99. קביעת האחריות לביטול החוזה בין ישי ושלום לבין הדיירים (ביטול שהדיירים החליטו לגביו בחודש אוקטובר 2013) אינה מצריכה לבחון את יחסיהם של השניים מתחילת שותפותם במשרד עורכי הדין או את ההאשמות שהעלו זה כלפי זה על אי תרומתו של האחר לשותפות. המועד שהחל ממנו יש לבחון את התנהלותם של ישי ושלום הוא מועד ההודעה מצד ישי על הפסקת השותפות עם שלום, ביום 26.2.2012.
100. לאחר עיון בראיות ושמיעת עדותם של ישי ושלום משך יום דיונים שלם, המסקנה היא כי שניהם, כל אחד בדרכו, במעשיו ובמחדליו, הביאו למצב שבו לא נותרה בידי הדיירים כל ברירה אלא לבטל את הסכם הקומבינציה, ולהעביר את העבודה לקבלן אחר. פרוטוקול הדיון משקף את העדויות, אך בשל מגבלות ההקלטה, הוא אינו כולל את הדברים שהוחלפו בין השניים במהלך כל היום (כקריאות ביניים במהלך העדויות שלא הוקלטו או תומללו). בשלב מסוים היו חילופי הדברים בין השותפים כאלה, שהביאו את בית המשפט לציין את התרשמותו כי נוכח מערכת היחסים שנוצרה ביניהם, שאחריתה מלמדת על ראשיתה, לא הייתה כל היתכנות לכך ששני השותפים, ישי ושלום, היו מצליחים להשלים את הפרויקט יחדיו (עמ' 38).
101. רושם זה היה בעיני חד משמעי. הוא נותר במהלך כל שמיעת הראיות, ואף התחזק. מערכת היחסים בין השניים, החל מהפרידה בסוף חודש פברואר 2012, ובהמשך לחילופי המכתבים ביניהם בתחילת חודש אפריל 2012 הפכה עכורה ויצרית, עד שניכר היה כי שני
--- סוף עמוד 23 ---
הצדדים עסוקים בלפגוע ולהזיק האחד לשני גם במחיר פגיעה עצמית. מסקנתי היא אפוא ששני הצדדים הביאו לתוצאה של הפסקת ההתקשרות של הדיירים עמם.
102. מכאן לשאלת חלוקת האחריות בין ישי לבין שלום לנזק ולהפסד שנגרמו להם בשל הפסקת ההתקשרות עם הדיירים ובשל הפסקת השותפות ביניהם בפרויקט. סעיף 29 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975 (להלן: פקודת השותפויות), מגדיר את חובתם של שותפים:
"חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות".
103. חובת האמון השוררת בין חברי השותפות היא ייחודית, ויחסי הקרבה שבין השותפים מגבירים את חובת האמון ביניהם ומחייבים אותם לנהוג ביושר ובתום לב זה כלפי זה. עם זאת, חובת אמון זו אינה ממצה, ואינה דנה באחריות שותפים, אחד כלפי השני. הנה כי-כן, האחריות לפי דיני הנזיקין חלה במקביל לזו הקבועה בפקודת השותפויות. בתוך כך, יחסי הרעות והקרבה בין השותפים עשויה ליצור חובת זהירות בין השותפים, ומחייבת אותם לצפות מראש כי התרשלותם עשויה לפגוע במהלך העסקים הרגיל בשותפים האחרים (ר' דוד מינץ "שותף ושותף פושט רגל בשותפות פושטת רגל" משפטים מ"ו 65, 77-75 (2017)).
104. הנה כי כן, ניתן לבחון את מערכת היחסים בין השותפים מנקודת מבטה של פקודת הנזיקין, ובפרט עוולת הרשלנות. בחינה כזו מביטה על אחריותם של ישי ושל שלום כאחריותם של מעוולים במשותף שגרמו לנזק "על פי הצדק והיושר בהתחשב עם מידת האחריותו של האדם לנזק" . (סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין).
המבחן שעל פיו נבחנת חלות האחריות בין מעוולים הוא "מבחן האשמה המוסרית היחסית" של המעוול, כך שהוא יישא בנטל לפי חלקו היחסי באחריותו לגרימתו (ר' ע"א 746/76 עזבון המנוח דוד עזרא נ' ויקטור בן מויאל, פ"ד ל"ב(3) 539, 542 (1978); ע"א 7436/12 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ, פיסקה 36 (6.7.2017); ע"א 6894/15 משה זלצר נ' יעקב אבירם, פיסקה 28 (7.9.2017)).
