למבקשות חשובה ההכרה הרשמית בשתיהן כאימהותיה של ה'...
צו זה יגן על מבקשת 1 (הנתבעת – שב"י) כאשר במקרה בו יסתיים חלילה הקשר הזוגי – לא ישללו ממנה זכויות הראיה כלפי התינוקת.
יוער לסיום חלק זה שמוסכם על המבקשות כי ככל ויסתיים חלילה הקשר הזוגי – הרי שהחלוקה בין המבקשות ביחס לתינוקת נשוא (צ"ל, מושא – שב"י) בקשה זו (ולכל הילדים המשותפים העתידים לבוא) תהא שוויונית...
כאמור מאז לידתה של ה' קיים בינה לבין מבקשת 1 קשר רגשי עמוק ועז אשר אינו תלוי בקשר הרגשי שבין המבקשות...במצב כיום, טובתה של ה' והגנה על זכויותיה מחייבות עיגון משפטי מלא ע"י מתן הצו שיהווה ביטוי אמיתי ומלא ליחסי ההורות המתקיימים הלכה למעשה בין ה' למבקשת 1"
(סע' 9, 10, 12, 13, 18 לבקשה לצו הורות, ההדגשות לא במקור).
19. הצהרות חד משמעיות אלה מטילות על כתפי התובעת נטל ראייתי כבד ביותר להוכיח, שלמרות הדברים המפורשים באשר להורותה של הנתבעת, לרבות במקרה של פירוד, התובעת לא הסכימה לכך. לא למותר לציין, שהתובעת נפגשה עם עו"ד א' פעמיים לפני שניתן צו ההורות. בנוגע לאשר הוסבר קודם להגשת הבקשה לצו הורות, הצהירה עו"ד א', לאמור: "בפגישות עם בנות הזוג תיארתי בפניהן באופן מפורט את ההליך לקבלת צו ההורות, את משמעות הצו והשלכותיו המשפטיות הבלתי הפיכות. הבהרתי להן כי מדובר בהליך שיפוטי שיביא להשוואה מלאה של המעמד, הזכויות והחובות ההוריות של כל אחת מהן לגבי הילדים, וכי לאחר מתן צו ההורות שתיהן תוכרנה כאימהות לכל דבר ועניין, לרבות רישום של שתי אימהות במשרד הפנים. חידדתי לבנות הזוג את העובדה כי מרגע קבלת הצו ורישומה של א' כאמה של ה', היא תהייה בעלת חובות וזכויות הוריות שוות ומלאות בכל הקשור לה' ללא תלות במערכת היחסים ביניהן" (סע' 9-10 לתצהיר עו"ד א'). גרסה זו לא נסתרה בחקירת עו"ד א', שהעידה אודות ההסברים שניתנו, ואודות ההתלבטות של האימהות כיצד לפעול בנוגע להורות של התובעת לגבי ק' (עמ' 70 שו' 18-19, עמ' 71 שו' 15-21). עו"ד א' העידה שהתובעת הבינה היטב את משמעות הדברים ("...היא ישבה והיא שמעה והיא בן אדם אינטיליגנט והבינה מה זה הורות..." - עמ' 72 שו' 13-14). לא למותר לציין, שהתובעת היא מורה בעלת תואר שני.
20. זאת ועוד, לטענת התובעת עצמה, היא צרפה את שם משפחת הנתבעת לשם משפחתה בתעודת הזהות (נספח לו' לתצהיר הנתבעת), לאור המלצת עו"ד א', לפיה זה יקל על קבלת צו ההורות ("...עשינו את זה כי עורכת דין אמרה לנו תעשו את זה, כדי שיהיה קל לאשר" – עמ' 76 שו' 9-10). התובעת אף העידה, שעשתה כן למרות שאיננה אוהבת את שם משפחתה של הנתבעת. שינוי שם משפחה, בכלל, וכאשר הוא אמור להיות שם המשפחה של התינוקת העתידה להיוולד, בפרט, אינו דבר של מה בכך. ממילא, מגרסת התובעת עצמה עולה, שהיא הסכימה לשנות את שם משפחתה על ידי הוספת שם שאיננה אוהבת, על מנת לסייע בקבלת צו ההורות.
הסכמה זו מחלישה משמעותית את גרסת התובעת, לפיה חתמה על התצהיר התומך בבקשה לצו הורות כ"חותמת גומי" (לשון סע' 13 לתצהיר התובעת).
