31. אשר על כן ועל מנת שלא ייקלעו להסתבכות כלכלית, פעלו הצדדים לערוך הסכם ממון אשר מטרתו הייתה לשמור על הפרדה רכושית מלאה; למנוע מהאיש "לעגן" אותה; לשמור את זכויותיה ברכישת הבית ב**; לשמור על זכויותיה שיצטברו במהלך הנישואין ולמנוע מנושים "לרדת" לנכסיה. לטענתה, אילולא עזרתם של בני משפחתה לא היה בידיה לחיות ברווחה כלכלית ולבנות את הבית. בסיכומיה טענה כי במהלך חקירתו הנגדית של האיש הוכח כי האיש לא היה מסוגל לשלם את מזונותיו השוטפים וקרן ההשתלמות שלו עוקלה במסגרת הליך הוצל"פ.
32. לטענתה, המגרש עליו בנוי הבית נרכש לפני הנישואין על ידה בלבד ונרשם על שמה בלבד והבעלות על מגרש זה קיבלה ביטוי בהסכם. לטענתה, אביה המנוח הוא זה אשר שילם מקדמה בסך 20,000 ₪ ולאחר מכן נטלה משכנתא בסך 390,000 ₪ כאשר יתרת התשלום, בסך 410,000 ₪ שולמה מהון שלה ושל הוריה, בין היתר באמצעות כספי ירושה אותם קיבלה. ניטלה הלוואה אחת על סך 300,000 ₪ כאשר אמה של האישה, הגב' ט', היא הערבה למשכנתא. עוד ציינה האישה כי קיבלה מ** מענק של 100,000 ₪ לאור היותה [זכאית]** אך עד למועד הגשת התצהיר טרם קיבלה את המסמך. האיש השלים הגשת המסמך על מענק בסך 101,154 ₪ לתצהירו (נספח 9).
33. לטענת האישה, במרוצת השנים, היא זו ששילמה את החזרי המשכנתא מחשבונה. לטענתה, גם כיום לאחר ההליך שניהלו הצדדים ביח"ס, כאשר הצדדים חילקו ביניהם את הוצאות הבית, לא חילקו את החזרי הלוואת המשכנתא בה לא נושא האיש, מה שמעיד לטענתה על העדר זיקתו לבית.
34. לטענתה, הסכם הממון מעולם לא נשכח, כפי שטוען האיש, ולאורך כל שנות נישואיהם שמרו הצדדים על חשבונות בנק נפרדים. בסיכומיה טענה האישה כי מעדותו של האיש ניתן להיווכח שהאיש לא ידע ואינו יכול להסביר מדוע התייחס הסכם הממון גם לסוגיות כמו מזונות וגירושין, שכן מדובר בהסכם ממון כשר לחלוטין.
35. לטענת האישה, האיש נטל מאמה הלוואה בסך 90,000 ₪ לסילוק חוב בשוק האפור. במסגרת סיכומיה טענה האישה כי כל ניסיונות של האיש להיתלות בדפי חשבון בנק אמה, קרסו שכן האיש הצהיר כי הוא זה שלווה כספים מאמה, והכספים שהועברו לאמה היוו החזר בגין הכספים שניתנו לו כהלוואה ממנה.
36. לטענת האישה, במרוצת השנים, נטלה הלוואת משכנתא נוספת על סך 90,000 ₪ שגם להלוואה זו הייתה אמה ערבה. עוד מוסיפה האישה כי במהלך השנים הועברו לחשבונה מאות אלפי שקלים על ידי אמה וכן סיוע קבוע ממנה בתשלום המשכנתא וההלוואות השונות, לאור התסבוכות הכלכליות אליהן היה נקלע האיש.
37. לטענת האישה, עם השנים ועם הרחבת התא המשפחתי, פעלה להרחבת בית המגורים, ולשם כך נטלה בשנת 2010 הלוואה בסך 240,000 ₪ והודתה כי לצורך נטילת הלוואה זו, האיש היה הערב. אף על פי כן, טוענת האישה כי כל השנים, מאז נטילת ההלוואה, היא שולמה מחשבונה הפרטי, למעט תקופה של כשנה וחצי, אך לטענתה האיש לא עמד בתשלומי המשכנתא והיא נאלצה לסלק חוב פיגורים בסך 20,000 ₪, ולכן העבירה בחזרה את תשלום המשכנתא לחשבונה. האישה לא צירפה ראיות לתמיכה בטענה זו ולא הפנתה לנספחים אשר צורפו.
38. נוסף על כן טוענת האישה כי שיפוצים שנעשו בבית היו במימונה ומכספה, זאת על ידי הלוואות שנטלה או מכספי בני משפחתה. לטענתה, הסיוע הפיזי המועט של האיש בשיפוצים, אין בו ולא כלום, הוא נעשה על ידו לאור כישוריו או לאור העובדה כי שתי בנותיו התגוררו ומתגוררות בבית זה.
