בית הדין האזורי לעבודה תל אביב
סע"ש 18862-07-17
31 אוקטובר 2021
לפני:
כב' השופט אלעד שביון
נציגת ציבור (עובדים) גב' אורלי סרוסי גרטי
נציג ציבור (מעסיקים) מר אבי איילון
התובעת פי.אם.אס טכנולוגיות אילת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ליאת שושן ברק
–
הנתבעת אלונה שמילה
ע"י ב"כ עו"ד יעל חיון
(על פי מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי)
פסק דין
1. לפנינו תביעת מעסיקה כנגד עובדת, סוכנת מכירות בתפקידה, בטענה כי היא גנבה סודות מסחריים שלה, הטעתה במכוון את לקוחותיה במטרה ליטול חלק מהפעילות העסקית שלה עבור חברה מתחרה והפרה את חובת תום הלב והאמונים שבין עובד ומעסיק, בשיתוף פעולה עם מנכ"ל התובעת לשעבר. ולכן, דורשת היא סעדים הצהרתיים וכספיים עקב הנזקים שנגרמו לה לדבריה עקב כך.
העובדת מכחישה מכל וכל את המיוחס לה.
רקע עובדתי:
1. התובעת היא חברה פרטית משפחתית המספקת פתרונות מיגון וכיבוי אש בפרויקטים של בניה מכל הסוגים וידועה בכינויה המסחרי "פילו אש" (להלן גם: "החברה").
מייסד החברה, מר דוד פילו (להלן גם: "דוד"), עוסק בתחום שנים רבות. במועד שמיעת ההליך החברה הייתה מצויה בבעלות בנותיו של המייסד, גב' סיגל טלקר (להלן גם: "סיגל") וגב' נטלי אבן (להלן גם: "נטלי").
2. הנתבעת (להלן גם: "אלונה") עבדה בחברה בתפקיד סוכנת מכירות החל מיום 19.3.14 ועד לחודש מאי 2017, משך שלוש שנים וחודשיים.
3. בתקופת העסקתה חתמה אלונה על הסכמי עבודה עם החברה בהם נקבע, בין היתר, כי היא מתחייבת לשמור על סודיות המידע העסקי של החברה וכן שלא להתחרות בחברה במהלך תקופת העסקתה ועד 12 חודשים לאחר מכן.
4. ביום 15.5.17 הודיעה אלונה לחברה בהודעת מייל על התפטרות מתפקידה תוך מתן הודעה מוקדמת.
5. ביום 21.5.17 שלחה החברה מכתב התראה לאלונה בו היא נדרשת לחדול מכל קשריה עם מר חנן פילו, בנו של מייסד החברה ומנכ"ל החברה לשעבר (להלן: "חנן"), או עם החברה שהקים העוסקת גם היא בענף מיגון וכיבוי אש, התנהלות המהווה לדברי החברה הפרת התחייבות חוזית שלה.
6. בנוסף וסמוך לאחר מכן, פנתה החברה לבית דין זה בבקשה דחופה למתן סעדים זמניים כנגד אלונה, חנן והחברה בבעלותו – "חנן פילו אש הבנים בע"מ" (סע"ש 54125-05-17).
בדיון שהתקיים ביום 8.6.17 בבקשה לסעדים זמניים נמחקה אלונה מההליך וכן, בין הצדדים התגבש הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרתו נקבע כי חנן והחברה שהקים מתחייבים שלא לפנות לפרויקטים של החברה המפורטים ברשימה שצורפה לפסק הדין וזאת עד ליום 10.12.17. להלן חלק מאותן הסכמות אליהן הגיעו הצדדים שקיבלו כאמור תוקף של פסק דין:
"1. המשיבים או מי מטעמם, או בשמם, מתחייבים שלא לפנות לפרויקטים של המבקשת המפורטים ב"נספח א'" שהוגש לבית הדין, למעט פרויקט "דניה סיבוס – מגדלי דניה השוק הסיטונאי בת"א שי נאמן" (שורה שניה מהסוף – נספח א').
בנוסף, המשיבים מתחייבים שלא לפנות לפרויקטים הבאים של המבקשת: הנמל 36 ת"א (עץ + פלדה), סוהו נתניה (תעלות + פלדה + מחסומים), בית הלימה כותל מערבי פלדה, אולם דגם הכותל פלדה, בי"ח ליס פלדה, בית חולים וולפסון - קופת חולים כללית - תעלות.
התחייבות זו תעמוד בתוקף עד ליום 10.12.17.
אשר לפרויקט בבית לקסוס (מחסומים), ידוע לצדדים כי הוגשו הצעות מחיר ללקוח מטעם המבקשת והן מטעם המשיבה 2 וכל צד שומר על טענותיו ביחס לנזקים שנגרמו או ייגרמו למי מהצדדים.
