פסקי דין

תה"ס 68592-12-18 אלמונית נ' פלוני, תה"ס 15665-06-19 פלוני נ' אלמונית - חלק 3

10 פברואר 2021
הדפסה

62. במסגרת חקירתו הנגדית עומת האיש עם חלק ג' של אותו מסמך "דין וחשבון" (נ/4) בו כתב האיש באשר להוצאות משכנתא כי "תשלום המשכנתא על דירתה של בת זוגתי משולם על ידה בלבד ומכח הסכם ממון ביננו. אין לי זכויות בדירה הנרכשת". על כך השיב האיש כי הצהיר על כך בהנחיית עוה"ד שעשה את הסכם הממון למראית עין (עמ' 11, ש' 5-10).

63. בהמשך כאשר נשאל על הצהרתו באותו המסמך כי אין לו נדל"ן, האיש נמנע מלתת תשובה ישירה ולבסוף נשאל על ידי בית המשפט האם שיקר בתצהירו לביהמ"ש בתיק הפש"ר והשיב "לא חושב ששיקרתי" (עמ' 11, ש' 19-31) אך לבסוף הודה בפה מלא כי שיקר לבית המשפט המחוזי:

"לשאלת ביהמ"ש – אתה שוב לא עונה על השאלה , לא נשאלת האם היית פיזית, האם מה שכתוב בתצהירים לביהמ"ש המחוזי זה לא אמת?
ת. זה לא אמת" (עמ' 12, ש' 2-3).

64. בהמשך נשאל האיש על מסמך אשר כותרתו "דו"ח על הכנסות והוצאות לחודש 5 שנה 2006/2007" (נ/5), אותו הגיש במסגרת הליך הפש"ר ובמסגרתו לצד ההוצאה "משכנתא" ציין את המילה "חמתי" ולצד ההוצאה טלפון, ציין "חמתי משלמת" ועל כך העיד: "אני רואה שרשמתי שאת המשכנתא חמתי משלמת אבל אני לא כתבתי דבר כזה", והוסיף כי המשכנתא שולמה מחשבונה של האישה, לשם נכנסה משכורתו (עמ' 12-13 ש' 29-35, 1-6).

65. בהמשך חקירתו הוצגה לאיש חוות דעת מטעם הכונס הרשמי מיום 6.8.07, בעניינו ואשר הוגשה לביהמ"ש של פש"ר (נ/6). במסגרת חוות הדעת הובאה גרסתו של האיש לגבי הסיבות להסתבכותו הכלכלית, בהן בין היתר כלל הפסדים בשתי חנויות ** שניהל ב** אשר הובילו אותו לטענתו ליטול הלוואות בשוק האפור. בסעיף 5 לחלק זה טען האיש כי נוכח חובותיו נחתם בינו לבין האישה הסכם ממון. חוב נוסף נוצר למס הכנסה. בפרק "ממצאי החקירה" תיאר הכונס הרשמי כיצד האיש העביר את החנויות לאביו, כיצד אמו סגרה באותה התקופה את ה[עסק] שניהלה, מכרה את המבנה בו היה ובכסף שקיבלה החזירה חלק מחובותיו של האיש. אמו נאלצה להגיש בקשה לפשיטת רגל בשנת 2000 ואף קיבלה הפטר בשנת 2002. עוד תואר שם כי לאיש יתרת חוב על משכנתא, שנטל עם אשתו הקודמת, אף לאחר מכירת הבית.

66. בהמשך פרק ממצאי החקירה תיאר ב"כ הכונס הרשמי איך בשנת 2004 קיבל האיש 90,000 ₪ מחמתו (אֵם האישה כאן), על מנת לכסות חובות בשוק האפור, ולכן מחזיר מדי חודש לחמתו 2,000 ₪. לא זו אף זו, במסגרת סעיף 16 לאותו הפרק מתאר הכונס כי לדברי האיש, "חמתו עוזרת להם כלכלית, היא משלמת את תשלומי המשכנתא... וקונה דברים לילדים ולבית". בפרק "יכולתו הכלכלית של החייב" תואר כיצד האיש הצהיר כי מקבל סך של 3,000 ₪ מדי חודש מהגב' ט', אם האישה. בפרק "נדלן" בחוות הדעת תואר כי האיש גר בדירה הרשומה על שם האישה.

67. במסקנות חוות הדעת מטעם הכונס נכתב כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי הוא נהג בתום לב בעת יצירת חובותיו. נקבע לגביו כי נוקט בחוסר תום לב גם במהלך הליכי הכינוס כאשר העביר דו"חות חלקיים בלבד; לא שיתף פעולה עם הכנ"ר; נטל הלוואה מגיסו עת שחסה תחת הגנת צו הכינוס ואינו עומד בתשלומים החודשיים שנקבעו לו לקופת הפש"ר.

