בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 38519-06-16 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ת"א 52728-11-16 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מושקוביץ ואח'
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופט אבי פורג
התובע (ת.א 38519-06-16)
הנתבע (ת.ט 52728-11-16)
הנתבעת (ת.ט 52728-11-16)
1. דניאל מושקוביץ
2. אורית אפרת מושקוביץ
שניהם ע"י עוה"ד יורי נחושתן ו/או שירלי אבנר
נגד
הנתבעת (ת.א 38519-06-16)
התובעת (ת.ט 52728-11-16)
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י עוה"ד צבי פירון ו/או אפרת רנד ו/או שני סבג
פסק דין חלקי
לפני שתי תובענות: האחת, תובענה כספית שהגיש מר דניאל מושקוביץ (להלן: "התובע") נגד מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") שעניינה טענות בגין רשלנות והפרת התחייבות בכל הקשור לשינוי ארגוני תפעולי שנטען שביצעה מנורה (ת.א 38519-06-16); והשנייה, תביעה כספית לביצוע שטר שהגישה מנורה נגד התובע ורעייתו, הגב' אורית אפרת מושקוביץ (להלן: "אורית").
רקע
1. ביום 18.7.02 התקשרה אורית עם מנורה, בהסכם להסדרת יחסיהן העסקיים, במסגרתו, הוסכם כי אורית תשמש כסוכנת ביטוח חיים של מנורה (להלן: "הסכם 2002" -נספח 1 לתצהיר התובע). בשלהי שנת 2002, בתוך התקופה החוזית, בהתאם להוראות סעיף 10 להסכם 2002 , הוסב ההסכם על פי הוראותיו ובהסכמת מנורה, לתובע, אשר נטל על עצמו את התחייבויותיה של אורית כלפי מנורה.
2. בשנת 2004 נחתם הסכם חדש בין מנורה לתובע אשר הסדיר את יחסי הצדדים, בין היתר, בכל הקשור בתיווך עסקי ביטוח, בתמורה לתשלום עמלות לתובע עבור שירותיו (להלן: "הסכם 2004" - נספח 2 לתצהיר התובע). במסגרת הסכם 2004, נחתם גם הסכם מסגרת - מימון אשר הוסכם בו כי מנורה תעמיד מימון לתובע על דרך של הקדמת עמלות צפויות בגין פוליסות שהופקו בתקופת ההסכם ושבגינן שולמה פרמיה ראשונה. התובע התחייב מנגד להשיב למנורה סכומי המימון בצירוף הפרשי הצמדה וריבית במועדים ובתנאים כמפורט בהסכם המימון (להלן: "הסכם המימון"- נספח 3 לתצהיר התובע). כן צורף להסכם 2004 "נספח לחוזה-הסדרים" שהתייחס, בין היתר, לתגמולי הסוכן ולהשתתפות מנורה בהוצאותיו (להלן: "חוזה הסדרים"- נספח 4 לתצהיר התובע).
3. בסעיף 10 להסכם 2004 פורטו הביטחונות אשר היה על התובע להעמיד למנורה לשם הבטחת כל התחייבויותיו כלפיה, לפי הסכם 2004 והסכם המימון, ולהבטחת כל תשלום אחר של התובע למנורה כדלקמן:
א. שעבוד כל העמלות והכספים המגיעים ו/או אשר יגיעו לתובע בגין תיווך בעסקי ביטוח אצל מנורה.
ב. שטר חוב לביטחון שנחתם על ידי התובע ואורית שחתמה עליו כערבה (להלן: "שטר החוב"). שטר החוב העניק למנורה הרשאה למלא את כל הפרטים החסרים בשטר, לרבות הסכום והתאריך.
