הערה מקדימה ראשונה: המסגרת הדיונית
32. עניינה של החלטת בית המשפט קמא מושא הערעור היא בבקשה לסילוק התביעה על הסף. כידוע, בית המשפט רשאי בכל עת להורות על סילוקה על הסף של תביעה, כולה או מקצתה, מכוח תקנות 101-100 לתקסד"א הישנות (כיום הוראה זו מצויה בתקנה 41 לתקסד"א החדשות). זאת, על מנת לסנן תביעות סרק ובכך לחסוך בזמן שיפוטי ובהוצאות עבור הצדדים, ובפרט עבור הנתבע. יחד עם זאת, סילוק על הסף הוא סעד קיצוני המביא למחיקה או לדחייה של תובענה טרם התבררה לגופה, ומשליך הוא על זכות הגישה לערכאות. לפיכך, סעד כאמור יינתן רק במקרים מיוחדים בהם ברור כי גם אם יוכחו מלוא הטענות בכתב התביעה, אין אפשרות של ממש, כי התובע יוכל לקבל את הסעד המבוקש על ידו (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, פסקאות י"ב-י"ג (4.6.2007); רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ, פסקה 6 (31.1.2011); רע"א 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בע"מ נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 4 (16.2.2017)). הטענה כי יש לדחות את התביעה
--- סוף עמוד 16 ---
מהטעם שאין בידי התובע עילת תביעה, כפי שהעלו המשיבות, היא מסוג הטענות החריגות שקיימת הצדקה להעלותן ולבחון אותה במסגרת בקשה לסילוק על הסף (ראו סעיף 100(1) לתקסד"א הישנות וסעיף 41(א)(1) לתקסד"א החדשות. כן ראו, למשל, ע"א 23/64 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ, ו־8 אח׳ נ' מדינת ישראל, פ"ד יח(2) 523 (1964); ע"א 7547/99 מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, פ"ד סה(1) 144 (2011) (להלן: עניין דובק)). אי לכך, אין אנו נדרשים להכריע לגופה של התביעה, אלא רק לסוגיה המקדמית שהונחה לפני בית המשפט קמא והובאה בפנינו במסגרת הערעור דנן.
הערה מקדימה שנייה: השאלה המשפטית במוקד הערעור דנן
33. הסוגיה המשפטית שעמדה לפני בית המשפט קמא הייתה ממוקדת: האם יכול אדם לו נגרמו נזקי רכוש (הניזוק) לתבוע פיצויים מהמזיק בגין נזקים לגביהם קיבל שיפוי ממבטחת זרה עמה התקשר בחוזה ביטוח, וזאת בנסיבות בהן למבטחת הזרה עצמה לא עומדת זכות חזרה כלפי המזיק, וכאשר הניזוק התחייב לפעול כנאמן של המבטחת הזרה ולהעביר לידיה את הפיצויים שיצליח לגבות. בית המשפט קמא נתן לשאלה זו תשובה שלילית, ודחה על הסף את רכיב התובענה שהתייחס לנזקים אלה. לכאורה, כל שנדרש מאיתנו הוא להכריע בשאלה ממוקדת זו לכאן או לכאן – לאשר את ההחלטה לדחות על הסף את רכיב התובענה שהתייחס לנזקים שהוטבו על ידי חברת הביטוח הזרה, או להורות על המשך ניהולה גם ביחס לרכיב זה במתווה בו הוגשה, דהיינו כתביעה "בשם ובעבור" חברת הביטוח הזרה. ודוק, תחת מסגרת מצומצמת זו, כל שנדרש הוא לפסוק האם מבוטח יכול לפעול על פי הפרוצדורה האמורה בנסיבות הללו, אם לאו.
34. אפס, אינני סבור כי נכון וראוי שננהג כך. אם נעשה כן נתעלם מ"הפיל העומד במרכז החדר": ההנחה כי למבטחת זרה של הניזוק אשר הטיבה את נזקו אין אפשרות לחזור אל המזיק על פי הדין הישראלי. בהינתן הנחה זו, המתווה בו בחרו טבע וחברת הביטוח הזרה (מתווה VIG) הופך לחיוני, וכפי שאפרט להלן, סבורני כי היה באפשרותן לנקוט בו. ואולם, ככל שהנחה זו שגויה, וכפי שאבהיר להלן, זהו מצב הדברים המשפטי, הרי שאין צורך במבנה מורכב וחריג כמו מתווה VIG, ויש להניח כי גם הצדדים שלפנינו, ובוודאי ניזוקים ומבטחותיהם הזרות בעתיד, יעדיפו לנהל את התובענה בדרך המלך, דהיינו, בענייננו, כאשר טבע תובעת את הנזק לגביו לא שופתה
--- סוף עמוד 17 ---
(ההשתתפות העצמית) וחברת הביטוח הזרה תובעת החזר (חלקי בענייננו) של הסכומים בהם שיפתה את טבע.
