131. מכאן שנופר ידעה על האירועים שנועם סגר כבר בתחילת הפעילות מהם לטענתה הודרה. אולם, למרות טענתה שהייתה "מרוסקת", ועל אף שהיא מדגישה בסעיף 10 לסיכומיה כי הדר מדווחת לה על חתימה עם מעצבים אחרים, פרט למכתב ששלחה לאלי בחודש אוגוסט בשנת 2015, והקלטה של התנצלות הדר, היא לא מלינה על הדרתה, והפרת ההתחייבות כלפיה (ראו עדותה בעמוד 63 בשורה 16) עד סיום ההתקשרות בחודש מאי בשנת 2017 ולא פועלת לאכיפה של ההתחייבות כלפיה, אלא אך ורק כאשר נועם מגיש תביעה נגד ראובן.
--- סוף עמוד 23 ---
132. לא זו אף זו, נופר אישרה בכתב העסקת מעצבים נוספים במסרון ששלחה ביום 3.12.15 כאשר כתבה שכך "סוכם". בעמוד 64 טענה שגם התחייבות על פי הסיכום לצמצם הרשימה לשני מעצבים לא קוימה.
133. כמו כן, נופר טענה בעמוד 50 משורה 13 שהדר הכחישה באוזניה שמגיעה לה בלעדיות:
"לא. אני חייבת לציין בעניין הזה שכן הועברה אליי רשימה אחת אבל כשאני ישבתי והתקשרתי לאנשים הם כבר אמרו לי שהם סגרו עם מעצב אחר והם לא שמעו בכלל על בלעדיות הם לא יודעים מה זה ואז התקשרתי להדר והיא אמרה לי מעולם לא היית בלעדית בלאגו ולא תהיי."
134. אילולי מעורבות נועם כשותף, בעיניה של נופר, בלאגו, מצופה היה שהודעת הדר תוזכר במסרונים הרבים שהוחלפו בין נופר ובין הדר וכן כי שיחה זו תוביל למכתב התראה ולאחר מכן לתביעה, אך לא כך נהגה נופר.
135. נופר טענה כי התעללו בה וכאשר ביהמ"ש ביקש בעמוד 58 לקבוע מתי חל המשבר ביחסים ענתה בשורה 14: "היה כל הזמן משברים ביחסים רק ניסו למשוך אותי." אולם, ההתעללות והמשברים לא באו לידי ביטי במסרונים שהוחלפו באופן יומיומי. להפך, הם מלמדים על יחסים טובים.
136. התובעת טענה בכתב התביעה כי התנהלות לאגו וראובן הביאו אותה, ובתוך כך את נופר ואת משפחתה, לעברי פי-פחת ולמצב כלכלי קשה ואף את זאת היא הבהירה, באמצעות נופר, ללאגו, לראובן ולמי מטעמם. ברם, טענה, גם הבהרות אלה נפלו על אוזניים ערלות ולא הביאו את לאגו ואת ראובן לשנות מדרכם ולקיים את התחייבויותיה החוזיות של לאגו כלפי התובעת.
137. נופר הייתה ערה לפער הניכר בין חומרת תלונותיה בכתב התביעה ובין תוכן המסרונים והעדר פעולה שלה לאכיפת הבלעדיות. לכן טענה בסעיף 23 לתצהירה כי הלכה "על ביצים" ו"שמרתי בבטן" (ראו גם עדותה בעמוד 62 בשורה 21). אם מצבה של נופר היה כה קשה כטענתה בכתב התביעה, או "בלתי נסבל" כטענתה בסעיף 28 לתצהירה, תוכן ההתכתבות הענפה בזמן אמת, לא תואם טענה זו.
138. נופר טענה בעמוד 60 כי כאשר שלחה בחודש אוגוסט המכתב לאלי, חודשיים לאחר תחילת הפעילות, לא רצתה להגיע לתביעה. אולם, התביעה הוגשה רק בסוף שנת 2017 בצוותא חדא עם תביעת נועם.
הטענה להסכמות זמניות
--- סוף עמוד 24 ---
139. שני הצדדים ניסו לתרץ את התנהגותם כ"סיכום זמני" (ראו סעיף 9 לסיכומי התובעת) וטענת ראובן לגבי הפחתת העמלה באופן זמני כביכול. אולם, לבסוף חלפו כשנתיים, ללא הגשת מכתב התראה או תביעה, או כל תלונה נוספת בכתב.
