32. עמדת בעל התפקיד בדו"ח מטעמו מבוססת על פסק הדין בעניין אנג'ל, שם נקבע כי: "דירקטור אשר חתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, אחראי באופן אישי ככל והוא פעל ברשלנות או בהעדר תום לב." (בפסקה 22).
קביעה זו אושררה במסגרת הערעור בעניין אנג'ל.
33. לא למותר לציין, כי פסקי דין אלו ניתנו במסגרת הליכי הפירוק מרצון, אשר כאמור, אינם רלבנטיים להליך שבפני בית משפט זה. כמו כן, פסקי-דין אלו אינם בגדר הלכה מחייבת, ולמעשה, שאלת אחריותו של דירקטור בגין הגשת תצהיר כוזב טרם נקבעה בחוק או בהלכה מחייבת.
34. משמעות העמדה שהוצגה בעניין אנג'ל היא, כי חתימת נושא משרה על תצהיר כושר פירעון כוזב עלולה להקים לו אחריות אישית נזיקית בגין עוולת הרשלנות, כפי שמעוגנת בסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין. המבחן להטלת אחריות נזיקית על אורגן בחברה, אינו שונה מהמבחן להטלת אחריות על-פי דיני הנזיקין הרגילים [רע"א 7875/06 אמירה זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 12 (29.11.2009)].
35. כידוע, עוולת הרשלנות מורכבת מארבעה יסודות מצטברים: קיומה של חובת זהירות; הפרתה; קיומו של נזק; וקשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת חובת הזהירות.
36. תצהיר כושר הפירעון יוצר הלכה למעשה מצג – עליו מסתמכים הנושים בהליך הפירוק מרצון – כי החברה מסוגלת לפרוע את מלוא חובותיה. לנוכח ההשלכות הרות הגורל שיש להצהרת כושר הפירעון על אופי הליך הפירוק וזכויות נושי החברה, דומני, כי הצהרה זו מבססת חובת זהירות בין המצהיר – נושא המשרה – לבין נושי החברה והמסתמכים עליה. כל זאת, בנוסף לחובת הזהירות וחובת האמונים המוטלות עליו בדין (ראו סעיפים 252 ו-254 לחוק החברות).
"סבורני כי הצהרת כושר הפרעון הינה מצג אותו מבצעים הדירקטורים החותמים עליה... לאור הוראות הדין כפי שבוארו לעיל, למצגם זה של הדירקטורים השלכות ברורות על מעוניינים רבים, לרבות משתתפים ונושים של החברה, המסתמכים על המצג. במצב זה ברי כי חלה על החותמים חובת זהירות כלפי המסתמכים האפשריים. לכך מתווספות חובות הזהירות והנאמנות החלות על הדירקטורים מתוקף המשרה בה הם נושאים. חובות אלה מחייבות את הדירקטורים לבצע את הבדיקה באופן מעמיק ומקצועי, ולחוות דעתם בדבר מצבה של החברה במיומנות ונאמנות. הפרת חובות אלה עלולה לעלות לכדי רשלנות או אף תרמית ולהטיל על הדירקטורים אחריות בנזיקין."
[ת"א (שלום פ"ת) 1660-03 חב' י. ר .י .ר חברה לבניין נ' אריה שטיינר ארמין, בפסקה 18 (פורסם בנבו, 29.11.2009) (להלן – עניין י.ר.י.ר)].
37. מקובלת עליי העמדה שהוצגה בעניין אנג'ל, לפיה חתימת נושא המשרה על תצהיר כושר פירעון כוזב מהווה הפרה של חובת הזהירות המוטלת עליו. ובהיקש לענייננו – גם אם אקבל את טענת בעל המניות כי שגה בהבנת הדין – עדיין אין בכך כדי לגרוע או לאיין את רשלנותו, שכן אין מדובר בחוב שלא היה ידוע לו במועד החתימה (השוו: הערעור בעניין אנג'ל, בפסקאות 43-42).
עם זאת, גם אם נמצא כי מתקיימים שני התנאים הראשונים של עוולת הרשלנות – קיומה של חובת זהירות והפרתה, הרי שעדיין נעוץ קושי משמעותי בעמדת בעל התפקיד בשל כך שלא נראה כי מתקיימים שני היסודות האחרונים של עוולת הרשלנות – דהיינו, קיומו של נזק וקשר סיבתי.
