בית משפט השלום בבת ים
ת"א 53624-04-13 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עיריית כפר קאסם ואח'
ת"א 35874-07-16 קונספט מטבחים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר קאסם ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת רונית אופיר
התובעת (בת"א 53624-04-13):
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
נגד
הנתבעים (בת"א 53624-04-13)
1. עיריית כפר קאסם
2. מעיינות המשולש בע"מ
3. מדינת ישראל
צדדי ג':
כלל חברה לביטוח בע"מ
מדינת ישראל
רשות הניקוז ירקון
עיריית כפר קאסם
ובעניין:
התובעת (בת"א 35874-07-16):
קונספט מטבחים בע"מ
נגד
הנתבעים (בת"א 35874-07-16)
1. עיריית כפר קאסם
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. רשות הניקוז ירקון
פסק דין
1. ביום 9.11.2012 הוצפה נגריית קונספט מטבחים בע"מ (להלן: "קונספט" או "הנגרייה"). המים הרבים אשר חדרו לשטח הנגרייה, נכלאו בה והציפו את מחסן הנגרייה ואת האגף התחתון של המבנה וגרמו לנזקים למבנה הנגרייה, למלאי ולציוד.
2. אירוע הצפה זה, אשר אירע לפני כעשור, הוא מחוללן של התביעות שלפניי.
3. תחילת ההליך כאן, בתביעה שהוגשה על ידי מבטחתה של קונספט, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") כתביעת שיבוב בגין תגמולי הביטוח ששולמו על ידי הפניקס בעקבות אירוע ההצפה. לימים הוגשה תביעה נוספת על ידי הנגרייה לפיצויה בגין הנזקים הנוספים שנגרמו לה, העולים על תגמולי הביטוח. נוכח השאלות העובדתיות והמשפטיות הדומות העולות משני התיקים, אוחדו תביעות אלו.
4. במאמר מוסגר אציין כי תביעה זו התנהלה לאורך זמן (ובפני מספר מותבים). ניסיונות הצדדים לפתור המחלוקות בהליך גישור ממושך לא צלחו, ואף פישור במסגרת בית המשפט לא הניב תוצאות מוסכמות.
א. תביעתה של הפניקס (5324-04-13)
עיקר טענות התובעת
5. תביעה זו הוגשה כתביעת שיבוב בגין תגמולי הביטוח בסך של 925,071 ₪ ששילמה הפניקס למבוטחתה, קונספט, בהתאם לפוליסת ביטוח מסוג "אלומה לבית עסק" שמספרה 1239631952560 (להלן: "הפוליסה") אשר הייתה בתוקף במועד הרלוונטי.
6. טוענת הפניקס כי מבדיקות שהתבצעו לאחר האירוע התברר כי ההצפה נגרמה בשל סתימת ערוץ נחל טבעי הנמצא בסמוך לנגרייה. הערוץ נחסם בעקבות שפיכת פסולת לערוץ ויצירת מזבלה אדירה בו ובסביבתו. לטענת הפניקס, עם גילוי הנזק, החלו נציגי קונספט בפעולות מידיות של פינוי והנצלה של המלאי, וכן זימנו מחפר אשר פרץ את חומת הבטון שהקיפה את המבנה לצורך ניקוז המים הרבים ומניעת עליית מפלס המים. עם פתיחת הערוץ וסילוק הפסולת על ידי המחפר, נוקזו המים לאפיק.
7. לטענת הפניקס, הנתבעות אחראיות לקרות ההצפה ועליהן לשאת בנזק שנגרם. הנתבעת 1, עיריית כפר קאסם (להלן: "העירייה"), אחראית לתכנון ואחזקת מערכות התיעול, הניקוז
--- סוף עמוד 3 ---
והביוב בעיר, ובכלל זה אחראית על אפיק הניקוז שעובר בסמוך לקונספט. העירייה גם ידעה אודות מפגעי הפסולת והאשפה במקום. קודם לאירוע פנו נציגי המבוטחת לנציגי העירייה והתריעו בפניהם אודות מפגעי הפסולת והאשפה, ובין היתר העלו את החשש מפני חסימת הערוץ הטבעי. אולם נציגי העירייה לא עשו דבר.