35. לנוכח חשיבותה העקרונית של השאלה האם למבטחת זרה של הניזוק זכות חזרה אל המזיק על פי הדין הישראלי, ובהינתן תפקידנו בהנחיית הערכאות הדיוניות, סברתי כי לא יהיה זה ראוי למקד מבטנו אך ורק לשאלה המצומצמת שלפנינו. לפיכך, ראיתי לנכון להרחיב את הדיון המשפטי, כך שיעסוק בשאלה העקרונית האמורה, ולא רק בשאלה המצומצמת שהונחה לפתחנו.
הערה מקדימה שלישית: ההלכה הנוהגת
36. חרף פסק הדין בערעור VIG, שניתן כאמור ללא הנמקה מכוח תקנה 460(ב) לתקסד"א הישנות, השאלה האם מבטחת זרה של הניזוק רשאית לחזור אל המזיק על פי הדין הישראלי טרם נדונה לגופה בפסיקת בית משפט זה, וממילא לא ניתן לומר כי היא הוכרעה באופן סופי ומחייב. יצוין בהקשר זה כי אימוץ קביעות בית המשפט המחוזי בידי בית המשפט העליון, מכוח תקנה 460(ב) לתקסד"א הישנות (תקנה 148(ב) לתקסד"א החדשות), הגם שבוודאי יש לו חשיבות והשפעה על פסיקת בתי המשפט, אינו מגבש הלכה מחייבת, ומכאן שאינו מקנה מעמד מחייב לפסק דין VIG (ראו, למשל: דנ"א 1585/01 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' רסקו חברה להתיישבות חקלאית ועירונית בע"מ (28.8.2001); דנ"א 4066/12 פורקור בע"מ נ' מדינת ישראל אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין פקיד השומה חיפה, פסקה 3 (24.6.2012); ע"א 909/16 פרי ז"ל נ' חינה ז"ל, פסקה 23 (27.2.2019); דנ"א 2899/19 ג'באלי נ' בני עאדל ג'באלי חברה לעבודת עפר ופיתוח, פסקה 2 (15.5.2019)). כך ביחס לקביעה המשפטית עליה מבוסס פסק דין VIG (מבטחת זרה של ניזוק אינה זכאית על פי הדין הישראלי לחזור אל המזיק, לא מכוח מנגנון התחלוף שבחוק חוזה הביטוח ולא מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט), וכך בוודאי ביחס לאמרות אגב המצויות בפסק הדין (ובהם, מתווה VIG). מכל מקום, בית משפט זה בוודאי שאינו כבול בהלכות שנפסקו על ידו (סעיף 20(ב) לחוק יסוד: השפיטה), ועל כן אף אם הייתה נפסקת הלכה מחייבת בעניין VIG (וכאמור, הלכה כזו לא נוצרה), לא הייתה מניעה כי נסטה ממנה.
37. זאת ועוד, עיון בהחלטותיהן של הערכאות הדיוניות עובר לפסק הדין בערעור VIG, ואף לאחריו, מעלה כי קיימת אי בהירות ביחס לשאלה המשפטית העקרונית
--- סוף עמוד 18 ---
שלפנינו (זכות החזרה של מבטחת זרה של הניזוק כלפי המזיק), וכפועל יוצא נוצר חוסר אחידות בפסיקת הערכאות הדיוניות. בעניין זה נחלקו הערכאות הדיוניות על פי שתי גישות. הגישה הראשונה גורסת כי אין למבטחת זרה של הניזוק זכות חזרה כלפי המזיק על פי הדין הישראלי, וזאת כדעת בית המשפט המחוזי בעניין VIG (ראו, למשל: פסק דין VIG, פסקה 32; ת"א (שלום ת"א) 52146-02-15 י. פפר בע"מ נ' Travelers prop casualty Co of America (23.6.2015) (השופט הבכיר אלי ספיר); ת"א (שלום חי') 36393-07-15 כהן נ' דראל רם בע"מ (29.11.2015) (סגנית הנשיא, השופטת אילת דגן); ת"א (שלום י-ם) 24617-03-17 גלובל יונייטד אנשורנס קומפני נ' אלרלנגר (25.6.2017) (השופטת תמר בר-אשר צבן); ת"א (שלום י-ם) 5666-12-12 יוסף לאלום נ'Sinclair insurance company ltd, פסקה 42 (22.11.2017) (השופט מרדכי בורשטין); ת"א (קריות) 46824-02-15 KBC VERZEKERINGEN NV נ' לאוניד וולינסקי (7.1.2018) (השופטת לובנה שלאעטה חלאילה); ת"א (שלום י-ם) 14627-07-18 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' חברת לופטהנזה ג'ירמן אירליינס (26.3.2019) (השופט אוהד גורדון)). לעומת זאת, הגישה השנייה סבורה כי מבטחת זרה של הניזוק רשאית להגיש תביעת תחלוף בישראל, ואין המחזיקים בעמדה זו רואים עצמם כבולים לקביעות פסק דין VIG, כל אחד מטעמיו שלו (ראו, למשל: ת"א (מחוזי חי') 35583-11-18ARAS ROMORKOR HIZMETLERI SANAYI VE TICARET LTD.STI נ' האנייה "CHRYSOPIGI" (29.11.2019) (סגן הנשיא, השופט רון סוקול) (להלן: ההחלטה בעניין ARAS); ת"א (מחוזי חי') 31521-01-20 נובל אנרג'י מדיטרניאן לימיטד נ' צים שירותי ספנות משולבים בע"מ (12.11.2020) (סגן הנשיא, השופט יצחק כהן)).