38. ברי, כי כאשר החברה נעדרת יכולת פירעון – נגרם נזק לנושים, שהגישו תביעות חוב, שכן אין בידם לקבל את מלוא החוב בו חייבת החברה כלפיהם. במקרה של המבקשים כאן, מעבר לעובדה כי לא הגישו תביעות חוב בהליך הפירוק דנן, הרי שנזקם התגבש מיד לאחר מתן פסק הדין. משמע, הנזק שעליו הלינו המבקשים, קרי – אי-פירעון החוב בסך של 2 מיליון ₪ על פי פסק הדין – התגבש טרם שפתחה החברה בהליך הפירוק מרצון, ובטרם חתם בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
39. אינני סבורה כי חתימתו של בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב הסבה למבקשי הפירוק נזק נוסף אשר עשוי היה להימנע אילולא חתימתו זו. דומני כי לא יכולה להיות מחלוקת כי לא היה בקיומו או היעדרו של תצהיר כושר הפירעון כדי לשנות ממצבם של המבקשים. שהרי אף אם הייתה החברה מצהירה כי אינה בעלת כושר פירעון, וסמכות הפירוק הייתה עוברת לידי מבקשי הפירוק – עדיין לא היה להם ממה להיפרע. על כן, הליך הפירוק מרצון ובפרט חתימת בעל המניות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב, לא הרעו את מצבם של המבקשים ולא יצרו נזק שונה (השוו: עניין י.ר.י.ר, בפסקה 22; הערעור עניין אנג'ל, בפסקה 51).
40. אילו מבקשי הפירוק יכולים היו להצביע על שינוי מצבם לרעה בשל הסתמכות על תצהיר כושר הפירעון הכוזב – ייתכן שניתן היה להגיע למסקנה שונה. אולם, מאחר והמבקשים לא היו מודעים כלל לקיומם של הליכי פירוק מרצון ורק במסגרת ההליך דנן התוודעו לראשונה להליך הפירוק מרצון (ראו בקשתם הדחופה מיום 8.4.19) - לא הוכח כי נקטו פעולות, או נמנעו מנקיטת פעולות, בשל אותו תצהיר, ועל כן יש לומר כי הם לא הסתמכו עליו, ולא שינו מצבם לרעה בגינו (השוו: הערעור בעניין אנג'ל, בפסקה 55).
41. בהיעדר נזק, כמפורט לעיל, אזי בוודאי שלא ניתן לבסס קשר סיבתי, ואין מקום להטיל בנסיבות אלו אחריות על בעל המניות בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
42. יתר על כן, האחריות האישית של בעל מניות בהליכי הפירוק מוגבלת לסכומים שהוא זכה להם מקופת הפירוק (ציפורה כהן, בעמוד 87; עניין י.ר.י.ר, בפסקה 23). מאחר ולא הובאה כל ראיה לכך שבעל המניות קיבל סכום כלשהו לכיסו האישי, הן במסגרת הליכי הפירוק מרצון והן במסגרת ההליך דנן, אזי שאין יסוד להטיל עליו אחריות.
ראו לעניין זה עניין במרום הפקות, בפסקה 57:
"למעשה היה על התובעת להוכיח, כי מחמת מתן הצהרת כושר פרעון שאיננה נכונה לא היה בידיה לגבות מהחברה את סכום השיק נשוא התובענה, וכי לולא נתן הנתבע את ההצהרה, היה בידיה של התובעת להיפרע מהחברה, כל זאת נכון למועד מתן ההצהרה... אלא שהתובעת לא הוכיחה כי במועד מתן ההצהרה היתה יכולה לגבות את החוב, בין במלואו ובין בחלקו, ואף לא ניסתה להוכיח זאת... בדומה לא הראתה התובעת, כי בחסות הצהרת כושר הפרעון עשה הנתבע בכספיה ובנכסיה של החברה כבשלו, הזרימם לכיסו או לכיסיהם של נושים אחרים, תוך העדפתם על פני התובעת. התובעת לא עשתה כל מאמץ לברר עובדות אלו, קל וחומר להוכיחן."
