אינטראקציה בין הילדים לתובעת
"לאורכו של מפגש האינטראקציה האווירה נינוחה ונעימה...בולט היעדרו של מגע פיסי בין גב' ב' ובין ק'. כאשר ק' פונה אל הגב' ב' ומכנה אותה "אימא" היא לא משיבה...בשונה מהיחס לק', ביחס לה' גב' ב' מפגינה חום וקירבה פיזיים וביטויי חיבה...בלט במיוחד שגב' ב' מכנה את עצמה "אימא" בפני ה' ולא עושה זאת כאשר פונה לק'...".
אינטראקציה בין הילדים לנתבעת
"גב' ב' מסבירה לילדים שהיא הולכת ותחזור כעבור זמן קצר והיא עוזבת את החדר. ה' מחייכת לעבר, לא מתקשה להיפרד, לא מתלוננת ונשארת עם גב' ב.א בביטחון...גב' ב.א מכוונת את הפעילות בחדר באופן שמעודד לשיתוף בין הילדים ויצירה של תחושת "ביחד"...כאשר כל אחד עסק בפעילות משלו הגיבה גב' ב.א בחיוב, עודדה והכווינה, לטפה את שני הילדים...הילדים אכלו בנחת ובהנאה את כריכיהם ולאחר מכן החלו להתרוצץ בחדר, לצחוק ולהשתולל. פעילות זו עירבה גם קירבה פיזית רבה בין כל המשתתפים...כאשר גב' ב' חזרה לחדר ה' קבלה אותה בשמחה רבה. ק' פנה לחיקה של גב' ב.א "לתפוס בה את מקומו" ".
ההתרשמות
"...מתקבל הרושם שיכולותיהן ההוריות של שתי האימהות תקינות. עם זאת, קיימים משקעים רגשיים הקשורים לדינמיקה בין האימהות, משקעים שבאים לידי ביטוי בהתנהגות שתי הנשים ושני הילדים. בהקשר זה בולטת במיוחד כמיהתו של ק' לקשר עם גב' ב', כמיה שניתן להבין על רקע הזיכרונות מתקופת העבר, אז שימשה דמות הורית נוכחת ופעילה יותר בעבורו. גב' ב' אינה משיבה לק' את אשר הוא חפץ ונראה שהיא עסוקה בסימון טווח של קרבה-מרחק הטומן בחובו בלמים לקשר עמו.
מתוך כך מתקבל הרושם של חווית דחייה של גב' ב' את ק', דחייה שהוא מרגיש וחווה. כמעט ולא התקיים מגע פיזי יזום בין גב' ב' לבין ק'. בנוסף במקרים בהם ק' פונה לגב' ב' בשם "אימא", היא איננה מגיבה. היא מכנה אותו בשם חיבה (ק') ובכך מפגינה כלפיו חום מסוים, אך לא קשר הורה-ילד, על פי תפיסתה."
סיכום, מסקנות והמלצות
"התרשמתי כי מבחינה פסיכולוגית לא ניתן יהיה להמשיך ולחשוף את שני הילדים לקונפליקט הקשה בין האימהות ובעיקר לא ראוי לחשוף את ק' לדחייתה של גב' ב'. כפי שתואר הדחייה נוכחת מאוד ומתבטאת גם באינטראקציה מולו ובהבדלים הבולטים בגישתה של גב' ב' את שני הקטינים. חשיפה מתמשכת לדחייה עלולה לגרום נזק קשה לק' ואולי אף נזק בלתי הפיך. לדעתי, ק' לא יוכל להתפתח באופן תקין ולגדול להיות ילד בטוח ואהוב כל עוד תחויב גב' ב' לשמש כאמו בניגוד לרצונה. כמו כן במצב בו ה' הייתה זוכה לשתי אימהות בשונה מאחיה, ה"יתרון" היה לה לרועץ. להערכתי קשה גם לשאת את "כתר הילד המועדף", מעמד שעלול להזיק להתפתחותה ובשל כך אינו תואם את טובתה...למרות שה' קשורה במידה לא מבוטלת גם לגב' ב.א וזו מעוניינת להוות דמות הורית גם עבורה, למען השוויון בין האחים, אני סבורה כי יש להנהיג מסגרת כמה שיותר דומה עבור שני הילדים. לפיכך אני ממליצה כי כבוד בית המשפט ישקול לבטל את צו ההורות מכוח חוץ האימוץ לגבי ה' והיא תהייה בתה של הגב' ב' בלבד. במתכונת דומה, אני ממליצה כי ק' יהיה בנה של גב' ב.א בלבד".
