במאמר מוסגר אציין, כי ממילא, כאמור, הנטל להוכיח את הגנת "אמת הפרסום" מוטל על הנתבעות, כך שגם ככל שהייתי מקבלת את טענותיהן ודוחה את חוות דעתו המשלימה של המומחה, לא היה בכך כדי לסייע להן בהגנתן, משלא עמדו באופן פוזיטיבי בנטל המונח על כתפיהן להוכיח העתקה.
הפועל היוצא של האמור, כי בכל הנוגע ליצירות שנבחנו ע"י המומחה בעקבות הטענות שהועלו ע"י הנתבעות – אין בסיס לטענה כי התובעת העתיקה איזו מיצירות הנתבעות.
19. אשר למסקנת המומחה כי במסגרת הצעת מחיר שמסרה לבית הספר "צפרירים" באשדוד בשנת 2014, עשתה התובעת שימוש בתמונה של היצירה "סופר" שנלקחה מאתר הנתבעות, אותה הציגה כיצירה שלה - לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מצאתי כי בעניין זה אין מקום להסתמך על חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שכן הבירור שערך חורג מגדרי המינוי שהוטל עליו ומגדרי המחלוקת בין הצדדים כפי שנפרסו בתיק זה. ואפרט.
כזכור, בהחלטה מיום 25.10.2020 התבקש המומחה (בהמשך להחלטה מפרוטוקול הדיון שהתקבלה על דעת הצדדים) להשלים את חוות דעתו ביחס לטענות ההעתקה שהועלו ע"י הנתבעות, והנוגעות ליצירות "דוכן וסככה", "עלה עלה שחפים" ו"בית עם חלון ועליו אדנית תלת ממדית". על מנת ללמוד על תהליך ההזמנה, היצירה וההפקה של היצירות אותן הכינה התובעת והדומות לכאורה לשלוש יצירות אלו, שוחח המומחה עם התובעת והנתבעות, ובעקבות זאת פנה לגורמים השונים אשר היו מעורבים – לפי המידע שנמסר לו בעיקר מפי התובעת – בתהליך זה, ואשר המומחה סבר כי לצורך גיבוש עמדתו ומסקנתו בשאלה אם בוצעה העתקה רלוונטי לשוחח איתם. לעומת זאת, בכל הנוגע להצעת המחיר האמורה, אין מדובר במסמך אשר המומחה ביקש אותו או שהתברר
--- סוף עמוד 13 ---
בעקבות שאלות שהפנה למי מן הצדדים אגב עריכת חוות הדעת המשלימה. מדובר במסמך עצמאי אשר הנתבעות בחרו להציג למומחה מיוזמתן וללא קשר לטענות אותן התבקש לברר במסגרת חוות דעתו המשלימה, שהרי אין מדובר במקרה בו נטען כי להעתקה ואשר לגביו נדרשה מומחיות המומחה לצורך השוואה בין האלמנטים העיצוביים והיצירתיים על מנת לקבוע מה מקור היצירה והאם בוצעה העתקה.
הטענה כי התובעת ייחסה לעצמה יצירות של הנתבעת באופן הבא לידי ביטוי בהצעת המחיר לא נזכרה בהגנת הנתבעות או בתצהיריהם, בהם פירטו הנתבעות בהרחבה את טענותיהן בעניין ההעתקות שבוצעו לטענתן ע"י התובעת.
זאת ועוד, מדובר במסמך אשר לא הוצג ע"י הנתבעות ולא גולה על ידיהן במהלך ההליך כולו, המתנהל מזה כארבע שנים, וזאת אף שמדובר במסמך שהוא לכאורה דרמטי מבחינת הנתבעות. במהלך החקירה הנגדית, נשאלו הנתבעות הכיצד הגיע מסמך זה לפתע לידיהן ומה מקורו, והתשובות שמסרו היו בלתי משכנעות. כוכבה גמגמה ולא הייתה מסוגלת למסור הסבר ברור מתי, ממי ובאילו נסיבות הגיע לידיה המסמך, והיא שבה והסתכלה אל עדי כמייחלת לתשובתה; ואילו עדי – אשר נכחה באולם בזמן עדותה של כוכבה והייתה עדה לניסיונותיה הנואשים למסור הסבר לתהיות אלו – מסרה עדות תמוהה ובלתי משכנעת ביחס לאופן שבו הגיע המסמך לידיה. הנתבעות אף לא ביקשו לזמן כל עדים רלוונטיים בעניין זה.
