בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 206/20
וערעור שכנגד
לפני:
כבוד השופט י' עמית
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המערערות והמשיבות שכנגד:
1. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ
2. טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ בשם ובעבור חברת הביטוח National Union Fire Insurance Company of Pittusburgh, PA
נ ג ד
המשיבות והמערערות שכנגד:
1. טי.אנד.אם גושן – שירותי ביטחון בע"מ
2. איילון חברה לביטוח בע"מ
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 24.11.2019 בת"א 67314-03-18 שניתן על ידי כב' השופטת יעל אילני
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשפ"ב
(12.11.2020)
בשם המערערות והמשיבות שכנגד:
עו"ד אבי אלרום; עו"ד אסף אלרום
בשם המשיבות והמערערות שכנגד:
עו"ד קרן תגר; עו"ד תמיר מלכה
פסק-דין
השופט ע' גרוסקופף:
עניינו של ערעור זה בסוגיה משפטית בעלת חשיבות מעשית: זכותה של מבטחת זרה לחזור אל המזיק בגין תגמולי ביטוח ששילמה בעקבות אירוע נזק שהתרחש בישראל. וזו תמצית העניין: מבטחת זרה, שאינה בעלת רישיון "מבטח ישראלי" או "מבטח חוץ" כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: מבטחת זרה), ביטחה בפוליסה לכיסוי נזקים אדם או חברה הפועלים בישראל (להלן: הניזוק), והמכסה, בין השאר, נזקים שאירעו בישראל. אירוע נזק התרחש בישראל, והמבטחת הזרה שילמה לניזוק תגמולי ביטוח בגין נזקיו בהתאם לחוזה הביטוח בין הצדדים. האם רשאית המבטחת הזרה לתבוע מן המזיק האחראי לאירוע הנזק את השבת התשלומים ששילמה לניזוק? ואם כן, מהי הדוקטרינה אשר בהתאם לה באפשרותה לעשות כן?
על מכלול השאלות הללו אנו נדרשים להשיב לצורך הדיון בערעור אשר הוגש על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת יעל אילני) מיום
--- סוף עמוד 4 ---
24.11.2019 בת"א 67314-03-18, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבות לסילוק על הסף של חלק התובענה שנוגע למערערת ולמשיבה שכנגד 2 (להלן: פסק הדין).
העובדות הצריכות לעניין
1. המערערת והמשיבה שכנגד 1, טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: טבע), היא חברה העוסקת בתחום התרופות, ובין היתר מתמחה בפיתוח, ייצור ושיווק תכשירים רפואיים. חומרים פעילים בתכשירים אלה מיוצרים במפעליה של טבע, ומאוחסנים בהקפאה.
2. המשיבה והמערערת שכנגד 1, טי.אנד.אם.גושן – שירותי ביטחון בע"מ (להלן: גושן), היא חברה פרטית העוסקת במתן שירותי שמירה ואבטחה אשר התקשרה בהסכם עם טבע למתן שירותי שמירה ואבטחה של מתקני טבע (להלן: הסכם ההתקשרות).
3. ביום 3.6.2011 אירעה תקלה במקפיא המצוי באחד ממחסניה של טבע בישראל, דבר אשר הוביל לאובדן של כל החומרים שאוחסנו באותו מקפיא, ולנזק בשיעור של למעלה מ-5.6 מיליון דולר (אמריקאי) על פי הנטען על ידי טבע. טבע בוטחה בפוליסת ביטוח גלובלית המכסה נזקים מעין אלה, ובכלל זאת נזקים המתרחשים בישראל, על ידי חברת ביטוח זרה, National Union Fire Insurance Company of Pittsburgh, PA (המערערת והמשיבה שכנגד 2. להלן: חברת הביטוח הזרה). בעקבות האירוע האמור, שילמה חברת הביטוח הזרה לטבע תגמולי ביטוח בגין הנזק, בסכום של כ-5.6 מיליון דולר, בניכוי השתתפות עצמית על סך של 250,000 דולר, בהתאם למוסכם בפוליסת הביטוח.
4. בחלוף כמעט 7 שנים, ביום 29.3.2018 הגישה טבע, בשמה ו-"בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה, תביעה נגד גושן ונגד המשיבה והמערערת שכנגד 2, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון), המבטחת של גושן, בגין הנזקים שנגרמו לטבע (להלן, יכונו גושן ואיילון יחדיו: המשיבות). על פי הנטען בכתב התביעה, גושן התרשלה בפעולות השמירה והבקרה להן התחייבה בהסכם ההתקשרות, ועקב כך נגרם, ולמצער לא נמנע, הנזק לחומרים שאוחסנו במקפיא בו אירעה התקלה. משכך, נטען כי על המשיבות לפצות על הנזק שנגרם בשל התרשלותה של גושן. עוד יצוין כי טבע וחברת
--- סוף עמוד 5 ---
הביטוח הזרה מכירות בכך שייתכן כי ייפסק שגם טבע נושאת באשם מסוים לאירוע הנזק. על כן, ומשיקולי אגרה, התביעה נגד המשיבות הוגבלה למעט מעל למחצית מהנזק שנגרם (ראו פרוטוקול דיון מיום 12.11.2020, בעמ' 1 ש' 5-2).
