פסקי דין

תלהמ (ת"א) 21133-06-19 א. צ נ' נ. ס. ט

28 אוקטובר 2021
הדפסה

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

תלה"מ 21133-06-19 צ. נ' ט.

בפני כב' השופט ארז שני

תובעים א. צ.
על ידי ב"כ עו"ד עדיאל ברוך

נגד

נתבעים נ. ס. ט.
על ידי ב"כ עו"ד ירון אופק

פסק דין

התובענה המונחת לפני, עניינה במתן סעד הצהרתי ל"ידועות בציבור" וכנובע מכך, "איזון זכויות" בין הצדדים להליך.

ההליך והעובדות
התובעת (להלן: "התובעת" ו/או "האישה"), הגישה ביום 11/6/2019 תובענה כנגד הנתבע (להלן: "הנתבע" ו/או "האיש", וביחד "הצדדים"), שכותרתה "הצהרתית/כספית".

התובעת עתרה להכרת הצדדים כידועים בציבור החל מיום 15/2/2001 ועד ליום 16/2/2018, איזון זכויות הפנסיה של הצדדים בהתאם לחזקת השיתוף וכן מינויו של מומחה כלכלי לצורך שומה של זכויות הצדדים.

תביעה זו הוגשה לאחר שתביעה זהה קודמת של התובעת (תלה"מ 71524-11-18), נמחקה ביום 17/3/2019 במסגרת קיומו של קדם משפט.

אלא ששיעור האגרה אשר נפרע בתביעה זו בסך 505 ₪, אינו משקף תביעה כספית, גם לא עתירה לסעד הצהרתי עם תובענה כספית.
די בכך על מנת שלא לברר את התובענה או לראותה כבקשה לסעד שאינו אופרטיבי.

ביום 4/5/2021 הגישה התובעת הבהרה כי רק לאחר שיתבררו הזכויות הכלכליות, תוכל היא להשלים את תשלום האגרה הנדרש.
משכך ניתנה באותו יום החלטתי כי אגב פסק הדין לא ינתן סעד כספי כלשהו.

התובעת הינה עובדת חברת "..." מזה 22 שנה והנתבע הינו .... לשעבר אשר הוצא לפנסיה מסיבות רפואיות לפני מספר שנים.

הצדדים הכירו בשנת 2001 וניהלו משק בית משותף משך מספר שנים, לכל אחד מהם גרסה שונה בתכליתה לאופן ולמשך הזמן בו התנהלה מערכת היחסים בין בני הזוג.

הצדדים חתמו של הסכם ממון ויחסים משותפים ביום 19/12/2003, ממנו עולה כי בין הצדדים הוסכם על הפרדה רכושית.

עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה סביב דרישת התובעת לאיזון זכויות הפנסיה של הנתבע, עניין אשר לא הוזכר בהסכם הממון.

בהליך נשמעו הוכחות והוגשו סיכומים.

טענות הצדדים
טענות התובעת בתמצית
הצדדים היו ידועים בציבור החל מיום 15/2/2001 ועד ליום 16/2/2018.

הנתבע עבר להתגורר עם התובעת וילדיה בדירתה, זמן קצר לאחר היכרותם.

כל משפחתו של הנתבע הכירה את התובעת כידועה בציבור של הנתבע וכבת זוגתו הרשמית, כך גם מעיד טופס עדכון פרטים אישיים ממקום עבודתו של הנתבע.

ביום 5/6/2011 עזב הנתבע את דירת התובעת לאחר 12 שנות זוגיות וביום 1/9/2011 חזרו הצדדים להיום בקשר ולהתנהל באורח חיים קבוע ומסודר.
בהמשך, במשך שנים לאחר מכן היה הנתבע בא והולך אצל התובעת ללא מגורים משותפים, אך המשיך לתמוך בה כלכלית בהוצאות אחזקת הבית ואף הציע לתובעת נישואין מספר פעמים.
הנתבע אף הודה כי הצדדים המשיכו לנהל חיי זוגיות ומשק בית משותף עד ליום 16/2/2018, עת ביטל הוא את כרטיס האשראי ונעלם ללא הסבר.

בהסכם הממון עליו חתמו הצדדים ביום 19/12/2003, לא היתה כוונת שיתוף בנכסים מלבד זכויות הפנסיה וקיימת הפרדה רכושית ברורה בנכסים שכל אחד מן הצדדים צבר והביא עימו טרם ההכרות כגון מקרקעין, דירה, חסכונות, חובות, קרן השתלמות וקופות גמל.

התובעת היא שביקשה לערוך את הסכם הממון בין הצדדים.