בעדותה לפניי, טענה התובעת כי הצעת המחיר לא נערכה על ידה, ואין לה מושג מנין לקוח המסמך. ערה אני לכך, שההסברים שמסרה התובעת למומחה עת הציג לפניה את המסמך היו אחרים, אולם לאחר ששמעתי את עדותה נחה דעתי כי אכן באותו שלב הופתעה ע"י המסמך, לא זכרה במה מדובר ולא יכלה לשלול או לאשר כי אכן נערך על ידה.
אזכיר, כי בכל הנוגע לטענת אמת הפרסום הנטל לפרט את הבסיס העובדתי עליו היא מושתתת ולהוכיחו חל על הנתבעות.
בנסיבות אלו, ומכיוון שהטענות לגבי הצעת המחיר ששלחה התובעת לבית ספר צפרירים באשדוד בשנת 2014, ממילא לא היו חלק מהגנת הנתבעות בכל הנוגע לטענות ההעתקה שהועלו על ידיהן והמסמך לא הוצג מטעמן כראייה במסגרת ההליך – לא מצאתי לקבוע, על יסוד חוות דעת המומחה, כי הוכח כי במסגרת אותה הצעת מחיר הציגה התובעת את יצירת ה"סופר" של הנתבעת כעבודה שלה.
20. ממילא, גם אילו הייתי מקבלת את הטענה כי במסגרת הצעת המחיר הנדונה הציגה התובעת את יצירת ה"סופר" של הנתבעת כעבודה שלה, לא היה בכך כדי לבסס את טענת הנתבעות להתקיימות הגנת אמת הפרסום, וזאת בהתחשב בנוסח הפרסומים ולשונם.
--- סוף עמוד 14 ---
כעולה מן המצוטט לעיל, במסגרת הפרסומים כינו הנתבעות את התובעת "חצופה" קבעו כי "אין [לה] מקוריות", כי היא מעתיקה "בלי סוף" וזו "פשוט גנבה", ועוד נכתב כי התובעת "מעתיקה [מהנתבעות] כבר כמה שנים טובות".
ברי, כי גם אם במסגרת הצעת מחיר שהוכנה על ידה בשנת 2014 (שלוש שנים לפני הפרסומים) עשתה התובעת שימוש חד פעמי בתמונה שנלקחה מאתר הנתבעות, אין בכך כדי להצדיק את הפרסומים בנוסחם, לרבות השימוש במונח "גנבה" וחזרה מספר פעמים על כך שמדובר בהתנהלות שיטתית, הנמשכת כבר שנים, כאשר הרושם הברור העולה מן הפרסום הוא כי למעשה אין התובעת יוצרת דבר משל עצמה.
העולה מן המקובץ, כי לא עלה בידי הנתבעות להוכיח כי עומדת להן הגנת אמת הפרסום, ולפיכך דין תביעת התובעת בעילת הלשון הרע להתקבל.
גובה הפיצוי
21. לאור המסקנות אליהן הגעתי יש לבחון את שאלת גובה הפיצוי אותו יש לפסוק לתובעת.
בהלכה הפסוקה נקבע, כי בבואו לפסוק פיצויים בגין לשון הרע, על בית המשפט לבחון את
אופייה של הפגיעה ונסיבותיה, מעמדם של הפוגע והנפגע, תפוצת הפרסום, התנהגות הפוגע, התנהגות הניזוק ומעמדו קודם לפרסום ועוד (ראו, בין היתר, ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008)).
