בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תמ"ש 46939-07-18 ל.ב.א נ' א.ב.א
תמ"ש 25052-04-18 א.ב.א נ' ל.ב.א
בפני
כב' השופט שמואל בר יוסף
תמ"ש 46939-07-18
תובעת
ל.ב.א
ע"י ב"כ עוה"ד אסי סגל
נגד
נתבעים 1. א.ב.א
ע"י ב"כ עוה"ד עירא הדר
2. היועץ המשפטי לממשלה
משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים
תמ"ש 25052-04-18
תובעת
א.ב.א
ע"י ב"כ עוה"ד עירא הדר
נגד
נתבעת ל.ב.א
ע"י ב"כ עוה"ד אסי סגל
פסק דין (עותק לפרסום)
עתירה לביטול צו הורות פסיקתי, מחד גיסא, ועתירה לקביעת משמורת משותפת, מאידך גיסא.
העובדות הצריכות לעניין
1. הגב' ל.ב.א (להלן: התובעת), והגב' א.ב.א (להלן: הנתבעת, וביחד להלן: האימהות) חיו יחד כבנות זוג משך חמש שנים בקירוב (מתחילת שנת 2013 ועד שלהי שנת 2017). ביום 18.7.2014 קיימו האימהות טקס בו החליפו, במעמד בני משפחה וחברים, טבעות (להלן: הטקס).
2. האימהות רכשו מספר מנות זרע של אותו תורם, באמצעותן הרתה הנתבעת. ביום --2015 נולד הקטין ק' (להלן: ק'). לאחר מכן הרתה התובעת באמצעות מנת זרע של אותו תורם, וביום ---.2016 נולדה הקטינה ה' (להלן: ה', וביחד עם ק', להלן: הילדים).
3. זמן קצר לפני הולדתה של ה' פנו האימהות לעו"ד ש.א.ה (להלן: עו"ד א') על מנת שתגיש בשם האימהות בקשות למתן צווי הורות פסיקתיים, בנוגע לשני הילדים. ביום 24.11.2016 חתמו האימהות על תצהירים התומכים בבקשה למתן צו הורות פסיקתי, לפיו הנתבעת תהייה הורה לה' (תמ"ש 14071-02-17, להלן: הבקשה לצו הורות). אין חולק, שהבקשה לצו הורות בנוגע לה' הוגשה ראשונה, לאור סברת האימהות, על סמך הייעוץ שקיבלו מעו"ד א', שהדבר יקל על קבלת צו הורות פסיקתי לגבי ק' (כבן שנה וחודשיים באותה עת). ביום 17.5.2017 ניתן, בהסכמת ב"כ היועמ"ש, פסק דין לפיו הנתבעת היא אמה של ה' (להלן: צו ההורות). עו"ד א' הכינה בקשה לצו הורות פסיקתי גם בנוגע לקשר בין התובעת לק', שלא הוגשה לבסוף לאור המשבר בין האימהות.
4. בשלהי חודש אוגוסט 2017 החליטו האימהות להיפרד, ונפרדו בפועל כחודשיים לאחר מכן.
5. מאז חודש מרץ 2019, שוהה ה' עם הנתבעת אחת לשבוע אחר הצהריים, ובכל סוף שבוע שני (מיום ו' ועד מוצאי שבת). ק' איננו מגיע לביתה של התובעת כלל.
ההליכים
6. ביום 15.4.2018 הגישה הנתבעת תביעה למשמורת משותפת של ה' וקביעת הסדרי שהות שווים אצל כל אחת מהאימהות (להלן: תביעת המשמורת). ביום 19.7.2018 הגישה התובעת תביעה לביטול צו ההורות (להלן: הליך הביטול).
7. ביום 5.11.2018 הגישה המומחית מטעם בית המשפט, גב' ל.ג (להלן: המומחית), חוות דעת התומכת בעמדת התובעת, לפיה יש לבטל את צו ההורות (להלן: חוות הדעת). ביום 18.3.2019 נחקרה המומחית על חוות הדעת.