140. להתנהלות זאת, אין הסבר הגיוני, אלא אם כן, היא קשורה, לראייתה של נופר, את בעלה, כשותף בלאגו ולכריתת הסכם חדש על דרך התנהגות, כאשר לכל צד יש טובת הנאה משינוי ההסכם ולראיית ראובן את נופר ונועם כישות כלכלית אחת.
141. הצדדים הקדישו חלק ניכר מסיכומיהם, כדי להצביע על סתירות אצל הצד השני, תוך עריכת השוואות דקדקניות בין גרסאות שונות (ראו לדוגמא בסעיף 17 לסיכומי התובעת ובסעיף 18 לסיכומי לאגו), ובעניין זה ביהמ"ש קובע כי שניהם הצליחו. זאת, משום שכל צד ניסה בדיעבד להתעלם מהסכמתו בזמן אמת על דרך התנהגות ולהתבסס בדיעבד על הפרות של הצד השני של ההסכם הכתוב. לכן, ההתבססות של התובעת על פסק דין בע"א 765/18 חיון נ' אלעד ואח' (בסעיף 13 לסיכומי תשובתה) לעניין משמעות של סתירות בגרסאות, פועלת גם לחובתה.
יישום הפסיקה לעניין שינוי הסכם בכתב על דרך התנהגות
142. ברע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם מגדל חברה לביטוח בע"מ נקבע כי מוטל נטל כבד על הטוען לשינוי, ראו למשל: ע"א 4956/90 פזגז חברה לשיווק בע"מ נ' גזית הדרום בע"מ, פ"ד מו(4) 35, 41-40 (1992); ע"א 901/90 נחמיאס נ' קולומביה סחר ותעשיה בע"מ, פ"ד מז(1) 252, 260-259 (1993); ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ, פס' ל"ג לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין ([פורסם בנבו], 8.7.2009)).
143. ביהמ"ש קובע כי לאגו עמדה בנטל כבד זה לעניין הסכמת התובעת לחרוג מההסכם הכתוב, לנוכח הראיות הרבות שמשתלבות זו בזו, ולכן מוסיף וקובע כי זמן קצר לאחר שנופר הלינה בחודש אוגוסט 2015 על הפרת ההסכם, הושגו הסכמות ששירתו עניינם של שני הצדדים והם פעלו על פיהן במשך פרק זמן ארוך.
144. נופר השלימה בהתנהגותה עם קיום מעצבים נוספים בגלל מעמדו של נועם בלאגו ועקב האפשרות להתמקד בלקוחות אמידים ולשלם עמלה מופחתת. לאגו העלימה עין מדיווחים, תשלומים ושירותים, חסרים כביכול, להם טענה בדיעבד, הסכימה להפחית העמלה ולא דרשה פירעון ההלוואה, עובר להגשת התביעה, על אף חלוף המועד לפירעון בחודש ספטמבר 2016. מכאן שהצדדים כרתו על דרך התנהגות הסכם שונה ששרת עניינם בזמן אמת.
הטיוטה של ההסכם החדש אמורה הייתה לעגן שינוי ההסכם על דרך התנהגות
--- סוף עמוד 25 ---
145. נופר צרפה לראיותיה כנספח ט', טיוטה של הסכם שאמור היה לבוא במקום ההסכם, שלטענתה סירבה לחתום עליו. נופר ראתה בכך ראיה לכך שראובן ניסה "לצמצם" את סיכוני ההפרה היסודית. נופר העידה בעמוד 66 בשורה 22 כי הופתעה לקבל הטיוטה מהדר וכי "אף אחד לא דיבר איתי על הסכם כזה." בעמוד 67 בשורה 6 טענה ש"לא יודעת אם הוא (נועם – ע.ה.) ניהל או לא ניהל משא ומתן" בעניין הטיוטה.
146. בעמוד 77 בשורה 3 נועם אישר גרסת נופר שלא סיפר לה על הטיוטה, אך גם אישר שהיה לו שיג ושיח עם ראובן לגבי הכנת הטיוטה:
"לא סיפרתי לנופר על ההתנהלות שלי עם ראובן בהסכם השני ואז היא גילתה את זה במשרדים עוד לפני שהספקתי להודיע לה, היא מהר אמרה לי אני לא מוכנה בשום אופן הוא מנסה להוציא אותנו בכלל מהמקום מהבלעדיות ומהכול, אנחנו אין לנו מה לעשות כל הכסף שלנו פה כל הציודים הכול הכול. אז בטוח הזה ניסיתי לתמרן בין נופר לבין ראובן."