הנתבעת 2, מעיינות המשולש בע"מ (להלן: "מעיינות המשולש" או "תאגיד המים"), היא אגודת המים העירונית. לטענת הפניקס מכוח אחריותה כאגודת המים העירונית, היא אחראית על מערכות הניקוז, הביוב והתיעול בתחום המוניציפאלי של כפר קאסם והיא גם אחראית על אפיק הניקוז שעובר בסמוך לקונספט.
8. באשר לנתבעת 3, מדינת ישראל- המשרד להגנת הסביבה (להלן: "המשרד להגנת הסביבה") טוענת הפניקס כי המשרד להגנת הסביבה נושא באחריות לניסוחה של מדיניות ארצית משולבת וכוללנית, וכן לפיתוח אסטרטגיות, תקנים וקדימויות להגנת הסביבה וכן לפיקוח ואכיפה של חוקי איכות הסביבה ברשויות המקומיות. לטענתה, כשבוע לאחר אירוע ההצפה הגיעו באחד הלילות פקחים מטעם המשרד להגנת הסביבה והחרימו בזמן מעשה מספר משאיות ששפכו פסולת ואשפה במקום. לטענת הפניקס מאז פעולת אכיפה זו פסקה פעילות המזבלה שפעלה במקום.
9. לטענת הפניקס, הנתבעות ידעו או שהיה עליהן לדעת כי בהעדר טיפול מתאים למניעת חסימת אפיק הניקוז או בהעדר מתן פתרונות ניקוז אחרים, תתרחש הצפה אשר עלולה להביא לנזקים שנגרמו. לטענתה, הנתבעות התרשלו בכך שהתעלמו מהתרעות שנמסרו להן; התרשלו בכך שלא תכננו או נקטו פעולות הנדרשות לניקוז תקין לצורך קליטת מי גשמים במערכת חורפית; ובכך שלא אכפו את החוק כנגד מי שחסם את אפיקי הניקוז, לא מנעו את חסימת אפיקי הניקוז ולא פעלו כנגד משליכי הפסולת. לטענת הפניקס, האירוע היה צפוי, אולם איש מטעם הנתבעות לא טרח להתכונן או למנוע אותו.
10. עוד טענה הפניקס, כי אין היא יודעת ואינה יכלה לדעת את הנסיבות אשר הביאו לקרות האירוע ולגרימת הנזק וכי הדבר מתיישב יותר עם המסקנה לפיה הנתבעות לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה, ועל כן מוטל עליהן נטל הראייה שכן הדבר מדבר בעד עצמו. עוד טענה הפניקס כי היות והנזק נגרם משטחים אשר נמצאים באחריותן או בבעלותן של הנתבעות נטל הראיה עליהן וזאת מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
11. בנוסף, טוענת הפניקס כי הנתבעות הפרו חובות חקוקות, בכך שלא ביצעו את חובותיהן על פי פקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"), הפרו חובותיהן על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב- 1962 (להלן: "חוק הביוב") ואת חוקי העזר והצווים על פי פקודת המועצות המקומיות [נוסח חדש] וחוק הביוב ומכוח החלטות ממשלה. כן הפר הנתבעות את חובותיהן על פי החוק להגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), תשע"א- 2011 (להלן: "חוק הגנת הסביבה") ותקנותיו.
--- סוף עמוד 4 ---
עיקר טענות הנתבעות
טענות העירייה
12. בכתב הגנתה העלתה העירייה שורה של טענות מקדמיות. בין היתר, טענה כי כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה כנגדה ואין כל יריבות בינה ובין התובעת; כי לא צורף לכתב התביעה נסח רישום או כל מסמך אחר המצביע על בעלותו של מבוטח התובעת בנכס; אין בו תיאור ברור למקום התרחשות האירוע; כי אין מדובר באירוע ביטוחי וכי מדובר באירוע פתאומי ובלתי צפוי שלא ניתן היה למניעה באמצעים סבירים.