105. מכאן, לשאלה האם יש מי מבין השניים שאחראי יותר מאשר האחר או שיש לחלק את האחריות בין שני השותפים באופן שווה. בעניין זה, פירטתי את השתלשלות הדברים לעיל וממנה נובעת המסקנה כי יש לחלק את האחריות באופן שווה:
--- סוף עמוד 24 ---
א. ישי היה זה שפירק באופן חד צדדי את השותפות בין השניים. הוא עשה כן, ללא הודעה וללא התראה, על יסוד הנחה ששלום מעל בכספי השותפות, ונטל ממנה כספים – אלא שבמהלך שמיעת הראיות הוברר כי לטענה אין בסיס. אכן, שלום היה זה שניהל את עסקי השותפות, את חשבונות הבנק של משרד עורכי הדין, את חשבונות הנאמנות ואת חשבון הפרויקט. שלום אף העביר כספים מחשבון הפרויקט, אלא ששוכנעתי כי העברת הכספים לא הייתה "מעילה", אלא שהכספים הוצאו לטובת מטרות משותפות, ובהן מיזמים אחרים של השניים. סגירת יתרות חובה בחשבונות אחרים משותפים, ותשלום הוצאות שונות של המשרד או של השותפים לטובת שניהם.
ב. אף שהתנהלותו של ישי בפירוק השותפות במשרד עורכי הדין ובפרויקט הבנייה לא הייתה תקינה, הרי שעם הפירוק, ולמרות ששלום סבר כי הוא נותר שותף בפרויקט הבנייה – שלום ניתק מגע עם הפרויקט. למעשה, החל מאותו זמן שבו הורחק מהמשרד, שלום לא התעניין בפרויקט, ולא תרם לקידומו.
ג. שלום באופן חד צדדי נקט במהלך של רישום הערת אזהרה. במנותק מהשאלה האם היה זכאי לעשות כן, הרי שנקיטת הצעד באותו שלב, ורישומה לטובתו, כשהדבר נעשה מאחורי גבם של הדיירים – הביאה למשבר אמון עם הדיירים, ופגעה בקשר בין ישי ושלום לבין הדיירים.
ד. ישי כינס באופן חד צדדי את אסיפת הדיירים, מבלי ששלום נוכח בה, או למצער נטל בה חלק מבלי ששלום הצטרף לאותה ישיבה. בישיבה, ישי השחיר את פניו של שלום בפני הדיירים, והודיע להם כי שלום אינו נוטל חלק בפרויקט, והצהיר כי יפעל לבדו, תוך שביקש להעביר את מלוא הזכויות בפרויקט אליו. התנהלות זו, כשלעצמה, הערימה קושי ביחסים בין ישי ושלום לבין הדיירים – קושי שהלך והעצים.
ה. ישי פנה באופן חד צדדי בתביעה לבורר טל. הוא עשה כן כשהיה מודע לקושי שיש עם בחירתו של טל כבורר על רקע מערכת היחסים ביניהם. גרירת הדיירים להליך הבוררות החמירה את משבר האמון בין היזמים לבין הדיירים, והרחיקה את יישום הסכם הקומבינציה.
ו. שני הצדדים לא השכילו למצוא דרכים שיאפשרו את קידום הפרויקט. בכל פעם שאחד מהם נטל על עצמו להמשיך את הפרויקט, נראה כי האחר נמנע מלסייע בעדו, וניסה להערים קשיים ככל הניתן. כך היה לגבי ההסכמה שגובשה ביום
--- סוף עמוד 25 ---
6.9.2012, ובהמשך לגבי ההסכמה שגובשה ביום 10.10.2012. בשני המקרים הצדדים לא מילאו את התחייבויותיהם, ובכך מנעו מהמיזם להתקדם.
לעתים, הדברים לא באו לידי ביטוי במעשים ישירים. אולם, די היה בהערמת קשיים מצד ישי בדרכו של המהנדס שבחר שלום בכדי שהמהלך לא יוכל להתקדם, והתוצאה הייתה ברורה. כמו כן, הימנעותו של שלום מלעמוד בהתחייבויותיו לעניין התשלומים ואיתור גורם מקצועי מטעמו, מבלי שהתריע לפני הדיירים על המצב, ומבלי שנימק את מחדליו – הרחיקה את הפרויקט מכדי מימוש, וקירבה את הדיירים צעד נוסף לעבר ביטול ההסכם.