35. התסקיר
בתסקיר נכתב (בין השאר) כדלקמן:
"התרשמות מהקטינים, הקשר ביניהם ובינם לבין הנשים:
פגשתי את ק' וה' במפגש עם א'...לאורך כל המפגש ה' חשה נוח מאוד עם א', אותה כינתה "אימא" ועם ק'...א' ניווטה אותם למשחקים משותפים ככל הניתן ובין ה' לא' וניכר קשר הורי-אימהי קרוב. במסגרת המפגש צפיתי בה' מתרפקת, מחבקת ומ(ת)נשקת עם א' ומשחקת עם ק' כמו עם אח. ק' במקביל התייחס לה' כמו אח בוגר...ניכר היה שא' מתייחסת באופן שוויוני לשני הילדים וחשובה לה מאוד האינטראקציה ביניהם...לאחר מפגש זה נפגשתי עם ל' ושני הילדים...ניכר כי ל' השתדלה מאוד להתקרב לק' ואף ניסתה לחבק אותו, בעוד ק' הגיב בהסתייגות ולא נענה לחיבוק שלה...ה' וק' משחקים יפה ביניהם ומפגינים קשר אחאי קרוב...
ל' המשיכה בניסיונותיה להתקרב לק' וככל שעבר הזמן במשחק, ק' נפתח אליה יותר ונראה שהוא מרגיש נינוח יותר וזאת במקביל לכך ששומר על עצמו ומקפיד שלא לכנותה "אימא" וזאת בכדי לא להתאכזב מתגובתה הדוחה הצפויה.
המלצות וסיכום
שני הילדים, ק' וה', גדלו כאחים לכל דבר. אומנם היחסים בין שתי האימהות היו מורכבים, אך המשפחה התנהלה כמשפחה בה שתי אימהות לשני ילדים. על פי התרשמותי כל הפרמטרים מעידים על כוונה משותפת של שתי האימהות להורות משותפת כלפי שני הילדים שנולדו במהלך הזוגיות...מציאות זו, של שתי אימהות לשני ילדים, היא המציאות שק' וה' נולדו לתוכה. מלבד העובדה כי למציאות זו נולדו הילדים, מצפייה באינטראקציה בין הקטינה נשואת בקשה זו, ה', לבין הגב' א', שהינה אימה מאז כוננה הורותה בצו הורות פסיקתי בשנת 2017, התרשמתי מקשר הורי-אימהי קרוב. ה', כשם שניכר באופן חד משמעי במסגרת התצפית, רואה בא' כאימה, היא מתרפקת עליה, מחבקת ומנשקת אותה ואף מכנה אותה "אימא". מתוך שכך ולאור כל האמור לעיל, המלצתי היא שלא להיעתר לבקשתה של הגב' ל.ב.א לבטל את צו ההורות הפסיקתי של הגב' א.ב.א כלפי הקטינה הנדונה ה'. על פי התרשמותי המקצועית טובתה של ה' הינה שההורות של א.ב.א כלפיה תמשך וזאת ללא קשר לפרידה בין האימהות...ק', על פי החומר שהוצג בפניי ועל פי התרשמותי, נולד לתוך מסגרת משפחתית של שתי אימהות ואחות קטנה וחווה מסגרת משפחתית זו עד גיל שנתיים. לאחר הפרידה של בנות הזוג חל בהדרגה ניתוק בינו לבין ל.ב.א והוא כיום חווה דחיה רגשית מצידה כאם וזאת על אף של' מדגישה כי אוהבת אותו כאח של בתה. למרות מצב רגשי מורכב זה, נכון היה, על פי התרשמותי, לשמר גם את ההורות של ל.ב.א כלפיו".
