פסקי דין

תע (ק"ש) 15863-08-19 פלוני נ' פלונית - חלק 6

11 אוגוסט 2021
הדפסה

156. עוד נקבע בפרשת בוטו, כי פעולת שליחות עבור מצווה הנוגעת לעריכת צוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 להחוק (ראו: ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד 19 (1) (2000)). פעולה מצומצמת כלשהי של הנהנה, אינה הופכת אותו בהכרח למי שלקח חלק בעריכתה של הצוואה.

157. הנתבעת טוענת, כי האם הייתה מעורבת בעריכת הצוואה - פנתה ביוזמתה לעוה"ד **** וביקשה ממנה לערוך את השינוי בצוואה מבלי שהמנוח יישאל לדעתו ולעמדתו. משנשאלה עוה"ד **** אם שוחחה עם המנוח על מנת לוודא כי השינוי המבוקש בעקבות התקרית **** הוא גם על דעתו, השיבה –

ש. את כותבת שהתקשרה אליך **** **** וביקשה לשנות, **** לא דיבר איתך
ת. לא דיברתי עם ****. אני הכרתי את שניהם כזוג נשוי לכל דבר ונקבעה לאחר מכן פגישה איתם.
ש. ואז היא סיפרה לך על האירוע השני המאוד חריג שארע בין המתנגדת**** לבין **** האם. היא גם סיפרה לך מה קדם לאירוע הזה.
ת. היא סיפרה לי שההורים הזמינו את ילדיהם ונכדיהם לצאת לכפר נופש למספר ימים, משהו ב**** לא זוכרת באיזה בית מלון והם היו במסגרת נופש. לא סיפרה לי מה היה במשך יומיים בנופש אך רק אמרה שקרה מקרה מאוד חריג בו הבת נתנה סטירת לחי מאוד חזקה עד כדי כך שעפו לה המשקפיים מהפרצוף ליד הילדים והנכדים.
ש. ואז ביקשה להוציא את**** מהצוואות ההדדיות.
ת. כיורש אחר יורש ו**** הביע את הסכמתו. זו הייתה פגישה מקדימה.
ש. **** לא השתתף בשיחה זו
ת. בשיחת הטלפון **** לא היה אלא נכח בפגישה לאחר מכן. יתכן ש**** ישב לידה בעת שיחת הטלפון אבל אני לא דיברתי איתו, אני ניהלתי שיחה עם **** וביקשתי שתערוך בכתב את השינוי המבוקש בכתב ידה מאחר ומדובר בשינוי דרסטי וידעתי שזה יכול להתגלגל לבית המשפט ולכן ביקשתי את זה בכתב.
(עמ' 6 ש' 12-26)

158. עוה"ד **** הבהירה בסע' 9-10 לתצהירה ובחקירתה (עמ' 7 ש' 13-18, עמ' 8 ש' 28-31, 35) כי קיימה שתי פגישות ארוכות עם המנוח, בהן התרשמה כי המנוח היה צלול וכשיר לצוות וכי כך רצה שייעשה לאחר מותו, בעת חתימת הצוואה. ביום 04.09.17 נערכה הפגישה המקדימה בה סוכמו עיקרי הדברים (ראה נספח א' לתצהיר עוה"ד ****). אמנם בירור עמדת המנוח בפגישה המקדימה לא הוברר עד תום, אין אין בכך כדי ללמד שהצוואה לא שיקפה את רצונו. ביום 10.09.17 נערכה הפגישה השניה בה בטרם חתם המנוח על הצוואה – הקריאה לו עוה"ד **** את נוסח הצוואה החדשה, על מנת לוודא שהצוואה החדשה מבטאת את רצונו והמנוח הבין היטב את השינוי שבוצע (ראה סע' 20 ב לתצהיר עוה"ד ****).
כאמור, עדותה של עוה"ד **** לא נסתרה בחקירתה הנגדית והיא השתלבה ותאמה את מארג הראיות.

159. במקרה כזה יש לומר כי "הרי עורך-הדין ייפגש עם המצווה ויברר את רצונו, וכאשר עורך-הדין בעצמו אינו צד מעוניין בצוואה, הרי אין לחשוש כי יכניס איזו הוראה לצוואה מיזמתו מבלי שהיתה הוראה בנדון זה או לפחות הסכמה על כך מאת המצווה עצמו" (ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פד"י מ(3) 105, 108).

160. לטענתה הנתבעת סמיכות הזמנים – מתום החופשה במלון **** ביום 28.08.17 ועד שפנתה האם לעוה"ד **** בדבר השינוי בצוואה ביום 31.08.17 מעוררת חשד כי הצוואה נרקמה בין האם לעוה"ד **** מבלי לערב את המנוח. בנסיבות בהן המנוח הכיר את עוה"ד **** והיא ערכה את שתי הצוואות הקודמות על דעתו, פניית האם לעוה"ד **** היתה סבירה ומתבקשת ואינה מעוררת כל חשד. ככל שמעורבות האם מתמצית בפנייה לעוה"ד **** בנוגע לעריכת הצוואה, אין מדובר בפעולה הנכנסת בגדרו של סעיף 35 כאמור.