147. נועם אישר בעמוד 16 לפרוטוקול בשורה 27 כי יידע את נופר על השיחות עם ראובן לפני שהוצגה לפניה הטיוטה. גרסה זו, בהמשך חקירתו, לא תואמת הגרסה הראשונה לפיה לא סיפר לנופר על ההתנהלות עם ראובן.
148. נועם עומת בעמוד 78 עם תוכן מסרון ששלח לראובן ביום 21.2.17 בו ענה למסרון של ראובן שהלין על כך שנופר טרם חתמה על הטיוטה ובו כתב "יטופל". נועם הסביר בשורה 23 כי תמרן בין ראובן ובין נופר. ביהמ"ש תהה בעמוד 79 "אם אני מר אלה, אני לא עלול להגיע למסקנה שבעצם יש לי ישות אחת שזה זוג נשוי שאני מגיע לסיכומים כלליים כוללים עם נועם לוי ואז לכאורה אני במידה מסוימת מופתע שחלק מאותה ישות אומר אני עצמאי ומה שאתה מסכם עם נועם לוי לא מקובל עליי. זה לא עלול שאני שם את עצמי נגיד לצורך העניין כרגע בנקודת זווית של אלה, להגיע למסקנה כזאת?"
149. נועם לא נתן תחילה מענה לשאלה זו. כשביהמ"ש העיר לו על כך, הוא אישר משורה 29 שראובן קיבל מסרים סותרים כי הוא היה "במצב מאוד לא פשוט ומאוד מורכב, פעם ראשונה בחיים שלא יכלתי לפרנס. ונופר נלחמה כדי לפרנס ולא מצאתי שום דרך להגיע עם ראובן לזה שאני אוכל לפרנס את המשפחה. הדבר היחיד שהוא רצה זה שהיא תוותר על הבלעדיות. בסיטואציה הזאתי לא היה פשוט להגיע לדברים גם לא לי כי זה מאוד מאוד קשה אתה יודע אני מצד אחד בא ואומר לה תקשיבי תוותרי על זה אבל היא אומרת ממה נחייה?"
150. נועם אף אישר בעמוד 82 משורה 19 כי הסכים לכך שנופר תפסיק לשלם עמלה מופחתת:
"אז אמרתי, אין לי את הווטסאפ הזה מולי כרגע אמרתי שאנחנו ניסינו ב כול צורה ודרך להגיע למצב שהדבר הזה של העיצוב שנקרא נופר ולאגו יגיע למסלול שהוא מתקיים שההסכם הזה
--- סוף עמוד 26 ---
מתקיים. אז ראובן לצד זה הבטיח שיהיה העדפה והיא תקבל יתרון והיא תקבל העדפה ואני לצד חומות כבדים נאלצתי להסכים ל-20 אחוז. ולקדם את זה....
אני הסכמתי בתנאי שזה ילווה לא בבלעדיות אבל בסוג של יהיה עוד מעצב אבל נופר תקבל עדיפות מאוד ברורה."
151. מכאן שנופר ידעה שנועם היה מעורב בהכנת הטיוטה. אם נופר ראתה בהתנהלות לאגו הפרה יסודית בזמן אמת, התנהלותה בפועל בזמן אמת, אינה תואמת עמדה זו. ראובן הצהיר מסעיף 42 שהטיוטה עיגנה הסכמות שהתקיימו בפועל. לנוכח התנהלות נופר ונועם בזמן אמת, עמדת ראובן, היא שמתיישבת עם העובדות.
152. דנה העידה בעמוד 84 כי דיברה עם נועם בעניין חתימה על הטיוטה אך הוא לא עמד בהבטחתו להחתים נופר:
"ת: אני ניגשתי לנופר במזכירות שלנו בלאגו, נתתי לה את ההסכם, וזה היה אחרי שדיברתי עם נועם כמה פעמים הוא אמר 'אני אבוא, אני אחתום, אני אקח את המסמך, אני אתן לה להחתים', הוא לא הגיע לקחת את ההסכם, במקרה נופר הגיעה אלינו ללאגו, ישבה שם, נתתי לה ביד את ההסכם, והיא אמרה 'אני אקרא, אני אחתום, אחזיר', ועד היום הוא לא חזר."
153. אשר על כן, ביהמ"ש קובע כי הטיוטה של ההסכם החדש שלא נחתמה, נועדה, כגרסת לאגו, על דעת נועם, לעגן בכתב ההסכם שנכרת על דרך התנהגות בין התובעת ובין לאגו, מיד ובסמוך לתחילת הפעילות.