לצדדים הוסבר כי קיימת ביניהם הפרדה רכושית ואין כוונה לשיתוף לגבי נכסים שכל צד הביא, למעט הפנסיה, אותה יוכלו לרשת האחד של השנייה ולכן עניין זה לא עוגן בהסכם הממון כזכות שלא תאוזן.
מכאן כי לתובעת יש זכות לדרוש את חלקה בזכויות הפנסיה של הנתבע, גם בהתחשב בפערים העצומים שבין הערכות הפנסיה של הנתבע אל מול אלו של התובעת.

הנתבע הבטיח לתובעת כי ידאג לה למשך כל חייה ורצון הצדדים היה להחריג את זכויות הפנסיה, גם במקרה של פרידה. הנתבע אף בחקירתו הודה כי ברצונו לתת לתובעת את הזכויות בפנסיה אותן צבר כי היא ראוייה לכך.

עו"ד ש. ק., עורך הסכם הממון, ציין בפני הצדדים כי פנסיה היא עניין נפרד ומגיע לידוע בציבור בעת פטירת בן הזוג וכל שיש לעשות הוא לרשום את בן הזוג במקום העבודה כבן הזוג, וכך עשה הנתבע. עו"ד ק. אף שלח ביום 14/7/2016 מכתב הבהרה בעניין זה.

ביום 1/4/2014 התובעת הודיעה לנתבע על כוונתה לסיים הקשר ביניהם ועל ביטולו של הסכם הממון, אך לאחר התנצלות הנתבע, הצדדים המשיכו לנהל חיים משותפים ואורח חיים קבוע ומסודר כזוג.

התובעת העניקה לנתבע תמיכה מלאה במהלך שנות שירותו במשטרה, עת עלה והתקדם בדרגות, מה שאיפשר לו להגיע לפנסיה מכובדת וקצבת נכות רפואית, לרבות צבירת ממון, רכוש וחסכונות, במקביל להטבות וזכויות רבות מ.... המעניקות לו הגנה ושפע רב.

מנגד, התובעת הוצאה לחל"ת ממקום עבודתה (חברת "....") בשל נסיבות הקורונה, טרם שבה לעבודתה ואף נמצאת ברשימת המפוטרים של החברה, עם פנסיה נמוכה מאוד, דבר המאלץ אותה לעבוד עוד שנים רבות גם אחרי גיל 62 כדי לשפר את מצבה הפנסיוני.

הנתבע, מתוך תכנון מוקדם והערכות להגשת תביעתו מול ...., היה "מעלים" את התובעת מחייו וכשחפץ, היה חוזר לחייה כאילו דבר לא השתנה תוך שהוא מבטיח לתובעת כי דבר לא השתנה בעניין זכויותייה הפנסיוניות המובטחות לה לעד.

בסיכומי התשובה הוסיפה התובעת כי הגישה תביעתה לאיזון משאבים פנסיונים עם הנתבע שכן זה מה שהובטח לה על ידי הנתבע כל השנים.

טענות הנתבע בתמצית
בשנת 2002 עבר הוא להתגורר עם התובעת בדירתה, עד לפרידתם של השניים בשנת 2011, עת עזב הוא את דירתה ועבר להתגורר בדירתו ולא ביום 16/2/2018 כפי טענת התובעת. מאז, שמרו הצדדים על קשר חברי ויחסים טובים אך לא חזרו מעולם להיות זוג או ידועים בציבור, גם לשיטת התובעת לא חזרו הם לחיות יחדיו תחת קורת גג אחת.

יש לדחות את תביעת התובעת שכן התביעה לוקה בהתיישנות, למצער בשיהוי ניכר, שכן התובעת במכתבה מיום 1/4/2014 הודיעה לנתבע כי מערכת הזוגיות בין הצדדים הסתיימה עוד בחודש 4/2011, ואילו התביעה הוגשה בחודש יוני 2019, קרי לאחר יותר משבע שנים.

מי שיזם את עריכת הסכם הממון היתה התובעת אשר עבדה בעבודה מסודרת ובעלת נכסים רבים, מתוך רצון לשמור על רכושה וזכויותייה.

הסכם הממון בין הצדדים מסדיר במפורש גם את זכויות הפנסיה, שכן בפרק ה"כספים וחשבונות הבנק" נכתב - "לרבות כספי ביטוח וגמל....".
להחרגת זכויות הפנסיה אותן תובעת התובעת, אין כל זכר בהסכם.
הצדדים מעולם לא התכוונו להחריג את זכויות הפנסיה והתובעת העלתה זאת לראשונה רק במסגרת הגשת תביעתה.

אי הוספת המילה פנסיה בצורה מפורשת, אין בה לגרוע מכוונת הצדדים להיעדר שיתוף ביניהם לכל רכוש מכל סוג. יתרה מכך בהסכם נכתב כי אם יחליטו הצדדים על שיתוף כלשהו בכספיהם, הם יפתחו לצורך כך חשבון משותף, משמע אם היתה כוונה, היה על הצדדים לעשות מעשה אשר יבהיר הכוונה לשיתוף.

