--- סוף עמוד 7 ---
זו שניהלה את המגעים מול בתי הספר, סיכמה את המחירים וקיבלה את התשלום תמורת הענקת זכות השימוש ביצירה וכיוצ"ב (עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 12-15) – לא נסתרה.
אשר להפרת הזכות המוסרית – בכתב התביעה טענה התובעת (לא באופן קונקרטי ביחס ליצירה זו או אחרת אלא באופן כללי) כי הופרה זכותה המוסרית בכך שלא ניתן לה קרדיט. אלא, שגם בעניין מתן הקרדיט לא פירטה התובעת את טענותיה בתצהירה. ודוק. מדובר בסביבת למידה בבית ספר. אין מדובר בפרסום של צילום או יצירה אחרת שמקובל לקרוא אותה על שם היוצר או לרשום את שמו בצידה (למצער לא נטען ולבטח לא הוכח אחרת ע"י התובעת. תשומת הלב בהקשר זה כי סעיף 46(1) מגדיר את הזכות המוסרית, בין השאר, כזכות היוצר כי שמו ייקרא על יצירתו "בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין"). בנסיבות אלו, ומשטענות התובעת גם בהקשר זה נותרו סתומות והיא כלל לא חזרה עליהן בתצהירה ולבטח לא פירטה אותן כמתבקש – לא מצאתי כי הוכחה טענתה כי נפגעה הזכות המוסרית שלה ביצירה.
בסיכומיה טענה התובעת לראשונה כי הופרה זכותה המוסרית ביצירה "מעגל השנה" שכן הוכח כי זו עוותה ע"י הפקה מחדש של קובץ המקור תוך עיוותו כדי להתאימו לקיר בנווה עוז (דהיינו בצורת עיגול ולא בצורת אליפסה, כפי שהיה במקור), וזאת בהסכמת כוכבה. טענה זו מהווה הרחבת חזית מובהקת, שכן לא זו בלבד שבכתב התביעה לא פורטו הטענות הקונקרטיות ביחס להפרת הזכות ביצירה, אלא שביחס לזכות המוסרית נטען במפורש כי הפרתה מתבטאת אך ורק באי מתן קרדיט (סעיף 32 לכתב התביעה). ממילא, לא ניתנה לנתבעות הזדמנות להתגונן מפני טענה זו, ולפיכך לא מצאתי להיזקק לה.
9. העולה מן המקובץ, כי דין תביעת התובעת בעילה של הפרת זכות יוצרים – להידחות.
תביעת הלשון הרע
10. עילת התביעה העיקרית של התובעת היא פרסום לשון הרע ע"י הנתבעות. הפרסום הוא תגובות שפרסמו הנתבעות בדף הפייסבוק של התובעת בזו הלשון:
הנתבעת 1 – כוכבה:
"מירב בר את חצופה, את יודעת להעתיק מהאתר של עדי וכוכבה, אין לך טיפה כבוד ויכולת ליצור לבד... אין לך מקוריות וזו בושה ואי כבוד להעתיק בלי סוף... זו פשוט גנבה. כך לא מעצבים סביבות למידה..."
הנתבעת 2 – עדי:
--- סוף עמוד 8 ---
"כוכבה לצערה לא יכולה להגיב היות ומירב בר, זו שלמדה את הכל מכוכבה ליקוורניק, מחקה אותה מהבושה.
מירב מעתיקה מאיתנו כבר כמה שנים טובות... והפעם עברה את הגבול. אין בעיה לקחת השראה – אך זו העתקה. מוזמנים לראות באתר שלנו ולהיווכח לבד (כתובת האתר)".
11. אין מחלוקת של ממש, כי מדובר בדברי לשון הרע, ואף לא יכול להיות ספק כי מדובר בדברים העלולים לפגוע בשמה הטוב של התובעת ובמשלח ידה.
הנתבעות טענו, כי הפרסום חוסה תחת הגנת אמת הפרסום וזאת מאחר והתובעת אכן העתיקה מיצירותיהן.
במאמר מוסגר יוער, כי בסיכומים הועלתה – אמנם בשפה רפה – גם טענה כי הפרסום מהווה "הבעת דעה" אולם הטענה לא נטענה בכתב ההגנה והיא מהווה, אפוא, הרחבת חזית, שלא מצאתי להיזקק לה.
12. אין צריך לומר, כי הנטל להוכיח את הגנת אמת הפרסום רובץ על הנתבעות.