8. ביום 24.1.2019, נעתרתי לבקשה לצרף את המדינה כבעל דין נוסף בהליך הביטול. ביום 2.5.2019 נעתרתי לבקשת המדינה להגיש תסקיר מטעם השירות למען הילד (להלן: התסקיר). בקשת רשות ערעור על החלטה זו (רמ"ש 44318-05-19), נדחתה ביום 8.9.2019 (להלן: ההחלטה בבר"ע). ביום 13.9.2019 הגישה עו"ס לחוק אימוץ ילדים, גב' י.כ.ש (להלן: העו"ס), את התסקיר. התסקיר תומך בעמדת הנתבעת נגד ביטול צו ההורות. ביום 24.9.2019 נחקרה העו"ס על התסקיר.
9. ביום 7.4.2020, לאחר הגשת סיכומיה, עתרה התובעת לפסילת התסקיר, לאור טענתה לקשר נסתר שהתקיים בין העו"ס לבין ב"כ הנתבעת. ביום 31.5.2020 נחקרה העו"ס בנושא, וב"כ התובעת הודיע, שאינו עותר לפסילת התסקיר, אגב שמירת טענותיו לסיכומים.
טענות הצדדים
10. טענות התובעת הן, בתמצית, כדלקמן:
10.1. דין צו ההורות להתבטל, שעה שהבקשה לצו הורות נתמכה בתצהיר, ששונה לאחר חתימתו. דינו של הצו להתבטל, גם משום שמהותו לא הוסברה לתובעת, אשר לאור מצבה הרפואי באותה עת "לא הייתה פנויה רגשית לקבל החלטות הרות גורל כגון דא" (לשון סיכומי התובעת). עוד טועת התובעת, שצו ההורות ניתן מבלי שהוגש תסקיר וללא עריכת דיון.
10.2. התובעת לא התכוונה מעולם להביא ילדים בהורות משותפת, "אלא במסגרת זוגיות, על מנת להעניק להם תחושת משפחתיות, וקשרי אחאות בין ילדי הצדדים" (לשון סיכומי התובעת). הטקס לא היה טקס נישואין, אלא "החלפת טבעות לציון הזוגיות" (לשון סיכומי התובעת), כמותם ערכה התובעת בעבר. אילו חפצו הצדדים להינשא היו עושים כן. הייתה הבחנה ברורה בין ההורות של התובעת לזו של הנתבעת, כל אחת לגבי ילדה/ילדתה. הוכח שהאימהות התנהלו בהתאם להסכמתן האמורה, הן לפני פרידתן והן לאחריה. מסקנה זו מתחזקת לנוכח העובדה, שהבקשה לצו הורות לגבי ק' לא הוגשה.
10.3. דין צו הורות להתבטל, גם משום, שטובת הקטינים מחייבת זאת. הדבר נקבע הן על ידי פסיכולוגיות אליהן פנו האימהות סמוך לפרידתן, והן על ידי המומחית.
10.4. התסקיר מוטה, שעה שהוא מטעם המדינה, האוחזת בעמדה עקרונית נגד ביטול צווי הורות פסיקתיים. יתירה מזו, הוכח, שב"כ הנתבעת שיגרה לעו"ס מסרון בנוגע למחלוקת, עליו לא דיווחה העו"ס לבית המשפט. עובדה זו מוכיחה, שהתסקיר מוטה, ויש להתעלם ממסקנותיו.
11. טענות הנתבעת, בתמצית, הן כדלקמן:
11.1. הזוגיות האמיצה, שקיימו האימהות הוכחה כדבעי בראיות רבות, לרבות הטקס שהיה טקס נישואין, שינוי שם המשפחה, מכתבים רבים שכתבה התובעת לנתבעת ועוד. אף ההורות המשותפת שהתקיימה לגבי שני הקטינים הוכחה כדבעי.
11.2. יש לדחות את מסקנות חוות הדעת, המבוססות על דחייה לכאורה של ל' את ק' כבנה. דחייה נטענת זו איננה עולה בקנה אחד עם הראיות ואף איננה מצדיקה לבטל את צו ההורות לגבי ה'.
