בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ת"א 5786-08-07 רופל נ' משטרת ישראל/מטה ארצי ואח'
תיק חיצוני: א 2370/98
תיק בימ"ש אחר שאינו קיים במערכת א 2370/98
לפני כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון
התובע
עובד רופל
נגד
הנתבעים
1. משטרת ישראל/מטה ארצי
2. אורית קנטור
3. דוד טובל
4. ג'יין אג'ועד
5. שמעון שטרית
6. ישראל סדן
7. בת שבע פריינטה (הלל)
8. פהאמי חלבי
9. דוד אדרי
10. משרד המשפטים/המשרד הראשי
11. גדעון מסד
12. עובד נעים
13. שמחה פיקלני
14. לילי בורישנסקי
15. נאוה בן אור
16. עומר דקל
17. רחל סוכר
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי)
פסק דין
לפניי תביעה כספית (מתוקנת) שהגיש התובע, עובד רופל, כנגד הנתבעים, כמפורט בכותרת פסק דין זה.
מפאת היקף העמודים שמונה פסק דין זה, אביא להלן את תמצית פסק הדין וסיכומו, תוך הפניה לפירוט המלא המופיע לאחר מכן. ברי כי התמצית היא חלק מפסק הדין.
תמצית פסק הדין
התובע הגיש תביעה כספית כנגד המדינה וכנגד שורה של עובדי ציבור, אשר מרביתם מילאו תפקידים במשטרה ובפרקליטות. עיקר עניינה של התביעה בטענה כי הוגשו כנגד התובע, שלא כדין וממניעים זרים, כתבי אישום פליליים שלא היה מקום להגישם. כתוצאה מכך, לפי הנטען, נגרמו לתובע נזקים שעניינם באובדן יכולתו להתקבל לעבודה במקצועו כמהנדס תעשייה וניהול ובכלל זאת במשטרת ישראל ובגופים שבהם נדרשה תעודת יושר. התובע עותר לפיצוי בגין השכר שאותו היה אמור להשתכר משך שנים רבות וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש ופיצוי עונשי. התובע העלה טענות נוספות, כי ניסיונו להתגייס למשטרה בשנת 1995 סוכל ממניעים זרים, וכן כי הטיפול שקיבל בלשכת התעסוקה תרם לפגיעה ביכולת השתכרותו. עוד טען כי התנהלות המשטרה והפרקליטות כלפיו נבעה מעוינות, וכראייה לכך אף הפנה לטיפול שניתן על ידם בעניינים נוספים שלו, ובכלל זאת בהליכים שנגעו לגירושיו.
°
התובע השתית את טענותיו בעיקר על עוולת הנגישה, רשלנות, ולשון הרע (לטענות נוספות שהועלו אתייחס בגוף פסק הדין).
ביחס להליכי החקירה וכתבי האישום שהוגשו כנגד התובע – מדובר בשלושה כתבי אישום שהוגשו במהלך שנות התשעים: האחד בגין אירוע בלשכת ההוצל"פ, השני עניינו בתיק 16263/92 אשר לטענת התובע לא הסב לו נזק, והשלישי נוגע לאירוע בסניף הביטוח הלאומי.
בסיכומו של דבר, ולאחר שקילת מלוא הטענות והראיות שהונחו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח אחריות בנזיקין של עובדי הציבור הנתבעים בתביעות האישיות שהוגשו על ידו.
--- סוף עמוד 3 ---
באשר לתביעה כנגד המדינה, מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נעברה כלפיו עוולה של נגישה או לשון הרע, בכל הנוגע להליכי החקירה והגשת כתבי האישום כנגדו.
