פסקי דין

תפ (ת"א) 68475-07-18 מדינת ישראל נ' טל כהן

06 אפריל 2021
הדפסה

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"פ 68475-07-18 ישראל נ' כהן ואח'

לפני כבוד השופט חאלד כבוב

המאשימה מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה)
מרחוב מנחם בגין 154, תל אביב
טל': 073-3736084; פקס': 073-3736085

נגד

הנאשמים 1.טל כהן
ע"י ב"כ עו"ד אורי בר-משה
מרח' דרך מנחם בגין 7, רמת גן
טל': 03-6128484; פקס': 03-6128485

2.רועי יחיא כהן
ע"י ב"כ עו"ד רונן מנשה ועו"ד קובי רון
מרחוב מנחם בגין 7, רמת גן
טל': 03-5744050; פקס': 03-5744051

גזר דין

רקע
1. הנאשמים 1 ו-2 (להלן – הנאשמים) הורשעו על ידי לאחר שמיעת הוכחות וסיכומים בתיק, בביצוע העבירות המפורטות בהכרעת הדין שניתנה על ידי ביום 20.12.2020 (להלן – הכרעת הדין).
הכרעת הדין נפרסת על פני עמודים רבים וסוקרת את סיפור המעשה והראיות בתיק, ואין בכוונתי לחזור על האמור בה במסגרת גזר הדין מעבר לנדרש לצורך גזירת הדין. עם זאת, אפרט בקליפת האגוז על אודות הנפשות הפועלות העיקריות, ועיקרי כתב האישום המתוקן (להלן – כתב האישום) והכרעת הדין.
2. הנאשם 1, טל כהן (להלן – טל), רואה חשבון במקצועו, נהג להשקיע בניירות ערך, והחל את השקעתו בחברה בשנת 2012. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, השקיע בחברה את כל כספו הפנוי, ולמעשה – מניות החברה היו הנכס העיקרי שבבעלותו בתקופה הרלוונטית לכתב האישום.
הנאשם 2, רועי כהן (להלן – רועי), הוא אחיו הצעיר של טל, שהחל להשקיע בחברה בשנת 2015.
ביונדווקס פרמצבטיקה בע"מ (לעיל ולהלן – החברה או ביונדווקס) היא חברה ציבורית הנסחרת הן בבורסה בישראל הן בבורסה בארה"ב (חברה דואלית), ועוסקת בפיתוח חיסון למחלת השפעת.
3. ד"ר רון בבקוב, מנכ"ל החברה ומייסדה (להלן – בבקוב).
4. אמיר אילת גם הוא חבר של טל ופעיל בשוק ההון. במהלך התקופה הרלוונטית השקיע אילת במניות החברה, בהמלצתו של טל, ולאחר פרסום הדיווח המיידי מכר את מניותיו – גם זאת בהמלצתו, וברווח של כשלושים אלף ש"ח. התיק נגד אילת נסגר בעילה של העדר אשמה (להלן – אילת)
5. גיא פרישברג הוא גיסם של הנאשמים. עיקר מערכת היחסים בין פרישברג לטל מתמצה בסעודה משותפת בארוחות ערב משפחתיות בימי שישי, שאותן המשפחות נוהגות לערוך בבית הוריהם של הנאשמים. התיק כנגד פרישברג נסגר בעילה של העדר ראיות (להלן – פרישברג).
6. ה-National Institute of Allergy and Infectious Diseases (NIAID) הוא מחלקת הבריאות ושירותי האנוש בממשלת ארה"ב, וזו הסוכנות הממשלתית העיקרית האחראית למחקר ביו-רפואי. ה-NIAID הוא אחד המכונים במוסד הלאומי לבריאות בארה"ב, ה-National Institutes of Health (NIH) (להלן – NIAID).
7. תמצית התשתית העובדתית שלא הייתה במחלוקת בין הצדדים, על פי הכרעת הדין, היא כדלהלן:
החל משנת 2012 הייתה החברה במגעים עם ה-NIAID וביום 08.01.2015 אישר ה-NIAID את ה"קונספט" שהציעה החברה לניסוי קליני בבני אדם במוצר מתוצרתה. ביום 17.06.2015 דיווחה החברה על קבלת אישור של ה-FDA לעריכת ניסויים בארה"ב. יצוין כי החברה הקפידה על קבלת אישורים מה-NIAID בטרם פרסומים הקשורים בו, לאחר שננזפה בעבר על ידי ה-NIAID בקשר עם פרסום שלא אושר עמו.
בימים 19.6.2015–18 השתתפו נציגי החברה בכינוס מקצועי בלונדון (להלן – הכינוס בלונדון), בהזמנת ה-NIAID ובמימונו, וכן הוצגה במהלכו מצגת המפרטת את עבודת החברה ובה אף צוין כי מתוכנן ניסוי משותף לחברה ול-NIAID, שנמצא בשלבים מוקדמים (להלן – הניסוי המתוכנן המשותף). החברה פרסמה דיווח מיידי על אודות השתתפותה בכינוס בלונדון, אך ה-NIAID סירב בשלב זה לפרסם בדיווח המיידי את המצגת שהוצגה בכינוס בלונדון.
בחודש אוגוסט 2018 החברה החלה לנסח הודעה לעיתונות שעניינה הניסוי המשותף המתוכנן עם ה-NIAID, ובתוך כך שלחה טיוטה של הפרסום המתוכנן ל-NIAID, שהשיב לטיוטה והעיר עליה - אך טרם נתן את אישורו הסופי לפרסום.
ביום 02.09.2015 בשעה 14:13 פרסמה החברה דיווח מיידי לפיו החברה התקשרה עם משרד הבריאות האמריקאי במטרה לבצע ניסוי קליני פאזה 2 בארה"ב במהלך השנים 2015–2016, שמתוכנן להיערך לאחר אישורו, בחסותו ובמימון של משרד הבריאות האמריקאי (להלן – הדיווח המיידי). סמוך לכך פורסמה הידיעה לעיתונות.
בהתאם, בשעה 13:44 באותו היום, הופסק המסחר במניה ביוזמת החברה, וחודש בשעה 14:28 באותו היום. כמו כן, על פי המפורט בהכרעת הדין, באותו יום ננעל המסחר במניה בעלייה של כ-35.09% בשער המניה משער העסקה האחרונה לפני הדיווח, ועלייה של כ-36.28% משער הבסיס.
קודם לכן, בימים 23.08.2015–01.09.2015 רכש רועי את מניות החברה בסך של 244,582 ש"ח במספר פעימות; ביום 23.08.2015 רכש אילת את מניות החברה בסך של 59,906 ש"ח; וביום 13.08.2015 פרישברג נתן הוראת רכישה של מניות החברה בתמורה ל-9,999 ש"ח.
ביום הדיווח מכר רועי את כל מניותיו בחברה לאחר שהחזיק בהן כשבוע בלבד, וזאת ברווח שלכ-114,073 ש"ח; כך, גם אילת מכר את כל מניותיו באותו היום ברווח של 29,279 ש"ח.
בלב הפרשה ניצבת רכישת מניות זו על ידי הנאשם 2, על סמך מידע שמסר לו הנאשם 1, במהלך הרבעון השלישי של שנת 2015 (לעיל ולהלן – התקופה הרלוונטית), בדבר כוונת החברה לקיים ניסוי משותף עם מחלקת הבריאות ושירותי האנוש בממשלת ארצות הברית. מידע זה, על-פי הנטען בכתב האישום, הועבר אל הנאשם 1 עקב קשריו עם בבקוב במהלך התקופה שקדמה לפרסום המידע.
8. כך, בכתב האישום נטען כי טל נהג להשקיע בניירות ערך, ובתקופה הרלוונטית הנכס המשמעותי היחיד שהיה בבעלותו היה מניותיו בחברה. לפיכך נהג להתעדכן במצבה, ועמד בקשר רציף עם בבקוב, מנכ"ל החברה, ואף השיא לו עצות כיצד להיטיב את ערך המניה.
עוד נטען, כי במועד שאינו ידוע בטרם הדיווח המיידי, העביר בבקוב לטל מידע על אודות המגעים להתקשרות החברה עם ה-NIAID לביצוע ניסוי משותף בארה"ב במימון ה-NIAID. בהמשך לכך, העביר טל את המידע לאחיו – רועי, וכן מסר חווֹת דעת בהתבסס על מידע זה גם לחברו – אמיר אילת, ולגיסו – גיא פרישברג.
בעקבות מידע הפנים שהועבר לו מבבקוב, טל היה מעוניין להגדיל את השקעתו בחברה ולצורך כך, ביקש מרועי הלוואה, וכן סיפר לרועי את תוכן שיחותיו עם בבקוב, ואף ציין כי הדברים ידועים לו מבבקוב עקב תפקידו בחברה. רועי סירב להלוות לטל את הכסף, אך מסר כי בכוונתו לרכוש את המניות בעצמו. לבסוף סוכם בין האחים, כי רועי ירכוש את המניות וישלם לטל אחוז מהרווחים שיפיק מהשקעתו.
בהתאם לכך, העביר רועי לטל 13,000 ש"ח מתוך הרווחים שהפיק ממכירת המניות לאחר הדיווח המיידי (כפי שפורט לעיל).
9. בכתב האישום, הואשם טל בשלוש עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך, התשכ"ח–1968 (להלן – חוק ניירות ערך) ; ורועי הואשם בשש עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.
10. בהכרעת הדין הרשעתי את הנאשמים בהתאם לפירוט להלן:
א. הנאשם 1 הורשע בשתי עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך; וזוכה מעבירה אחת לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.
ב. הנאשם 2 הורשע בשש עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.
תמצית הכרעת הדין
11. בהתאם להכרעת הדין, גרעין המחלוקות בין הצדדים היה הקשר ההדוק ואף החריג, בין טל לבבקוב, שבמסגרתו התעוררו שתי מחלוקות עיקריות אליהן נדרשתי בהכרעת הדין - ראשית, האם המידע שהחזיק טל בתקופה הרלוונטית מתאים להגדרת "מידע פנים", כמשמעו בחוק ניירות ערך; שנית, האם ההשקעה בחברה על ידי רועי נעשתה על סמך מידע זה, או שמא על בסיס הערכות וניתוחים של החברה שעשו שניהם.
12. בהכרעת הדין קבעתי כי יש ליתן משקל רב להודעות הנאשמים ברשות לניירות ערך. טל הודה בחקירתו ברשות לניירות ערך שהוא קיבל מידע פנים ממנכ"ל החברה על כוונתו של משרד הבריאות האמריקאי לממן את הניסוי וידע שזה מידע שאינו ידוע לציבור, ומכאן רצונו לחזק את השקעתו בחברה. עוד ציין כי הדיווח המיידי פירט את הכיוון שנמסר לטל מבבקוב לפני שהדיווח יצא החוצה; וכן אישר כי הוא שהמליץ לרועי למכור את מניותיו ביום הדיווח המיידי. יצוין כי בחקירתו בבית המשפט ביקש טל לחזור בו מדברים רבים ומהותיים שמסר בחקירתו ברשות, וכן להציג גרסה שונה בתכלית באשר לעובדות מושא כתב האישום – אך מצאתי בגרסתו בחקירתו לפניי סתירות מהותיות שבשלן יש להעדיף את גרסתו הראשונה, שמסר בחקירתו ברשות לניירות ערך.
13. עוד קבעתי, כי מחקירתו של רועי ברשות לניירות נלמדים מספר דברים, ובין היתר, כי רועי התייעץ עם טל לפני רכישת מניותיו במספר מועדים והמידע העובר אליו בשיחות שונות שניהלו האחים, וכי קינן בו חשש שמדובר במידע פנים והוא נוכח לדעת כי המידע לא פורסם ברבים.
בעדותו לפניי ביקש רועי אף הוא, לחזור בו מדברים רבים ומהותיים שמסר בחקירתו ברשות, אך גם בעניינו מצאתי שקיימות כמה סתירות מהותיות, שלאורן יש להעדיף את גרסתו הראשונה בחקירתו ברשות לניירות ערך. עוד אציין כי לא ניתן מענה מספק מצד רועי אשר למדוע הרגיש צורך לחלוק עם טל את רווחיו, או לתפנית במדיניות השקעתו בחברה - שכן ממסרון ששלח רועי לטל ביום 04.08.2015 עלה כי הוא לא האמין שנכון לקנות בעת ההיא מניות נוספות של החברה, ואילו ימים לאחר מכן, בטרם הדיווח המיידי, הוא רכש את מניות החברה במאות אלפי שקלים ובזמן קצר.
כמו כן, נדרשתי כאמור לשאלה האם המידע אשר הועבר לרועי מטל, ענה להגדרת "מידע פנים" כמשמעותו בחוק ניירות ערך במועד העברתו, כאשר אחד מסלעי המחלוקת המרכזיים בעניין זה, היה התקיימות יסוד אי-הפומביות במידע – היותו של מידע זה לא ידוע בציבור במועד הקובע, וזאת בפרט לאור הכינוס בלונדון בו צוין כי החברה וה-NIAID משתפים פעולה במסגרת הניסיון המשותף. כפי שפורט בהכרעת הדין, מצאתי שבנסיבותיו הייחודיות של תיק זה, פרסום המידע בכינוס בלונדון לא היה פרסום ל"ציבור". בהמשך לכך, במסגרת הכרעת הדין נדרשתי גם ליתר טענות הצדדים בעניין זה, וקבעתי שהמידע לא פורסם לציבור טרם פרסום הדיווח המיידי.
עוד קבעתי כי התקיים בענייננו רכיב "המהותיות המידע" במסגרת בחינת היותו של המידע "מידע פנים", זאת לכל המאוחר לאחר הכינוס בלונדון.
14. כמו כן, כפי שפירטתי בהכרעת הדין, מצאתי כי טל מסר לאילת חוות דעת בהסתמך על מידע פנים שהיה ברשותו באותה העת, וזאת בידיעה שאילת ישתמש בחוות הדעת לצורך רכישת מניות של החברה, ואף המליץ לאילת למכור את מניותיו ביום הדיווח המיידי.
עם זאת, מצאתי שהמאשימה לא הוכיחה מעבר לספק סביר את התקיימות יסודות עבירת השימוש במידע פנים, בדמות מתן חוות דעת, בעניינו של פרישברג. בהתאם לכך, זיכיתי את טל מעבירה זו.
15. לסיכום, מצאתי שבעניינו של טל מתקיימים כל יסודות העבירה של שימוש במידע פנים הן לעניין העברת המידע לרועי, הן לעניין מסירת חוות דעת על בסיס המידע לאילת. אולם, לא מתקיימים כל יסודות העבירה לעניין מסירת חוות הדעת לפרישברג. בהתאם לכך ובהתאם למפורט בהכרעת הדין, הרשעתי את טל בשתי עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך; וזיכיתי אותו מעבירה אחת לפי סעיף זה.
