בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תלה"מ 38274-11-18 אלמוני נ' פלונית
תלה"מ 43794-01-19 פלונית נ'אלמוני
תיק חיצוני:
בפני כבוד השופטת אפרת ונקרט
תובע/נתבע
פלוני
נגד
נתבעת/תובעת
אלמונית
פסק דין
בפני תביעות הדדיות בין בני זוג אגב פרידתם.
האיש הגיש כנגד האישה תביעה רכושית שעניינה פירוק שיתוף במקרקעין ביחס לדירת הצדדים ואיזון התמורה בהתאם לחוק יחסי ממון התשל"ג – 1973 (להלן – חוק יחסי ממון) וכן איזון הרכב המשותף ותכולת הדירה בהתאם לחוק יחסי ממון והאישה הגישה כנגד האיש תביעת מזונות ומדור קטינים (תלה"מ 43794-11-19).
בין השאר, במסגרת תביעתו הרכושית, עותר האיש לאי החלתו של הסכם ממון אשר נחתם בין הצדדים בפני נוטריון טרם נישואיהם וזאת בטענה כי לנוכח חתימתו של ההסכם מספר שנים לפני הנישואין והעובדה שלטענתו לא צפה ההסכם פני נישואין, אין ליתן להסכם זה תוקף, שכן לא אושר כדין ולפיכך אינו עומד בתנאים הנדרשים לצורך החלתו על בני זוג שנישאו לאחר חתימת ההסכם.
הרקע
1. הצדדים הכירו בשנת 2004 והתגוררו יחד החל משנת 2005.
2. ביום 4.3.2009 רכשו הצדדים דירה ביישוב ק' אשר נרשמה בחלקים שווים על שם שני הצדדים (להלן - הדירה בק).
3. ביום 10.6.2009 חתמו הצדדים על הסכם בפני נוטריון, שכותרתו "הסכם ממון" (להלן – ההסכם). במסגרת ההסכם נקבע בין היתר כי חלוקת ההון העצמי (ללא המשכנתא) שהעמידו הצדדים לרכישת הדירה בצורן הינה 23.5% לאיש ו – 76.5% לאישה וכי המשכנתא תשולם בחלקים שווים על ידי הצדדים. עוד נקבע בהסכם כי היה ויפורק השיתוף בדירה בצורן לאחר קבלת החזקה בדירה הרי שכל סכום שיתקבל ממכירתה לאחר סילוק ההלוואה המובטחת במשכנתא ולאחר ניכוי ההוצאות הנובעות מהמכירה, יחולק באופן שהתמורה תחולק בין הצדדים כך: לאיש – 23.5% לאישה 76.5%.
בנוסף נקבע כי ככל שהדירה תימכר מכל סיבה שהיא והצדדים ירכשו לעצמם דירה חלופית הרי שדין הדירה החלופית יהא זהה לדין הדירה בק.
4. הצדדים נישאו זל"ז בנישואים אזרחיים ב______ביום 15.12.2011 וביום 24.12.2014 נולדו ילדיהם הקטינים של הצדדים.
5. בסוף שנת 2014 מכרו הצדדים את הדירה בק' ורכשו בשנת 2015 דירה בר' (להלן – הדירה ב'). לצורך רכישת הדירה בר', עשו הצדדים שימוש בכספי מכירת הדירה בק, כל אחד מהצדדים הוסיף סך של 100,000 ₪ לטובת רכישת הדירה בר' ויתרת הסכום הנדרש שולמה באמצעות משכנתא שנלקחה על ידי הצדדים.
הדירה בר' הושכרה על ידי הצדדים לצד ג' והצדדים התגוררו בשכירות חודשית בדירה אחרת השייכת להוריה של האישה.
6. בתחילת שנת 2018 נפרדו דרכיהם של הצדדים והאיש עבר להתגורר בדירה שכורה ואילו האישה נותרה להתגורר בדירת הוריה, בה התגוררו הצדדים יחד קודם לכן.
תביעת הרכוש
טענות הצדדים
7. בתביעתו עותר האיש לפירוק השיתוף בדירת הצדדים בר' וחלוקת התמורה בחלקים שווים בהתאם לחוק יחסי ממון. כן עותר האיש למחצית שוויה של תכולת הדירה בה התגוררו הצדדים אותה הוא מעריך בסך של כ – 173,000 ₪. בנוסף עתר האיש למכירת הרכב הנטען על ידו להיות רכבם של הצדדים וחלוקת הכספים בין הצדדים באופן שווה בהתאם לחוק יחסי ממון, אולם זנח טענה זו בסיכומיו.
