119. בסוגיה זו, לא הובאו לפניי ראיות המוכיחות שהתובעת סיפקה את השירותים הללו לקבלני המשנה, לרבות דו"חות פיקוח, ולוח זמנים הכולל עבודות הקבלנים האחרים. יתרה מזו, לעניין לוח הזמנים, אף הונחה תשתית ראייתית הפוכה – מוצג נ/4 המלמד שבלוח הזמנים לא נכללו הקבלנים שאינם מטעם התובעת. בתצהיר עדותו הראשית, עד התביעה, מר אבו סמרא, טען ששיבולת סיפקה כיסוי ביטוח לקבלני המשנה (ס' 26). בנוסף, בחקירתו הנגדית, מר אבו סמרא טען שקבלן ראשי מחויב בביטוח שכזה (פרוטוקול הדיון מיום 2.2.20 עמ' 92 שורות 8-9). ואולם, כשנשאל מדוע לא הוצגה פוליסת ביטוח המגבה טענה זו, לא ידע להשיב (שם, בעמ' 94, שורות 2-3). כמו כן, לאחר התרשמותי הישירה מעדות הגב' מרחב (פרוטוקול הדיון מיום 15.9.20 עמ' 242-243) מצאתי שיש לקבל את עדותה בעניין זה, ממנה עולה שהיא הייתה הגורם המתאם את העבודה בשטח בין התובעת לקבלנים, ללא מעורבותה של התובעת. חיזוק נוסף למסקנה זו היא העובדה ששיבולת דרשה בחשבון הסופי תשלום על השכרת פיגום לשם עבודת אחד מקבלני המשנה (סעיף 99.1.014). אם אכן לשיטתה היא שימשה כקבלן ראשי, מדוע עליה לבקש תשלום זה, הרי זו חובתה על פי הספר הכחול. בשל כל אלה, מסקנתי היא שלא הוכח ששיבולת תיפקדה כקבלן ראשי ועל כן דין טענה זו להידחות.
120. אחד מהסעדים המבוקשים בכתב התביעה מטעמה של הנתבעת הוא סעד למתן חשבונות לשם בחינת היקף זכאותה לדמי הקבלן הראשי. לשם קבלת סעד זה יש להוכיח כי קמה עילת תביעה בשל כך. לאחר שמצאתי כי לא הוכח לפניי, שהתובעת שימשה בפועל כקבלן ראשי, ממילא נדחית גם בקשתה למתן חשבונות.
פיצוי בגין חילוט הערבות
121. התובעת טענה, כי חילוט הערבות על ידי הנתבעת נעשה על אף בקשותיה לעכב את החילוט, לצורך קיום הידברות בין הצדדים. חילוט חד־צדדי, היה צעד פוגעני, נמהר וחסר אחריות
--- סוף עמוד 40 ---
מצד הנתבעת. לטענת התובעת חילוט הערבות גרם לה נזק שיש קושי של ממש לאמוד אותו במדויק, שכן הוא נובע מהפגיעה באשראי שיבולת בבנק, הקטנת האובליגו, והצרת צעדיה על ידיו. עוד טענה התובעת, כי נקלעה לקשיים תזרימים ולאובדן אמינות שנבנה בעמל רב מול נותני האשראי במשך שנים רבות. התובעת העמידה את תביעתה ברכיב זה על סך 150,000 ₪.
122. מלבד עצם חילוט הערבות שלא הוכחש, התובעת לא צירפה כל אסמכתא להוכחת הנזק הנטען. מצופה היה שטענות המתבססות על פגיעה בדירוג האשראי ובאיכות האיתנות הפיננסית הבנקאית יוכחו באמצעות חוות דעת בנקאית או חשבונאית, כך שלא ניתן להתייחס לטענות בדבר נזק שנטען בעלמא. מעבר לאמור, טענות התובעת בעניין הפגיעה הכלכלית שנגרמה לה עומדות בסתירה לטענתה בדבר איתנותה הפיננסית שהעלתה בתגובתה לבקשה בחיובה בהפקדת ערובה. נוכח האמור, אני דוחה את דרישת הפיצוי שהעלתה התובעת בגין חילוט הערבות.
