בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
ת"א 38157-06-17 וילנצוק נ' יוחאי
לפני
כבוד השופט דורון חסדאי
התובעת
שירה וילנצ'וק
ע"י ב"כ עו"ד אלדד אפרוני
נגד
הנתבע
שמעון יוחאי
ע"י ב"כ עו"ד בן־ציון ליפשיץ
פסק דין
1. לפניי תביעת התובעת לסעד הצהרתי בגדרה נתבקש בית המשפט בין היתר להצהיר, כי יפוי הכוח הבלתי חוזר שנחתם על ידי התובעת ביום 28.8.16 נחתם שלא כדין ובכל מקרה הוא בטל, וכי הערת האזהרה שנרשמה על דירתה – גוש 6620 חלקה 43 תת־חלקה 108 (להלן: "הדירה") – לטובת הנתבע ביום 5.9.16, נרשמה שלא כדין ויש להורות על מחיקתה מפנקסי הרישום.
--- סוף עמוד 2 ---
רקע 'היסטורי' בתמצית
2. בראשית ימי התביעה הגישה התובעת ביום 18.6.17, תובענה על דרך המרצת פתיחה לסעד הצהרתי, בגדרה נתבקש בית המשפט להצהיר בין היתר כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע, כמו גם ייפוי הכוח שנעשה לטובתו, בטלים ומבוטלים.
3. ביום 24.10.17 הגישה התובעת בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתו נתבקש בית המשפט בין היתר להורות למשיב 2 דאז (מיכאל מור) או למי מטעמו להימנע מלעשות כל שימוש בייפוי הכוח שניתן לו ואשר בוטל על ידי התובעת זה מכבר ביחס לדירה, וכן להורות לו או למי מטעמו להימנע מלעשות כל עסקה או דיספוזיציה בדירה.
4. בהחלטה מיום 24.10.17 בבקשה לסעד הזמני (מס' 21), נדחתה הבקשה בשים לב לעובדה שהמשיבים 2 ו־3 שצוינו בה (מיכאל מור ואבי אבן צור) כלל אינם צד להליך העיקרי, ומשכך ככל שמבוקש סעד זמני נגדם, יש לתקן אף את המרצת הפתיחה ולהכלילם במסגרתה.
5. במקביל, ביום 24.10.17 הגישה התובעת בקשה לתיקון המרצת הפתיחה בדרך של הוספת משיבים. במסגרת בקשה זו התבקשה הוספת ה"ה מיכאל מור ואבי אבן צור כמשיבים נוספים. בהחלטה שניתנה ביום 24.10.17 נעתר בית המשפט לבקשה להוסיף את המשיב 2 (מיכאל מור) כמשיב נוסף. התובעת נדרשה להגיש המרצת פתיחה מתוקנת הכוללת את המשיב 2 ופירוט עובדתי נדרש לגביו, נתמך בתצהיר. עוד הודגש בהחלטה כי עם הגשת המרצת הפתיחה המתוקנת יידרש בית המשפט לבקשה לסעד הזמני ביחס למשיב 2.
6. ביום 25.10.17 הגישה התובעת המרצת פתיחה מתוקנת, בגדרה נתבקשו סעדים כנגד המשיבים 1 ו־2 (הנתבע כאן ומר מיכאל מור).
7. ביום 29.10.17 הגישה התובעת בקשה לצו מניעה זמני אף כנגד המשיב 2. בקשתה נענתה בחיוב, בהתאם להחלטת בית המשפט מאותו יום. ראוי להבהיר כי כנגד הנתבע (המשיב 1) ניתן צו מניעה – בהסכמה – כבר ביום 5.7.17.
8. יצוין כי עוד ביום 17.10.17 הגישו עורכי הדין מ' פלג וא' בר־גיל (להלן: "המבקשים") בקשה דחופה למתן הוראות (מס' 20). בבקשה צוין כי כבר ביום 2.6.17 התקשרו הם והתובעת בהסכם מכר לרכישת מלוא הזכויות בדירה (ר' נספח א לבקשה; נספח י למוצגי התובעת) ותוקפו של ההסכם הותנה במחיקת הערת אזהרה אשר נרשמה לטובת הנתבע. לדברי המבקשים, כל שטוען לו הנתבע כנגד התובענה הוא שהוא נתן לתובעת כספים בסך 350,000 דולר שלא הוחזרו לו. לפיכך הוצע כי הסכום הנ"ל, השנוי במחלוקת בין הצדדים, יופקד על ידי בקופת בית המשפט כחלק מיתרת התמורה שעליהם לשלם לתובעת בגין הדירה וזאת כנגד מחיקת הערת האזהרה, כך שהם אף יוכלו לשלם לבנק (בנק לאומי – שלזכותו רשומה משכנתה) את הסך של כ־715,000 ₪.
