(עמ' 22 לפרוטוקול החל מש' 16 עד עמ' 23 ש' 29 )
44. וכך העידה האישה בחקירתה הנגדית:
ש. תאשרי לי שלגרסתך לאורך כל שנות הנישואין פלוני ערך אקסלים ואת שילמת מחצית מההוצאות וגם בימים קשים?
ת. נכון.
ש. תאשרי לי שההוצאות התנהלו מהחשבון המשותף ולמרות שלא הייתה לך הכנסה את שילמת חצי?
ת. כן, אבל החשבון המשותף נפתח ב2016.
ש. תאשרי לי שהוצאותיכם המשותפות מ2016 שהיה לכם חשבון משותף ירדו מחשבון הבנק?
ת. כן, גם ממני. המשכנתא ירדה מחשבוני, איזנו את ההוצאות דרך חשבון הבנק המשותף שלנו.
( עמ' 31 ש' 7-16, הדגשים לא במקור)
45. הנה כי כן, לא בשיתוף עסקינן אלא בהשתתפות שוויונית ודווקנית בהוצאות הבית וגידול הילדים, הא ותו לא. הצדדים ניהלו משק בית משותף תוך חלוקת הוצאות הבית שווה בשווה ללא קשר לגובה הכנסות הצדדים או ליכולותיהם. הצדדים ביצעו התחשבנות מדוקדקת ביניהם בסוף כל חודש באשר להוצאות הבית המשותף וערכו קיזוז והעברת כספים בהתאם לכך.
46. חשבון הבנק המשותף נפתח רק בשנת 2016 כאשר הצדדים נישאו בדצמבר 2011 וגם אז, לא נהגו הצדדים בשיתוף. החשבון המשותף שימש רק לצורך איזון ההוצאות בין הצדדים כאשר התובע בעצמו העיד כי כל יתרה שנותרה בחשבון המשותף לאחר שהפקיד לשם את שכרו ולאחר חלוקת ההוצאות הועברה לחשבונו הפרטי. הצדדים המשיכו להחזיק בחשבונות נפרדים כאשר הוצאותיהם ה"פרטיות" בוצעו מחשבונות אלו בלבד, הסדר שכזה אינו מאפיין יחסי שיתוף כלכלי או רכושי. משהצדדים לא נהגו בשיתוף, דרישתו של האיש לנהוג בשיתוף בעניין הדירה בר' שנרכשה חלף הדירה בק' תמוהה ומלמדת על חוסר תום ליבו של האיש.
47. עם זאת, אין לטעמי בעובדה שהצדדים בחרו לנהוג כפי שנהגו לעניין חלוקת הוצאותיהם כדי לקבוע כי בהתנהגותם ביטלו את ההסכם וזאת אף מטעמי "תום לב" כפי שיפורט בהמשך. לנוכח כל האמור אני קובעת כי הסכם הממון עליו חתמו הצדדים ביום 22.6.2009 הינו תקף ומחייב ואף אושר כדין בהתאם להוראות חוק יחסי ממון.
קיומו של ההסכם כהסכם איזון משאבים לפי סעיף 5 (א)(3) לחוק יחסי ממון:
48. למעלה מן הצורך, אבהיר כי אף אם לכאורה לא ניתן היה לראות בהסכם כהסכם ממון מחייב, סבורה אני כי ניתן לאכפו כהסכם איזון משאבים לפי סעיף 5 (א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, אשר קובע כך:
"עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששווים לא יאוזן ביניהם".
בהקשר זה נפסק על ידי בית המשפט העליון בבג"ץ 10605/02 גמליאל נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נח (2) 529, כדלקמן:
"במקרה שלפנינו אין בין בני-הזוג הסכם ממון, כמשמעותו בחוק יחסי ממון, ועל-כן חל על יחסי הממון שביניהם הסדר איזון המשאבים המפורט בפרק השנים לחוק. במסגרת הסדר זה יש להביא בחשבון את ההסכם הכתוב בין הצדדים, שממנו עולה כוונתם שלא לאזן ביניהם את שווי הדירה במקרה של פקיעת הנישואין על-אף רישום הדירה על שם שני הצדדים, שנעשה לצורכי משכנתא. הסכמה זו תואמת את הוראת סעיף 5(א)(3) סיפא לחוק יחסי ממון, ועל-מנת שתקום די בהסכם "סתם", ובלבד שיהא בכתב, ואין צורך באישורם של בית-המשפט או של בית-הדין המוסמך ... סוף-דבר – ההסכם שנקשר בין בני-הזוג במקרה שלפנינו, הגם שאינו עולה כדי "הסכם ממון" כהגדרתו בחוק יחסי ממון, הרי הוא בר-תוקף במסגרת הסדר המשאבים בין הצדדים, לפי סעיף 5 (א)(3) לחוק, וניתן לאוכפו על האישה ככל שהוא נוגע לדירה" (ס' 6-7 לפסק הדין).
