פסקי דין

תא (ת"א) 38157-06-17 שירה וילנצ'וק נ' שמעון יוחאי - חלק 6

25 אוגוסט 2021
הדפסה

שילה: איזה כסף שימי? איזה כסף?

שימי: שאני הפסדתי בהליך הזה.

שילה: איזה כסף?

שימי: אני אשב איתך על זה... אני אשב איתך." (עמוד 26, שורות 25–29; עמוד 27, שורות 1–3).

104. כזכור, סעיף 132 לחוק קובע כי בית המשפט רשאי למחוק הערת אזהרה אם הוכח להנחת דעתו שעילת הערה בטלה וממילא מבוטל הסכם ההתקשרות עם הקונה שאז תבוטל עימו גם ההערה שנרשמה מכוחו (ר' ע"א 3/78 וינברד נ' רוקמן (פורסם בנבו, 25.4.79); ע"א 3909/09 מוסדות מאקווא בני ברק נ' אגודת בית מדרש מאקווא (פורסם בנבו, 3.4.12), פסקה 24ב)).

--- סוף עמוד 23 ---

105. בסופו של יום לאחר בחינת הראיות שבאו בפני ושקילת העדויות שנשמעו, מסקנת בית המשפט הינה שלעת הזו כל שרישום הערת האזהרה מבטיח הוא את פירעון התשלום בסך של 350,000 דולר, שנתן הנתבע בידי התובעת כחלק מההסדר החוזי/הכספי שביניהם.

106. מצב דברים זה ומסקנה זו תואמים למעשה אף את עמדת הנתבע אשר הבהיר בעדותו בין היתר כי "..." ניסיתי בכל דרך אפשרית לשים את שירה בפוזיציה שהיא תבין שהיא לא יכולה להוציא אותי אחורה.היא לא יכולה אחרי שהיא לקחה ממני כסף, לקחה ממני מזומן...באה להתהפך עלי ...ואני לא היתה לי ברירה...את לא יכולה להוציא אותי מהערת האזהרה בדירה , עד שאת לא מסיימת איתי" (עמוד 190 שורות 21-12). נכון למועד פסק הדין ניתן לקבוע בבירור כי "הסיום עם הנתבע" פירושו המעשי הינו רק תשלום הסך של 350,000 $ (שניתן בירושלים), שהוא העילה היחידה להותרת רישום הערת האזהרה על כנו.

107. הנתבע לא הוכיח ולו בבדל ראיה קיומו של הסכם מכר (אחר) שנכרת על ידו עם צד ג, ואשר מאוחר יותר כאילו בוטל (עקב מכירת הדירה על ידי התובעת לאחרים). כך למשל נשאל הוא מדוע לא צירף העתק של הסכם מכר נטען זה, תשובתו:"...לא ראיתי לנכון" (לעניין זה ראה עדותו המתחמקת, התמוהה והבלתי מספקת בעמוד 189 שורות 34-27 ובעמוד 190 שורות 6-1).

108. הנתבע לא הוכיח תשלום כלשהו של 'פיצוי מוסכם' לאותו רוכש (צד ג) עלום, בגין ביטולו של ההסכם הנטען, שדבר קיומו לא הוכח.

109. התובעת ציינה בשיחתה עם הנתבע (מושא תמלול ט3) בין היתר כי הוסכם ביניהם כי הנתבע יצור "...עסקה שתהיה פחות או יותר במיליון דולר" (עמוד 10 שורות 9-5 ) וכי היא נתנה בידו"...למכור ולעשות את העיסקה שהיא הכי הוגנת לכולם" (עמוד 17 שורה 4). בסופו של יום ונוכח הראיות שבאו בפני אין חולק כי הנתבע לא יזם או ביצע עיסקה כלשהי מכל סוג שהוא בדירה.

110. הנתבע לא הוכיח ולו בבדל ראיה כי נגרמו לו הפסדים או נזקים כתוצאה מההסדר החוזי שגיבש עם התובעת, למעט תשלום הסך של 350,000 דולר ביום 28.8.16, אשר את דבר קבלתו ממנו אישרה התובעת במספר כתובים.

111. אין חולק כאמור כי הנתבע לא שילם תשלום כלשהו בגין הדירה והקשור אליה או בגין חובותיה של התובעת לאחרים, לרבות ובמיוחד למיכאל מור (ר' גם עדות הנתבע בעמוד 224 שורות 34-12; עדות מור באשר לחובות התובעת הנטענים התלויים ועומדים כלפיו בעמוד 45, שורות 14–18; עמודים 49–50; עמוד 68, שורות 3–8).