39. לטענת האישה, בראשית נישואי הצדדים הופקדה משכורתו של האיש בחשבונה "לצורכי קיומם" ומאחר ולאיש לא היה חשבון בנק. לטענתה, זו עזות מצח מצדו של האיש לנצל את טוב ליבה עת אפשרה לו להפקיד את משכורתו לחשבונה ועתה לנצל זאת. לשם כך הפנתה האישה לדפי חשבונה משנת 2012 והוסיפה כי מזה עשור הוא אינו מפקיד ולו אגורה שחוקה לחשבונה.
40. לטענת האישה, הגשת התביעה על ידי האיש הוא ניסיון לסחוט אותה, להותיר אותה נשואה ולא לאפשר לה להמשיך את חייה ובכך להפעיל עליה מכבש לחצים לא הוגן. לטענתה, הישארותו של האיש בבית פוגעת בבנותיהם, ועליו לכבד את ההסכם ולעזוב את ביתה.
41. לטענתה, לאחר חקירה מאומצת, הודה האיש כי שיקר לבית משפט מחוזי וכעת הוא מבקש מביהמ"ש כי ינציח את מעשיו ואת השימוש שעשה בערכאות לפי צרכיו עד היום, לטובתו האישית, כאשר האמת האחרת, שאכן היה תנאי לנישואי הצדדים והוא החתימה על הסכם ממון לצורך הפרדה מלאה ואי שיתוף כלכלי, לא תונח בפני ביהמ"ש.
42. לטענת האישה לא בכדי האיש כמעט ולא הזכיר את עוה"ד ** במסגרת הסיכומים היות והוא לא יכול להסביר מדוע לא טרח לזמן אותו למתן עדות. לטענתה, סוגיית עוה"ד לא הוזכרה בכתב הטענות או בתצהיר העדות הראשית מטעמו, אלא הועלתה לראשונה רק במסגרת הליך ההוכחות היות והאיש משקר גם לבית משפט זה, לאחר שהבין שברשות האישה כלל תצהיריו כפי שהוגשו מטעמו לביהמ"ש המחוזי. בשעה שבפני ביהמ"ש המחוזי בהליך פשיטת הרגל הוא מצהיר על היעדר כל נכסים ומצהיר במפורש כי הבית ב** שייך לנתבעת בלבד, ומנגד בפני בית המשפט כאן הוא מצהיר על בעלות באותם נכסים.
43. לטענת האישה מחקירתו של האיש נמצאנו למדים כי האיש מודה שגם בתצהיר עדותו הראשית לבית משפט זה הוא שיקר כאשר טען שזמן קצר לאחר נישואיו לאישה הצליח להסדיר את כל חובותיו והליך הפש"ר בוטל, אחרי שעומת עם מסמכי הבקשה לצו כינוס נכסים. עוד ציינה האישה את תצהיר "ויתור על זכויות במקרקעין" מיום 16.6.10 עליו חתום האיש, במסגרתו הצהיר כי אין לו זכויות במקרקעין (הוגש לתיק ביום 22.10.19). במסגרת סיכומי התשובה טען האיש בנוגע לתצהיר זה כי התצהיר "מופנה כלפי זכויותיו כלפי הבנק" ולא במישור היחסים שבין הצדדים.
44. אשר על כן טוענת האישה כי יש להחיל את דוקטרינת ההשתק השיפוטי, שכן לא ייתכן שבמסגרת הליכי הפש"ר/ ההוצאה לפועל האיש לא מוסר כל מידע או רמז לכך שהוא לטענתו בעלים של בית מגורים ואף מצהיר שהבית שייך רק לאישה ולשם כך מציג את הסכם הממון, ומנגד במסגרת הליך זה "נזכר" שהוא הבעלים של הבית, הכל בניגוד גמור להסכם הממון ולהצהרותיו בפני ביהמ"ש המחוזי.
45. נוסף על כל אלו טוענת האישה כי לחובתו של האיש עומדים גם שיהוי קיצוני, מעשה בי דין, השתק עילה והשתק פלוגתא, חוסר תום לב, הטעיית ביהמ"ש, ניצול לרעה של הליכי משפט ודי בטענות סף אלו בכדי להביא לדחיית תביעותיו. לבסוף טוענת כי דין התביעה להידחות, אגב חיוב בהוצאות מהותיות.
