245. באשר לחישוב הנערך בשיטה זו בפוליסת אובדן רווחים, רייטר הסביר בחוות דעתו כי פוליסה מסוג זה מוגבלת בהתאם ללשונה "לאובדן רווח גולמי עקב צמצום במחזור ו/או הגדלת הוצאות התפעול". היות שבענייננו לא נטען להגדלת הוצאות תפעול ולא הוכח צמצום במחזור, אלא היפוכם של דברים (שכן רייטר מצא כי מחזור המכירות בשנים 2012 עד 2013 גדל אל מול המחזור בשנת 2011); הרי שחישוב בהתאם לירידה בשיעורי הרווח הגולמי, כפי שקיים בפוליסה, אינו מתאים לענייננו.
מצאתי הסבר זה כסביר והגיוני. לשם הוכחת אובדן רווחים יש להוכיח כי אכן אירע אובדן רווח נטען. העובדה כי במסגרת פוליסת אובדן רווחים הצדדים מעדיפים לגדר את סיכוניהם, ליצור וודאות מסוימת בתנאי אי וודאות ולקבוע נוסחה ברורה לפיצוי אובדן רווחים, אינה בהכרח מחייבת כי נוסחה או דרך חישוב זו היא הדרך הנכונה או המדויקת ביותר לסיטואציה הנכונה. שיטת המומחה כי יש לחשב את רווחיו האבודים של עסק על בסיס הרווח הנקי לפני מס ולא על בסיס הרווח הגולמי (כיוון שנחסכים בעסק זה הוצאות שונות, לרבות הוצאות ניהול, משיקולים שונים) היא הגיונית וסבירה.
וראו לעניין זה בדברי כבוד השופט דנציגר בע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ (9.7.2012):
"בשולי הדברים אבקש להעיר בנקודה זו כי טענת המערערת לפיה יש לחשב את רווחיו האבודים של עסק שנסגר על בסיס הרווח התפעולי או הרווח הנקי לפני מס ולא על בסיס הרווח הגולמי (מכיוון שנחסכים בעסק זה הוצאות שונות כגון הוצאות התפעול והניהול), אינה משוללת היגיון. אכן, ייתכן (מבלי לקבוע מסמרות בעניין) שחישוב הפיצוי על פי הרווח הגולמי יוביל לכך שבנסיבות מסוימות ניתן פיצוי יתר לעסק מבוטח שהלכה למעשה אינו רווחי אלא גירעוני. אלא שבעניין זה מקובלת עליי טענת המשיבה כי המערערת מנועה מלטעון טענה זו בשים לב לכך שפוליסת הביטוח שנוּסחה על ידי המערערת, קובעת נוסחה המתבססת על
--- סוף עמוד 50 ---
הרווח הגולמי. אם המערערת בחרה בנוסחה גרועה שאולי מובילה לפיצוי יתר, הרי שאין לה אלא להלין על עצמה, ובוודאי שאין זה תפקידו של בית המשפט (ועל אחת כמה וכמה אין זה תפקידה של ערכאת הערעור) לנסח בדיעבד עבור הצדדים נוסחת חישוב רווח שלא מעוגנת בפוליסה" (שם בפסקה 43).
246. לאור כל האמור, לא מצאתי "סיבה בולטת לעין" שלא לאמץ את מסקנותיו של רייטר באשר להעדר אובדן הרווחים הנטען. מצאתי כי חוות דעתו מעוגנת במסמכים ובנתוניה החשבונאיים של קונספט, ומסקנותיו וקביעותיו סבירות והגיוניות.
247. נוכח האמור לעיל ולאור אימוצם של קביעות המומחה ביחס לנזקים התוצאתיים לא מצאתי להידרש לטענות כלל בסיכומיה בדבר מומחיותו הנטענת של בכר.
248. אשר על כן, סיכום נזקיה של קונספט עומד על סך של 232,701 ₪:
168,289 ₪ בגין ההפרש בין תגמולי הביטוח והנזקים הישירים שנגרמו בתוספת ההשתתפות העצמית.
64,412 ₪ בגין אובדן רווח גולמי בחודש ינואר 2013.
ובסה"כ: 232,701 ₪.
חלוקת הנזק בין הנתבעים:
249. כאמור לעיל, מצאתי כי קיים אשם תורם לקונספט, בשיעור של 30%, אותו יש להפחית מסכום הנזק. לאחר הפחתת שיעור האשם התורם, הנזק עומד על סך של 162,891 ₪.
250. בהתאם לשיעור האחריות שקבעתי לעיל הנזק יחולק בין העירייה ומבטחתה, כלל, ובין רשות הניקוז באופן הבא:
85%- העירייה וכלל, באמצעות כלל (לאחר קיזוז סכום ההשתתפות העצמית)- 138,457 ₪.
15% לרשות הניקוז- 24,434 ₪.
ו. לסיכום:
תביעת הפניקס:
251. התביעה כנגד העירייה מתקבלת. העירייה תשלם לתובעת סך של 633,472 ₪. בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 100,000 ₪.
252. התביעה כנגד המשרד להגנת הסביבה ותאגיד המים נדחית. התובעת תשלם הוצאות כל נתבעת וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ לכל נתבעת.
--- סוף עמוד 51 ---
253. ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד כלל מתקבלת. כלל תשלם לעירייה סך של 538,451 ₪, בקיזוז סכום ההשתתפות העצמית. בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 85,000 ₪.
254. ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד רשות הניקוז מתקבלת בחלקה. רשות הניקוז תשלם לעירייה סך של 95,021 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.
255. ההודעה לצד השלישי שהוגשה כנגד המשרד להגנת הסביבה נדחית. בנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.
תביעת קונספט:
256. התביעה מתקבלת בחלקה.
257. העירייה וכלל, באמצעות כלל, ישלמו לתובעת סך של 138,457 ₪, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
258. רשות הניקוז תשלם לתובעת סך של 24,434 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 4,000 ₪.
259. בקביעת סכום ההוצאות ושכר טרחת עו"ד נתתי דעתי לסכומי התביעות שהוגשו אל מול הסכומים שנפסקו; לאופי ולטענות שהופנו כלפי הנתבעים השונים; לכמות הדיונים שנערכו בתובענה, אשר עמדה על 15 דיונים לאורך קרוב לעשור בתביעת הפניקס, ו- 8 דיונים לאורך למעלה מחמש שנים בתביעת קונספט; לכמות וסוג העדים שנחקרו בדיוני ההוכחות ולמשאבים שנדרשו לשם כך; ולסכום שנקבע כשכר טרחה מינימאלי מומלץ בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס- 2000.
260. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תואיל לוודא את המצאת פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
רונית אופיר