8. לטענת האיש, עם נישואיהם לא ערכו הצדדים הסכם ממון ולפיכך על יחסי הצדדים חל חוק יחסי ממון הקובע איזון רכושי שווה בין הצדדים ביחס לרכוש שנרכש בתקופת נישואיהם.
9. באשר להסכם מיום 10.6.2009 טוען האיש כי לנוכח נישואי הצדדים הרי שההסכם אינו בבחינת הסכם ממון, כמשמעותו בהתאם לחוק יחסי ממון, ותוקפו פקע עם נישואי הצדדים שכן ההסכם לא אושר בבית המשפט כמתחייב מחוק יחסי ממון. ההחלטה להינשא התקבלה על ידי הצדדים כשנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם ולאחר הנישואין בחרו הצדדים שלא לאשר הסכם זה בבית המשפט וליתן לו תוקף של פסק דין. בעת חתימתו לא צפה ההסכם פני נישואין וכאמור משלא הובא לאישור בית המשפט פקע תוקפו של ההסכם עם נישואי הצדדים.
הצדדים בחרו בהחלטה משותפת שלא לתקן ולא לעדכן את ההסכם לאחר נישואיהם בעניין הדירה.
מתן תוקף להסכם ממון שלא אושר כדין בפסק דין אינו בבחינת הכלל כי אם חריג לו.
10. בהסכם לא צוין כי הסכם זה נערך "הואיל ובכוונת הצדדים להינשא" ולא בכדי לא צוין משפט זה בהסכם. אף מלשון ההסכם בן נרשם כי: "ככל שהצדדים יינשאו" (סעיף 4 להסכם) ניתן ללמוד כי במועד חתימת ההסכם לא צפו הצדדים פני נישואין.
סעיפים 4-5 להסכם המתייחסים לנישואי הצדדים הם סעיפי "העתק הדבק" שנשתלו בהסכם באופן אוטומטי ואינם תואמים בהכרח את נסיבות המקרה דנן.
11. לטענת האיש, האישה עצמה מאשרת כי ההחלטה להינשא נפלה רק שנתיים וחצי לאחר חתימת ההסכם.
12. הצדדים עצמם אף לא ראו בהסכם כמחייב באשר בין הצדדים לא הייתה הפרדה רכושית והם נשאו בהוצאות משק הבית והילדים מתוך חשבון בנק משותף. הדירה בר', אשר נרכשה בזמן שהצדדים היו נשואים, נרשמה בחלקים שווים על שם שני הצדדים דבר המלמד על האופן בו ראו הצדדים את החלוקה.
13. ההסכם לא צפה פני גירושין וכן אינו כולל התייחסות למצב בו יביאו הצדדים ילדים לעולם. ההסכם מתמקד בדירה המשותפת שרכשו הצדדים בק' וזוהי תכלית ההסכם, שאינו מהווה הסכם ממון כמשמעותו בחוק יחסי ממון.
14. האישה מכחישה את כלל טענותיו של האיש ומתנגדת לסעדים המבוקשים.
לטענת האישה, עוד טרם החתימה על ההסכם, הצדדים חיו מספר שנים במשותף ובעת חתימת ההסכם הייתה לצדדים כוונה להינשא והם אף נישאו בדצמבר 2011. נישואי הצדדים התעכבו עקב מחלוקות על אופן הנישואין (נישואין כהלכה או נישואין אזרחיים)
15. הסכם 2009 הינו הסכם ממון תקף ושריר כלפי הצדדים.
16. רכישת הדירה בק' נעשתה מתוך הסכמה כי לאישה 76.5% מהדירה בק' ולאיש 23.5% מהדירה וזאת מהטעם כי הוריה של האישה שילמו סך של 325,000 ש"ח לרכישת הדירה והאיש שילם סך של 100,000 ₪ בלבד.
בהתאם להסכמות אלו נחתם הסכם הממון ביום 10.6.2009. הסכם הממון הקובע כי לאיש 23.5% מהדירה בק' אף קובע כי הסדר זה יחול על כל דירה אחרת שירכשו הצדדים בעתיד חלף הדירה בק' ויש להחילו כעת על הדירה בר'.
17. עם נישואיהם לא ראו הצדדים צורך להביא את ההסכם לאישור בית המשפט מהטעם שראו בו הסכם מחייב ונהגו על פיו.
18. במהלך כל חייהם המשותפים לא נהגו הצדדים בשיתוף, החזיקו חשבונות נפרדים והאיש הקפיד כי כל הוצאה והוצאה לצורך אחזקת הבית והילדים תשולם על ידי הצדדים בחלקים שווים, ללא קשר לשיעור הכנסות כל צד וזאת גם במהלך היותה של האישה בהריון ושמירת הריון.
