מכירת פעילות הייצור של חברת הבת וחלוקת הדיבידנד בחברת ר', אשר הוסתרה מהתובע
23. לטענת התובע בין השנים 1995-1997, מכרה חברת הבת באמצעות שלוש עסקאות את כל פעילות הייצור של המפעל שבבעלותה, המוניטין שלו, מס' מכונות שהיו בו וכן פטנט שהיה רשום ע"ש חברת הבת (להלן: "מכירת פעילות הייצור"). לטענתו נמסר לו מפי אביו המנוח, כי ההכנסות בגין המכירה הסתכמו לסך של כ 4.3 מיליון דולר כאשר עיקרן נבע ממכירת מוניטין למר --- ולחברת --- אשר הייתה בבעלותו.
24. לטענתו במספר כתבות שפורסמו באותה עת בעיתונות דווח שהסכומים שהתקבלו ויתקבלו ממכירת פעילות היצור גבוהים בהרבה מהסכומים עליהם דיווח נתבע 1 לתובע. לטענתו הניח בזמנו, כי מדובר ביחסי ציבור שנתבע 1 עושה לעצמו בתקשורת, אך לאור הדברים שגילה ב- 2012 כלל לא נפסלת האפשרות שהסכומים שהתקבלו בפועל אכן היו גבוהים בהרבה מהסכומים עליהם דיווח נתבע 1. לא ברור אם כספים נוספים אלו, במידה ואכן התקבלו, הועברו לחברת הבת או ישירות לחשבונות בנק פרטיים בארץ ו/או בחו"ל של נתבעים 1,2.
25. בפועל, תמורת מכירת פעילות הייצור הגיעה באותה עת לידיהם של נתבעים 1,2 מבלי להעביר לידיו את חלקו ומבלי ליידע אותו על עצם הפעולה. חברת ר' החזיקה באותה עת ב- 78% ממניות חברת הבת (חברת צ' החזיקה ב 20% נוסף ואדם נוסף בשם, י.ש., החזיק 2%), התובע מכנה בכתב תביעתו תשלום זה "דיבידנד מכירת פעילות הייצור".
26. עוד לטענת התובע, למרות הקבוע בסע' 96(א) המתוקן לתקנון חברת ר', המחייב אישור האסיפה הכללית וחלוקה הוגנת של דיבידנדים בהתאם לזכויות של כל חבר, למרות החובה החוקית לחלק דיבידנדים בצורה הוגנת ולמרות תקנה 120 לתקנון חברת הבת הדורשת החלטות דירקטוריון ואסכ"ל לצורך חלוקת דיבידנד, נתבעים 1,2 לא יידעו אותו כי חברת הבת חילקה דיבידנד לחברת ר'. בהמשך, נתבעים 1,2 לא יידעו אותו, כי חברת ר' חילקה את הדיבידנד לבעלי מניותיה באופן חד פעמי עוד בשנות ה- 90, וכי חלקו בדיבידנד נלקח על ידי שניהם.
27. הוסיף והדגיש התובע בכתב תביעתו, כי עד למועד זה לא התבצעה מעולם כל חלוקת דיבידנד בחברת ר'. זו הייתה חלוקת הדיבידנד הראשונה והאחרונה. התובע ונתבע 1, שהם היחידים ממשפחת ר' שעבדו אי פעם בעסקים המשפחתיים, קבלו עד לאותו מועד שכר עבודה בלבד.
תשלום חלקו של התובע בדיבידנד מכירת פעילות הייצור של חברת הבת החל משנת 2003
28. מוסיף וטוען התובע כי רק בסוף שנת 2002, נודע לו מפי נתבע 1 לראשונה, כי יש חלוקת דיבידנד בחברת ר' בגין מכירת פעילות הייצור. לטענתו אביו המנוח לא מסר לו האם נתבעת 3 קבלה את חלקה בדיבידנד באותה עת, או בכלל. כמו כן, המנוח לא מסר לו, כי דיבידנד מכירת פעילות הייצור נמשך בעבר באופן חד פעמי לידי נתבעים 1,2.
29. עוד טען התובע כי קבל מאת חברת הבת, החל מחודש מאי 1996 ועד לסוף שנת 2002, רכב ושכר בסך 7,5000 ₪ (נטו). זאת, בגין העברת פעילות חברה אחרת בשם חברת ס' בע"מ (חברה נכדה של חברת הבת בה התובע היה שותף יחד עם נתבע 1 וחברת א.ט.) לבעלות חברת א.ט. לפני מיזוגה בשנת 2005 לתוך חברת הבת.