כפי שציינתי לעיל, הצדדים למעשה ויתרו על חוות הדעת מטעמם כך שהראייה המרכזית לאורה יש לבחון את טענת הנתבעות להעתקה היא חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
בצד זאת אציין, כי הנתבעות נמנעו מלזמן לעדות עדים אשר יכולים היו לשפוך אור על טענתן כי התובעת העתיקה את יצירותיהן. כך, למשל, הנתבעות טענו בתצהיריהן, כי כאשר הגיעו לבית ספר ניר ונפגשו עם המנהלת, גב' נדיה חסון, הציגה להן האחרונה תמונות של היצירה "דוכן וסככה", ולשאלתן השיבה כי אלו הוצגו בפניה ע"י התובעת, אשר טענה שהעבודות בצילום הן שלה. ואולם, הנתבעות – חרף הזדמנויות שניתנו להן – לא הגישו תצהיר מטעמה של גב' חסון, ואף כי זו כתבה לבקשתן מכתב אותו צירפו לתצהיריהן, אין במכתב כל התייחסות, ולו ברמז, לטענה זו, אלא אך ורק להתנהלות הכללית בין הגב' חסון לנתבעות בכל הנוגע להתקשרות לעיצוב סביבת הלמידה. אציין, כי מכיוון שהעבודה שבוצעה ע"י הנתבעות עבור בית ספר ניר אינה קשורה כלל לתובעת, הרי שלתוכן זה של המכתב אין כל רלוונטיות לגדרי המחלוקת בין הצדדים בתיק זה. בנסיבות אלו, העדרה של כל התייחסות במכתב לנקודה מרכזית שבמחלוקת ואשר ביחס אליה – לטענת הנתבעות – הייתה לגב' חסון ידיעה ונגיעה ברורה, הוא תמוה ביותר. אני סבורה כי חסר זה, כמו גם אי זימונה לעדות ע"י הנתבעות, פועל באופן ברור לחובת הנתבעות.
--- סוף עמוד 9 ---
13. כעולה מן המובא לעיל, ביחס ליצירה "מעגל השנה" קבע המומחה, כבר בחוות דעתו הראשונה, כי זו עוצבה ובוצעה ע"י התובעת.
הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו הראשונה אך לא ביקשו לזמנו לחקירה נגדית. במצב דברים זה- ובהתחשב במעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט עפ"י הפסיקה – לא מצאתי כל בסיס לסטות ממסקנות חוות הדעת הראשונה בקשר עם "מעגל השנה".
ממילא, טענת הגנת אמת הפרסום שהועלתה ע"י הנתבעות, ככל שהיא נוגעת ליצירה זו, נסתרה גם מעדותה של גב' קראדי, אשר הבהירה מפורשות כי לא התובעת היא שביצעה את העבודה ב"נווה עוז", אלא שבוצעה הפקה חוזרת של היצירה, ע"י הדפסה של קובץ המקור שנמסר ע"י כוכבה למנהלת בית ספר "מרחבים", בהסכמתה, ולדברי העדה אף לאחר שמנהלת בית הספר "מרחבים" קיבלה אישור לכך מכוכבה. כזכור, בין המכתבים שצורפו לתצהיר הנתבעות היה גם מכתבה של גב' קאמי כהן, מנהלת בית ספר מרחבים, אך היא לא התייחסה במכתבה כלל לעניין זה. כך או כך, בסופו של דבר, אף כוכבה בעדותה לפניי הודתה, כי בניגוד לדברים עליהם הצהירה בתצהירה, כיום היא מסכימה כי התובעת אינה אחראית לשימוש ביצירה "מעגל השנה" בבית הספר עוז. למעשה, מעדותה לפניי (כמו גם מהעובדה שכבר לתצהיר עדותה הראשית צורף מכתבה של גב' קראדי בו נכתב מפורשות כי העבודה לא בוצעה ע"י התובעת), עלה כי כבר במועד הגשת התצהיר ידעה כוכבה שאין ממש בטענה כי מירב היא שביצעה את העבודה בבית הספר "נווה עוז" (ראו עמ' 26-28 לפרוטוקול ובעיקר עמ' 27 ש' 1-3).
משכך, הרי שטענות הנתבעות ביחס ליצירה "מעגל השנה" נסתרו ואין בהן כדי לסייע לנתבעות בהגנה מפני תביעת הלשון הרע.
14. בכל הנוגע לחוות דעתו המשלימה של המומחה, המתייחסת לטענות הנתבעות ביחס להעתקות שבוצעו ביצירות נוספות, העלו הצדדים טענות שונות, הנובעות מן העובדה שהמומחה, אגב הכנת חוות דעת זו, ערך בירור עובדתי, אשר שימש בסיס למסקנות המפורטות בחוות דעתו, וזאת אף שהתשתית העובדתית שנאספה על ידו במסגרת בירור זה לא עברה את כור ההיתוך של ההליך השיפוטי.