הפסיקה הקודמת הרלוונטית לענייננו
5. בטרם יובאו החלטת בית המשפט קמא וטענות הצדדים, נפנה להציג בקצרה פסיקה קודמת שניתנה בתביעת מבטחת זרה נגד מזיק, בגין אירוע נזק שהתרחש בישראל, שכן רק לאורה ניתן להבין את פעולות ועמדות הצדדים בענייננו.
6. הרקע להגשת התביעה על ידי טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה הוא פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בת"א 53025-11-14 VIG VIENNA INSURANCE GROUP נ' רשות ניקוז והנחלים שרון ואח' (13.10.2015) (להלן: פסק דין VIG), אשר ערעור עליו נדחה במסגרת ע"א 8044/15 Vienna Insurance Group VIG נ' רשות ניקוז והנחלים שרון (23.1.2017) (להלן: פסק הדין בערעור VIG).
7. פסק דין VIG עסק באירוע בעל מאפיינים דומים, במסגרתו מבטחת זרה שילמה תגמולי ביטוח לניזוק בגין נזק שאירע בישראל, ואשר מכוסה על ידי חוזה הביטוח בו התקשרו השניים. באותו מקרה הייתה זו מבטחת זרה (ולא ניזוק) שהגישה את התביעה נגד המזיקים (והמבטחת של מקצתם) להשבת הסכומים ששילמה לניזוק (חברה ישראלית) אשר בוטח אצלה. תביעה זו נשענה על שלוש עילות חלופיות: זכות תחלוף מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק או חוק חוזה הביטוח); המחאת זכות התביעה של הניזוק לידי המבטחת הזרה מכוח כתב קבלה וסילוק עליו חתם הניזוק (להלן: כתב הקבלה והסילוק); השבה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.
8. בעניין VIG הגישו המזיקים והמבטחת של מקצתם בקשה לסילוק התביעה נגדם על הסף מחמת העדר עילה ולחלופין העדר יריבות. טענתם המרכזית הייתה כי למבטחת זרה לא עומדת על פי הדין הישראלי כל זכות להגיש תביעת תחלוף בישראל, מאחר שאינה בעלת רישיון "מבטח ישראלי" או "מבטח חוץ" כהגדרתם בחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הפיקוח), ועל כן אינה זכאית לתבוע מכוח חוק חוזה הביטוח.
--- סוף עמוד 6 ---
9. בית המשפט המחוזי (כב' השופט אורן שוורץ) קיבל את הבקשה, והורה על סילוק התביעה על הסף ביחס לכל עילותיה. ראשית, נפסק כי מבטחת זרה אינה יכולה להגיש תביעת תחלוף בישראל מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, וזאת משום שעל פי פרשנות בית המשפט המחוזי, הזכות להגשת תביעת תחלוף מכוח חוק חוזה הביטוח מוקנית אך ורק למבטחות העומדות בתנאי חוק הפיקוח, דהיינו למבטחות בעלות רישיון "מבטח ישראלי" או "מבטח חוץ" כהגדרתם בחוק הפיקוח. בקביעה זו, הסתמך בית המשפט המחוזי, בין השאר, על עמדת המפקחת על הביטוח אשר הוגשה במסגרת אותו הליך; שנית, נקבע כי לא ניתן להכיר בהמחאת זכות התביעה שניתנה מכוח כתב הקבלה והסילוק, וזאת בשל הוראת סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) האוסרת על המחאה בנזיקין, וכן בשל הוראות כתב הקבלה והסילוק עצמו, אשר מכפיפות אותו לדין הישראלי ולהנחיות הרגולציה בביטוח; שלישית, נפסק כי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח מהווה דין מיוחד באשר לזכות התחלוף של חברת ביטוח, ועל כן לא ניתן להרחיבו באמצעות עקרונות כלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט.
אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי בפסק דין VIG כי מבטחת זרה, דהיינו חברת ביטוח זרה ללא רישיון על פי חוק הפיקוח, אינה רשאית להגיש תביעת תחלוף בישראל נגד המזיק אשר גרם בעוולה לנזקי המבוטח, וגם לא עומדת לה עילת תביעה אחרת נגד המזיק.