4. ביום 10.4.11 פתחה מנורה תיק בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, למימוש שטר החוב שנמסר לה על ידי התובע, במסגרת הסכם 2004. שטר החוב הוגש לגביית סכום של 6,435,259 ₪, לגביו טענה מנורה כי זהו סכום החוב בגין סכומי המימון שהעמידה לתובע, אשר לא הושב לה במועד האמור (תיק הוצאה לפועל מספר: 17-06199-11-3).
--- סוף עמוד 3 ---
5. לאחר פתיחת תיק ההוצאה לפועל, התנהל בין הצדדים הליך של בוררות, בפני כב' השופט (בדימוס) דן ארבל (להלן: "הבורר"). תיק ההוצל"פ לעיל נסגר נוכח הליך הבוררות.
6. כפי שעולה מהפב (מח' ת"א) 21710-11-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ' נ' מושקוביץ (11.6.15), ביום 10.8.14 ניתן פסק הבורר אשר העמיד את חובם של התובע ואורית על סך של 4.9 מיליון ₪ אולם חייבם לשלם למנורה סך של 3.5 מיליון ₪, מחמת אשם תורם, ומנגד חויבה מנורה לשלם לתובע סך של 10.7 מיליון ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, כפיצוי על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלותה בתפעול הפוליסות.
ביום 11.6.15 בוטל פסק הבורר על ידי בית המשפט המחוזי (הפב (מח' ת"א) 21710-11-14 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' מושקוביץ (11.6.15)), בשל הפרת חובת הגילוי מצד התובע ואורית (ראו גם רע"א 4839/15 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים בע"מ (1.12.15)).
7. לאחר שבוטל פסק הבורר כאמור, הגיש התובע בקשה למינוי בורר אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע כי חל הכלל לפיו לאור בטלות פסק הבורר שניתן על ידי הבורר אין להביא עוד את הסכסוך להכרעה במסגרת בוררות (הפ"ב (מח' ת"א) 5015-02-16 מושקוביץ נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (15.3.16)) ולפיכך הוגשה התובענה דנן לבית משפט זה ביום 19.6.16.
8. ביום 6.9.16 הוגש שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. התובע ואורית הגישו התנגדות לביצוע השטר וביום 21.11.16 הועברה ההתנגדות לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"ט 52728-11-16). ביום 16.2.17 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט עודד מאור), לפיה יש ליתן רשות להתגונן.
9. ביום 6.4.17, לאחר שהוגשה בקשה מוסכמת לאיחוד תובענות, קבע בית המשפט העליון כי ת"ט 52728-11-16, יועבר לבית המשפט המחוזי מרכז ויאוחד שם עם ת.א 38519-06-16.
10. הצדדים הציגו ראיות והגישו סיכומים בכתב בשני התיקים וכעת הגיעה העת למתן פסק דין בשתי התובענות האמורות.
טענות הצדדים
תמצית טענות התובע ואורית בתביעה ובהתנגדות
11. לטענת התובע, סוכנות הביטוח "בית בטוח" (להלן: "בית בטוח") הוקמה על ידו במהלך שנת 2002, בסיועה הכלכלי של מנורה מכוח ההתקשרות החוזית בניהם, לפיה, בין היתר מימנה מנורה את הקמתה ופעילותה באמצעות הקדמת תשלום עמלות צפויות מצד מנורה בגין פוליסות, כנגד התחייבותו של התובע להשיב לה את יתרת התשלומים ובאופן שהיקף החוב אמור היה להתאפס תוך מספר שנים, באמצעות קיזוזו אל מול העמלות שהגיעו לבית בטוח לאורך התקופה. במחצית השנייה של שנת 2005 ביצעה מנורה באופן חד צדדי שינוי ארגוני פנימי, ובמסגרתו פעלה להוציא מידי התובע את האחריות על נושא תפעול הפוליסות (הנפקתן ועריכת השינויים בהן) ולהעבירו