דיון והכרעה
46. ראשית, ובטרם אביא את נימוקיי ביתר פירוט, אומר שלאחר שקראתי את כתבי הטענות ומלוא האסמכתאות שצורפו על ידי הצדדים, ולאור התרשמותי מחקירות הצדדים ובהתחשב בפסיקה ובחוק, נחה דעתי כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, ולכן דין תביעתו לביטול הסכם, להידחות ותביעת האשה להתקבל.
47. סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 ("חוק החוזים") קובע כי "חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל". עניינו של סעיף זה הוא בהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים. ודוק, השאלה מה היתה כוונתם בעת כריתת ההסכם היא שאלה שבעובדה, הנלמדת ממכלול נסיבותיו של המקרה (ע"א 623/85 משה סלהוב ואח' נ' גליה ו-3 אח', פ"ד מג(2), 214 (1989)).
48. "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים והמערכת השנייה, הפנימית הנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו... גישתו של המחוקק הינה כי ההסדר החיצוני, שהוא למראית עין בלבד, בטל הדין נותן תוקף לרצון האמיתי של הצדדים. (ראו ע"א 630/78 ביטון ואח' נ' מזרחי, פד"י לג (3) 576, 582 (1979)).
49. הוראת סעיף 13 לחוק החוזים קובעת בטלות מעיקרה של חוזה שנכרת למראית עין:
"חובת ההשבה של מה שנתקבל על פי חוזה למראית עין נובעת ממהות העניין: "חוזה" כזה אינו אוצר כוח להעביר זכויות וקניינים, ומה שנחזה כאילו עבר על פיו מעולם לא יצא מבעלות המעביר" (ראו תמ"ש 19955-02-11 ד.ה. נ' ש.ה., 23.2.2012, פורסם בנבו, המפנה לגבריאלה שלו, "דיני חוזים-החלק הכללי לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי", דין הוצאה לאור בע"מ, תשס"ה-2005 בעמוד 256).
50. אין חולק, שהטוען לבטלות חוזה בטענת מראית עין - עליו הראיה. ראיה כזו היא, לרוב, נסיבתית, שכן מטבע הדברים, בעלי חוזה למראית עין מעלימים את כוונתם האמיתית ואינם טורחים להכין ראיות על קנונייתם (ע"א 1780/93 בנק המזרחי נ' אולצ'ק פד"י נ(2) 41 (1996)).
51. עוד בטרם אדון בטענות הצדדים על התנהגותם לאחר החתימה על הסכם הממון והאם התנהגות זו מהווה "שינוי בהתנהגות" או משקפת "מערכת פנימית נסתרת" לזו המשתקפת בהסכם הממון, המהווה "הסדר חיצוני", אדון בעילת ההשתק השיפוטי, אשר לדידי, כבר מכוחה ניתן לדחות את תביעת האיש.
השתק שיפוטי
52. אקדים ואמר כי שיקולי מדיניות ראויה מצדיקים את דחיית תביעת האיש. לא ניתן להתעלם מהעבודה כי האיש עשה שימוש לטובתו בטענות מנוגדות בהליך פשיטת הרגל שהתנהל בפני כב' ביהמ"ש המחוזי (פש"ר 05/**) כאשר ידע כי עשויה לצמוח לו תועלת מכך, ולא היסס לטעון במסגרת ההליך הקודם טענות סותרות מאלו שהועלו במסגרת ההליך דנן, ואין ביהמ"ש יכול לשתף פעולה עם התנהלות שכזו.
53. עדותו של האיש עשתה רושם לא אמין. הוא סתר את דבריו פעמים רבות במהלך העדות. ראשית, האיש הצהיר כי זמן קצר לאחר נישואיו לאישה, הוא הצליח להסדיר את כל חובותיו, הליך הפש"ר בוטל, והוא והאישה לא עשו שימוש בהסכם הממון והוא "נשכח מהלב".
54. אף על פי כן, במסגרת חקירתו הנגדית הוצג לאיש טופס בקשתו לפשיטת רגל כפי שהוגש ביום 10.2.05 (נ/2, ויוער כי מס' התיק מעיד על שנת פתיחת ההליך. האיש עומת עם הטענה בתצהירו לפיה התחיל בהליך פש"ר טרם הנישואים. התרשמתי כי האיש לא ידע להסביר את פערי הזמנים וניסה לתלות את האשמה באותו עוה"ד **, אשר ערך את הסכם הממון וייצג את האיש בהליך הפש"ר, כאשר השיב: "אני עדיין ניסיתי להגיע להסדר עם הנושים... אחרי זה היה לי את התהליך של פשיטת רגל, שהעו"ד לא טיפל בו והגעתי להסדר עם כל הנושים" בהמשך השיב לשאלת בית המשפט כי "אני התחלתי בתהליך של ניסיונות לסגור את החובות, פש"ר, רסמי המסמכים הוגשו רק ב-2005" (עמ' 8-9 ש' 15-33, 1-7).
