פסקי דין

פשר (י-ם) 50405-10-20 אימיון פארמסוטיקלס בע""מ נ' כונס הנכסים הרשמי

25 מאי 2021
הדפסה

בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים פש"ר 50405-10-20

בפני: כב' השופט אלכסנדר רון

תאריך: י"ד סיוון תשפ"א, 25 מאי 2021

בעניין:

אימיון פארמסוטיקלס בע""מ (בפירוק)

החברה
ובעניין: פידליטי הון סיכון בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד הלפר

המערערת
ובעניין: עו"ד דורון לנגה

נאמן לבדיקת תביעת החוב – המשיב

ובעניין: Mr Jeffrey A.Lester, Chapter 7 Trustee of Immune Pharmaceuticals Inc.et al (In Liquidation)
ע"י ב"כ עוה"ד ניר קהת
הנאמן בניו ג'רזי לחברת האם

ובעניין:
כונס הנכסים הרשמי
ע"י ב"כ עו"ד אורית צימבר

הכנ"ר

פסק דין

1. כללי

פסק דין בערעור על הכרעת חוב מיום 17.5.20 בגדרה נדחתה במלואה תביעת החוב של המערערת.

אך כרקע שנדרש להבנת התמונה הכוללת יצוין, שעל הפרק חברה פרטית שנרשמה בישראל, ואשר מניותיה היו, עובר לצו להקפאת הליכים, בבעלות חברת האם הרשומה בארצות הברית. הליכי חדלות פרעון מתנהלים גם ביחס לחברה הנ"ל, כמו גם ביחס לעוד מספר חברות-אחיות, שרשומות, גם הן, בארצות הברית. לב"כ נאמן חברת האם אף אושר ליטול חלק בהליך זה, וגם תגובתו, בפני [להלן – "חברת האם"; ו- "נאמן חברת האם", בהתאמה]. יוער כבר בשלב זה, שהגם שניכר מאמץ מצד המערערת "למשוך" את חברת האם לתוך הדיון, הרי לדעת הנאמן, ובדין, אין לכך כל אחיזה, ועתיד אף אני, גם אם אתייחס במעט לטענות המערערת במישור זה, להקפיד על אבחנה חדה וברורה בין החברה מושא הליכים אלה, לבין התאגידים שגורלם נתון לדין אחר ולערכאות אחרות ( - בניו ג'רזי).

מטעמים שבבהירות הדיון, דומני, שהנכון הוא לפתוח בתיאור ההסכם שנחתם בין המערערת לבין החברה ביום 4.5.2011 (נספח 8 להודעת הערעור). נצרך הדבר להבנת הטענות שבמוקד הדיון, ואשר תפורטנה בהמשך.

2. ההסכם המהווה את אבן הפינה לקשר בין המערערת לבין החברה, ולדיון זה

בין הצדדים נחתם הסכם אחד ואביא את עיקר האמור בו בלשונו.

סכום ההלוואה. 260,000 דולר ארה"ב. ההלוואה תועבר לחברה בתשלום אחד, בשקלים חדשים, בסכום של כ- 910,000 ₪ (להלן: "סכום ההלוואה"), יום אחד לאחר מועד סגירת סבב השקעה בחברה בסכום כולל של 2 מיליון דולר (כולל סכום ההלוואה וסכומים של הלוואות המירות נוספות שהוענקו לחברה) (להלן: "סבב הגיוס הנוכחי").

ריבית. ריבית בשיעור 1% חודשי. הריבית המצטברת על סכום ההלוואה תחושב ממועד העברת סכום ההלוואה לחברה ועד למועד החזר ההלוואה או המרתה למניות כמפורט לעיל.

החזר הלוואה. סכום ההלוואה, כולל הריבית המצטברת יחוזרו למלווה בשקלים חדשים, בתום תקופה של עד 12 חודשים ממועד מתן ההלוואה, אלא אם כן תקופה זו תוארך בהסכמת שני הצדדים בכתב, ובלבד שלאחר תקופה של 3 חודשים ממועד מתן ההלוואה לכל אחד מהצדדים תהיה הזכות לדרוש את החזר ההלוואה, באופן מיידי, באמצעות מתן הודעה בכתב לנאמן (כמוגדר להלן) ולצד השני.