21. לנוכח ראיות משמעותיות אלה היה מצופה, שהתובעת תניח ראיות של ממש שיתמכו בטענה, לפיה לא הבינה את מהות הדברים. דא עקא, לבד מהעיסוק בהוספת מועד לידתה של ה' לבקשה לצו הורות, הייתה ונותרה הטענה כללית ולא נתמכה במאומה. כל שנאמר בסיכומי התובעת הוא, שהבקשה לצו הורות הוגשה "מבלי שהוסבר לתובעת טיבו ונפקותו של צו ההורות" (סע' 1 לסיכומי התובעת). לשון כללית דומה ננקטה בסעיף 38 לסיכומי התשובה מטעם התובעת. גם הטענה, לגבי מצבה הרפואי של התובעת באותה עת, נותרה כללית ולא מוכחת. בכלל זה לא עתרה התובעת למינוי מומחה רפואי ולא ביקשה להגיש חוות דעת רפואית מטעמה. יתירה מזו, הנטען על ידי התובעת סותר את אשר עולה ממעקב ההיריון (נספח לד' לתצהיר הנתבעת). במעקב ההיריון צוין, שהתובעת שוחררה מבית החולים (למעלה משלושה שבועות בטרם חתמה על התצהיר התומך בבקשה לצו הורות) ללא אינדיקציה רפואית כלשהי המתיישבת עם טענותיה.
22. גרסת התובעת בדבר אי הבנת משמעות הבקשה לצו הורות, סותרת חזיתית את תצהירה התומך בבקשה, ואת יתר הראיות המשמעותיות דלעיל. לגרסת התובעת אין תימוכין בראיות והיא עדות יחידה, כמשמעותה בסעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). לפיכך, אני קובע שהתובעת לא הרימה את נטל הראיה.
23. יתירה מזו, הנתבעת הניחה ראיות פוזיטיביות, המוכיחות, שהתובעת התייחסה לילדים כילדי שתי האימהות. בין השאר כתבה התובעת, כדלקמן (ההדגשות לא במקור):
23.1. במסרון מיום 12.1.2015 (נספח יא' לתצהיר הנתבעת), כותבת התובעת לנתבעת: "...את האימא של ילדיי, את נושאת את התינוק שלי...".
23.2. במסרון מיום 27.8.2015 (נספח יח' לתצהיר הנתבעת), כותבת התובעת לנתבעת: "תודה לאשתי ולבני היקרים".
23.3. בברכת שנה טובה מיום 13.9.2015 (נספח יט' לתצהיר הנתבעת) כותבת התובעת לנתבעת: "שנה טובה, מתוקה ומדהימה לאישה היקרה שלי ולבננו ק' האהוב, השנה החדשה אנחנו מתחילות כמשפחה וזה גדול ומרגש, כן השנה אנחנו אימהות ואני שמחה ומאושרת להיות אימא איתך...".
23.4. במסרון מיום 20.3.2017 ששיגרה התובעת למטפלת של ק' טרם תחילת עבודתה של האחרונה (נספח מב' לתצהיר הנתבעת), כתבה התובעת: "...אני מחפשת מישהי שהתהייה עם בני בן השנה וחצי...".
23.5. בברכה ליום הולדת, מיום 28.8.2017 (נספח נד' לתצהיר הנתבעת), כתבה התובעת לנתבעת: "...אני מעריכה כל מה שאת עושה בשביל המשפחה שלנו...שנמשיך לגדול, להתפתח ולאהוב, שנגדל את ילדינו לטוב עם הערכים המשותפים שלנו לחיים...".
23.6. בהודעת דוא"ל ששיגרה התובעת לנתבעת, ביום 20.10.2017, לאחר פרידתן, כתבה: "...רק חיינו יחד קרוב ל 5 שנים, יצרנו יחד משפחה עם 2 קטנטנים יפים...".
הדברים מדברים בעד עצמם.
24. זאת ועוד, אין חולק, שגם לגבי ק' הוכנה בקשה לצו הורות (כעולה מבקשת התובעת לא להגיש את הבקשה – נספח 3 לתצהיר התובעת). בקשה זו לא הוגשה ביחד עם הבקשה לצו הורות לגבי ה' אך ורק מטעמים טקטיים, לפיהם יקל על האימהות לקבל את הצו לאחר שיינתן צו הורות לה' ("הרעיון כדי ליצור סיכוי גדול יותר שהוא (ק' – שב"י) יקבל צו הורות ולא אימוץ. יש כבר תא משפחתי" - עדות הנתבעת, עמ' 14 שו' 26-27). עובדה זו מחזקת ביתר שאת את המסקנה, שהתובעת הבינה היטב את משמעות צו ההורות לגבי שני הילדים. הוא הדין ברישומה של התובעת כהורה נוסף לק' במסמכי קופת החולים, ורישום דומה של הנתבעת לגבי לה', (נספחים טו', לט' לתצהיר הנתבעת).