55. אף במסגרת סיכומי התשובה מטעם האיש הודה כי ההליך פשיטת הרגל עצמו הוגש רק מספר שנים לאחר הנישואים, אך טען כי "ההליך התחיל עם עריכת הסכם הממון...אכן מבחינת הזמן, התובע סיים להסדיר את חובותיו אחרי שפתח בפועל בהליך פשיטת רגל...".
56. האיש נשאל בחקירתו, מדוע במסגרת תצהירו בהליך זה הצהיר כי לאחר הנישואים הסדיר את כל חובותיו, ואילו במסגרת הבקשה למתן צו כינוס (נ/2), כשלוש שנים לאחר הנישואים, הצהיר כי יש לו חובות בסך 1,400,000 ₪. על כך השיב בתשובה מתחמקת כי "מהרגע שהתחתנתי... סיפרתי לה הכל, כל התהליך נעשה יחד עם [אלמונית], בתיאום איתה, לא הסתרתי שום דבר" (עמ' 9, ש' 10-17). בהמשך העיד שוב כי התחיל להסדיר את חובותיו לא באמצעות הפש"ר (עמ' 9, ש' 27).
57. בהמשך חקירתו הוצג לאיש התצהיר שהגיש בתמיכה לבקשתו לצו כינוס (נ/1) בו הצהיר בסעיף 3 כי "קודם וכתנאי לנישואי לגב' [אלמונית] לנוכח היקף חובותיי נחתם ביני לבין אשתי הנוכחית הסכם יחסי ממון ביום 31.12.01 המסדיר את כלל זכויותינו חובותינו כבני זוג".
58. האיש הודה בחקירתו כי בחודש נובמבר 2004 היו לו חובות נוספים מאלו שהיו לו בשנת 99-2001 (עמ' 9, ש' 32-34). בהמשך נשאל האיש מה עשה עם חובותיו לאור העובדה כי בפסק הדין מיום 7.8.08 שניתן בתיק הפש"ר על ידי כב' השופטת חני הורוביץ (נ/3), דחה ביהמ"ש את הליך הפש"ר, וקבע כי הוא מתנהל בחוסר תום לב, ועל כך השיב כי החוב העיקרי שהיה לו היה לבנק **, בסך 800-900 אלף ₪ ואחרי קיומה של ועדה נפסק לו 43,000 ₪. שאר החוב היה לחברת החשמל לה היה חייב 28,000 ₪ ובסוף נדרש לשלם 10,000 ₪.
59. האיש שירבב לסיכומיו מכתב ב"כ בנק ** מיום 5/4/09 ממנו עולה כי שילם 40,000 ₪ וכנגד תשלום זה אמור הבנק למחוק את חובו, שהופיע במסמך "רשימת תיקים לחייב" המשקפת רשימת תיקים על שמו, עד שנת 2009 בסך 828,450 ₪. בכל מקרה אין מדובר בסילוק החובות סמוך לאחר הנישואין אלא רק לאחר כשלון הליכי הפש"ר. לגבי תיק המזונות בו משתקף מהרשימה חוב בסך 248,099 ₪, לגביו האיש לא טרח לציין באיזה סכום "נסגר" לכאורה וכן לא צירף ראיות לכך.
60. לגרסת האיש בסיכומיו כי חוב המזונות שולם באמצעות פדיון קרנות שבבעלותו, אציין כי האיש לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענות אלו, על אף שמצויות בשליטתו או לחילופין ניתן להשיגן בשקידה סבירה. במסגרת סיכומיו אף הודה האיש כי בעצת עורך דינו לא שילם את דמי המזונות, מה שהוביל אותו להליכים משפטיים מיותרים. הרי שגם בטענה זו לתמוך במסקנה כי בשנים הרלוונטיות כל כספו של האיש נותב לצורך כיסוי חובותיו על צורותיו השונות.
61. במסגרת חקירתו הנגדית הוצג לאיש מסמך "דין וחשבון על חובות ונכסים" שהוגש על ידו לכונס הנכסים הרשמי (נ/4) ועליו הוא חתום. האיש הודה כי לאחר נישואי הצדדים בתאריכים 30.10.03 וב-11.7.03 התווספו לו שני חובות גדולים, האחד בסך 429,466 ₪ והשני בסך 90,000 ₪ (עמ' 10 ש' 21-33). אשר על כן נשאל, כיצד הדבר מתיישב עם האמור בתצהירו לפיו לאחר נישואי הצדדים סגר את כל חובותיו, ובחר לתת תשובה מתחמקת, שאינה קשורה לנשאל, ואינה מספקת הסבר לסתירה בין האמור בתצהירו לבין המצב בפועל (עמ' 11 ש' 1).