לפני: כבוד השופט גיא הימן
התובע: רן מרכוס
נגד
הנתבעים: 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
2. ברקליס בנק פי אל סי
3. רו"ח שגיא סופרין
4. עו"ד יואל קוטלר
5. יותם הררי
6. דקל כהן (נמחק בפסק דין מיום 1.10.2021)
המודיע לצדדים השלישיים: יותם הררי
נגד
הצדדים השלישיים: 1. דוד רוזנצוויג
2. שגיא קדם
3. אסף גונן
בשם התובע: עו"ד אמנון מרכוס
בשם נתבעת 1: עו"ד יעל מושקוביץ; עו"ד אורן פכטהולד
בשם נתבעת 2: עו"ד דורון טאובמן; עו"ד איילת כהן
בשם נתבע 3: עו"ד בן בלוך; עו"ד עודד צדרבוים
בשם נתבע 4: עו"ד רונית זמר
בשם נתבע 5 (המודיע לצדדי ג'): עו"ד גבי שמואלי
בשם צדדי ג': אין הופעה
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 25410-11-19 מרכוס נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ ואח'
החלטה
1. בתובענה זו עתר התובע לשפותו על כסף, שהופקד לצורך מסחר בבורסה האמריקאית לניירות ערך ואשר, לגרסתו, נגזל ממנו. התובע ביקש לסחור בניירות ערך באמצעות התאגיד ג'נרל טרייד פתרונות פיננסיים גלובליים, שאיננו צד לתובענה זו. נתבעים 3 ו-4 היו, בהתאמה, רואה החשבון של בעלי השליטה בג'נרל טרייד ובא כוחם. נתבעים 5 ו-6 היו עובדיה של ג'נרל טרייד (מנהל מכירות ומנהל תיק לקוחות, בהתאמה).
בחודשים דצמבר 2017 ומרס 2018 העביר התובע כספים לחשבונות בנק, שהתנהלו אצל נתבעות 1 ו-2. היו אלו שתי העֲברות. אחת הייתה סך של 200 אלף ש"ח, שהופקד בחשבון על שמה של חברת ג'י. טי. ג'י. מרקטינג בע"מ אצל נתבעת 1. הפקדה שנייה, בסך של 50 אלף דולרים, נעשתה בחשבון על שמה של חברת General Trade Global Limited אצל נתבעת 2. הכספים הללו, כך סבר התובע, הוחזקו בנפרד מכספי התאגידים הללו, בנאמנות עבורו. לדאבונו של התובע, במהלך חודש מאי 2018 התחוור לו שג'נרל טרייד חדלה מפעילותה; פיטרה את עובדיה והוגשו בקשות לפירוק נגד חברות-בנות שבשליטתה. לגרסת התובע הוא גילה, שכספי הלקוחות של אותן החברות כלל לא הוחזקו בנאמנות אלא נגנבו בידי בעלי השליטה בג'נרל טרייד. התובע טען כי כל אחד מהנתבעים התרשל כלפיו וכולם, יחד ולחוד, אחראים לנזקו.
החלטה זו תקיף את כלל הנושאים העומדים להכרעה בשלב זה של הדיון.
פורום לא נאות
2. התובע טען, כאמור, שנתבעות 1 ו-2 התרשלו כלפיו בכך שלא וידאו כי כספי המשקיעים, לרבות כספו שלו, הופקדו בחשבונות נאמנות או בפיקדון נפרד מכספי התאגידים; שלא וידאו כי הכסף מושקע לפי הוראות המשקיעים ומוחזר אל חשבונותיהם ושלא הבחינו בכך, שג'נרל טרייד פעלה בניגוד לדין. לו פעלו נתבעות 1 ו-2 כמתחייב בדין, נטען, הן היו מזהות בנקל את ההתנהלות הפסולה.
3. נתבעת 2, בנק ברקליס PLC, ביקשה לסלק את התובענה נגדה בנימוק שבית המשפט בישראל איננו הפורום הנאות לבררה. ברקליס הסבירה כי היא תאגיד בנקאי, שמקום מושבו באנגליה ולו סניף בישראל. לסניף הישראלי לא היה כל קשר לאירועים נושא התובענה היות שסניף זה איננו עוסק בניהול חשבונות עבור לקוחות. התובע, כך נטען, מעולם לא היה לקוח של ברקליס ולבד מהעברה אחת על סך של 50 אלף דולר אמריקאי, שהעביר הלה לחשבון על שם General Trade Global, לא התקיים בין הצדדים כל מגע.