למען הסר ספק פידליטי הון סיכון בע"מ יכולה כעבור 3 חודשים ממועד מתן ההלוואה, ללא כל תנאי, להורות לנאמן להעביר לחשבון פידליטי הון סיכון בע"מ את סכום ההלוואה, כולל הריבית המצטברת.

המרה. בעת נפקה ראשונית לציבור (לעניין סעיף זה, להלן: "העסקה הרלוונטית") שתתרחש לפני מועד החזר ההלוואה, סכום ההלוואה כולל הריבית המצטברת, יומר למניות החברה מהסוג הבכיר ביותר שיוקצה על-ידי החברה במהלך העסקה הרלוונטית, לפי מחיר למניה המשקף הנחה של 35% על מחיר המינימום האפקטיבי למניה (במידה ובעסקה הרלוונטית יוקצו גם אופציות), כפי שיקבע בעסקה הרלוונטית.

כמו כן, תקצה החברה למלווה כתבי אופציה לרכישת מניות של החברה מסוג הבכיר ביותר שיהיה קיים בעת המימוש, בהיקף כיסוי של 30% מסכום ההלוואה (היינו כיסוי של כתבי אופציה בסכום של 78,000 דולר), במחיר מימוש המשקף פרמיה של 30% על מחיר המניה האפקטיבי בעסקה בסבב הגיוס הנוכחי (כמוגדר לעיל) (לדוגמא, אם שווי החברה בסבב הגיוס הנוכחי יהיה 7.5 מיליון דולר, אז פלוס 30 אחוז = 9.75 מיליון דולר שווי חברה לפרמיית מימוש) (להלן: "כתבי האופציה"). תקופת המימוש של כתבי האופציה תוגבל ל- 36 חודשים ממועד ההנפקה הציבורית או הרישום למסחר של מניות החברה. במידה ומניות החברה ירשמו למסחר, כתבי האופציה ירשמו גם הם למסחר, בכפוף להוראות כל דין.

"הנפקה ראשונית לציבור" משמעה הצעה ראשונה על-ידי החברה של המניות הרגילות שבוצעה ללפחות 35 ניצעים, בהתאם להצהרת רישום תקפה על פי חוק ניירות הערך של ארצות הברית, 1933, כפי שתוקן, או כל חוק מקביל בתחום שיפוט אחר, ובנוסף גיוס כסף בהנפקה ראשונית לציבור על ידי החברה בסכום של לפחות 5.25 מיליון דולר (שני התנאים במצטבר).

אופציה למלווה. במידה והחברה תחזיר למלווה את סכום ההלוואה בצירוף ריבית, מבלי שבוצעה המרה של סכום זה למניות כמפורט לעיל, אזי תינתן למלווה האופציה להשתתף בעסקה (כמוגדר להלן) בסכום השווה לסכום ההלוואה ובהתאם לתנאי ההמרה הנזכרים לעיל, והקצאת כתבי אופציה כמתואר, וזאת במועד הנפקה ציבורית או מיזוג עם חברה ציבורית (לעניין סעיף זה, להלן: "העסקה").

(... – לא מצאתי לפרט את שאר ההסכם מאחר ולטעמי אינו עוד רלוונטי).

אך למען שלימות התמונה יובהר, שהועמדו הכספים במתכונת של נאמנות מוסכמת, ואולם, משנפרעה ההלוואה, לא נמצא עוד טעם להרחיב בכך.

3. שלוש עובדות מהותיות שאינן במחלוקת, ושגלומה בהן גם התוצאה הסופית המתחייבת

א. עובדה רבת חשיבות ראשונה שנדרש לצינה היא, כי ההלוואה נפרעה במלואה ביום 7.11.2011 (גם אם לאחר ארכה, שנחלקים הצדדים אם נלוו לה הסכמות מחייבות נוספות).

ב. ושנית, שהסכמים נוספים כלשהם בכתב מעולם לא נערכו ולא נחתמו (גם אם, לפי הנטען, הושגו הסכמות בדרכים אחרות, הידברויות רבות התבצעו, אולי אף טיוטות ההסכמים הועברו בין הצדדים, 'מיילים' רבים, אך כאמור דבר לא נחתם).

