בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
עמ"ש 53176-06-14 אלמונית נ' פלונים
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
בפני כב' השופט בנימין ארבל, סגן נשיא
המערערת
אלמונית
נגד
המשיבים
1.פלוני
2.פלונית
פסק-דין
השופט ב' ארבל- אב"ד, סגן נשיא:
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט א' זגורי) בתמ"ש 17416-09-13 מיום 11.05.2014, לפיו בוטלה עסקה מתנה אשר עניינה, העברת הזכויות במשק חקלאי מאב לבתו.
עובדות והליכים:
1. המשיב מספר 1 (להלן: "האב"), רשום כבעל זכות חכירה בנחלה חקלאית במושב כפר X (להלן: "הנחלה"). לאב בת זוג החיה עמו בביתו מזה מספר שנים (משיבה מספר2) ושלוש בנות מנישואיו הראשונים, אחת מהן היא המערערת. לפני מספר שנים, לאחר שהמערערת התגרשה מבעלה, היא עברה לגור בנחלה, בקומה השנייה בביתו של האב.
2. ביום 09.09.2011 ערך האב צוואה, בה קבע כי רכושו, זולת הנחלה, יחולק בחלקים שווים בין שלוש בנותיו לאחותו. לבת זוגו ציווה האב את הזכויות בקרן הפנסיה שלו והעניק לה זכות מגורים בנחלה למשך שארית חייה. למערערת, ציווה האב את הזכויות בנחלה. בשלב מסוים במרוצת הזמן, נכחה המערערת בהרצאה, שעניינה הורשת נחלות חקלאיות, הדברים שהושמעו באותה הרצאה עוררו את חששה מפני השתלטות בת הזוג על המשק. המערערת פנתה לאביה, והשניים, בעצתו של עו"ד ח', ערכו ביום 28.03.2012 הסכם (להלן: "הסכם המתנה"), לפיו המערערת תקבל את מלוא הזכויות בנחלה, תוך מתן אפשרות לאב להמשיך ולהתגורר בביתו למשך כל ימי חייו.
הסכם המתנה דווח לרשויות המס, והצדדים אף חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר, המיפה את כוחו של עו"ד ח', לבצע את הפעולות הנדרשות לשם השלמת רישום הזכויות. בהסתמך על הסכם המתנה, נטלה המערערת (באמצעות אביה) הלוואה מובטחת במשכנתא בסך 500,000 ₪ שנרשמה על הנחלה. באמצעות כספים אלו החלה המערערת לבנות את ביתה בנחלה, בסמוך לבית האב.
3. במהלך שנת 2013, פרץ משבר חמור ביחסי האב ובתו. המשבר הגיע לשיאו באירוע יום העצמאות של אותה שנה. במהלך אותו אירוע הטיחו השניים דברים קשים זו בזה. בעקבות האירוע הקשה, הגיש האב תביעה לבית המשפט קמא, בה עתר לבטל את הסכם המתנה ולחייב את בתו בתשלום דמי שימוש ראויים בגין שימושה בבית המגורים. לטענתו, בסמוך לאחר החתימה על ההסכם, החלה בתו לנהוג כלפיו באופן מחפיר תוך כדי הפעלת אלימות מילולית ופיזית לרבות השלכת חפצים. עוד הוא טען כי הליך הענקת המתנה טרם הושלם. שכן, מדובר במתנה במקרקעין, כאשר הליכי הרישום טרם הסתיימו. המערערת מצידה, טענה כי בעצם החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר, הושלמה המתנה. הבת הכחישה את טענות אביה לעניין התנהגותה המחפירה.
קביעות בית המשפט לענייני משפחה, הרלוונטיות לערעור:
4. ראשית קבעה הערכאה הדיונית, כי הסכם המתנה אינו מלמד על מתנה מוגמרת, אלא על התחייבות ליתן מתנה. סעיף 7(א) לחוק המקרקעין, דן בעסקה במקרקעין, וקובע כי עסקה כזו נגמרת ברישומה. נקבע, כי טרם לרישום, מדובר בהתחייבות למתן מתנה. כאשר מדובר במשקים חקלאיים, נקבע, בדרך כלל, בפסיקה כי יש לראות במינוי "בן ממשיך" או בהסכמי מתנה, משום התחייבות לעסקה במקרקעין. שכן עבירותה מוגבלת מכוח חוזה החכירה ואישור רמ"י.
5. עוד קבע בית המשפט קמא, כי מהעדויות אשר הוצגו בפניו, עולה כי הצדדים שניהם התייחסו להסכם המתנה כאל התחייבות לעסקת מתנה ולא מתנה שהושלמה. הצדדים ציינו כי הפלוגתא הרלוונטית היא שאלת התנהגותה של הבת כלפי אביה התנהגות מחפירה, שאלה הרלוונטית רק בנסיבות של התחייבות ליתן מתנה. גם עו"ד ח' עצמו העיד כי סוכם שרישום העברת הבעלות יעשה רק לאחר אריכות ימים ושנים של האב.
