פסקי דין

תע (ראשל"צ) 42958-04-19 אר' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב - חלק 2

09 יוני 2021
הדפסה

לא זו אף זו - אין חולק כי א' ערך הצוואה הראשונה (הוא עצמו הודה בכך). הצוואה הראשונה היתה הבסיס לצוואה השנייה למעט 3 שינויים. הוסף לכך כי גם השינויים נעשו ע"י מי מהנכדים או מי מטעמם (או א' טרם משלוח המייל לעו"ד צ' או בעלה של ל', מר י', בשיחת טלפון לעו"ד צ' אחרי שקיבל הוראות מ-א'). יוצא איפוא כי הנהנים ערכו הצוואה או למצער היו מעורבים התערבות ברף גבוה ופסול בעריכתה. העובדה כי א' הודה הלכה למעשה כי ערך עבור המנוח הצוואה הראשונה אך מחזקת הדברים במובן זה שאם הנכדים מצאו לערוך למנוח צוואה אחת מדוע לא ימצאו לערוך לו גם את הצוואה השנייה.

הפגם (הצורני) בצוואה

11. עסקינן בצוואה בפני רשות. סע' 22(א) לחוק הירושה מאפשר שני אופנים לביצוע צוואה בפני רשות - אמירת דבר הצוואה בפני הנוטריון או הגשת הצוואה לנוטריון. במקרה דנן לא נעשה אף לא אחד מאלו. נעשה מעין ערבוב תמוה של השניים. המנוח לא בא עם צוואה מוכנה והביא אותה בפני הנוטריון (האפשרות השנייה). הצוואה נשלחה כקובץ וורד לנוטריון ובוצעו בה שינויים. כמו כן, המנוח לא אמר דבר הצוואה לנוטריון אלא זה הקריא לו אותה וטען כי המנוח אישר אותה. יוצא אפוא כי הצוואה אינה עומדת בתנאי סע' 22 לחוק הירושה וגם מטעם זה דינה פסלות או למצער שינוי נטל הראייה בעניינה.

ויודגש - הנוטריון העיד (עמ' 10 שורות 19-21) כי הנוסח הרגיל של האימות הנוטריוני הוא שהמצווה קורא בפני הנוטריון את דבר הצוואה, אולם במקרה דנן הוא חרג ממנהגו, נהג אחרת והקריא הצוואה למצווה. יוצא איפוא כי לא התקיימה אחת החלופות בסע' 22(א) לחוק הירושה - אמירת דברי הצוואה בעל פה בפני הנוטריון או הגשת דבר הצוואה בכתב. התרשמתי, כאמור, כי מדובר היה במעמד קצר בו המנוח בעיקר הנהן בראשו.

לא זו אף זו - טפסי האימות הנוטריוני קבועים בתקנות ולא ניתן לסטות מהם. בנסיבות אלו בחר הנוטריון לרשום בטופס האימות את האפשרות של "הגיש לי המצווה את דברי הצוואה בכתב". ברם, אין בין הצדדים חולק כי המנוח לא הגיש לנוטריון דבר וחצי דבר במעמד הפגישה. הצוואה היתה מוכנה לפני כניסתו של המנוח למשרד.

השפעה בלתי הוגנת

12. מצאתי לפסול הצוואה גם בשל השפעה בלתי הוגנת.

13. סעיף 30 א' לחוק הירושה קובע כדלקמן:

"הוראות צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

14. הכלל הוא כי נטל ההוכחה לעניין ההשפעה הבלתי הוגנת מוטל על הטוען להשפעה כזו.

כל ספק בעניין זה פועל לטובתו של מבקש הקיום. כמות הראיות שתידרש לעניין זה הינה משמעותית.
ראו:
ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי [פורסם בנבו].

חשש לקיומה של השפעה בלתי הוגנת והעלאת סברות וחשדות בעלמא, תוך הסתמכות על העובדה שנושלו יורשים לטובת זוכים אחרים, אין בהם כדי להביא לבטלותה של הצוואה מטעם זה.
ראו:
ע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו (1) 48, 51).