19. תביעה זו הינה ניסיונו הפסול של האיש לחזור בו מהסכמות הצדדים אשר הועלו על הכתב תוך ניסיון לעשיית עושר בחוסר תום לב מובהק.
20. באשר לתכולת הדירה בה התגוררו הצדדים טוענת האישה כי התכולה נרכשה על ידי הוריה של האישה וניתנה לאישה במתנה. באשר להלוואות טענה האישה כי מדובר בהלוואות שלקח האיש לצורך מימון חלקו בדירה בהוד השרון ולחלופין לצורך תשלום חלקו בהוצאות משק הבית המשותף ואין מקום לחייב את האישה בהשתתפות בהוצאות אלו.
דיון והכרעה
21. הצדדים נישאו בשנת 2011 ועל מערכת היחסים הרכושית ביניהם חלות הוראותיו של חוק יחסי ממון. בהתאם להוראות סעיפים 1-2 לחוק יחסי ממון רשאים בני זוג להסדיר יחסיהם הממוניים בהסכם ממון בכתב וככל שההסכם אושר כדין על פי הוראות החוק יגברו הוראותיו על הוראות החוק גופו.
סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון קובע:
"הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים, התשל"ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו"
הנה כי כן, בהתאם להוראות חוק יחסי ממון יכולים בני זוג אף לפני נישואין לאשר את הסכם הממון בפני נוטריון חלף אישורו בבית המשפט.
22. כאמור, גם במקרה דנן פנו הצדדים לנוטריון לעריכת ואישור ההסכם. בכותרת האישור נרשם "אישור הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973".
באישור להסכם אישר הנוטריון:
"ולאחר שהסכם הממון המצורף והמסומן באות א' ולאחר שבני הזוג הצהירו בפני כי עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו ונחה דעתי כי הצהרתם אמת, חתמו בנוכחותי על ההסכם מרצונם הטוב והחופשי.
ולראיה הנני מאמת את חתימתם... "
23. בית המשפט המחוזי בעמ"ש 26693-04-13 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 14.11.2013( פסק כי הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול ויאומת על ידי נוטריון ובלבד שהנוטריון נוכח כי בני הזוג הניצבים בפניו עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו. אימות הנוטריון יכול להינתן לאחר התייצבות בני הזוג בפניו. הנוטריון יכול לאמת הסכם ממון רק עת מדובר בבני זוג העומדים להינשא ולא כאשר מדובר בידועים בציבור. כאשר מדובר בצדדים העומדים להינשא ניתן לראותם כבני זוג לצורך סעיף זה ואימות הנוטריון.
24. בהמשך פסק בית המשפט המחוזי שם באותו עניין:
"סמכות הנוטריון לאמת הסכם ממון שלובה ואחוזה בסמכות הזהה של רושם הנישואין. כזו כן זו נועדה הסמכות לאפשר לבני זוג שרגליהם ניצבות על מפתן מוסד הנישואין לזכות באימות הסכם ממון שכרתו, מבלי צורך לפנות לבית המשפט או לבית הדין הדתי. תנאי לסמכות האימות, הן של רושם הנישואין והן של הנוטריון, הנו שבני הזוג כבר קיבלו את ההחלטה להינשא כך שהליך האימות מתבצע ערב הנישואין. כאשר מדובר ברושם הנישואין, לא תיתכן מציאות אחרת, שהרי ההתייצבות בפני רושם הנישואין נעשית רק לקראת הנישואין ולאחר שהוחלט עליהם. הוא הדין להתייצבות בפני הנוטריון על מנת שיאמת את הסכם הממון. מאחר שפעולה זאת נועדה לשמש מקבילה לפנייה לרושם הנישואין, אין הפנייה לנוטריון באה בחשבון אלא לגבי בני זוג שתהליך מיסוד הקשר ביניהם הבשיל כדי יכולת לפנות לרישום הנישואין; ובמילים אחרות: שכבר הוחלט על ידם להינשא ומועד הנישואין מתקרב."
25. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שהונח בפני וכן שמעתי את הצדדים ועדיהם מצאתי לקבל את טענת האישה כי מדובר בהסכם ממון תקף, וכי חרף פרק הזמן שחלף בין מועד עריכת ההסכם ובין הנישואין עצמם, הרי שבנסיבות העניין המסוימות של בני הזוג שבפני, ההסכם אכן צפה פני נישואין וכבר במועד חתימת ההסכם התעתדו הצדדים להינשא, אם כי טרם נפלה החלטה סופית ומשותפת באשר לאופן עריכת הנישואין.