9. בדיון שהתקיים ביום 15.11.17 נדונה בקשה מס' 20 של המבקשים, לה התנגד הנתבע, לפי שלדבריו הוא צפוי לחלוק עם התובעת בתמורה שתתקבל ממכירת הדירה מעל סכום של 1 מיליון דולר. בית המשפט לא מצא לצרף את המבקשים כ'בעל דין חיוני' בהליך או ככאלה שנוכחותם דרושה על מנת לאפשר לו לפסוק ולהכריע ביעילות בכל השאלות הכרוכות בתובענה, וזאת בשים לב בין היתר לעובדה כי הם היו מודעים לרישומה של הערת האזהרה לטובת הנתבע במועד בו ערכו את הסכם המכר עם התובעת בחודש יוני 2017.
10. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק ביום 24.1.18, ניתן בהסכמה פסק דין ביחס למשיב 2, מיכאל מור, כמבוקש במבוא המרצת הפתיחה המתוקנת בס"ק א–ג בעמוד 2 לכתב
--- סוף עמוד 3 ---
התביעה, וזאת בלא פסיקת צו להוצאות. כן גובשה הסכמה עם ב"כ הנתבע, לפיה יוגש כתב תביעה מתוקן וההליך יועבר להידון בסדר דין רגיל (ר' גם החלטת בית המשפט מאותו יום, עמוד 7 לפרוטוקול).
כתב התביעה המתוקן – טיעוני הצדדים בקצירת האומר
11. בכתב התביעה המתוקן נתבקש בית המשפט להצהיר כדלקמן:
א. כי הערת אזהרה שנרשמה לטובת הנתבע על זכויות הבעלות של המבקשת בדירה נרשמה שלא כדין ולהורות על מחיקת הערה זו מפנקסי הרישום.
ב. כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר שחתמה התובעת לטובת הנתבע ביום 28.8.16, נחתם שלא כדין ובכל מקרה הוא בטל ומבוטל.
ג. כי האמור ב"כתב ההבנות" שנחתם ביום 28.8.16 בין הצדדים וכל מסמך אחר שהתובעת חתמה לטובת הנתבע באותו מועד ו/או בסמוך לאותו מועד, ככל שחתמה, אינו אמת וכי בכל מקרה הם בטלים ומבוטלים.
ד. כי האמור ב"תצהיר/אישור על קבלת כספים" מיום 14.9.16 ו/או ממועד בסמוך למועד זה שהתובעת חתמה עליו בקונסוליה הישראלית בגיאורגיה, אינו אמת ובכל מקרה הוא בטל ומבוטל.
ה. לחלופין, להצהיר כי הנתבע הפר בהפרה יסודית את התחייבויותיו החוזיות והאחרות כלפי התובעת, ועל כן וככל שהשתכללו בין הצדדים חוזים מחייבים, אלו בטלים ומבוטלים.
12. התובעת טענה בכתב התביעה, בקליפת האגוז, כי בשבוע האחרון של אוגוסט 2016 או בסמוך היא נפגשה לראשונה עם הנתבע, הראתה לו את הדירה ומשהבין הנתבע את מצב חובותיה ואת התמורה לה היא מצפה ממכירת הדירה, טען בפניה כי הוא בעצמו אינו מעוניין לקנות את הדירה אך יהיה מעוניין לעזור לה למכור אותה בהיותו סוחר קרקעות גדול בירושלים ובעל ידע וקשרים לעשות כן. לדבריה, הובטח לה על ידי הנתבע שעד מכירת הדירה הוא ידאג לכיסוי מלוא החוב לבנק לאומי ולהעברת הכספים שהתובעת נדרשה להם באותה עת בגיאורגיה, ובעתיד כשתימכר הדירה היא תוכל להחזיר לו את הכספים שישולמו על ידו והיא תשלם על הטרחה שטרח בגין כל אלו. התובעת מדגישה כי עד מועד הגשת התביעה שום דבר מהבטחותיו של הנתבע לא קוים וממילא לא הועבר לה על ידו או על ידי מי מטעמו סכום כסף כלשהו (ר' סעיפים 10–12).
13. התובעת מציינת כי לאחר הפגישה הראשונה ופגישה קצרה נוספת, ביקש ממנה הנתבע להתלוות אליו ביום 28.8.16 לעורך דינו בירושלים, שם טען בפניה כי עליה לחתום באותו מעמד על תצהיר שיבטל את יפוי הכוח שניתן למיכאל מור ולחתום על יפוי כוח לנתבע ועל מסמך נוסף "שיאשר כביכול שהיא קיבלה כספים מהנתבע (דבר שהיה שקר), כשהעתק מכל אלו היא לא קיבלה, כשהנתבע מבטיח מאידך, כי מיד לאחר מכן הוא יעביר לה כספים בימים הקרובים ממש..." (ר' סעיף 13 לכתב התביעה ונספחים ה–ז). התובעת מדגישה כי היא מעולם לא קיבלה מהנתבע סכום מהסכומים שננקבו על ידו כאילו הוא העבירם לה, לא טרם קיומה של הפגישה אצל עורך הדין בירושלים ולא לאחריה, לא במכונית ולא בכל מקום אחר, לא במזומן ולא באמצעות שליח ולא בהעברה בנקאית (ר' סעיף 14).