15. הפסיקה, בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום פ"ד מ"ט (1)(331), קבעה ארבעה מבחנים המהווים מעין "נייר לקמוס" לבחינת השאלה האם היתה או לא היתה השפעה בלתי הוגנת בעריכת הצוואה, כדלקמן:

א. מבחן התלות והעצמאות - זהו מבחן של מידה, המבוסס על שני מושגים הפוכים, כאשר השאלה שבית המשפט צריך לתת עליה תשובה במסגרתו היא האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה השכלית-הכרתית והן מהבחינה הפיזית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר באותה תקופה מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטייה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה ולהיפך. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית. ייתכן שעצמאותו מבחינה שכלית-הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה כי חוסר העצמאות/התלות הפיזית לא גרע כלל מעצמאותו.

ב. מבחן התלות וסיוע - מקום בו מתברר כי המצווה אכן לא היה עצמאי ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו: אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון, אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת, שכאשר אנשים אחרים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי הוגנת.

ג. מבחן קשרי המצווה עם אחרים - מבחן משנה זה מסייע לבית המשפט לאמוד את מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה ללא קשר לגורם או לסיבה שהביאו לבידודו. עצם הבידוד של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה.

ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - היה הנהנה מעורב בעשיית הצוואה, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי זו הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק הירושה, יהיה במעורבות זו כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת או למצער שיקול רלבנטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

אשר לשימוש במבחנים הללו, כמו גם במבחנים נוספים שנגזרים או מתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון, נקבע כי הוא ייעשה בזהירות רבה, תוך הבנה שבתלות כשלעצמה אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה. לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה. הוא הדין בכל המבחנים האחרים. תלותו של המצווה בסיועו של האחר, אינה בהכרח שוללת את רצונו החופשי. כך הוא גם ביחס לבחינת קשריו של המצווה עם אחרים ואף בהסקת מסקנות מנסיבות עריכת הצוואה. כן נקבע כי לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו.

16. יישום המבחנים הנ"ל מעלה הסתברות ממשית כי המנוח היה תחת השפעה בלתי הוגנת של בתו ח' וילדיה.

א. מבחן התלות והעצמאות - המנוח היה צלול קוגניטיבית, אם כי סבל מאבדן זיכרון לטווח קצר. ברם, המנוח היה מוגבל פיסית. הנוטריון תיאר כי הוא לא יכול היה לעלות לקומה העליונה במשרדו. המנוח נעזר בעובדת זרה בביתו. הוא גם סבל מקשיי ראייה ושמיעה ולכן נדרש שהנוטריון יקריא לו הצוואה. נחה דעתי כי המנוח היה עצמאי במידה חלקית בלבד. התלות והקשיים הפיסיים גרעו במקצת מעצמאותו.

ב. מבחן התלות וסיוע - אין חולק כי המנוח נזקק לעזרת הזולת. היתה לו מטפלת זרה ו-ח' העידה כי נדרשה לסייע בטיפול בו בצורה אינטנסיבית. אין חולק כי כל נטל הטיפול נפל על כתפיה של ח' בלבד וגם מטעם זה מתקיים המבחן האמור. עולה כי בין המנוח ל-ח' נוצרה תלות מסויימת אם כי לא מלאה. תלות חלקית זו אך מעלה החשש להשפעה בלתי הוגנת.

ג. מבחן קשרי המצווה עם אחרים - נטען כי המצווה נהג לבקר את אחותו מספר פעמים בשבוע. מבחן זה אינו מתקיים איפוא.

ד. מבחן נסיבות עריכת הצוואה - מבחן זה מתקיים גם מתקיים בעניינינו, בשים לב למעורבותם הרבה של הנכדים בעריכת הצוואה (שאף, כאמור, מגיעה לסף בו ראוי להפעיל את סע' 35 לחוק הירושה).

17. מכל האמור לעיל עולה כי המנוח היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצד ח' בתו וילדיה.