הסכם הממון אינו מזכה את התובעת בזכויות בפנסיה אותן צבר הנתבע במקרה של פירוד, אין בו הסבר לצדדים על כך שיוכלו לרשת את הפנסיה אחד של משנהו וגם לו היה מוזכר הדבר בהסכם, לא ברור כיצד עניין זה מוכיח את רצון הצדדים להחריג את זכויות הפנסיה גם במקרה של פרידה.

זכויות הפנסיה, לא לפני ולא אחרי מות מי מהצדדים, לא עלו במעמד החתימה על ההסכם וכל שהוסבר לצדדים על ידי עו"ד ק. כי בין הצדדים הפרדה רכושית מלאה ובעת פרידה לא תהא למי מהם זכות לתבוע האחד את השני בגין רכוש כלשהו שצבר.

התובעת במכתבה אל הנתבע מיום 1/4/2014 הודיעה לו על סיום הקשר ביניהם, כי הסכם הממון בטל ומבוטל ולפיכך בטלה אף כל זכות המגיעה לו כבן זוג ידוע בציבור, היות והזוגיות הסתיימה. מכאן, אין מחלוקת כי ההסכם הסתיים ודין התביעה לזכויות מכח ההסכם להידחות.

מסקנות התובעת עומדות בסתירה להוראות ההסכם וכן למכתבו של עו"ד ק. מיום 14/7/2016 בו מסביר לתובעת את סוגיית הפנסיה לאחר מות בן הזוג ולא במקרה של פירוד, מכתב המוכיח כי כוונת הצדדים בעת ההסכם היתה הפרדה רכושית מלאה ולא היתה כל כוונת שיתוף לא לגבי הפנסיה ולא לגבי שום זכות אחרת. לא בכדי התובעת אינה מפרטת את השתלשלות העניינים בטרם מכתבו של עו"ד ק. ולא בכדי נמנעה היא מהבאתו לעדות אשר יכולה היתה לשפוך אור על מה נאמר לצדדים במעמד חתימת ההסכם.

לתובעת אין זכות לדרוש חלק מן הזכויות הפנסיוניות שלו, בין אם מכוח הסכם הממון המגדיר מפורשות גם זכויות אלו, ובין אם מכוח הודעת התובעת במכתבה לנתבע כי אין לצדדים זכויות מכוח היותם ידועים בציבור, היות והזוגיות הסתיימה ומכאן גם כי תם תוקפו של הסכם הממון.

הנתבע אכן דאג לתובעת ומודה בהגינותו על רצונו כי תזכה לקבל את קצבת השארים לאחר 120 שלו.

התכתבות הצדדים מיום 25/4/2016 (נספח 11 לכתב התביעה), מוכיחה כי התובעת יודעת כי הסכם הממון אינו מתייחס לזכויות הפנסיה, שכן דורשת היא מהנתבע כתנאי לחזרתם להיות בני זוג, כי ילכו לעו"ד לחתום על הסכם המבטיח כי הנתבע ישלם לה קצבה חודשית.

יש לדחות את התביעה שכן בדין אין סטטוס לידועות בציבור, ומכאן ספק גמור אם יש מקום להתיר התובענה ההצהרתית, ללא עתירה נוספת הנובעת מקביעה עובדתית (מפנה לתמ"ש 5028-05-16).

טענת התובעת לשיתוף בכספי הפנסיה מתבססת רק על העובדה כי המילה פנסיה אינה מופיעה בהסכם תוך שלטענתה אין מדובר בלאקונה ו/או בהשמטה אלא בהסדר שלילי, קרי הצדדים בכוונת מכוון לא כתבו את המילה פנסיה. עם זאת התובעת סותרת עצמה כשאומרת כי בכוונת הצדדים היתה להוריש אחד למשנהו את הזכויות בפנסיה, קרי לאחר המוות ולא למקרה של פרידה.

דיון והכרעה
הפסיקה בישראל ראתה ב"ידועים בציבור" מצב עובדתי המוכר לצרכים משפטיים אלו ואחרים, בין ביחסים בינם לבין עצמם ובין ביחסים בינם לבין זולתם, אך לא הכירה ביחס של אלו כיחס היוצר מעמד (סטטוס).
(ראה: ע"א 2000/97 לינדורן נ' קרנית, פ"ד נה(1) 12 {פמ"מ – 19/12/1999}).

השאלה האם בני זוג חיו כ"ידועים בציבור" אם לאו, צריכה להיבחן לצורך הכרעה בעתירה לקבלת סעד מסוים, ואין מקום ליתן פסק דין המכריז על בני זוג כידועים בציבור גרידא.

