24. ביום 9.1.2020 הוגשו כתב ההגנה של שלום ובת זוגו והתביעה שכנגד של שלום נגד ישי, האם ורגב. סכום התביעה הועמד לצרכי אגרה על 6,000,000 ₪, תוך ששלום אומד את הסכום המגיע לו ב- 9,379,208 ₪. סכום זה הורכב מסכום הפיצוי שחויבו ישי ושלום לשלם לדיירים, אבדן הרווחים הצפוי מהפרויקט, החזר ההשקעות, השמדת ערך השקעתו של שלום, שכר הטרחה שהוציא לשם ייצוגו המשפטי, אבדן שעות עבודה ועוגמת נפש.
25. להשלמת התמונה נוסיף כי במקביל ניהלו השניים התדיינות הנוגעת להתחשבנות בקשר עם שותפותם במשרד עורכי הדין. ביום 9.7.2018 ניתן פסק דין (ת.א. 15811-10-14 שלום נ' ישי, מוצג ת/22 למוצגי ישי). בפסק הדין חויב ישי לשלם לשלום סכום של 71,485 ₪. הצדדים הגישו ערעורים על פסק הדין (ע"א 18852-09-18, ע"א 16016-10-18), שנדונו, וניתן בהם פסק דין המשנה חלק מרכיבי התשלום (פסק דין מיום 10.3.2019, מוצג ת/23 למוצגי ישי).
העדויות
26. כאמור לעיל, במסגרת ההסכמה הדיונית לקיצור ההליך, העידו בעדות ראשית ובחקירה נגדית שלושת המעורבים: ישי, שלום ורגב. עדותם השלימה את תיאור הנלמד מתוך המסמכים, ואפשרה הצצה לנקודת מבטם באשר לאירועים שנזכרו בסקירת המסמכים.
גרסתו של ישי
27. ישי תאר בפתח עדותו הראשית את ההיכרות בינו לבין שלום, מימי התמחותם יחד. הוא סיפר כי הקים משרד עורכי-דין במעלה אדומים, ולאחר ששלום חזר מחו"ל, הוא צרף אותו למשרד, והשניים הפכו שותפים בסוף שנת 2002 (עמ' 2). הסכם השותפות נחתם
--- סוף עמוד 8 ---
בתחילת 2003, ולפי ההסכמה ביניהם טיפל שלום בהיבטים הכספיים של השותפות. החל משנת 2005, טיפל ישי במקביל לשותפותו במשרד, בפרויקט בנייה בבניין שבו רכש דירה, ברחוב מטודלה בירושלים (עמ' 3).
28. בשנת 2008, טל, שהוא כהגדרתו של ישי "חבר מאוד טוב שלי", בא לבקר בבניין ברחוב מטודלה, כדי להציע ביטוח, ורגב נלווה אליו לאותו ביקור. רגב, שהתלהב מטיב העבודה שביצע ישי בבניין, הציע לו לקבל על עצמו פרויקט בנייה נוסף, בבניין שבו הוא מתגורר, ברחוב עין גדי 27 בירושלים. ישי הוסיף כי שוחח עם אימו, והציע לה להעמיד את המימון לפרויקט ולקבל דירה, והאם נענתה. בהמשך לכך הוא סיפר על האפשרות שעל הפרק לשלום, שהתלהב גם הוא, וביקש להיכנס לעסקה. לדברי ישי "אמרתי לו בוא אני אתן לך הזדמנות, תהיה יזם במשותף תשקיע איתי כתף לכתף נוביל את הפרויקט". הוא הוסיף כי השניים חתמו על הסכם עם הדיירים; כי נחתם הסכם נאמנות בין ישי לבין אימו; וכי שלום הוא שדיווח על ההסכם לרשויות המס (עמ' 4). במקביל נמשכה העבודה המשותפת במשרד עורכי הדין.
29. לפי דברי ישי, השניים, הוא ושלום, החלו ללמוד את התחום. הם פנו למהנדסים, הכינו את כל הנדרש לקבלת היתר בנייה – והחלו בבנייה. בחודש מאי 2011 הם פתחו חשבון בנק משותף לצורך הפרויקט (עמ' 7).
30. לפי תיאוריו של ישי, תהליך הבנייה התקדם כך שהמהנדס רמדאן דבש (להלן גם דבש), לקח על עצמו את כל האחריות לקידום הפרויקט, ולמעשה היה האדריכל והמהנדס. כתוצאה מכך, בוצעה הבנייה בעלות נמוכה ככל הניתן (עמ' 8). ישי התלונן על כך שמעורבותו של שלום בבנייה הייתה נמוכה ולדבריו "הוא מאוד לא אהב את תחום הבנייה, הוא היה בא ככה עם בגדים מחויטים ... עם נעליים, ובא לפעמים נותן שוקולדים בחגים לדיירים, זה בערך המעורבות שלו בפרויקט" (עמ' 9). לטענת ישי, למרות שהשקיע את מירב זמנו בבנייה, מעורבותם של השניים בפעילות המשרד לא השתנתה, והוא טיפל בלקוחותיו, והופיע בבית המשפט כאשר הדבר נדרש (עמ' 10).