112. אין אף חולק כי הנתבע לא שילם ואין בכוונתו לשלם למור את חובות התובעת כלפיו. "הערבות המיומרת" שנטל הנתבע ביחס לחובות התובעת למור, אין בה כל ממש עובדתית ומשפטית. המדובר בגרסה מופרכת שכל תכליתה להמציא טעם נוסף להותיר רישום הערת האזהרה על כנו.

113. לא למותר לציין כי אפילו מיכאל מור – 'הנערב המיומר' – כלל אינו יודע ולא מודע כי הערת האזהרה, הרשומה לטובת הנתבע, "מבטיחה" אף את פירעון חוב התובעת לו.

מור נשאל בעניין זה באורח חזיתי ומפורש ותשובותיו מטה מדברות בעד עצמן:

עו"ד אפרוני: אני שואל אותך שאלה פשוטה, האם הערת האזהרה שנרשמה על הדירה, היא גם לטובתך?

מר מור: ברור שזה נקרא שמה? שאם לא הייתה הערת אזהרה הדירה הזאתי הייתה נמכרת והייתי מפסיד את הכל כבר. אז אני מאוד שמח שיש הערת אזהרה ואני מתחנן

--- סוף עמוד 24 ---

גם שיכניסו אותי להערת אזהרה הזאתי. או אתה, השופט, ייתן פסק דין להכניס אותי להערת אזהרה.

כב' השופט: שאלה אחרונה.

מר מור: אני חייב להיות הערת אזהרה פה, אני חייב, כבוד השופט, שתיתן החלטה, בבקשה.

כב' השופט: שאלה.

עו"ד אפרוני: נגיד,

מר מור: מי ישלם לי, שימי? אני אסמוך על שימי? לא דיברתי איתו שנתיים.

עו"ד אפרוני: אבל אתה לא סומך עליו?

מר מור: אני לא סומך על אף אחד, במיוחד לא עליך. לחצת יד לעורך דין שלי שאתה מביא לי את מה שמגיע לי, הלם ולא עמדת בזה.

(עמוד 111 שורות 34-20)

ובהמשך:

עו"ד אפרוני: תגיד לי, כן או לא,

מר מור: אני מבקש שתיכתב מעכשיו הערת אזהרה לטובתי, אתה מודה שמגיע לי כסף, נכון?

כב' השופט: תודה מר מור, תודה מר אפרוני, שאלה אחרונה בבקשה.

עו"ד אפרוני: לא, יש לי כמה שאלות. אני רוצה לשאול אותך ככה,

מר מור: תשאל אותי.

עו"ד אפרוני: האם הערת האזהרה ותענה לי בכן או לא, האם הערת האזהרה שנרשמה על הדירה של שירה היא גם לטובתך?

מר מור: ממש לא

עו"ד אפרוני: ממש לא?

מר מור: ממש לא, אני רואה את זה,

כב' השופט: תודה.

מר מור: אני רואה שזה לא לטובתי, כי אם זה היה לטובתי, זה גם היה עוזר לי, היית עוזר לי,

כב' השופט: תודה.

(עמוד 112 שורות 31-14).

114. אין בידי הנתבע עילה של ממש להותרת רישום הערת האזהרה על הדירה למעט כבטוחה לפירעון הסך של 350,000 דולר. אחרת – בהינתן האמור מעלה – לא הוכח על ידי הנתבע.

115. כל העילות ו'הטעמים' שהעלה הנתבע, כמפורט מעלה, על מנת להצדיק הותרת רישום הערת האזהרה לטובתו (פרט להבטחת החזר התשלום בסך 350,000 דולר) נתבררו כטענות שווא חסרות כל ממש ונטולות ביסוס משפטי. זאת ועוד רישום הערת האזהרה לא בא להבטיח פירעון 'הפסדים 'דמיוניים ובלתי מוכחים של הנתבע, או 'רווחים' שחשב הוא שירוויח מרכישתה בעצמו או ממכירתה על ידו, פעולות שלא יצאו אל הפועל.