תובענה למתן סעד הצהרתי אינה יכולה לעמוד בפני עצמה וללא עתירה נוספת בצידה הנובעת מקביעה עובדתית, כך בפסיקה ואף אני הרחבתי על כך בעבר.
(ראה: תמ"ש (ת"א) 5028-05-16 ק. ש. נ' ע. א. פ. {פמ"מ – 8/6/2017}).

ידועים בציבור הם בני זוג שהחליטו לקשור גורלם האחד בשני, לקיים אורח חיים משותף כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, אך מטעמים שונים השמורים עמם בדרך כלל, נמנעו הם מלמסד את יחסיהם הזוגיים בנישואין דתיים או אזרחיים. מכאן המושג "ידועה בציבור כאשתו" ו"ידוע בציבור כבעלה". ההכרה המשפטית בבני זוג כ"ידועים בציבור" נועדה להשוות את מעמדם של בני זוג החיים יחד כנשואים, למעמדם של בני זוג נשואים לצרכים של ממש ולא רק לשם ההצהרה.
(ראה: ע"מ (חי') 264/05 פלונית נ' אלמוני {פמ"מ – 4/5/2006} {להלן: "עניין פלונית"}).

בפסיקה נקבעו שני תנאי סף לקיומה של מערכת יחסים בין ידועים בציבור:
חיי משפחה וניהול משק בית משותף.
(ראה: ע"א 621/69 נסיס נ' יוסטר, כד 617 {פמ"מ – 25/5/1970}).

התנאי הראשון - "חיי משפחה" - מורכב מחיים אינטימיים, חיי אישות כבעל ואשה המושתתים על יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזו.
(וראה גם: ע"א 6434/00 דנינו נ' מנע, נו(3) 683 {פמ"מ – 14/3/2002}).

אחד המבחנים המרכזיים בפסיקה לקיום "חיי משפחה" הינו תקופת חיים משותפים משמעותית. הרצון והמחויבות למסד קשר קבוע וארוך טווח הינו אחד מהמוטיבציות של בני זוג לקיים קשר נישואין פורמלי ולקבל על עצמם את מערך הזכויות והחובות הנובע ממעמד זה. לפיכך, בניסיון לבחון אם אכן מערכת היחסים בין הצדדים מדמה מערכת יחסים של זוג נשוי (שרק במקרה זה יוכרו כ"ידועים בציבור"), יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים לעניין קביעות הקשר ומיסודו. תקופת חיים משמעותית מהווה אינדיקציה לאומד דעתם של הצדדים לקיים קשר קבוע ארוך טווח נושא חובות וזכויות הדדיות, ולפיכך הינה מרכיב בעל משקל רב בבחינת קיומם של "חיי משפחה".
(ראה: בע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית {פמ"מ – 4/5/2010}).

התנאי השני - "משק בית משותף" - מכוון למקרים בהם אין המדובר בסתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים האחד בשני בקשר של גורל חיים.
גם בבחינת קיומו של 'משק בית משותף', יש להתחקות אחר מאפיינים הקיימים בניהול משק בית על ידי בני זוג נשואים, כמו, מגורים תחת קורת גג אחת, ניהול חשבון בנק משותף ועוד.
(ראה: "עניין פלונית", לעיל).

שני תנאים אלו - חיי משפחה ומשק בית משותף - להכרה בבני זוג כידועים בציבור, שזורים ושלובים אלה באלה, הם תנאים מצטברים והם בגדר מבחנים עובדתיים, ולכן השאלה אם פלונית היא ידועתו בציבור של אלמוני, היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בהתאם לתשתית הראייתית במקרה הספציפי הנדון.
(ראה: ע"א 107/87 אלון נ' מנדלסון, מג(1) 617 {פמ"מ – 27/4/1989}).

ואלו הם חלק מן הפרמטרים אשר נקבעו בפסיקה לצורך הכרעה ביחסים שבין בני זוג כיחסי "ידועים בציבור":
• מגורים משך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף, בה מעבירים עיתותיהם לרבות ארוחות וסעודות משותפים.
• יוצאים ומבלים יחד, לבד ועם אחרים, נוסעים נסיעות משותפות לחו"ל.
• דואגים אחד למשנהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית.
• מביעים דאגה האחד לשני ולמצבו ולהבטחת שלומו ובריאותו.
• המבחן סובייקטיבי ודינמי. "אין לך מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם".
(ראה: תמ"ש (טבריה) 234-01-11 ס. ע. נ' נ. א. {פמ"מ – 16/8/2013}).

באשר לשאלת נטל ההוכחה לקיומם של יחסי "ידועים בציבור", נקבע בפסיקה כי בשלב הראשוני, נטל ההוכחה רובץ לפתחו של הטוען למעמד של "ידוע בציבור", על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ובמקרה זה שלפני, על התובעת.
(ראה: ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, מה(2), 089 {פמ"מ – 26/2/1991}).

1
23עמוד הבא