באשר לטענה לרשלנות המדינה בניהול החקירות והגשת כתבי אישום –
בכל הנוגע לכתב האישום ביחס לאירוע בלשכת ההוצאה לפועל, היו ראיות לצורך הגשת כתב אישום ביחס לעבירה של הפרת סדר מצד התובע וכן לאמירות שדי בהן לצורך הגשת אישום בעבירה של איומים. עם זאת, ביחס לעבירה של תקיפת עובד ציבור אשר יוחסה גם היא לתובע בכתב האישום ביחס לאירוע בלשכת ההוצל"פ - התרשמתי כי החקירה לא מוצתה. בסופו של דבר, ולאחר מאמצים רבים מצד התובע, המדינה חזרה בה מכתב אישום זה.
באשר לפרשה בביטוח הלאומי, לא שוכנעתי כי הגשת כתב האישום הייתה נגועה ברשלנות, וביחס לתיק 16263/92 התובע עצמו ציין כי תיק זה לא גרם לו נזק ולכן אין להידרש לפרטיו.
על אף האמור, אני סבורה כי גם אם היה בסיס ראייתי להגשת כתבי האישום כנגדו, עצם העובדה שהוגשו כנגד התובע במרוצת שנות התשעים שלושה כתבי אישום שאף אחד מהם לא התנהל, לאחר שהמדינה חזרה בה משלושתם, אומרת דרשני. זאת, בפרט כאשר לא מדובר במקרה בודד, אלא בשלושה כתבי אישום שונים שהוגשו במועדים שונים ובגין אירועים שונים. המדינה לא סיפקה הסברים מספיקים באשר לשאלה מדוע כתבי האישום הוגשו ולא התבררו בסופו של דבר. לצד זאת, התרשמתי כי להתנהלותו של התובע באירועים השונים הייתה תרומה משמעותית להגשת כתבי האישום נגדו ונתתי דעתי לכך.
מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח, בהתאם לנדרש לצורך קבלת פיצוי בגין אובדן השתכרות, קיומו של קשר סיבתי בין הליכי החקירה, הגשת כתבי האישום והרישומים המשטרתיים הפנימיים, לאובדן ההשתכרות הנטען. התובע פוטר וחיפש עבודה בשנת 1990, האירוע בלשכת ההוצאה לפועל התרחש ביום 2.7.91, שנה וחצי לאחר מכן. התובע הצהיר כי לא חיפש עבודה בתקופה שהיו פתוחים תיקים חמורים נגדו, כגון תקיפת עובד ציבור. התובע לא הוכיח כי הליכי החקירה, הרישומים האמורים והגשת כתבי האישום גרמו לו לאובדן השתכרות, כנטען על ידו.
סיכומו של דבר, אני סבורה כי בנסיבות הפרטניות של מקרה זה, כאשר ביחס לכתב האישום שהוגש בקשר לאירוע בהוצל"פ, הגעתי כאמור לכלל מסקנה כי בכל הנוגע לעבירה של תקיפת עובד ציבור אשר יוחסה לתובע בכתב האישום החקירה לא מוצתה והתובע נדרש למאמצים רבים עד לביטול כתב האישום; והמכלול המצטבר המשתקף מהגשת שלושה כתבי אישום שאף לא אחד הגיע לכלל בירור, מבלי שניתן לכך הסבר משכנע מצד המדינה, מביא לכך שהתובע זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש. מסקנה זו נובעת הן מהצטברות המקרים, והן מהעובדה שהחזרה מכתבי האישום לא נומקה כראוי על ידי המדינה - לא בזמן אמת ולא במסגרת ההליך שבפניי. התנהלות זו הטילה על התובע מעמסה מתמשכת ולכן יש לחייב את המדינה לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו.
ביחס לטענות בדבר סיכול גיוס התובע למשטרה בשנת 1995, למשטרה יש שיקול דעת רחב בהליך הגיוס לשורותיה. מהראיות עולה שנשקלו אף הרישומים המשטרתיים הפנימיים של התובע, ולא שוכנעתי כי לא גויס ממניעים זרים. התובע טען כי הרישומים היו לא מוצדקים, אולם אף העד שזומן מטעם התובע, ניצב בדימוס בורובסקי, העיד כי לא היה זה נכון לגייס את התובע בתקופה
--- סוף עמוד 4 ---
האמורה, במצב הדברים בו היה מצוי מול המשטרה. כמו כן, הליך הגיוס של התובע נקטע בשלב מוקדם, ולא הוכח כי התובע אכן היה נקלט בסופו של דבר לתפקיד שאליו התמודד.
