בית המשפט המחוזי בחיפה
פר"ק 21788-01-19 כהנא נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ ואח'
תיק חיצוני:
לפני כב' השופטת אורית וינשטיין
בעניין: יעקב כהנא ואח' ת.ז. xxxxxxxxx
ע"י ב"כ עוה"ד ערן טל ו/או שרון ינקו ואח'
להלן -מבקשי הפירוק
ובעניין:
ובעניין: יובל כספי, ת.ז. xxxxxxxx
ע"י ב"כ עו"ד שי גליקמן ו/או יונתן גמרניק
כספי הפלגות קרוז בע"מ
ח"פ 513671313 להלן – בעל המניות
להלן –החברה
ובעניין: כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה
להלן – הכונ"ר
ובעניין: עו"ד עופר גבריאלי – בעל התפקיד
החלטה
בעל התפקיד, עופר גבריאלי (להלן – בעל התפקיד) הגיש ביום 17.11.20 דו"ח לבית המשפט (להלן – הדו"ח) במסגרתו התייחס לטענות מבקשי הפירוק בדבר הטלת חיוב אישי על בעל המניות בחברה, מר יובל כספי (להלן – בעל המניות) בגין חובות חברת כספי הפלגות קרוז בע"מ (להלן – החברה).
יצוין, כי מלכתחילה מונה בעל התפקיד על מנת לבדוק טענות של מבקשי הפירוק, מר יעקב כהנא ואח' (להלן – מבקשי הפירוק) בדבר הברחת נכסים מהחברה על ידי בעל המניות. במסגרת הדו"ח מוצא בעל התפקיד כי יש עילה לתביעה אישית נגד בעל המניות ויש מקום להטיל עליו חיוב אישי, וזאת בשל כך שחתם על תצהיר כושר פירעון, במסגרת הליך פירוק מרצון שיזמה החברה, טרם הליך הפירוק דנן, בו הצהיר בעל המניות כי בדק היטב את מצב עסקי החברה וכי לחברה יש יכולת לפרוע את חובותיה בתוך 12 חודשים ממועד הפירוק.
בעל התפקיד סבור כי תצהיר כושר פירעון זה הינו כוזב ועל כן בשל הפרת חובת אמונים יש להטיל על בעל המניות חיוב אישי בחובות החברה כלפי מבקשי הפירוק.
הרקע העובדתי הנדרש:
1. הרקע לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק נעוץ בהפלגה לשיט, אשר שווקה על ידי החברה. על-פי דו"ח בעל התפקיד, ביום 16.9.07 יצאה מנמל אשדוד ספינת "נסיכת החלומות", שהוחכרה על-ידי החברה מאת חברה זרה בשם "טומאקו", לשייט תענוגות בים התיכון. לרוע המזל, ביום השלישי להפלגה נפער חור בבטן האנייה, וכתוצאה נאלצה האנייה לעגון בנמל רודוס ולהוריד את הנוסעים, אשר בחלוף שעות ארוכות, הוחזרו לישראל בטיסות. מבקשי הפירוק היו בין נוסעי האנייה.
2. כעולה מדו"ח בעל התפקיד, בשלהי שנת 2007 הגישה תביעה על סך של 730,000 דולר נגד בעלי האנייה, חברת טומאקו, בגין הנזק שנגרם לה והוצאות החזרת הנוסעים ארצה. בסופו של יום, הגיעה החברה להסכם פשרה עם חברת טומאקו, במסגרתו קיבלה פיצוי בסך 680,000 דולר (להלן – כספי הפיצויים).
3. ביום 9.3.08 הגישו 368 מנוסעי האנייה – הם מבקשי הפירוק בהליך דנן – תביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 1286/08). בפסק דינו מיום 17.5.11 (להלן – פסק הדין), קבע כבוד השופט א. אורנשטיין כי החברה נטלה סיכון ביודעין בעת שהעדיפה את קיום ההפלגה והשאת רווחיה, ולא וידאה את תקינות האנייה ואת קיומו של ביטוח מתאים. עוד נקבע בפסק הדין, כי החברה נהגה בחוסר תום לב שעה שהסתירה מהנוסעים התובעים את זהות בעלי האנייה ואת העובדה כי החברה זכתה בכספי הפיצויים, והותירה את הנוסעים בפני שוקת שבורה.