הנה כי כן, גם אם אין המדובר בהסכם ממון אשר צפה פני נישואין, מה שאין פני הדברים בענייננו, הרי שמדובר בהסכם "סתם" בכתב אשר מלמד על חלוקה בלתי שוויונית של הדירה בר' או כל דירה חלופית שתירכש על ידי הצדדים.
49. כך, גם לגרסת האיש – ההסכם עניינו הדירה בק' כך שגם אם אין בפנינו הסכם ממון הרי שבפנינו הסכם ספציפי הנוגע לדירה בק' והקובע כי ההסכם יחול על כל דירה חלופית ולפיכך חל גם על פירוק השיתוף בדירה בר' וניסיונו של האיש להתנער מההסכם אינו עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב ואף מהווה לטעמי ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט.
50. כך גם העובדה שהדירה בר' נרשמה בחלקים שווים על שם הצדדים אין בה לטעמי במקרה דנן כדי לסייע לתובע. אף הדירה בק', אשר נרכשה לפני נישואי הצדדים, ואשר לא יכולה להיות מחלוקת כי חלקו של האיש בה הוא 23.5% לאחר ניכוי הוצאות המכר והמשכנתא, נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. משכך, אין לראות באופן הרישום של הדירה (השנייה כמו גם הראשונה) משום הסדר שיש בו כדי לאיין את הוראות ההסכם.
תום לב
51. הצדקה נוספת לאכיפת ההסכם הינה חוסר תום ליבו של האיש.
על פי הפסיקה, לבית המשפט מסורה הסמכות להכיר בתוקפו של הסכם ממון גם כאשר הוא לא אושר כדין. עוד נקבע, כי בהסתמך על הדוקטרינה הפסיקתית המוכרת בשיטתנו, ניתן להכיר בתוקפו של הסכם כזה, באופן חריג ובמקרים המתאימים לכך וזאת מכוח עקרונות תום הלב, ההשתק והמניעות (בע"מ 8167/08 ובע"מ 7734/08 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] ).
52. אף משקבעתי כי ההסכם אושר כדין ומשכך הוא תקף ומחייב הרי שלמעלה מן הצורך מצאתי להוסיף כי בנסיבות המקרה דנא נכון יהא להכיר בתוקפו של ההסכם, אשר נכרת טרם הנישואין אף מכוח עקרון תום הלב והעיקרון שהסכמים יש לכבד.
אין מחלוקת כי בין הצדדים נחתם הסכם (שאף אושר על ידי נוטריון). ההסכם לא בוטל על ידי מי מהצדדים.
עיקרון העל בדיני חוזים הוא כי הסכמים יש לקיים.
במקרה דנן חתם האיש על הסכם לאחר שקרא אותו והבין אותו.
האיש לא העלה כל טענה לחוסר נפקותו של ההסכם מכוח דיני החוזים.
אין כל טענה לפיה האיש חתם על ההסכם בטעות או תחת כפיה.
בנוסף, אין מחלוקת כי ההשקעה הכספית בדירה לא הייתה שווה ויתירה מכך, אף כדברי האיש – ההסכם נועד להגן על זכויותיהם של הורי האישה אשר השקיעו את רוב כספי המקדמה בדירה.
53. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי לאחר הנישואין סבר האיש כי ההסכם אינו בתוקף או כי הצדדים באופן מודע לא אישרו את ההסכם בבית המשפט. רק כעת, שעה שהאיש נדרש לביצוע חלקו בהסכם, העלה האיש טענה כי ההסכם אינו בתוקף.
54. זאת ועוד, בהתאם לעדותו של האיש ואף לעדותו של הנוטריון, פנה האיש אל הנוטריון בבקשה לשנות את ההסכם וזאת לאחר רכישת הדירה השנייה ואילו הנוטריון הודיעו כי לצורך שינויו של הסכם הממון יש צורך בהסכמת ופניית שני הצדדים. לאחר מכן לא שב האיש וביקש לשנות את ההסכם. מכאן – שאף האיש סבר כי ההסכם מחייב, שהרי לו סבר שההסכם אינו תקף, לא היה מבקש לשנותו שכן אין להסכם לכאורה כל נפקות.