--- סוף עמוד 4 ---
14. עוד טענה התובעת כי הנתבע הגיע לגיאורגיה ודאג שהיא תחתום על מסמך בקונסוליה הישראלית, שגם העתקו נמנע מלהשאיר בידיה, ומייד לאחר חתימת המסמך מיהר לדרכו ומאותו מועד היא לא נפגשה עימו, לא בגיאורגיה ולא בארץ. התובעת מציינת כי האמור בתצהיר/אישור שנחתם בקונסוליה אינו אמת, שכן היא לא קיבלה מהנתבע או מאחר תשלום כלשהו, לא בישראל ולא בגיאורגיה, לא לשיעורין ולא בשלמות (ר' סעיפים 25–26 ונספח ח).
15. בהמשך מציינת התובעת כי התגלה לה לתדהמתה כי ביום 5.9.16 רשם הנתבע הערת אזהרה על הדירה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין (להלן: "החוק") בדבר הימנעות מעשיית עסקה. לדבריה, מבירור שערכה עולה כי הערת אזהרה נרשמה בגין מסמך שכותרתו "התחייבות להימנע מלעשות עסקה" שנערך כביכול בוים 5.9.16 בירושלים בינה לבין הנתבע ושנחתם מצידה על ידי הנתבע בהתאם לייפוי הכוח (ר' סעיפים 30–31 ונספחים ט1–ט3). התובעת מדגישה כי היא לא ידעה על המסמך הנ"ל בעת עריכתו או חתימתו וממילא לא הסכימה לו, ועל קיומו נודע לה רק לאחר שנודע לה על רישומה של הערת האזהרה שלא כדין (ר' סעיפים 32–33).
16. בפרק ב2 בכתב התביעה, שכותרתו "טעמים למחיקת הערת האזהרה", טענה התובעת בין היתר ובקצירת האומר כדלקמן:
א. ביחס למסמך הקרוי "התחייבות להימנע מלעשות עסקה" כי המסמך שיצר את הערת האזהרה, שנוצר כביכול ביום 5.9.16 ואשר הוגש ללשכת רישום המקרקעין בתל אביב הינו מסמך מזויף שנערך כחלק ממעשי המרמה של הנתבע והוא נחתם שלא על דעתה ושלא בהסכמתה.
ב. לדבריה, הנתבע לא הודיע לה על מסמך זה או על כוונתו לרשום הערת אזהרה לטובתו, וממילא היא לא הסכימה לרישום הערת האזהרה, לא בכלל ולא בהתאם לייפוי כוח שהיא לא קיבלה עותק ממנו, וממילא היא לא הבינה את תוכנו או את משמעותו המשפטית והוא הוצא ממנה במרמה או תוך הטעייתה.
(ר' בהרחבה סעיפים 44–54).
17. בפרק העוסק ב"ביטולם של ייפוי הכוח" ו"כתב הבנות" וכל מסמך אחר שנחתם על ידי התובעת בפני עו"ד יוסף בן שמואל, מציינת התובעת כי היא הוחתמה על ידי הנתבע אצל עורך הדין על יפוי כוח ועל כתב הבנות, כשלטענתה שני מסמכים אלו נחתמו על ידה ללא שהבינה את תוכנם או את משמעותם המשפטית ובכל מקרה האמור בהם אינו נכון וממילא היא זכאית לבטלם (ר' בהרחבה סעיפים 55–56).
18. לעניין המסמך שכותרתו "תצהיר/אישור על קבלת כספים" טוענת התובעת כי מסמך זה הוצא ממנה במרמה או מתוך טעות, הטעיה, אילוץ או כפייה ודינו להיות בטל. לדבריה, מסמך זה נוצר כחלק ממזימה שרקם הנתבע, שביקש להכין לעצמו מראש "ראיות". התובעת מדגישה כי מעולם לא קיבלה מהנתבע, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, את הסכומים הנקובים במסמך בסעיפים 1 ו־3 (700,000 דולר = 2 x 350,000 דולר), לרבות לא את הסכום הנקוב בסעיף 5 (350,000 דולר) וממילא הנתבע לא פרע למיכאל את הסכום הנקוב בסעיף 2 (100,000 דולר). התובעת אף מדגישה כי הנתבע מעולם לא קיבל חזקה בדירה ולא נהג בה מנהג בעלים (ר' בהרחבה סעיפים
57–61).