ג. התנאים המקדימים לעסקה הונית שנקבעו בהסכם, לא התממשו.

על רקע האמור, מופנה כבר בשלב זה הקורא לפסקת החיתום של פסק דין זה, שהמסקנה הגלומה בו, מתמצתת את המסקנות הפשוטות המתחייבות מהאמור לעיל.

4. תביעת החוב

תביעת החוב העמדה על הסכום של 51,528,856 ₪. חלף נימוקים, בחרה המערערת לצרף לתביעת החוב, כתב תביעה שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב [ת.א. 8124-05-18; להלן – "כתב התביעה"]. לצידה הגישה בהמשך גם טיעון משלים (1.5.2020). התביעה הוגשה נגד החברה, חברת האם ואחרים. רלוונטיות לעניינו רק הטענות כלפי החברה דנן. להלן יפורט מתווה הטענות, ולעניינן אדרש בפסקאות שתוקדשנה לטענות אלה, לפרטיהן.

א. כמפורט מסעיף 28 של כתב התביעה, ביום 24.8.2011, כחלק ממשא ומתן שנועד לאפשר ארכה להשבת ההלוואה, תוקן ההסכם. את טענותיה לנקודה זו מסכמת המערערת בסעיף 32 לכתב התביעה, לאמור: -

אם נסכם, הצדדים הסכימו בחודש נובמבר 2011 על תיקון ההסכם על ידי הגדלת הסכומים של הזכות להשקיע (Right to Invest) ושל כתבי האופציה (Warrants), כמו כן הייתה גם הסכמה על המנגנון לחישוב מחיר המימוש של כתבי האופציה ועל הפרמטרים הרלוונטיים לקביעתו (מנגנון זה והפרמטרים הרלבנטיים הוסכמו עוד בהסכם ממאי 2011) (מחיר המימוש שנקבע בהסכם ממאי 2011 היה מחיר המשקף פרמיה של 30% על מחיר המניה האפקטיבי בעסקה בסבב הגיוס הנוכחי) נקודת המחלוקת היחידה שנתגלעה בין הצדדים ביחס לתיקון ההסכם נגעה רק לגבי אופן מימוש המנגנון האמור במקרה הקונקרטי (קרי, מה תוצאת יישום המנגנון על הנתונים במקרה הקונקרטי).

ב. הגם, שכאמור, לא נחתם דבר המצביע על גמירות דעת, נטען מסעיף 34 לכתב התביעה, כי:

בתחילת 2013 דנו פידליטי ו – Immune Israel כיצד ליישם את המנגנון שנקבע בתיקון להסכם מנובמבר 2011 לגבי אופן חישוב הערך הדולרי של מחיר המימוש של כתבי האופציה. לבסוף הם הסכימו שמחיר המימוש של כתבי האופציה יהיה 1.15 דולר למניה. בכך גם נפתרה המחלוקת האחרונה והיחידה שבין הצדדים (שממילא לא פגעה בתוקף החוזה המחייב שנקשר ביניהם, לרבות התיקון אלא רק נגעה לדרך יישומו)".

עם זאת, על פי סעיף 36 לכתב התביעה: "אף שטיוטת התיקון להסכם מעולם לא נחתמה הרי במועדים שונים לאחר פברואר 2013 קבוצת Immune שבה ואישרה שההסכם ממאי 2011 אכן תוקן, ושאכן הסכום של כתבי האופציה (Warrants) גדל מ – 78,000 דולר ל – 221,000 דולר, והסכום של הזכות להשקיע (Right to Invest) גדל מ -260,000 דולר ל – 1,106,560 דולר".

ג. מקום מרכזי בתביעה מושם על הפרות המיוחסות ל"קבוצת Immune" – מסעיף 39 לתביעה. על פני הדברים, שאלה היא, האם בכלל, ועד כמה, נכון בכל לייחס לחברה את מעשי ומחדלי קבוצה זו, שגם עצם ההתייחסות אליה כיחידה אחת, בעייתי ביותר.