2. מובהר שככל שאחד מהלקוחות או הפרויקטים שפורטו ומופיעים בנספח א' ו/או בסעיף 1 לעיל, יפנו למשיבים או למי מטעמם ויבקשו מתן שירותים לפרויקטים, המשיבים יהיו רשאים להגיש הצעות מחיר, ולבצע את הפרויקטים גם בתקופה שעד ליום 10.12.17.
3. הצדדים שומרים על כל טענותיהם הן לעניין נסיבות סיום ההעסקה של המשיב 1 וכל תביעה אחרת.
...".
7. חרף האמור, טוענת החברה כי אלונה, חנן והחברה המתחרה שבבעלותו המשיכו במעשיהם המעוולים כלפיה תוך שימוש בסודותיה המסחריים והפרו גם את הוראות פסק הדין כאמור בהליך הזמני תוך שהם פנו מיוזמתם ללקוחות החברה והתקשרו עמם שלא כדין לביצוע עבודה. על הרקע האמור הוגשה התביעה שלפנינו.
8. במקביל, הגישה החברה גם תביעה בבית המשפט המחוזי מרכז (ת.א. 16608-08-17).
עיקר טענות הצדדים:
9. לטענת החברה, א. אלונה חברה למנכ"ל החברה לשעבר, חנן פילו, שערק ממנה והקים חברה מתחרה והחליטה לעבוד גם היא בחברה המתחרה, חברת חנן פילו – אש הבנים בע"מ. בחברה המתחרה הועסקה אלונה באותה תפקיד ממש, כאשר היא עושה שימוש בהצעות מחיר אותם שלחה במסגרת עבודתה בתובעת וסוגרת את העסקה תחת שם החברה המתחרה מבלי להביא לידיעת הלקוחות כי מדובר בחברה שונה מזו שניהלו עמה משא ומתן בחצי השנה שקדמה לכך. עסקינן בשיתוף פעולה מכוון וזדוני בין מנכ"ל החברה לשעבר, עובד מהבכירים שבחברה ובנו של מייסד החברה לבין סוכנת המכירות שריכזה את תחום המכירות של החברה להקים עסק מתחרה.
ב. החמור מכל הוא שאלונה וחנן פעלו להקמת החברה המתחרה תוך הטעייה חמורה ביותר של הנהלת החברה ותוך הצגת מצג שווא כאילו הם ממשיכים ליטול חלק בפעילות העסקית של החברה, זאת באמצעות היעדרות מהעבודה בתירוץ כוזב של מחלה וביצוע המעשים הפסולים במקביל. וכך, ניסו אלונה וחנן (ובחלק מהמקרים אף הצליחו) לגנוב ציוד, סחורה, עובדים, לקוחות, סודות מסחריים וספקים.
ג. אלונה גנבה סודות מסחריים מהחברה אליהם נחשפה במסגרת עבודתה כגון הצעות מחיר ספציפיות, רשימות לקוחות אליהם יצאו הצעות מחיר כולל נתוני הצעת המחיר ומחירונים ועשתה בהם שימוש אסור תוך העברתם לצדדים שלישיים ושימוש במידע על מנת להטעות את הלקוחות ולגנוב אותם מהחברה.
ד. במעשיה אלה, הפרה אלונה את חובת תום הלב והאמונים שבין עובד למעסיקו, וכן את התחייבותה הכתובה בהסכמי עבודתה להגבלת חופש העיסוק ולשמירה על סודיות, הפרה מובהקת ובוטה.
אלונה גם התעשרה שלא כדין על חשבון החברה וכן הפרה את הוראותיו של חוק עוולות מסחריות, התשנ"א-1999.
ה. מעשיה של אלונה וחנן בהטעיית ציבור לקוחות החברה והתחזות לעובדי החברה תוך שימוש בשמה המסחרי, בהצעות המחיר שלה ובפורמטים שלה עולה גם לכדי ביצוע עבירות פליליות של התחזות, קבלת דבר במרמה וביצוע עוולות אזרחיות. דוגמאות ללקוחות החברה בפניהם התחזו השניים הם: ברזידה, חברת דורות בניה, חברת אפקון ועוד. אלונה וחנן גם ביצעו את פרויקט "סוהו נתניה" תוך הפרה בוטה של הצו השיפוטי שניתן ביום 8.6.17 האוסר עליהם לפנות ללקוחות התובעת בהתאם לרשימה קיימת.