13. לגופן של טענות טוענת העירייה, כי התנהגותה של מבוטחת התובעת היא שהובילה לנזק הנטען וכי יש להטיל את האחריות לאירוע ההצפה על מבוטחת התובעת. לטענתה, מדובר באזור חקלאי ולא מפותח והנגרייה פועלת בו ללא רישיון עסק ותוך חריגה מהיתר הבניה והשימוש בו. עוד טוענת העירייה, כי מבוטחת התובעת או גורמים נוספים הם שחסמו את זרימת המים בנחל והתנהגותם של נציגי הנגרייה היא שגרמה או תרמה לחסימת הנחל ולהצפות בכלל. בנוסף, מבוטחת התובעת הקימה גדרות ללא היתר וחסמה את מהלך ניקוז המים. לטענת העירייה, הנגרייה היא שאחראית לאירוע ההצפה ולנזק שנגרם ולחילופין יש לה אשם תורם המגיע לכדי 100%. לחילופי חילופין טוענת העירייה כי התנהלותה של מבוטחת התובעת ובניית העסק ללא היתר מנתקת את הקשר הסיבתי שבין אחריותה הנטענת של העירייה ובין הנזק.
14. לטענת העירייה, היא פעלה ופועלת בהתאם לחובתה על פי דין ודואגת לתחזוקה תקינה באזורים שבתחום אחריותה ובתחום שיפוטה. העסק ממוקם באזור בבעלות פרטית ולא בבעלות ציבורית או בבעלות העירייה. העירייה לא קיבלה התראה מהמבוטחת ולכן האירוע היה בלתי צפוי ולא ניתן היה למנעו באמצעים סבירים.
15. עוד טוענת העירייה כי האחריות לאפיק הנחל אינה מוטלת עליה אלא על רשות ניקוז ירקון, וככל שהעירייה השתתפה בניקוז המים בנחל הרי שהדבר נעשה על אף העדר אחריות מצידה. בנוסף טענה העירייה בכתב הגנתה כי הגורם לאירוע ההצפה, אם בכלל, נעוץ בכשל של מערכות הניקוז האזוריות שאינם באחריות העירייה אלא האחריות על מערכת המים והביוב מוטלת על תאגיד המים.
16. באשר לנזק, העירייה הכחישה את הנזק הנתבע והוסיפה וטענה כי מבוטחת התובעת לא עשה די לשם הקטנת הנזק, ועל כן אין התובעת, בתביעת שיבוב, יכולה לתבוע נזקים אותם יכול היה המבוטח להקטין.
--- סוף עמוד 5 ---
טענות מעיינות המשולש
17. בתמצית, בכתב הגנתה טענה מעיינות המשולש כי יש לדחות את התביעה כנגדה שכן היא אינה מגבשת כל עילה כנגדה. מעיינות המשולש אינה אגודה עירונית אלא תאגיד מים וביוב, הפועלת מכוח חוק תאגידי מים וביוב, תשס"א- 2001 (להלן: "חוק תאגידי המים") ובהתאם לסמכויותיה וחובותיה על פי חוק זה. בהתאם לסמכויות אלו היא אחראית למערכת מי השתייה והביוב בתוך היישובים שהקימו אותה ואין היא כלל אינה אחראית על מערכת הניקוז או על ניקוז נחלים או מי גשמים או על השלכת פסולת או פינוייה.
טענות המשרד להגנת הסביבה
18. המשרד להגנת הסביבה טוען כי אין לו כל סמכות בנושא הניקוז ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדו. נושאי הניקוז, הסדרתו ומניעת הצפות הינם בתחום סמכותה של הרשות המקומית, ככל שמדובר בתחומי העיר; ובסמכות רשות הניקוז, ככל שמדובר בשטחים הנמצאים מחוץ לתחום המוניציפאלי של העיר.
19. עוד טוען המשרד להגנת הסביבה, כי כתב התביעה אינו מבסס קשר סיבתי בין הצטברות פסולת בערוץ הנחל והניקוז להצפה הנטענת וכי המפגע הנטען אינו מוכר לו.
20. לטענת המשרד להגנת הסביבה, המדינה פועלת רבות באכיפת דיני הגנת הסביבה באזור בו נמצא עסק המבוטחת ואף הקצתה משאבים לרשות המקומית לצורך טיפול בפסולת. עוד נטען כי מבדיקה שערך המשרד להגנת הסביבה לא קיימים אתרי פסולת באזור הרלוונטי לתובענה. המשרד להגנת הסביבה הכחיש את הטענות כי פעל להחרמת משאיות ביחס לפסולת ולמזבלה שפעלה במקום האירוע.
