מכאן הערעור והערעור שכנגד שלפנינו.
טענות טבע
17. טבע טוענת למספר שגיאות שנפלו בהחלטתו של בית המשפט קמא. ראשית, טבע מלינה על כך כי למרות שפעלה בהתאם למתווה VIG, שלשיטתה אושר על ידי בית משפט זה בפסק הדין בערעור VIG, הורה בית המשפט קמא על סילוק התביעה בעניינה של חברת הביטוח הזרה על הסף. לשיטתה, עמדת בית המשפט קמא על פיה מתווה VIG הוא בגדר אוביטר היא שגויה, משום שמבחינה מהותית מתווה VIG הוא הוא התוצאה האופרטיבית של פסק דין VIG. כך על פי הגיונם של דברים, כך על פי החלטות מאוחרות של אותו מותב שישב בעניין VIG בהן הובהרה סוגיה זו, וכך על פי
--- סוף עמוד 10 ---
טענות הצדדים בערעור שהוגש על פסק דין VIG. בנוסף, נטען כי על פי תקנה 460(ג) לתקסד"א הישנות, פסק דין VIG, לרבות מתווה VIG, הוא חלק בלתי נפרד מפסק הדין בערעור VIG, ועל כן מדובר בהלכה מחייבת, אשר בית המשפט קמא לא היה רשאי לסטות ממנה. זאת ועוד, טבע סבורה כי החלטת בית המשפט קמא יוצרת עיוות דין (ולא מסתכמת ב"תוצאת לוואי שאינה נוחה" כלשון בית המשפט קמא) בכך שהיא מאפשרת למזיק לצאת נשכר (על ידי הותרת הרווח אצלו), וכן עומדת היא בסתירה לרציונל שבבסיס פסק דין VIG, ובפרט מתווה VIG, לפיו לא צפוי להיות כל שינוי מהותי במערך הזכויות והחובות הכללי, ועל כן לא אמור להיגרם כל נזק לניזוק או למבטחת, ולחלופין אין בכך כדי להביא להתעשרות מזיקים. טבע גורסת כי אלמלא מתווה VIG, תוצאת פסק דין VIG הייתה שונה.
18. שנית, טבע סבורה כי בית המשפט קמא טעה בפרשנות אשר נתן לסעיף 86 לפקודת הנזיקין. לגישתה, ההבחנה הנכונה לעניין תחולתו של סעיף 86 לפקודת הנזיקין היא האם קיים חשש כי התובע-הניזוק יקבל פיצוי כפול. כאשר אין חשש כאמור או כאשר לא מעוניינים למנוע מהתובע-הניזוק קבלת פיצוי כפול (כגון כאשר עסקינן בנזקי גוף), או אז יש להחיל את סעיף 86 לפקודת הנזיקין במלואו. על פי קו זה, טוענת טבע כי בהחלטת בית המשפט קמא ישנו כשל לוגי: מחד גיסא, בית המשפט קמא קבע כי אין להחיל את סעיף 86 לפקודת הנזיקין על תביעת טבע "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה משום שהדבר עלול להוביל לפיצוי כפול, ומאידך גיסא, נקבע כי חברת הביטוח הזרה אינה זכאית להיפרע מגושן באמצעות תביעת תחלוף, כך שאין כל חשש לפיצוי כפול במקרה דנן. בהקשר זה, הוסיפה טבע וטענה כי יש לראות הן בטבע והן בחברת הביטוח הזרה כניזוקות, ולכן משהמשיבות טרם שילמו להן את הפיצויים בגין נזקיהן, מצב הניזוק לא הושב לקדמותו, דהיינו לא הושגה התכלית שסעיף 86 לפקודת הנזיקין נועד לקדם. זאת ועוד, טבע טוענת כי פסק הדין בעניין ע"א 5/87 ליפשיץ נ' לוי, פ"ד מ"ב(2) 177 (1988) (להלן: עניין ליפשיץ), עליו התבסס בית המשפט קמא בפרשו את סעיף 86 לפקודת הנזיקין, הבהיר מפורשות כי כאשר המבטחת לא תובעת, או מנועה מלתבוע, את המזיק, זכות התביעה נשארת במלואה אצל הניזוק, וכי במקרים חריגים יוּתַּר לניזוק לפעול כפי שפעלה טבע במקרה דנן. כן נטען כי לא נמצא כל פסק דין שאוסר הגשת תביעה באופן שבו הוגשה התביעה דנן.