--- סוף עמוד 4 ---
לידיה, תוך שהתחייבה כלפי התובע, כי הטיפול בפוליסות יבוצע על פי אותם סטנדרטים שמנורה דרשה שייושמו טרום יולי 2005 בנהלי בית בטוח, כלומר תוך 48 שעות מעת פניית לקוח. מדובר בנוהג מהותי וקריטי בכל הקשור בביטוחי משכנתאות. חרף התחייבויותיה, התרשלה מנורה בכל הקשור בתפעול הפוליסות. מנורה לא גייסה את כוח האדם הנדרש לצורך טיפול בפוליסות, וכרעה תחת עומס העבודה שנוצר עקב אלפי פוליסות שהופנו אליה על ידי התובע. בפועל, נוצרו עיכובים של שבועות וחודשים בטיפול בפוליסות של לקוחות, לרבות במקרים בהם נדרש ביצוע שינויים קלים (למשל שינוי כתובת או החלפת מספר כרטיס אשראי). התוצאה של העיכובים במתן השירות במערך התפעול של מנורה הובילה לביטולי הפוליסות של התובע בהיקפים גדולים והולכים, כאשר החל משנת 2006 החל קצב ביטולי הפוליסות לגדול באופן תלול. כתוצאה מהאמור, בשלהי 2006, הפסיקה בית בטוח את פעילות מערך המכירות ובשנים שלאחר מכן בוטלו עוד ועוד פוליסות, מה שהוביל לקריסת סוכנות בית בטוח וגרם לתובע להפסדים של עשרות מיליוני ₪.
12. לטענת התובע, פעולותיה ומחדליה של מנורה מהווים הפרת הסכמים בכתב והפרת התחייבות בעל פה, מנורה נהגה כלפיו בחוסר תום לב ובדרך שאינה מקובלת וכן פעלה ברשלנות משביצעה שינוי חד צדדי בנוהל העבודה עם בית בטוח, בניגוד להסכמת הצדדים, תוך פזיזות ואדישות לתוצאה ולנזק שייגרם וזאת מבלי להיערך ליישום ההחלטה כנדרש וכמצופה ממנה; כן פעלה ברשלנות לאחר השינוי החד צדדי של נוהל העבודה עם בית בטוח, והתרשלה בטיפול בפניות הסוכנות ובפניות המבוטחים שפנו בקשר לפוליסות שהנפיקה עבורם, כשלא עמדה בסטנדרט טיפול סביר ולא ביצעה את הטיפול כמקובל, כשחלף סיום טיפול בפניית לקוח תוך 48 שעות, מנורה גררה את הטיפול במשך שבועות ואף חודשים. עוד טען התובע, כי על מנורה הראיה כי לא התרשלה בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו" על פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). התובע אף טען, כי יש לדחות טענות מנורה בדבר התיישנות, שיהוי, השתק ומניעות.
13. נוכח כל האמור לעיל, הוגשה תובענת התובע, בה מבוקש לחייב את מנורה בפיצויים בגין אובדן הכנסות לתובע מעמלות, כתוצאה מעלייה חדה בהיקף ביטולי הפוליסות. בתביעה נטען, כי נזקי התובע כתוצאה מביטול פוליסות הן על פי הסכם 2002 והן על פי הסכם 2004, עולים על סך של 50 מיליון ₪.
בסעיף 14 לכתב התביעה ציין התובע, כי בתביעה דנן נתבע סעד כספי נוסף לסעד הכספי שנתבע בתביעה שהוגשה על ידו בהליך הבוררות בין הצדדים וכי המדובר באובדן רווחים בגין ביטולי פוליסות שבית בטוח גייסה למנורה על פי הסכם 2002, כשלטענתו, סעד זה לא נתבע בבוררות משום שמנורה, בכוונת מכוון, הסתירה מהתובע מסמכים ונתונים בקשר לראש נזק זה. כך, לטענתו, אף שכבוד הבורר הורה למנורה בצו למסור לתובע את המסמכים הרלוונטיים, היא מילאה את הצו חודשים רבים לאחר שניתן, לקראת סיומה של הבוררות.