116. אין כיום חולק והנתבע מודה בכך - בהודאת בעל־דין – כי הוא לא רכש ואין בכוונתו לרכוש את הדירה. מכאן שאין עוד תוקף ומשמעות להוראת סעיף 30 ליפוי הכוח הבלתי חוזר כעילה להותיר את רישום הערת האזהרה על כנה, מחמת הטעם של 'רכישה עצמית' ע"י מיופה הכוח (ר' עדותו בעמוד 186 שורות 34-25 ; עמוד 187 שורות 4-1 ועמוד 188 שורות 2-1 ושורות 17-14).

117. התרשמותו של בית המשפט לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת הראיות שבאו בפניו הינה, כי הנתבע מנסה לכאורה לנצל לרעה באורח בוטה וציני את מצב הדברים בו הדירה כבר נמכרה לעוה"ד פלג ובר־גיל מחד, ועובדת קיומה של הערת האזהרה לטובתו אשר מונעת את

--- סוף עמוד 25 ---

העברת הבעלות על השם הקונים והשלמת העסקה מאידך, תוך נסיון (לכאורה) לסחוט מהתובעת סכומי כסף ניכרים מעבר לסך של 350,000 דולר, כערכו דהיום.

118. כך למשל טען הנתבע כי התובעת חייבת לו שניים וחצי מליון ₪, לדבריו "...1,500,000 אני שמתי ויש לי עוד רווח 1,000,000 ש"ח אז זה 2 וחצי" (ר' עמוד 191, שורות 31–34; ועמוד 192, שורות 1–4). בשיחתו כאמור עם ב"כ התובעת (ר' התמלול ט2) דרש הנתבע כזכור בעבור סילוק הערת האזהרה תשלום ב"סדר גודל" של מיליון דולר "...אל תתפוס אותי במילה. תגיד אמרת 1,000,000 ופתאום אתה אומר 1,100,000 או 950 [...] סדר גודל" (שם, עמוד 23, שורות 1–5).

119. בית המשפט זה אינו יכול ליתן 'הכשר' למהלך חסר תום לב שכזה ואין להסכים עימו.

על סף סיום

120. עם תום השיחה בין התובעת לנתבע מושא נספח ט1, מתועדת בתמלול החל מעמוד 18, שורה 17, שיחה של התובעת עם "דובר" (שהאזין ככל הנראה לשיחה) שזהותו לא פורטה. בתמלול מתועדים בין היתר כי דברי הדובר בפני התובעת "...אבל את חתמת על יפוי כוח [...] כמו עשיית עסקה [...] כן. על מה, לא הבנתי על מה אתה צריך להציג מסמכים חוזים. כל מה שהוא יכול להציג זה מה שהוא חתם מכוח הייפוי כוח ואת המסמכים האלה שהיא נתנה כסף"

(עמוד 20, שורות 24–27; עמוד 21, שורה 1) הדברים – דברי 'הדובר' – מדברים בעד עצמם ולא מצאתי צורך לפרשם (ר' גם עמוד 14 לתמלול שורת 25-11).

121. בניגוד לרושם שניסו התובעת ובא כוחה לטעת, התרשם בית המשפט כי התובעת, בעלת המראה השברירי והעדין, היא אישה דעתנית, בעלת כושר שכנוע, אשר ידעה בכישרון רב ליצור קשרים עם אנשים ולרתום אותם למטרותיה שלה , קשרים שהניבו לה בין היתר תמורות כספיות ואחרות. על כל פנים סבורני כי אין המדובר במי שהינה חסרת אונים, קלה להולכה בכחש ואשר לא הבינה את תוכן ומשמעות המסמכים עליהם חתמה (ר' גם תמצית קורות חייה, לימודיה ועיסוקיה כמובא בעמוד 137 שורות 34-8 ועמוד 138 שורות 5-1).

סוף דבר

122. בפרשת גדלוב לעיל אף נפסק:

מכל מקום יודגש, כי השאלה על מי מוטל נטל השכנוע רלוונטית ככלל רק מקום בו בעלי הדין לא הציגו ראיות, או מקום בו לאחר הערכת מכלול הראיות שהונחו בפני בית המשפט, נקבע כי כפות המאזניים מעויינות, דהיינו שקיים "ספק שקול" (ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 400-399 (2001); אליהו הרנון "כיצד על שופט לנהוג כאשר אינו יודע אם להאמין לתובע או לנתבע?" הפרקליט כא 415 (תשכ"ה)). כלומר, מקום בו ניתן להגיע להכרעה על פי התשתית הראייתית שפרשו הצדדים בפני בית המשפט, ולקבוע כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על משנהו – וכך ראוי שיעשה במרבית המקרים, אלא אם כן, מטעמים טובים שיפורטו, לא ניתן לעשות כן – השאלה על מי מוטל נטל השכנוע היא ככלל חסרת נפקות (עניין המגן, בעמ' 36) (שם, פסקה 11).