כפי שציינתי לעיל, בחוות דעתו בחן המומחה 3 יצירות אשר לגביהן טענו הנתבעות כי התובעת העתיקה מהן:
בכל הנוגע ליצירה "חלון ואדנית" קבע המומחה כי על אף קיומם של אלמנטים דומים, בהתחשב במכלול נסיבות העניין אינו מוצא כי קיים בסיס למסקנה כי הייתה העתקה.
--- סוף עמוד 10 ---
בכל הנוגע ליצירה "דוכן וסככה" – קבע המומחה כי קיים דמיון, אך עם זאת קיבל את הטענה כי מקור הדימיון בעובדה שהן התובעת והן הנתבעת נעזרו בביצוע היצירות הנדונות באותה מעצבת. מסקנה זו מבוססת על הבירור העובדתי שערך המומחה, במסגרתו הציגה לו התובעת הסכם בינה לבין המעצבת גב' ענבר מאור, אשר עיצבה עבורה את היצירה, שוחח עם גב' מאור אשר מסרה לו כי היא עיצבה יצירה דומה גם עבור הנתבעת, וכן בדק את העניין גם עם הנתבעות, כאשר בשיחה עימה, אישרה גם כוכבה כי עבדה בעבר עם ענבר מאור על יצירות דומות (הגם שלטענתה, גב' מאור ביצעה עבודת גרפיקה בלבד, על סמך רעיונות והנחיות של כוכבה עצמה).
בצד זאת, קבע המומחה, כי במסגרת הצעת מחיר ששלחה התובעת לבית ספר "צפרירים" בשנת 2014, עשתה היא שימוש בתמונה הלקוחה מאתר הנתבעות של היצירה "סופר", אותה הציגה כעבודה שלה.
בכל הנוגע ליצירה "עלה עלה שחפים" – קבע המומחה כי ביצירתה של התובעת "ציפורים" (שאין חולק שהיא מאוחרת ליצירת השחפים של הנתבעות) קיים דמיון שאינו מקרי ליצירת השחפים, אך חרף זאת לא קבע כי מדובר בהעתקה וזאת לאור ההסבר שקיבל כי מדובר בדרישת מזמין העבודה. למסקנה זו הגיע המומחה לאחר ששוחח עם התובעת, אשר מסרה לו כי חלק מהאלמנטים (הטקסט הזהה והשימוש בציפורי אוריגמי), מקורם בדרישות מנהלת האולפנה עבורה נעשתה העבודה. המומחה שוחח עם מנהלת האולפנה גב' ברק והיא מסרה דברים דומים ואף עלה כי כנראה ביקשה את ציפורי האוריגמי הספציפיות בעקבות חשיפתה ליצירת השחפים של הנתבעות. המומחה שוחח גם עם גב' גבה (פרוייקטורית דרכא אשר האולפנה משוייכת אליה), והיא אישרה כי המנהלת היא שהכתיבה רבות מן ההחלטות העיצוביות.
15. בכל הנוגע למסקנותיו בעניין היצירות "דוכן וסככה" ו"עלה עלה שחפים" עתרו הנתבעות בסיכומיהן לדחות את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, ולקבוע, על יסוד הדמיון הרב בין היצירות אותו ציין המומחה – כי התובעת העתיקה את יצירותיהן.
הנתבעות טענו, כי המומחה לא היה רשאי לערוך את הבירור העובדתי שערך, לשוחח עם העדות (ה"ה מאור, ברק וגבה), ולהסתמך על עדויותיהן.
אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעות.
16. ראשית, יש להדגיש, כי הנתבעות לא טרחו להפנות למומחה מטעם בית המשפט שאלות הבהרה בעקבות חוות דעתו המשלימה, ויתרו על זימונו לחקירה נגדית, ולא הגישו כל בקשה בעניין עד לפתח דיון ההוכחות. בנסיבות אלו, אף שאין לומר כי הנתבעות מושתקות ומנועות לחלוטין מלטעון כנגד חוות הדעת, הרי שהנכונות לשמוע טענות שאותן ניתן היה לברר או להסיר באמצעות אחד המנגנונים הללו – מצומצמת מאוד. כך,
--- סוף עמוד 11 ---
ככל שטוענות הנתבעות כי הבירור שנערך ע"י המומחה הביא למסקנות עובדתיות שגויות, לא הייתה כל מניעה להציף נושא זה בשאלות הבהרה או בחקירה נגדית, ובמידת הצורך אף לזמן את העדות אשר עימן שוחח המומחה לעדות בבית המשפט.