11.3. השינוי היחיד שהוכנס בתצהיר התומך בבקשה לצו הורות, הוא הוספת תאריך הלידה של ה'. מדובר בעובדה צפויה ולכן לא מדובר בשינוי של התצהיר, אלא בנסיבה ידועה.
11.4. הטענה לפיה התובעת לא הבינה את משמעות הבקשה לצו הורות איננה מתיישבת עם הראיות, לרבות עדותה של עו"ד א'. בכלל זה, לא הוכח מצב רפואי כנטען על ידי התובעת.
11.5. אין חובה להזמין תסקיר או לקיים דיון בטרם יינתן צו הורות פסיקתי.
11.6. התובעת לא הניחה ראיות כלשהן לסתור את שלל ראיותיה של הנתבעת, בדבר קיומה של הורות משותפת לגבי שני הילדים. עמדתה של התובעת מהווה ניסיון בדיעבד לשנות את העובדות למטרתה דהיום – סיכול התביעה למשמורת.
11.7. הן חוות הדעת והן התסקיר תומכים בהרחבת הסדרי השהות של ה' עם הנתבעת.
דיון והכרעה
12. העתירה לביטול צו ההורות, מעיקרו, נשענת על שני אדנים: טענות, שניתן להגדירן פרוצדוראליות, מחד גיסא, וטענות הנוגעות לטובתה של ה', מאידך גיסא.
ביטול צו ההורות - טעמים פרוצדוראליים
13. צו ההורות הוא פסק דין, שניתן בהסכמת הצדדים (הן האימהות והן המדינה). להווי ידוע, שפסק דין כגון דא ניתן לביטול בעילות חוזיות, שאז יש להגיש תביעה, או בעילות המכוונות כנגד ההליך, שאז יש להגיש ערעור (ר', אחד מיני רבים, בעמ 4820/12 פלוני נ' פלונית 2012 ). אמת, את ההלכה דלעיל יש ליישם באופן מותאם, שעה שבהליך קביעת סטטוס עסקינן. קריאה מותאמת זו היא לחומרא ולא לקולא מבחינתה של התובעת. לפיכך, ברי שטענות התובעת בכל הנוגע לתקינות ההליך (שינוי הבקשה לצו הורות לאחר חתימת התובעת על תצהיר התומך בבקשה, הגשת תסקיר וקיום דיון), הן טענות שמקומן בערעור. דא עקא, ערעור לא הוגש. די בכך, כדי לדחות טענות אלה.
14. גם לעיצומם של דברים (למעשה למעלה מן הצורך), לא מצאתי בטענות התובעת ממש, כמבואר להלן:
14.1. שינוי הבקשה לצו הורות – הנטל להוכיח את השוני בין נוסח הבקשה שאושר בתצהיר התובעת לבין זה שהוגש, מוטל על כתפי התובעת. אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה יש לזקוף לחובת הנתבעת את המחדל להציג את נוסח הטיוטה של הבקשה לצו הורות, כפי שהייתה במועד חתימת תצהיר התובעת. עו"ד א' הצהירה "לאחר שה' נולדה, בנות הזוג מסרו לי את פרטיה, ואני השלמתי את הבקשה וביום 7.2.17 כחודשיים לאחר הלידה, הגשתי לביהמ"ש את בקשתן..." (סע' 19 לתצהיר עו"ד א'). מהאמור עולה בבירור, שהפרט היחיד שהוסף לבקשה לצו הורות, לפי הצהרת עו"ד א', הוא פרטיה של ה' ומועד לידתה. משכך, הנטל לקעקע את הגרסה מוטל על התובעת. דא עקא, עו"ד א' לא שינתה את גרסתה בחקירה הנגדית, והנטל לא הורם בדרך אחרת. לפיכך, השינוי היחיד שהוכח, הוא הוספת תאריך לידתה של ה'. אמת, היה ראוי שגם שינוי זה ייערך בטרם נחתם תצהיר התובעת. ברם, בנסיבות המקרה דנא, הכשל האמור היה ונותר