21. לחילופין טען המשרד להגנת הסביבה, כי ההצפה המתוארת, ככל שאירעה, נגרמה על ידי מאורע טבעי בלתי רגיל, שלא היה ניתן למניעה באמצעים סבירים.
22. עוד טען המשרד להגנת הסביבה כי מבוטחת התובעת נהגה ברשלנות מכרעת בכך שלא תחזקה כראוי את הניקוז בתוך חצרות העסק ונכסיו ולא דאגה להתקין סידורי ניקוז הולמים ולא נקטה כל אמצעי הגנה מתאימים למניעת נזקים העלולים להיגרם במהלך החורף.
23. באשר לנזקים, טען המשרד להגנת הסביבה כי מדובר בנזקים מופרזים ומופרכים וכי מבוטחת התובעת לא נקטה באמצעים מתאימים למניעת הנזק ולהקטנתו. כך, ובין היתר, נטען כי מבוטחת התובעת לא דאגה להגביה את המדפים במקום עסקה לגובה סביר, הניחה סחורה רגישה למים בכמויות גדולות על הרצפה או במקומות נמוכים ולא דאגה להניח מכשור או ציוד רגיש אחר הרגיש למים במקום מתאים. על כן ולטענת המשרד להגנת הסביבה התובעת שילמה את תגמולי הביטוח כמתנדבת.
ההודעות לצדדים שלישיים
הודעת העירייה לצדדים השלישיים
--- סוף עמוד 6 ---
24. בנוסף להגשת כתב הגנה מטעמה, שלחה העירייה הודעה לצדדים שלישיים כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"), אשר במועד הרלוונטי הייתה מבטחת של העירייה; כנגד המשרד להגנת הסביבה; וכנגד רשות הניקוז ירקון (להלן: "רשות הניקוז"). יצוין, כי ההודעה לצד השלישי אשר נשלחה בתחילה כנגד מעיינות המשולש נמחקה בהתאם להחלטה מיום 30.4.2017.
25. לטענתה, ככל שתוטל אחריות על העירייה, הרי שעל כלל לפצותה וזאת מכוח הפוליסה שהוצאה לה. באשר למשרד להגנת הסביבה לא הופנו טענות ספציפיות במסגרת ההודעה לצד השלישי, אולם נטען באופן כללי כי המשרד להגנת הסביבה הינו האחראי על קביעת הכללים, על הפיקוח ועל אכיפת נושא איכות הסביבה. בין היתר נטען, כי המשרד לאיכות הסביבה, כמו יתר הצדדים השלישיים, לא פיקח על הניקיון ולא מנע הצטברות פסולת, לא אכף ולא ביצע את עבודתו כראוי וזאת תוך הפרת חוק הגנת הסביבה.
26. באשר לרשות הניקוז טענה העירייה כי מדובר בתאגיד סטטוטורי שהוקם ע"פ חוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הניקוז") אשר הוסמך לטפל ולדאוג לניקוזם הסדיר של המים באזורי הניקוז נשוא התביעה. לטענת העירייה פעולות הסדרת הניקוז ממומנות מתקציבה של רשות הניקוז כאשר העירייה משתתפת במימון תקציב רשות הניקוז. לטענת העירייה, רשות הניקוז התרשלה והפרה חובות חקוקות כאשר לא הפעילה את האמצעים העומדים לרשותה, לרבות אמצעי אכיפה, לא דאגה לתחזוקת הניקוז ולא ביצעה עבודות להסדרת הניקוז. רשות הניקוז לא צפתה את הסיכון הנובע ממעשיה ולא נקטה אמצעי זהירות נדרשים על מנת למנוע מקרים כגון אלו.