19. שלישית, טבע טוענת כי בית המשפט קמא מיקד את הכרעתו בסעיף 86 לפקודת הנזיקין, תוך שהתעלם מעילות תביעה נוספות שהעלתה טבע כלפי גושן,
--- סוף עמוד 11 ---
ובעיקרן העילה החוזית והעילה לפי חוק השומרים, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק השומרים), אשר ביחס אליהן סעיף 86 לפקודת הנזיקין כלל אינו רלוונטי. באשר לעילה החוזית, הוסיפה טבע כי המשיבות מנועות מלהגיש בקשה לסילוק על הסף, משום שהן לגושן, מכוח הסכם ההתקשרות, והן לאיילון, מכוח הפוליסה בה ביטחה את גושן וכן אישור קיום הביטוחים שהנפיקה לטבע (להלן: אישור קיום הביטוחים), קיימת חבות חוזית נפרדת וספציפית לשפות את טבע או מי מטעמה בעבור כל תשלום או הוצאה שייגרמו לטבע או מי מטעמה כתוצאה מהתרשלות של גושן. טבע אף ציינה כי גושן הודתה בכתב הגנתה בהתחייבויותיה החוזיות האמורות, וכפרה רק בעצם התרשלותה. עוד טענה טבע כי עומדת לה זכות תביעה ישירה נגד איילון בהתאם להוראות סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, וזאת מכוח אישור קיום הביטוחים.
20. רביעית, טבע דוחה את החשש שהעלה בית המשפט קמא בסיום הכרעתו לפיו ייתכנו מקרים בהם לא יעביר המבוטח את פירות התביעה למבטחת, וכך יתאפשר כפל פיצוי. לשיטתה, מדובר בחשש רחוק ובלתי רלוונטי לענייננו, משקיים הסדר בין טבע לבין חברת הביטוח הזרה המחייב את הראשונה להעביר את פירות התביעה לידי השנייה; קיומו של חשש ערטילאי מעין זה לא אמור להוביל לכך שמזיק ייצא נשכר; ומכל מקום שאלת היחסים בין הניזוק למבטחת אינה צריכה להילקח בחשבון במסגרת תביעת הניזוק נגד המזיק.
באופן דומה, טבע דוחה גם את הנחת בית המשפט קמא לפיה חברת הביטוח הזרה לקחה בחשבון את האפשרות כי לא תעמוד לה זכות תחלוף או כי לא יימצא ממי להיפרע, וזאת מחמת מספר טעמים: הנחה זו לא הוכחה; מבטחות זרות דווקא יוצאות מנקודת הנחה שאם ייגרם נזק למבוטחיהן המזיקים יישאו בסכום הפיצויים; הסכם ההתקשרות עצמו מעניק לטבע עילת תביעה נגד המשיבות; ואף אם הנחה זו הייתה נכונה, אין בה כדי לשלול את עיקרון השבת המצב לקדמותו ומניעת מצב שבו מזיק יוצא נשכר.