30. כמו כן טען התובע, כי החל מסמוך להולדת בתו בסוף שנת 1997 יזמו נתבעים 1,2 השתתפות בהוצאותיו עבור בתו. בין השנים 1999-2001 העבירו לו הנתבעים 1,2 באופן אישי סך של 2,000 ₪ לחודש ובמהלך שנת 2002 העבירו לו 4,500 ₪ לחודש.
31. לטענתו, בסוף 2002 הודיע נתבע 1 לתובע, כי מחולק דיבידנד בגין הכספים שהתקבלו כתוצאה ממכירת פעילות הייצור. הוסכם בין השניים, כי בשל הצורך להקטין את ההוצאות בהן נושאת חברת הבת (שבאותה עת טרם השלימה את בניית הנכס וטרם איתרה שוכרים לנכס), אזי החל מתחילת שנת 2003 יופחת שכרו בחברת הבת לכ- 3,000 ₪ (נטו, ש"ע המקביל לשכר המינימום באותה עת). זאת, לצורך ביטוח לאומי ותשלום הוצאות הרכב הצמוד. לצד זה, היתרה בסך 4,500 ₪ תשולם לידיו באמצעות דיבידנד חודשי. כמו כן הוסכם, כי מה שניתן בשנת 2002 כהשתתפות בהוצאות התובע (4,500 ₪) ישולם מעתה מתוך חלקו של התובע בדיבידנד. על כן, החל מתחילת 2003 שולם לתובע שיק חודשי אחד ע"ס 9,000 ₪. החל מ- 8.2004 עת נחתם הסכם השכירות עם --- הסכום גדל ב-1,000 ₪ ל 10,000 ₪.
32. לטענת התובע העובדה, כי הדיבידנד בחברת ר' חולק באופן חד פעמי לידי נתבעים 1,2 כבר בשנת 1996 (לערך) נודעה לו רק בשנת 2012 – 10 שנים (!!) לאחר שנודע לו ראשונה מפי נתבע 1 על עצם חלוקת דיבידנד. זאת, במהלך שיחה שקיים עם רוה"ח של חברת ר', רו"ח ר.א., בה ביקש לקבל לידיו את הדוחות הכספיים. במועד זה גילה התובע, כי הוא רומה לאורך השנים בידי נתבעים 1,2 אשר שלטו ושולטים במנגנונים של חברת ר' ושל חברת הבת. במועד זה גילה התובע לטענתו, כי בשעה שסמך על כך שנתבעים 1,2 מעבירים לו את חלקו בדיבידנד בהתאם לזכויותיו ובהתאם למועד חלוקתו, בשעה שעדכונים שוטפים של התובע בנוגע לעניינים העסקיים היו דבר שבשגרה, ניצלו השניים את האמון שהתובע נתן בהם ופגעו בזכויותיו.
33. לטענתו בשיחה שקיים התובע עם רו"ח ר.א. בשנת 2012 מסר האחרון, כי אין לחברת ר' חשבון בנק ולא עוסק מורשה, היא אינה מנפיקה דוחות כספיים והדיווח על הדיבידנד לרשויות המס באותה עת היה, לדבריו ובשפתו, "וירטואלי". לפיכך ולטענתו בנסיבות אלה, לא העלה בדעתו ולא היה עליו להעלות על דעתו, כי מאחורי גבו נרקמת קנוניה שנועדה לגזול את זכויותיו.
רכישת 2% ממניות חברת הבת באופן אישי ע"י נתבעים 1,2 תחת רכישתן ע"י חברת ר'
34. עוד לטענת התובע, עובדה נוספת לה כלל לא היה מודע עד שנת 2012, הייתה האופן הנכלולי (כך ממש ובלשונו של התובע) בו לאחר מכירת פעילות הייצור של חברת הבת, ניצלו הדירקטורים של חברת ר', הנתבעים 1,2, הזדמנות עסקית שנקרתה בידי החברה ורכשו באופן אישי וללא כל הצדקה עסקית או כלכלית מבחינת החברה 2% ממניות חברת הבת, אשר עד לאותה עת (8/1996) הוחזקו בידי מר י.ש.. זאת, במקום לדאוג לרכישת מניות חברת הבת ע"י חברת ר'.