36. מן המקובץ עולה, שהמומחית והעו"ס תמימות דעים באשר לכל הממצאים הרלוונטיים: האחד, קיומו של קשר אימהי קרוב בין ה' לנתבעת. השני, קיומו של קשר אחאי קרוב בין הילדים. השלישי, התייחסות שונה של התובעת לק', החווה, במידה זו או אחרת, דחיה.
המחלוקת בין המומחית לעו"ס, היא באשר למסקנה המתבקשת מן הממצאים דלעיל. המומחית סבורה, שיחסה של התובעת לק' מחד גיסא, והיותה של ה' ילדה "מועדפת", מאידך גיסא, מצדיקים לנתק את הקשר ההורי בין הנתבעת לה'. העו"ס סבורה, שלמרות היחס השונה מצד התובעת לק', הדבר אינו מצדיק לנתק את הקשר ההורי בין ה' לנתבעת. כמבואר לעיל, בכגון דא אין הבדל מהותי בין המשקל הראייתי של חוות הדעת לבין משקלו הראייתי של התסקיר.
37. התובעת מנסה לכרסם במשקלו הראייתי של התסקיר, בטענה שמדובר בחוות דעת מטעמו של בעל דין. אין בידי לקבל טענה זו, שנדחתה גם בהחלטה בבר"ע, לאמור: השירות אמנם פועל במסגרת משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ומכאן שקשור למשיב 2, אך הגדרת ביהמ"ש קמא כי "מדובר בתסקיר מטעם גוף אובייקטיבי במהותו ולא "במומחה מטעם" (ס' 4 להחלטה) היא החלטה מדוייקת למדי בה אין מקום להתערב. המשיב 2 הוא גוף אובייקטיבי במהותו ואין לו עדיפות כלפי מי מבעלות הדין. תסקיר מאת השירות למען הילד אינו בגדר חוות דעת מומחה והזמנתו אין משמעותה מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט (או כמומחה בכלל) אלא קבלת עמדת הסמכות המקצועית על פי חוק לעריכת תסקירים שמהותם כינון קשרי הורות.
38. אף אין בידי לקבל את הניסיון להטיל דופי בתסקיר, בשל מסרון ששיגרה ב"כ הנתבעת לעו"ס. העו"ס הצהירה, שהקשר היחיד שהיה לה עם ב"כ הנתבעת הוא מקצועי. עוד הצהירה העו"ס, שהתקשרה לב"כ הנתבעת רק על מנת לקבל את מספר הטלפון של הנתבעת, וכי מחקה מבלי שקראה את המסרון ששוגר אליה בעקבות אותה שיחה (סע' 5, 8-9 לתצהיר העו"ס, במסגרת בקשה מס' 30 בתביעת המשמורת). גרסה זו לא קועקעה בחקירת העו"ס, שחזרה על גרסתה, לפיה לא קראה את המסרון ומחקה אותו (עמ' 116 שו' 5, עמ' 117 שו' 15). יש טעם בטענת התובעת, לפיה ראוי היה לגלות את אוזני בית המשפט באשר למסרון ששוגר. ברם, העו"ס הבהירה בעדותה, שלא ייחסה לכך כל חשיבות (עמ' 118 שו' 29), ואין לי סיבה לפקפק בדבריה. הדברים קל וחומר לאור היקש ראוי מההלכה הפסוקה, לפיה פסילת חוות דעת של מומחה הוא צעד שיינקט רק במקרים חריגים בהם הפגם שנפל בהתנהלות המומחה או בחוות דעתו יורד לשורש העניין ועלול לגרום לעיוות דין לבעלי הדין (רעא 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית 2018, רע"א 5611/07 שני פישר לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י 2007). הלכה זו היא פועל יוצא של חזקה, לפיה המומחה הממונה על-ידי בית המשפט יבצע מלאכתו נאמנה, ויפעל בהגינות ובמקצועיות (רע"א 5611/07 הנ"ל). אין לי כל סיבה להניח, שלעו"ס, אשר פועלת מטעם המדינה כגורם מקצועי המפקח על הליכי אימוץ ופונדקאות, יש אינטרס כלשהו, לבד מטובת הילדים. אף אין היגיון להטיל דופי בעו"ס בשל מעשה לא ראוי של ב"כ הנתבעת, שאיננו בשליטתה.