כך על פי עדות הנוטריון:
"ש. אתה זוכר את הנסיבות איך בכלל נולד הסכם הממון הזה?
ת. קודם היה את נושא רכישת הדירה, זה היה לפני ההסכם, אני יודע שהצדדים היו נקרא לזה בני זוג, חברים תקופה לא קצרה קודם לכן ואז נפלה ההחלטה להינשא וכתוצאה מכך היו 2 הפעולות המשפטיות שהן רכישת הדירה בשלב ראשון ואז חתימת הסכם הממון.
ש. אתה סיפרת שלאחר או לקראת רכישת הדירה בר', יצר אתך קשר מר אלמוני, ורצה לערוך שינויים בהסכם, מה אתה יודע לספר על זה? מה הוא אמר לך?
ת. דובר על שוני בחלוקת האחוזים, לגבי הדירה, שהוא ביקש לשנות את זה. אני מניח לאזן או לעשות חמישים חמישים לא זוכר בדיוק. אמרתי לו שהדבר צריך להיעשות עם 2 הצדדים והוא צריך לדאוג שזה צריך לבוא משני הצדדים ביחד. והסברתי שלא יהיה תיקון להסכם אלא עריכת הסכם חדש מאחר והם כבר נישואים יהיה צורך לאשר אותו בבית משפט."
(בעמ' 10 ש' 25-36 ההדגשים לא במקור)
ואילו על פי עדות האיש:
"ש. ואתה לא פונה לעו"ד ב' בטענה שיש פגם בהסכם נוכח ההכרות ביניהם?
ת. אני פניתי אליו במועד סמוך ליום הנישואין שלנו כדי לבדוק מה סטטוס ההסכם או במילים אחרות לבדוק האם ההסכם תקף או שצריך לתקן אותו ד"א זו הייתה גם בקשת פלונית.
ש. לתקן, למה זה לא כתוב בתצהירך, זה סיפור שנולד היום?
ת. כתבתי במפורש שההסכם לא חל על נישואין...
ש. אני שואל אותך עובדות, לא על טענות משפטיות, מתי פניתי לעורך דין ב' כדי להגיד שההסכם לא תקף?
ת. שאלתי את עו"ד ב' מה סטטוס ההסכם..
ש. והוא אמר לך שההסכם תקף?
ת. לא, הוא לא ענה.
ש. אתה חושב שכשאתם מתחתנים אתה חושב שההסכם לא תקף?
ת. כשאנחנו מתחתנים לא מיד אחרי החתונה אלא זמן קצר לאחר החתונה, פלונית ואני מדברים על נושא ההסכם, ופלונית אומרת במפורש שאנחנו משלמים חצי חצי בכל הוצאות הבית, המשכנתא והמסים וברור לכל בר דעת שחלוקת האחוזים בדירה איננה הגיונית ולא משקפת את המציאות.
ש. אתה מספר סיפורים בדים, תראה לי איפה זה כתוב בתצהירך שפלונית הסכימה איתך בחלוקת הדירה חצי חצי?
ת. אני מעיין כרגע בתצהיר ואני לא יודע אם זה כתוב בו. (מעיין זמן ממושך בתצהיר)
ש. אני אומר לך שזה לא כתוב?
ת. זו אינה גרסה שנולדה היום ואני חושב שאתה מתבלבל בין הצדדים כי כל מה שאני אמרתי זה אמת ורוב מה שפלונית אמרה זה לא נכון.
ש. אני רוצה להפנות אותך... אתה בתצהירך אמרת ש"בדרך ההתנהגות שלנו ראינו את זה...", ז"א שאם אתה אומר בדרך ההתנהגות זה משתמע ולא מפורש, סעיף 27 לתצהירך.. ?
ת. אמת.
ש. כרגע בעדותך אמרת שזה נאמר במפורש אך בתצהירך עולה כי הדברים במשתמע ולא נאמרו במפורש?
ת. כשאתה אומר זה נאמר במפורש למה אתה מתכוון... אני אומר שבדרך התנהגותנו לא ראינו בהסכם כמחייב.
ש. כשהדירה בק' נמכרת ונרכשת הדירה בר' אתה סבור שהחלוקה היה כבר חצי חצי.?
ת. כן. כל אחד מאתנו הוסיף מאות אלפי שקלים מכיסו וזה לא נרשם בשום מקום שזה משנה א היחסים בקשר לדירה.