106. הנה כי-כן, המסקנה אליה הגעתי היא כי שני הצדדים, יחדיו, הם שהביאו לכך שהדיירים ביטלו את ההסכם ביניהם לבין ישי ושלום. אשר לחלוקת האחריות בין השניים, הרי שמצאתי כי בסופו של דבר החלוקה ביניהם היא חלוקה שווה, הן נוכח הפרת חובתם לפי סעיף 29 לפקודת השותפויות והן נוכח אשמתם המוסרית לפי סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין.
107. משמעותה של קביעה זו היא שבכל הנוגע לנטל לשאת בסכום הנזקים שנפסק לזכות הדיירים וקוזז משווי ההטבה – הרי ש-ישי ושלום חבים בו בחלקים שווים. בהקשר זה אעיר כי לא מצאתי מקום לערוך הבחנה בין רכיבי הנזק השונים, ולייחס לישי את האחריות לרכיב הנזק הנוגע לטיב הבנייה, משום שלדידי שני הצדדים אחראים לכך. ברוח דומה יש לדחות את תביעותיהם ההדדיות של הצדדים לפיצוי קיום וכן לפיצוי על הנזקים שנגרמו להם, שכן שניהם גרמו לנזקים כתוצאה מביטול הפרויקט במידה שווה. לא מצאתי מקום לעריכת התחשבנות של הנזקים ואיזון ביניהם שכן לטעמי ההפסדים והנזקים כתוצאה מכך שהפרויקט לא צלח, לא הניב את הרווח המצופה והסב נזק כאלה והאחרים – הם זהים.
108. עניין אחרון שיש לדון בו הוא טענותיו של שלום כלפי רגב, וזאת במסגרת התביעה שכנגד. אני נכון להניח כי התנהלותו של רגב לא הייתה נקיה מקשיים וכי רגב וישי עשו לפחות בחלק מהזמן יד אחת נגד שלום. אלא, שאיני סבור כי ניתן לתלות במעשיו או במחדליו של רגב את החלטת הדיירים לבטל את ההסכם. החלטה זו התקבלה בשל התנהלותם של ישי ושלום, ביחד ולחוד, באי קידומו של הפרויקט. התנהלות זו, כמפורט לעיל, היא זו שהביאה לתוצאה המצערת מבחינת השניים.
109. התרשמתי כי פעולותיו של רגב לא תרמו לכישלון הפרויקט. נדמה כי לנגד עיניו עמד האינטרס שלו, ושל הדיירים, להאיץ את התקדמות הפרויקט. לא התרשמתי כי פעולותיו של רגב בפרק הזמן הרלוונטי להליך זה, תרמו להתנהלותם הקלוקלת של שלום ושל ישי בדבר ביצוע הפרויקט – ולכן אין לישי ולשלום להלין, אלא על עצמם. משכך, לא ראיתי לקבל את תביעתו של שלום נגד רגב.
--- סוף עמוד 26 ---
ההשבה וההתחשבנות
110. נותרה לדיון חלוקת סכום ההשבה, שהשניים קיבלו מהדיירים. המדובר בסכום של 4,533,750 ₪. הצדדים לא חלקו על כך שכל אחד מהם נושא למעשה במחצית הזכויות והחובות בפרויקט (ר' סעיף 15 לכתב התביעה מטעם התובע וסעיף 43 לכתב ההגנה מטעם הנתבע).
111. על רקע הסכמת הצדדים לעניין חלוקת האחריות בשותפות, וכן לאור סעיף 34(1) לפקודת השותפויות, הגעתי לכלל מסקנה שחלוקת סכום ההשבה צריכה להיות חלוקה שווה, וזאת בשל הנימוקים הבאים:
א. ישי ושלום הסכימו ביניהם על השקעה שווה של כספים וחילקו ביניהם את העבודה באופן שבו ישי יקדיש את זמנו לפרויקט בעוד שלום יישאר במשרד עורכי הדין. איני מקבל את טענתו של ישי כי שלום לא השקיע בפרויקט או כי הוא עצמו עבד במשרד עורכי הדין במקביל. בהקשר זה מקובלת עלי עדותו של שלום בדבר חלוקת העבודה המוסכמת וכן כי זו בוצעה. לפיכך, בכל הנוגע להשקעת הזמן, יש לראות את שני הצדדים כמי שהשקיעו באופן שווה מזמנם לטובת הפרויקט.