ובהמשך, בפסקה 60:
"יש להניח, מהתשתית הראייתית שהובאה על ידי הצדדים, כי אי יכולתה של התובעת להיפרע מהחברה נבע ממצבה הכלכלי האמיתי של החברה ולאו דווקא מהאופן בו פורקה."
43. בעל התפקיד ציין בנוסף בדו"ח מטעמו, כי חתימתו של בעל המניות על תצהיר כוזב היוותה הפרה גם של חובת האמונים שלו, בכובעו כדירקטור החברה, המעוגנת בסעיף 254 לחוק החברות.
העמדה המקובלת בספרות המשפטית היא, שעל מנת שייקבע כי דירקטור הפר את חובת האמונים, הגשת התצהיר הכוזב צריכה להתבצע בזדון. ככל שכך הדבר, הרי שהפרתו של הדירקטור את חובת האמונים תגרור אחריה סעדים הרלוונטיים להפרת חוזה (ראו סעיף 256 לחוק החברות).
ראו יוסף כהן, דיני חברות חלק ג' (איריסים, 1994), בעמ' 119:
"בישראל אין חקיקה מפורשת לעניין חיובו באחריות של דירקטור שהגיש תצהיר כושר פירעון כוזב או מטעה, אך לדעתנו ניתן לתבוע דירקטור במסגרת העקרונות הרגילים. דירקטור שהגיש דו"ח כוזב במזיד יחשב כמפר חובות האמונים - החובה לנהוג בתום לב ולטובת החברה בכללותה. ואילו דירקטור שהגיש תצהיר בלתי נכון מתוך רשלנות יכול שייתבע ברשלנות מכוח דיני הנזיקין בגין הפרת חובת הזהירות."
44. מכאן, שעל מנת להקים חיוב של בעל מניות בהפרת אמונים, על הטוען לכך לבסס הלך רוח של תרמית. אין המדובר בטענה פשוטה להוכחה, והנטל הראייתי הדרוש בעניינה הוא כבד [פר"ק (מחוזי ב"ש) 51651-12-11 מורגל הנדסה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, בפסקה 9 (12.7.2016); ת"א (מחוזי מרכז) 24222-10-14 חאלד מצארוה (טחאן ארקן) נ' מוחמד מסארווה, בפסקה 30 (12.2.2019)].
45. לא שוכנעתי כי במקרה שפניי הורם נטל זה על ידי בעל התפקיד, אשר לא הצביע על ראיות אובייקטיביות כבדות משקל שלפיהן בעל המניות פעל במזיד על מנת להתחמק מתשלום חובותיו.
46. המבקשים פנו לבעל התפקיד וציינו בפניו חשדות "לאותות מרמה", לפיהם בעל המניות פעל בדרכים לא חוקיות בסתר ושלשל לכיסו דיבידנדים "בשחור" (ראו נספח א' לתגובתם מיום 22.12.20). אולם, המבקשים עצמם הודו במכתבם זה ובתגובתם, כי מדובר אך ברסיסי מידע, שנכונותם לא הובררה ועל כן ברי כי אין די בהשערות מסוג זה כדי להרים את נטל הראייה המוגבר.
47. עוד יצוין, כי על פי הנטען התעורר אצל המבקשים חשד באשר להתנהלותו של בעל המניות כבר בסמוך לניהול ההליכים בתיק ת"א 1286/08 – אולם, הם לא מצאו לנכון להגיש נגדו תביעה אישית בנושא. על כן, אין מקום להידרש לטענות מסוג זה במסגרת ההליך דנן, בחלוף תקופת ההתיישנות וכאשר אף אחת מטענות אלו אינה מקימה חשד לתרמית שעמדה ביסוד החתימה על תצהיר כושר הפירעון הכוזב.
48. ברור כי הצהרתו הכוזבת של בעל המניות מעוררת אי-נוחות מסוימת, ולא בכדי ביקש בעל התפקיד כי תינתן לכך משמעות. ואולם, אי-נוחות זו אינה יכולה לבסס צעד כה מרחיק לכת בדמות הטלה אחריות אישית על בעל המניות לחוב החברה כלפי מבקשי הפירוק, בהיעדר ראיות לקיומו של נזק הנובע מרשלנות או מתרמית.