--- סוף עמוד 5 ---
19. התובעת מדגישה וטוענת כי לנתבע אין זכות מהותית לרשום הערת אזהרה. לדבריה שני יסודות הכרחיים לרישומה של הערת אזהרה והם: התחייבותו של בעל המקרקעין וזיהוי העסקה אותה התחייב בעל המקרקעין לעשות או להימנע מלעשות במקרקעין. לדבריה, אף לא אחד מיסודות אלה התקיים ברישום הערת האזהרה מושא ההליך דנן: היא כבעל המקרקעין לא התחייבה בכל התחייבות שהיא וממילא לא נעשתה כל עסקה בדירה. לדבריה, בכל מקרה אין בלשון המסמך כדי ליצור מניעתה של עסקה למכירת הדירה לצדדים שלישיים ללא הסכמת הנתבע
(ר' בהרחבה סעיפים 62–67).
20. עוד טענה התובעת כי יש למחוק את הערת האזהרה הואיל ובטלה עילת ההערה. לטענתה, לחלופין בלבד, רישום הערת האזהרה נעשה במועד בו בטלה עילת ההערה באופן שיש להורות על ביטול הרישום שלה. עניינה של הערת האזהרה במצב דברים עובדתי כביכול, דבר המוכחש, בו צריכה להתקבל הסכמת הנתבע למכירת הדירה, ובפועל לא הותנו כל תנאים למתן הסכמה זו או למועד ביטולה (ר' בהרחבה סעיפים 68–70).
21. הנתבע בכתב הגנתו המתוקן טען בין היתר ובתמצית כי תביעה "...הבאה כנגד מסמכים ברורים ומפורשים שנחתמו בפני עו"ד, נוטריון, קונסול ישראלי, אינה יכולה להתקבל ולעמוד". לדבריו, אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חותם ובמה התחייב, וחזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. הנתבע מוסיף ואומר כי כאשר עניין לנו במסמכים בעלי חשיבות, ההיגיון מחייב כי החתימה עליהם לא נעשתה בהיסח הדעת, והנטל להוכחת טענה מהסוג שמעלה התובעת – לבטלותו של החוזה – הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי. לשיטת הנתבע, בין המסמכים שאת ביטולם מבקשת התובעת ישנם מסמכים נוטריוניים ועל פי ההלכה קיימת חזקה שהנוטריון מילא את חובתו כהלכה, ונטל כבד רובץ על הצד הטוען כי יפוי כוח שנחתם על ידו בפני נוטריון לא הוסבר לו כראוי.
22. לטענת הנתבע, הסכמת הצדדים הייתה כי הוא ייתן לתובעת סכום כסף שיעזור לה בסילוק חובותיה בגיאורגיה ובתמורה יקבל את הזכות הראשונית לרכישת הדירה במחיר של 1 מיליון דולר, ואם הוא לא יהיה מעוניין ברכישת הדירה, הוא יטפל במכירת הדירה והצדדים יחלקו באופן שווה את הרווח שיישאר ממכירת הדירה לאחר סילוק כל החובות שרבצו עליה. הנתבע אינו מכחיש כי לא מכר את הדירה עד מועד מתן צו המניעה, משום שלא הצליח לקבל עבורה מחיר ראוי, והוא מוסיף וטוען כי נתן לתובעת במזומן סך של 350,000 דולר, וזאת ביום 28.8.16, והתובעת אישרה בחתימתה כי קיבלה סכומים אלו ממנו (ר' סעיף 5).
23. הנתבע מציין כי הוא הגיע לגיאורגיה ביום 14.9.16, לאחר שהתובעת עזבה את הארץ ביום 29.8.16, ואז הלכה התובעת לקונסול וחתמה על מסמכים "והיחסים נמשכו כסדרם", דבר המהווה סימן לכך שלא הייתה כל תרמית וטענה זו היא המצאה מצד התובעת (ר' סעיף 10).
24. לעניין התצהיר שנחתם בקונסוליה בגיאורגיה טוען הנתבע כי מי שביקש חתימת מסמך זה הייתה התובעת, שעמדה לטענתה מול לחצים מצד מיכאל מור שדרש ממנה קיום התחייבויותיה כלפיו, היא הכתיבה את נוסח המסמך, היא תיאמה את הפגישה עם הקונסול, הלכה לקונסוליה, חתמה על המסמך והביאה את המסמך החתום לנתבע בלא כל כפייה. הנתבע מדגיש כי ניסיונה של התובעת להציג עצמה כ"אישה כנועה וחסרת אונים ונתונה להוראות" מטעמו השתלב עם רצונה ליצור מסכת עובדתית שתתאים לנרטיב שלה – דבר שלא היה ולא