פסקי דין

רע"א 8588/19 חברת נמל חיפה בע"מ נ' Certasig Insurance and Reinsurance Company S.A Rom - חלק 2

22 דצמבר 2020
הדפסה

19. נוכח האמור, המבקשת טענה במסגרת טענותיה בבית המשפט המחוזי כי המבטחת, אשר אין מחלוקת שאינה באה בגדר המונח "מבטח" כמשמעו בחוק הפיקוח, אינה יכולה ליהנות מזכות התחלוף הקבועה בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח.

20. ואולם, טענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי נוכח הוראתו הברורה של סעיף 72(א)(2) לחוק, אשר קובע כי הוראות חוק חוזה הביטוח לא יחולו על ביטוח ימי, למעט הוראות סעיפים 62 ו-69 לחוק.

הוראה ברורה זו אומנם מחריגה מגדר החוק את המבטח הימי (והאווירי), ואולם, בד בבד, בבחינת "חריג לחריג", קובעת כי הוראת סעיף 62 לא תבוא בגדר ההחרגה האמורה והיא תחול על ביטוח ימי. משכך, אף מבלי להידרש לשאלה בדבר תחולתו של סעיף 62 לחוק על מבטח שאינו בא בגדר הגדרת "מבטח" המצויה בחוק הפיקוח, ברי כי סעיף 62 לחוק חל אף על מבטח ימי זר או ישראלי (להבדיל ממבטח זר בענפי ביטוח אחרים למשל), ובהתאם לכך, עומדת לו זכות התחלוף.

21. אציין כי החלת זכות התחלוף על מבטח ימי כאמור עולה בקנה אחד אף עם ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 62 לחוק, כמו גם עם תכליות הוראות החוק הרלוונטיות. כך, להחרגת הביטוח הימי (והאווירי) מתחולתו של חוק חוזה הביטוח הוצעו טעמים שונים: אליאס בספרו ציין כי ההחרגה האמורה נובעת מאופיים הגלובלי של ענפי ביטוח אלו, הנשלטים בעיקרם על-ידי כללים ועקרונות בינלאומיים. כן הוצע כי החרגה זו נובעת ממקצועיות המבוטחים בענף זה וממעמדם האיתן, אשר אינו מצריך את ההגנה הניתנת למבוטחים במסגרת החוק (ראו: אליאס, עמ' 47-46; והשוו לגישתו של ש' ולר, הסבור כי אין הצדקה להחרגת הביטוח הימי והביטוח האווירי מתחולת חוק חוזה הביטוח (שחר ולר פירוש לחוקי החוזים כרך שני – חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 446-443 (א' זמיר, א"מ ראבילו וג' שלו עורכים, 2007) (להלן: ולר)).

22. ואולם, על אף החרגתם של ענפי הביטוח הימי והאווירי מתחולת חוק חוזה הביטוח בכללותו, הרי שזכות התחלוף הוחלה אף על מבטח ימי ואווירי במסגרת החקיקה הישראלית עוד מימי חוק הביטוח העות'מאני (1323) ועד היום. כך, סעיף 17 לחוק הביטוח העות'מאני עיגן את זכות התחלוף וקבע כי היא תחול גם על ביטוח ימי. עם ביטולו של חוק הביטוח העות'מאני במסגרת סעיף 74 לחוק חוזה הביטוח, התעורר הצורך לעגן את זכות התחלוף ביחס לביטוח ימי (ואווירי). משכך, לאחר ביטול חוק הביטוח העות'מאני, תוקן סעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח, אשר בנוסחו המקורי קבע כי "הוראות חוק זה לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אוירי", ובנוסחו המתוקן נקבע במפורש כי חרף החרגתו של חוק חוזה הביטוח על ביטוח ימי ועל ביטוח אווירי, הרי שהוראות סעיפים 62 ו-69 לחוק יחולו על ביטוחים אלה (ראו: חוק חוזה הביטוח (תיקון), התשמ"ד-1984). מדברי ההסבר שליוו את הצעת החוק לתיקון האמור עולה כי הצורך בשינוי התעורר עם ביטול חוק הביטוח העות'מאני, אשר הוביל לכך שלא נותרה עוד הוראת תחלוף בחקיקה החלה על ביטוח ימי. לפיכך, החלת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח על ביטוח ימי נעשתה על מנת "להשלים את החסר", כפי שנכתב בהצעת החוק, ואף נקבע כי תחילתו של תיקון זה תהיה מיום תחילת חוק חוזה הביטוח (סעיף 8 לתיקון לחוק), "וזאת כדי שמבטח ששילם למוטב תגמולי ביטוח בתקופה שמאז תחילת החוק העיקרי (חוק חוזה הביטוח – י.ו.) ועד תחילת חוק זה (התיקון לחוק – י.ו.), יהיה זכאי לפיצוי או לשיפוי כלפי האדם השלישי" (הצעת חוק חוזה הביטוח (תיקון), התשמ"ג-1982, ה"ח 1599; וראו גם: אליאס, בעמ' 50-49; ולר, בעמ' 449).