161. מהמפורט לעיל השתכנעתי, כי מעורבותה של האם בעריכת הצוואה, גם אם היא הייתה היוזמת לשינוי, לא היתה בעוצמה שהביאה לאיון רצונו האמיתי והחופשי של המנוח והצוואה ההדדית נעשתה גם על פי רצונו של האב.

הטענה לזיוף החתימה
162. הנתבעת טענה בסע' 27 ד' לסיכומיה ובעדותה כי האם נצלה את חולשתו של האב ואילצה אותו לחתום על הצוואה ולא מן הנמנע כי האם היא זו שחתמה על הצוואה (עמ' 21 ש'ב 30-36, עמ' 22 ש' 10) שכן החתימה שונה מהצוואות הקודמות. הנתבעת, עליה נטל ההוכחה, לא ביקשה מינוי מומחה לכתב יד לצורך בדיקה האם כתב היד על גבי הצוואה הוא כתב ידו של המנוח וכמו כן לא הציגה אישור הערכה גרפולוגית מטעמה, משכך דין טענה זו להידחות.

הוראות הצוואה תואמות את נסיבות המשפחה והיחסים בה:

163. הנתבעת הציגה תמונה של מערכת יחסים טובה ואוהבת עם הוריה ואחיה בבגרותה, לפיה באה לבקרם בשבתות ובחגים כפי שהעידה בחקירתה (עמ' 18 ש' 6-7, 17-19, 24-31) ואף הציגה תמונות מהנופש המשפחתי בהן נראה כי המשפחה היתה מלוכדת. מנגד טוען התובע כי ההורים ראו בו ובילדיו את המשפחה היחידה שהייתה להם משך השנים וכי הנתבעת בבגרותה נתקה כל קשר עם המשפחה ולראייה פתחה את תיק האימוץ שלה בגיל 18. מהתם להכא אין חולק כי מאז הנופש המשפחתי במלון ****, אשר נועד לאחד את המשפחה ולגשר על הפערים שנוצרו, לא יצרה הנתבעת קשר עם ההורים עד יום מותם, לא מצאה מקום להתנצל, להביע חרטה על התנהגותה וליישר את ההדורים עימם. עובדה זו מקבלת משנה תוקף נוכח הידיעה כי סופו של המנוח היה קרוב וכל יום יכול היה להיות היום האחרון לחייו. בחקירתה טענה הנתבעת כי ניסתה להתקשר טלפונית והאם חסמה את דרכה ואף הגיעה לביתם פעם אחת מבלי שנתנו לה להיכנס. לטעמי, לא ניתן לראות בניסיונות מעטים אלו, ככל שאכן התקיימו, ניסיון כן ואמיתי, בו השקיעה הנתבעת מאמץ לחדש את הקשר, לכל הפחות עם האב בערוב ימיו, אותו אב אשר לדבריה העניק לה אהבה עד ליום מותו. משנשאלה על כך בחקירתה השיבה –

ש. אבל אמרת שכן היית
ת. חודשים וחצי לפני שנפטר לא הייתי, מאז הארוע ב**** לא הייתי.
***
ש. ניסית לראות אותו אחרי ****
ת. כן, הרבה פעמים.
ש. איך ניסית
ת. הגעתי לשם.
ש. איפה זה כתוב
ת. לא כתבתי את זה. אבל הגעתי פיזית ל**** לאחר שחברה הקפיצה אותי לשם. ניסיתי ליצור קשר מספר פעמים טלפונית והגעתי פעם אחת עם חברה ל****, אני לא זוכרת מתי אבל משהו כמו בסוכות. הגעתי עד לדלת ולא פתחו לי, אמא לא פתחה.
ש. דפקת על הדלת ואביך בבית באותה תקופה כי טענת שלא יכול לזוז מהבית
ת. לא אני טענתי שלא יכול לזוז אלא **** טענה את זה.
ש. דפקת על הדלת ואף אחד לא ענה לך
ת. נכון
ש. ואז הלכת משם
ת. נכון
ש. זה מבחינתך ניסיון ליצור קשר
ת. אני אמרתי שמספר פעמים ניסיתי ליצור קשר ופעם אחת גם הגעתי לשם.
ש. ומאז לא ניסית יותר
ת. בטח שניסיתי אבל היא ניתקה לי את הטלפון כל הזמן בפנים, פעם אחת היא ענתה ושאלה מי זה אמרתי ש**** ואז היא חשבה שזו**** גיסתי, וכאשר הבינה שזו אני ניתקה לי. בחודש מרץ לאחר מכן אני מקבלת הודעה שאמא שלי גם מתנה (צ"ל מתה). אבל לגבי אבא אף אחד לא טרח להודיע לי, כאשר **** יודע את הכתובת שלי וגם שלח אליי את הצוואה לכתובת שלי.
(עמ' 22 ש' 17-18, 22-36 ; עמ' 23 ש' 1-6)