38. למען תצא התמונה שלמה, יצוין כי ביחס להחלטה בעניין ARAS הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בהחלטה מיום 22.12.2020 נדחתה בקשת רשות הערעור על ידי השופטת יעל וילנר, מהטעם שלמבטח ימי זר עומדת זכות תחלוף לפי סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, וזאת בהינתן סעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח, המורה כי "הוראות חוק זה, למעט סעיפים 62 ו-69, לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אוירי" (רע"א 8588/19. להלן: ההחלטה בבקשת רשות ערעור ARAS). ודוק, סעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח כלל איננו מתייחס למבטח ימי זר, אלא רק מחיל שתיים מהוראות חוק חוזה הביטוח, ואותן בלבד, על תחום הביטוח הימי. למרות זאת, נקבע, בין השאר בהתבסס על ההיסטוריה החקיקתית ותכלית החוק, כי "אין ולא יכולה להיות עוד מחלוקת כי סעיף 62 לחוק המעגן את זכות התחלוף חל על מבטח ימי (ישראלי או זר)" (ההדגשה במקור; פסקה 24 להחלטה בבקשת רשות ערעור ARAS).
--- סוף עמוד 19 ---
39. עינינו הרואות כי הדין החל ביחס לאפשרות התביעה של מבטחת זרה של הניזוק כלפי המזיק איננו מבורר, וקיימות לגביו מחלוקות בפסיקת הערכאות הדיוניות, וזאת גם לאחר שניתן פסק הדין בערעור VIG. יתר על כן, לפחות בהקשר של ביטוח ימי הבהיר בית משפט זה כי החלת סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח על תחום ביטוחי מסוים משמעה הענקת זכות תביעה הן למבטחת ישראלית והן למבטחת זרה. על כן, קיים צורך לדון בשאלה כיצד ראוי לפרש את סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח במקרה הכללי.
40. עד כאן הערות מקדימות, ועתה נפנה לדון בשאלה המהותית המונחת לפתחנו. התשתית הנורמטיבית הרלוונטית לניתוח מצב הדברים בו עסקינן מצריכה כאמור התייחסות לשלושה מישורים שונים: ראשית, מערכת היחסים המשולשת שבין: (1) מבטחת הניזוק; (2) הניזוק המבוטח; ו-(3) המזיק, לפי הדין הישראלי (להלן: מערכת היחסים המשולשת). בשלב זה של הדיון נניח כי מבטחת הניזוק בה מדובר היא מבטחת ישראלית, ונבקש להצביע על האפשרויות השונות העומדות לרשותה, על מנת לחזור אל המזיק בגין תגמולי הביטוח ששילמה לניזוק המבוטח; שנית, התייחסות חקיקת הביטוח הישראלית למבטחות זרות (להלן: מעמד המבטחת הזרה בחקיקת הביטוח הישראלית); שלישית, השלכות השילוב שבין שני המישורים הראשונים, דהיינו, השפעת מעמד המבטחת הזרה בחקיקת הביטוח הישראלית על מערכת היחסים המשולשת: מבטחת – ניזוק – מזיק (להלן: מערכת היחסים המשולשת כשהמבטחת היא מבטחת זרה).