ו. לפיכך, דורשת החברה השבת כספים מאלונה ו/או פיצוי החברה בגין נזקים שנגרמו באחריותה ובמעשיה הישירים של אלונה והם: פיצויים מכוח הפרת חובת תום הלב והנאמנות, הסודיות ואי התחרות בסך של 50,000 ₪; פיצוי מוסכם כקבוע בהסכם עבודתה בשיעור הסכום אותו קיבלה אלונה בכל תקופת העסקתה בגין הגבלת התחרות והסודיות החלות עליה בסך של 27,335 ₪; פיצויים והשבה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט בסך של 20,000 ₪; צו למתן חשבונות על מנת שהחברה תוכל לכמת את תביעתה ברכיב זה; ופיצוי מכוח הפרת חוק עוולות מסחריות בסך של 100,000 ₪.
בנוסף, דורשת החברה פיצויים על נזקים נוספים או הוצאות אחרות שלטענתה הסבה לה אלונה והם: פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך של 5,807 ₪; פיצוי בגין אי השבת ציוד לחברה (מכשיר נייד) בסך 2,300 ₪; פיצוי בגין יתרת הלוואה בסך של 9,237 ₪; פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לחברה נוכח סירובה להשיב את רכב החברה באופן שאילץ את החברה לתפוס את הרכב ולשכפל את המפתחות בסך של 5,832 ₪ ופיצוי בגין תשלום דוחות חניה שקיבלה החברה במהלך תקופת העסקתה בסך של 9,700 ₪.
בצד זאת, הבהירה החברה כי היא קיזזה משכרה האחרון של אלונה את הפיצוי המוסכם מכוח הסכם העבודה בגין הפרת חובותיה, פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי השבת הציוד אליה ואי השבת הלוואה ופיצוי בגין הוצאות שנגרמו לה עת נאלצה לתפוס את הרכב ששימש את אלונה, ואולם, הואיל ולאחר הקיזוז אלונה נותרה חייבת לחברה סכומי כסף ניכרים ובכללם הפיצויים כמפורט, החברה עומדת על תביעתה בעניין זה.
ז. בנוסף, עתרה החברה לסעדים הצהרתיים שעניינם מניעת המשך גרימת הנזקים ותיקון ההפרות המתמשכות מצד אלונה ובכללם - צו הצהרתי האוסר על אלונה לעשות שימוש במידע סודי שלה, האוסר עליה לעבוד בחברה מתחרה או לפנות ללקוחות החברה למשך 12 חודשים, צו למתן חשבונות שיראה את פירוט העסקאות שביצעה בין לקוחות החברה לחברה המתחרה שהקים חנן לרבות חשיפת תלושי שכרה, דו"חות העמלות שלה והסכם עבודתה שם.
כן התבקש צו הצהרתי המורה לחברת "מנורה מבטחים" להשיב לחברה את כל הכספים שצבורים בקרנות על שמה של אלונה על חשבון פיצויי פיטורים.
10. בתמיכה לאמור הוגש תצהירה של נטלי אבן – בתקופה הרלבנטית לתביעה מנהלת הפיתוח העסקי והיועצת המשפטית של החברה (וכיום בעליה של החברה עם אחותה הגב' סיגל טלקר); וכן תצהירו של מר דוד פילו – מייסד החברה.
נטלי ודוד נחקרו על תצהירם.
11. לטענת אלונה, א. במהלך עבודתה היא פעלה במקצועיות, בתום לב, בהתאם לדין ולהנחיות הממונים עליה. לא בוצעה על ידה כל פעולה שיש בה כדי לגרום נזק לחברה.
ב. החברה היא שלא שילמה לה שכר עבודה וזכויות סוציאליות אחרות כדין במהלך העסקתה וכן אף התעמרה והתנכלה לה דרך הממונים עליה. לפיכך, היא התפטרה עקב הרעת תנאים ואי תשלום זכויות קוגנטיות ולא על מנת לעבוד בחברה מתחרה.
ג. המידע אליו נחשפה אלונה במהלך עבודתה אינו מהווה סוד מסחרי והחברה גם לא הוכיחה זאת. המוצרים הנדרשים ללקוחות פוטנציאליים בשוק בו פועלת החברה וכן פרטי הקשר עם הלקוחות הינם נחלת הכלל או ניתנים לגילוי בנקל על ידי כל צד שלישי מעוניין.
החברה גם אינה נוקטת באמצעים סבירים לשמור על המידע אליו נחשף העובד במסגרת עבודתו בחברה.
המידע אליו נחשפה במהלך עבודתה ביחס לתנאי העסקאות שנכרתו בין החברה לבין צדדים שלישיים חדל להקנות יתרון כלשהו למחזיק בו ובהתאם חדל להיות סוד מסחרי של החברה, בסמוך לאחר סיום המו"מ ביחס לכל עסקה ועסקה.
המידע אליו נחשפה הפך להיות גם לחלק מכישוריה המקצועיים.
ד. הטענה לגניבת לקוחות, לא הוכחה.