123. בענייננו אנו ונוכח כל המובא לעיל באתי לכלל מסקנה כי כפות המאזניים אינן מעויינות וכי לא קיים "ספק שקול". על כל פנים גם אם היו המאזניים מעויינות הרי

--- סוף עמוד 26 ---

שעדין דין התובענה היה להידחות לפי שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע (המוגבר) אשר רבץ עליה והתשתית הראייתית שהובאה על ידה לתמוך בטענותיה – כנגד תוכנם של מסמכים מפורשים החתומים על ידה – לא היה בה די כלל ועיקר.

124. יתרה מזו ובנוסף, הנטל אשר מוטל על התובעת במקרה שלפנינו, הינו נטל מוגבר במיוחד – בו היא לא עמדה – לפי שאת טענותיו מבססת היא אף על רמייה שלכאורה ביצע הנתבע כלפיה. אומנם במשפט אזרחי עסקינן, אך הלכה פסוקה היא, כי "בית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה יותר קרובה לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מירמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה, פ"ד לח(4) 253, 257 (1984); ע"א 373/89 מסרי נ' ח'לף, פ"ד מה(1) 729, 742 (1991); "עול ההוכחה לעניין טענת המירמה רובץ על הטוען זאת, ועול זה הינו כבד למדיי" (ע"א 51/89 האפוטרופוס הכללי נ' אבו חמדה, פ"ד מו(1) 491, 501 (1992); "לעניין טענת רמייה מוטל על בעל דין המטיל דופי בחברו נטל מיוחד באשר למשקל הראיות שעליו לערום בפני בית המשפט..משקל ראיות כבד במיוחד" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, 615 (1993); ע"א 3546/10 אליהו מישאלי נ' אולגה קליין (פורסם בנבו, 18.4.12); ע"א8398/17 תאופילוס ג'אנופולוס, פטריארך הכנסייה ואח' נ' Berisford Investments Limited ואח' (פורסם בנבו, 10.6.19) פסקה 19 סיפה).

125. לא מצאתי בטיעונים אחרים שהעלו הצדדים או בשיקולים אחרים שהובאו כדי לשנות מתוצאת פסק הדין לגופו של עניין (ר' ע"א 578/17 יבלינוביץ נ' פרטנר תקשורת (פורסם בנבו, 18.11.18); ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן (פורסם בנבו, 2.9.18); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 25.3.10); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (פורסם בנבו, 11.8.08)).

126. בסופו של יום, לאור כל המפורט בהרחבה בפסק הדין, שמיעת כל העדויות ובחינת הראיות ומשקלן "כפרי של ניתוח ההיגיון בשילוב עם התרשמות של חושים" (ר' בג"צ 2684/12 התנועה לחיזוק הסובלנות נ' היועמ"ש (פורסם בנבו, 9.12.15), פסקה נא) והסתכלות אף על התמונה בכללותה במבט רחב, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות, בכפוף לאמור בסעיף 127 להלן.

127. בהתאם לסמכות המוקנית לבית המשפט מכוח הוראת סעיף 132 לחוק, הנני מורה כי הערת האזהרה מיום 5.9.16 הרשומה לטובת הנתבע על הדירה, תמחק בכפוף לפירעון התשלום שנעשה ביום 28.8.16 בסך 350,000 דולר (על פי השער היציג הראשון הידוע במועד הסמוך לתשלום) ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד מועד הפירעון המלא בש"ח בפועל.

128. צו המניעה אשר ניתן בהסכמה ביום 5.7.17 מבוטל. הביטול יכנס לתוקפו ביום 1.11.21 שעה 12:00.

--- סוף עמוד 27 ---

129. הערובה להוצאות שהפקידה התובעת בסך 40,000 ₪ בהתאם להחלטה מיום 29.1.18 (כערכה המשוערך דהיום), תשמש לתשלום הוצאות הנתבע בהליך. המזכירות תעביר את מלוא הסכום המופקד לנתבע, באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

דורון חסדאי

עמוד הקודם1...56