4. כבוד השופט אורנשטיין פסק למבקשים פיצויים בסך של 2,672,726 ₪. ערעורה של החברה על פסק הדין, נדחה על-ידי בית המשפט העליון ביום 26.6.13 (ע"א 4775/11).
5. לאחר מתן פסק הדין, נקטו המבקשים הליכי הוצאה לפועל נגד החברה והללו הניבו תוצאה חלקית בלבד, כאשר בשנת 2012 הצליחו המבקשים לקבל לידיהם סך של כ-170,000 ₪.
6. בשנת 2018 פתחה החברה בהליכי פירוק מרצון. במסגרת הליכים אלו, חתם בעל המניות על תצהיר כושר פירעון מיום 13.8.18 – הוא התצהיר אליו מתייחס, בין היתר, דו"ח בעל התפקיד. בתצהיר זה הצהיר בעל המניות, כאמור, כי לאחר שבדק היטב את מצב עסקי החברה, הוא הגיע לכלל מסקנה כי לחברה יש את היכולת לשלם את חובותיה במלואם במהלך 12 החודשים מיום מתן צו הפירוק (ראו נספח ב' לדו"ח בעל התפקיד).
7. בסיומם של הליכי הפירוק מרצון, ולנוכח אי-פעילותה של החברה במשך 7 השנים שקדמו להליך הפירוק מרצון, ניתן ביום 8.1.19 אישור מאת רשם החברות, לפיו החברה חוסלה.
8. ביום 9.1.19 הוגשה בקשת פירוק לבית משפט זה על ידי מבקשי הפירוק, שעילתה אי-פירעון יתרת החוב שהחברה חייבת לנוסעי האנייה על פי פסק הדין, בסך של למעלה מ-2 מיליון ₪. ביום 9.7.19, ונוכח גילוי המבקשים את צו החיסול שניתן לחברה במסגרת הליך הפירוק מרצון, ביקשו הם את ביטולו של צו החיסול.
9. צו החיסול בוטל על פי החלטתי מיום 26.8.19 ודיון בבקשה למתן צו פירוק לחברה התקיים ביום 22.9.19 ובמסגרתו ניתן על-ידי צו המורה על פירוק החברה ומינויו של בעל התפקיד.
דו"ח בעל התפקיד:
10. במסגרת הדו"ח הגיע בעל התפקיד למסקנה כי יש לדחות את טענת מבקשי הפירוק לחייב את בעל המניות באופן אישי בעילות נזיקיות לפי סעיפים 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), וסעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983. בעל התפקיד מצא כי המסמכים שעליהם התבססו טענות מבקשי הפירוק, כמו גם זהות טענות אלו לטענות שנדונו בפסק הדין, מלמדים כי עילת התביעה התגבשה לפני כעשור, ולפיכך התיישנה.
11. עם זאת, בעל התפקיד סבר כי יש מקום להטיל אחריות אישית על בעל המניות לאור חתימתו על תצהיר כושר פירעון כוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון, וזאת תוך שהוא מבצע היקש מפסק הדין בעניין ת"א (שלום חי') 53964-04-15 מרים אנגל נ' רחל ישי (20.6.2018) (להלן – עניין אנג'ל).
לעמדת בעל התפקיד, בעל המניות ידע בעת שחתם על תצהיר כושר הפירעון כי החברה טרם שילמה את מלוא חובותיה לנוסעי האנייה אשר הגישו את התביעה, וכי התצהיר יוביל הלכה למעשה לפירוק החברה ולהותרת אותם נוסעים בפני שוקת שבורה. אי לכך, מדובר בתצהיר כוזב, אשר נחתם על-ידי בעל המניות בחוסר תום לב ותוך הפרת אמונים.