פסק הדין בהליך הזמני ניתן בהסכמה ומאחר ואלונה נמחקה מההליך שם ואין לה כל ידיעה מי נמצא ברשימת הלקוחות אותה הגדירו הצדדים להליך זה, אין להטיל עליה אחריות על כל פעולה שננקטה ביחס ללקוחות או לפרויקטים המצויים ברשימה. האחריות המלאה לקיום ההסכמות שבין חנן לחברה – מוטלת על חנן בלבד ועצם קיומה של הרשימה לא יכול להטיל חבות ישירה עליה, משהיא לא הייתה צד להליך זה.
בנוסף, אין לחברה הסכמי בלעדיות עם אף אחד מלקוחות החברה בהווה או בעבר וכי תחרות הוגנת בשוק מותרת.
חלק מהלקוחות שאת שמותיהם מציינת החברה, גם פנו בעצמם לחנן לקבל הצעת מחיר וחנן על יסוד הסכמת הצדדים בהליך הזמני, רשאי היה לתת להם הצעת מחיר.
החברה גם לא הביאה לעדות אף לא אחד מלקוחותיה בתמיכה לטענתה כי הוא התבלבל וחשב שהוא מקבל הצעת מחיר מהחברה כשבעצם מדובר בחברה של חנן.
לפיכך, אין לה יד בגניבת לקוחות וכי כל הצעות המחיר שגובשו וניתנו היו לפי החלטתו של חנן בלבד וכי היא הייתה שכירה בחברה שלו, ללא כל תועלת אישית. כל רצונה של החברה הוא לבוא בחשבון עם חנן דרכה.
ה. לא הושקעו משאבים מיוחדים בהכשרתה ואף לא נקבעה בהסכם התחייבות לעבוד פרק זמן מינימאלי עקב כך באופן שמצדיק את הגבלת עיסוקה לאחר סיום עבודתה בחברה.
ברשותה גם 20 שנות ניסיון בענף בו עובדת החברה עוד קודם להעסקתה אצלה. היא הגיעה לעבודתה בחברה כשהיא בעלת ניסיון של שנים רבות בתחום כיבוי האש, מכרה אינסטלציה הקשורה בכיבוי אש וידעה לקרוא תכניות ולעשות מדידות בתחום הספרינקלרים.
ניסיון זה הועבר לחברה לרבות הקשרים שצברה בתחום.
ו. עם סיום העסקתה נלקח ממנה כל ציוד העבודה שהיה ברשותה.
אשר לטלפון הנייד שהיה ברשותה, בהיות חנן מנהלה הישיר, היא פעלה לפי הנחייתו ומסרה את המכשיר לגבריאל, אחיו של חנן, כפי שהנחה אותה חנן. בכל מקרה, החברה הודתה כי ניכתה משכרה סך של 2,300 ₪ עבור מכשיר הטלפון, כך שברכיב זה לא נותר חוב מצידה ותביעה נוספת של הסכום מהווה חוסר תום לב ונעשתה בכוונה על מנת להשחיר את פניה.
אשר לגרירת הרכב שהועמד לרשותה, החברה הוציאה הוצאות מיותרות לגרירתו כאשר יכולה הייתה בקלות לתאם עמה מועד לאסוף את הרכב בעצמה. סכום ההוצאות הנטען כולל גם שכפול מפתחות וגרירת רכבו של חנן ואין לחייב בכך אותה. מכל מקום, החברה ניכתה משכרה האחרון גם סך של 5,382 ₪ בגין הוצאות רכב ולכן אין לנכות סכום זה פעם נוספת.
ז. למען הזהירות וככל שיקבע כי החברה זכאית לתשלום סכום כלשהו ממנה, יתבקש בית הדין לקזז את הכספים הבאים אותם חבה לה החברה:
(1) שכר חודש מאי 2015 בסך של 5,800 ₪ בצירוף פיצויי הלנת שכר כדין שלא שולם לה; (2) עמלות בסך של 9,000 ₪ לשנים 2014 עד 2017 שלא שולמו לה; (3) פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 20,000 ₪; (4) פיצויי פיטורים בסך של 24,500 ₪, סכום שאמור היה להצטבר בקופת הפנסיה; (5) פיצוי בגין הוצאת דיבה אודותיה לאחר פיטוריה בסך של 50,000 ₪; (6) פיצוי בגין הטרדה מינית בסך של 150,000 ₪.
12. בתמיכה לאמור, הוגש תצהירה של אלונה. אלונה נחקרה על תצהירה.
המסגרת הנורמטיבית:
13. חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות" או "החוק") מתווה את נקודת האיזון בין חופש העיסוק של העובד לבין ההגינות המסחרית, כשאת נקודת האיזון ולענייננו – העמיד בקיומו של סוד מסחרי.
14. סעיף 5 לחוק מגדיר "סוד מסחרי" כך: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".