ד. פרק מרכזי נוסף, שיש לו רלוונטיות גם לחזית המריבה דכאן, נפתח בסעיף 56 לכתב התביעה, שכותרתו – מיזוג בין Immune Israel ל- Immune US. ליבת הטענות פורטה בסעיפים 56 – 59, הקובעים לאמור: "בנובמבר 2012 כרתו Immune Israel ו- Immune US הסכם מיזוג ("הסכם המיזוג"), שהותנה בין היתר באישורים שונים...בהתאם להסכם המיזוג, Immune Israel תתמזג לתוך Immune US, שאז כונתה בשם EpiCept Coporation (כחלק מהמיזוג היא החליפה את שמה). בהתאם להסכם המיזוג,Immune US נעשתה חייבת בהתחייבויות של Immune Israel כלפי פידליטי הן ביחס לזכות של פידליטי להשקיע במועד עסקה (Right to Invest) והן במחויבותה של של Immune Israel להקצות כתבי אופציה במועד העסקה (Warrants)... במועד המיזוג הומרו המניות וכתבי האופציה של בעלי המניות של Immune Israel במניות וכתבי אופציות של Immune US ". מסעיף 61 ואילך, פורטו מהלכי המערערת לקבלת מניות שלדעתה הגיעו לה, מחירן, לדעתה, ונזקיה במישור זה עקב התנהלותם של אלה, שפורטו באותה תביעה כנתבעים.

לטענות העיקריות אתייחס, כאמור, בפסקאות שתיוחדנה להן.

5. הכרעת החוב

לא מצאתי טעם להביא את כל שנכתב בהכרעת החוב המחזיקה כ- 13 עמודים. אסתפק בתמצית ההכרעה, וביחס לסוגיות העיקריות שבמחלוקת ארחיב בפסקאות נפרדות שתיוחדנה לסוגיות אלה.

א. סעיף 8(ג) להכרעת החוב מפרט את הבנת הנאמן ביחס לאופן בו הוסדרו זכויות המערערת להשקיע בחברה בהינתן החזר ההלוואה, ומתבססים דבריו, למעשה, על סעיף 21 לכתב התביעה: -

(א) זכות להשקיע (Right to Invest) במועד העסקה (כהגדרתה) סיכום של 260,000 דולר במניות במחיר מימוש המשקף הנחה של 35% על המחיר האפקטיבי המינימלי בעסקה: ואם המניות שיוקצו תהיינה חסומות, פידליטי תהיה זכאית להשקיע סכום של 260,000 דולר במחיר מימוש המשקף הנחה של 46.15% על המחיר האפקטיבי המינימלי בעסקה.

(ב). זכות לקבל כתבי אופציה (Warrants) שניתן לממשם במשך 3 שנים לאחר מועד העסקה במחיר של 78,000 דולר. מחיר כתבי האופציה (Warrants) יהיה מחיר המניות בסבב הגיוס שהתקיים במחצית הראשונה של 2011 ובתוספת של 30".

ב. חלק נכבד מהכרעת החוב מתייחס לטענות המערערת בדבר הסכמים משלימים שסוכמו בין הצדדים, אלא שבהיעדר גמירות דעת המשתקפת מקיומם של חוזים חתומים (שכאמור, אינם בנמצא), עתידות טענות אלה להידחות. ומן הכלל אל הפרט.

ג. טענת המערערת להסכם שהושג בדרך של הצעה בלתי מותנית, וקיבול בנפרד, שמיום 16.11.2011, נדחתה במסקנה לפיה, כלשון ההכרעה, כי – "לא ניתן לראות בתחלופת המיילים הזו הסכם עם גמירות דעת ומסוימות" (סעיף 11ג).

ד. עוד נדונה טענה מצד המערערת להסכם מיום 18.2.2013. באשר מעולם לא נחתם ההסכם בפועל על-ידי הצדדים נפסק בהכרעת החוב כי – "עיון בתחלופת המיילים וטיוטות ההסכמים שאכן הוחלפו בין הצדדים ביום 18.2.2013 מלמד כי לא היו בין הצדדים הסכמות סופיות, ואני קובע כי הסכם לא נכרת" (סעיף 11ו). שימת לב במקביל לאמור בסעיף 11ח לפיה הגיע הנאמן לכלל מסקנה שהתנהלות הצדדים גם בשנים שלאחר מכן במאמץ להגיע להסכמות ולהסכמים אחרים תומכת במסקנתו שביום 18.2.2013 לא נכרת כל הסכם (משתמע שאילו היה נכרת הסכם לא הייתה נרשמת בין הצדדים ההתנהלות הנלמדת מהראיות שבפניו).