המישור הראשון – מערכת היחסים המשולשת: מבטחת – ניזוק – מזיק
41. מצב הדברים בו עסקינן מתייחס למערכת יחסים משולשת, המקיימת את המאפיינים שיתוארו להלן. מערכת יחסים זו נוצרת בעקבות התרחשות אשר במהלכה נגרם נזק לאדם מסוים (הניזוק), כאשר לאותו ניזוק עומדת בנסיבות בהן עסקינן האפשרות לתבוע פיצוי בגין הנזק שסבל משני גורמים שונים ובלתי קשורים:
- המזיק אשר גרם לנזק והנושא באחריות לו בהתאם לכללי המשפט האזרחי. ויובהר, במקרה הרגיל תהא אחריות זו מכוח דיני הנזיקין, ואולם ניתן להעלות על הדעת גם מצבים בהם אחריות המזיק מבוססת על דיני החוזים, כחלופה משלימה לאחריות הנזיקית או באופן בלעדי. כך, למשל,
--- סוף עמוד 20 ---
כשמדובר ברופא שהתרשל בטיפול בניזוק, הרי שאחריותו עשויה להתקיים במסגרת דיני החוזים ודיני הנזיקין במקביל, ואילו כשמדובר בקבלן שאיחר באספקת הדירה אחריותו תבוסס לרוב באופן בלעדי על דיני החוזים.
- המבטחת של הניזוק אשר נושאת בסיכון להתרחשות הנזק, והאחראית על פי כללי המשפט האזרחי לפצות את הניזוק, באופן מלא או חלקי, על נזקיו. ויובהר, במקרה הרגיל, אחריות מבטחת הניזוק היא הסכמית, ונובעת מכך שנטלה על עצמה לשאת בסיכון במסגרת חוזה ביטוח עם הניזוק או עם אחר. ואולם ייתכנו גם מצבים בהם האחריות לסיכון תוטל על המבטחת כלפי הניזוק מכוח הדין, ולא מכוח חוזה (זהו, למשל, מצב הדברים ביחס ל"קרנית", בהתאם להסדר שנקבע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים) ביחס למצבים בהם הנהג אינו ידוע או אינו מבוטח).
ויובהר, המבטחת בה עסקינן היא זו שאחריותה נגזרת מנטילת סיכוני הניזוק (להלן ולעיל: מבטחת הניזוק), ולא מבטחת שאחריותה נגזרת מנטילת סיכוני המזיק (להלן: מבטחת המזיק). והמקרה שלפנינו ימחיש: הן חברת הביטוח הזרה והן איילון הן חברות ביטוח העשויות לשאת בנזק שנגרם מהאירוע. ואולם, בעוד שחברת הביטוח הזרה נושאת בנזק זה מאחר שנטלה על עצמה את סיכוני הניזוק (טבע), איילון עלולה לשאת בנזק מאחר שנטלה על עצמה את סיכוני המזיק (גושן). מכאן שבעוד שחברת הביטוח הזרה היא בגדר מבטחת הניזוק, בה מתמקד דיוננו, איילון היא מבטחת המזיק, ולפיכך הדיון להלן אינו מצריך התייחסות מיוחדת אליה (ככלל, אחריותה של מבטחת המזיק נגזרת מאחריות המזיק, ודי בכלל זה במקרה בו עסקינן על מנת להבהיר את מעמדה של איילון. ראו, למשל, רע"א 1322/10 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 16 (16.4.2012) (להלן: עניין הכשרת הישוב)).
42. לניזוק עומדים, איפוא, במצב הדברים המתואר, שני מסלולים דרכם יוכל להיפרע את נזקו – ביכולתו לתבוע את המזיק (וכן את מבטחת המזיק, מכוח המעמד שניתן לו לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח), וביכולתו לתבוע את מבטחת הניזוק. שתי
--- סוף עמוד 21 ---
זכויות התביעה הללו קיימות זו לצד זו, כאשר שאלת המפתח היא כיצד היפרעות על פי אחת מהן משליכה על יכולת הניזוק להיפרע על פי האחרת. בעניין זה ניתן להבחין בין שתי אפשרויות בסיסיות:
- הניזוק רשאי להיפרע במצטבר הן מהמזיק והן ממבטחת הניזוק, במובן הזה שהיפרעות מהאחד אינה גורעת מהאפשרות להיפרע מן האחר. כך, למשל, כאשר עומדת לאדם האפשרות לתבוע הן כמוטב של ביטוח החיים שערך המנוח והן כתלוי בו מכוח דיני הנזיקין, הרי שבאפשרותו להיפרע במצטבר על פי שתי עילות התביעה, דהיינו לקבל הן פיצוי נזיקי כתלוי במנוח והן את תגמולי ביטוח החיים (ראו, למשל, ע"א 154/70 בידה נ' רובין, פ"ד כה(2) 43 (1971); ע"א 9357/09 עמיר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (12.5.2011)). במצבים מסוג זה נֹאמַר, אם כך, כי התביעות נגד המזיק ונגד מבטחת הניזוק הן תביעות בגין חיובים מצטברים.