12. באשר לטענת המבקשים בדבר הברחת נכסים מהחברה, קבע בעל התפקיד כי אין חולק, כי לאחר אירוע ההפלגה תבעה החברה את בעלי האנייה בגין חוב בסך 730,000 ₪ וקיבלה כאמור בהסדר פשרה את כספי הפיצויים. עובדה זו הוסתרה מהמבקשים ומשאר הנוסעים, ודי בכך כדי לקבוע כי הוברחו נכסים מהחברה. יתרה מזאת, בהיעדר ראיות לשימוש בכספים אלו, חזקה כי הכספים נותרו בידי החברה או בעל המניות.
לשיטת בעל התפקיד, לאור הצהרתו של בעל המניות במסגרת התצהיר הכוזב, כי לחברה קיימת יכולת פירעון, אזי חזקה כי נותרו נכסים שמהם ניתן לשלם את החובות – והנטל עובר עתה לכתפי בעל המניות להפריך חזקה זו.
תמצית טענות הצדדים לעניין דו"ח בעל התפקיד והשתלשלות ההליכים בתיק:
13. בתגובת מבקשי הפירוק נטען כי טרם חלפה תקופת ההתיישנות וכי חלק מהעילות כלפי בעל המניות נולדו רק לאחר הגשת הבקשה למתן צו פירוק ביום 9.1.19.
מבקשי הפירוק סמכו ידיהם על עמדת בעל התפקיד בעניין הברחת הכספים וחיובו של בעל המניות בגין חתימתו על תצהיר כוזב.
14. בעל המניות טען בתגובתו כי עמדת בעל התפקיד לעניין התיישנות עילות התביעה כנגדו היא במקומה, אך יצא חוצץ נגד עמדת בעל התפקיד לפיה יש להטיל עליו חיוב אישי בגין חתימתו על התצהיר הכוזב. בעל המניות טען כי חתם על התצהיר מתוך טעות בתום לב בהבנת הדין. עוד ציין, כי החתימה על התצהיר לא גרמה למבקשים נזקים נוספים, ובהיעדר נזק, לא ניתן להטיל עליו אחריות. באשר לטענת המבקשים בדבר הברחת נכסים, טען בעל המניות כי אין שחר לטענות אלו, שכן כל הכספים שהתקבלו בידי החברה שימשו לצורך כיסוי ההוצאות שמקורן בפינוי הנוסעים חזרה ארצה ובהוצאות משפטיות אחרות, ובעל המניות מעולם לא נטל שקל לכיסו.
15. עמדת הכונ"ר הוגשה באיחור ניכר, בבוקר יום הדיון שנקבע לצורך דיון בעמדת בעל התפקיד על פי הדו"ח. הכונ"ר טען כי מבקשי הפירוק לא הגישו תביעות חוב כדין במסגרת הליך הפירוק. לגופו של עניין, עמדת הכונ"ר הינה כי טענת בעל התפקיד באשר לחיוב בעל המניות באופן אישי בגין תצהיר כושר הפירעון הכוזב היא מרחיקת לכת.
16. דיון בטענות הצדדים בסוגיות העולות מדו"ח בעל התפקיד התקיים ביום 8.2.21. בדיון זה חזרו הצדדים על טענותיהם, ואולם, נוכח העובדה כי הודעת הכונ"ר בעניין אי-הגשת תביעות החוב על-ידי מבקשי הפירוק הוגשה אך בבוקר יום הדיון, ניתנה למבקשי הפירוק שהות להציג את עמדתם לעניין זה.