10. יחד עם זאת, בסוף פסק דין VIG, בפסקה 50, נקבע מתווה על פיו יכולה מבטחת זרה להיפרע מהמזיק (להלן: מתווה VIG). מפאת חשיבותו של מתווה זה להבנת התנהלות הצדדים בהליך דנן, אביא אותו כלשונו:
משנקבע כי אין בידי התובעת זכות תחלוף, לא עברה לידיה זכות התביעה של הניזוק וממילא לא חלות על המבוטח – הניזוק (המפעל) המגבלות שנקבעו בהוראות סעיף 62 בחוק חוזה הביטוח. בנסיבות אלה נותרה זכות התביעה בידי הניזוק הישיר (המפעל) שרשאי לתבוע את נזקיו. תגמולי הביטוח שהתקבלו בידי הניזוק כתוצאה מחוזה ביטוח שערך, לא יבואו בחשבון לעניין הפיצויים שישולמו לו על ידי המזיקים, כפי שנקבע בהוראת סעיף 86 בפקודת הנזיקין.
התוצאה היא כי במערך הזכויות והחובות הכללי לא חל שינוי מהותי, זולת שלילת עבירותה של זכות התביעה,
--- סוף עמוד 7 ---
כך שנמנע מהמבטחת לבוא בנעלי הניזוק. אין מניעה אפוא, כי ככל שיינתן פסק דין לזכות הניזוק, בגין אירוע ההצפה, תהא התובעת זכאית לפירותיו של אותו פסק דין, מכוח כתב הקבלה והסילוק.
בסופו של יום, התוצאה המתקבלת אינה כה דראסטית, אך היא מתיישבת עם עקרונות של תכלית חקיקה של הגנה על זכויות המבוטחים ועם יתר ההוראות הכלליות שחלות לגבי איסור המחאת זכויות בנזיקין.
[ההפניות הושמטו]
11. על פסק דין VIG הוגש ערעור לבית משפט זה. פסק הדין בערעור ניתן בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקסד"א הישנות. כיום הוראה זו מצויה בתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. להלן: התקסד"א החדשות), המאפשרת לערכאת הערעור לאמץ את פסק דינה של הערכאה הדיונית על קרבו ועל כרעיו, וללא תוספת הנמקה משל עצמה. בפסק הדין התמציתי שניתן נכתב כך:
הגם שבלב המחלוקת מצויה שאלה משפטית של פרשנות חוק, יצויין כי אין מקום לדחות איזה מן הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. ממצאים אלו אף תומכים במסקנות המשפטיות שאליהן הגיעה הערכאה הדיונית.
באשר לקביעותיו המשפטיות של בית המשפט המחוזי, לא מצאנו טעות כלשהי שבחוק בפסק הדין קמא.
12. על רקע פסק דין VIG, ובפרט מתווה VIG, הוגשה התביעה מושא הערעור שלפנינו. כתב התביעה הוגש כאמור על ידי טבע כתובעת מס' 1 ועל ידי טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה כתובעת מס' 2, באשר זו האחרונה אינה בעלת רישיון על פי חוק הפיקוח, ומשכך אינה רשאית להגיש תביעת תחלוף בארץ על פי פסק דין VIG. התביעה הועמדה על סך של 3 מיליון דולר בהתאם לחלוקה כדלהלן: תביעה של טבע להשבת דמי ההשתתפות ששילמה בסכום של 250,000 דולר, ובנוסף תביעה של טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה לתשלום סכום של 2,750,000 דולר בגין הנזקים שנגרמו לטבע, ואשר שולמו על ידי חברת הביטוח הזרה בהתאם לפוליסת הביטוח, וזאת במטרה להעבירם לידי חברת הביטוח הזרה ככל שתתקבל התביעה, על פי ההסכם שבין השתיים (כפי שצוין בפסקה 4 לעיל, הגבלת סכום התביעה ל-3 מיליון דולר, שהם מעט יותר ממחצית הנזק הנטען, נעשתה לאור הכרתה של טבע באפשרות שייקבע כי היה לה אשם תורם בהתרחשות הנזק, וכן משיקולי אגרה).
--- סוף עמוד 8 ---
13. ביום 6.6.2018 הגישו המשיבות כתב הגנה, במסגרתו טענו, בין השאר, כי יש לסלק את התביעה על הסף ככל שהיא נוגעת לתביעת טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה, וזאת מחמת מניעות משפטית. עיקר טענתן היא כי מתווה VIG על פיו הוגשה התביעה הוא שגוי, וזאת משני טעמים עיקריים: ראשית, בהתאם לסעיף 22 לפקודת הנזיקין, לא ניתן להמחות זכות תביעה בנזיקין. שנית, סעיף 86 לפקודת הנזיקין, הקובע כי בעת שומת הפיצוי בגין עוולה "לא יובא בחשבון כל סכום ששולם או שמגיע לרגל אותה עוולה על פי חוזה ביטוח", חל רק על תביעות בגין נזקי גוף, ולא על תביעות בגין נזקי רכוש, כבמקרה דנן.