עוד טען התובע, כי בתביעה קוזז סכום של 4 מיליון ₪, שהוא הסכום שלהערכתו נותר בחוב כלפי מנורה. התובע הדגיש בכתב התביעה כי אין בקיזוז האמור, כדי לפגוע בטענתו כי פרע ביתר את החוב למנורה ו/או כי למנורה אשם תורם בשיעור של 100%, וזאת בשל התנהלותה הרשלנית והפרת ההסכמים עמו, כך שגרמה לכך שלא יוכל לעמוד בפירעון סכום החוב. לאורך השנים מנורה קיזזה סכומים שונים על חשבון החוב מהעמלות שהגיעו לתובע, אלא שעשתה כן בהעדר
--- סוף עמוד 5 ---
שקיפות והוצאת קבלות מסודרת של סכומי הקיזוז. האשם התורם הגבוה של מנורה לקיומו של החוב כמו גם מחדלה לנהל רישום ותיעוד מהימן לגבי תשלומי העמלות, שולל את זכותה לדרוש מהתובע את פרעונו. עם זאת, מאחר שסכום החוב שלו למנורה, על פי דוחותיה השגויים של האחרונה, בטל בשישים ביחס לסכום הפיצוי אותו חייבת מנורה לתובע, ערך קיזוז על דרך הזהירות בתובענה דנן.
סך הכל נתבע על ידי התובע סך של 35,100,000 ₪ (כולל מע"מ) במסגרת התובענה, מטעמי אגרה.
14. בכל הנוגע להליכי ביצוע השטר טענו התובע ואורית, כי הליכי ההוצאה לפועל ננקטו בחוסר תום לב כתגובה טקטית שנועדה להוות משקל נגדי לתביעה הכספית שהגיש התובע. הבקשה לביצוע שטר החוב נגדם הוגשה בסכום שרירותי, וכי סכום החוב שמולא בשטר על ידי מנורה אינו נכון, שכן מנורה הותירה בידיה סכומי עמלות רבים המגיעים לתובע מבלי לבטא זאת ברישומי קיזוז החוב שלו כלפיה, בדרך המאיינת לחלוטין את סכום החוב כלפיה ואף מותירה אותה ביתרת חובה כלפי התובע. לטענתם, התובע קיזז מסכום התביעה שהגיש נגד מנורה סכום של 4 מיליון ₪ על שטר החוב אשר הוגש לביצוע אך אין בקיזוז האמור, כדי לפגוע בטענתו כי פרע ביתר את החוב למנורה וכי למנורה אשם תורם בשיעור של 100%.
תמצית טענות מנורה בתשובה לתביעת התובע וכן בתובענה לביצוע שטר
15. לטענת מנורה יש לדחות את התובענה מחמת התיישנות, שיהוי, השתק ומניעות. בנוסף, מנורה מתגוננת מפני התביעה וכופרת בטענות התובע וכן בחובתה לשאת בנזקים המוכחשים הנטענים. לשיטתה, אין מדובר בפרשה מיוחדת או מורכבת, אלא בהחלטה של התובע להפסיק את פעילותו בתחום ביטוחי המשכנתאות בשל השינוי בסביבה העסקית, בה פעלה הסוכנות ולאור התנהלות רשלנית וחסרת אחריות שלו. לא זו בלבד שלא השכיל להתאים את עצמו לשינוי בשוק ביטוחי המשכנתאות אשר החל בשנת 2005, אלא שהוא התרשל בניהול עסקו ובשימור לקוחותיו. עוד טוענת מנורה, כי בגין הנזקים הנטענים והמוכחשים יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 100%. לגופו של עניין טוענת מנורה, כי כבר בשנת 2003 לאחר שערכה ביקורת בבית בטוח החליטה להעביר לידיה את אישור והדפסת הפוליסות ולאפשר לבית בטוח לבצע הקלדה בלבד במערכות, זאת בשל כשלים וליקויים שהתגלו בביצוע העבודה על ידי בית בטוח. מצב השוק בשנת 2005 היה שונה בתכלית ממצבו עת התובע נכנס לשוק ביטוחי המשכנתאות. התובע לא השכיל להתאים עצמו למצב המשתנה של השוק ונראה כי זה היה אחד הגורמים לנזקים הנטענים והמוכחשים.