23. נמצאנו למדים אפוא כי מעת שהוחלה בישראל החקיקה העות'מאנית הקפיד המחוקק להקנות את זכות התחלוף באופן רציף גם למבטח ימי, וזאת, כך יש להניח, נוכח חשיבותה הרבה של זכות התחלוף אשר נועדה כאמור למנוע התעשרות שלא כדין של המבוטח או של החייב. כפי שציין כב' סגן הנשיא ר' סוקול בהחלטתו, תכליתה של זכות התחלוף היא ייחודית ונבדלת מתכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח בכללותו, אשר נועד להגן על המבוטחים מפני כוחם העודף של המבטחים. משכך, אף שניתן למצוא היגיון בהחרגת מבטחים ימיים זרים, אשר אינם עומדים בתנאי חוק הפיקוח, מתחולתו של חוק חוזה הביטוח, על ההגנות והזכויות שהוא מעניק ל"מבטח", הרי שהיגיון זה אינו חל על החרגה מתחולתו של סעיף 62 לחוק, המעגן את זכות התחלוף, שתכליתה שונה וכאמור נועדה למנוע התעשרות שלא כדין במשולש היחסים שבין חייב-מבוטח-מבטח.

24. מכל מקום, נוכח הוראתו הברורה של סעיף 72(א)(2), נראה כי כיום אין ולא יכולה להיות עוד מחלוקת כי סעיף 62 לחוק המעגן את זכות התחלוף חל על מבטח ימי (ישראלי או זר).

25. השאלה אשר אותה יש לברר עתה היא, אם כן, מיהו "מבטח ימי", ואם המבטחת נכללת בהגדרה זו. ככל שהמבטחת תימצא כנכללת בהגדרת "מבטח ימי", הרי שסעיף 62 חל עליה, ואין לסלק את תביעתה על הסף.

מבטח ימי

26. כאמור, לטענת המבקשת, המבטחת במקרה הנדון אינה יכולה להיחשב כ"מבטח ימי", וזאת נוכח המאפיינים המקומיים של הפוליסה שאותה הנפיקה המבטחת לדוברה שניזוקה. לטענתה, הביטוח הימי שונה מענפי הביטוח האחרים בשל סממניו הבינלאומיים המובהקים, ומשכך יש לקבוע כי ביטוח ימי הוא אך ביטוח אשר כולל מאפיינים שכאלה.

כפי שיובהר להלן, אין בידי לקבל טענה זו.

27. הגדרתו של המונח "ביטוח ימי" מצויה בסעיף 175 לחוק הסחר הימי העות'מאני, ולפיה מדובר בהסכם לביטוח בגין הנזקים העלולים לקרות "כתוצאה מסיכונים ימיים לדברים הצפויים לסיכוני ים". בפרשנות הביטוי "סיכוני הים" (perils of the seas) הסתמכה הפסיקה על הדין האנגלי (ובעיקר על חוק הביטוח הימי האנגלי), ובהתאם לכך, נקבע כי "המונח 'סיכוני הים' מוגבל לתאונות מקריות או אסונות הים" (ראו: ע"א 391/89 וייסנר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(1) 837, 849 (1989); וראו גם: ע"א 713/89 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' תשובה, פ"ד מו(1) 63, 69 (1991); חכם-אהרון כדורי ביטוח ימי ותביעות 7-6 (מהדורה חמישית, 1987); ולר, בעמ' 447-446). א' אבניאון הרחיב בספרו על המונח perils of the seas:

"סכנות שחשופים להן אניות או מטענים משום היותם מובלים בים, ואינם כוללים סיכונים שלהם חשוף רכוש מכל סוג שהוא כשאינו מובל בים. במונח סכנות הים הכוונה למקרים בלתי צפויים, לאסונות ים ולהפרעות איתני הטבע. אין הן כוללות את פעולתם הרגילה של הרוחות והגלים שהם תופעות טבעיות.
סכנות הים כוללות לדוגמה, התנגשות האניה; שקיעה בבוץ, נטיית האניה על צדה והתהפכות, מזג-אויר סוער; טביעה של האניה; חדירת מי ים מקרית; עליה על שרטון; גרימת נזק למטען ממטען אחר וכדומה" (איתן אבניאון לקסיקון הביטוח 265 (התשמ"ד). ההדגשה במקור).

28. נוכח האמור, נראה כי סיווג ביטוח כ"ביטוח ימי", אף במסגרת חוק חוזה הביטוח, ייבחן בהתאם לשאלה מהם סוגי הסיכונים אותם מבקשת הפוליסה הנדונה לכסות, ולא בהתאם לשאלת מאפייניו המקומיים או הבינלאומיים של חוזה הביטוח. כפי שראינו לעיל, בהתאם להגדרה המופיעה כאמור בחוק הסחר העות'מאני ובהתאם לחוק הביטוח הימי האנגלי, אשר עליהם התבססה הפסיקה בפרשנותה את המונח "ביטוח ימי", הרי שביטוח ימי נועד לכסות מפני סיכוני הים – פשוטו כמשמעו.

משכך, זכות התחלוף עומדת למבטח ימי המבטח מפני סיכוני הים, וזאת ללא תלות במאפייניה המקומיים או הבינלאומיים של הפוליסה הנדונה.

מן הכלל אל הפרט

29. הנזק הנדון בתביעה המתנהלת בבית המשפט המחוזי נגרם לדוברה, כך נטען, כתוצאה מהתנגשות האנייה בדוברות. מובן כי נזק נטען זה, של התנגשות בין כלי שיט, יכול להיגרם רק בתווך ימי, ולכן מדובר בהתממשות מובהקת של סיכון ימי. משכך, יש לראות במבטחת "מבטח ימי", אשר סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח חל בעניינה.

30. מכל האמור עולה, כי יש לאפשר למשיבה להגיש תביעת תחלוף בישראל, ודין הערעור של המבקשת להידחות.

31. אשר על כן, הערעור נדחה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏ז' בטבת התשפ"א (‏22.12.2020).

ש ו פ ט ת

עמוד הקודם12