31. מכאן פנה ישי לתאר את שקדם למשבר בין שני השותפים בשנת 2012. לדבריו, שלום פנה אליו, וביקש שיזרים כסף נוסף. הוא השיב כי הדבר אינו מסתדר לו, שכן לא חלף די זמן מאז הזרמת הכסף הקודמת, וביקש משלום לקבל את הקודים לחשבון הבנק. שלום מסר לו את הקודים, ואז, כלשונו, "חשכו עיני". הוא ציין כי ראה ששלום משך מתוך כספי החשבון סכום של כ-450,000 ₪. ישי מתאר שהודיע לשלום מיד שב- 26.2.2012 דרכיהם נפרדות, וכל צד ילך לדרכו (עמ' 10).
--- סוף עמוד 9 ---
32. לטענת ישי, ה"גילוי" ששלום משך כספים מהחשבונות המשותפים הביאו את שלום לקחת הלוואה מאחותו, ולהפקיד בחשבון סכום של 250,000 ₪, כאשר מתוכם הועבר לחשבון הפרויקט סכום של 150,000 ₪; ולאחר מכן הפקדה נוספת של 143,000 ₪ (עמ' 11).
33. עם הפסקת השותפות במשרד, נעלם שלום, כך לטענת ישי, ובחודש יוני או יולי פנה אליו רגב ואמר שהדיירים מבקשים לקיים אסיפה. זאת, לאחר שהדיירים שמעו שיש חריקות בפרויקט, ושנתגלע סכסוך בין שני השותפים. ישי נענה לפנייה ואמר שיגיע. האסיפה התקיימה ולדבריו "דני לא היה שם". באשר להמשך הפרויקט הוא הציג לפני הדיירים את האפשרות שהוא, ישי, ימשיך הלאה, אבל גם ידרוש את הזכויות בסיום הפרויקט (עמ' 12).
34. לאחר ששלום "נעלם", עלה במוחו של ישי, בעצה אחת עם עורך הדין מוטי מלכה, הרעיון של פנייה לבוררות מכוח ההסכם עם הדיירים, והוא אכן פנה לבורר טל בתביעה (עמ' 13). אלא, שלדבריו, שלום עשה כל "תעלול אפשרי" כדי לא לאפשר בירור של המחלוקת, וניסה לפסול את הבוררות אצל טל, אף שהיה מודע עוד בעת חתימת ההסכם עם הדיירים לקשר בין ישי לבין הבורר טל (עמ' 13-14). נוסף על כך ששלום לא הפקיד כספים, הוא רשם הערת אזהרה לטובתו וכך לדברי ישי "הוא [שלום] תקע אותנו, תפס אותנו כבני ערובה את הפרויקט ואת כולם" (עמ' 14).
35. רישום הערת האזהרה בידי שלום, הביא לכך ש-ישי החליט להפסיק את הבנייה. הוא תאר את המגעים שהתקיימו בין השניים ובינם לבין הדיירים ביום 6.9.2012, כאשר העביר נוסח של הסכם, וקיבל במקומו מסמך שאינו משקף את הדברים. לאחר מכן, שלום נעלם עד ליום 10.10.2012. באותו מועד התקיימה אסיפה נוספת עם הדיירים, שבה התחייב שלום שהוא ישלים את הבנייה, ונערך מסמך בכתב. אלא שגם אז, התברר ששלום אינו מסוגל לקיים את התחייבותו ולהשלים את הבנייה (עמ' 15-16), ומשכך עברו המחלוקות לאפיקים משפטיים.
36. באשר להשקעת הכספים – מעדותו של ישי עלה כי שלום הפקיד כספים לטובת המיזם המשותף. ביום 6.6.2011 סכום של 100,000 ₪, וביום 22.9.2011 סכום של 480,000 ₪ (לדבריו שלום הפקיד גם בשלב מאוחר יותר לאחר הפסקת העבודה משותפת סכום של 150,000 ₪ ביום 31.7.2012 ו150,000 ₪ ביום 2.8.2012, עמ' 7).