164. לטענת הנתבעת האם היתה אישה דומיננטית והאב סר למרותה ולשיטתה מערכת יחסים זו של שולט ונשלט והפחד מפני האם הם שהביאו את המנוח להיכנע לדרישותיה להדיר את הנתבעת מהצוואה. לשיטתה, אין זה סביר כי האב ינשל אותה מצוואתו, בעוד שהתובע גורס כי בין ההורים שררה אהבה והרמוניה וכל החלטה נעשתה בצוותא. התרשמותי היא כי היחסים בתוך המשפחה לא היו תקינים וזאת בלשון המעטה. הנתבעת נותקה, הלכה ולמעשה, מהמשפחה עוד בילדותה ויחסיה עם האם היו יחסים קשים מאד. ניסיונה של הנתבעת לשוות תמונה של משפחה נורמטיבית עם קשרים חמים לא צלח. לא מן הנמנע כי יחסו של האב אל הנתבעת היה טוב יותר, או פחות גרוע, מזה של האם, אך מהמכלול עולה כי מערכת היחסים לא הייתה תקינה, גם לא עם האב עצמו, והדברים הגיעו לשיאם באירוע שהתרחש במלון קיבוץ ****. מדובר באירוע שלא ניתן להפריז בחריגותו. אלימות פיסית של בת כלפי אמה המבוגרת וככל הנראה גם אלימות מילולית כלפי האם והאב גם יחד, מהווים נסיבות חריגות ויוצאות דופן במידה כזו, היכולות להסביר את רצון ההורים לשנות את צוואתם. קל וחומר כאשר גם לפני אותו אירוע היחסים היו קשים ומרוחקים. האב נכח באירוע, עגמת הנפש העצומה שנגרמה לו בעקבות התקרית, האכזבה שחווה לאחר האירוע משהנתבעת לא התנצלה בפניו חרף מצבו, העובדה כי הנתבעת לא מצאה את כוחות הנפש ואת הרצון להתנצל בפני הוריה על התנהגותה, כל אלה מלמדים על הניתוק הקשה ביחסים, שהניסיון לחדשם במלון ****, הביא למפח נפש כבד להורים, מפח נפש שהביא אותם לשנות את צוואתם.

165. ניתן לשאול האם אירוע אחד, חריג ככל שיהיה, יש בו הצדקה להדיר יורש טבעי מירושתו. אלא שבמקרה זה האירוע החריג הגיע על רקע של יחסים לא תקינים בלשון המעטה מזה שנים רבות, שהאירוע החריג היה מעין שיא של אותם יחסים רעועים ובמידה רבה היה בו יותר מהכלל מאשר היוצא מהכלל.

166. בהקשר זה של תחושת הצדק או המוסר ביחס לצוואה יש לחזור לדבריו של כב' השופט חשין בע"א 1212/91 קרן לב"י ואח' נ' פליציה בינשטוק ו-4 אח', פ"ד מח(3), 705, שם קבע כי:

"התעלמות מרצונו של המת יש בה מידה גדושה של פאטרנליזם – אפשר אף פגיעה בכבוד האדם – ויהיו מי שיוסיפו ויאמרו, כי יש בה בהכרעה לא-מעט התנשאות וארוגנטיות: שהחי יקבע את גורלו של המת, על אף שהמת הביע רצונו – בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים – כיצד יחולק רכושו לאחר-מותו. בעודו בין החיים החליט פלוני על מעשיו כרצונו, ואיש לא אמר לו מה יעשה; עתה, משהלך לעולמו, החי מחליט עבורו, ובניגוד לרצונו המפורש’ ומקציני-בלשון יאמרו, הנה נתקיימה בנו האמירה: כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת".

סוף דבר:
167. ההתנגדות נדחית. שוכנעתי כי המנוח היה צלול בעת עריכת הצוואה וחתימתו עליה וכי תוכן הצוואה שיקף את רצונו החופשי והאמיתי.

168. ניתן להבין ללב הנתבעת המתקשה להשלים עם צוואת המנוח. אולם בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המצווה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כפי שבחר. תפקידו של בית-המשפט לבחון האִם המנוח היה כשיר לצוות בעת עריכת הצוואה והאם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה ובעניין זה כאמור המסקנה המתבקשת היא כי צוואת המנוח משקפת נכוחה את רצונו.
169. לאור האמור ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוח מיום 10.09.2017.
170. התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימת בית המשפט.
באשר להוצאות המשפט: משנדחתה ההתנגדות אין מנוס מפסיקת הוצאות. יחד עם זאת נסיבותיו של תיק זה אינן קלות. זוג הורים שבחר לאמץ שני ילדים ולבנות משפחה, כאשר בפועל המשפחה לא תפקדה כמעט מראשיתה ולמרבה הצער גם אקורד הסיום של התא המשפחתי היה צורם במיוחד. לפיכך אני סבור כי יש לפסוק הוצאות מתונות התואמות את ההליך ואת הצדדים המעורבים. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור תיק זה.
ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, ג' אלול תשפ"א, 11 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

רן ארנון

עמוד הקודם1...56