נספח ג' לתצהיר נחזה להיות העתק של הודעת דוא"ל שנשלחה על ידי טייטלבאום. הנמענים להודעה היו לנדא ו"Dave Wolf". בראש העמוד מתנוסס השם Dave Wolf. ההודעה נטולת נושא. תוכן ההודעה הוא פרטי חשבון הבנק של חברת CASPI LTD, ודרך ההעברה לחשבון זה. לאחר הרצאת פרטי הבנק, החשבון והמספר להעברה, נכתב בהודעה "ref mendy rosenberg". מכאן שעל פי האמור בהודעה יש להעביר כספים לחשבון הבנק שפרטיו מצויינים בה, תוך ציון כי המוטב הספציפי הוא "מנדי רוזנברג". סיום ההודעה כולל רישום אוטומטי לפיו היא נשלחה ממכשיר "בלקברי".
הקביעה לפיה יש להעביר כספים ל"מנדי רוזנברג" מצביעה לכאורה על כך שאין כל קשר בין המסמך ופרטי החשבון לבין זכרון הדברים או העסקה שנטען כי נכרתה בין התובע לנתבעים. התובע לא נתן כל הסבר לעניין זה; לא הבהיר מדוע צויין השם "מנדי רוזנברג" במסמך ומה הקשר בין שם זה לעסקה; נמנע מלהביא לעדות את המעורבים בעסקה על מנת שיתייחסו לסוגיה זו; ונמנע מלזמן את מנדי רוזנברג לעדות, בהנחה שידע מי אמור להיות מוטב הכספים (הנחה סבירה למדי, שכן קשה להלום את הטענה לפיה היה התובע אמור להעביר סכום של למעלה מ-1,000,000 ₪ לאדם בלתי מוכר).
--- סוף עמוד 19 ---
28. אף שבתצהירו טען התובע שאת פרטי החשבון קיבל במהלך פגישה עם עו"ד הכהן במשרדו, הוא אישר בעדותו שמי שמסר לו את הודעת הדוא"ל הוא טייטלבאום. אלא שלטענתו מסר לו טייטלבאום את ההודעה "בנוכחות עו"ד וולף" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 29-28). הוא טען שפרטים אלה נמסרו לו במסגרת פגישה שניה במשרדו של עו"ד הכהן (שלא נזכרה בתצהיר), וכי פגש את עו"ד וולף בחדר הישיבות בשעה שהמתין לכך שעו"ד הכהן יתפנה (טענה עובדתית שאף היא עלתה לראשונה בחקירתו). התובע לא טען בעדותו שעו"ד הכהן מסר לו שיש צורך להזרים את הכספים ישירות ללנדא וטייטלבאום (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 27-16). פרט זה נוסף בעדותו רק לאחר שנשאל על כך ישירות (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 8-4), ועומד בסתירה לרישום בנספח ג' לפיו יש להעביר את הכספים ל"מנדי רוזנברג". מכל מקום, על פי הגרסה בעדותו – בשונה מהנאמר בתצהירו – לא היה עו"ד הכהן מעורב במסירת פרטי החשבון, והמסמך נמסר לתובע על ידי טייטלבאום. מגרסת התובע עולה שהעדים לאותו אירוע היו לנדא וטייטלבאום, שהוא נמנע מלזמנם לעדות, ועו"ד וולף.
29. מאחר שהודעת הדוא"ל יוחסה לעו"ד וולף, התייחס עו"ד וולף לעניין בתצהירו. הוא ציין שהמכותבים להודעה לא היו לקוחותיו, הוא לא טיפל בעניינם, המייל אינו מוכר לו וכך גם תוכנו. הוא הוסיף וציין שבאותה תקופה לא היה בבעלותו מכשיר בלקברי. בחקירתו הנגדית הבהיר שתחום הנדל"ן במשרד נוהל בלעדית על ידי עו"ד הכהן, ולו לא היתה כל נגיעה לעניין. הוא לא התעסק בנדל"ן, ואף לא ידע לגבי אילו פרויקטים מתקיימות פגישות במשרד (עמ' 35-34 לפרוטוקול). הוא לא הכיר ולא מכיר את הפרויקט ברוממה, מושא ההליך (עמ' 34 לפרוטוקול, שורות 5-4). ידוע לו כי לנדא וטייטלבאום היו לקוחות של המשרד (שם, שורות 24-19), אלא שהוא לא טיפל בעניינים שלהם (שם, שורות 18-17 ו-26-25). לא היו לו פגישות עם לנדא או טייטלבאום, בהקשר מקצועי או בהקשר אחר, לבדו או במשותף עם עו"ד הכהן (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 8-5). הוא אינו מכיר את התובע ולא ידוע לו שפגש אותו אי-פעם (עמ' 34, שורות 30-27). כשהוצג לפניו התובע לא זיהה אותו (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 23-22).