התובע העלה גם טענות בדבר הטיפול של לשכת התעסוקה בעניינו, אך לא שוכנעתי כי הוכחה עילת תביעה בגין ההתנהלות של לשכת התעסוקה כלפי התובע.
בנסיבות אלו, מצאתי לחייב את המדינה בפיצוי לתובע, בהתחשב אף במשך הזמן הרב שחלף ובהתנהלותו של התובע, בסך של 125,000 ₪ נכון להיום.
רקע דיוני
1. לאור פרק הזמן הממושך שבו מתנהלת תובענה זו וריבוי ההליכים הדיוניים במסגרתה, שנסקרו בהרחבה בהחלטות שונות, אביא להלן את עיקרי הדברים בלבד.
2. כתב התביעה המקורי הוגש על ידי התובע ביום 2.7.98. התובע, המייצג את עצמו, הגיש תובענה כספית על סך 10 מיליון ₪ כנגד משטרת ישראל וגורמים נוספים, בעקבות חקירה פלילית שנפתחה כנגדו בשנת 1991 ופגעה, לטענתו, ביכולתו להתקבל לעבודה במקצועו.
3. ביום 24.6.2003, קבע בית המשפט (כב' השו' עדי אזר ז"ל), כי התובע דל באמצעים וכי יש לו תביעה מסוימת הראויה להתברר ולכן ניתן לתובע פטור מאגרה עד לסכום של 2,550,000 ₪. בעקבות החלטה זו נקט התובע במספר הליכי ערעור במטרה להרחיב את הפטור למלוא סכום התביעה, אך טענותיו נדחו.
4. בחלוף השנים התווספו לטענת התובע, באשמת הנתבעים, אירועים נוספים אשר מנעו ממנו לעבוד במקצועו, ביניהם כתב אישום נוסף שהוגש כנגדו בשנת 1998 ואשר מנע לטענתו את גיוסו למשטרה, וחקירות פליליות נוספות בהן יוחסה לתובע מעורבות.
5. ביום 26.8.2007, הגיש התובע תביעה מתוקנת לבית משפט זה, במסגרתה עדכן את סכום התביעה ל- 12.5 מיליון ₪.
ביום 4.3.2009, הגיש התובע בקשה חדשה לפטור מאגרה במסגרת התביעה המתוקנת.
6. במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 17.6.2009, בפני כב' הנשיאה גרסטל, נקבע בין היתר ובהסכמת הצדדים, כי הדיון בתובענה יפוצל בין שלב האחריות לשלב הנזק.
7. לאחר עיכוב ההליכים בתיק לבקשת התובע (ר' פרו' הדיון מיום 2.1.2012), ניתנו מס' החלטות בבקשה לפטור מאגרה בתביעה המתוקנת בהחלטת בית המשפט העליון ברע"א 7659-14 מדינת ישראל-משטרת ישראל נ' עובד רופל (פורסם במאגרים, 11.2.15)), נקבע כי התובע זכאי לפטור מאגרה עד לסך של 2,550,000 ₪ בלבד.
8. הליכי גילוי המסמכים בתובענה נמשכו, במקביל לניהול ההליך העיקרי, ובכללם החלטת בית המשפט העליון ברע"א 2097/16 מדינת ישראל נ' עובד רופל (פורסם במאגרים, 1.1.17).
עיקרי ראיות הצדדים
--- סוף עמוד 5 ---
9. מטעם התובע הוגש תצהירו, וכן הוגש תצהיר של מר נחום פוספלד. מטעם התובע זומנו לעדות ה"ה יעקב בורובסקי; אורית שילוח; אליס כהן; עומרי עומר; יעקב בן חמו; אביגיל הוכשטט; עוזי גורן; דוד פאלק; אבי בן סימון; משה תורן; קרלוס פייזר, פסח טבק; וסימה מעוז. כמו כן העידה הגב' ניצה כהן שנכחה באולם והתובע ביקש להעידה. מטעם התובע הוגשו מעל 1,000 מוצגים וכן העתקים מתצהירי גילוי המסמכים מטעם הנתבעים.
10. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של גדעון מסד; דוד טובל; בת שבע פריינטה-הלל; פאהמי חלבי; שמעון שטרית; אורלי יוריש; וראובן טזרה. כמו כן, לנוכח בקשת התובע לזמנם לעדות, העידו הנתבעים 4, 6, 14, 16 ו- 17. מטעם הנתבעות 2 ו- 15, אשר מונו במהלך השנים לשיפוט, הוגש מענה לשאלות שהופנו אליהן (ר' תצ' מיום 15.9.17) וזאת בהתאם להחלטות בית המשפט מיום 3.5.17 ו- 23.8.17.
11. במרוצת השנים נפטרו הנתבעים 9 (דוד אדרי), 11 (גדעון מסד), 12 (עובד נעים), ו- 13 (שמחה פיקלני).
12. במסגרת ישיבות ההוכחות שנערכו בפניי, נחקרו המצהירים על תצהיריהם (למעט גדעון מסד שנפטר) והעידו העדים שזומנו.
תמצית טענות הצדדים
טענות התובע
13. טענות התובע מבוססות בעיקרן על מספר הליכים משפטיים שננקטו כנגדו וכן על ניסיונו להתגייס למשטרה. טענות אלו תפורטנה להלן בתמצית ובהמשך הדברים תובאנה ביתר פירוט.
14. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, בשנת 1991 הוגש כתב אישום כנגד התובע (ת"פ 3907/93; פל"א 9281/91) בגין מעורבותו באירועים שהתרחשו בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, ביום 2.7.1991 (להלן: "האירוע בהוצל"פ"). לטענת התובע, גורמי החקירה וההעמדה לדין התעלמו מראיות, בדו ראיות, הפרו חובות חקוקות, הוציאו דיבת התובע, התרשלו והטעו, ולא פעלו כמתחייב מתפקידם על מנת שהגורמים הנכונים יועמדו לדין וההאשמות כנגד התובע תימחקנה.
עוד נטען, כי בשנת 1992 נפתח כנגד התובע תיק חקירה פ.א. 16263/92 שעניינו גרימת נזק במזיד לדלת ביתה של גרושתו של התובע. התיק נסגר ארבעה עשר חודשים לאחר מכן. לטענת התובע, תיק זה "לא הסב נזק" (ר' כותרת מעל סעיף 24 וכן סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן).
בשנת 1995, ניסו גורמים מסוימים במשטרה למנוע את גיוס התובע למשטרה, וזאת ממניעים זרים.
בשנת 1998 הוגש כנגד התובע כתב אישום נוסף (ת"פ 10232/99), בגין אירועים שהתרחשו בסניף המוסד לביטוח לאומי בחיפה ביום 31.3.1998 (להלן: "האירוע בביטוח הלאומי"), וזאת לטענת התובע, ממניעים זרים ועל מנת לסכל את גיוסו למשטרה.
--- סוף עמוד 6 ---
15. התובע הוסיף וטען כי גורמים בלשכת התעסוקה לבלתי מקצועיים ובלשכת התעסוקה לאקדמאים, התנכלו לו, ניסו להמעיט ממגבלותיו הגופניות באמצעים פליליים על מנת לשלוח אותו לעבודות שלא התאימו למצבו הגופני ולשלול את זכאותו לגמלה, ניסו לתפור לתובע "תיק של משוגע", מנעו ממנו קורסים, והפלו אותו לרעה.