26. בפתח הדברים אציין כי לעניין זה, מצאתי את עדותו של האיש מגמתית ובלתי מהימנה. לאורך כל הדרך העלה האיש טענות באשר למהימנותה של האישה במסגרת ההליכים המשפטיים וטען יותר מפעם אחת כי טענות האישה והצהרותיה אינן אמת. עם זאת, עיון מעמיק בכל החומר שבתיק (לרבות כתבי הטענות, התצהירים ועדויות הצדדים ועדיהם) מעלה כי הפוסל במומו פוסל. כפי שיפורט בהמשך, גרסתו וטענותיו של האיש, לא היו עקביות ואף נתגלו בהן סתירות, להן לא הוצג הסבר סביר המניח את הדעת.
27. לא זו אף זו, התרשמתי מעדותו של האיש כי מדובר לעניין זה בעדות מגמתית שהותאמה לתמונה המשפטית אותה מבקש האיש להחיל על יחסי הצדדים ולא בעדות אותנטית המשקפת את פני הדברים לאשורם בעת החתימה על ההסכם או באשר לדרך התנהלתם של הצדדים בהמשך.
28. לעניין ההסכם. ראשית, מלשון ההסכם ניתן ללמוד בבירור כי הצדדים התכוונו להינשא. כאמור, בכותרת האישור הנוטריוני נרשם "אישור הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין לפי סעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג – 1973".
עיון בתוכן ההסכם אף הוא מלמד כי ההסכם מסדיר את יחסי הממון בין הצדדים לתקופה שלפני וגם לאחר הנישואין ולאו דווקא לתקופת החיים המשותפים.
כך, סעיף 4 שכותרתו "הרכוש שצברו הצדדים לפני נישואיהם" מתייחס לרכוש הצדדים לפני ואחרי הנישואין ולא לפני ואחרי החיים המשותפים:
"כל רכוש שצד צבר עד ליום נישואי הצדדים, ככל שהצדדים יינשאו בעתיד ימשיך להיות רכושו הבלעדי אלא אם נקבע במפורש אחרת בהסכם זה או בהסכם מאוחר יותר שייערך בין הצדדים בכתב." (דגש שלי א.ו)
כך גם סעיף 5 להסכם. סעיף 5 להסכם שכותרתו "ההכנסות והרכישות העתידיות של הצדדים" קובע כי "למעט הכנסות מנכסים או מחסכונות של צד שהצטברו לפני מועד נישואי הצדדים והכנסות עתידיות מירושה או מתנות, הרי שמיום הנישואים בלבד, ההכנסות העתידיות של הצדדים מעבודה או כל מקור אחר, ללא חשיבות לגודל ההכנסה של כל אחד מהם, ייחשבו ככספים משותפים." (דגש שלי א.ו)
הסעיף מתייחס לרכוש שצברו הצדדים לפני הנישואין ולרכוש שייצבר לאחר הנישואין.
ההסכם עצמו מפריד ביחס לרכוש "לפני הנישואין" ו"אחרי הנישואין".
29. האיש אמנם טוען כי מלשון סעיף 4 להסכם בו נרשם "ככל שהצדדים יינשאו" יש ללמוד על כך שלא הייתה לצדדים כוונה להינשא, אך אין דעתי כדעתו. אם לא הייתה לצדדים כוונה להינשא לא היה צורך להוסיף משפט המתייחס לאפשרות הנישואין ולא היה צורך לערוך הסכם המפריד בין התקופה שלפני ואחרי הנישואין. כמו כן, סעיף 5 להסכם קובע כי "מיום הנישואין" הכספים שיקבל כל אחד מהצדדים מכל מקור שהוא יהיו כספים משותפים. לשון הסעיף מלמדת כי אין מחלוקת בדבר כוונת הצדדים להינשא שאחרת לא ברור מדוע נרשם בסעיף זה מתייחס לכספים לפני ואחרי הנישואים.
30. האיש טוען לעניין זה כי סעיפים 4-5 להסכם הינם סעיפים שעורך ההסכם שתל בהסכם בבחינת "העתק הדבק" מבלי שניסח אותם כראוי באופן המותאם לצדדים ולרצונותיהם כפי שהובעו בפניו, באשר בסיס ההסכם הינו בבחינת "העתק הדבק" מהסכם אחר.
גם טענה זו אין בה כדי לסייע לאיש ולקבל גרסתו. טענה זו סותרת את טענת האיש לפיה הנוסח בסעיף 4 מלמד על כך שלא הייתה לצדדים כוונה להינשא. ככל שמדובר בסעיף שנשתל בהסכם בבחינת העתק הדבק מהסכם אחר אזי גם סעיף 4 נשתל בהסכם ולפיכך אין בו כדי ללמד על כוונת הצדדים שלא להינשא משדינו של סעיף זה כדינו של סעיף 5.