17. ביום 18.2.21 הודיעו מבקשי הפירוק כי אכן לא הוגשו על ידם תביעות חוב כדין, וכי הם מוותרים על זכותם להגיש בקשה להארכת מועד לבעל התפקיד. אי לכך, הודיעו מבקשי הפירוק כי הם נותרים אדישים להחלטת בית המשפט בעניין חיובו האישי של בעל המניות בשל תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
דיון והכרעה:
18. בפתח הדברים ראוי להזכיר, כי לאחר פתיחת הליך הפירוק דנן התרחשו שינויים חקיקתיים בהוראות הדין הרלוונטיות להליכי פירוק חברות על-ידי בית המשפט, ובראשם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018. ההחלטה דנן ניתנת תחת המסגרת הנורמטיבית, כפי שהייתה בתוקף בעת פתיחת ההליך, קרי – על-פי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת החברות.
19. ראשית, יש להתייחס למעמד המבקשים בהליך דנן, בשים לב לעובדה כי לא הוגשו על ידם תביעות חוב, ואף ניתנה הצהרה על ידם כי ויתרו על הגשת בקשה להארכת מועד להגשתן. כלל ידוע הוא, כי נושה אשר לא הגיש תביעת חוב או שתביעתו נדחתה, אין רואים אותו כנושה בעל מעמד בהליך הפירוק ואין להזדקק לתביעתו [השוו: עש"א 12796-04-14 פרסקו תעשיות מזון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 8 (9.9.2014); ע"א 327/88 שקד קצף, אדריכלים בע"מ נ' נופים, מפעלים כלכליים בע"מ (בהסדר פשרה), פ"ד מה(1) 076, 81 (1990)].
20. אשר על כן, אין מנוס מלקבוע, כי משלא הוגשו תביעות חוב כנדרש בדין על ידי המבקשים ומשהודיעו על ויתור על הגשת בקשה להארכת המועד להגשתן, הרי שאין מקום להידרש לטענותיהם באשר לעילות התביעה הנזיקיות נגד בעל המניות.
ממילא, לגופן של הטענות, מקובלת עליי עמדת בעל התפקיד, כי משחלפו לכל הפחות תשע שנים מיום היווצרות עילות התביעה, אזי שהללו התיישנו ואין עוד בסיס להידרש אליהן.
21. לא מצאתי כל בסיס לטענת המבקשים לפיה יש לראות ביום מתן צו הפירוק או ביום מתן פסק הדין כמועד למניין תקופת ההתיישנות, ובדומה, לא שוכנעתי כי עילות התביעה נגד בעל המניות באופן ספציפי נולדו לאחר מועדים אלו. עוד יש להעיר, כי לכל הפחות, טענות המבקשים לוקות בשיהוי ניכר, שכן המידע שהצדיק נקיטת הליכים כלשהם נגד בעל המניות באופן אישי, נודע להם כבר במהלך ניהול התביעה, ולכל המאוחר בשנת 2011, מועד מתן פסק הדין.
22. לפיכך, שתי סוגיות נותרו טעונות להכרעת בית המשפט במסגרת החלטה זו: שאלת קיומה של עילת תביעה אישית נגד בעל המניות מחמת חתימתו על תצהיר כוזב ושאלת הברחת הנכסים.
23. כאמור, עמדת בעל התפקיד היא, כי מאחר שהחברה נותרה חייבת למבקשים סכום של למעלה משני מיליון ₪ על פי פסק הדין, ולנוכח הליכי ההוצאה לפועל שהיו תלויים ועומדים נגדה נכון לאותו מועד – הרי שהתצהיר שעליו חתם בעל המניות במסגרת הליך הפירוק מרצון הוא תצהיר כוזב. מכאן מצא בעל התפקיד כי קיימת עילה לחייב את בעל המניות באופן אישי בחובות החברה.
24. בעל התפקיד מדגיש, כי על אף שאין אנו מצויים במסגרתו של הליך פירוק מרצון, עדיין אין להתעלם מהמשמעות של חתימה על תצהיר כוזב. לשיטתו, ישנה חשיבות להטלת אחריות אישית על בעל המניות, בפרט לאור העובדה כי קופת הפירוק ריקה וקיימות תביעות חוב מטעם רשויות המס, בסכום כולל של כ-260,000 ₪.