21. לבסוף, יצוין כי לאורכם של סיכומי הערעור טבע מעלה שלל טענות נוספות, כגון שבית המשפט קמא התבסס על טענות עובדתיות שכלל לא הוכחו; כי בית המשפט קמא שגה כאשר סיווג את הכרעתו כ"החלטה" ולא כ"פסק דין"; כי בית המשפט קמא הסתמך בהנמקתו על עמדת המפקחת על הביטוח שהוגשה בעניין VIG, על אף שקבע
--- סוף עמוד 12 ---
כי היא איננה משמשת אותו להכרעתו, ועל אף שזו לא הוגשה ולא הוכחה במסגרת ההליך קמא, וממילא לא התייחסה לנסיבות המקרה דנן; ועוד.
טענות המשיבות
22. המשיבות סבורות כי החלטת בית המשפט קמא בדין יסודה. לגישת המשיבות, בית המשפט קמא צדק עת קבע כי מתווה VIG הוא בגדר אוביטר, וככזה אינו חלק מפסק הדין בערעור VIG, ומשכך אינו מחייב. המשיבות מבהירות כי פסק הדין בערעור VIG עסק בשאלה האם מבטחת זרה יכולה להגיש תביעת תחלוף בישראל. לפיכך, הוא לא נדרש לדון במתווה VIG, וממילא לא הכריע בו. יתרה מכך, לשיטת המשיבות, יש לדחות את מתווה VIG בשל היותו נוגד עקרונות בסיסיים של דיני הנזיקין הישראליים: לטבע לא נגרם נזק משזו פוצתה על ידי חברת הביטוח הזרה ועל כן לא התגבשה לה עילת תביעה (להוציא התביעה בגין דמי ההשתתפות העצמית שנשאה בהם); מצבה של טבע הושב לקדמותו ועל כן אין הצדקה לפצות את טבע בשנית בעבור נזקים שבגינם פוצתה; על פי ההלכה הפסוקה, סעיף 86 לפקודת הנזיקין חל רק על ביטוחים שנועדו לכסות נזקי גוף, ומכאן שאינו חל בענייננו; מתווה VIG נוגד את סעיף 22 לפקודת הנזיקין האוסר על המחאה בנזיקין, משום שמבחינה מהותית הוא מנחה את המבטחת והניזוק לערוך הסכם להמחאת זכות. זאת ועוד, המשיבות טוענות כי מתווה VIG יוצר מסלול עוקף לאיסור על מבטחת זרה להגיש תביעת תחלוף בישראל, וכן נוגד את עמדת המפקחת על הביטוח כפי שהובאה בעניין VIG וכן במסגרת הליך נוסף.
23. עוד גורסות המשיבות כי בסילוק תביעות תחלוף של מבטחות זרות אין חשש לסיכון מוסרי, דהיינו כי מזיק ייצא נשכר, הואיל ומזיק פוטנציאלי אינו מעלה בדעתו, טרם ביצוע העוולה, כי הניזוק הפוטנציאלי מבוטח דווקא על ידי מבטחת זרה, אשר אינה זכאית להגיש תביעת תחלוף. יתרה מכך, כאשר עניינה של תביעת התחלוף הוא בחלוקת הנטל בין מבטחת אחת למבטחת אחרת, כפי שעסקינן במקרה דנן (שהרי איילון היא שתישא בעיקר החבות, ככל שזו תוטל על המשיבות), אין כל רלוונטיות לשיקול של הענשת המזיק, שכן הלכה למעשה לא המזיק ולא הניזוק נושאים בנזק אלא מבטחותיהם.
24. לבסוף, המשיבות מעלות שורה של טיעונים נגד יתר טענות טבע, ובכלל זאת כי הטענה בדבר העילה החוזית של טבע היא הרחבת חזית אסורה, וממילא הסכם ההתקשרות כפוף לדין הישראלי בלבד, כך על פי הוראותיו, ועל כן חברת הביטוח
--- סוף עמוד 13 ---
הזרה אינה יכולה להגיש מכוחו תביעת תחלוף בישראל; כי סעיף 86 לפקודת הנזיקין חל גם על עילת התביעה לפי חוק השומרים; וכי פסקי הדין עליהם נתמכות טענות טבע מובאים באופן מגמתי ומוטה, ואף יש בהם דווקא לתמוך בעמדת המשיבות.