35. מוסיף וטוען התובע כי התנהלותם של נתבעים 1,2 בקשר למניותיו של מר י.ש., קיפחה את זכויותיו בחברת ר', כאמור בסע' 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], כנוסחה לפני כניסת חוק החברות לתוקפו. חובת האמון שלהם כלפיו כבעלי רוב מניותיה של חברת ר', וחובת האמון של השניים כלפי חברת ר' מתוקף תפקידם כדירקטורים בה, הייתה ליצור מצב בעטיו מניותיו של מר י.ש. יוצעו ויירכשו ע"י חברת ר' ולא על ידיהם באופן אישי.
36. לטענתו, השניים/הוריו ניצלו את העובדה שהם שלטו באסכ"ל ובדירקטוריון של חברת ר' על מנת לקחת לעצמם הון המיועד לחברת ר'. זאת, באופן שחיזק את שליטתם בחברת הבת בניגוד לכל דין. התובע חזר וטען כי רק בדיעבד התברר לו במהלך שנת 2012, כי הנתבעים 1,2 נטלו את מניות חברת הבת לידיהם באופן אישי. זאת, שעה שהחל לבצע בדיקות עצמאיות ביחס לשתי החברות.
עסקת הקומבינציה, הקמת הנכס ומכירת הפעילות המסחרית של חברת הבת בשנת 2012
37. לטענת התובע לאחר מכירת פעילות הייצור של חברת הבת נולד הצורך למנף את המקרקעין עליהן הוקם המפעל. על כן, בשנת 1998 כרתה חברת הבת הסכם קומבינציה עם חברת --- חברה לבניין בע"מ. במסגרת הסכם זה הוקם בניין המשרדים (הנכס) שעומד כיום על המקרקעין עליהם הוקם המפעל.
38. במסגרת עסקת הקומבינציה קיבלה חברת הבת 41.5% מן הזכויות בנכס ולאחר שהנכס הושכר במהלך שנת 2005, היא זכאית להכנסות מדמי השכירות בהתאם להסכם הקומבינציה. לטענת התובע כפי שמסר לו אביו המנוח החברה השוכרת כ- 95% משטח הבניין (חברת ---) אחראית לתחזוקת הבניין, כך שחברת הבת כלל איננה נדרשת לכל פעולה אמיתית ביחס לנכס וכל "תפקידה" לקבל את דמי השכירות.
39. בנוסף טען כי ביום 17.7.2012 מכרה חברת הבת את פעילותה המסחרית למר י.א. ו/או מי מטעמו. על דבר המכירה נודע לו לטענתו רק בתחילת 2013 מעיון בדיווחי רשם החברות. מוסיף וטוען התובע כי עד כה, כלל לא ברור מה התמורה ששילם מר י.א. במסגרת עסקה זו, עפ"י איזו הערכת שווי של הפעילות המסחרית והמוניטין שולמה התמורה בעסקה זו (אם בכלל), מהם תנאי השכירות שהעמידה חברת הבת למר י.א., שכן האחרון ממשיך להפעיל את הפעילות המסחרית שהועברה אליו מתוך הנכס ב---.
ריקון חברת הבת ע"י משיכת דיבידנדים ו/או הטבות ע"י נתבעים 1,2 במסווה של שכר ללא האישורים שנקבעו בתקנון ובדין
40. בשנת 2005, עת החל הנכס ב--- להניב שכ"ד ורווחי החברה זינקו באופן חריג ביחס לעבר, קיבלו נתבעים 1,2 החלטה עקרונית, למשוך את כל רווחי חברת הבת כשכר מנהלים ו/או דירקטורים ו/או כהטבות או כל דרך אחרת אשר איננה חלוקת דיבידנד לחברת ר'. זאת, במקום לחלק אותם כדיבידנדים לחברת ר' או להשקיעם בפיתוח החברה.
41. לעניין זה הוסיף וטען התובע כי אין לו ידיעה על היקף הדיבידנדים שמשכו הנתבעים 1 ו-2 ואולי הנתבעת 3 לאורך השנים במסווה של שכר ו/או הטבות ו/או תנאים נלווים, ועל כן עתירתו למתן חשבונות מטרתה להתחקות אחר כספים אלו.
התובע העמיד את תביעתו בגין רכיב זה תוך היקש מהדוחו"ת הכספיים לשנת 2015 של השותפה בנכס, חברת ר.ד., אשר מועברים לבורסה במסגרת הדוחו"ת של החברה הציבורית ותניה (המחזיקה בחברת ר.ד.),על סך של כ- 28,500,000 ₪ נטו מתוכם כ 7,150,000 ₪ (קרן) השייכים לו. לטענתו ועל פי תחשיב שערך הועברו לו ע"ח זכותו זו 686,000 ₪ בלבד.