במישור הפורמלי. התצהיר נחתם 15 ימים טרם הלידה, במטרה ברורה להגיש את הבקשה לצו הורות מיד לאחריה. בנסיבות אלה, ברי היה לתובעת, במועד חתימתה על התצהיר, שמועד הלידה יתווסף לאחר הלידה. ממילא הסכימה התובעת לתוספת האמורה. לפיכך, טענותיה הפרוצדוראליות של התובעת דהיום לא נטענות בתום לב. הדברים קל וחומר, שעה שהתובעת הגיעה למשרדה של עו"ד א' לאחר הגשת הבקשה לצו הורות, במטרה למסור לה מסמך המעיד על תרומת הזרע (נספח ד' לתצהיר עו"ד א'). באשר לכך הצהירה עו"ד א': "ביקשתי מבנות הזוג להמציא לי את המסמך המבוקש, וביום 4.4.17 שתיהן הגיעו למשרדי עם ה' כדי למסור את המסמך וכן מסרו לי מספר תמונות המעידות על חיי משפחתן. בפגישה זו בנות הזוג המשיכו להפגין את אהבתן הרבה זו לזו והתנהלו כשתי אימהותיה הטבעיות של ה'. הן אשררו שוב את רצונן המלא בצו ההורות שיכיר גם בא' כאמה על (צ"ל – של) ה', ולא נותר בלבי ספק כי הן אכן מעוניינות בכל ליבן בהכרה בהורותן המשותפת על ה'" (סע' 21 לתצהיר). גרסה זו לא קועקעה בחקירתה הנגדית של עו"ד א'. יתירה מזו, התובעת איננה מכחישה את דבר קיומה של הפגישה האמורה. קיומה של הפגישה הנ"ל, לאחר הגשת הבקשה לצו הורות, מבססת ביתר שאת את המסקנה, שהתובעת ידעה היטב אודות הגשת הבקשה "המתוקנת" לצו הורות. יתירה מזו, התובעת פעלה אקטיבית כדי לקדם את קבלת הצו. על רקע זה, אין ממש, או תום לב, בטענות התובעת לעניין נוסח הבקשה לצו הורות. הפגישה האמורה אף מקעקעת את גרסת התובעת, לפיה הייתה גורם סביל גרידא בכל הנוגע להכנת והגשת הבקשה לצו הורות.
14.2. הזמנת תסקיר – התובעת לא הצביעה על פסיקה כלשהי, לפיה אין מקום לתת צו הורות פסיקתי ללא תסקיר. אמת, סברתי, ועודני סובר, שדרך המלך בכגון דא היא הזמנת תסקיר. ברם, ישנן דעות אחרות, ולא מוכרת לי פסיקה (מנחה או מחייבת) שקבעה חובה בנדון. יתירה מזו, גם לשיטתי (שאין לה נפקות אלא בד' אמות המקרים הנדונים בפניי), ישנם מקרים בהם אין להתנות צו הורות פסיקתי בתסקיר. הדברים נאמרו בתמ"ש 35804-12-16 (פלוני נ' היועמ"ש 2017), בו תומכת התובעת את יתדותיה, לאמור: אמת, ייתכנו מקרים בהם העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן חד משמעיות ומעידות על קשר הורי ארוך ויציב, עד כי תוצאותיו של תסקיר הינן כמעט צפויות מאליהן...במקרים כאלה, יכול ובית המשפט יגיע למסקנה שנזקו של תסקיר עולה על תועלתו ויכריע את הדין ללא תסקיר. והנה, הבקשה לצו הורות התבססה, בין השאר, על העובדות הבאות:
14.2.1. האימהות נישאו בטקס, שהוגדר "חתונה" וכלל החלפת טבעות שהוגדרה "חופה" (לשון ההזמנה לאירוע, נספח ו' לתצהיר הנתבעת). התובעת מנסה למעט בחשיבות האירוע, אך הודתה שכמותו לא ערכה בעבר (עמ' 79 שו' 12-13).
14.2.2. הבקשה לצו הורות הוגשה לאחר שלוש שנות זוגיות.