עפ"י ההלכה הפסוקה, אין מניעה כי המומחה יסתמך בחוות דעתו גם על עדויות ומסמכים שלא הוגשו במהלך המשפט, ואף כאלו שלא היו קבילים אילו היו מוגשים ע"י אחד מבעלי הדין. העובדה שמסמך או עדות הוצגו למומחה ונכללו בחוות דעתו אינה מכשירה אותם כראייה במשפט, אלא שהיא נבחנת דרך הפריזמה של חוות דעת המומחה, אשר לה בלבד ניתן המשקל הראייתי (רע"א 4842/20 עיריית אשדוד נ' אדמת הצבי השקעות בע"מ (9.9.20)).
בענייננו, ערך המומחה בירור עובדתי אשר הוא סבר כי הוא חיוני לו לצורך הסקת מסקנות בשאלה אם הדמיון בין היצירות בשני המקרים ("מרחב חשבון" של התובעת לעומת "דוכן וסככה" של הנתבעות; ו"ציפורים" של התובעת" לעומת "עלה עלה שחפים" של הנתבעות) מלמד על העתקה שבוצעה ע"י התובעת.
הנתונים העובדתיים שנאספו ע"י המומחה בעניין זה אינם חלק מחומר הראיות בתיק, אולם מסקנת המומחה במסגרת חוות דעתו – אשר התבססה בין היתר על נתונים עובדתיים אלו – היא ראייה העומדת בפני עצמה, ואשר עפ"י הדין וההלכה הפסוקה יש ליתן לה משקל בכורה.
ככל שסברו הנתבעות כי חוות דעתו של המומחה מבוססת על אדנים עובדתיים לא נכונים, פתוחה הייתה בפניהן הדרך להגיש כל בקשה שימצאו לנכון על מנת לערער את הבסיס העובדתי עליו נשענת חוות הדעת, אך הן לא עשו כן - לא בשאלות הבהרה, לא בזימונו של המומחה לחקירה נגדית, ולא בבקשה לזימון העדות להיחקר בבית המשפט. בחירתן של הנתבעות לנהוג כך פועלת לחובתן, והיא מחזקת את הסברה כי ככל שהיו עומדות על בירור עובדתי כאמור, לא היו ממצאיו תומכים בטענותיהן. לא ניתן לקבל, כי הנתבעות החרישו, לא העלו כל טענה ביחס לחוות הדעת המשלימה (אשר הוגשה כחודשיים קודם לדיון ההוכחות) ולא אפשרו למומחה ו/או לאותם גורמים עימם שוחח להגיב לטענותיהן, וכעת הן מבקשות לדחות את מסקנות המומחה, אשר אינן נושאות חן בעיניהן.
17. מעבר לכך אציין, כי גם לגופו של עניין לא מצאתי פסול בבירורים שנערכו ע"י המומחה ובמסקנות שהסיק משיחותיו עם המעורבות. אציין, כי בכל הנוגע לגב' מאור, הדברים שנמסרו מפיה למומחה הוצגו לנתבעות על ידו וניתנה להן האפשרות להתייחס אליהם ולהפריך אותם. כוכבה אף אישרה באזני המומחה כי אכן עבדה בעבר עם גב' מאור על יצירות דומות (אף כי לטענתה מידת תרומתה וחלקה ביצירה היו שונות). בכל הנוגע לגב'
--- סוף עמוד 12 ---
ברק ולגב' גבה ממילא לא היה בינן לבין הנתבעות או מי מהן כל קשר, כך שברי כי אין לנתבעות כל ידיעה ביחס לתהליך הזמנת העבודה שהתבצע בינן לבין התובעת.
על כך יש להוסיף, כי בכל הנוגע לטענה להעתקת היצירה "דוכן וסככה" ביסס המומחה את מסקנתו לא רק על בירוריו מול הגב' מאור, אלא גם על נתונים נוספים שנאספו על ידו, לרבות איתורן של יצירות רבות בעלות מאפיינים דומים (ראו נספח ו' לחוות דעתו המשלימה).
18. בנסיבות אלו, מצאתי כי אין יסוד לסטות ממסקנות המומחה בכל הנוגע לטענות הנתבעות כי התובעת העתיקה מהן את היצירות "דוכן וסככה" ו"עלה עלה שחפים". ממילא, גם ביחס ליצירה "חלון ואדנית", אין בסיס לדחיית מסקנות המומחה, ואף לא הועלתה כל טענה בעניין זה ע"י הנתבעות.