ב. מסקנה זו חלה עד להפסקת השותפות במשרד עורכי הדין ביום 26.2.2012. החל ממועד זה, ועד להפסקת הבנייה בחודשים יולי-אוגוסט 2012, פעל ישי לבדו לטובת קידום הבנייה. לפיכך, בעת עריכת ההתחשבנות יש לזקוף לטובת ישי את העבודה שנעשתה באותה תקופה מצדו, מבלי ששלום תורם לפרויקט במקביל.
ג. אשר להשקעתם של השניים, מוסכם על שני הצדדים כי יש לזקוף לזכות שלום השקעה בפועל של 849,000 ₪ ולזכות ישי השקעה של 521,000 ₪ (שמורכבת מהזרמת סכום של 361,000 ₪ בתוספת סכום של 160,000 ₪ ששלום היה נכון להכיר בהם). איני מקבל את טענת ישי לכך שיש לזקוף לזכותו השקעה נוספת של 1,800,000 ₪ במזומן. טענה זו לא נתמכה בדבר ולא הוכחה ואיני מקבל אותה כמהימנה בהיעדר כל ראיה מצד ישי או תמיכה באשר לחלוקת הכספים לפועלים או לספקים מצד המהנדס דבש שהיה מנהל העבודה.
ד. בהינתן כי יש להוסיף סכום מסוים עבור חודשי העבודה של ישי לטובת הפרויקט לאחר פירוק השותפות, וכן כי נכון לתת ביטוי גם להעברת ציוד שנעשתה על ידי ישי מהפרויקט במטודלה לפרויקט בעין גדי, נראה בעיני על דרך האומדנה כי נכון להעלות במידת מה את ההשקעה הכספית שעמדה לזכותו להשוות אותה להשקעתו הכספית של שלום.
--- סוף עמוד 27 ---
112. התוצאה נובעת מכך הוא שכל אחד מהשניים זכאי למחצית סכום ההשבה וחב במחצית סכום הנזק שקוזז. לפיכך, כל אחד מהם יקבל מחצית מהפיקדון שהופקד לטובתם שסכום הקרן שלו הוא 2,073,250 ₪.
113. בשולי הדברים, אציין כי לא מצאתי יסוד לתביעה נגד בת הזוג של שלום, ומקובלות עלי טענותיו של שלום כי הוגשה ללא כל הצדקה.
114. נוסף על כך, כפי שציינתי לעיל, התמקדתי בטענות העיקריות, הנדרשות לטעמי להכרעה, ובכך 'לבור את המוץ מן התבן', על רקע רוחב היריעה שנפרשה בשים לב למערכת היחסים העכורה והיצרית בין כל המעורבים.
סיכום
115. על יסוד כל האמור התביעה והתביעה שכנגד נדחות למעט בכל הנוגע להעברת הסכום המופקד בנאמנות. לפיכך אני מורה כי כל אחד מהצדדים זכאי לקבל מחצית מהסכום המופקד בנאמנות.
116. נוכח התוצאה אין צו להוצאות במערכת היחסים שבין ישי לבין שלום, שכן התביעה והתביעה שכנגד נדחות בעיקרן.
117. לא ראיתי מקום לפסוק הוצאות לזכות בת זוגו של שלום, בשל קיומו של ייצוג משותף, ובהינתן כי לא הוכח שנשאה בהוצאה נוספת. בהתאם לא מצאתי לנכון לחייב את האם בהוצאות, אף שתביעתה נדחתה.
118. לא ראיתי מקום לזכות את רגב בהוצאות בשים לב לכך שאופן שבו התנהל, ולשיתוף הפעולה בינו לבין ישי. אף, שכאמור, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין התנהלותו לבין ביטול ההסכם, סברתי כי יש לתת ביטוי לדרך הילוכו כמפורט לעיל, וזאת בדרך של הימנעות מפסיקת הוצאות לזכותו.
ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ב, 27 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
ארנון דראל, שופט