25. בחנתי את עמדת בעל התפקיד בעניין חתימת בעל המניות על תצהיר כושר פירעון כוזב, כמקימה עילת תביעה אישית נגדו, ולא מצאתי כי יש לה בסיס בדין.
26. להליך פירוק מרצון של חברה ישנם שני מסלולים: האחד, פירוק מרצון על-ידי בעלי המניות של החברה; השני, פירוק מרצון על-ידי נושי החברה. הבחירה בין שני מסלולים אלו מבוססת על שאלת קיומו או היעדרו של כושר פירעון, כפי שבא לידי ביטוי בתצהיר כושר הפירעון שמגישה החברה.
27. תצהיר כושר הפירעון מבסס את התחייבות מנהלי החברה, כי זו יכולה ומתחייבת לפרוע את מלוא חובותיה בתוך שניים-עשר החודשים מיום הפירוק. ויודגש – מחויבות החברה תקפה גם כלפי חובות שטרם התגבשו במלואם במועד החתימה על התצהיר, אולם היו ידועים לה [סעיף 322 לפקודת החברות; ע"א 31039-09-18 רחל ישי נ' מרים אנגל, בפסקאות 29, 67 (22.04.2019) (להלן – הערעור בעניין אנג'ל)].
28. תצהיר זה אינו מסתכם בהצהרה סתמית בלבד, אלא מהווה בטוחה בידי הנושים, שאם חובותיהם לא ייפרעו על-ידי החברה במלואם – יהיה זה מנהל החברה שחב באופן אישי לפירעון החוב (הערעור בעניין אנג'ל, בפסקאות 44-39).
"תכליתה של הצהרת כושר הפרעון הינה, איפוא, ליצור אחריות אישית של המנהלים, וליצור בכך בטוחה בידי הנושים, כלי עליו יוכלו להסתמך על מנת להבטיח את פרעון החוב כלפיהם; ככל שחוב זה לא ייפרע על ידי החברה, רשאים הנושים להיפרע מידי המנהלים, מכח האחריות האישית שמקימה הצהרתם."
[תא"מ (שלום חד') 17822-05-18 במרום הפקות 2004 בע"מ נ' אביתר דותן, בפסקה 16 (5.5.2020) (להלן – עניין במרום הפקות)].
29. שונים הם פני הדברים מקום בו עסקינן בהליכי פירוק בידי בית המשפט, או אז הנחת המוצא היא כי החברה היא חדלת פירעון – ועל כן, היא אינה נדרשת להגיש תצהיר חדלות פירעון. כמו כן, במסגרת הליך זה, נכסי החברה מחולקים לנושיה לאחר תהליך כינוס הנכסים ואישור תביעות החוב, אשר מצויים בסמכותו של בעל התפקיד שאותו ממנה בית המשפט.
30. לפיכך, בעת שמדובר בהליך פירוק מרצון, לתצהיר כושר הפירעון שמגישה החברה יש משמעות רבה, שכן זה קובע את אופי ההליך, וכן מקים אחריות אישית על נושאי המשרה של החברה. אולם, בעת שמדובר בהליך פירוק בידי בית המשפט, ממילא אין עוד רלבנטיות להליך של פירוק מרצון, ככל שהתקיים טרם פתיחת ההליך בבית המשפט, ומכאן שספק גדול אם ניתן לייחס לתצהיר כושר הפירעון רלוונטיות כלשהי להליך הפירוק באמצעות בית המשפט.
השוו: פר"ק (מחוזי ת"א) 40700-01-16 נורית דבוש ו- 28 אחרים נ' מנעולי ירדני אחזקות (2005) בע"מ (24.3.2018), בפסקה 52.
31. בבחינת למעלה מהצורך אציין, כי אף אם היה מקום לייחס משמעות כלשהי לתצהיר הכוזב גם במסגרת ההליך דנן, עדיין סבורני שאין מקום מכוחו של אותו תצהיר כוזב לקביעה בדבר הטלת אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק.