עיקרי ההחלטה מושא הערר
בית משפט קמא נתן דעתו לפגיעה המתמשכת בקניינו של העורר, שהרי מדובר במי שחזקת החפות עומדת לו, ובעקבות ההליך הפלילי מעוכב בידי המדינה סכום משמעותי של כ- 24 מיליון ₪. לאחר שבחן את התקדמות החקירה (נספחים EE ו- FFבדוח הסודי), קבע בית משפט קמא כדלקמן: "המדינה קידמה את ההליך, החשדות נותרו על כנם והבסיס הראייתי לקיומם לא השתנה באופן משמעותי ועל כן בחינת הבקשה לגופה מצדיקה קבלתה". לעניין הליך ההסגרה, נקבע כי קיים סיכוי סביר בבסיס הבקשה בשים לב לאמור בנספח DD בדוח הסודי.
לצד האמור, נקבע כי ככל שההליך לא יתקדם במסגרת ההארכה הנוכחית "יהיה בכך כדי לחזק באופן משמעותי טיעוני ההגנה שהמסלול האזרחי הוא לבדו המסלול המתאים".
באשר להליך האזרחי, ובמענה לטענת העורר לפיה לא ניתן לילך בשני המסלולים, נקבע כי על אף שיש מקום לשאלת הצורך בהגשת הליך מקביל לגבי אותו רכוש, הרי שעל המשיבה לספק הסברים אלה במסגרת ההליך האזרחי. בית משפט קמא לא קיבל את טענת העורר לפיה מרגע שהוגש הליך אזרחי, נחסמת האפשרות להמשיך ולדון בהליך הפלילי, וזאת בהסתמך על סעיפי החוק הרלוונטיים והרציונל העולה מהפסיקה. כך נקבע בהחלטה: "קו הגבול בין סעיף 21 לסעיף 22 אינו הגשת בקשה לפי אחד הסעיפים אלא הגשת כתב אישום" כל זאת ביתר שאת כאשר החקירה עדיין מתנהלת ולא ניתן לקבוע כי הגיעה אל מבוי סתום.
בסייפת ההחלטה מושא הערר, העיר בית משפט קמא כי על המשיבה לנצל את תקופת ההארכה הניתנת "לצורך קבלת החלטה האם ההליך הפלילי מוצה שאז תודיע המדינה על הפסקת הליך זה ומעבר למסלול החילוט האזרחי".
תמצית הטענות בערר
נטען כי גם אם חלה התקדמות בחקירה, הרי שמדובר בהחלטה שניתנה במסגרת בקשה שביעית להארכת תפוס, ולא היה מקום לאשר המשך התפיסה מטעמי פגיעה ממשית בזכויות העורר, כאשר קיימות טענות גם בנוגע לעצמת החשדות. כך, הוצגה לפני עדות שנגבתה מפקיד בבנק מזרחי ומסמכי בנק המלמדים על ניכוי דיבידנד על ידי רואה החשבון, אשר יש בהם כדי לסתור את תזת המשיבה לפיה חשבון הבנק נפתח על יסוד הצהרות שקריות, ומשכך, מוקהה החשד הסביר, על כל המשתמע מכך.
ליבת הערר מכוונת להחלטת המשיבה לפעול בהליכים מקבילים, ההליך הפלילי וההליך האזרחי, כאשר נטען כי מרגע שהמשיבה בחרה להגיש בקשה בהליך האזרחי, אסור לה לפעול בהליך הפלילי, וזאת בשל צבר נימוקים, מהותיים ודיוניים שפורטו בהרחבה בהודעת הערר (ראו סיכום בסעיף 27 לנספח ד'- בקשה לשחרור תפוסים). בקצירת האומר אציין כי נטען שבבסיס ההליכים אינטרסים מנוגדים כגון זכותו של חשוד שלא לגלות את קו ההגנה שלו לפני סיום חקירה, קבלת כלל החומר הרלוונטי, רף הוכחה שונה, אפשרות כי יתקבלו החלטות סותרות, ושיקולי יעילות דיונית.
בסופו של יום, התבקשתי לקבל את הערר, להורות על ביטול הארכת התפיסה עליה הורה בית משפט קמא בהחלטה מושא הערר, ולחלופין לקבוע כי על המשיבה להחליט באיזו דרך להמשיך ללכת, בהליך הפלילי, או שמא בהליך האזרחי, כאשר עמדת ב"כ העורר תומכת בהליכה במסלול האזרחי בלבד.
הילוכו של הדיון לפני
טיעוני הצדדים נשמעו בשתי פעימות, כאשר מפאת תקופת החירום והשלכותיה, חל עיכוב בהשלמת הטיעונים.
במהלך שמיעת הטיעונים ביום 16/8/20, על יסוד הסכמת הצדדים, הוצג לעיוני במעמד צד אחד, החומר אשר הועמד לעיון בית משפט קמא וכן חומר המלמד על התקדמות נטענת בחקירה מאז ההחלטה מושא הערר. יצוין כי נערך רישום של הדיון שהתקיים במעמד צד אחד, אשר סומן בחותמתי והוחזר למשמורת המשיבה.