נועם ביקש בכתב מראובן להוציא נופר
154. לא רק שיש קשר הדוק בין כריתת ההסכם ובין ההסכם בין ראובן ונועם לגבי הפעלת האולמות, לנועם יש חלק מרכזי בשלב בו הקשר בין לאגו ובין נופר מתערער סופית. התברר שהוא עצמו ביקש להוציא את נופר מהפעילות בלאגו. לעניין זה ראו תמליל שיחה בין נועם וראובן ת/נועם/1 בו נועם מציע לראובן "לנקות את נופר, לא בגלל שהם לא טובים או לא זה, לא יכול להית ש.. כאילו עובד אצל חבר". נופר טענה שלאגו מציגה הדברים שמופיעים בתמליל שנועם צרף לתצהירו בתביעה אחרת "בצורה אחרת". בעמוד 70 משורה 29 ניסתה להסביר הדברים:
"כל ההסכמי בלעדיות שהיו כי ראובן גם לא כיבד את הבלעדיות של נועם איתו יום אחד אז הוא אמר לו תקשיב בוא נוציא את נופר שלא יהיה אף אחד באמצע אז יכול להיות אם זה היה העניין יכול להיות שגם הייתי, זה משהו שלהם זה לא קשור לעיצוב בגדול."
155. נועם אישר בחקירתו בעמוד 76 בשורה 15 שאמר לראובן "בוא נוציא את נופר" עקב חיכוכים עם אשתו ותקרית בין עמית, בעלה של הדר לשף.
--- סוף עמוד 27 ---
156. ביהמ"ש קובע כי נועם עצמו הגיע למסקנה לפיה רצוי להפסיק פעילות התובעת עבור לאגו.
נועם ונופר עזבו יחדיו את הפעילות בלאגו ללא הליך משפטי והקימו ביחד עסק חדש
157. המסקנה לפיה נועם החליט להפסיק פעילות התובעת עבור לאגו משתלבת עם האמור בסעיף 61 בתצהיר ראובן כי בחודש נובמבר 2016 נודע לו שנועם ונופר הקימו עסק לאולם אירועים בבית הירוק ולכן שקעו בחובות כבדים לעבריינים בשוק האפור והגישו תביעה זו כדי לממן החזר ההלוואות.
158. ראובן הצהיר בסעיף 64 שנופר ביקשה ממנו סיוע כדי לממן בטחונות נדרשים לבעלי המבנה ששכרו מאוניברסיטת תל אביב והוא הסכים לדבר עם עורך הדין של האוניברסיטה. ראובן הפנה למסרונים שהוחלפו בינו ובין נופר שצורפו כנספח ח' לתצהירו. עיון במסרונים מעלה שנופר מבקשת להיפגש עם ראובן ומתייחסת לשמו של עורך הדין "שמטפל באוניברסיטה".
159. נועם נשאל בעדותו בעמוד 10 (בהמשך חקירתו) מתי "הגשתם מכרז" להפעלת אולם בבית הירוק והשיב על כך "דצמ' או נוב' 2016 אולי חודשיים קודם." אולם, לאחר מכן טען שנופר לא קשורה למכרז אך אישר ש"היא עובדת שם קצת אחרי ההתחלה"
160. מכאן שגם סיום הקשר בין התובעת ולאגו משתלב עם מסקנת ביהמ"ש לפיה ההסכם שונה על דרך התנהגות ולנופר לא היו טענות לגבי הפרת ההסכם הכתוב. התובעת מסיימת מתן השירותים ללא מתן הודעה על ביטול ההסכם עקב הפרתו כביכול, ונופר עסוקה יחד עם נועם בשנת 2016 בהקמת עסק חדש ומתחרה. נועם אישר כי התחילו לעבוד שם בתחילת שנת 2017. נופר אף רואה בראובן כתובת לעניין בקשת סיוע לנועם.
התביעה הוגשה בסמיכות זמנים לתביעה שנועם הגיש נגד קבוצת אלה
161. התובעת לא צרפה לתצהירה מכתב התראה לפני ביטול ההסכם או הגשת התביעה, או כל מכתב אחר המפרט טענותיה, פרט למכתב מחודש אוגוסט 2015. כאמור לעיל, ההתכתבות על בסיס יומיומי עם הדר במשך כשנתיים, לאחר אותו מכתב, מציירת תמונה שונה בתכלית מטענותיה בכתב התביעה. התביעה כאן הוגשה בסמיכות זמנים לתביעה שנועם הגיש נגד קבוצת אלה שמוזכרת מסעיף 18 לתצהירה, לאחר שהקשר העסקי ביניהם הגיע לסיומו.