49. בעל התפקיד הוסיף וגרס כי בהיעדר ראיות לשימוש בכספי הפיצויים נגד שקיבלה החברה מבעלת האנייה, ולנוכח הסתרת החברה את עובדת קיומם של כספים אלו – אזי שחזקה כי כספים אלו הוברחו מהחברה. בעל התפקיד אף סבור, כי לנוכח תצהיר כושר הפירעון, משמע שהיו בידי החברה הנכסים הנדרשים לכיסוי חובותיה, שמקורם ככל הנראה בכספי הפיצויים.
50. סבורני כי גם קביעה זו היא מרחיקת לכת. הכספים שהתקבלו מהסדר הפשרה בין החברה לבעלי האנייה, בסך 680,000 דולר, התקבלו לפני למעלה מ-13 שנים. כשם שדיני ההתיישנות אינם מחייבים נתבע בשמירת ראיותיו מעבר לתקופת ההתיישנות, אזי דומני כי אין בסיס לדרישה מבעל המניות להציג ראיות המוכיחות את השימוש בכספים אלו בחלוף זמן כה רב.
51. גם אם ייתכן, כי החברה אכן עשתה שימוש בלתי ראוי בכספי הפיצויים – וביקורת על אפשרות זו אף הועלתה על ידי כבוד השופט אורנשטיין בפסק-דינו (בפסקה 25) – אולם אין משמע שכספים אלו נלקחו על-ידי בעל המניות, ולא ניתן לשלול את עמדת בעל המניות לפיה כספים אלו שימשו לכיסוי הוצאות החברה בהטסת נוסעי האנייה חזרה ארצה.
52. זאת ועוד, הליכי הפירוק מרצון נפתחו בשנת 2018 – כחמש שנים לאחר מתן פסק דין חלוט בנושא – ולאחר שהחברה הפסיקה את פעילותה. פרק זמן ארוך זה, מקשה על תפישת בעל המניות כמי שצפה את יום הפירוק ואי לכך שקד על הברחת הנכסים מהחברה. כמו כן, יש בעובדה שהמבקשים לא הצליחו לזכות בכספים נוספים מקופת ההוצאה לפועל, והליכים אלו מוצו כבר בשנת 2012, כדי ללמד שאף בטרם חתימת התצהיר הכוזב ובטרם מתן פסק דין חלוט, הייתה החברה משוללת נכסים.
53. יתרה מזאת, מבקשי הפירוק לא השכילו לטעון טענותיהם אלו במסגרת ת"א 1286/08 ועל כן הם מושתקים מלהעלות טענות אלו כעת.
54. עוד אוסיף כי הניסיון מצד בעל התפקיד לייצר חזקה עובדתית יש מאין, לפיה התצהיר הכוזב מוכיח כי היו כספים לפירעון החובות, אך הם נעלמו – אינה מקובלת עליי. הסקה זו משוללת כל בסיס ואף לוקה בכשל לוגי, שכן אם היו כספים בחברה, הכיצד ניתן לומר כי מדובר בתצהיר שקרי? ולהיפך – היות שנדמה שאין מחלוקת כי התצהיר הוא כוזב, אזי שיש להניח כי לא היו כספים בידי החברה (השוו: במרום הפקות, בפסקה 58).
סוף דבר:
55. לאור כל האמור לעיל, איני מוצאת מקום להטיל על בעל המניות, מר יובל כספי, חיוב אישי בגין הברחת הנכסים או בשל חתימתו על תצהיר כושר הפירעון הכוזב במסגרת הליך הפירוק מרצון.
56. מבקשי הפירוק לא הגישו תביעות חוב בתיק דנן, ומכאן שהם משוללי מעמד בהליך. אף בבחינת למעלה מן הצורך, בחינת הטענות לגופן באשר לקיום עילות נזיקיות נגד בעל המניות – דינן להידחות מחמת התיישנות.
57. דיון לצורך בחינת האפשרות למתן צו חיסול לחברה נקבע ליום 23.5.21 בשעה 09:45. בעל התפקיד והכונ"ר יגישו עמדתם לעניין מתן צו חיסול עד ליום 16.5.21.
המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ה' ניסן תשפ"א, 18 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
אורית וינשטיין