ברקליס הרחיבה בדוקטרינה של פורום לא נאות, על המבחנים שהותוו לגביה בפסיקה. הוסבר שהפעילות נושא התובענה התרחשה מחוץ לישראל; העדים שהיא תבקש להעיד הם אזרחים ותושבי מדינות זרות והראיות שיוגשו חסרות זיקה לישראל. הדין החל על הסכסוך, נטען, הוא דין זר ונדרש להוכיחו. מבחן מרב הזיקות מצביע באורח ברור על הפורום הזר כמתאים לברר את הסכסוך: הבנק והחשבון אליו הועבר הכסף הם באנגליה; ג'נרל טרייד היא חברה הרשומה באנגליה וזה המידע שנמסר לברקליס; המטבע שנעשה בו שימוש הוא דולר אמריקאי והתובע ביקש לסחור בשוק המניות האמריקאי. הקשר לישראל אינו נובע אלא מכך שהתובע הוא אזרח ותושב ישראל. אלה לכשעצמן, כך הוסבר, הן זיקות שוליות. אשר לדין החל, ברקליס הסבירה שהחשבון התנהל באנגליה ולא היה כל קשר בין הצדדים בישראל, כך שלא יכולה להיות תחולה לדיני הנזיקין הישראליים, המפורטים בתובענה. שיקולי היעילות והשיקולים הציבוריים, כפי שעוגנו בפסיקה, מטים את הכף לכיוון הפורום הזר. אשר לנתבעים הנוספים, הוסף, העילות הנטענות כלפיהם שונות מאלה המופנות כלפי ברקליס.
4. התובע השיב לבקשה וטען כי ההלכות, שעסקו בסוגיות של נאותות הפורום, מחזקות דווקא את עמדתו שלו. לגרסתו, באחת הפרשות אף הוכרעה שאלת הפורום בהתבסס על שיקולים של צדק. קרי, הותר לתבוע במקום מושבו של התובע על מנת לתן לו הזדמנות לנהל את תביעתו. התובע הסביר, שעצם העובדה שהפלוגתאות נושא התובענה הן גם בסמכותו של בית משפט אחר, ואיננו ישראלי, אין בה לכשעצמה להרתיע את בית המשפט בישראל מלברר אותן. חסימתו של תובע מלהתדיין בישראל הוא אמצעי קיצוני ודבר שלא על נקלה ייעשה.
5. את עניינו ביקש התובע לאבחן ממקרה אחר, שאותו הביאה נתבעת 2 כמקרה בוחן: ת"א (מחוזי תל אביב) 22726-07-17 אגם נ' BNP PRIBS SA (פורסם במאגרים, 29.1.2020). לגרסת התובע דכאן, הוא העביר את כספו לחברת ג'נרל טרייד אשר הדירקטור היחיד בה, שהוא גם המנכ"ל ואחד מבעלי המניות, הוא אזרח ותושב ישראל. מקומם של הכספים, לקוחותיה וכל פעילותה של ג'נרל טרייד הם בישראל. התובע העביר את הכספים לנתבעת 2 בהסתמך, בין היתר, על כך שיש לזו נציגות בישראל ועמה הוא יוכל להתדיין במקרה הצורך. האינטרס הציבורי מחייב כי בית משפט זה יפתח את שעריו לוֹ ולשכמותו, תחת שליחתם אל הנכר.
6. ככלל, בית המשפט בישראל קונה לו סמכות לדון אפילו בעניינה של יישות משפטית שאיננה ישראלית, אם כתב התביעה הומצא לזו כדין. עם זאת, גם במקרה שבו כתבי הטענות הומצאו כדין רשאי בית המשפט להימנע מלהפעיל את סמכותו אם שוכנע, שהפורום הזר מתאים יותר לברר את הסוגיה (רע"א 9141/00 Lang נ' מרכס, פ"ד נו(1) 118, 122 (2001)). לאורך השנים נקבעה בפסיקה שורת מבחנים בדוקטרינה של פורום לא נאות: מבחן מרב הזיקות; מבחן ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ומבחן האינטרס הציבורי בפורום המתאים. על בית המשפט לבחון כלום עולה ההתדיינות בישראל בקנה אחד עם שיקולים ציבוריים ובכללם הוספתו של עומס על מערכת המשפט בהידרשות לסכסוך, שעשוי להתברר בפורום אחר, מתאים יותר.