68. האיש הודה בחקירתו כי בהתאם לאמור בסע' 2 לחוות הדעת (נ/6), קיבל 3,000 ₪ עזרה מחמותו, הגב' ט', ובהמשך העיד כי חמתו כל השנים עזרה לצדדים, "הייתה עושה בשבילנו הלוואה והיינו מחזירים אותה" ואף בהמשך טען כי חלק מהכסף שהתקבל ממנה היה מתנות. עוד הוסיף שלפי דפי החשבון שצורפו על ידי האישה ניתן לראות שהכספים הוחזרו (עמ' 13, ש' 19-29).

69. האיש התפתל כאשר נשאל מדוע סוגיות נוספות מלבד הרכוש סוכמו במסגרת הסכם הממון, אם כל מטרתו הייתה התחמקות מנושיו, והשיב: "הסכם ממון זה משהו שחוויתי בפעם הראשונה... זה היה למראית עין בלבד, לא התעמקנו בזה יותר מדי" בשאלות המשך שנועדו לחדד את השאלה השיב "למה הוא רשם את זה? גם אני לא יודע, אני התווכחתי איתו למה רשמתי את זה אם בכלל אין לנו ילדים" וכי "אין לי תשובה. לא עשיתי הסכם ממון לפני זה. זה מה שהוא אמר אנחנו עשינו" (עמ' 15, ש' 1-14, עמ' 16, ש' 1-3).

70. אני סבורה כי בכל הנוגע להתנהלותו הכלכלית וחובותיו של האיש, רב הנסתר על הגלוי. האיש לא טרח לצרף את המסמכים שהוטחו בפניו במסגרת חקירתו הנגדית, למעט מסמכים שצירף לתביעתו לביטול ההסכם (15665-06-19).

71. לא התרשמתי מניסיונותיו של האיש לתלות את האשמה בעוה"ד ** על ניהול הליך הפש"ר והצגת המצגים שהוצגו במסגרתו. במסגרת חקירתו הנגדית, העיד האיש כי הכיר את עוה"ד דרך האישה, ואף טען לגביו כי הונה אותו (עמ' 7, ש' 5).

72. במסגרת חקירתה הנגדית הודתה האישה כי עוה"ד ** היה מכר שלה, והיא חיפשה מישהו שיעזור לאיש בחובות שנקלע אליהם, ואף אישרה כי מחשבון הבנק שלה שולם שכר הטרחה לאותו עוה"ד. לטענתה הוא זה שערך את ההסכם, ולאחר מכן לקח את הצדדים לחתום אותו בפני הנוטריון עוה"ד *** (עמ' 31, ש' 5-20). [הערת עריכה: עוה"ד ** והנוטריון *** אינם אותו עו"ד, ג.ס.ב.].

73. כאשר נשאל האיש במסגרת חקירתו הנגדית על האם עוה"ד *** שאימת את חתימת הצדדים על ההסכם כנוטריון, ידע כי הוא למראית עין בלבד, התחמק האיש מלענות תשובה ברורה והשיב: "** עשה את ההסכם, *** חתם על זה" אך בהמשך העיד שלא ידע אם עוה"ד *** היה בסוד העניינים (עמ' 14 ש' 24-34).

74. מסקנתי היא כי אין בטענותיו של האיש כנגד עוה"ד ** בכדי להשפיע על קביעתי כי יש לדחות את התביעה. כאשר נשאל מדוע לא הזמין את עוה"ד ** לתת עדות השיב האיש כי לא מדבר איתו בערך 10 שנים ואף "מה הוא משרת אותי פה בעניין?" (עמ' 7 ש' 10). משבחר האיש להימנע מלהעיד את עוה"ד בעניין ההסכם והנסיבות שהובילו לעריכתו, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו. ההלכה באשר אי צירוף ראייה רלוונטית ידועה ומוכרת וחזקה כי פועלת לרעת צד הנמנע מלצרפה (ראו למשל ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מד(4) 595 (1990)).

75. לא ייתכן כי האיש סבור באמת ובתמים כי באפשרותו להצהיר אגב הליך משפטי אחד שאין לו רכוש ונדל"ן, כי נעדר נכסים וממון, ואז לטעון במסגרת ההליך השני כי לא היו דברים מעולם והצהרותיו נבעו מהנחיות עורך דינו דאז.

76. "בלתי לגיטימי לחלוטין הוא בעיני שיכיר בימ"ש בטענת התובע ולפיה הולכו הנושים על ידו שולל "כדי להגן על הנתבעת וילדיו". לאמור הוניתי את ביהמ"ש למטרה "טובה" (תמ"ש (ת"א) 10246-12-09 ד.ל נ' נ.ב (6.2.2013, פורסם בנבו).