16. לטענת התובע, כתוצאה מהתנהלות הנתבעים ומהמניעים הזרים שביסודה, והסחבת שבה פעלו לבדיקת טענותיו, נמנעה ממנו האפשרות לעבוד במקצועו כמהנדס תעשייה וניהול במשטרת ישראל ובגופים מוסדיים אחרים הדורשים תעודת יושר, ונגרמו לו נזקים שעניינם הפסד השתכרות בסך של 9.45 מיליון ₪, בגין 35 השנים שבין גיל 36 ל- 70, וכן עוגמת נפש, בסך של 1.3 מיליון ₪. עוד עתר התובע לפיצוי בגין לשון הרע, בסך של 1.25 מיליון ₪; ופיצוי עונשי בסך של 3 מיליון ₪.
יצוין בהקשר זה כי בהחלטת בית המשפט מיום 11.10.09 נקבע כי הסכום בגינו ניתן פטור מאגרה על ידי כב' השופט אזר ז"ל הוא 2,500,000 ₪ וסכום זה צמוד ונושא הפרשי ריבית מיום הגשת כתב התביעה המקורי.
17. התובע העלה טענות לגבי טיפול המשטרה בעניינים נוספים שנגעו לגירושיו וצווי ביקורים. כן העלה טענות ביחס לטיפול הפרקליטות בעררים שהוגשו על ידו.
התייחסות מפורטת יותר לטענות התובע, תובא בהמשך פסק הדין.
טענות הנתבעים
18. הנתבעים, הכחישו את טענות התובע. לגישתם, התובע ביסס את טענותיו על "עובדות" שלא הוכחו כלל ועיקר. התובע הרבה להעסיק את המערכת בתלונות כנגד כל מי שטיפל בענייניו וקיבל החלטות שהתובע לא היה שבע רצון מהן. התובע צירף לתביעה עובדי מדינה שנקלעו שלא בטובתם לסכסוך עם התובע.
19. המדינה אינה חולקת על כך שהעמדה לדין פלילי עלולה לגרום לנאשם נזק ממוני ושלא ממוני, אולם אין כלל הקובע כי די בביטול כתב אישום או בזיכוי הנאשם כדי להקים עילת תביעה והטלת אחריות בנזיקין על המדינה.
20. לטענת המדינה, כל פעולות הנתבעים מושא התביעה, נעשו בסבירות, במיומנות, במקצועיות ובתום לב, תוך שימוש בסמכויות הנתונות להם ובהתאם לחובתם מכוח הדין, לאור מכלול המידע וחומר החקירה שנאסף.
המסגרת הנורמטיבית
21. המסד המשפטי עליו מבסס התובע את תביעתו, מפורט בסעיפים 45 – 51 לכתב התביעה המתוקן. לטענת התובע, אלו העוולות שבוצעו כלפיו:
- השוטרים והפרקליטים נהגו כלפי התובע ברשלנות, לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין");
--- סוף עמוד 7 ---
- השוטרים והפרקליטים הפרו חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין ונמנעו מלמלא את החובה המוטלת עליהם מתוקף תפקידם;
- הנתבעים הוציאו לתובע שם רע ללא יסוד ובזדון, בניגוד להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
- הנתבעים ביצעו עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין; חלק מהנתבעים ביצעו עוולה של שקר במפגיע.
- הנתבעים נהגו בשקר, בתחבולה ובמרמה כדי לשבש את החקירה והמשפט ובכך עברו עבירות של שיבוש הליכי משפט, מרמה וניסיון להשיג דבר במרמה.
- הנתבע 11 (גדעון מסד) ביצע עוולת תקיפה כלפי התובע, לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין;
- עוד טען התובע כי בוצעה כלפיו עוולת נגישה, לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין.
22. אקדים ואציין, ביחס לטענות התובע לפיהן הנתבעים או מי מהם עברו עבירות של שיבוש הליכי משפט, מרמה, ניסיון לקבל דבר במרמה, והדחה בחקירה, כי מדובר בטענות לקיומן של עבירות פליליות, בעוד שהתביעה המונחת בפניי איננה בגדר הליך פלילי, הדיון יתמקד בהיבט האזרחי של הטענות.