תקנות הנוטריונים והאישור הרפואי

18. מעדות הנכדים עולה כי עת נתבקש עו"ד צ' לערוך למנוח צוואה, הוא ביקש אישור רפואי לכשרות לצוות. לא ברור מדוע התבקש האישור עוד טרם פגש עו"ד צ' את המנוח. עו"ד צ' טוען כי נהג כך משום שנאמר לו גילו של המנוח. עצם הגיל, לכשעצמו, אינו מוליד צורך באישור רפואי עפ"י תקנות הנוטריונים. יכול איפוא כי באותה שיחת טלפון נאמר לעו"ד צ' גם כי המנוח מתקשה מאד בתנועותיו ואף איבד חלק מיכולותיו הקוגניטיביות. האישור שצורף לצוואה נושא מועד בדיקה של כחודש לפני החתימה על הצוואה. הנכדים טוענים כי אישור זה הוא ליתר בטחון בלבד, היות והמנוח לא היה מאושפז בבית חולים ולא היה מרותק למיטתו. ברם, הפסיקה הרחיבה את המונח "מרותק למיטתו" גם לקשיים פיסיים בניידות וקשיים פיסיים אחרים (ת"ע 3982/93). אין חולק כי למנוח היו קשיים פיסיים של ממש. הוא הובא למשרד הנוטריון ע"י אחר. הוא לא יכול היה לעלות במדרגות למשרד והפגישה התקיימה בבית הנוטריון אשר מתחת למשרד. המנוח סבל מבעיות שמיעה וראייה. יוצא איפוא כי בקשת הנוטריון לאישור רפואי בנסיבות אלו אינה 'ליתר בטחון' כי אם כורח המציאות, התקנות והפסיקה שהרחיבה המושג "מרותק למיטתו". בנסיבות אלו נכון היה לעמוד על קיומו של אישור מיום החתימה על הצוואה, כקבוע בתקנות, ולא להסתפק באישור שניתן כחודש קודם לכן. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח גילו של המנוח והידיעה כי בגילאים אלו השינויים במצב הקוגניטיבי והפיסי תכופים ולעיתים מידיים.

הלכת החוטים השזורים

19. די בכל האמור לעיל ע"מ להביא לפסילת הצוואה השנייה. די בכל נתון, לכשעצמו, ובמיוחד המעורבות הרבה של הנכבדים, המגיעה, כאמור, עד לכדי עריכה של ממש של הצוואה, כדי להביא לפסילתה. יחד עם זאת, מצאתי לציין כי גם אם נקבע כי אין די בכל אחד מהגורמים לעיל (עריכת הצוואה, מעורבות אחרת בעריכתה, הפגם בצוואה, היעדר אישור רפואי והשפעה בלתי הוגנת) כדי להביא לפסילתה, הרי שראוי ונכון לטעמי בכלל הנסיבות כמפורט לעיל להביא לפסילתה באמצעות שימוש בהלכת החוטים השזורים (וראו למשל בע"מ 4459/14, עמ"ש 48729-03-19). הכלל הוא כי מצווה לקיים את רצון המת, אולם הצוואה השנייה אינה רצון המנוח.

20. ראוי לציין טרם נעילה כי בצוואה השנייה נרשם כי המנוח מדיר את אר' משום מצבה הכלכלי של ח'. ברם, אין בין הצדדים חולק כי מצבה הכלכלי הקשה של ח' היה גם במועד עריכת הצוואה הראשונה, בה לא הודרה אר'. אין לנכדים פתרון לכך, למעט הסבר כי גם בצוואה הראשונה ביקש המנוח להדיר את אר' אולם לא עשה כן משום התנגדותה. איני מקבל הסבר זה. זאת ועוד, הנכדים מדגישים כי המנוח היה מאוכזב מאד מכך שאר' אינה מסייעת בטיפול בו. לא ברור אם כך מדוע לא ציין זאת בצוואה. נתון זה היה קיים גם במועד הצוואה הראשונה אולם המנוח בחר בכל זאת להוריש גם לאר'. גם נתונים אלו מלמדים כי הצוואה השנייה אינה רצונו המלא והחופשי של המנוח.

21. סוף דבר כי שתי הצוואות נפסלות בזאת.
על הצדדים לעתור לצו ירושה עפ"י דין.
בשים לב לתוצאות ההליך, מחייב הנכדים בהוצאות משפט לטובת אר' בסך של 20,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום הפועל.
פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים.
המזכירות תסגור כלל התיקים.

ניתן היום, כ"ט סיוון תשפ"א, 09 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
חתימה

עובד אליאס

עמוד הקודם12