ה. הכרעת החוב מדגישה גם את הערות המערערת שידעה להבהיר פעם אחר פעם שרק הסכם בכתב יחייב את הצדדים ומפנה הכרעת החוב להערה זו במיילים מהתאריכים 24.8.2011 וכן 2.3.2014. במקביל צוינה גם הודעת החברה במישור זה מיוני 2013 (סעיף 11ז).

ו. עוד נדרשה הכרעת החוב לדיווחי החברה לבורסה בארה"ב בהתייחסה למערכת היחסים בין הצדדים. אכן יש למערכת היחסים בין הצדדים ביטוי בדיווחים לבורסה אך מעבר לכך, כלשון הכרעת החוב –

אמנם מדובר בדיווח מאפריל 2014, משמע לאחר המיזוג הנטען, ואולם מעיון בדיווח ניכר כי הוא מפנה להסכם ממאי 2011 תוך ציון שינויים בהסכם (כמו הארכת תקופת ההלוואה – כשבעניין זה עולה תהייה אודות הדיווח שהרי ההלוואה הוחזרה כבר בשנת 2011).

משמע, באפריל 2014 דיווחה החברה האם על ההסכם ממאי 2011.

לא מוזכר הסכם נוסף/אחר. (וראו נספח 7 למסמך ההבהרות של הנושה) אם נרד לפרטי הפרסום, הרי נראה כי הוא אינו תואם את ההסכמה הנטענת על-ידי הנושה.

הדבר מלמד על הלך הרוח (וחוסר גמירות הדעת בנוגע לכל הסכם אחר), ונזכיר כי מדובר על דיווח לבורסה שסנקציות פליליות בצידו.

ז. סעיף 12 להכרעת החוב מסכם מספר הכרעות-משנה כדלקמן:

א. הסכם ההלוואה היה לתקופה של 12 חודשים, בהתאם לצרכי החברה. לנושה ניתנה זכות חוזית לקצר את תקופת ההלוואה.

ואכן הנושה ניצלה זכותה זו ודרשה את הכספים בחלוף 3 חודשים בלבד.

ב. לכאורה קיימת זכות חוזית של הנושה, שנוצלה במייל מיום 15.8.2011.

אלא שבאותו מייל הודיעה הנושה כי תהיה מוכנה להותיר את כספי ההלוואה, שלושה חודשים נוספים בתמורה להגדלה משמעותית בזכויות ההשקעה שהוענקו לנושה, ומדובר על הגדלה נדרשת במאות אחוזים.

ג. שיפור התנאים הנדרש כתנאי להמשך תקופת ההלוואה, הלך והקצין בדרישות במייל מיום 24.8.2011 ומייל נוסף מאותו היום.

בכל אלה לא ניתן הסבר לקיצור תקופת ההלוואה ולא ניתן הסבר להגדת התמורה הנדרשת.

ספק אם זו התנהגות בתום לב.

ד. טועה הנושה בטענה כי ניצלה את זכותה לקצר את תקופת ההלוואה מכח זכותה החוזית. על כך אין מחלוקת – זו הייתה זכותה החוזית. אלא שגם שימוש בזכות חוזית צריך להיעשות בתום-לב.

הסבר לקיצור תקופת השכירות על-ידי הנושה לא ניתן.

מאידך, הדרישה לשיפור תנאי ההסכם, כתנאי להמשך תקופת ההלוואה (שכאמור מלכתחילה הייתה לשנה) היא דרישה חסרת תום לב בנסיבות כפי שנעשתה.

ח. סעיף 14 להכרעת החוב מתייחס לטענת המערערת להיותה בעלת אמצעים שבכוחה להתנהל במסגרת פעילות הנוגעת להשקעות ולרכישת אופציות. עיקר ההתייחסות בסעיף זה נוגעת למוצגים 18 – 20, שהוצגו לנאמן ומסקנתו לנקודה זו מגולמת בסעיף 14(ו) ולפיה – "בכל מקרה התנהלות הנושה מול החברה כאן היא הקובעת ובעניין זה, לא ראיתי פעולות מימוש זכויות כמקובל/כנדרש".

1
23עמוד הבא