14.2.3. במהלך שנים אלה נולד קטין (ק'), שגודל על ידי שתי בנות הזוג כמשפחה.
14.2.4. לתוך אותה מערכת משפחתית נולדה קטינה נוספת (ה').
14.2.5. שני הילדים נולדו, בכוונת מכוון, מזרעו של אותו תורם.
14.2.6. התקיים משק בית משותף.
14.2.7. האימהות שינו את שם משפחתן כך שיהיה זהה.
על רקע מסה מצטברת זו של עובדות, לא ייפלא, שהמדינה לא התנגדה למתן צו ההורות ללא תסקיר, וראוי היה לתת את הצו כפי שניתן.
זאת ועוד, טענתה של התובעת דהיום סותרת חזיתית את הצהרותיה החד משמעיות בבקשה לצו הורות, מכוחה עתרה למתן הצו ללא תסקיר. משכך, מדובר בטיעון שדינו להידחות, גם משום שהוא לוקה בחוסר תום לב.
14.3. קיום דיון – הדברים האמורים לעיל, בנוגע להזמנת תסקיר, יפים, גם בכל הנוגע לקיום דיון. ככל שבית המשפט משתכנע שיש מקום לתת צו הורות פסיקתי, ולא נדרש לשם כך בירור עובדתי, אין סיבה לקיימו. הדברים אמורים ביתר שאת כאשר בבקשה מוסכמת עסקינן. כאמור, לאור הסכמת התובעת, לוקה הטיעון בחוסר תום לב.
15. הנה כי כן, דין טענותיה של התובעת כנגד ההליך (הפרוצדורה) למתן צו ההורות, להידחות.
ביטול צו ההורות – גמירות דעת
16. לטעמה של התובעת, דין צו ההורות להתבטל, גם משום, שמהותו של הצו לא הובהרה לה כדבעי ומצבה הרפואי לא אפשר לה לשקול את הדברים כראוי. בלשון אחרת, התובעת טוענת, שלא הסכימה, שהנתבעת תהא אם נוספות לה'.
17. ברי, שהנטל להוכיח את הטענה דלעיל מוטל על כתפי התובעת. חזקה ידועה היא, שאדם מבין את משמעותו של מסמך עליו הוא חותם, בפרט כאשר המדובר במסמך מהותי וחשוב לזכויותיו (ע"א 6645/00 שלמה ערד נ. אבן, פ"ד נו(5) 365, 375). הדברים קל וחומר, שעה שמדובר בחתימה על תצהיר ("מסמך משפטי דוגמת תצהיר שנחתם בפני עורך דין, ייפוי כוח נוטריוני וכו' מלמד על כוונה ליצור יחסים משפטיים" – פרידמן וכהן, חוזים, עמ' 492 ה"ש 91א). ההלכה לעניין זה סוכמה, כדלקמן: חתימתו של אדם על מסמך מהווה עדות לכך שאותו אדם קרא את המסמך, הסכים לאמור בו, והיה מודע למשמעות ולתוצאות חתימתו, ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו...לפיכך נפסק, כי על-פי רוב "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב"...הלכה זו כוחה יפה, וביתר שאת, כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות. שכן, ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא תעשה בהיסח הדעת...לאור האמור, נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה מסוג זה בנוגע לבטלותו של חוזה הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפטים אזרחיים, והמעלים טענה זו נדרשים לתמוך אותה בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (עא 1319/06 משה שלק נ' טנא נגה (שווק) 1981 בע"מ 2007).
18. התובעת חתמה על תצהיר התומך בבקשה לצו הורות, משמע הצהירה, בין השאר, כדלקמן:
"ביום 09.12.2016 נולדה במזל טוב הקטינה ה'. המבקשות רואות בה כבתם המשותפת וברצונן לגדלה במשותף כאחות לק' וביחד כמשפחה אחת. הקטינה למעשה נמצאת בפועל במשמורתן המשותפת וכל ההחלטות לגבי(ה) מתקבלות פה אחד ע"י המבקשות...