77. עיקרו של דבר, בית המשפט אינו צריך לתת גושפנקא לטיעונים סותרים כאמור "... תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי המשפט, בדרך של הסכמה שקרית או השגה שקרית, לפי העניין, שהרי שתי הגרסאות שהועלו על ידי המערערת אינן יכולות לדור בכפיפה אחת". (ע"א 1393/92 נ' קזצקוב חבל נ' צ' קזצקוב, פד"י מ"ח(4) 361, 358 (1994)).

78. "מאחורי ההשתק שאליו שואפים המבקשים, המבוסס על ההצהרה, עומדת בעיקרה טענה של הגינות ותום-לב (ראו ד' פרידמן ו-נ' כהן, חוזים (אבירם כרך א', תשנ"א) 96). על פי כלל זה, אם העלה אדם טענה בהליך מסוים וטענתו התקבלה, ובעקבות זאת זכה בטובת הנאה, הוא יהיה מנוע מלהעלות טענה סותרת בהליך אחר".

79. זכותם של בני הזוג להחליט בינם ובין עצמם כי זכויות בנכס פלוני, המשמש את שניהם, תהיה לאחד מהם ולא לאחר. כאשר העברת הזכויות נעשתה כדי להבריח את הזכויות מנושים של אחד מבני הזוג, יחשב הדבר כמעשה שנעשה בחוסר תום לב כלפי הנושים, אך אין לומר כי החוזה שנכרת לצורך העברת הזכויות נעשה למראית עין (בש"א (מחוזי חיפה) 14226/07 קאנטרי קלאב גלי גיל נ' הלנה בראון (28.9.2007, פורסם בנבו)).

80. אשר על כן, ומששוכנעתי כי במסגרת הליך משפטי קודם, העלה האיש טענות סותרות בכל הנוגע לבעלות על הבית, על גובה חובותיו, על הסיבה בגינה נחתם הסכם הממון וכן על הסיוע הנרחב שקיבלו הצדדים מאֵם האישה, הרי שאין ספק שמתקיים בענייננו השתק שיפוטי, ומטעם זה לבדו יש לדחות את תביעת האיש, ובית המשפט לא ייתן יד לניצול לרעה של בית המשפט, כפי שעולה מהתנהלותו של האיש.

81. אף על פי כן, למעלה מן הצורך ולמען הזהירות בלבד, אדון בקצרה בטענות האיש הנוגעות להתנהגות הצדדים לאחר החתימה על ההסכם ותשלומים שהועברו לטענתו לכאורה לטובת רכישת הבית.

התנהגות הצדדים בפועל
82. המאפיין העיקרי בחוזה למראית עין הוא קיומה של הסכמה סמויה בין הצדדים, אשר באה במקום ההסכמה הגלויה, שהיא אך למראית עין; על מנת להגיע למסקנה בדבר בטלות ההסכם, יש להתחקות אחר כוונתם האמיתית והנסתרת של הצדדים, לעומת זו הגלויה לעין. המדובר בשאלה שבעובדה אשר פתרונה מצוי בחומר הראיות שנפרש בפני בית המשפט (תמ"ש (ת"א) 19955-02-11 שנזכר בסעיף 49 לעיל).

83. הבית כאמור רשום בלשכת רישום המקרקעין על שם האישה בלבד. אין חולק כי המשכנתאות עבור רכישת הבית והרחבתו נלקחו על ידי האישה בלבד. האישה צירפה העתק "חוזה הלוואה" מ"בנק ** למשכנתאות" אשר נחתם ביום 29.4.2003 לפיו האישה (בשם נעוריה) היא הלווה בהלוואה בסך 300,000 ₪ על פי חוזה מיום 9.1.02, ואילו הערבה היא הגב' ט', אימה. האיש הינו רק ערב להלוואה מיום 14.6.10.

84. כמו כן מעיון בנספחי כתב התביעה מטעם האיש עולה כי היתר הבניה מיום 11.7.02 ניתן על שם האישה בלבד ואף קבלה מטעם "[החברה הקבלנית] מיום 29.9.03 ניתנה על שם האישה (נספח 6 לכתב התביעה של האיש). גם משכנתא נוספת שלקחה האישה לאחר מספר שנים נלקחה על שמה בלבד כאשר אמה היא הערבה, כפי שעולה מחוזה הלוואה נוסף מבנק ** אשר נחתם ביום 30.3.2004, ולפיו האישה לווה סך של 90,000 ₪ גם זאת בהתאם לחוזה מיום 9.1.02.

85. בכל הנוגע למישור הסדרת הזכויות, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שהצדדים פעלו בהתאם לאמור בהסכם הממון ולא זנחו אותו. עוד יצוין כי רישום המתייחס למקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לתוכנו, והנטל לסתירתו כבד מאוד (ע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, (21.2.07 פורסם בנבו)). האיש לא פעל משך כל אותם שנים להביא לתיקון המרשם, כך שישקף את הזכויות להם טוען, ולכן יש לזקוף עובדה זו לחובתו.

86. אשר לטענות הנוגעות לכספים ששימשו לצורך מימון הבית- בעוד שהאיש טוען שכל הכנסתו, ללא יוצא מן הכלל, הופקדה לחשבונה של האישה, אין חולק כי הטענה נכונה באשר לחלק מתקופת נישואי הצדדים. האיש כאמור טוען שהאישה לא הגיעה עם רכוש לפני הנישואין, השתכרה בקושי 2,000 ₪ לחודש בעוד הוא עבד בחברת "**" והשתכר כ-8,000 ₪ לחודש.

87. האיש צירף לכתב תביעתו לביטול הסכם תלושי שכר מחברת "**" עבור השנים 2006- 2007, מהם עולה כי השתכר בממוצע 6,244 ₪ נטו; תלושי שכר מחברת "**" עבור השנים 2007-2008 מהם עולה כי השתכר בממוצע 8,710 ₪ נטו; תלושי שכר מחברת "**" [שלוש חברות שונות, הערה שלי, ג.ס.ב] עבור השנים 2008-2009 מהם עולה כי השתכר בממוצע 8,940 ₪. יוער כי מעיון בשלושת תלושי השכר האחרונים שצירף האיש (עבור חודשים מאי-יולי 2009) נצפו ניכויים בשכר לטובת הוצאה לפועל, כאשר בחודש מאי הועברה כל המשכורת לידי ההוצל"פ ובחודשים יוני ויולי הועברו 4,000 ₪ מדי חודש.

88. במסגרת חקירתה הנגדית הופנתה האישה לדפי חשבון הבנק שלה, שמספרו **, עבור סוף שנת 2001 ונשאלה מדוע אין הפקדת משכורות שלה, ועל כך השיבה כי עבדה ויש ברשותה תלושי שכר, אך גם אם לא עבדה, התגוררה בבית הוריה והם אלו שמימנו אותה (עמ' 27, ש' 17-20). בהמשך העידה כי מחודש מרץ 2003 עבדה ב** והשתכרה בממוצע כ- 3,500 ₪ והוסיפה כי מלבד זאת, עבדה ב** בערבים במהלך שנות הנישואים הראשונות.

89. האישה אישרה כי רוב משכורותיו של האיש מעבודתו ב"**", "**" וחברה נוספת בעפולה הופקדו לחשבונה. על הטענות לפיהן לכאורה הפקיד האיש במשך השנים סך של 1.2 מיליון ₪ ואילו היא רק 555,000 ₪ האישה לא אישרה את הסכומים, אך השיבה כי כל חודש נכנסו משכורות למען כלכלתם וכלכלת ילדיהם, ציוד ומוסדות החינוך השונים (עמ' 28, ש' 31-34).

90. האיש, צירף לתצהירו טבלה שנערכה על ידי באת כוחו, אשר לכאורה ניתחה את דפי החשבון של האישה, כפי שהוגשו על ידה ואשר מוכיחה, לטענתו, כי הוא זה שרכש את הבית באמצעות הכנסותיו (נספח 14 לתצהיר האיש).

91. במסגרת הטבלה נטען, כי במהלך שנת 2001, האיש העביר לכאורה לחשבונה של האישה, סכום כולל בסך 24,284 ₪. אף על פי כן, מעיון בדפי החשבון כפי שצורפו על ידי האיש, לא אותרה כל אסמכתא אותה ניתן לייחס לסכום זה, והוא אף לא טרח לציין על אילו פקודות יומן מתבסס במסגרת התחשיב. כך גם לגבי העברות שבוצעו לכאורה במהלך שנת 2002. למעט העברה בסך 7,996 ₪ ביום 6.5.02 מחשבון על שם "**" (ככל הנראה "[חברה]") לא נמצאו אסמכתאות לסכומים הנזכרים בטבלה. לגבי ה-31.3.02 ציין האיש כי העביר הכנסות בסך 12,250 ₪ אך מעיון בדפי החשבון של תאריך זה נמצאה הפקדת מזומן בסכום זה, ללא כל יכולת לייחס את הפעולה לאיש.

92. רק משנת 2003 החל האיש להפקיד באופן קבוע את משכורתו לחשבונה של האישה, כאשר בשנה זו הופקדה משכורתו מ"**" ולאחר מכן מחברת "**". למעט תלושי השכר עבור השנים 2006-2009, האיש לא צירף תלושי שכר עבור השנים הרלוונטיות, ולא ניתן לדעת מה עלה בגורל המשכורות שלו עד שנת 2003.

עמוד הקודם123
4עמוד הבא