25. יתירה מזו, כנטען על ידי הנתבעת, לוקה הליך הביטול בשיהוי, המחליש את גרסת התובעת. אין חולק, שהתובעת לא עתרה לביטול צו ההורות אלא כשנה לאחר המשבר בין האימהות וכתשעה חודשים תמימים לאחר שנפרדו בפועל. יתירה מזו, הליך הביטול הוגש רק לאחר שהנתבעת הגישה את תביעת המשמורת. בנסיבות המקרה דנא, יש בשיהוי האמור משום חיזוק לכך, שהורתו של הליך הביטול איננה בשל הטעמים שמניחה כיום התובעת, אשר הם היו שרירים וקיימים כל העת.
26. התובעת מנסה להיתלות בהתנהלות הנתבעת בכל הנוגע ליחסי התובעת עם ק', על מנת לבסס את טענתה, לאימהות נפרדת לגבי שני הילדים. להתנהלות האמורה אין נפקות ראייתית של ממש, בנוגע לביטול צו ההורות, מאחר שהיא משקפת את המשבר המשפחתי-הורי יותר מאשר את הנסיבות ההוריות בזמן אמת. יתירה מזו, התובעת היא שהחליטה להתנהל ביחסיה עם ק' בשונה מההתנהלות קודם למשבר. לכן, הניסיון להיבנות מתגובתה של הנתבעת לכך (בין שהייתה ראויה ואין באם לאו, ואינני קובע מאומה בנושא), היא חסרת תום לב.
27. המסקנה המתבקשת היא, שהתובעת חפצה בהורות משותפת עם הנתבעת בנוגע לשני הילדים. טענות התובעת דהיום אינן משקפות את אומד דעתה בזמן אמת, אלא השלכה בדיעבד של מחשבותיה היום לאחר פרידה כאובה מהנתבעת. משכך, דין טענת התובעת לביטול צו ההורות בטענה שלא הבינה את מהותו, להידחות.
28. מסקנתי עד הנה – לא הוכחו טעמים לביטולו של צו ההורות מעיקרו. משכך, נותר לדון בטעמים לביטול צו ההורות הקשורים בטובתה של ה'.
ביטול צו ההורות מטעמים שבטובת ה'
29. לעניין ביטול צו ההורות מטעמים שבטובתה של ה', תמים דעים אני עם ב"כ המדינה, שראוי להקיש מהדין החל על ביטול צו אימוץ. כפי שציין כב' השופט שוחט בהחלטה בבר"ע רבות נכתב בפסיקה על הדמיון בין צו אימוץ לצו הורות פסיקתי (שאף כונה לא פעם כ"אימוץ מרוכך"), שניהם צווים שתוצאתם זהה – הכרה בהורות וכינון יחסי הורה-ילד. אין בידי לקבל את טענת התובעת, לפיה יש להקל בביטול צו הורות פסיקתי, לאור השוני בין ההליכים. משמעות קבלתה של טענה זו היא, שישנן דרגות שונות של הורות, עמדה שאינני מסכים לה ואין לה אחיזה בפסיקה. אכן, הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס ארבעה אדנים חלופיים ומשלימים – זיקה גנטית, זיקה פיזיולוגית, אימוץ וזיקה לזיקה (קרי, מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית) (בע"מ 1118/14 פלונית נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים 2015). לפיכך, מעת שניתן צו הורות פסיקתי, הוא מכונן הורות זהה במהותה לכל הורות אחרת. ממילא, אין מקום, מכל בחינה שהיא, להתייחס להורות פסיקתית כהורות מדרגה נחותה.
30. בקשות לביטול צו אימוץ הן נדירות (נ. מימון, דיני אימוץ ילדים, להלן: מימון, עמ' 394). ביטול צו אימוץ מוסדר בסעיף 19 לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981 (להלן: החוק), הקובע, לאמור:
רשאי בית משפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת; הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר.
הלכה פסוקה היא, שסעיף 19 לחוק קובע שלושה תנאים מצטברים: האחד, קיומן של נסיבות שלא היו ידועות בעת מתן צו האימוץ. השני, כי ראוי לבטל את צו האימוץ. השלישי, שטובת המאומץ מחייבת לבטל את הצו (ע"א 1104/90 פלונים נ' היועמ"ש, פ"ד מה(3) 302, 307. מימון, עמ' 396).
31. התובעת איננה טוענת, שישנן נסיבות או עובדות, שלא היו ידועות בעת מתן צו ההורות (להבדיל מטענה, שלא הבינה את משמעות הצו, אותה דחיתי). לפיכך, וכבר מטעם זה, ראוי לקבוע, על דרך ההיקש, שאין מקום לבטל את צו ההורות, שעה שלא התקיים תנאי מקדמי לכך.
32. גם אם נאמר, שאין לדחות את התביעה מן הטעם האמור, נחה דעתי, שראוי לדחותה שעה, שטובתה של ה' איננה מחייבת את ביטול צו ההורות. לעניין זה ראוי לדייק, ששיקול הדעת בנוגע לביטול צו אימוץ, כאמור בסעיף 19 לחוק, מצומצם. בית המשפט אינו רשאי לבטל צו אימוץ, אלא כאשר (וש)טובת המאומץ מחייבת זאת, ("שיקול טובת הילד מצוין בסעיף 19 באופן מצומצם יותר...רק אם טובת הילד מחייבת זאת, יבוטל צו האימוץ...המחוקק מורה לבית המשפט גם כאן למעט בביטול צווי אימוץ, ולבטלם רק אם טובת הילד מחייבת זאת, היינו, רק אם הדבר הכרחי מבחינתו של הילד" מימון עמ' 396, ההדגשות במקור). תכליתו החקיקתית של סעיף 19 ברורה – יחסי הורות נוגעים לבסיס הקיום האנושי, לדברים שהורתם במשפט הטבע (לשון כב' השופט חשין בדנא 7015/94 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, פ"ד נ(1) 48, 102). הקשר הורה-ילד כולל מארג של זכויות וחובות משפטיים, ושאינם כאלה, שלא ניתן להגדירו באופן ממצה, אלא על דרך חזרה על הדבר עצמו. אכן, אין לאדם קשר קרוב וחשוב יותר מאשר הקשר לילדיו, ואין לילדים קשר קרוב וחשוב יותר מאשר הקשר להוריהם. חשיבותו של הקשר ההורי, מחייבת זהירות מופלגת בטרם תישלח יד משפטית להתירו. לפיכך מורה סעיף 19 להימנע מניתוק קשר הורי, אלא אם טובת הקטין מחייבת זאת, בבחינת אין מנוס. לעניין זה, אין נפקא מינה, אם עסקינן בקשר הורי ביולוגי או בקשר הורי "משפטי". האופן בו כונן קשר הורי - האופן בו תורגם "משפט הטבע" ל"משפט המשפט" - איננו אלא תיאור הדרך, ליעד זהה. לפיכך, מעת שכונן הקשר ההורי, אין הבחנה בין הורות "טבעית" להורות "משפטית" (ור' סע' 16 לחוק). ממילא דין הריסון המרבי הראוי בכל הנוגע להתערבות בקשר הורי "טבעי", כדין הריסון בהתערבות בקשר הורי "משפטי". לכן, על דרך ההיקש מסעיף 19 לחוק, יש לצמצם למינימום ההכרחי את האפשרות לנתק יחסי הורות שכוננו בצו הורות פסיקתי.
33. להווי ידוע, שהכרעות הנוגעות לטובתו של קטין מתקבלות תוך הסתייעות בחוות דעת של מומחים מטעם בית המשפט (בעמ 4259/06 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה 2006). הסתייעות זו משמעותה, אימוץ ממצאי חוות הדעת, אלא אם מצא בית המשפט, שמתקיימים טעמים כבדי משקל שלא לעשות כן (שם). בה במידה ניתן לתסקירים משקל ראייתי נכבד, שאינו נופל ממשקל חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט ("...יש לראות בתסקיר ובמסקנות ועדת התסקירים כחוות דעת מומחה, אשר מסייעים לבית המשפט לצקת תוכן במושג "טובת הילד"..." - עמש (ת"א) 55785-02-12 ק.ש. נ' ע.ש. 2012). הדבר אמור ביתר שאת, בכל הנוגע לסוגיות הקשורות באימוץ ילדים (פעמים רבות הנתונים מהשטח המובאים על-ידי העובדים הסוציאליים עדיפים על פני חוות דעת של פסיכולוג או פסיכיאטר – בעמ 4259/06 הנ"ל).
במקרה דנא, מונחים בפניי חוות דעת ותסקיר, שמסקנותיהם שונות.
34. חוות הדעת
בחוות הדעת נכתב (בין השאר) כדלקמן:
תצפית בביקור בית אצל הנתבעת
"ה' נצמדת לגב' ב.א, קוראת לה אימא וכאשר מתקרבים לשולחן כדי לצייר היא מבקשת לשבת עליה. בין הילדים קיימת תקשורת ערנית, פונים אחד לשני בשם, בחיבה ובקרבה בולטת...שני הילדים קראו לגב' ב.א "אימא" ופנו אליה כאשר נזקקו לעזרה, הכוונה או תמיכה...ניכר כי גב' ב.א מתייחסת לשני הילדים באופן שווה...ניכר כי עבור גב' ב.א הבית שייך לשני הילדים ולה במידה דומה והיא עושה הכול על מנת לשלב את שני הילדים בחיי היומיום. שני הילדים מרגישים בנוח בבית וטוב להם ביחד...".