ש. ז"א אתה חושב שההסכם מת, ואתה לא אומר לפלונית או לפחות אתה לא כותב בתצהירך שאתה אומר לפלונית שהיחסים בדירה בר' יהיו שונים מהדירה בק'?
ת. אני אומר יותר מזה, מכיוון שהדירה נרשמה חמישים חמישים, איזו סיבה יש לי להגיד לפלונית שהיחסים משתנים, הדירה נרשמת חמישים חמישים. מה צריך יותר מזה?"
(עמ' 20-21 ש' 34 עד 34)
55. אין בידי לקבל את גרסתו של האיש, ככל שסבור היה כי ההסכם אינו בתוקף לא היה עליו לכאורה לעשות דבר שכן לנוכח בטלות ההסכם חלות הוראות חוק יחסי ממון והחלוקה שוויונית. זאת ועוד, פנייתו של האיש לנוטריון בבקשה לשינוי ההסכם מלמדת את ההיפך הגמור, דהיינו שהאיש סבר שההסכם בתוקף ולכן מצא לשנותו, דבר שלא נעשה בסופו של דבר, לאחר שהובהר לו על ידי הנוטריון כי לצורך שינוי ההסכם יש צורך בהסכמת הצדדים שניהם, ומשהצדדים נשואים כעת, יהיה עליהם לאשר את ההסכם בבית המשפט.
56. העובדה שלאחר קבלת תשובת הנוטריון לא מצא האיש לפעול מלמדת על כך שהשלים עם המצב וכן מלמדת על כך שסבר אף הוא כי ההסכם מחייב את הצדדים, שהרי ככל שלא סבר כך ולא השלים עם המצב היה עליו לפעול לשינויו של ההסכם, דבר שלא מצא לעשות.
57. זאת ועוד, האיש טען כי האישה הסכימה אף היא באותו שלב כי דירת ר' שייכת לצדדים בחלקים שווים (דבר שהוכחש על ידי האישה). ככל שכך אכן היה המצב, אין כל הסבר לכך שלאחר שהתקבלה תשובתו של הנוטריון הצדדים לא פנו במשותף לשינוי ההסכם ואישור ההסכם החדש כנדרש על פי דין פני הדברים מלמדים על כך שגרסתה של האישה על כך שלא סברה כי יש לשנות את ההסכם מתיישבת עם העובדות לפיהן לא פנו הצדדים במשותף לצורך שינוי ההסכם. לעניין זה אם כך, מצאתי את גרסתו של האיש כי האישה הסכימה שהדירה שייכת להם בחלקים שווים כלא אמינה, בעוד גרסתה של האישה מתיישבת עם האופן בו פעלו הצדדים ולפיכך מאמינה אני לגרסתה.
58. אף טענת האיש כי ממילא הדירה רשומה על שם הצדדים בחלקים שווים ולפיכך לכאורה לא היה מקום לתיקון ההסכם אינה מתיישבת עם התנהגותו וגרסתו הוא.
ראשית, כפי שפירטתי קודם לכן גם דירת ק' נרשמה על שם הצדדים בחלקים שווים ואין מחלוקת כי חלקי הצדדים אינם שווים אלא עומדים על יחס של 23.5% לאיש ו- 76.5% לאישה כפי שנקבע בהסכם ומכאן שאין להקיש מאופן הרישום על חלקם של הצדדים.
שנית, ככל היה באופן הרישום בדירת ר' בלבד כדי ללמד על חלקם של הצדדים בדירה, ואין מחלוקת שהזכויות נרשמו בחלקים שווים, מה טעם מצא האיש לפנות לנוטריון ולבקש תיקון ההסכם?
לנוכח האמור מצאתי כי אין לקבל את גרסתו של האיש, והתנהגותו אינה עומדת בקנה אחד עם עיקרון תום הלב.
59. על כך יש להוסיף כי האיש עתר בתביעתו לפירוק השיתוף בדירה וברכב, רכב אשר שייך לאמה של האישה ורשום על שם האם וכן עתר לאיזון החובות שנטל על עצמו במסגרת חשבונותיו הפרטיים.
כן עתר למחצית משווי התכולה בדירה בה התגוררו הצדדים, לרבות תכשיטי האישה, אשר לכל הפחות ביחס אליהם הודה במהלך עדותו כי ניתנו לאישה רובם ככולם (למעט טבעת הנישואין) על ידי הוריה (עדות האיש בעמ' 28 ש' 28-35).
מנגד לא עתר האיש לאיזון הזכויות הסוציאליות של הצדדים.