עו"ד וולף העיד שבשעה שהיה שותף של עו"ד הכהן (עד לשנת 2014) לא היו חשבונות נאמנות שנוהלו על ידיו, וכל חשבונות הנאמנות של המשרד נוהלו על ידי עו"ד הכהן (עמ' 36, שורות 17-12). הוא עצמו לא היה מעורב בניהול החלק הפיננסי של המשרד (שם, שורה 25). הוא אף לא עסק בהוצאת חשבוניות שכ"ט או קבלות (עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 10-3). המסקנה מכל אלה היא שעו"ד וולף לא היה אמור להיות
--- סוף עמוד 20 ---
מעורב בסוגיות הנוגעות לפרטי חשבונות אליהם יועברו כספים, ובוודאי שלא בפרטי חשבונות שנטען כי נועדו לביצוע תשלומים הנוגעים לעסקאות נדל"ן.
30. בניגוד לעדות התובע בסוגיה זו, שהתאפיינה בסתירות ובגרסאות מתפתחות, לא ניתנה כל סיבה להניח שעו"ד וולף לא מסר את האמת בעדותו. מדבריו עולה שלא רק שאין הוא מזהה את התובע, אלא שהוא כלל לא עסק בעניינים הנוגעים לניהול הפיננסי של המשרד או לניהול חשבונות נאמנות או חשבונות אחרים. עוד עלה מעדותו שלא היה לו קשר עסקי או אחר עם לנדא וטייטלבאום, וממילא אין כל סיבה לכך שיכותב למייל שהשניים שלחו זה לזה. ההנחה שעו"ד וולף עורב על ידי השניים לצורך עניין הנוגע להעברה חשבונאית בעסקה שהוא כלל אינו נוגע לה, נחזית להיות תמוהה. ניתן להעלות השערות שונות מדוע מוען עו"ד וולף להודעה, והאם הדבר נעשה לצורך הדפסתה, אלא שהשערות מעין אלה נותרו בגדר ספקולציות בלבד בשל מחדלו הראייתי הבולט של התובע בכל הנוגע לזימון עדים. נראה שניתן היה לשפוך אור כלשהו על ההתרחשות לו היה התובע מזמין לעדות את לנדא או טייטלבאום. הדבר לא נעשה בשל מחדלו המפגיע של התובע; עו"ד וולף הכחיש כל היכרות עם התובע ולא ידע להסביר בדרך כלשהי את שרבוב שמו למסמך; ומעדותו עולה שאינו קשור בדרך כלשהי לעסקאות הנדל"ן. בכל אלה יש כדי להטיל צל כבד על מהימנות המסמך, שעורכיו כלל לא הוזמנו לעדות.
המסקנה היא שלא ניתן להשתית קביעה עובדתית כלשהי על מסמך זה.
31. אם בכך לא די, מתברר שההעברות הכספיות שהתובע טוען שביצע מכוח ההסכם וההסכמה עם לנדא וטייטלבאום לא בוצעו בהתאם לאמור במסמך. מכאן שמסמך זה כלל אינו מסייע לו בהוכחת טענותיו. מטעם זה, אף אם היה עולה בידי התובע להוכיח כי המסמך נוגע לזכרון הדברים ולעסקה בינו לבין הנתבעים – והוא כשל בכך כליל – לא ניתן היה לשייך העברות אלה לעסקה הנטענת.
בהקשר זה יש להבהיר כי הראיות שהוצגו בעניין העברת הכספים משקלן מועט ביותר: התובע הסתמך לעניין זה על מה שנחזה להיות העתקים של הוראות מבנקים שוויצריים בעניין העברות בנקאיות. המסמכים אינם מסמכי מקור; הם לא הוגשו באמצעות עורכיהם; ולא ניתן לקבוע כי מדובר ברשומה מוסדית. מכל מקום, אף לו ניתן היה להעניק להם משקל, המסקנה היתה שלא ניתן לדעת מי ביצע את ההעברות הנטענות והאם הן קשורות לזכרון הדברים.