פסק דינו של בית המשפט קמא
14. בית המשפט קמא (כב' השופטת יעל אילני) נעתר לבקשה לסילוק על הסף והורה על מחיקת חלק התביעה הנוגע לתביעת טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה. בפתח החלטתו הבהיר בית המשפט קמא, באמצו את עמדת המשיבות, כי מתווה VIG הוא בגדר אמרת אגב, שלא נדרש להכרעה בפסק דין VIG, וממילא לא נדון בפסק הדין בערעור VIG.
15. לאחר מכן, דן בית המשפט קמא במתווה VIG לגופו, ובחן את השאלה האם ניזוק שפוצה בגין נזקיו על ידי מבטחת זרה רשאי לתבוע את המזיק בעבור מבטחתו. ראשית, נקבע כי הגשת התביעה באופן שבו הוגשה אינה עולה לכדי המחאה אסורה על פי סעיף 22 לפקודת הנזיקין, וזאת משום שטבע לא העבירה את זכותה לתרופה לידי חברת הביטוח הזרה, שהרי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח אינו חל בעניינה. מכל מקום, נפסק כי הגשת תביעה על ידי הניזוק, בעקבות התחייבות הניזוק להעביר את פירות התביעה לאחר, אינה עומדת בסתירה לסעיף 22 לפקודת הנזיקין.
שנית, בית המשפט קמא קיבל את הטעם השני שהציגו המשיבות ופסק כי הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין אינה חלה על התביעה דנן, ומשטבע פוצתה בגין נזקיה על ידי חברת הביטוח הזרה, הרי שאין לה נזקים, ואין אפשרות שתתבע בעבור החלק שבגינו פוצתה. בית המשפט קמא עמד על כך שסעיף 86 לפקודת הנזיקין מהווה חריג לעיקרון השבת המצב לקדמותו, המחייב התחשבות בהטבת נזקו של הניזוק על ידי גורם אחר והפחתתה מסכום הפיצויים. ואולם, הדגיש כי לעניין היקף תחולתו של
--- סוף עמוד 9 ---
סעיף 86 לפקודת הנזיקין יש לבחון את מהותה של הפוליסה ולהבחין בין ביטוח פיצוי, שאינו מהווה שיפוי בגין הנזק שנגרם למבוטח בפועל (ושעניינו על דרך הכלל בנזק גוף), לבין ביטוח שיפוי, שבו תגמולי הביטוח תלויים בנזק שנגרם למבוטח ונועדו לכסותו (ושעניינו בדרך כלל בנזקי רכוש), כאשר סעיף 86 חל רק על ביטוח מהסוג הראשון. הבחנה זו מבוססת, כך הוסבר על ידי בית המשפט קמא, על שיקולים אנושיים וכלכליים. בית המשפט קמא היה ער לכך שיישום הבחנה זו על המקרה דנן מוביל לתוצאה "שאינה נוחה", הואיל והמזיק יוצא נשכר משאינו נושא במלוא הנזק שגרם (לוּ תוכח אחריותו). ואולם, קבע כי בחינת תחולתו של סעיף 86 לפקודת הנזיקין, כתלות בשאלה האם נשללה מהמבטחת זכות התחלוף, תהא הסיבה אשר תהא, אינה מתיישבת עם הפרשנות שניתנה לסעיף זה. אשר על כן, משטבע פוצתה על נזקיה מכוח ביטוח שיפוי, הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין אינה חלה, ומשכך אין בידי טבע עילת תביעה בגין נזקים אלה.
16. בסיום הדברים, ציין בית המשפט קמא כי מתן אפשרות לניזוק לתבוע מן המזיק את הנזק ששולם לו על מנת להעבירו למבטחת זרה עומד בסתירה לפסק דין VIG, על פיו אין למבטחת זרה זכות תחלוף, וכן מנוגד הוא לאינטרסים שפסק הדין נועד להגן עליהם. זאת ועוד, מקום בו תתאפשר תביעה כאמור והמבוטח לא יעביר את פירות התביעה למבטחת, עשוי המבוטח לזכות בכפל פיצוי, תוצאה שאיננה רצויה אף היא. כמו כן, העיר בית המשפט קמא כי ניתן להניח שבחוזה הביטוח בין טבע לבין חברת הביטוח הזרה לקחה האחרונה בחשבון את האפשרות כי ייתכנו מקרים שבהם תישא בתגמולי ביטוח מבלי שתעמוד לה זכות תחלוף או שיימצא גורם משפה.