6. לסיום, קבע בית המשפט קמא, כי אפילו במציאות בה העסקה הסתיימה ברישום, עדיין ניתן היה לבטל את המתנה מכוח דיני ההגינות והצדק שיש להחיל בנסיבותיו של מקרה זה. כפי שקבע, יש לראות בהתנהגות המערערת משום "תנאי מפסיק מכללא" ולהחיל על מקרה זה את דיני החוזים הכלליים. בן המקבל בחיי הוריו את משקם החקלאי, מחויב לכבדם ולהימנע מלנהוג כלפיהם באופן מחפיר. ברי לכל הצדדים לעסקת מתנה בנחלה חקלאית, כי הנחלה ניתנה לאותו בן משפחה, על מנת שזה יתמוך בהוריו לעת זיקנתם ויכבדם. אינטרס הציפייה וההסתמכות של ההורים, הוא האינטרס המשמעותי שיש לדאוג להגנתו. על כן נדרש אקטיביזם שיפוטי בעניין, וקביעה כי גם במתנה שהושלמה, קיים תנאי מפסיק מכללא בדמות חובת כיבוד אב ואם. במקרה שלפנינו, סקר בית המשפט את העדויות השונות לעניין התנהגות המערערת ובמיוחד אודות אירוע הסכסוך ביום העצמאות. נקבע , כקביעה עובדתית, כי לא אחת, נהגה המערערת כלפי אביה באופן מחפיר, הבת נהגה באופן פרובוקטיבי ומקניט על מנת להוציא את אביה משלוותו ואף נהגה באלימות מילולית כלפי בת זוגו. בהתאם, נקבע כי הסכם המתנה בוטל כדין.
בית המשפט קמא דחה את תביעת האב לחיוב המערערת בתשלום דמי שכירות ראויים ממועד מעברה לביתו ועד למועד הסכם המתנה. עם זאת נקבע כי ממועד חתימת הסכם המתנה ועד למועד פסק הדין, תחויב המערערת בתשלום 2,000 ₪ חודשיים כדמי שימוש, בניכוי סכומים שכבר שולמו בפועל.
טענות הצדדים:
7. לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא משקבע כי מדובר בהתחייבות ליתן מתנה. לשונו המפורשת של ההסכם המנוסח בלשון הווה, מלמדת כי מדובר במתנה לאלתר. אף התנהלות הצדדים והעובדה כי נלקחה משכנתא והחל תהליך בניית בית המערערת בנחלה, מצביעה על העובדה כי מדובר במתנה שהושלמה לאלתר. מבחינה משפטית, נטען כי מתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר משמעותה, כי מדובר במתנה מושלמת. לסיום, נטען כי פסק דינו של בית המשפט קמא נוהג באקטיביזם שיפוטי ויצר הלכה תקדימית, שאינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה ברחבי הארץ. פסיקת בית המשפט קמא פוגעת אנושות באינטרס ההסתמכות של המערערת, אשר נטלה משכנתא וממשיכה לפרוע את תשלומיה, שעה שהנכס אינו עוד בבעלותה.
8. מאידך, טוען המשיב כי פסק הדין מבוסס ואין כל מקום לשנות מקביעותיו. הוכחה התנהגות מחפירה של המערערת כלפי אביה. המערערת לא עמדה בתנאי הסכם המתנה, הפסיקה לשלם את חשבונותיה, התחצפה לאביה ונהגה באופן פרובוקטיבי. מעבר לאמור, אפילו מדובר במתנה שהושלמה, הרי שנכונה קביעת בית המשפט קמא לעניין "תנאי מפסיק מכללא", בנסיבותיו של תיק זה.
דיון והכרעה:
9. ראשית עלי להביע צער כי הצדדים לא השכילו לפתור את הסבך המשפטי והרגשי שבפנינו באמצעות הליך גישור כפי הראוי, חרף הפצרותינו בדיון שהתקיים בפנינו. מדובר בסכסוך ארוך וכאוב, בין אב מבוגר לבתו, סכסוך אשר לא בנקל ניתן לפתרו באמצעות חרב הדין, אולם לצערי, נראה כי טרם תש כוחם של הצדדים במאבק מיותר זה.
10. לגופו של עניין, השאלה היסודית הטעונה הכרעה במקרה דנן הינה האם עסקת המתנה הינה בבחינתם מתנה שהושלמה. במידה והתשובה לשאלה זו חיובית, יש לפנות לעיסוק בשאלת אפשרות ביטולה של מתנה שהסתיימה בנסיבות מקרה זה.