תשובת טבע לטענות המשיבות
25. טבע דוחה את טענות המשיבות וגורסת כי הללו מנסות להיאחז בחבל בשני קצותיו במגוון טענות: מחד גיסא, המשיבות מנסות להיבנות מפסק דין VIG ככל שהוא נוגע לשאלת המניעות המשפטית של מבטחת זרה להגיש תביעת תחלוף, ומאידך גיסא, הן דוחות את רכיבו האחר של פסק הדין המצוי במתווה VIG; מצד אחד, המשיבות נשענות על עקרונות יסוד של דיני נזיקין, ומצד שני, התוצאה שהן תומכות בה מובילה לכך שהמזיק לא משלם דבר; בעוד המשיבות מודות בקיומו של חוזה בין הצדדים, הן מתכחשות לסעיפים מסוימים בו; המשיבות מבקשות לטעון כי חברת הביטוח הזרה איננה עולה לכדי "מבטח" לצורך תחולת הדין, אך בו בעת מסתמכות על הוראת סעיף 86 לפקודת הנזיקין שעוסקת בחוזה ביטוח; המשיבות מבקשות את סילוק התביעה על הסף, אך במקביל מנסות להגיש ראיות, ובפרט את עמדת המפקחת על הביטוח, בעוד אין זה השלב לעשות כן.
26. עוד טוענת טבע כי יש לדחות את טענת המשיבות לפיה לא נגרם לה נזק. ראשית, נטען כי שאלת גובה הנזק והיקפו איננה רלוונטית לשלב הבקשה לסילוק על הסף. שנית, ולגופו של עניין, נטען כי מדובר בטענה שגויה מאחר שלטבע נגרם נזק המתבטא בנסיקת עלויות הביטוח בעקבות העובדה שחברת הביטוח הזרה אינה יכולה לדרוש את השבת תגמולי הביטוח מגושן, לא במסגרת תביעת תחלוף ולא באמצעות הפרוצדורה שבמתווה VIG. כמו כן, טבע מוסיפה ומדגישה כי ב"מירוץ הזכויות" בין חובתו של המזיק לשלם בגין הנזק שגרם לבין החשש מפיצוי ביתר של הניזוק, יש להעדיף פיצוי יתר לניזוק על פני מצב בו המזיק נהנה מהטבה שניתנה על ידי צד שלישי.
הערעור שכנגד
27. ביום 9.2.2020 הגישו המשיבות ערעור שכנגד שעוסק בשתי טענות: הטענה הראשונה עניינה בשכר טרחה והוצאות. המשיבות מלינות על כך שלמרות שחלקה הארי של התובענה נדחה, וחרף בקשתן המפורשת לפסיקת הוצאות ושכר טרחה, בית
--- סוף עמוד 14 ---
המשפט קמא התעלם מבקשה זו והחלטתו שותקת בעניין זה. הטענה השנייה עניינה בהמשך הדיון בתביעה. לגישת המשיבות, לאחר שנמחק חלק התביעה שנוגע לחברת הביטוח הזרה, ונותרה רק תביעתה של טבע להחזר דמי ההשתתפות העצמית, יש להורות לבית המשפט קמא להעביר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום בהתאם לכללי הסמכות העניינית.
28. טבע מנגד דוחה את הטענות וסוברת כי הערעור שכנגד הוגש "למטרות טקטיות בלבד". כן מדגישה טבע כי על פי ההלכה הפסוקה ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות הערכאה הדיונית לעניין הוצאות ושכר טרחה, ואין הצדקה לסטות מהלכה זו במקרה דנן. מכל מקום, גורסת טבע כי ממילא ההליכים בערכאה הדיונית נמצאים בתחילת דרכם וכי החלטת בית המשפט קמא בסוגיה זו היא סבירה בנסיבות העניין. לשלמות התמונה יצוין כי טבע אינה מתייחסת לטענה השנייה שהעלו המשיבות.