פיצוי בגין התנהלות בחוסר תום לב
123. מושכלת יסוד בדיני החוזים היא, כי חובה על צד לחוזה להתנהג בדרך מקובלת ובתום לב. סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1978 קובע, כי "בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב", בפרט כאשר הנתבעת היא רשות ציבורית, כך שבנוסף לדיני החוזים חלים עליה עקרונות המשפט המנהלי, ועל כן היא חבה בחובת תום לב מוגברת, כפי שנאמר בעניין עיריית תל אביב פסקה 24:
"במקרה שלפנינו ובהינתן העובדה שהלקוח בו עסקינן הוא רשות ציבורית, חלה על יחסי הצדדים ועל ההתקשרות ביניהם בנוסף לדיני החוזים גם מערכת כללים ועקרונות מן המשפט המנהלי... מערכת כללים ועקרונות זו משמיעה לנו חובה מוגברת המוטלת על הרשות לנהוג ביושר, בהגינות ובסבירות בכל הליכותיה"
124. לצד האמור, הגישה העיקרית בפסיקה היא שפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970), נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ונפסקת במקרים חריגים (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות 303-305 (2019) (להלן: שלו ואדר); ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ פסקאות 30-32 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה (11.11.10) (להלן: עניין דלג'ו)). מקרים שכאלה הם אלו בהם מהות התמורה החוזית היא בלתי ממונית, אשר נועדה להסב לנפגע מההפרה הנאה או לספק לו חוויה מסוימת, או להבדיל, לסייע במניעת קושי נפשי מסוים או הקלתו. דוגמא לכך היא הפרת חוזה שעניינו נופש, אירוע תרבות או סיוע פסיכולוגי. יש המבקרים את גישה זו (שם, בעמ' 306-305).
125. מכל מקום, קיימת הסכמה רחבה שפיצויים לפי סעיף 13 לא ייפסקו בדרך כלל לתאגיד. הטעם לכך הוא, שתאגיד הוא אישיות משפטית מופשטת, ועל כן אין הוא מסוגל לסבול נזק נפשי (שלו ואדר, בעמ' 312; לגישה זו בפסיקה ראו עניין דלג'ו, בעמ' 17-18 וכן ע"א 2239/06 אילן אמיר חברה לבנין והשקות בע"מ נ' עיריית הרצליה 13 (28.11.07)).
--- סוף עמוד 41 ---
126. בענייננו, אכן עולה קושי מהתנהגות הנתבעת בגין הקיזוז בדיעבד לאחר אישור גורמי הפיקוח ובחילוט הערבות שבוצע ללא הידברות עם התובעת. ואולם, במילותיו של כב' השופט א' ריבלין בעניין אילן אמיר, "הנזק הממוני שקבעתי שיש לפצות בגינו, יביא מזור גם לעוגמת הנפש שספגה החברה". לפיכך, אני דוחה את רכיב זה.
סוף דבר
127. על יסוד האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת, סך 1,222,237.84 ₪ בצירוף מע"מ. סכום זה יוצמד למדד תשומות הבניה 08/2010 ולסכום זה תתווסף ריבית בשיעור חשב כללי רגילה בהתאם למפורט בסעיף 60(3) לחוזה המדף. הסכום ישולם תוך 30 ימים, מיום קבלת פסק הדין.
128. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, לרבות סכום פסק הדין אל מול הסכומים שהתבקשו בכתב התביעה, והעובדה שטענות התובעת התקבלו רק בחלקן, ובשים לב לכך שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית, לפיה מומחה בית משפט מונה בשלב מוקדם של ההליך, דבר שחסך התדיינות נוספת ושמיעת מומחים מטעם הצדדים, וכן בהתחשב בכך שהתקיימו שני מועדים הוכחות ושלוש ישיבות קדם משפט, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 75,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים, מיום קבלת פסק הדין.
129. אשר להוצאות המומחה, ויתר הוצאות המשפט, בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי, ומאחר ששאלות ההבהרה וחקירת המומחה בבית המשפט, השפיעו על תוצאות פסק הדין, כל אחד מהצדדים יישא במחצית מעלות שכר המומחה ויתר הוצאות המשפט.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"א שבט תשפ"ב, 13 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
חנה מרים לומפ