11. האם עסקינן במתנה שהושלמה? יאמר כבר עתה, איני רואה לסטות ממסקנת בית המשפט קמא, לפיה בפנינו התחייבות ליתן מתנה ולא מתנה שהושלמה. הדרכים להשלמתה של עסקת מתנה קבועות בסעיף 6 לחוק המתנה, אך הסיפא לסעיף 6 מורה כי ככל שקיימת בדין הוראה מיוחדת לעניין דרכי ההקניה תגבר אותה הוראה:
"6. בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל - בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון."
מתוקף הוראת סעיף 6 סיפא לחוק המתנה, מקום שבפנינו עסקת מתנה בנחלה, חלה הוראת סעיף 7 לחוק המקרקעין, המסדירה את הדרך שבה תושלם עסקה כזו. וכך נקבע בסעיף 7 לחוק המקרקעין:
"7. (א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה".
מצירוף סעיפים אלה עולה כי הקניית בעלות במקרקעין בדרך של מתנה מסתיימת עם רישום הבעלות במרשם המקרקעין על שמו של מקבל המתנה. עד לביצוע הרישום אין מדובר אלא בהתחייבות לעשות עסקת מתנה (ראו: ע"א 588/81 ציזיק נ' הורוביץ, פ"ד מ(1)321, 324-323 (1986)).
12. משמעות ייפוי הכח הבלתי חוזר - מעבר לטענת המערערת כי מדובר במתנה שהושלמה, בפנינו טענה חלופית לפיה, משניתן ייפוי כוח בלתי חוזר, אביה אינו יכול עוד לחזור בו מהתחייבותו. לעניין זה רלוונטי סעיף 5 לחוק המתנה, הקובע כך:
"5. (א) התחייבות לתת מתנה בעתיד טעונה מסמך בכתב.
(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
(ג) מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן".
בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477 (1987), נדון מקרה דומה ,בו ביקשה אם לבטל את העברת זכויותיה בדירתה לבנה במתנה. האם ביקשה לבטל את מתנתה לאחר שחתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר להסדרת הליכי הרישום. במקרה זה נקבע כי כרגיל, יש לראות בייפוי-כוח בלתי חוזר, ויתור מצד הנותן על זכות החזרה ממתנה בלתי מותנית, לפי סעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה, סעיף אשר עניינו בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה שהושלמה:
"להבדיל מהסכם, אין לצפות להפרת התחייבויות, שבעטיה תבוטל הזכות. מכאן שהיותו של ייפוי הכוח לגבי מתנה בלתי מותנית "בלתי חוזר", מצביע, כרגיל, על ויתור מצד הנותן על הרשות שמעניק לו החוק הנ"ל לחזור בו מן המתנה, כל עוד לא שינה המקבל את מצבו לרעה (או התנהג בדרך המתוארת בסעיף 5(ג) לחוק). ייתכנו אולי נסיבות יוצאות דופן, או הוראה בגוף ייפוי הכוח הבלתי חוזר, שיובילו למסקנה, שאין בו משום ויתור. אולם כרגיל, זו דעתי, פירושו של ייפוי-כוח כזה - כאשר המתנה אינה מותנית - הוא ויתור מצד הנותן על זכות החזרה".
אם כן, נכונה טענת המערערת כי אביה ויתר על זכות החזרה ממתנתו בנסיבות בהן חתם על ייפוי הכח הבלתי חוזר. עם זאת, אין כל עיגון בדין המאפשר חסימת טענה של ביטול מתנה, בהסתמך על האפיק המקביל הקבוע בסעיף 5(ג) הנ"ל – אפשרות ביטול המתנה בשל התנהגותו המחפירה של מקבל המתנה. במיוחד אמור הדבר, באשר לצד התחייבות האב, עמדה התחייבות המערערת לאפשר לו להתגורר בביתו שעל הנחלה עד אריכות ימים ושנים. התנהגות מחפירה, אינה עולה עם חיוב זה. במיוחד אמור הדבר בנסיבותינו, כאשר ברור כי האב ביקש לעזור לבתו ולמצוא לה קורת גג. עובדה היא כי המתנה ניתנה בד בבד עם רישום המשכנתא על שם האב.
13. התנהגותה המחפירה של המערערת - במקרה זה, בית המשפט קמא קבע, כממצא עובדתי, קביעה מובהקת אשר מפאת היותה נחרצת, תובא להלן:
"מבחינה עובדתית, ראייתית והתרשמותית, מגיע בית המשפט למסקנה נחרצת וחד משמעית ברמה גבוהה בהרבה ממאזן ההסתברויות, כי הבת התנהגה התנהגות מחפירה כלפי אביה כמשמעות דיבור זה בסעיף 5(ג) לחוק המתנה".
הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בממצאי עובדה עומד איתן במקרה זה שבעתיים. בית המשפט לענייני משפחה מצא את עדותו של האב מהימנה ועקבית תוך שהוא נשען בנוסף על תיאורים קשים אשר נשמעו מפי עדים נוספים, והגדיר תיאורים אלו כאותנטיים. נקבע כי לא אחת, התנהגה המערערת כלפיה אביה באופן מחפיר, כאשר בית המשפט לענייני משפחה התרשם בנוסף מהליך קשור (בקשת צו הגנה אשר הגישה המערערת ובן זוגה כלפי האב), שם צפה בקלטת המתעדת אירוע פוגעני אחד מני רבים. לא מצאתי כל טעות המאפשרת התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע כי התנהלות המערערת, עונה ללא כל ספק להגדרת "התנהגות מחפירה".
14. אם כן, בסופו של יום, הנתיב המשפטי בו צעד בית המשפט לענייני משפחה הוביל לתוצאה הנכונה. עסקינן בעסקת מתנה במקרקעין, אשר רישומה טרם הושלם; נסיבות אלו מובילות לקביעה המשפטית כי מדובר בהתחייבות לתת מתנה ולא במתנה שהושלמה; החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר מונעת מהאב לבטל את המתנה באופן סתמי, אך אין בה בכדי למנוע ממנו ביטולה בשל התנהגות מחפירה של בתו; הוכחה כדבעי התנהגות מחפירה של הבת הכוללת התנהלות פוגענית, פיזית ומילולית, תוך הפנייה עורף וכפיות טובה לאביה ולגמול המשמעותי אשר הוענק לה בדמות התחייבותו למתן הנחלה. מכל אלה, התוצאה אליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה באשר לביטול עסקת המתנה בין המערערת לאביה, בדין יסודה.
15. בית המשפט לענייני משפחה לא סיים מלאכתו בקביעה זו ודן, בבחינת למעלה מן הדרוש, בשאלה האם בנסיבות המקרה שבפניו ניתן היה לבטל את עסקת המתנה ואפילו הסתיימה ברישום, תוך מתן תשובה חיובית לשאלה זו. לטעמי, מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה עסקינן בהתחייבות לתת מתנה, ייתרה את הצורך לדון בשאלה הנוספת – שהפכה תיאורטית. עקרונית, איני רואה לנכון לגבש עמדה משפטית בשאלה כבדת משקל, שעה שהכרעה בה כלל אינה נחוצה. סבורני כי ראוי ועניין זה יידון, ככל שיתעורר, במקרה המתאים לו כדי הכרעה מעשית. מכל האמור לעיל, ומבלי לקבוע מסמרות בסוגיה, אשאיר בצריך עיון את קביעתו העקרונית של בית המשפט קמא, המאפשרת ביטול מתנה שהסתיימה ברישום.
16. טרם סיום, מצאתי לנכון להתייחס בקצרה לעניין אחד אשר לטעמי, לא הוברר בפני הערכאה המבררת די צורכו. בפועל, על בסיס עסקת המתנה אשר בוטלה, נטלו הצדדים משכנתא משותפת והמערערת החלה בבניית ביתה בנחלה. כפי שהובהר לנו בדיון בפנינו, בניית הבית טרם הושלמה, ונעצרה בשלב שלאחר בניית שלד הבית. עוד נשמעו טענות כי חלקה הארי של הלוואת המשכנתא, שימשה את המערערת לצרכים אישיים שאינם צרכי הבנייה, וכי בשלב כלשהו סוכם כי בן זוגה דאז, מר ביבי, ישיב לאב תשלומי משכנתא שונים. לא הובהר האם שם האב נגרע מהלוואת המשכנתא ומי נושא בתשלומים הלכה למעשה כיום.
כאמור, בדין נקבע במקרה זה כי הסכם המתנה מבוטל וראוי כי אכן הצדדים יפרדו זה מזו פיזית לשלום ולא ימשיכו לדור בכפיפה אחת, שעה שהבת אינה מאפשרת לאביה, בהתנהגותה המחפירה, לחיות בנחלתו. כפועל יוצר מקביעה זו, חוזרת הנחלה לבעלותו השלמה של האב, כאשר מבנה השלד נוסף למעשה לרכושו. בנסיבות אלה, ראוי כי יושלם הבירור העובדתי בשאלת הסכומים, ככל ואלו הושקעו או שולמו ע"י המערערת לבניית ביתה וכי במסגרת האיזון השלם (לרבות בסוגיית דמי השימוש הראויים), יתבצע קיזוז מתאים.