דיון והכרעה
29. הערעור דנן מציב לפנינו מצב דברים לא שגרתי – ואודה, מאד לא נוח. החלטת בית המשפט קמא עומדת, לכאורה, בניגוד לפסיקה קודמת של בית המשפט המחוזי, אשר ערעור עליה לבית משפט זה נדחה. הצירוף שבין הפסיקה הקודמת (פסק דין VIG) לבין פסק דינו של בית המשפט קמא יוצר מצב שהדעת מתקשה לקבל, לפיו אין מזיק נושא באחריות לנזקים שגרם, רק מהטעם שהם הוטבו על ידי מבטחת זרה של הניזוק. לכך היו ערים שני המותבים הנכבדים, ואולם כל אחד מהם סבר, לפי דרכו, כי הדין מחייבו לדחות את התביעה שהוגשה אליו. לכאורה, עלינו להכריע בין שתי העמדות, ולהחליט האם לבכר את דעת האחד כי מתווה VIG מוכר בדין הישראלי, או את דעת האחרת, כי איננו אפשרי.
30. אלא שלדידי, אין לפנינו מצב בו מותב אחד צדק והשני טעה. לצערי, שני המותבים שגו. המותב שנתן את פסק דין VIG שגה, מאחר שהדין הישראלי מכיר בזכותה של מבטחת זרה להגיש תביעת תחלוף (סוברוגציה) מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, ולמצער מכוח עקרונות כלליים של דיני עשיית עושר ולא במשפט. לפיכך, אין צורך, במקרה הרגיל, לפעול לפי מתווה VIG גם כשמדובר במבטחת זרה. המותב שדן בתיק דנן שגה, מאחר שבין אם המבטחת הזרה רשאית להגיש תביעת תחלוף ובין אם לאו, רשאי המבוטח, במקרים בהם קיים קושי למבטחת להגיש תביעה בעצמה, לתבוע
--- סוף עמוד 15 ---
את המזיק כנאמן עבורה. מכאן שניתן לפעול על פי מתווה VIG כאשר יש מניעה להגיש תביעת תחלוף על ידי מבטחת זרה. משמעות הדברים היא שמבחינה אופרטיבית דין הערעור להתקבל, ואולם כלל לא ברור שהתביעה צריכה להמשיך להתנהל בדרך בה נפתחה. להלן אבהיר את הדין החל במכלול הסוגיות הללו, על מנת להעמיד הלכה על מכונה.
31. סדר הדיון יהיה כדלהלן: אפתח בשלוש הערות מקדימות. הראשונה, ביחס למסגרת הדיונית (בקשה לסילוק על הסף); השנייה, ביחס לשאלה המשפטית במוקד הערעור דנן (זכות החזרה של מבטחת זרה של הניזוק כלפי המזיק); השלישית, ביחס להלכה הנוהגת (ובכלל זה מעמד פסק דין VIG). בהמשך אפנה להצגת התשתית הנורמטיבית הדרושה לצורך ההכרעה, אשר תכלול התייחסות לשלושה מישורים: המישור הראשון, הסדרת מערכת היחסים המשולשת: מבטחת הניזוק – ניזוק – מזיק, וזאת כאשר מבטחת הניזוק היא מבטחת ישראלית; המישור השני, מעמד המבטחת הזרה בחקיקת הביטוח הישראלית; המישור השלישי, השילוב שבין שני המישורים הראשונים: דהיינו, הסדרת מערכת היחסים המשולשת, כאשר מבטחת הניזוק היא מבטחת זרה. לאור התשתית הנורמטיבית יינתנו הנחיות הן בדבר המשך הדיון בתיק, והן בדבר דרך הטיפול בתיקים מסוג זה מעתה ואילך.