37. בחקירתו הנגדית של ישי עלה כי לשניים הייתה פעילות משותפת נוספת במסגרת חברה שהקימו, וניסיונות נוספים שעשו לייזום פרויקטים שונים (עמ' 18). בנוסף התברר כי כספים שהוצאו מתוך חשבון הפרויקט הועברו לטובת מיזמים משותפים ולא לחשבונו הפרטי של שלום. אלא, ש-ישי טען כי אינו מוכן להכיר בהוצאות אלה, שכן הפרויקט נבנה בנאמנות עבור אימו (עמ' 22 וכן ר' עמ' 24). לדבריו כל כסף שהוצא מחשבון הפרויקט אף אם הוצא לטובת מטרות משותפות או הועבר לחשבון העסקי של המשרד נלקח שלא כדין
--- סוף עמוד 10 ---
ובלשונו "כל מה שהוא לא למטרת הבנייה, הכסף הוא של אמא שלי, לא שלי והוא יודע את זה היטב. זה מבחינתי דבר שאסור לעשות וזה מה שגרם לבלאגן בפרויקט הזה" (עמ' 30).
38. עוד עלה מתוך החקירה הנגדית כי הסכום שאותו העביר ישי לחשבון המשותף היה 361,000 ₪ (עמ' 40), אלא שלטענת ישי הוא השקיע סכום של 1,500,000 ₪ במזומן (כך שהמדובר בהשקעה של למעלה מ- 1.8 מיליון ₪, עמ' 40). לכך יש להוסיף ציוד שהביא מהפרויקט במטודלה לטובת הפרויקט ברחוב עין גדי (עמ' 40). הסכום שהושקע לדבריו במזומן – 1,500,000 ₪, לא נרשם בשום מקום, והוא אינו מתועד. לדברי ישי, אביו הביא את הכסף מחו"ל במזומן, והוא נשמר בכספת (עמ' 41). ישי הסביר כי השכר ששולם לפועלים ולספקים, שולם במזומן מתוך סכום זה (עמ' 42). רשימה שבה תועדו הסכומים הייתה ברשות אימו של ישי, אך לדבריו הוא אינו מוצא אותה, והיא לא רלוונטית (עמ' 44). ישי העריך את עלות הבנייה בסכום של יותר מ- 2,500,000 ₪.
39. לפי דברי ישי, מעורבותו של שלום בפרויקט היו כ "מתנה על תנאי", כך שאם שלום ישקיע בפרויקט הוא יקבל את המתנה, ואם לא ישקיע בפרויקט, לא תינתן לו המתנה. אלא שאז התעורר קושי עם גרסתו של ישי, שכן אם יש לראות את הליך ביטול המתנה ככזה שננקט בעת פרידתם של ישי ושלום בחודש פברואר 2012, הרי שתביעתו להשבת ה"מתנה" התיישנה. ישי השיב לכך: "אוקיי אז אני אגיד שנתתי לו הזדמנות נוספת" (עמ' 48).
40. ישי אישר כי סיפר לרגב על קיומו של סכסוך בינו לבין שלום ואמר לו שהוא ממשיך וששלום נעלם, ואינו מזרים כספים, אך לא נכנס לפרטי פרטים (עמ' 82), בהמשך לכך הוא הבין שהוא נדרש לוודאות משפטית ולכן פנה בתביעה לבורר (עמ' 84).
41. מהחקירה הנגדית עלה שיתוף פעולה בין ישי לבין רגב. שיתוף פעולה זה נלמד מתוך שימוש באותו דפוס כתיבה של תאריכים, שבו נוהג ישי להשתמש, גם במסמכים שהגיש רגב בשם הדיירים (עמ' 104).
גרסתו של שלום
42. שלום סיפר בעדותו על ההיכרות בינו לבין ישי, ועל פתיחת המשרד המשותף החל מתחילת שנת 2003. הוא הזכיר את רצונו של ישי לעסוק בפרויקט בנייה משלו ברחוב מטודלה ואת תגובתו: "שיהיה לך בהצלחה אני אתן לכך את הגיבוי במשרד וכשלי תיפול הזדמנות עסקית, אתה תתן לי את הגב", ואכן בשנת 2008 צצה הזדמנות אחרת, והיא הבניין ברחוב עין גדי. לדבריו, ישי הציע לו להיכנס יחד עמו לפרויקט, ונימק זאת בכך שהוא עצמו שקוע בפרויקט ברחוב מטודלה, ואין לו מספיק כסף. בשל מעורבותו בפרויקטים השונים, ישי נעדר מהמשרד בין השנים 2008-2011 והתמקד בניהול מיזמי הבנייה (עמ' 150). הוא הוסיף כי השניים חשבו להתרחב ולהוסיף בתים נוספים, הקימו את חברת "בית מחוזק", ועשו פרסום על גבי אוטובוסים ובעיתונות.