בענייננו, יש לתת את הדעת על כך שהנתבעות פרסמו דברים קשים, שננקטו בלשון פסקנית וחריפה, והפרסום בוצע בדף הפייסבוק של התובעת, המשמש אותה גם לצורך עסקה. הנתבעות פרסמו את הפרסום מבלי לברר קודם את העובדות. מאידך גיסא, יש ליתן את הדעת לעובדה שבהתחשב בראיות שהונחו לפניי, הרי שהפרסום לא היה חסר בסיס לחלוטין, שכן, לפחות בכל הנוגע ליצירה "עלה עלה שחפים", אכן נקבע כי התובעת יצרה יצירה הדומה לה דמיון שאינו מקרי, והנתבעות לא ידעו כי מי שאחראי לדמיון זה אינו התובעת אלא מזמין העבודה.
עוד יש להוסיף, כי לא הוצגו לפניי נתונים ביחס להיקף החשיפה של הפרסום, ואף לא הובאו ראיות בשאלה האם התובעת נקטה או יכולה הייתה לנקוט אמצעים להסרת הפרסום מהדף שלה. אי הבאת נתונים אלו פועלת לחובת התובעת, אשר הנתונים נמצאים בידיעתה, והיא תומכת במסקנה כי היקף החשיפה לא היה גדול.
--- סוף עמוד 15 ---
22. בנסיבות אלו, לאחר שנתתי למכלול נסיבות העניין ולגובה הפיצוי שנפסק במקרים דומים, מצאתי לפסוק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪.
23. אשר להוצאות המשפט.
התובעת הניחה לפניי ראיות המלמדות על כך שלצורך ניהול ההליך נשאה בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של כ – 85,000 ₪, בין השאר בגין אגרת בית משפט, שכר טרחתו של מומחה התובעת, חלקה בשכר טרחת מומחה בית המשפט, ושכר טרחת עו"ד.
הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בתביעתו זכאי להחזר הוצאותיו, כך שלא ייצא בחסרון כיס מעצם ניהול התביעה. בצד זאת, על סכום ההוצאות לעמוד ביחס סביר להיקף העניין, וכן יש ליתן את הדעת לפער בין סכום התביעה לבין הסכום שנפסק בסופו של יום.
בעניינו, חלק ניכר מן ההוצאות אותן הוציאה התובעת נדרש באופן ישיר לצורך הוכחת טענתה ביחס ליצירה "מעגל השנה" וכן לבחינת טענות הנתבעות ביחס להעתקה. ברובם ככולם של עניינים אלו קיבל המומחה מטעם בית המשפט את עמדת התובעת. בצד זאת יש להזכיר, כי מתחילת ההליך הציעה התובעת כי לצורך ייעול הדיון וחסכון בעלויות ימונה מומחה מטעם בית המשפט שמעמדו יהיה כשל מומחה מוסכם, והנתבעות דחו הצעה זו (ראו, למשל, פרוטוקול הדיון מיום 13.3.2019, עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 22-23). על כך יש להוסיף, כי אמנם במישור הסעד הכספי התקבלה התביעה רק בחלקה הקטן, אך במישור העקרוני המהותי התקבלה עמדת התובעת, ושמה הטוב נוקה.
מאידך גיסא, העובדה שתביעת התובעת נדחתה בעילת הפרת זכות היוצרים (אף כי עיקר ההוצאות שהוצאו בהליך לא היו בהקשרה של עילה זו) והפער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק בסופו של יום, תומכים במסקנה כי אין להשית על הנתבעות את מלוא הוצאות התובעת, אשר גבוהות עשרות מונים מסכום הפיצוי שנפסק.
לאחר שנתתי דעתי למכלול הנסיבות, מצאתי להורות כי הנתבעות יישאו בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 55,000 ₪.
סוף דבר
24. אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעות לשלם לתובעת, יחד ולחוד, סך של 15,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 55,000 ₪.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, י"ב אב תשפ"א, 21 יולי 2021, בהעדר הצדדים.
כרמית בן אליעזר