16. לטענת מנורה, במהלך השנים קרו מספר דברים שהביאו לתפנית משמעותית בשוק ביטוחי המשכנתאות וכנראה השפיעו באופן ניכר גם על התובע:
א. במהלך השנים סוכנויות הביטוח שהציעו פוליסות אישיות ללקוחות הבנקים, העבירו לקוחות רבים של הבנקים לפוליסות אישיות, כך שנתח השוק של לקוחות עם פוליסות קולקטיביות שניתן להציע להם הנחה משמעותית ולמשוך אותם מהבנקים לסוכנויות הביטוח, קטן משמעותית. התחרות לא הייתה עוד בין סוכנויות הביטוח לבנקים, אלא גם בין סוכנויות הביטוח, בינן לבין עצמן. הואיל ולמספר רב של לקוחות היו פוליסות אישיות, גברה התחרות באופן משמעותי
--- סוף עמוד 6 ---
והרווחים של סוכנויות הביטוח הצטמצמו. גם חברות הביטוח הישיר העמיקו פעילותן בתחום ביטוחי המשכנתאות וגרמו להגברת התחרות.
ב. בשנת 2005 חוקק החוק להגברת התחרות ולצמצום הריכוזיות וניגודי העניינים בשוק ההון בישראל (תיקוני חקיקה), התשס"ה- 2005 ובעקבותיו תוקן חוק הבנקאות (רישוי) , התשמ"א- 1981. התיקון אסר על התאגידים הבנקאיים למכור ביטוחי משכנתאות, אך הם הורשו להחזיק בסוכנויות ביטוח שישווקו ביטוחי משכנתאות הנדרשים כבטוחה להלוואה לדיור. ביטוחים אלה הותאמו לכל לקוח באופן פרטני והיו זולים באופן ניכר מהביטוחים שמכרו הבנקים בעצמם, עד לתיקון החוק. בדרך זו, חזרו הבנקים באמצעות סוכנויות הביטוח שבבעלותם לתחרות בשוק ביטוחי המשכנתאות. גם צעד זה הוסיף להגברת התחרות ולהצטמצמות הרווחים של סוכנויות הביטוח.
17. בנסיבות אלה, החליט התובע לסיים פעילותו בתחום ביטוחי המשכנתאות ונראה כי הדבר נעוץ בכך שלא השכיל להתאים את התנהלותו העסקית לתנאים המשתנים והתרשל בניהול בית בטוח. יתרה מכך, לטענת מנורה, לאחר שהתובע סגר את סוכנותו לביטוחי משכנתאות, הוא המשיך לעבוד עם מנורה בשיתוף פעולה בתחום הביטוח האלמנטרי ואף ניסה לעבוד עימה בתחום הפיננסיים וזאת למרות טענותיו המוכחשות בדבר התרשלותה. מנורה לא הפרה כל התחייבות או הסכם עם התובע והנזקים הנטענים והמוכחשים נגרמו באשמו הבלעדי של התובע ולמנורה אין יד בכך.
בכל הנוגע לתביעה החוב שהגישה, טוענת מנורה, כי על התובע לשלם את חובו שעומד נכון ליום הגשת כתב ההגנה על סך של 5,821,866 ₪. אם יפסק לטובת התובע סכום כלשהו, דבר המוכחש, יש לקזז מכל סכום שיפסק, את חובו של התובע למנורה על פי שטר החוב.
התביעה שהגיש התובע נגד מנורה (ת.א 38519-06-16)