42. בהקשר לנתבעת 3 טען התובע , כי לאחר שבשנת 2005 הקימה עסק ליבוא וממכר יינות (להלן: "העסק"), היא עשתה שימוש בחלק מהנכס ב--- לצורך אחסון היינות בקירור וכן לצורך קבלה שירותים לוגיסטיים מהעובדים במקום. ככל הידוע לתובע, הדבר נעשה ללא תשלום תמורה לחברת הבת.
היעדר פיתוח עסקי חברת הבת
43. לצד טענותיו לריקון החברה ממשאביה הכספיים טען התובע לקיפוח זכויותיו בשל היעדר פיתוח עסקי של חברת הבת. לטענתו מאז הושכר הנכס בשנת 2005 שקטה חברת הבת על שמריה ולא התפתחה. לטענתו, התנהגותם של הנתבעים בעשור האחרון מלמדת, כי אין להם כל כוונה לפתח את עסקי החברה או לגוון אותם. זאת, למרות שהם מודעים לכך שהנכס הולך ומזדקן, ושהצפי לשנים הקרובות הוא לירידת ערכם של נכסים מניבים וקשיים בהשכרתם כתוצאה מעודף ההיצע האדיר הצפוי בשוק המשרדים.
44. מוסיף וטוען התובע כי המצב אף החמיר לאחרונה לאחר פטירתו של נתבע 1, שכן החברה כיום היא בגדר מכונית ללא נהג. נתבעות 2,3 החסרות כל ניסיון עסקי משמעותי שולטות בחברה וברכושו. נתבעת 2 מעולם לא עבדה לפרנסתה ולא הייתה מעורבת בעסקים המשפחתיים למעט תמיכה עיוורת במהלכי נתבע 1. נתבעת 3 הורידה לטמיון מאות אלפי שקלים שהושקעו במימון לימודיה בחו"ל ובעסקים שהקימה.
45. לטענת התובע תחת פיתוח החברה, השבחת ערכה, ופיתוח יכולת השרידות שלה בתנאי השוק המשתנים, הנתבעים מעדיפים להמשיך, כפי שעשו עד היום, לחלוב את מלוא הכנסות החברה ולהשקיען מחוץ לחברה, תוך שהם מבטיחים את עתידם הכלכלי ומותירים אותו שנכסו היחיד הוא מניותיו בחברת ר', בחוסר ודאות וחוסר אונים.
המגעים בין הצדדים בעבר
46. בסעיפים 91-109 לכתב התביעה, פרט התובע באריכות את המגעים שהתנהלו בין הצדדים בעבר ואשר לטענתו יש בהם להבהיר מדוע הוגשה התביעה במועד בו הוגשה, לרבות טענתו בדבר אי ידיעה על כך שחלוקת הדיבידנד של מכירת פעולת הייצור הסתיימה בעבר, לאחר שהדיבידנד הועבר במלואו, כולל חלקו לידי הנתבעים 1 ו-2. טענות אלה עומדות בלב לבה של טענת הנתבעים להתיישנות התביעה. משכך ועל מנת להימנע מפרוט הטענות בכפל אדרש לטענות ההדדיות של הצדדים בעניין זה , אגב הכרעה בטענת הנתבעים להתיישנות התביעה.
הסעדים להם עתר התובע
47. בסעיף 110 לכתב התביעה ועל פני סעיפים קטנים (א) – (כד) פרט התובע את המסמכים שלקבלתם עתר במסגרת פנייתו במכתב דרישה מיום 10.12.2014 אל הנתבעים. בסעיף 111 הוסיף דרישה לקבלת הסכמי חכירה של הרכבים שמספר הרישוי שלהם מפורט בסעיף.
מסעיף 112- 131 העלה התובע שלל טיעונים משפטיים כנגד הנתבעים לרבות טענה כי אלה הפרו את התחייבותם לרכוש את מניותיו, טענה לקיפוח, ריקון חברת ר' מכל תוכן ממשי, הפרת חובת אמונים כדירקטורים וכבעלי מניות, נהגו בחוסר תום לב, הפרו חובת ההגינות, פגיעה בציפייה כי זכויותיו תשמרנה במסגרת חברת ר' ובמסגרת חברת הבת, הטעיה, רשלנות, מצגי שווא, התעשרות ולא במשפט, תרמית וכי נמנעה ממנו האפשרות להגיש תביעה בשל כך שהנתבעים 1 ו-2 הטעו אותו ביודעין ולא גילו לו עובדות מהותיות המהוות את עילת התביעה או למצער נעלמו מעיניו העובדות המהוות את עילת התביעה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן.