39. כאמור, נחה דעתי שיש לאמץ את המלצת התסקיר ולדחות את המלצת חוות הדעת. לוז חוות הדעת הינו, שיחסה השונה של התובעת לק', ורגשות הדחיה שהוא חש בנדון, מזיקים לו. לכן טובתו של ק' דורשת לא לכפות קיומו של קשר הורי בינו לבין התובעת. בה במידה, כך המומחית, טובת שני הילדים מחייבת שיזכו ליחס הורי שווה, כך שאף ה' לא תגדל בתחושה שהיא ילדה "מועדפת". כפועל יוצא, ממליצה המומחית לבטל את צו ההורות לגבי ה'.
עמדה זו מוקשית בעיניי מכמה מטעמים:
ראשית, מרכז הכובד של חוות הדעת אמור להיות הקשר ההורי בין הנתבעת לבין ה', הוא הקשר אותו חפצה התובעת להתיר. ברי, שיש להשקיף על הקשר האמור גם באספקלריה משפחתית רחבה יותר. ברם, דומה שהמומחית הפכה, במידה מסוימת, את העיקר לטפל. חוות הדעת עוסקת יותר בנושא דחייתו של ק' על ידי התובעת ובהשוואה בין היחס לו זוכים הילדים מהתובעת, ופחות בקשר ההורי הקרוב, שאינו שנוי במחלוקת, בין ה' לנתבעת. בלשון אחרת, על שאלת ניתוק הקשר ההורי בין הנתבעת לה', יש לענות, ראש וראשון, באספקלריה של טובת ה', ולא באספקלריה של טובת ק'. נושא ההשוואה בין האחים הינו אך אחד הפרמטרים בשיקול הכולל של טובת ה'. והנה, בחוות הדעת הנושא תופס את המקום המרכזי. הדברים נכתבו מפורשות בחוות הדעת – "למרות שה' קשורה במידה לא מבוטלת גם לגב' ב.א וזו מעוניינת להוות דמות הורית גם עבורה, למען השוויון בין האחים, אני סבורה כי יש להנהיג מסגרת כמה שיותר דומה עבור שני הילדים" (ההדגשה לא במקור). דברים נחרצים יותר אמרה המומחית בעדותה, לאמור: "(ש)הדחייה היא ציר מרכזי בתיק הזה" (עמ' 8 שו' 25). לא מצאתי בחוות הדעת התייחסות של ממש לכך, שאימוץ חוות הדעת יגרום לה' לאבד דמות הורית משמעותית בחייה. לא מצאתי בחוות הדעת התייחסות של ממש לתוצאות של אובדן אם מבחינתה של ה', או התמודדות של ממש עם השאלה, מדוע עדיף שהיא תאבד אם מאשר להרגיש "בת מועדפת" לה שתי אימהות (ככל שכך יהיה)? העו"ס אמרה בעדותה דברים המקובלים עליי, לאמור:
"ילדים אחים אף פעם לא חווים יחס סימטרי של הורה כמו שהאח, או לפחות בתחושה הסובייקטיבית יש הרבה מאוד מצבים שהילד חש שהאח יותר נאהב, פחות נאהב, ילד, אח יכול לחוש שאחיו יותר מוצלח, פחות מוצלח, מכל מיני בחינות. אין כאן, אנחנו לא מדברים על סימטריה. אני חושבת שצריך לסייע גם לילד וגם לאימהות לקבל את הסיטואציה של השונות הזאת... יש כאן מצב שיש באמת פער, יש שונות, בין המהות, היחס ההורי של האימהות לילדים, בהחלט