16. בעניינו של רועי, מצאתי שכלל רכישותיו של מניות החברה נעשו עקב קבלת מידע הפנים מטל, אשר הועבר לו לאחר התגבשותו לכדי "מידע פנים". משכך, כאשר רכש את מניות החברה מצאתי שכל יסודות העבירה התקיימו. בהתאם לכך ובהתאם למפורט בהכרעת הדין, הרשעתי את רועי בשש עבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך.
תמצית טענות הצדדים והראיות מטעמם לעונש
תמצית טיעוני המאשימה לעונש
17. באת כוח המאשימה, עו"ד סתיו גינת, חזרה על עיקרי הכרעת הדין וביקשה לטעון בהתאם למנגנון שהתווה המחוקק בתיקון 113 לחוק העונשין.
כך, בעניין המתחם ההולם למעשי הנאשמים טענה המאשימה כדלהלן:
18. אשר למספר האירועים ומספר מתחמי הענישה שיש לקבוע בעניינו של כל אחד מהנאשמים, טענה המאשימה כי יש לקבוע מתחם ענישה אחד בעניינו של כל אחד מהנאשמים. כך, נטען בעניינו של הנאשם 1 כי על אף שהורשע בשני אירועי מסירה (של מידע פנים ושל חוות דעת), שני האירועים התבססו על אותם פרטי מידע ובנוגע לאותו אירוע בחיי החברה; ונטען בעניינו של הנאשם 2 כי אמנם הורשע בביצוע 6 עבירות, כמספר ההוראות שנתן לרכישת המניות מושא העבירות - אך המדובר בפעולות סמוכות על בסיס אותו המידע.
19. אשר לערך המוגן ולמידת הפגיעה בו, הדגישה עו"ד גינת את חומרת עבירות השימוש במידע פנים וסקרה את תכליות עבירות אלו. לצד זאת ביקשה להדגיש את מגמת ההחמרה בענישה על עבירות אלו כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה ובחקיקה. עוד ציינה עו"ד גינת את הייחודיות שבעבירות אלו, גם בתוך עולם העבירות הכלכליות, שכן הן טומנות בחובן פיתוי רב לאור הקלות הרבה שבה ניתן לגרוף רווח משמעותי בביצוען.
20. בבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, התייחסה המאשימה לנסיבות הרלוונטיות בראייתה המנויות בסעיף 40ט לחוק העונשין:
ג. מידת התכנון שקדם לביצוע העבירה: נטען כי ביצוע העבירות על ידי הנאשמים נעשה תוך תחכום ותכנון רבים. בתוך כך הודגש הקשר הרציף שקיים הנאשם 1 עם מנכ"ל החברה, ואת ההסכמה בין שני הנאשמים על מתן העמלה לנאשם 1 מתוך הרווחים שיפיק הנאשם 2 ממכירת מניות החברה. כמו כן, הודגש כי הנאשם 1 מסר חוות דעת נוספת לאדם נוסף (אילת) ואף דחק בו למכור את המניות. אשר לנאשם 2 הודגש גם כי האחרון פתח חשבון ניירות ערך ישראלים לראשונה עבור ההשקעה האסורה, ימים ספורים לפני שביצע אותה, וביצע את רכישות המניות על פני מספר ימים. עוד צוין כי הן נאשם 2, הן אילת, מכרו את המניות ביום הדיווח, בנקודה בה היו יכולים להפיק את הרווח הגבוה ביותר.
ד. הנזק שהיה צפוי להיגרם: לצד הנזק האינהרנטי לאמינות שוק ההון, המאשימה הדגישה כי כתוצאה ממסירת מידע הפנים וחוות הדעת על ידי הנאשם 1 נרכשו מניות החברה בסך של כ-300,000 ש"ח, והופק רווח בסך של כ- 143,000 ש"ח בפרק זמן קצר ביותר. זאת ועוד, ציינה המאשימה לעניינו של הנאשם 1 כי פוטנציאל הנזק ממעשיו היה אף גבוה מכך, שכן מסירת המידע לאחרים נטלה ממנו את השליטה לעניין אותו מידע.
ה. בבחינת חלקם היחסי של הנאשמים בביצוע העבירות: נטען כי חלקו של נאשם 1 הוא הגדול ביותר, וכי הוא הרוח החיה מאחורי העבירות, וכן החטיא גם את הנאשם 2. עם זאת הודגשה אחריותו של הנאשם 2 שביצע את המעשים על דעת עצמו ללא לחץ חיצוני, שלא מתוך מצוקה כלכלית, ומתוך רצון להפיק רווחים כספיים. עוד צוין כי אין להבחין בין מי שקיבל את מידע הפנים במישרין מאיש הפנים, לבין מי שקיבל אותו כחוליה מתקדמת יותר בשרשרת, וכן כי אין חשיבות לאופן שבו הסתיים ההליך עבור איש הפנים עצמו, בבקוב.
ו. אשר לסיבות שהובילו את הנאשמים לבצע את העבירה: הודגש כי בעניינם של שני הנאשמים, מדובר היה ברצון לגרוף רווח מהיר. עוד צוין כי בעניינו של הנאשם 1 היו גם מטרות נוספות ולגיטימיות בקשר שניהל עם בבקוב, ורצון אמתי בהצלחת החברה.
ז. יכולתם של הנאשמים להבין את המעשה ואת הפסול בו: נטען כי הנאשמים הם אנשים משכילים ורציניים, והתנהלותם מלמדת שהם הבינו את המשמעות של מעשיהם.
21. לצד הדברים האלו, ציינה עו"ד גינת כי המאשימה סבורה כי יש לתת משקל משמעותי לשיקול הרתעת הרבים בעניינו, ולא להימנע מהטלת מאסר בפועל לעניינו של נאשם 1. זאת, על אף שמדובר בעבירות לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך. בתוך כך ביקשה המאשימה להדגיש את מגמת ההחמרה בענישה בפסיקה, והאזהרה של בית המשפט העליון בעניין קדץ בקשר עם עבירות השימוש במידע פנים, והרתיעה הקיימת מהחלת גישה ראויה לאור היותה תקדימית ומחמירה.
22. בבחינת הפסיקה הנוהגת, המאשימה סקרה מקרים שונים בהם נגזר עונשם של מי שהורשעו בעבירות השימוש המידע פנים ובפרט בעבירת השימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים לפי סעיף 52ד, וביקשה לאבחן את אלו למול המקרה דנן. לצד זאת, טענה המאשימה כי הגיע הזמן להחמיר ולעלות את רף הענישה על עבירות אלו, והדגישה כי במקרים השונים בהם נגזרו עבודות שירות על הנאשמים בעבירות אלו היה מדובר בעבירות שבוצעו בתקופה שבה הענישה המקסימלית הייתה נמוכה משמעותית, לפני ההחמרה החקיקתית בשנת 2011. עוד צוין כי מרבית הענישה לאחר שנת 2011 ניתנה בהסדרי טיעון ולכן לא יכולה להוות אמת מידה.
23. בהתאם לכל האמור, טוענת המאשימה למתחם של 18-10 חודש מאסר לנאשם 1; ו-9-3 חודשי מאסר לנאשם 2 שיכול וירוצו בעבודות שירות.
24. אשר לקביעת העונש בתוך מתחם הענישה הולם, התייחסה המאשימה לנסיבות הרלוונטיות שאינן קשורות בביצוע העבירה:
א. פגיעה בנאשמים ומשפחתם: המאשימה הדגישה כי היא מודעת לפגיעת הענישה בבני המשפחה ובסביבה של הנאשמים - אך ביקשה לעמוד על הפסיקה לפיה בעבירות כלכליות בתיקים מהסוג דנן, הנסיבות האישיות נסוגות מפני האינטרס הציבורי בהרתעה.
ב. מבחינת נטילת אחריות: ציינה המאשימה כי נאשם 1 נטל אחריות בחקירותיו, אך חזר בו לחלוטין בבית המשפט.
ג. חלוף הזמן: נטען כי חלוף הזמן בענייננו אינו חריג באופן שמצדיק הקלה בענישה, ולעניין זה הפנתה המאשימה גם לעניין קלימי שם ציר הזמנים של ההליך כנגד הנאשמים היה דומה.
25. עוד ציינה המאשימה כי היא סבורה כי אין מקום בעניינו לסטות לקולא ממתחם הענישה ההולם, וכי בעבירות כלכליות אין ככלל מקום לשיקולי שיקום.
26. בהתאם לכל אלו ביקשה המאשימה לגזור בעניינו של הנאשם 1 - 10 חודשי מאסר, ובכל מקרה כי הנאשם 1 ירצה את מאסרו בפועל; ובעניינו של נאשם 2 - 6 חודשי מאסר אותן יוכל לשרת בעבודות שירות.
קנסות – המאשימה ציינה כי היא סבורה שיש מקום להטלת קנסות משמעותיים על הנאשמים, והדגישה כי בית המשפט הטיל בעבר קנסות גם על מי שלא הפיקו על רווח לכיסם. כך, נטען גם לעניינו של הנאשם 1 כי יש להטיל עליו קנס, שבקביעתו יש להתחשב בעמלה ששולמה לו על ידי הנאשם 2 בסך 13,000 שקלים, וברווחיו של אמיר אילת בסך של כ- 30,000 שקלים, ולהעמיד את הקנס על פי 2 מהרווחים האלו - כלומר על סך של 85,000 ש"ח. אשר לנאשם 2 נטען כי משהפיק רווח בסך 114,000 ש"ח, סבורה המאשימה שיש להעמיד את הקנס בעניינו על פי 2 מכך - 228,000 ש"ח.
27. לבסוף, ביקשה המאשימה להתייחס לעתירות הנאשמים לביטול הרשעתם, והדגישה כי אי הרשעה שמורה למקרים חריגים בלבד, והמקרה דנן הוא לא אחד מהם – בוודאי נוכח מגמת החמרת הענישה בעבירות מידע פנים. כמו כן, ציינה המאשימה בעניינו של הנאשם 1 כי בהתאם לחוזה ההעסקה שהציג, הפגיעה בפרנסתו כתוצאה מההרשעה אינה וודאית וקונקרטית. כן נטען על ידי המאשימה לעניינו של הנאשם 2, כי על אף הפגיעה האפשרית בעניינו, מדובר באדם צעיר עם אפשרויות לפניו, וכי גם חוות הדעת שהוצגה מטעמו אינה מצביעה על נזק קונקרטי בעניינו.
תמצית טיעוני הנאשם 1 לעונש וראיותיו
28. בא כוח הנאשם, עו"ד אורי בר משה, פתח את דבריו בתיאור הקושי הרב והמחירים שהסב ההליך הפלילי דנן לנאשם 1 ולמשפחתו, ובראשם הקרע שנוצר בתוך המשפחה בעקבות האירועים בליבם עומדים שני הנאשמים. לצד זאת, ביקש עו"ד בר משה להדגיש כי גם המניה של החברה, בה השקיע הנאשם 1 את כל הונו, מתרסקת כבר מספר שנים והנאשם 1 הפסיד את ההשקעה הכלכלית שהייתה אמורה לרווח את העתיד הכלכלי שלו ושל משפחתו. לעניין זה ביקש עו"ד בר משה להדגיש כי מאותו רווח המיוחס לנאשם 1 ממעשיו - בסך של 13,000 ש"ח - אין זכר, שכן כספים אלו נבלעו בים הוצאותיו במסגרת ההליך המשפטי בעניינו.
29. עוד ביקש בא כוח הנאשם 1 להדגיש כי הנאשם 1 ומשפחתו מתחזקים חיים צנועים, וכי מדובר באדם פשוט, שחי בשכירות עם משפחתו בפרדס חנה [במ/1]. כמו כן, הדגיש עו"ד בר משה כי הנאשם 1 ורעייתו מגיעים ממשפחות לא מבוססות כלכלית, וכי אין להם סיוע כלכלי. עוד ביקש להדגיש בא כוח הנאשם 1 כי קיים חשש שהותרת הרשעתו של טל תביא לריסוק ולקריסה סופית של המשפחה הן מבחינה כלכלית (לאור עיסוקו במסגרתו הוא בא בקשר עם חברות בארה"ב ובלונדון בעלות מדיניות קשוחה כלפי עבירות פליליות), הן לאור העובדה כי אם יאבד את יכולתו לפרנס תיאלץ המשפחה לעבור דירה באופן שעשוי לפגוע בהליך טיפולי של בנו.
30. אשר למספר האירועים ומספר מתחמי הענישה שיש לקבוע בעניינו הנאשם 1 הסכים בא כוח הנאשם 1 עם המאשימה כי יש קבוע מתחם ענישה אחד.
31. אשר לעקרון ההלימה וחומרת מעשיו של הנאשם 1 ביקש עו"ד בר משה להדגיש את נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן במסגרתן מידע הפנים במוקד העבירות היה מידע "רך" ולא מידע קשה וקונקרטי, וכי גם הדיווח המיידי שיצא בסופו של דבר לא הציג מידע "קשה" אלא דיבר על התקדמות במגעים (בין החברה לבין משרד הבריאות האמריקאי), וכי בעוד שבהתאם לקביעה בהכרעת הדין מידע הפנים בענייננו הפך להיות מהותי ביום 19.06.2015, רק ביום 28.08.2015 נודע לאנשי החברה סופית כי באפשרותם לפרסם את הדיווח המידי.
נוסף על כך ציין בא כוח הנאשם 1, כי בענייננו אף לא ברור מתי בדיוק הועבר מידע הפנים, וכן הודגש כי הנאשם 1 עצמו לא רכש את מניות החברה כתוצאה ממידע פנים שקיבל, ולא תיכנן את מסירת חוות הדעת לאילת, שקרתה באופן ספונטני. כמו כן, הודגש כי ביחס למסירה לאילת, הואשם הנאשם 1 רק בהעברת לא חוות דעת, ולא בהעברת מידע פנים.
32. אשר למידת התכנון והתחכום במעשי הנאשם 1 הדגיש בא כוחו כי הקשר בין הנאשם 1 לבבקוב, איש הפנים, לא התחיל כתוצאה מתכנית זדונית של הנאשם 1, וכי ברקע לעבירות לא הייתה כל תכנית מאורגנת של הנאשם 1, שתחילה ביקש לרכוש את המניות בעצמו. עוד הודגש כי לא היו כל ניסיונות הסתרה במסגרת ביצוע העבירות וכי הנאשם 1 לא היה מי שהציע שהנאשם 2 ירכוש את מניות החברה, וכן כי לא היה מדוע לסכומים ולמועדים שבהם ירכשו מניות החברה.
33. אשר למניעיו של הנאשם 1 לביצוע העבירה: ציין בא כוחו של הנאשם כי לא ניתן לייחס 13,00 ש"ח בלבד לבצע כסף, מה גם שהנאשם 1 לא ידע בדיוק כמה כסף ישקיע הנאשם 2 ועל כן מבחינתו הסכום שהרוויח כתוצאה מכך יכל להיות אף נמוך יותר.
34. בבחינת הפסיקה הנוהגת, סקר בא כוח הנאשם 1 גם הוא מקרים שונים בפסיקה הרלוונטיים בראייתו לעניינו, וביקש לאבחן אותם מול נסיבות המקרה דנן.
35. לצד הדברים האלו ביקש בא כוח הנאשם 1 לבחון את אי הרשעתו של הנאשם 1 במסגרת תכנית של"צ. זאת, בראש ובראשונה על מנת שיתאפשר לנאשם 1 להמשיך לעסוק בעבודתו ולפרנס את משפחתו. בתוך כך, ביקש עו"ד בר משה להדגיש את המצב הבעייתי שבו נמצא בנו של הנאשם וציין כי הותרת ההרשעה באופן שיביא לשינויים גדולים מידי בחיי משפחת הנאשם 1 עשויה להביא לקשיים נוספים בקשר עם בנו של הנאשם 1. בהקשר זה ביקש עו"ד בר משה להפנות לע"פ 7621/14 גוטסדינר נגד מדינת ישראל (01.03.2017) שם לטענתו קבע כב' השופט הנדל, בין היתר, כי ניתן להעלות טענת הגנה מן הצדק אף לשם חריגה ממתחם הענישה, כאשר זו אמתית ומשמעותית.
לדברי בא כוח הנאשם 1, על אף שטענות האכיפה הבררנית נדחו במסגרת הכרעת הדין, יש מקום להתחשב בהן בשלב זה של גזירת העונש, ובתוך כך להתחשב בעקרון אחידות הענישה [בעניין זה ביקש להפנות לע"פ 1656/16 ישעיהו דוידוביץ נ' מדינת ישראל (20.03.2017); ע"פ 8345/15 מאיר אוחנה נגד מדינת ישראל (19.09.2018); וע"פ 3011/13 קאסם נגד מדינת ישראל (05.02.2015).
36. אשר לגזירת העונש בתוך המתחם, ביקש בא כוח הנאשם לציין כי הנאשם 1 בן 42, נשוי ואב לשלושה ילדים. נטען כי הנאשם 1 מסייע רבות לקהילה; היה קצין בצבא ואף קיבל את אות השירות המבצעי [במ/1, נספח 3], עשה מילואים וסיכן את חייו עבור המדינה מספר רב של פעמים. כמו כן, תרם לקהילה רבות, ובכלל זאת התנדב בבתי אבות ובפרויקטים נוספים. לעניין זה הפנה בא כוח הנאשם לאסמכתאות שהוגשו בעניין זה ויפורטו בהמשך.
37. אשר לפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו, הדגיש עו"ד בר משה את הפגיעה המשפחתית והכלכלית שתוארה בפתח דבריו, והפנה לחוזה העבודה של של הנאשם [במ/1, נספח 2, סעיף 5.4.1].1, ממנו עולה לטענת בא כוחו כי קיים חשש אמיתי לפיטורי הנאשם 1 לאור הרשעתו, וזאת ייתכן אף כי ללא הודעה מוקדם ותוך שלילת פיצוי פיטורין.
38. שיתוף פעולה עם רשויות החקירה: עו"ד בר משה ביקש להדגיש כי ניהול המשפט לא אמור להיזקף לחובתו של הנאשם 1. בהקשר זה ביקש להדגיש כי בתיק דנן מירב המחלוקות בין הצדדים היו משפטיות ומורכבות, גם עבור המאשימה, ובתוך כך למשל משמעויות הכינוס בלונדון והיותו של המידע שם פומבי לציבור ואם לאו, ומועד הפיכתו של המידע למהותי.
39. עוד הדגיש עו"ד בר משה כי הנאשם 1 זוכה מאחת העבירות שבהן הואשם, וכי הנאשם 1 מחוסר עבר פלילי וכי זוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק.
40. אשר לחלוף הזמן: צוין כי כתב האישום יכול היה להיות מוגש מוקדם יותר.
41. עו"ד בר משה גם עמד על בקשתו להפנות את הנאשם לתסקיר, כפי שיפורט בהמשך.
עדי אופי וראיות נוספות מטעם הנאשם 1
42. לצד הדברים האלו, הוגשה מטעמו של הנאשם 1 אסופת אסמכתאות, לרבות מכתבי המלצה ותעודות הכרה המעידות על אישיותו של הנאשם 1, ועל פעילותו למען הקהילה [במ/1]. בתוך כך, הוצגו, בין היתר, מכתב המלצה מרו"ח חשבון ד"ר אפי משה, שהנאשם 1 הועסק בעבר במשרדו, בו העיד רו"ח משה על הנאשם 1 כבעל רמה מקצועית גבוהה, חרוץ וישר באופן יוצא דופן; מכתב המלצה מעופר שעיר, מייסד ומנכ"ל חברת tvinci בה עבד הנאשם 1 כשנתיים וחצי ובה הקים את מחלקת הכספים וכן שימש כמנהל כספים, רכש ואופרציה, בו העיד שעיר כי התרשם מהנאשם 1 כאדם חרוץ מאוד, מעמיק, אחראי ואינטליגנט; תעודה מטעם חברת ארנסט אנד יאנג, המעניקה לנאשם 1 פרס על מעורבות פעילה בפרויקטים חברתיים פעילים במשרד, והפגנת ערכי מעורבות חברתית גם בעבודה הצוות השוטפת בחברה; מכתב תודה מחניכה במרכז הספורט ספיבק איל"ן; קובץ מידע על עמותת הקהילה האתיופית בפרדס חנה, בה שימש הנאשם 1 כאחד מחברי הדירקטוריון במסגרת פרויקט שקידמה העמותה; מכתב המאשר את השתתפותו של הנאשם 1 בפרויקט להנצחת נופלים כסטודנט; המלצה מרשת "משען" בה עבד הנאשם 1, שתיארה אותו כאחראי, לויאלי, מסור, מהימן, אכפתי, נכון לעזור; ועוד.
43. כמו כן, בבית המשפט התייצבה אשתו של הנאשם 1, סיוון כהן, שביקש ללמד סנגוריה על הנאשם 1, ולהלן אביא תמצית עדותה.
גברת כהן ביקשה להעיד על טל כי הוא אדם יוצא דופן, מנהיג, בעל לב רחב, ובעל ערכים של נתינה הן לקהילה, הן במסגרות מקצועיות בהן הוא לוקח חלק. עוד ביקשה גברת כהן, להעיד על הקשיים הרבים עמם מתמודדים טל ומשפחתו בעקבות פתיחת ההליך הפלילי נגדו, בהיבט הנפשי ובהיבט הכלכלי, ובפרט לאור היותו של טל העוגן הכלכלי בביתם. כמו כן, העידה גברת כהן על כך שטל הוא אב מעורב בחייהם שלושת ילדיהם, ועל החשיבות של כך בפרט לאור קשיים עמם מתמודדת המשפחה בקשר עם בנם הבכור. בהקשר זה ציינה גברת כהן את חששה כי העונש שייגזר על טל ישבור את רוחו ויפגע ביכולתו להתפרנס, וכן ישפיע לרעה גם על בנם שכאמור מתמודד עם קשיים.
כמו כן, במסגרת עדותה של קארין כהן, אחותם של שני הנאשמים, שהגיעה כעדת אופי מטעמו של הנאשם 2 (כפי שיפורט להלן), התייחסה האחרונה גם לנאשם 1. בתוך כך, הדגישה את התגייסותו ומעורבותו הרבה של הנאשם 1 עבור משפחתם ואביהם שהתמודד עם קשיים רפואיים בסמוך לתקופה שבה החלו ההליכים של הרשות לניירות ערך בעניינים של הנאשמים. כך, תיארה כהן כיצד טיפל טל בכלל ההתנהלות הרפואית של אביו, טיפל בו יום יום בבית החולים, ונתן גם מכספו לשם כך.
דבר הנאשם 1
44. הנאשם 1 ביקש לציין כי הוא עומד מובס, מושפל, וכפוף ראש, ולאחר שההליך הפלילי שמתנהל נגדו בשנים האחרונות שינה אותו. הוא ביקש להדגיש כי הוא איש פשוט, ש-"לא הולך עם עניבות", שעדיין משלם תשלומים על רכב הליסינג בו הוא נוהג, ובכלל ומקפיד על חיים צנועים. עוד ציין הנאשם 1 כי הוא המפרנס העיקרי בבית, וכי ההשלכות של ההליך הפלילי והענישה עשויות לעלות לו במשרתו שכן הוא אחראי על כספים ואופי המקצוע שלו הוא משרת אמון. עוד ביקש הנאשם 1 לתאר את המצב הלא פשוט עמו מתמודדת המשפחה לאור קשיים שונים עמם מתמודד בנו, והבטיח כי הוא לא יעסוק יותר בקשרי משקיעים וכי לעולם לא יעמיד את חייו, משפחתו, והמקצוע שלו בסכנה שוב, כפי שעשה.
תמצית טיעוני הנאשם 2 לעונש וראיותיו
45. בא כוח של הנאשם 2, עו"ד רונן מנשה, טען כי יש לסיים את ההליך בעניינו של הנאשם 2 בעונש של של"צ, לצד התחייבותו להימנע מביצוע עבירה וכן פיצוי או תרומה חלף קנס. זאת לטענתו, הן מכוח העובדה כי אלו נמצאים בתוך מתחם הענישה ההולם לעניינו של הנאשם 2, ולחילופין ככל שבית המשפט יסבור אחרת - במסגרת ביטול הרשעתו.
46. אשר למספר האירועים ומספר מתחמי הענישה בעניינו של הנאשם 2: הסכים בא כוחו עם המאשימה כי לאור סמיכות הזמנים במעשיו של הנאשם 2, הרקע והקשר ההדוק ביניהם, יש לקבוע מתחם ענישה אחד.
47. אשר למידת הפגיעה בערך מוגן: טען עו"ד מנשה כי מתקיימות בעניינו מספר נסיבות מקלות ובתוך כך היותו של הנאשם 2 החוליה השלישית השרשרת, ולא מי שקיבל את המידע ישירות מאיש הפנים; העובדה כי הוא אינו איש שוק הון; אינו איש הפנים; אינו נושא משרה בכיר; וכן לא היה מי שהתחקה אחר המידע מאיש הפנים, אלא נחשף אליו באמצעות אחיו. לעניין זה ביקש בא כוח הנאשם 2 להפנות לעניין חנה רדו שם לטענתו התקיימו נסיבות דומות שהצדיקו אי הרשעה. בהקשר זה טען עו"ד מנשה כי יש ליתן חשיבות לכך שהיסוד הנפשי של הנאשם 2 הוא לכל היותר עצימת עיניים ועל כן מדובר ביסוד נפשי מופחת.
כמו כן, בא כוח הנאשם 2 עמד גם הוא על כך שמידע הפנים בעניינו לא היה קונקרטי, אלא מידע כללי על תכנון הניסוי המשותף, וציין כי הנאשם 2 אף לא היה מודע אשר למתי יתפרסם הדיווח המיידי – ולראיה, הדגיש בא כוח הנאשם 2 כי רק ביום שלפני פרסום הדיווח המיידי רכש הנאשם 2 מניות של חברה אחרת, עליבאבא.
48. אשר לחלקו היחסי של הנאשם 2 בעבירה: הדגיש עו"ד מנשה כי כפי שגם ציינה המאשימה חלקו של הנאשם 2 הוא פחות יותר משל הנאשם 1.
49. אשר למידת התחכום והתכנון במעשיו של הנאשם 2: הודגש כי האחרון לא העביר את המידע שקיבל לאף גורם, וכי פעילותו לא התאפיינה בהסתרה או בתחכום, וזאת להבדיל ממקרים אחרים בפסיקה, למשל כאשר הנאשמים רוכשים את המניות באמצעות חשבונות שונים שאינם רק שלהם.
50. אשר למדיניות הענישה הנוהגת: בא כוח הנאשם 2 סקר מקרים שונים בפסיקה וביקש לאבחן אותם מהמקרה דנן, וכן הדגיש כי מקרים חמורים יותר הסתיימו בענישה שנעשה בין מאסר על תנאי או של"צ, לבין מאסר בפועל של מספר חודשים בודדים בדרך של עבודות שירות. זאת, אף שמדובר לעיתים באנשי שוק ההון שביצעו רכישות בסכומים גבוהים יותר מאשר הנאשם 2 והפיקו רווחים גבוהים יותר, כאשר מידע הפנים קשיח יותר.
51. על סמך הדברים האלו, טען עו"ד מנשה כי עונשו של הנאשם 2 צריך להיתחם בין של"צ בצירוף רכיבים נוספים לבין עונש של 3 חודשי עבודות שירות.
52. אשר לגזירת עונשו של הנאשם, סקר בא כוח הנאשם 2 את הנסיבות הרלוונטיות. כך, ציין עו"ד מנשה כי הנאשם הוא בן 35 ונעדר כל עבר פלילי, שהגיע ממשפחה פשוטה, שמתמודדת עם קשיים שונים לרבות מצבו הרפואי של האב. עוד הודגש וכפי שמעידים מכתבי האופי שהוגשו מטעמו של הנאשם 2, כי הנאשם 2 הוא אדם ערכי וצנוע, שהצטיין בכל שלב בחייו, ותוך עשייה חברתית ותרומה לזולת. בפרט ציין בא כוחו של הנאשם 2 את לימודיו בסטנפורד והתנדבותו לארגן את הגעתם לישראל של סטודנטים שונים מרחבי העולם שלמדו גם הם בסטנפורד, לישראל, ולהכיר להם אותה מתוך תחושת גאווה.
53. בא כוח הנאשם 2 ביקש להדגיש כי הותרת הרשעתו של הנאשם 2 על כנה תחבל במאמציו ובהישגיו יוצאי הדופן במהלך חייו, ואת חלומו לעסוק בתחום ההון סיכון בארה"ב – כפי שניתן ללמוד לטענתו גם מחוות הדעת שהוגשה בנושא ותפורט בהמשך. עוד הודגש כי ההליך הפלילי שהחל עוד ב-2016, גבה מחירים כבדים מהנאשם 2, מבני משפחתו, מבת זוגו, ומכל הסביבה הקרובה אליו, כלכלית ובריאותית. לעניין זה הוגש מסמך רפואי עליו הוטל צו איסור פרסום [במ/4]. עוד הודגש כי לנאשם 2 אין רכב או דירה בבעלותו, אלא רק השקעות בהיקף כולל של מאות בודדות של אלפי שקלים, ובראשן אופציות בחברה שבה הוא עובד שמימושם אינו וודאי.
54. עוד ביקש בא כוח הנאשם 2 להדגיש לעניין התנאים שנקבעו לביטול הרשעה כי ראשית, המקרה דנן הוא מקרה ייחודי של משקיע אובססיבי שעקב אחרי מניה (הנאשם 1), ועובדה זו השפיעה גם על נקודת מבטו של הנאשם 2; ושנית, כפי שניתן להבין מכל האמור, הותרת ההרשעה של הנאשם 2 על כנה תפגע משמעותית בשיקומו, ובתוך כך בעתידו המקצועי ויכולתו להקים משפחה עם בת זוגתו הנוכחית.
55. כן הודגש עברו הנקי של הנאשם 2 שהוא נעדר עבר פלילי, והיותם של מעשיו מושא הליך דנן חלק ממעידה נקודתית ולא פעילות כרונית.
56. לבסוף, ביקש הנאשם 2 כי בית המשפט יתחשב בעת גזירת העונש גם באופן שבו הסתיים המקרה דנן עבור מעורבים אחרים, לרבות בבקוב, שבעניינו הסתיים ההליך בהסדר מותנה בלבד. זאת, כפי שהדגיש בא כוח הנאשם 2, על אף הבעייתיות בהנהלותו של בבקוב, שמסר את המידע למי שהיה משקיע אובססיבי.
חוות דעת ועדים מטעמו של הנאשם 2
57. לצד הדברים האלו, בבית המשפט התייצבה אחותו של הנאשם 2, קארין כהן אחותם של הנאשמים, ואמיר סטרוגו מנכ"ל עמותת "אחרי" שביקש ללמד סנגוריה על הנאשם 2 , ולהלן אביא תמצית עדותם.
58. קארין כהן, אחותם של הנאשמים העידה על הקשר המיוחד של עם רועי, על הערכתה הרבה לחוכמתו, עקשנותו ונחישותו להשיג את מטרותיו. עוד הדגישה, כי על אף שמשפחתם היא משפחה פשוטה, רועי תמד חלם ושאף רחוק, ובהתאם היה מצטיין בכל שעשה לרבות בשירותו בצבא ובלימודיו כאשר בתוך כך התקבל למסלול היוקרתי באוניברסיטת סטנפורד. לצד הדברים האלו, תיארה כהן את ההשפעה הקשה של ההליך הפלילי על רועי, שהפך לטענתה מאדם אופטימי, שמח, ובעל חוש הומור לאדם חרד וכבוי. נוסף על כך, תיארה כהן את הקשיים עמם מתמודדת המשפחה לאור הנתק שנוצר בין שני הנאשמים, אחים, ועל הכאב הרב שזה מסב במיוחד להוריהם המבוגרים. לבסוף, ציינה כהן כי ההליך המשפטי שמתנהל נגד אחיה מהווה עונש גדול וחמור בפני עצמו למשפחתם, וביקשה את התחשבותו של בית המשפט במתן אפשרות לרועי לשקם את חייו, להקים משפחה ולהתחיל בקריירה המקצועית שלו.
59. מר סטרוגו, העיד כי הכיר את רועי במסגרת לימודיהם באוניברסיטה העברית – שם פעלו השניים במסגרת עמותת "אחריי", העוסקת בהכשרת מנהיגות צעירה מתוך אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, ומחנכת למעורבות חברתית וערבות הדדית. לימים, הפך מר סטרוגו למנכ"ל הארגון. מר סטרוגו ביקש להדגיש כי רועי הדריך בעמותה בהתנדבות לעומת המדריכים שהדריכו בשכר או בעבור מלגה, וכי מנקודת מבטו היום כמנכ"ל הארגון, אין מתנדבים רבים כדוגמת רועי, שהתנדבותו נעשתה מכל הלב. עוד ציין מר סטרוגו כי הוא רואה ברועי אדם מיוחד שחשוב לו לתרום ולתת בכל מקום שבו הוא נמצא, וכי מדובר באדם משכמו ומעלה.
60. נוסך על כך, הוגשו לבית המשפט מספר אסמכתאות מטעמו של הנאשם 2 [במ/2], לרבות חוות דעת מומחה מטעמה של עו"ד שירה קליין מיום 03.02.2021 (להלן – חו"ד קליין); יתרות חשבון העו"ש שלו; 8 מכתבי עדויות אופי; וכן אישור רפואי שמטעמי צנעת הפרט לא אפרט את פרטיו [במ/4].
61. במסגרת מכתבי האופי שהוגשו מטעם הנאשם 2 הוגש מכתב מטעם בת זוגתו, שהביעה את חששותיה לעתידה של מערכת היחסים שלה עם הנאשם 2 ולחילופין לקריירה המקצועית שלה, ככל שתושאר הרשעתו על כנו. כך סיפרה כי בחודש ספטמבר הקרוב עליה להעתיק את מגוריה לארה"ב להשלמת הכשרתה באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה והשלמת מחקריה בתחום האנתרופולוגיה היישומית, לתקופה שצפויה להיות בין 5-3 שנים. לדבריה, הותרת ההרשעה של הנאשם 2 עשויה להביא להפסקת מחקרה בטרם עת שכן אינה מאמינה שתוכל להגר לארה"ב ללא הנאשם 2. לצד זאת, הדגישה כי ככל שתבחר להעתיק את מגוריה לארה"ב בכל מקרה, הדבר יוביל לפרידתם שלה ושל הנאשם 2, ולמחירים אישיים כבדים עבור שניהם. עוד ביקשה רייכמן להעיד על הנאשם 2 כי הוא אדם רחב לב שמשלם מחירים עצומים בשנים האחרונות, בעל ערכים של עזרה לזולת, עשיית טוב ועבודה קשה, שהצליח להגיש להצלחה אקדמית וליציבות כלכלית למרות שהגיע ממשפחה שהיגרה לישראל ממרוקו, כאשר הוריו היו צריכים לעבוד קשה כל חייהם על מנת להיטמע בחברה הישראלית ולא תמיד יכלו לתת לו את ההזדמנויות הטובות ביותר. לצד זאת הוסיפה כי הרשעתו של הנאשם 2 סיכלה בשלב זה את חלומו המקצועי להתמקצע בתחום ההון סיכון, וכי יש לה גם מחירים בריאותיים עבורו.
במסגרת מכתבי אופי נוספים שהוגשו על מנת להעיד סנגוריה על הנאשם 2 מדניאל פרידלר מפקד הצוות שלו בצבא, בסיירת גולני; חברו איתי בלומנטל; ארז דגן מעסיקו לשעבר; אלון חיימוביץ' מורה למדעי המחשב והנדסת תוכנה בבית הספר אוהל שם התנדב הנאשם 2 בשנים 2015-2015 בהוראה מקצוע מדעי המחשב; שרון לבנשטיין חברתו של הנאשם 2, שלמדה יחד עמו בסטנפורד (כאשר הם היו שניים מתוך שלושה ישראל שהתקבלו לתוכנית ה-MBA של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה); ואורן מרקברייט שהעיד על פעילותו במסגרת הנצחת חברם שנהרג במסגרת פעילות מבצעית של יחידת מגלן – מתארים אותו אלו כאדם אחראי, אמפתי, מסור, אהוב, צנוע, מקצועי וערכי. עוד הוגש מכתב מטעם טל מורגנשטרן, שותף בקרן הון סיכון שהכיר את הנאשם 2 קודם לכן והיה עמו בשיח בקשר עם הצטרפותו לקרן הון הסיכון בה שותף מורגנשטיין. האחרון סיפר כי עצם הידיעה על קיום ההליך המשפטי דנן היוותה מבחינת סוף לתהליך מול הנאשם 2, וציין כי הוא סבור כי הרשעתו של הנאשם 2 תמנע ממנו לחלוטין כל אפשרות העסקה בסקטור זה.
62. אשר לחו"ד קליין, התייחסה זו להשלכות של הרשעת של הנאשם 2 על יכולתו לקבל אשרת כניסה לארה"ב, ועל קבלת אשרה לעיסוק בענף ההייטק בארה"ב [חו"ד קליין, עמ' 2]. בהתאם למסקנות חו"ד קליין, הרשעת הנאשם 2 בתיק דנן צפויה בסבירות גבוהה להקשות על יכולתו של הנאשם 2 לקבל כל סוג של אשרת כניסה לארה"ב וכן על יכולתו לחדשה. בתוך כך ציינה עו"ד קליין כי מניסיונה המקצועי, הרשעה עבירות כלכליות הכוללת מחשבה פלילית ובכלל זה עבירות לפי חוק ניירות ערך, הובילה בפועל לסירוב קבלת אשרה כניסה לארה"ב. כן מציינת חוות הדעת כי הרשעת הנאשם 2 עלולה לסכל עבורו אפשרות של עבודה בישראל ובארה"ב בענף ההייטק.
דבר הנאשם 2
63. הנאשם 2 ציין כי 5 השנים האחרונות היו סיוט עבורו ועבור משפחתו, וכן הדגיש את המחירים הכלכליים הכבדים ששילם בשנים האחרונות בעקבות ההליך הפלילי נגדו. עוד הדגיש הנאשם 2 כי הוא אדם צעיר ושואף להקים משפחה, וכי עניין זה התעכב ונדחה גם הוא לאור ההליך הפלילי נגדו, וחוסר הוודאות שנוצר בעקבותיו. כמו כן, ביקש הנאשם 2 להדגיש את השקעתו הרבה במהלך חייו בעתידו המקצועי, ובתוך כך אף העתקת מגוריו לסטנפורד, ואת חלקו בחלק מהחברות המובילות בעולם, דוגמת מובילאיי, ורצונו להמשיך ולממש את עצמו ולתרום לעולם הטכנולוגי.
דיון והכרעה
64. סימן א' 1 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (לעיל ולהלן – חוק העונשין) שכותרתו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" מכתיב את האופן שבו יגזור בית משפט את עונשו של מי שהורשע בדין. כך, העיקרון המנחה בענישה הוא "קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו" (סעיף 40ב לחוק העונשין).
תיקון 113 לחוק העונשין (להלן - תיקון 113) יצר מנגנון תלת שלבי בעת גזירת העונש:
בשלב הראשון, על בית המשפט להכריע בשאלה האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד או מספר אירועים וכתוצאה מכך האם יש לקבוע מתחם ענישה אחד או מספר מתחמים.
בשלב השני, בית המשפט נדרש לקבוע את מתחם העונש ההולם (סעיף 40ג לחוק העונשין). בבוא בית משפט לקבוע זאת הוא יתחשב בעיקרון המנחה – הלימה בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו [סעיף 40ב לחוק העונשין]. בנוסף, יתחשב בית המשפט בשלושה פרמטרים נוספים, הכל כאמור בסעיף 40ג(א) לחוק: ראשית בערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; שנית, במדיניות הענישה הנהוגה; ושלישית בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט לחוק.
בשלב השלישי, על בית המשפט לבחון את הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה לרבות נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתחשב בהן לקבוע את עונשו של הנאשם, כאשר העונש נגזר בתוך מתחום הענישה שנקבע [סעיף 40ג(ב) לחוק]. החריג לכך, הוא כאשר מתקיימות נסיבות חריגות של שיקום שבגינן יישקל עונש שהוא מתחת למתחם הענישה [סעיף 40ד לחוק], או צורך יוצא דופן בהגנה על שלום הציבור שבגינו יישקל עונש שהוא מעל למתחם הענישה [סעיף 40ה לחוק; ראו ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013)].
בית המשפט העליון עמד על כך שהיחס בין תיקון 113 לחוק העונשין אינו ברור, אך כי אין מקום להרחיב בקביעת מתחם הענישה כאשר עסקינן בהסדר טיעון, זאת בעיקר כאשר על פניו הסדר הטיעון אינו חורג ממתחם הענישה [ע"פ 6943/16 גנדי נגד מדינת ישראל, פס' 3 (28.01.2018)]. עם זאת, וכפי שעמדתי על כך במספר מקרים, הדעת נותנת שהמחוקק לא התכוון להחריג את הסדרי הטיעון שאינם "סגורים" ובהם הותירו הצדדים שיקול דעת לבית המשפט בנוגע לגזירת הדין, ונראה שאלה חוסים בצלו של תיקון 113 [ ראו ת"פ (ת"א) 10571-02-15‏ ‏ מדינת ישראל נגד ממן, פס' 16 (08.09.2015); ת"פ 4004-09 מדינת ישראל נגד כהן, (30.09.2013); ת"פ 23327-09-18 מדינת ישראל נגד כהן, פס' 18 (31.01.2019)].
על כן, אבחן להלן גם את מתחם הענישה ההולם לעניין כל אחד מהנאשמים.
שלב ראשון – קביעת מספר האירועים
65. בהתאם לסעיף 40יע לחוק העונשין בית המשפט נדרש להכריע האם העבירות בהן הורשע הנאשם מהוות אירוע אחד או מספר אירועים. המבחן הרלוונטי שנקבע בפסיקה לקביעת מספר מתחמי הענישה הוא מבחן הקשר בין העבירות בהן הורשע הנאשם. ככל שמדובר בקשר הדוק בין המעשים המיוחסים לנאשם והעבירות בהן הורשע, כך תהיה הנטייה לקבוע מתחם עונש אחד, הכל בהתחשב בעובדות ובנסיבות הרלוונטיות לכל מקרה ומקרה [ראו לעניין זה את ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון בע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל פס' 13-25 (3.9.2015) (להלן – עניין דלאל)].
66. לאחר שבחנתי את נסיבות העבירות מושא ההליך דנן, מצאתי כי לקבוע מתחם ענישה אחד בעניינם של כל אחד מהנאשמים. כך, נאשם 1 אמנם הורשע בשתי עבירות של שימוש במידע פנים על בסיס העברת המידע לרועי ומסירת חוות הדעת על בסיס המידע לאילת – אך אלו נעשו בסמיכות זמנים וביחס לאותה פיסת אינפורמציה לעניין אותה החברה, ולכן על אף שהמידע וחוות הדעת נמסרו לשני אנשים שונים, סבורני כי מעשים האלו הם חלק מאירוע אחד ועל כן יש לקבוע לשתי העבירות מתחם ענישה אחד [ראו לעניין זה ע"פ 3164/14 פן נ' מדינת ישראל, פס' 144-143 (29.06.2015) (להלן – עניין פן); ת"פ 57633-06-19 מדינת ישראל נגד קלימי, פס' 48 (13.01.2021) (להלן – עניין קלימי); עניין דלאל, פס' 22-21].
גם בעניינו של הנאשם 2, מצאתי כי על אף שהורשע בשש עבירות של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים לאור רכישת מניות החברה על בסיס מידע הפנים בכמה הזדמנויות, יש לקבוע בעניינו מתחם ענישה אחד בלבד שכן השימוש במידע הפנים נעשה על בסיס אינפורמציה זהה ובסמיכות זמנים, באופן שלא מטיל ספק בקשר ההדוק בין מעשיו של הנאשם 2 [שם].
שלב שני - קביעת מתחם העונש ההולם
הפגיעה בערך החברתי המוגן ומדיניות הענישה הנוהגת
67. עבירת השימוש במידע פנים היא עבירה חמורה, שתכליותיה המרכזיות הן שמירה על הוגנות שוק ההון והשוויון בו, וכן מניעת ניצול יתרון בלתי הוגן במסחר בניירות ערך הנובע מנגישות למידע, כאשר זו אינה נחלתו של כלל ציבור המשקיעים. זאת, באופן הפוגע בציפיות המשקיעים לכללי משחק הוגנים בבורסה, ובתדמית שוק ההון [ראו למשל רע"פ 5174/97 משה קרן נ' מדינת ישראל (28.04.1998); ת"פ (ת"א) 61256-09-16 מדינת ישראל נגד מורן, פס' 18 (30.11.2017); ת"פ (מחוזי ת"א) 29436-05-16 רדו נ' מדינת ישראל (31.1.2017); ע"פ 4675/97 רוזוב נ' מדינת ישראל, פס' 8 (19.08.1999)].
יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט גולדברג:
"נראה כי תכליתו העיקרית של האיסור על שימוש במידע פנים שבחוק ניירות ערך היא למנוע ניצול יתרון בלתי הוגן במסחר בניירות-ערך, הנובע מנגישות למידע על אודות חברה, כשנגישות זו איננה נחלתו של כלל ציבור המשקיעים. האיסור על שימוש במידע פנים בידי איש פנים אינו בעצם היתרון שבהחזקת המידע, אלא בהיות השימוש ביתרון בלתי הוגן. אין מדובר בהיעדר שוויון בין המשקיעים בבורסה בידע שבידיהם, אלא בדרך שבה נוצר הפער במידע. התרת ניצול בלתי הוגן של מידע תפגע בציפיותיו של ציבור המשקיעים ל'כללי משחק' הוגנים בבורסה, היא תפגע באמינותו של שוק ההון, ולהדרת רגליהם של משקיעים ממנו" [רע"פ 5174/97 קרן נ' מדינת ישראל, פ''ד נב(2) 177, 186ה–ו (1998) (להלן – עניין קרן)].
ראו גם דבריו של השופט קלינג בע"פ (מחוזי ת"א) קרן נ' מדינת ישראל (14.7.1997):
'שימוש במידע פנים יוצק בלב הנהנים ממנו ובלב השומעים על השימוש בו ספק בתקינות הליכי המסחר ובמהימנות האחרים הנוטלים חלק בהליכי המסחר [...]'".
68. בהתאם למשקלן של התכליות העומדות בבסיסן של העבירות הכלכליות, ובהן עבירות השימוש במידע פנים, נרשמה בשנים האחרונה מגמת של החמרה בענישה על עבירות כלכליות, עליה עמדתי בהרחבה בפסקי דין שונים. כמפורט בהם, בית המשפט העליון בעצמו נדרש לסוגיה וקבע כי יש להחמיר בענישה על עבירות כלכליות, בין היתר לאור הסכנות הנובעות מעבריינות כלכלית, והיקף הקורבנות שעלולים להיפגע ממנה [ראו ע"פ 8465/15 בן זקן נ' מדינת ישראל, פס' 15 (12.09.2016); ע"פ 9788/03 מדינת ישראל נ' גולן, פ"ד נח(3) 245, 250 (2004). כמו כן, בע"פ 6020/12 מדינת ישראל נ' עדן [פורסם בנבו] (29.04.2013) (להלן - עניין קדץ בעליון), קבע בית המשפט העליון כי ההחמרה בעבירות הכלכליות רלוונטית גם לעניין עבירות השימוש במידע פנים.
69. על יסוד הערכים המוגנים שבהם פוגעות העבירות מושא הליך זה, עמדתי גם אני לא אחת על חומרתן של אלו בהכרעות דין שונות שנתתי [ראו למשל: ת"פ (כלכלית ת"א) 52446-06-16 מדינת ישראל נ' ברמלי (13.10.2020)]. וכך קבעתי לעניין זה בת"פ (כלכלית ת"א) 47264-11-13 מדינת ישראל נ' ימין, פס' 24 (24.09.2015):
"העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות, עבירות שפוגעות בערכים מוגנים בעלי משקל רב [...] וחרף העובדה שעבירות כגון אלה בהן הורשע הנאשם טומנות בחובן אשליה לפיה מדובר בעבירות נקיות בשונה מעבירות רכוש אחרות, הרי אין להתעלם מהעובדה שמדובר בעבירות שמבוצעות בתכנון ובתחכום רבים, עבירות שבצידן נזק כספי ללקוחות, עבירות שפוגעות באמון הציבור במי שמנהל את כספו, עבירות שפוגעות ביכולתו של שוק ההון לגייס כספים ממשקיעים מקרב הציבור משום מעשים כמו מעשי הנאשם שבפניי."
יפים לענייננו גם דברי בית המשפט העליון בעניין קדץ בעליון:
כב' השופטת דפנה ברק-ארז קבעה (פסקאות 22-23 לפסק דינה):
"הסוגיה של רף הענישה בעבירה שבפנינו טרם נדונה בפני בית משפט זה, לגופה. עם זאת, המגמה לפיה יש מקום לגישה מחמירה, המוצאת ביטויה גם בהטלתם של עונשי מאסר בפועל בכל הנוגע לעבריינות כלכלית עמדה נגד עיניו של בית המשפט בהקשרים רבים ומגוונים [...]
אכן, חרף עמדה עקרונית זו, טרם הושת מאסר בפועל על מי שהורשעו בביצוע העבירה של שימוש במידע פנים בידי איש פנים [...]".
ובהמשך קבעה המשנה לנשיא (כתוארה אז) מ' נאור:
"הגענו בהליך זה לקו פרשת המים. נפל דבר, הוטל ואף אושר, עונש של מאסר בפועל. מי שיעבור בעתיד עבירות של שימוש במידע פנים מוטב שיידע כי הוא צפוי לעונשי מאסר בפועל, עונשים חמורים בהרבה מזה שהוטל הפעם על קדץ".
והשופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ציין, שם:
"אולי מאסר מאחורי סורג ובריח ירתיע, אם יש תוחלת אמיתית להרתעה, ואם ייצא הקול - וכדאי שיצא - כי זו מנת חלקו הצפויה של עבריין מידע פנים".
70. מגמת ההחמרה בענישה בעבירות השימוש במידע פנים באה לידי ביטוי גם בתיקוני החקיקה שנעשו במהלך השנים בעניינן של עבירות השימוש במידע פנים, במסגרתם הוחמר העונש בגין עבירות אלו, כאשר התיקון האחרון נעשה בשנת 2011.
71. בבחינת עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן של העבירות מושא הליך זה , נתתי משקל לעובדה כי מבצעי העבירות בענייננו אינם אנשי מפתח בכירים בשוק, שעשו שימוש במעמדם זה - אלא משקיעים מן השורה, שנהנו באופן נקודתי מגישה למידע הפנים בעקבות קשריו של הנאשם 1 עם איש הפנים, בבקוב, שנוצרו על רקע האובססיביות החריגה של הנאשם 1 בחברה, בה הוא האמין בכל מאודו.
עם זאת, כפי שכבר נקבע לא אחת, הסכנה שבעבירות כלכליות אינה מתגבשת רק במקרים של "שחקנים חוזרים". אמון הציבור וטובת המשק נפגעים בכל מקרה שבו מופר השוויון בין השחקנים השונים בשוק ההון באופן פסול, וכפי שנפסק בע"פ 6020/12 מדינת ישראל נ' עדן, פס' 24 (29.04.2013) (להלן – עניין קדץ בעליון):
"כל בעלי הדין שבפנינו אינם עבריינים 'מקצועיים' או אף 'שחקנים חוזרים' בתחום של עבירות של שימוש במידע פנים...עם זאת, סכנתן של עבירות אלה מבחינת ההגנה הנדרשת על האינטרס החברתי המוגן אינה נוגעת רק למצבים החמורים ביותר של תחולתן, ומתממשת גם במקרים שבהם העבירות נוגעות לאירועים שהיקפם מצומצם יחסית, כמו בענייננו. גם אם הכישלון שבו הם נכשלו אינו מייצג את המערערים והמשיב – אף הם פגעו בשוק ההון ואף הם פעלו מתוך תאוות הבצע [...]"
72. יתר על כן, לא יכולתי להתעלם מהעובדה כי הנאשם 1 החטיא לא רק את עצמו אלא גם את אחיו, הנאשם 2, וכי סכומי הכסף שהושקעו על ידי הנאשם 2 היו משמעותיים. בתוך כך, הנאשם 2 רכש את מניות החברה בסך של כ-244,582 ש"ח בתקופת זמן קצרה, וסך הכספים שהושקעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם 1 על ידי הנאשם 2 ואילת, עמדו על סך של כ-304,488 ש"ח. גם הרווחים שהופקו לנאשם 2 על סך של כ-114,073 ש"ח הם משמעותיים ולא ניתן להתעלם מכך.
עוד אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענות הנאשמים לעניין היותו של מידע הפנים בעניינו מידע רך, באופן שמפחית מחומרת מעשיהם של הנאשמים במקרה דנן. גם אם הנאשמים לא ידעו את המועד הקונקרטי שבו יפורסם הדיווח המיידי – הם ידעו על הניסוי המתוכנן המשותף; כי מדובר במידע שטרם פורסם ברבים; כי מקורו של המידע במנכ"ל החברה; רועי ביצע הרכישות רבות, סמוכות, ובסכום גבוה בשבוע שלפני הדיווח באופן שהיווה תפנית מבחינת מדיניות השקעתו, שכן קודם לכן ביקר את אחיו על השקעתו בחברה; וכן הנאשמים אף הסכימו על עמלה שיעביר הנאשם 2 לנאשם 1 מרווחיו [ראו למשל בהכרעת הדין, פס' 169, 187, 244, 248, 250, 251, 255, 256].
73. בהתאם להוראות המחוקק, כאשר באתי לקבוע את מתחם העונש ההולם, נתתי את דעתי גם למדיניות הענישה הנהוגה, אך אדגיש - אין זו דרכו של בית המשפט לבצע השוואה טכנית בטבלאות של המאפיינים המחמירים והמקלים בכל פרשה ופרשה, כאילו מדובר במלאכת חישוב מתמטית שלצד כל פרמטר יש לקבוע משקל בעונש שראוי להטילו על נאשם, אם בכלל [ראו רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל פס' 6 (11.06.2013)]. כמו כן, כפי שקבע בעבר בית המשפט העליון, הרי שאין זה מן הנמנע כלל, שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה [ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (05.08.2013)].
74. במסגרת התייחסותי למדיניות הענישה הנהוגה, אאבחן את נסיבות ביצוע העבירות מושא הליך זה, ביחס למקרים אחרים אליהם הפנו הצדדים בטיעוניהם, ואותם מצאתי רלוונטיים לענייננו.
בעניין קלימי, אליו הפנו הצדדים במסגרת הטיעונים לעונש וניתן בו גזר הדין אך לאחרונה, הורשעו שלושת הנאשמים שם על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, בדומה לנאשמים בעניינו. כפי שציינה המאשימה בטיעוניה, מדובר במקרה הסמוך למקרה דנן בהיבט מודע ביצוע העבירות והטיעונים לעונש. גם בעניין קלימי היו מספר חוליות בשרשרת מסירת מידע הפנים, כאשר אחד הנאשמים שם, קלימי, קיבל את המידע מאיש הפנים, ובדומה לנאשם 1 בענייננו מסר את המידע לאחרים - דקל וברק, שרכשו מניות על בסיסו, בדומה לנאשם 2 בענייננו.
שלושת הנאשמים בעניין קלימי השקיעו את כספם והרוויחו כתוצאה מהשימוש במידע הפנים. מתחם הענישה ההולם אותו קבעתי למעשיו של קלימי הועמד על 24-12 חודשי מאסר, והעונש שגזרתי עליו תוך חריגה לקולא ממתחם הענישה (תוך כיבוד הסדר הטיעון בעניינו), היה 9 חודשי מאסר אותם יוכל לרצות עבודות שירות. כמו כן, מתחם הענישה ההולם אותו קבעתי לעניינם של שני הנאשמים האחרים היה 9-3 חודשי מאסר, והעונש שגזרתי בעניינו של כל אחד מהם הוא 3 חודשי מאסר באמצעות עבודות שירות.
יש לציין כי בעניינו הנאשם 1 הורשע בעבירה אחת על סמך מסירת מידע פנים ובעבירה נוספת על סמך מתן חוות דעת, ואילו קלימי הורשע בשתי עבירות על סמך מסירת מידע פנים. כמו כן, ועל אף שהנאשמים בעניין קלימי לא היו אנשי שוק הון, הייתה חומרה ייחודית במעשיהם לאור מעמדם כאנשי עסקים מוכרים ובקיאים, וקלימי בפרט היה מנכ"ל חברה ציבורית. כמו כן, דקל וברק השקיעו והרוויחו סכומי כסף גבוהים יותר מהנאשם 2 בעניינו, וגם קלימי הרוויח סכום כסף גבוה יותר מהנאשם 1 בענייננו. מהצד השני, בעניין קלימי הנאשמים הודו במעשיהם במסגרת הסדר טיעון, ואילו בענייננו נוהל הליך מלא שבסופו הורשעו הנאשמים.
בת"פ 21548-06-10 מדינת ישראל נ' וגנר (06.01.2016) (להלן – עניין וגנר), אליו הפנתה המאשימה, הורשע הנאשם שם בביצוע עבירה אחת של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, לצד עבירות נוספות. מתחם הענישה שנקבע שם עמד על 16-7 חודשי מאסר, והעונש שנגזר על הנאשם היה 7 חודשי מאסר בפועל, שהופחתו בערעור ל-6 חודשי עבודות שירות [ע"פ 32382-02-16 וגנר נגד מדינת ישראל (05.12.2016)]. עניינו של וגנר היה חמור יותר מעניינם של הנאשמים בענייננו. וגנר היה איש שוק ההון, מנהל תיקים ברישיון, וביצע מספר גבוה יותר של רכישות באמצעות מידע הפנים, בסכומיהם גבוהים יותר מכלל הנאשמים בעניינו, ובאמצעות שימוש בחשבונות קרובי משפחתו ולקוחותיו. עם זאת, העבירות בעניין וגנר בוצעו בשנת 2004, בטרם ההחמרה החקיקתית האחרונה בענישה על עבירות מידע פנים, וחלוף הזמן מעת ביצוע העבירות ועד גזר דינו היה משמעותי.
בת"פ (ת"א) 6775-11-09 מדינת ישראל נ' יובל גפני (13.09.2010) הורשע הנאשם בעבירות של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, במסגרת הסדר טיעון. בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון בין הצדדים, וגזר על הנאשם שם 6 חודשי עבודות שירות. בדומה לנאשם 2 בתיק דנן, הנאשם שם היה החוליה השלישית בשרשרת מסירת מידע הפנים, והוא אף מסר את המידע למספר חברים תוך שהציע להם כי יחלקו איתו רווחים אסורים מהשימוש במידע הפנים. עם זאת, הנאשם עצמו לא רכש מניות תוך שימוש במידע הפנים, וחבריו להם מסר את המידע לא הפיקו רווחים בפועל. כמו כן, העבירות שם נעברו לפני החמרת הענישה האחרונה בעבירות השימוש במידע פנים.
בת"פ (מחוזי ת"א) 1074-10-13 מדינת ישראל נ' בזיז (06.03.2014) (להלן – עניין בזיז) הרשעתי את הנאשם בעבירת השימוש במידע פנים לפי סעיף 52ג לחוק ניירות ערך. הנאשם שם העביר חוות דעת לחברו, וחברו של הנאשם ואחיו הפיקו רווחים על בסיס פעילותם לפי חוות הדעת. על הנאשם בעניין בזיז הטלתי עונש של 6 חודשי עבודות שירות וקנס כספי גבוה. יצוין כי באותו המקרה ציינתי שהמעשה בוצע על ידי הנאשם תוך חולשה רגעית ורצון לסייע לחברו, בלי כל כוונה להפיק רווח אישי, ותוך שהוא מוסר לו חוות דעת ולא מידע פנים.
בע"פ (ת"א) 664/95 אליעזר גולדברג נ' מדינת ישראל (14.01.1996) דחה בית המשפט המחוזי את ערעור הנאשם על הן על הכרעת הדין שניתנה בעניינו והן על העונש שנגזר עליו. בדומה לנאשם 2 בענייננו, הנאשם שם היווה את החוליה השלישית בשרשרת מסירת מידע הפנים, ועונשו נקבע על ארבעה חודשי עבודות שירות, ו-12 חודשי מאסר על תנאי. יצוין כי בנסיבות המקרה שם ביצע הנאשם מספר רב יותר של רכישות תוך שימוש במידע פנים והפיק רווחים שאינם מבוטלים לעת ההיא -30,000 ש"ח, אך יש לציין כי העבירות שם בוצעו שנים רבות לפני ביצוע העבירות מושא ההליך דנן וההחמרה בענישה על עבירות מידע פנים.
בת"פ (ת"א) 10985-01-11‏ ‏מדינת ישראל נ' עדי בן ישראל (23.05.2012) (להלן – עניין ויינרב בשלום) הורשע הנאשם לפי הודאתו בהסדר טיעון בעבירה של שימוש במידע פנים שמקורה באיש פנים, והוטל עליו צו של"צ. בדומה לנאשם 2 בענייננו, היה הנאשם שם החוליה השלישית בשרשרת, אך הוא עצמו לא ביצע רכישות על בסיס מידע הפנים, אלא מסר אותו ללקוחותיו שגם בעצמם לא רכשו ניירות ערך על בסיס מידע הפנים. כמו כן, כאמור שם הורשע הנאשם לאחר הודאתו במסגרת הסדר טיעון ולא נוהל בענייננו הליך מלא כמו בעניינם של הנאשמים בענייננו. כמו כן, המעשים בגינם הורשע בוצעו בשנת 2008, בטרם ההחמרה בחקיקתית בענישה.
בת"פ 29436-05-16 מדינת ישראל נ' רדו (30.11.2017) (להלן – עניין חנה רדו), ביטלתי את הרשעתה של חנה רדו, שהורשעה על פי הודאתה בעבירה של שימוש במידע פנים במקורו באיש פנים, והטלתי עליה צו של"צ בהיקף של 250 שעות. בעניין חנה רדו היה מדובר בנאשמת שהייתה חולייה שלישית בשרשרת מסירת מידע הפנים, שלא הייתה אשת שוק ההון (בדומה לנאשמים בענייננו), והייתה דמות חברתית פעילה שמעורבת בפרויקטים חברתיים ציבוריים ראשונים במעלה בחשיבותם. כמו כן, הסכום שהשקיעה הנאשמת שם בעת רכישת ניירות הערך על בסיס מידע הפנים, נמוך משמעותית מהסכומים אותם השקיע הנאשם 2 במקרה דנן, ובהתאם גם הרווחים שהפיקה מהשימוש במידע היו נמוכים בהרבה מהרווחים שהופקו לו.
בת"פ 37235-12-11 מדינת ישראל נ' רבין (01.04.2014) שם הרשעתי את הנאשמים בעבירות מידע פנים, גזרתי על נאשם 2, פן, 15 חודשי מאסר בפועל שהופחתו בערעור (עניין פן) ל-12 חודשי מאסר בפועל, וקנס של 1.5 מיליון ש"ח. עניינו של פן היה חמור יותר מעניינים של הנאשמים בעניינו, לרבות השיטתיות במעשיו, ובהיקף פעילותו האסורה והיקף הרווח שגרף - פן הפיק רווח של מיליון, והורשע בביצוע 136 עבירות של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, לפי סעיף 52ד לחוק ניירות ערך. עם זאת, יש לציין כי גם העבירות שם נעברו בטרם ההחמרה החקיקתית בענישה בשנת 2011.
בת"פ (ת"א) 30453-04-10 מדינת ישראל נגד צולר (08.02.2017) הורשעה אחת הנאשמות בעבירות לפי סעיף 52ד, מהן הפיקה רווח משמעותי. מתחם הענישה ההולם למעשיה נקבע בגזר הדין בין מאסר על תנאי שלצדו קנס בשיעור של 100,000 ש"ח, לבין שלושה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, ונגזרו עליה 9 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי בסך 140,000 ש"ח. עם זאת, העבירות שם בוצעו על ידי הנאשמת בשנת 2007, עשור לפני מתן גזר הדין, ומכאן שגם בוצעו בטרם ההחמרה החקיקתית בענישה וכאשר חלף זמן רב בין המעשים לגזר הדין.
נסיבות הקשורות בביצוע העבירה
75. כמצוות המחוקק, לצורך קביעת מתחם הענישה, אפנה עתה לבחינת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.
76. אשר לתכנון ולתחכום במעשיהם של הנאשמים, בית המשפט העליון עמד על כך שבעבירות הכלכליות, ובפרט בעבירות הקשורות בניירות ערך מתקיים תחכום מובנה. כך נקבע בע"פ 2103/07 אביהו הורוביץ נ' מדינת ישראל, פס' 54 (31.12.2008) [ההדגשות אינן במקור – ח.כ]:
"עבירות כלכליות, ועבירות בניירות ערך בכללן, הן עבירות שהתחכום והמורכבות טבועים בהן. הן דורשות ידע, מומחיות מקצועית ושליטה ב"רזי המשחק" באופן המאפשר להוגי העבירות ומבצעיהן לאתר "נקודות ההזדמנות" ומהלכים שיאפשרו עשיית רווחים תוך הענקת כסות לגיטימית לכאורה למעשים עברייניים. ניתן להכליל ולומר כי עבירות אלה לעולם תהיינה פרי תכנון ומחשבה. אין הן עניין ליד המקרה [...]"
77. גם בחינת מעשי הנאשמים בהתאם להכרעת הדין מעלה כי התקיים תכנון במעשיהם. כך, המעשים בענייננו לא נעשו באופן ספונטני - הנאשם 1 העביר את מידע הפנים לנאשם 2 ואת חוות הדעת לאמיר אילת מראש, והגם שלא הייתה וודאות בקרב הנאשם 1 ובהתאם בקרב הנאשם 2 אשר לנקודת הזמן שבה יפורסם הדיווח המיידי, ויהיה נכון למכור ברווח את המניות שרכשו הנאשם 2 ואילת – עם פרסום הדיווח המיידי מכרו הנאשם ואילת את מניותיהם לאור העלייה בשער המניה, וזאת בהמלצתו של הנאשם 1. התכנון במעשיהם של הנאשמים בא לידי ביטוי גם לאור הסכמתם כי נאשם 2 יעביר לנאשם 1 עמלה מתוך רווחיו ממניות החברה – כפי שאכן בוצע על ידם.
78. אשר לחלקם היחסי של כל אחד מהנאשמים בעבירה ומניעיהם לביצוע העבירה, הנאשמים שניהם הם אנשים משכילים, שפעלו ללא כל לחץ חיצוני עליהם ומטרתם הייתה הפקת רווחים – זאת גם לעניין הנאשם 1 שלצד רצונו להפיק רווחים פעל גם מתוך אמונה בחברה עצמה.
כמו כן חלקו של הנאשם 1 חמור יותר שכן הוא מחולל העבירה, ופעל באופן אקטיבי להשגתו מבבקוב במסגרת השיח התדיר ביניהם. לצד זאת, הנאשם 1 לא רק חטא בעצמו אלא החטיא במעשיו גם את הנאשם 2, ומסר כאמור את חוות הדעת גם לאילת. כך קבעתי בהקשר דומה בת"פ (מחוזי ת"א) 8256-05-11 מדינת ישראל נ' קדץ, פסקה 69 (11.6.2012):
"העובדה שנאשם 2 גם 'סיבך' בני משפחה אחרים בביצוע עבירות דומות, יש בה כשלעצמה נסיבה מחמירה הואיל ומדובר בגורם דומיננטי שסיבך בני משפחה קרובים במעשה עבירה שככל הנראה לא היו נוטלים בו חלק אילולא ההמלצות החמות של הנאשם [...]" [ראו גם עניין קלימי, פס' 60].
עם זאת, יודגש כי דברים אלו אינם מפחיתם מחומרת מעשיו של הנאשם 2 שכאמור פעל באופן רצוני ומתוך רצון לעשות לכיסו – ובתוך כך אף סיכם להעביר לנאשם 1, אחיו, עמלה מהרווחים שיפיק. כמו כן, הנאשם 2 היה גם מי שהרוויח את מרב הרווחים מביצוע העבירות מושא תיק דנן.
79. אשר לנזק שנגרם ולנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה – כאמור, מעבר לרווחים שהפיקו הנאשמים מביצוע העבירות מושא הליך דנן, בעבירות השימוש במידע פנים קיימת פגיעה אינהרנטית באמון הציבור בשוק ההון. זאת ועוד, העברת המידע לאחרים על ידי הנאשם 1 נשאה עמה נזק פוטנציאלי להתפשטות המידע הלאה. עם זאת, לקחתי בחשבון גם את העובדה כי רווחי הנאשם 1 עצמו עמדו על סכום לא גבוה של 13,000 ש"ח.
קביעת מתחמי הענישה – סיכום
80. על יסוד השיקולים וההנחיות שנקבעו על ידי המחוקק ובנותני את הדעת גם לפסיקה הקיימת בנדון, ולכך שחלקה מתייחס לעבירות שבוצעו בטרם החמרת הענישה על ידי המחוקק בשנת 2011, מצאתי כי מתחמי הענישה הראויים בנסיבות המקרה דנן הם כדלהלן:
לגבי הנאשם 1, 18-9 חודשי מאסר.
לגבי הנאשם 2, 9-3 חודשי מאסר.
שלב שלישי - קביעת עונשם בתוך מתחם העונש
81. מן המפורסמות היא, שמלאכתו של בית המשפט בבואו לגזור דינו של נאשם - היא מלאכה קשה, מורכבת מאין כמותה, ויש לה פנים רבות ושיקולים מגוונים [ד' לוין "גוזרים את הדין" המשפט א 185, 186 (1993).
עמדתי על כך בעבר כי משקבע בית המשפט העליון בשורה ארוכה ועקבית של פסקי דין בדבר הצורך בהטלת עונש ראוי והולם על מבצעי עבירות כלכליות; ומשפירטתי בפרק הקודם את מדיניות הענישה המחמירה שמכתיב בית המשפט בכל הנוגע לעבירות אלה – הרי שחרף העובדה שהענישה לעולם היא אינדיבידואלית, בית המשפט מחויב לאמץ את הגישה שמבכרת את האינטרס הציבורי על פני האינטרס האישי של הנאשם ומעמידה אותו בקדמת הבמה. בתוך כך, הרי שחרף קיומן של נסיבות מקלות, אין מנוס מהטלת עונש ההולם את חומרת המעשים, באופן מרתיע, אך בה בעת, באופן שאינו מתעלם מנסיבותיו האישיות של הנאשם.
82. בהתאם להוראות סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין, על בית המשפט לגזור את העונש המתאים לנאשם בתוך מתחם העונש ההולם שנקבע וזאת בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות המפורטות בסעיף 40יא לחוק, אולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור.
בענייננו, לא מצאתי כי מתקיימים שיקולים כאמור באופן שמצדיק חריגה ממתחם העונש שקבעתי לעניין כל אחד מהנאשמים. כפי שגם אפרט להלן, אין מחלוקת כי ההליך הפלילי פגע בנאשמים – בריאותית, כלכלית, נפשית, זוגית ומשפחתית. עם זאת, וכפי שעמדתי על כך בעבר, כעניין של מדיניות משפטית, בעבירות מהסוג בהן הורשעו הנאשמים - אין מקום לחרוג ממתחם העונש רק משום שלאחר שנתפסו הנאשמים, שבו לחיות חיים "נורמטיביים" [ראו ת"פ (כלכלית) 23192-10-11 מדינת ישראל נ' שרון נתנאל (19.05.2013); והערעור על גזר הדין שנדחה במסגרת ע"פ 4430/13 שרון נ' מדינת ישראל, פס' 52 (31.03.2014)].
זאת, גם בנסיבות המקרה דנן, שכן הגם שבענייננו לא מדובר באחד מאותם המקרים השגורים בהם מדובר בנאשמים שלצורך ביצוע העבירות ניצלו את תפקידיהם ומעמדם הבכירים, אלא במשקיעים "ממוצעים" מן השורה - הנאשמים בענייננו ניצלו את השיח השוטף של הנאשם 1 עם מנכ"ל החברה, בבקוב, לשם הפקת רווחים באמצעות שימוש במידע פנים, והשיגו כך יתרון בלתי הוגן על פני משקיעים אחרים בשוק.
83. בבוא בית משפט לשקול את העונש בתוך המתחם עליו כאמור לתת את דעתו למספר שיקולים כמפורט להלן: הפגיעה של העונש בנאשם לרבות בשל גילו והפגיעה במשפחתו; הנזקים שנגרמו לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו; נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו; התנהגותו החיובית של הנאשם והתרומה לחברה; חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה; הרתעת היחיד והרתעת הרבים. על כך אעמוד להלן בעניינו של כל אחד מהנאשמים.
על אלו אעמוד להלן לעניינם של כל אחד מהנאשמים, אך קודם לכן אתייחס לבקשות ועתירות פרטניות של הנאשמים במסגרת הטיעונים לעונש – ובתוך כך בקשתו של הנאשם 1 להפנייתו לקבלת תסקיר, ועתירתם של הנאשמים לביטול הרשעתם.
עתירות הנאשמים לביטול הרשעתם
ביטול הרשעה – מסגרת נורמטיבית
84. סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, שכותרתו "ביטול הרשעה", מסמיך את בית המשפט לבטל הרשעתו של נאשם:
"192א. הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".
85. סעיף 71א לחוק העונשין, תשל"ז-1977, שעניינו "צו שירות לציבור", קובע בס"ק ב' כי בית המשפט רשאי לתת צו שירות גם ללא הרשעה:
"71א(ב). מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה, רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן יהיה דינו של צו השירות, לענין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".
בעניין חנה רדו, גם שם כאמור הרשעתי את הנאשמת בעבירת שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, עמדתי בהרחבה על התנאים שצריכים להתקיים כדי שבית המשפט ימנע מהרשעת אדם שביצע עבירה, ועל השיקולים שעל בית המשפט לשקול עת הוא בוחן עתירה של נאשם לביטול הרשעתו.
כפי שעמדתי שם, בהתאם להלכה הפסוקה, שניים הם התנאים שצריכים להתקיים במקרה בו נמנע בית המשפט מהרשעת אדם שביצע עבירה: הראשון הינו שטיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים ויתור על הרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי הענישה, והשני הינו שהרשעה תפגע משמעותית בשיקומו של הנאשם. היינו, ההכרעה בשאלה העקרונית הנוגעת לעצם אי-הרשעת נאשם בפלילים צריך שתהא פרי איזון בין האינטרס האישי של הנאשם לבין האינטרס הציבורי לאכיפה מלאה של הדין.
ודוק, הימנעות מהרשעה הינה בגדר חריג לכלל. משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי לעשות שימוש בחריג ההימנעות מהרשעה רק במקרים יוצאי-דופן וחריגים, בהם היחס בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרת העבירה איננו סביר כלל ועיקר (ראו ע"פ 2083/96 כתב נגד מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 341 (1998); ע"פ 2555/13 נחמיאס נגד מדינת ישראל (9.1.2014); וכן ע"פ 3554/16 יעקובוביץ נגד מדינת ישראל (11.6.2017)).
רק באותם מקרים חריגים שבהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקות שלא להטביע בנאשם אות קלון של פליליות - ראוי לחרוג מן הכלל המצדיק הרשעת נאשם שהודה בביצוע אותן עבירות.
יישום התנאים לאי הרשעה בעניינו של הנאשם 1
86. אשר לתנאי הראשון, המדובר בעניינו בעבירה של שימוש במידע פנים שמקורו באיש פנים, עבירה שטיבה חמור והפגיעה בתכליותיה היא פגיעה קשה ובעלת השלכות רוחב מסוכנות. להלן דבריי בהקשר זה בעניין חנה רדו:
"אין מחלוקת שמדובר בעבירה לא קלה. מדובר בעבירה שבתי המשפט בעת האחרונה ובייחוד בית משפט זה, מוצא עצמו נדרש אליה פעם אחר פעם בעניינם של נאשמים שעברו עבירות של שימוש במידע פנים, עבירות שפגיעתן היא קשה וחמורה במשקיעים בשוק ההון בישראל [...] עולה גם חשיבותו של האינטרס הציבורי שעה שמדובר בעבירה של מידע פנים שפוגעת באמון הציבור בשוק ההון, בשוויוניות, בהוגנות וביעילות של השוק. על כן, לא ניתן להקל ראש בעבירה שהשלכתה היא רוחבית על כל המעורבים בשוק ההון בישראל אך אין משמע הדבר שכאשר מדובר בעבירה של שימוש במידע פנים על כל גווניה ונסיבותיה אין לחרוג מהכלל של הרשעה בכל מקרה" [עניין חנה רדו, פס' 20; הדגשות לא במקור – ח.כ].
עמדתי לעיל על מגמת החמרת הענישה בעבירות אל כפי שהתווה על ידי המחוקק ועל ידי בית המשפט, וזאת לאור החשיבות שבהרתעה מפני ביצוע עבירות האלו, לאור הפגיעה החמורה שהן טומנות בחובן לאינטרס הציבור. מגמה זו נועדה כאמור להתמודד עם הרתיעה המתעוררת לעיתים בקשר עם הענישה בגין העבירות הכלכליות.
מכל האמור עולה, כי הגם שכפי שעמדתי על כך בעניין חנה רדו, יהיו מקרים בהם אי הרשעה בעבירות שימוש במידע פנים תהיה מוצדקת [שם] - טיב העבירה בענייננו הוא כזה שבמסגרתו צריכות להתקיים נסיבות ייחודיות במיוחד על מנת שיצדיקו ביטול הרשעה.
נסיבות כאמור אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם 1. כאמור לעיל, בענייננו הנאשם 1 הוא מחולל העבירות, מי שהיה אקטיבי בקבלת מידע הפנים לידיו וכן מי שהחטיא לא רק את עצמו אלא גם את אחיו, הנאשם 2. יתרה מכך, הנאשם 1 לא העביר את מידע הפנים רק לנאשם 2, אלא מסר חוות דעת על בסיס מידע הפנים גם לאדם נוסף. בנסיבות כאלו וודאי שלא ניתן לומר כי ביטול הרשעתו של הנאשם 1 לא יפגע מהותית בשיקולי ענישה.
בהמשך לכך, גם בחינת התנאי השני, שעניינו הנזק שטומנת בחובה הותרת הרשעתו של הנאשם 1 על כנה – אינה משנה מסקנה זו. כך, הותרת הרשעתו של הנאשם 1 על כנה אכן נושאת עמה פוטנציאל פגיעה מובנה לאור אופי עיסוקו של הנאשם 1, רואה חשבון, ומי שאחראי על כספים ומנהל אותם; אך זו אינה מבטלת את הפגיעה המשמעותית בשיקולי הענישה שתיגרם מביטול הרשעתו, ובפרט כאשר אף לא הוכח כי מדובר בפגיעה וודאית וקונקרטית, אלא בפוטנציאל פגיעה בלבד. כך, גם חוזה העסקה שהציגה ההגנה מטעמו של הנאשם אינו מוכיח כי פיטוריו כתוצאה מהרשעתו הם וודאיים, ובכל מקרה לא הוכח כי הפגיעה בפרנסתו ככל שתתרחש לא תהיה זמנית בלבד. ברי כי פגיעה כאמור, שאינה וודאית ואינה מוחלטת בפרנסתו של הנאשם לא יכולה להקנות לו חסינות מהרשעה, ובפרט לאור טיב העבירה בענייננו [ראו גם עניין קלימי, פס' 71; ע"פ (ת"א) 15981-07-12 אבשלום ויינרב נ' מדינת ישראל, פס' 18 (06.02.2013); ת"פ (כלכלית) 29496-05-16 מדינת ישראל נ' אקסלברד, פס' 26 (30.03.2017); רע"פ 5949/17 אמר נ' מדינת ישראל (25.07.2017); רע"פ 1097/18 בצלאל נ' מדינת ישראל (18.04.2018)].
לסיכום, אני דוחה את עתירתו של הנאשם 1 לביטול הרשעתו.
יישום התנאים לאי הרשעה בעניינו של הנאשם 2
87. דבריי לעיל לעניין חומרתה וטיבה של עבירת השימוש במידע פנים עומדים גם בעניינו של הנאשם 2. כמו כן, גם בעניינו של הנאשם 2 סבורני כי לא מתקיימות אותן נסיבות חריגות שיצדיקו ביטול הרשעה. כך, בבחינת חומרת מעשיו והפגיעה שתיגרם לשיקולי הענישה אם תבוטל הרשעתו - לא ניתן להתעלם מהסכום המשמעותי שהשקיע הנאשם 2 בעת ביצוע העבירות, ומהרווחים שנרשמו לו כתוצאה מכך, שהם הגבוהים ביותר במסגרת פרשה זו. עוד לא ניתן להתעלם, מהסיכום בין הנאשמים כי הנאשם 2 ישלם לנאשם 1 עמלה מרווחיו שמדגיש את העורמה במעשיהם מושא הליך דנן. הנאשם 2 אמנם לא החטיא אחרים כפי שעשה הנאשם 1, אך חומרת מעשיו גם היא אינה מבוטלת ואינה מאפשרת את ביטול הרשעתו מבלי לפגוע משמעותית בתכליות העומדות מאחורי איסור השימוש במידע פנים.
אשר לתנאי השני, גם בעניינו של הנאשם 2, איני סבור כי זה הוכח ברמה מספקת לביטול הרשעתו, ובפרט לאור חומרת מעשיו כמתואר. אכן, הותרת הרשעתו של הנאשם 2 על כנה טומנת בחובה סיכונים תעסוקתיים שונים ביחס לשאיפותיו המקצועיות, בין היתר לאור הפגיעה האפשרית בקבלת אשרה עבורו לכניסה לארה"ב. עם זאת, הן הפגיעה בקבלת אשרת כניסה לארה"ב, הן הפגיעה באפשרותו של הנאשם 2 לעסוק שם בהייטק או בתחום ההון הסיכון אינן וודאיות. גם במסגרת חוות הדעת שהוגשה מטעמו של הנאשם 2 נאמר כי הסבירות לפגיעה כאמור היא "גבוהה" וכי קיים לה "חשש משמעותי" [חו"ד קליין, עמ' 2]. יתר על כן, מבחינת נסיבותיו של הנאשם 2 לא התרשמתי כי הותרת ההרשעה על כנה תפגע לחלוטין ביכולתו להתפרנס בהתאם להשכלתו, וזאת גם אם קיימת אפשרות כי ייאלץ לעבוד בישראל ולא בארה"ב. לראיה, בימים אלו הנאשם 2 עובד בחברה בתחום הטכנולוגי [במ/2].
יודגש כי איני מתעלם מהאתגרים המקצועיים והאישיים שטומנת בחובה הרשעתו של הנאשם 2 עבורו, בשלב זה של חייו, לאחר מאמציו ועבודתו הרבים שהובילו אותו להישגים רבים ומרשימים. עם זאת, נסיבות דומות קיימות פעמים רבות כשמדובר בעבירות כלכליות, ומסיבה זו בתי המשפט נדרשו לתופעת הרתיעה בענישה ככל שמדובר בעבירות כלכליות. נסיבותיו של הנאשם 2 כמתואר, אינן מבטלות את הפגיעה של מעשיו בתכליות האיסור בשימוש במידע פנים, וזאת בוודאי שבנסיבות שבהן אין חשש ממשי, ולפחות לא הוכח כזה, ליכולתו להתפרנס ולהתאים גם את חייו האישיים למציאותו החדשה. על כן, לא אוכל לקבל את עתירתו לביטול הרשעתו.
לסיכום, מצאתי לדחות את עתירתו של הנאשם 2 לביטול הרשעתו.
טענת הנאשמים בנוגע לאופן שבו הסתיים ההליך עבור מעורבים אחרים בפרשה
88. ההגנה מטעמם של כל אחד מהנאשמים סברה כי בעת גזירת עונשם של הנאשמים יש לתת משקל לעובדה כי לא הוגש כתב אישום בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה – ובראשם איש הפנים, בבקוב, עמו הגיעה המאשימה להסדר מותנה; וכן גם פרישברג – שנחקר באזהרה והתיק נגדו נסגר בעילה של העדר ראיות; אילת (שהטענה בעניינו עלתה מצדו של הנאשם 2) – שהתיק נגדו נסגר בהיעדר אשמה; ותומר קורנפלד (שהטענה בעניינו עלתה מצדו של הנאשם 1) – משקיע נוסף של החברה שבעניינו לא הוגש כתב אישום ונראה כי רכש גם הוא את מניות החברה בתקופה הרלוונטית.
89. בתי המשפט הכירו בעבר בכך שלעיתים יהיה מקום לשיקולי צדק בעת גזירת עונשו של נאשם, וזאת גם לעניין חריגה ממתחם העונש שנקבע לו בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין [ראו ע"פ 4456/14 קלנר נגד מדינת ישראל, פס' 217-216 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן (29.12.2015)]. כמן כן, בית המשפט העליון עמד על כך שגם במקרים בהם אין מקום לבטל הכרעת דין מחמת הגנה מן הצדק, ניתן להתחשב בטענות אלו בשלב קביעת העונש [ע"פ 6145/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 7 (21.08.2013); ראו גם ספר דורית ביניש 26 (קרן אזולאי, איתי בר-סימן-טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2015); יובל ליבדרו, "חריגה ממתחם העונש ההולם מטעמי צדק", הסניגור 197-8, 4 (2013); ת"פ (ת"א) מדינת ישראל נ' רובינסון, פס' 103-102 (13.07.2016)].
עם זאת, הכרה בשיקול של "טעמי צדק" כשיקול המצדיק חריגה לקולא ממתחם העונש ההולם תעשה בנסיבות קיצוניות ומיוחדות בת"פ (ת"א) 37164-05-13 מדינת ישראל נ' רוכברגר [פורסם בנבו] פס' 54-65 (31.5.2015), ובכל מקרה יש להוכיח כי אכן קיימת לנאשם טענה ממשית של הגנת מן הצדק.
בענייננו, הנאשמים לא הוכיחו כי קיימת להם טענה מן הצדק, ועל כן זו לא יכלה להצדיק את ביטול כתב האישום כאמור בהכרעה הדין, וממילא אינה יכולה להצדיק הקלה בעונש כעת.
כך, כפי שעמדתי על כך בהכרעת הדין - הנאשמים לא עמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכיח כי המאשימה קיבלה החלטות שונות במקרים דומים באופן שיש בו לפגוע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. כפי שקבעתי בהכרעת הדין, המאשימה סיפקה נימוקים מספקים לכך שנערכה הבחנה בין המעורבים השונים בפרשה על בסיס שיקולים ענייניים ולגיטימיים, והצביעה על שוני רלוונטי בין הנאשמים לבין יתר המעורבים שבעניינם נטענו טענות האכיפה הבררנית. בהתאם, הגעתי למסקנה שלא נפל פגם בהחלטותיה של המאשימה, ושהן בוודאי לא היו בלתי מידתיות או בלתי סבירות באופן קיצוני המחייב את התערבותו של בית המשפט [הכרעת הדין, פרק ו.ב.5; עניין רדו, פס' 57].
90. אשר להפנייתו של בא כוח הנאשם 2 בהקשר זה לעניין חנה רדו - שם התייחסתי לנסיבות הייחודיות שהצדיקו שם את ביטול הרשעתה, ובתוך כך גם לאופן שבו הסתיים ההליך בעניין מעורבים אחרים בפרשה [עניין חנה רדו, פס' 25] - אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. בעניין חנה רדו, התקיימו נסיבות חריגות ומיוחדות שהובילו יחד לביטול הרשעתה של הנאשמת שלא מתקיימות לעניינו – לרבות נסיבותיה האישיות החריגות של הנאשמת; חוות דעת פסיכולוגית שהוגשה בעניינה; הפאסיביות של הנאשמת שם בביצוע העבירות; והאופן שבו הסתיים ההליך לגבי מעורבים אחרים בפרשה ושהודו בביצוע עבירה שחומרתה עולה על זו שביצעה חנה רדו, והפיקו רווחים גבוהים יותר ממנה [שם]. יודגש כי הנאשם 2 היה יותר אקטיבי בביצוע העבירות מאשר חנה רדו, ואף סיכם על תשלום עמלה לנאשם 1 מהרווחים שיפיק; וכן היה מי שהרוויח את הסכומים הגבוהים ביותר בענייננו, הגבוהים פי כמה וכמה מהסכומים אותם הרוויחה הנאשמת בעניין חנה רדו.
91. לסיכום, אינני מתעלם מהאופן שבו הסתיימה הפרשה בעניינים של מעורבים אחרים, אך גם אינני מתעלם מהנסיבות השונות בתכלית בין עניינם של הנאשמים לעניינם של המעורבים האחרים. כל מקרה יבחן על פי נסיבותיו, ואין ללמוד גזרה שווה בין המקרים שהם שונים בתכלית.
בקשה הנאשם 1 להפנותו לקבלת תסקיר
92. ביום 09.02.2021 הגיש בא כוח הנאשם 1 בקשה להפניית הנאשם 1 לתסקיר, בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 37 לחוק העונשין. בהתאם לבקשה זו, עליה עמד לפניי בא כוח הנאשם 1 בעת דיון הטיעונים לעונש, מטרת הפנייתו של הנאשם 1 לתסקיר היא להציג בפני בית המשפט את התמונה המלאה בנוגע לנסיבות הייחודיות של הנאשם 1, בדגש על קשיים שונים עמם מתמודד בנו, שלא מצאתי לפרטם בגזר הדין מטעמי צנעת הפרט, ובנוגע להשפעת העונש על המבקש ומשפחתו. במסגרת הדיון ביקש בא כוח הנאשם 1 להדגיש כי על אף הנוהג במסגרתו הנאשמים בעבירות כלכליות אינם נשלחים לקבלת תסקיר, מכיוון שמדובר לרוב באנשי מפתח המחזיקים בעמדות בכירות – יש לבצע הבחנה בין הנאשמים בסעיף 52ג לחוק, לבין הנאשמים בסעיף 52ד לחוק, במסגרתו מואשמים הנאשמים במקרה דנן, שיהיו בדרך כלל אנשים פשוטים עם נסיבות שאינן בהכרח פשוטות.
המאשימה התנגדה להפניית הנאשם 1 לתסקיר, בטענה כי אין מקום לערוך תסקיר בעניינם של נאשמים נורמטיביים שהורשעו בביצוע עבירות כלכליות. עוד נטען על ידי המאשימה כי את כלל הטענות הרלוונטיות ניתן להציג במסגרת הטיעונים לעונש, או באמצעות הבאת חוות דעת פסיכולוגית או פסיכיאטרית. כל אלו, בפרט לאור העומס הרב המוטל על שירות המבחן – שלטענת המאשימה נסיבות הנאשם 1 לא מצדיקות הפנייה אליו.
לאחר שבחנתי את בקשתו של בא כוח הנאשם 1, ושמעתי את דבריו גם במסגרת הטיעונים לעונש - לא מצאתי מקום להפנות את הנאשם 1 לקבלת תסקיר. אדגיש תחילה כי הפנייתו של נאשם כזה או אחר לקבלת תסקיר תבחן בהתאם לנסיבות כל מקרה. כך, על אף שעל פי רוב הנאשמים בעבירות כלכליות יהיו אנשים נורמטיביים שאין לכאורה מקום להפנייתם לקבלת תסקיר מבחן - יהיו מקרים בהם נסיבות חייהם הייחודיות של נאשמים אלו יצדיקו זאת.
עם זאת, במקרה דנן לא מצאתי כי מתקיים צורך בתיווכו של קצין המבחן בעניין הקשיים עמם מתמודדת משפחתו של הנאשם 1 בקשר עם בנו – וזאת בפרט לנוכח הפירוט הרחב בנושא במסגרת הטיעונים לעונש ובמסגרת הבקשה להפניית הנאשם 1 לתסקיר. יתר על כן, וכפי שהבהרתי לבא כוח נאשם 1 בדיון הטיעונים לעונש, ככל שהוא סבר כי יש צורך באשרור או פירוט נוסף בעניין זה, ניתן היה להביא חוות דעת מתאימות.
בכל אופן, מסקנתי כאמור היא כי אין צורך בפניית הנאשם 1 לתסקיר מבחן, וכן יובהר כי ההשפעות של ההליך הפלילי כנגד הנאשם 1 עליו ועל משפחתו כמו גם ההשפעות האפשריות של העונש עליהם בשים לב גם להשפעות האפשריות של כך על בנו – נלקחו בחשבון בעת גזירת העונש, בהתאם להנחיות המחוקק לפי תיקון 113 לחוק העונשין.
קביעת עונשו של הנאשם 1
93. בבואי לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם 1 שקלתי את השיקולים הבאים:
הנזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו – הנאשם 1 הוא הוא איש משפחה, אדם נשוי ואב ל-3 ילדים. כפי שניתן ללמוד, בין היתר מדברי הנאשם 1 עצמו ומעדותה של אשתו לפניי, אין ספק כי ביצוע העבירות על ידי הנאשם 1 וניהול ההליך הפלילי נגדו פגעו בו ובמשפחתו באופן ממשי - הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה זוגית, הן מבחינת איכות חייהם ותכניותיהם לעתיד. נוסף על כך, וכפי שניתן ללמוד בין היתר מעדותה של אחותם של הנאשמים לפניי, ביצוע העבירות מושא הליך דנן הביא לפגיעה משמעותית בקשר שבין שני הנאשמים שהם כאמור אחים, ובעקבות זאת פגע מאוד גם בהוריהם המבוגרים, באחותם, ובמרקם חייהם המשפחתי. בכל אלו התחשבתי בעת שגזרתי את עונשו של הנאשם.
הפגיעה של העונש בנאשם ובמשפחתו: בגזירת עונשו של הנאשם 1 נתתי משקל לא מבוטל לפגיעה הצפויה לו ולמשפחתו במידה שיקבע לו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשם 1 הוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, שברקע למעשיו עמדה בין היתר אמונה חריגה ואובססיבית בחברה ובמניותיה שהיוו את נכסיו העיקריים, ואין ספק כי עונש מאסר מאחורי סורג ובריח לאדם כאמור היא קשה בכל מקרה. זאת, על אחת כמה וכמה בנסיבות הרגישות האופפות בעת הזו את הנאשם 1 ומשפחתו הן מבחינה כלכלית, והן לאור הקשיים עמם מתמודדת המשפחה בקשר עם מצבו הנפשי של בנו. הקשיים הצפויים בקשר עם בנו של הנאשם כתוצאה מסוג העונש שייגזר עליו וממשכו, קיבלו משקל משמעותי בעת שגזרתי את עונשו של הנאשם.
התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה : כפי שעולה מהמכתבים השונים ומהתעודות שהוגשו לבית המשפט בעניינו של הנאשם 1, וגם מעדותן של אשתו ואחותו – מדובר באדם ערכי, מסור, מקצועי ואחראי. כך, קיבל במהלך שירות הצבאי ציון לשבח; לקח חלק בפרויקטים שונים לטובת הקהילה; והינו עובד מקצועי, אחראי, חרוץ ובולט. לכל אלו נתתי משקל בעת גזירת עונשו.
נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו ומאמציו לחזור למוטב: בעת גזירת העונש לקחתי בחשבון את תחושות הצער והחרטה שהביע הנאשם 1 בקשר עם מעשיו, אותן מצאתי כנות ואמתיות.
שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק: בעת גזירת עונשו של הנאשם 1 התחשבתי בכך שהודה ברבים מהפרטים הרלוונטיים, כבר בחקירתו הראשונה ברשות לניירות ערך, אך גם את חזרתו מהם במסגרת ניהול המשפט, שכפי שפירטתי מצאתי אותה לא מהימנה.
חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה: מאז ביצוע העבירות מושא הליך זה עברו למעלה מ-5 שנים. העבירות בוצעות ברבעון השלישי של שנת 2015, חקירת הרשות לניירות ערך נפתחה במרץ 2016 וכתב האישום הוגש ביולי 2018. אין ספק כי מדובר בתקופה לא מבוטלת שבה אפפה אי וודאות רבה את חייו של הנאשם 1 ומשפחתו, והתחשבתי גם בכך עת ששקלתי את הנזק שנגרם להם מניהול ההליך המשפטי דנן. עם זאת, לא מצאתי משך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות או לוח הזמנים של ההליך הפלילי נגד הנאשם 1 הם חריגים באופן שמצדיק לתת להם משקל בעת גזירת עונשו של הנאשם.
94. לאחר ששקלתי את כל אלו, אני מוצא לקבוע את עונשו של הנאשם על 9 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות ככל שהממונה על עבודות שירות ימצא כי הנאשם מתאים וראוי לרצות עונשו בעבודות שירות.
קביעת עונשו של נאשם 2
95. בבואי לבחון את נסיבותיו האישיות של הנאשם 2 שקלתי את השיקולים הבאים:
הנזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומהרשעתו, והפגיעה שצפויה לו מהעונש – הנאשם 2 הוא אדם צעיר ומשכיל, שלמד ועבד קשה כדי לממש את שאיפותיו, ואף נמנה בין אותם יחידים שמתקבלים מידי שנה לתכנית ה-MBA היוקרתית של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. ביצוע העבירות על ידיו וניהול ההליך הפלילי נגדו עשויים להקשות על יכולתו לעסוק בתחום קרנות ההון סיכון בארה"ב, ובפרט את יכולתו להעתיק לשם את מגוריו יחד עם בת זוגתו עמה הוא מבקש להתחיל את חייו ולהקים משפחה. כפי שפירטתי לעיל, נסיבותיו של הנאשם 2 אינן מצדיקות בראייתי את ביטול הרשעתו אך בהחלט נתתי להן משקל בעת גזירת עונשו. כמו כן, התחשבתי גם בנזק הבריאותי שנגרם לנאשם 2 כתוצאה מההליך הפלילי נגדו, אותו לא אפרט מטעמי צנעת הפרט [במ/4].
נוסף על כך, כפי שפירטתי לעיל, ביצוע העבירות מושא הליך דנן הביא לפגיעה משמעותית בקשר שבין שני הנאשמים שהם כאמור אחים, ובמשפחתם – וגם לעובדה זו נתתי משקל בעת שגזרתי את עונשו של הנאשם 2.
התנהגותו החיובית של הנאשם ותרומתו לחברה: מעדויות האופי, האסמכתאות, והמכתבים השונים שהוגשו מטעמו של הנאשם 2, מצטיירת תמונה של אדם מוכשר, ערכי, מסור, אחראי, ומקצועי, שנוהג לתת לחברה ולקהילה – ובכל אלו התחשבתי בעת קביעת עונשו.
נטילת האחריות של הנאשם על מעשיו ומאמציו לחזור למוטב: גם בעניינו של הנאשם 2 התרשמתי כי מתחרט על מעשיו, והתחשבתי בכך בעת גזירת עונשו.
שיתוף הפעולה של הנאשם עם רשויות החוק: בדומה לדבריי לעניין הנאשם 1, גם בעת גזירת עונשו של הנאשם 2 התחשבתי בכך שמסר פרטים רלוונטיים רבים בחקירתו ברשות לניירות ערך, אך לקחתי בחשבון גם את חזרתו מגרסתו במסגרת עדותו לפני.
חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה: כמפורט לעיל בעניינו של הנאשם 1, לא מצאתי לתת משקל לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות מושא הליך דנן בקביעת העונש, או כי התקיימה התארכות חריגה שיש לתת בניהולך ההליך לה את הדעת בעת גזירת עונש של הנאשמים.
96. לאחר ששקלתי את כל אלו, אני מוצא לקבוע את עונשו של הנאשם על 3 חודשי מאסר, שירוצו בעבודות שירות ככל שהממונה על עבודות שירות ימצא כי הנאשם מתאים וראוי לרצות עונשו בעבודות שירות.
קנסות
97. בהתאם לסעיף 54ד לחוק ניירות ערך, ניתן להשית על הנאשמים מאסר של שנתיים או קנס השווה לפי 2.5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; לחילופין, סעיף 63 לחוק העונשין מאפשר הטלת קנס במקרים שבהם התכוון הנאשם להשיג לעצמו טובת הנאה בעת ביצוע העבירה – בשווי פי ארבעה משווי טובת ההנאה שהושגה.
בהתאם, קביעת קנסות הנאשמים, שיפורטו להלן, נעשתה תוך התחשבות בטובת ההנאה שהושגה לכל אחד מהם, וכן בעונשים הנוספים שהוטלו עליהם.
סוף דבר
98. אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:
א. על הנאשם 1
9 חודשי מאסר.
אני מפנה את עניינו של הנאשם לממונה על עבודות השירות שיבחן את התאמתו לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
12 חודשי מאסר אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים על העבירה בה הורשע.
קנס כספי בסך 45,000 ש"ח. הקנס ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן ירצה הנאשם 4 חודשי מאסר תחתיו.
ב. על הנאשם 2
3 חודשי מאסר.
אני מפנה את עניינו של הנאשם לממונה על עבודות השירות שיבחן את התאמתו לרצות את עונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
9 חודשי מאסר אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים על העבירה בה הורשע.
קנס כספי בסך 90,000 ש"ח. הקנס ישולם תוך 30 ימים, שאם לא כן ירצה הנאשם 8 חודשי מאסר תחתיו.
זכות ערעור בתוך 45 ימים.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"א, 06 אפריל 2021, במעמד הצדדים.

1
2עמוד הבא