48. התובע בסעיף 133 על סעיפיו הקטנים (א) – (יח) עתר לשלל סעדים ובהם: סעד הצהרתי כי ענייניה של חברת ר' וחברת הבת מתנהלים באופן שיש בו כדי לקפח את המבקש במובן סע' 191, 192 לחוק החברות, להורות על הפרדות הצדדים באמצעות התמחרות או – להורות על כל מנגנון היפרדות אחר בין הצדדים, כפי שבית המשפט ימצא לנכון, מסירת המסמכים שלקבלתם כמפורט לעיל עתר במכתבו מיום 10.12.14, סעד הצהרתי לפיו אופן קבלת ההחלטות במוסדות חברת הבת, ובכלל זה בדירקטוריון חברת הבת, בכל הנוגע לשכרם ו/או התנאים הנלווים ו/או ההטבות של נתבעים 1-3, נעשה בניגוד להוראות הקבועות בחוק החברות ובתקנון חברת הבת, להורות על העברת 2% ממניות חברת הבת, המוחזקות מאז 8/1996 בידי נתבעים 1,2, סעד לתיקון חלוקת הדיבידנד הבלתי שוויונית, החל משנת 2005 ולשם כך מתן חשבונות ומינוי רו"ח, לקבוע, כי על נתבעים 1,2 לשלם לתובע פיצוי כספי בגין הסתרת חלוקת דיבידנד מכירת פעילות הייצור, אשר התבצעה בחברת ר' במהלך שנות ה-90 ולאחר מכן, החל מסוף שנת 2002, הסתרת העובדה כי אותו דיבידנד חולק בעבר באופן חד פעמי והעובדה שהשניים שילמו אותו לידי התובע מאז (כמו גם היום) לשיעורין. מינוי רו"ח חוקר על מנת שזה יערוך בירור בשאלה האם נמכר במשך השנים או האם קיים כיום רכוש נוסף של החברה מעבר לרכוש שפורט בתובענה, להורות על מינויו של התובע לתפקיד דירקטור בחברת ר' ובחברת הבת, להורות כי התובע ישמש מורשה חתימה בחברת ר' ובחברת הבת וחשבונות הבנק שלהן, להורות על הקצאה לידי התובע של מניה אחת רגילה ומניית הנהלה אחת בחברת ר', להורות כי כל החלטה במסגרת מוסדות החברות, אשר עניינה רכישת/מכירת נכסים, ביצוע השקעות לסוגיהן, נטילת הלוואות, מינוי דירקטורים, או מנהלים מקצועיים, או שכירת עובדים ותנאי העסקתם של כל אלו תתקבל רק בהסכמה פה אחד או לאחר קבלת חוות דעת מקצועית של צד שלישי המוסכם על הצדדים, לתקן את תקנה 48 לתקנון חברת ר' באופן הבא: להוסיף את המילים "למעט מר ר.ר." לאחר המילים "אכן העובדה שאחד החברים" כך שייכתב: אכן העובדה שאחד החברים, למעט מר ר.ר., לא קבל את ההודעה לא תפסול את המשא ומתן באסיפה כללית איזו שהיא. כמו כן, ליתן כל הוראה דומה בתקנון חברת הבת, להורות על מיזוגה של חברת הבת אל תוך חברת ר' וליתן כל הוראה מתאימה לצורך כך וכן לקבוע כי כל עלויות המיזוג יחולו על מי מהחברות, להורות, כי לא יותר תשלום שכר לרבות כל מרכיבי הדיבידנד המוסווה, כהגדרתו לעיל, לאיש מבעלי המניות, אלא תתבצע חלוקת דיבידנד בחברת הבת מידי 3 חודשים ובהתאמה לכך חלוקת דיבידנד לבעלי המניות בחברת ר', ליתן צו בדבר חלוקה לאלתר של יתרת המזומנים הנוכחית בחברת הבת, ככל שישנה, כדיבידנד לבעלי מניותיה, ליתן כל סעד אחר או נוסף שיראה לבית המשפט כנכון לשם תיקון המעוות עד כה, וביחס להתנהלות הצדדים בעניין חברת ר' ו/או חברת הבת מכאן ולהבא, באופן שימנע קיפוח עתידי של זכויות התובע.