יתרה מזו: על אף שבהודעת הדוא"ל בה נרשמו פרטי החשבון להעברה (נספח ג') נכתב במפורש שיש לציין בהקשר להעברות כי המוטב הוא "מנדי רוזנברג", הרי
--- סוף עמוד 21 ---
ששם זה אינו מופיע אף לא באחד מהמסמכים שלטענת התובע משקפים את ההעברות. ההעברות שהציג התובע הן העברות מחשבונות בנק שונים – שאף לא אחד מהם על שם התובע או על שם רעייתו – שנעשו לחברת כספי. מסמך ההעברה הראשון, מיום 7.2.13, לא כולל שם של מוטב ספציפי כלשהו (נספח א' לתצהיר המשלים, בעמ' 3); בהעברה מיום 11.2.13 מחשבון הבנק בבנק בלייז בשוויץ לא מופיע שם מוטב (נספח א' לתצהיר המשלים, בעמ' 1); בשלוש ההעברות המפורטות בדף החשבון של בנק ווליינט בשוויץ מופיעים המוטבים טייטלבאום (העברה מ-8.2.13), לנדא (העברה נוספת מ-8.2.13) וטייטלבאום (העברה מ-12.2.13) (נספח א' לתצהיר המשלים, בעמ' 2); ואילו בהודעה על ההעברה מיום 20.2.13 מופיע שמו של לנדא (נספח ד' לתצהיר התובע). מכאן שאף לא אחת מההעברות נעשתה בהתאם למה שנכתב בהודעת הדוא"ל.
אשר למקור ההעברות: המסמכים המייצגים את ההעברות שפורטו לעיל מציגים העברות שבוצעו על ידי גורמים שונים, שאף לא אחד מהם הוא התובע עצמו. בעדותו טען התובע שההעברה המגולמת בנספח ד' לתצהירו נעשתה מחשבון בנק של משרד ניהול נכסים בשוויץ שמנהל נכסי נדל"ן של רעייתו, שאת שמו אין הוא זוכר כיום (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 23-15). ההעברות האחרות בוצעו, לטענתו, מחשבון בנק בשוויץ שאינו על שמו או על שם רעייתו, אלא שלדבריו יש לרעייתו יפוי כוח לפעול בחשבון זה (עמ' 15 לפרוטוקול, שורות 6-3). למותר לציין שיפוי הכוח לא הוצג ורעייתו לא העידה בעניין זה. התובע טען כי בפועל הוא שביצע את ההעברה באישור רעייתו מאחר ש"יש לנו בבית את הקודים ואנחנו עובדים ביחד" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 12-9). מכאן שלשיטת התובע הועברו הסכומים כולם מחשבונות בנק או ממשרדי ניהול נכסים הקשורים לרעייתו או נשלטים על ידיה. המסמכים עצמם אינם מעידים על קשר כלשהו לתובע או לרעייתו, והתובע נמנע מלהעיד את רעייתו.
המסקנה מכל אלה היא שלא ניתן לדעת אם פרטי החשבון המפורטים בהודעת הדוא"ל קשורים בדרך כלשהי להסכם שנכרת בין התובע לנתבעים. הקביעה לפיה הכספים יועברו למוטב "מנדי רוזנברג" מצביעה על מענה שלילי לשאלה זו. עוד יש לקבוע שלא ניתן לדעת אם הועברו כספים על ידי התובע או מי מטעמו ולמי הועברו. על אחת כמה וכמה שלא ניתן לקבוע כי הכספים המופיעים במסמכים עליהם נסמך התובע נועדו למטרה שנזכרה בזכרון הדברים.
מכאן שהתובע כשל בהוכחת טענתו לפיה שילם לנתבעים את הסכומים בהתאם לזכרון הדברים. ממילא אין הוא זכאי לטעון לתמורה המגולמת באותו הסכם, שעה שלא עלה בידו להוכיח כי קיים את חלקו בהסכם.
--- סוף עמוד 22 ---
ד. העתק מתווה העסקה
32. מסמך נוסף המוכיח, לטענת התובע, את ידיעת עו"ד כהן לגבי זכויותיו, הוא המסמך שצירף כנספח כ"ב לתצהירו. התובע טוען כי עו"ד הכהן העביר לעיונו את מתווה העסקה הנרקם עם האחוזה "ימים ספורים לאחר חתימת הסכם ההשקעה" (סעיף 48 לתצהירו). בעדותו טען שעו"ד הכהן הציג לפניו את המתווה שנמסר לו כבר במהלך פגישה שהתקיימה "מייד לאחר החתימה על הזכ"ד " (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 16-7). לטענתו, מסר לו הנתבע את המסמך בשל מעורבותו ההדוקה בעסקה שנרקמה בין התובע לנתבעים.
המסמך שהציג התובע בהקשר זה הוא טיוטת מכתב שנערכה על נייר הנושא את הלוגו של משרדו של עו"ד הכהן, ונושאת תאריך "2 דצמבר 2012", דהיינו: יומיים לאחר חתימת זכרון הדברים. תאריך זה תואם לכאורה את גרסאותיו של התובע בתצהירו ובעדותו.