יש פער ואני חושבת שצריך לטפל בתחושות שנובעות מהפער הזה מרגשי הנחיתות, במירכאות, שעלולות להיווצר לק' מהסיטואציה אבל הפתרון הוא לא ע"י לקיחת דבר חיובי מהקטינה השנייה. משל: לך אין, אז גם לה לא יהיה? למרות שיש לה?... היא לא פוגעת בו. היא מתייחסת אליו, היא מביעה רגשות כלפיו, היא מודה ברוב כנותה שיש הבדל בתחושות הרגש שלה כלפי 2 הילדים, וזה דבר שסביר להניח שק' יצטרך לעבור, לקבל עזרה מקצועית להתמודד עם השונות הזאת. לקבל את זה שהעולם הוא לא שוויוני, הוא לא הוגן במובן הזה. אין תמיד חלוקה שווה של דברים. אבל להתמודד עם זה על ידי לקיחת דבר שהוא כל כך מהותי, חשוב, לקטינה השנייה, אני לא מאמינה גם שהוא כשיגדל ירצה את הפתרון הזה" (עמ' 34 שו' 11-16, עמ' 36 שו' 6 ואילך).
יתירה מזו, לא מצאתי בחוות הדעת התמודדות עם השאלה, כיצד יתווך לה' ניתוק הקשר ההורי? כך, למשל, האם הנתבעת אמורה לחדול מלהתייחס אליה כבת, או האם אמורה ה' לקבל הוראה לא לקרוא לה "אימא" וכו'? כאשר המומחית נשאלה על כך בחקירתה, היא השיבה: "לדעתי זה לא יביא לריחוק או הפרדה מהאמא. הקשר יישמר והילדה לקרוא לאמא איך שהיא רוצה. כפי שבפרק ב' הילדים קוראים לבן הזוג של ההורה השני אבא או אמא, כפי שקורה במשפחת אומנה כפי שהם מרגישים בנוח. אני בטוחה שא' תמשיך להעניק לה' כבד ואהבה ויחס שוויוני בינה לבין ק' ואני מניחה שצו ההורות עבור הילדים אין לכך משקל משמעותי היום, יש לאמהות משקל אך אנו עוסקים בטובת הילדים ולא ההורים" (עמ' 4 שו'26-29). תשובה זו, שתוכנה לא נכתב בחוות הדעת, מעוררת מספר קשיים: האחד - ככל שהמומחית סבורה, שלביטול צו ההורות אין נפקות מעשית, מדובר במסקנה שלא ניתן להפריז בחשיבותה. ממילא עולה תמיהה, מדוע נפקד מקומם של הדברים מחוות הדעת? השני - הטענה, לפיה לביטול צו ההורות אין נפקות ביחסי הורה-ילד, מקעקעת, במידה רבה, את הבסיס הרעיוני של חוות הדעת. בלשון אחרת, ככל שהמומחית סבורה, שלא יחול שינוי בפועל בגין ביטול צו ההורות, המשמעות היא שביטולו המומלץ נועד להפיס את דעתה של התובעת, ותו לא. השלישי - לאור עדות המומחית מתחוור, שלא נבחנה האופציה, לפיה ביטול צו ההורות יגרור צינון של היחסים בין ה' לנתבעת. המומחית בחנה אפשרות אחת בלבד, לפיה הנתבעת תמשיך לנהוג בה' כבת וה' תמשיך לנהוג כלפיה כאם, למרות ביטול צו ההורות. ממילא לא נבחן מאזן הנזקים בשים לב לאפשרות שצפי זה לא יתממש (למשל, אם הנתבעת תחליט להתנהל כפי שהתנהלה התובעת).