דיון והכרעה
תשתית ראייתית
עיינתי במסמכים שהוגשו לעיוני, לרבות המסומנים: M, Y, Z, CC, DD, AA, BB, FF,W ,GG HH, נספח N, אשר חלקם נוגע לבקשת ההסגרה (לרבות פרוטוקולים חסויים), והתרשמתי כי הונח לפני בית משפט קמא מסד ראייתי אשר הצדיק קבלת בקשת המשיבה וכי החקירה אכן התקדמה כנדרש. מסקנה זו אליה הגעתי נסמכה על בחינת החומרים הגולמיים והדוחות הסודיים שהוצגו בפני בית משפט קמא עליהם נסמך בהחלטתו, ונראה כי המסד הראייתי, בדומה לזה הנדרש בבקשת מעצר לצורך חקירה, ענה על הדרישות בדין. כמו כן, גם ביחס לשווי הרכוש, הייתה קיימת הצדקה למתן הצו כפי שניתן.
מטבע הדברים, לא ניתן לפרט את תכן המסמכים, אולם יש בהם כדי להוות בסיס לחקירה המתנהלת וזאת בחשדות המיוחסים לעורר.
באשר לעדות עובד הבנק שהוצגה לעיוני על ידי ב"כ העורר, והמסמכים בדבר התנהלות רואה החשבון, שיש בהם לטענתו כדי לכרסם מהחשד הסביר, ראיתי לציין כי משעה שהעורר אינו נמצא בארץ ולא ניתן לחקור אותו, לקבל הסבריו ולבחון אותם, קשה לבסס ממצאים בדבר כרסום החשד הסביר שהוצג לבית משפט קמא.
הליך החילוט האזרחי
סעיף 22 לחוק איסור הלבנת הון דן בחילוט רכוש בהליך אזרחי, וקובע כדלקמן (החלק הרלוונטי מובלט):
"(א) בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, רשאי לצוות על חילוטו של
רכוש בהליך אזרחי (להלן – חילוט אזרחי) אם נוכח שנתמלאו שני אלה:
(1)הרכוש הושג, במישרין או בעקיפין, בעבירה לפי סעיפים 3 או 4 או כשכר
לאותה עבירה, או שנעברה בו עבירה לפי אותם סעיפים;
(2)האדם החשוד בביצוע עבירה כאמור אינו נמצא בישראל דרך קבע או
שלא ניתן לאתרו, ועל כן לא ניתן להגיש כתב אישום נגדו, או שהרכוש
כאמור בפסקה (1) התגלה לאחר ההרשעה ...".
עיננו הרואות, כי לשון החוק מאפשרת קיומו של הליך חילוט אזרחי בנוגע ל"חשוד" ולפיכך ברור כי עסקינן במי שמתנהלת נגדו חקירה פלילית. איני סבורה כי לשון החוק מלמדת על מניעות או העדר סמכות לפעול על דרך של הגשת בקשה לחילוט אזרחי, כאשר מתנהלת במקביל חקירה פלילית. כאן המקום להזכיר כי החקירה הפלילית אינה מתייחסת רק לשאלת חילוט הרכוש, ועוסקת במכלול ההיבטים הפליליים.
אשר לתפיסת הרכוש בשני המסלולים, בשלב ראשוני וחקירתי זה, איני רואה כיצד נפגעות זכויות העורר בהקשר זה, כאשר מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא כי קו פרשת המים, הינו הגשת כתב אישום והפיכת החשוד לנאשם, שאז ימשיך ההליך במישור הפלילי.
פרשנות זו מתיישבת גם עם תכליות חוק איסור הלבנת הון המגשימות את האינטרס הציבורי הנעוץ במלחמה נגד תופעת הלבנת ההון. תכליות אלה באות לכלל ביטוי בכמה מישורים. כך למשל, בכך שבית משפט מוסמך להורות על תפיסת רכוש בין במסלול לפי פקודת סדר הדין הפלילי ובין בהתאם לפקודת הסמים (אליה מפנה חוק איסור הלבנת הון). בהקשר זה ראוי להפנות לבש"פ 1359/17 מדינת ישראל נ' בן ברוך (15/3/2017). עוד יצוין כי ככלל, קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק כשלעצמו עיכוב של ההליך האזרחי באותו עניין (ראו לדוג' רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים (30/4/1997)).
הוראות הדין והרציונל העומד בבסיסן אינם מבססים את טענת ב"כ העורר בדבר מניעות מלדון בבקשות בהליך הפלילי משהוגשה בקשה בהליך אזרחי, האמור ביתר שאת כאשר בענייננו, עסקינן בשלבי חקירה בלבד. משכך, כפי שקבע בית משפט קמא, גם מסקנתי הינה כי עצם הגשת הבקשה לחילוט אזרחי לא הפקיעה את ההליך הפלילי, משלא מצאתי כל אסמכתא לעמדה זו.
לצד האמור, נוכח חלוף הזמן המשמעותי והפגיעה בקניינו של העורר, נראה כי קרובה העת במסגרתה על המשיבה לגבש עמדתה בנוגע להמשך החקירה הפלילית או סיומה, שאז המסלול האזרחי בנוגע לבקשת החילוט יהלום.
לאור כל האמור- הערר נדחה.
המזכירות תשלח העתק לבאי-כוח הצדדים.
החומר החסוי יוחזר למשמורת המשיבה.
ניתנה היום, כ"ח אב תש"פ, 18 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.
מעין בן ארי