33. בתצהירו הבהיר עו"ד הכהן שאינו יודע מניין השיג התובע את המסמך, אולם ברור שמדובר בטיוטה שנערכה זמן רב לאחר התאריך בו נטען שזכרון הדברים נחתם. להוכחת טענה זו צרף עו"ד הכהן לתצהירו הודעת דוא"ל שנשלחה אליו ביום 13.12.12. להודעה צורפה טיוטת מכתב "מתווה העסקה", כאשר המסמך ערוך בקובץ וורד ובו מעקב אחר השינויים (נספח 17 הראשון לתצהירו, שהעתק ממנו צורף לתיק לאחר ישיבת קדם המשפט). השוואה בין מסמך זה לבין נספח כ"ב לתצהיר התובע מביאה למסקנה המתבקשת לפיה המסמך שצורף לתצהיר התובע הוא נוסח מאוחר ומתקדם יותר של הטיוטה. ניתן להמחיש עניין זה בנקל על יסוד השוואת פסקה 3 בשני המכתבים (הנוסח המאוחר יותר שבנספח כ"ב כולל פרטים נוספים), סעיף 5 למכתבים (הנוסח המאוחר יותר שבנספח כ"ב כולל פרטים רבים נוספים), וכן הלאה. מכאן שהמתווה העסקי שצרף התובע לתצהירו לא הוצג "מייד" לאחר חתימת זכרון הדברים ואף לא נערך ימים ספורים לאחר חתימתו, ולא ניתן לקשרו בדרך כלשהי לפגישה שטען התובע כי נערכה "מייד" לאחר חתימת זכרון הדברים. לפיכך אין בהצגת מסמך זה כדי לחזק את טענות התובע, אלא דווקא להחלישן, מאחר שהוכח שגם בהקשר זה לא מסר התובע את האמת וכי המסמך לא נמסר לו בסמוך לחתימת זכרון הדברים.
ה. טופס ההצטרפות
34. כדי לתמוך בטענה לפיה הוכר כחבר בקבוצת הרכישה, צרף התובע לתצהירו "טופס הרשמה להצטרפות כחבר בקבוצת רכישה" (נספח ט' לתצהיר). הוא טען כי חתם
--- סוף עמוד 23 ---
על הטופס "לאור זכות הראשונים בבחירת הדירה שהוקנתה לי בהסכם ההשקעה" (סעיף 13 לתצהיר). התובע לא הבהיר בתצהירו היכן חתם על הטופס.
גם בעניין זה, כמו בעניינים רבים אחרים, התגלתה גרסתו העובדתית לראשונה בחקירה הנגדית. לאחר שהנתבע הבהיר בתצהירו שלא מדובר בטופס שנערך במשרדו, והצביע על אותם הבדלים בטופס המוכיחים זאת, טען התובע בחקירתו כי חתם על הטופס במשרד השיווק של הפרויקט אצל "אדם מאוד נחמד בשם שמואל פרידמן" (עמ' 17 לפרוטוקול, שורות 30-27). למותר לציין שהתובע לא זימן את מר פרידמן לעדות, אף שעל פי גרסתו מדובר במי שיכול היה לאשש את טענתו לפיה נקרא לבחור דירה ואף בחר את הדירה שפרטיה מצויינים בטופס.
35. במאמר מוסגר יובהר שנראה כי אף אם היה עולה בידי התובע להוכיח שחתם על טופס ההצטרפות, לא היה בכך כדי להעמידו במעמד של חבר בקבוצת הרכישה. אין חולק שהתובע לא חתם על הסכם שיתוף, על תשריט הבניינים (הגרמושקה) או על יפוי הכח, וזאת בשונה מכל חברי קבוצת הרכישה. די בכך כדי להביא למסקנה שהתובע לא נכלל על חברי קבוצת הרכישה.
עוד יש לציין כי ממילא לא היה די בחתימה על טופס ההצטרפות כדי לבסס את עילת התביעה נגד עו"ד הכהן. התובע לא טען שהעביר את טופס ההצטרפות לעו"ד הכהן. מכאן שגם אם חתם על טופס מעין זה, אין בכך כדי לבסס את טענתו לפיה עו"ד הכהן היה מודע לזכויותיו בפרויקט.
36. לגוף העניין, לא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות על טופס ההצטרפות שצורף לתצהירו של התובע, וזאת מטעמים מספר:
האחד, עניינו בכך שבשונה מטופסי הצטרפות אחרים, שצורפו לתצהיר הנתבע, לא כלל הטופס את מחיר הדירה.