תמצית טענות הצדדים השלישיים
טענות כלל
27. כלל הצטרפה לכל טענות העירייה באשר להעדר אחריותה לאירוע ההצפה. באשר לחבותה בהתאם לפוליסות טענה כלל כי הפוליסות אותן רכשה העירייה אינן מקנות לה כיסוי ביטוחי. פוליסת האחריות המקצועית מכסה אך ורק מקרים שאירעו במסגרת עיסוקה של העירייה כתברואן ומדביר לצורך עבודות ריסוס והדברה או במסגרת ייעוץ משפטי, ואין זה המקרה שבענייננו. באשר לטענות המועלות בכתב התביעה לעניין היעדר תכנון ופיקוח מצד העירייה, הרי שאלו נוגעות לאחריות מקצועית אשר מוחרגת בכיסוי הביטוחי.
28. באשר לפוליסה הנוגעת לנזקים שנגרמו לצדדים שלישיים טוענת כלל, כי זו מכסה אך ורק אירוע ביטוחי אשר הוגדר כ"אירוע בלתי צפוי שגרם להיזק/ ואו אבדן לרכוש צד
--- סוף עמוד 7 ---
שלישי". בענייננו, טוענת כלל, אין מדובר באירוע בלתי צפוי שכן נציגי המבוטחת התריעו בפני העירייה אודות חסימת הערוץ בשל מפגעי הפסולת ולא נעשה דבר. בנסיבות אלו נראה כי המדובר באירוע צפוי שגרם לנזק ולכן לא מתקיים אירוע ביטוחי על פי הפוליסה.
29. מכל מקום לטענת כלל ככל שיקבע שקיים כיסוי ביטוחי הרי שזה כפוף לגבולות האחריות ולהשתתפות עצמית בסך 100,000 ₪.
טענות המשרד לאיכות הסביבה
30. לטענת המשרד לאיכות הסביבה, דין ההודעה לצד השלישי כנגדה כדין התביעה, אשר דינן להידחות. לטענתה, האחריות לניקוז בתחום המוניציפלי מוטלת על העירייה ומעיינות המשולש. ככל שמדובר בשטחים מחוץ לתחום המוניציפלי של העיר, האחריות לניקוז מצויה בסמכות רשות הניקוז. עוד טוען המשרד להגנת הסביבה כי אין קשר סיבתי בין הפסולת לאירוע ההצפה, וכי הנזקים נגרמו ברשלנותו של מבוטח התובעת. בנוסף מכחיש המשרד להגנת הסביבה את הנזקים הנטענים.
31. לטענת המשרד לאיכות הסביבה, הוא פועל רבות על מנת לאכוף את דיני הגנת הסביבה בכלל ובאזור המשולש הדרומי, אשר בשטחו נמצאת הנגרייה, במיוחד. בכלל זה הוא נוקט בפעולות אכיפה רבות ומקצה כספים לרשויות המקומיות לצורך טיפול בפסולת.
טענות רשות הניקוז
32. רשות הניקוז דוחה את טענות העירייה. לטענתה, אחריותה מתייחסת לנחלים ולתעלות ראשיים המצויים בסמוך לתחומי הרשויות המוניציפאליות ובמקרה הנדון באגן נחל הירקון- איילון. לטענתה האחריות לתיעול המקומי מוטלת על העירייה אשר צריכה לטפל בהסדרת הניקוז בשטחים הבנויים בתחומה, ולדאוג לכך שמי הנגר העילי הזורמים בתחומה יתועלו ויזרמו באופן סביר ומוסדר בתעלה המיועדת לשם כך לכיוון הנחל הראשי. על העירייה האחריות להכין תוכנית ניקוז להסדרת התיעול המקומי בתחום שיפוטה ולדאוג לתחזוקה התקינה והשוטפת לרבות מניעת מטרדים בדמות ערימות פסולת וטיפול בהם. לטענתה, אירוע ההצפה אירע בתוך שטח השיפוט של העירייה והאחריות למנוע היווצרות מזבלות פיראטיות מוטלת באופן בלעדי על הרשות המקומית. לטענת רשות הניקוז אין לה כל חובה, דרך או אפשרות לדעת, לפקח או לשלוט על קיומן של מזבלות ויתר תופעות הנגרמות בשל מעשי תושבי שטח הרשות המקומית, כאשר זו אינה נוקטת כל אמצעי אקטיבי למיגורן של תופעות אלה.