--- סוף עמוד 11 ---
43. לדברי שלום נפתח חשבון בנק משותף לו ולישי בחודש מאי 2011 ללא כל זכר לנאמנות. החשבון שימש את הוצאות הפרויקט והוצאות אחרות שהוציאו. הוא עצמו הפקיד בחשבון זה סכום של 850,000 ₪ בעוד ישי הפקיד בו 360,000 ₪ (עמ' 151).
44. מכאן פנה שלום לתאר את "השבר" בין שני השותפים. הוא סיפר שביום 26.2.2012 הגיע ישי למשרד, והודיע לו שהחליט לפרק את השותפות בין השניים, בנימוק שהשותפות אינה מועילה לו – וזאת למרות שלא היה נוכח במשרד כשלוש שנים. ישי הבהיר שעמדתו היא כי יש להמשיך את הפרויקט ברחוב עין גדי אך באשר לפרויקטים אחרים ילך כל אחד לדרכו. בין אותו יום ועד לתחילת חודש אפריל, התדיינו השניים עד שביום 1.4.2012 כתב שלום לישי מכתב שבו ערך את ההתחשבנות ודרש מישי לאזן את יתרת החוב. שלום תאר בעדותו כי "מאותו היום נפתחו שערי הגיהינום, מפלצת עם כמה ראשים, קמה עלי לכלות אותי..." (עמ' 151).
45. לדבריו, מיד לאחר מכן כאשר שלום הגיע למשרד, הוא גילה כי כל המחשבים, הקלסרים של הלקוחות, מסמכי הנהלת החשבונות, וכל מה שנדרש לעבודה השוטפת נלקח על ידי ישי. בחלוף שבועיים הוחלפו מנעולי המשרד, ושלום מצא את עצמו ללא משרד, וללא תיקים ומסמכים, אלא ברחוב (עמ' 151-152). כאשר הבין "עם מי יש לי עסק", בתחילת חודש יוני 2012, רשם שלום את הערת האזהרה מכוחו של ההסכם עם הדיירים.
46. לאחר רישום הערת האזהרה פנה שלום, באמצעות עורך דין, לישי במכתב (המכתב מיום 18.6.2012). תגובתו של ישי למכתב זה הייתה טענתו לביטול מתנה. הוא התייחס לטענה זו ואמר "הוא נתן לי מתנה? אני שם מיליון שקל, אני שלוש שנים יושב במשרד, אני יוצא יוזם חברה, אנחנו מרימים את כל העולם, הוא נתן לי מתנה?" (עמ' 152). באותה נקודת זמן, סוף חודש יוני 2012, העבודה בפרויקט עדיין נמשכה ולא נעצרה. הדיירים לא היו אמורים לדעת על המחלוקת בין ישי לבין שלום, אלא שאז "קסם, פוף" מכנס רגב, חברו של ישי, אסיפה של הדיירים, שבה מוסרים השניים לדיירים ששלום נעלם, וישי מבקש את הזכויות עבור עצמו. מיד לאחר מכן, פנה ישי בתביעה לבורר טל, וזאת אף שהוראת הבוררות בהסכם עם הדיירים אינה חלה על יחסיהם של ישי ושלום, והבורר הוא חברו של ישי (עמ' 153).
47. שלום פנה לבית המשפט בתביעה לפירוק שיתוף ולצו מניעה להמשך קיום הבוררות, ולאחר מכן החלו השניים במגעים למציאת פתרון. בין השניים התקיימה פגישה, ובה הוסכם מתווה, אלא שאז מתברר לו ש-ישי אינו מתכוון לאפשר את הבנייה. כך, גם במפגש נוסף, ביום 10.10.2012, שבו היה נכון שלום לקחת על עצמו את הבנייה, אם ישי לא יפריע ויחבל בכך (עמ' 154). אלא שלשיטת שלום, התנהלותם של ישי ורגב מנעה את קידום התכנית, ובין היתר, חיבלו בניסיון לקדם שכירת מהנדס אחר. על רקע זה, שלום הבין, לדידו, שהדרך
--- סוף עמוד 12 ---
היחידה לקידום הפרויקט היא מינוי כונס נכסים, והוא פנה לשם כך לבית המשפט (עמ' 155).
48. בחקירה הנגדית נתבקש שלום להסביר מדוע לא הסכים להזרים לפרויקט סכום של 500,000 ₪, בהתאם להסכמה מיום 10.10.2012. שלום השיב לישי כי השקיע יותר ממנו, והוא ידע ש-ישי אינו מסוגל להפקיד את חלקו. שלום עמד על כך שהשניים ישקיעו באופן שווה (עמ' 177). הוא התייחס גם להסכמה המוקדמת יותר, והסביר כי לא ניתן היה להגיע עם ישי לשום הסכמה בת-ביצוע (עמ' 180).