7. מבחן מרב הזיקות הוא עניין שבשיקול הדעת השיפוטי. בהפעילו נדרש בית המשפט "להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מרב הזיקות הרלוואנטיות אשר להן הקשר האמיתי, המשמעותי והמהותי למקרה נושא הדיון. מבחן זה מקובל הן במשפט האנגלי, הן במשפט האמריקני והן במשפט הישראלי" (רע"א 4716/9 החברה הערבית לביטוח שכם נ' זריקאת, פ"ד מח(3) 265, 269 (1994)). מתוך ההידרשות למרב הזיקות נגזר גם המבחן בדבר ציפיותיהם הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות (רע"א 2705/97 הגבס א' סיני (1989) בע"מ נ' The Lockformer Co., פ"ד נב(1) 109, 114 (1998); עניין מרכס, בעמ' 112; רע"א 3144/03 אלביט הדמיה רפואית בע"מ נ' Harefuah Serviços de Saude S/C Ltda, פ"ד נז(5) 414, 421 (2003); עניין אגם, בפסקה 24 לפסק דינה של כבוד השופטת רונן).
בענייננו, סבורני שמרב הזיקות הן לבית המשפט באנגליה ולא בישראל. ראש וראשונה, האינטראקציה בין התובע לנתבעת 2 הסתכמה בהעברה יחידה של 50 אלף דולר, אל חשבון בנק שהתנהל באנגליה, על שםGeneral Trade . מעֶבר לאמור לא קיֵים התובע כל אינטראקציה אחרת עם נתבעת 2 – לא בישראל ולא בכלל. הנתבעת הסבירה ולא נסתרה כי לסניף שלה בישראל אין כל קשר לפעילות הנדונה ולהעברה שביצע התובע. הסכום שהועבר נועד למסחר בבורסה האמריקאית, היינו, אין מדובר בפעילות עסקית או אחרת בישראל. מכל האמור מצאתי שהקשר היחיד לישראל מתמצה בהיותו של התובע אזרח ישראל ותושבהּ. זה, לכשעצמו, אינו מכריע את הכף לטובת הפורום בישראל.
8. אשר לשיקולים הנוספים. אמת, התדיינות בישראל תקל עם התובע אך, מנגד, היא תגרום אי נוחות לברקליס. שיקולי נוחות בלבד לא יכולים אמנם להכריע את הכף ויש לשאול אם הציפיות הסבירות של הצדדים היו, שהסכסוך יתברר בישראל (עניין אלביט בעמ' 421). בעניין זה לא אוכל לקבל את התזה של התובע ולפיה הוא שוכנע להפקיד את כספו אצל נתבעת 2 רק משום, שזו מחזיקה גם סניף בישראל, למקרה שיבקש לברר כאן סכסוך מולה. נתבעת 2 הסבירה, כאמור, שלסניף האמור אין כל קשר לפעילות נושא התובענה. ממילא גם התובע עצמו לא טען שהיה לו קשר כלשהו עם הסניף הישראלי אלא כי השירות שקיבל, ככל שכזה הוענק לו, היה בסניף באנגליה. לזאת מצטרף הסברה של ברקליס כי כל העדים והמסמכים הדרושים לבירור הפלוגתאות הם באנגליה. באחת הפרשות עמד כבוד השופט ורדי זילר על ציפיותיה של חברה בנוגע למקום ההתדיינות, כך במקובץ:
"ציפיותיה הסבירות של חברה המספקת שירותים הן להתדיין במקום בו היא מספקת את השירותים. היא מתאימה עצמה לחוקים השוררים באותו מקום, לרמת הזהירות הנדרשת שם, לרמה הטכנית הקיימת שם לנוהגים ולמנהגים הנהוגים שם, בכל אלו היא כבולה אם ע'י חוק אם ע'י הסכמים מפורשים או מכללא אם מכוח הצפיות הליגיטימיות שלה ושל מקבלי השירותים, למערכת המושגית (במובן הרחב) הקיימת בשטח בו היא פועלת. הטלת מערכת זרה על מגוון שירותיה היא אולי אפשרית מבחינה משפטית, אולם היא בוודאי לא במסגרת 'ציפיותיה הסבירות'" (ת"א (מחוזי ירושלים) 1245/86 שאהין נ' עירית רמאללה (פורסם במאגרים, 3.11.1987). הסוגריים העגולים הם במקור).
בעניין אגם, שאליו הפנתה נתבעת 2, נדרשה כבוד השופטת רונן להתדיינות של תובעים מול תאגיד בנקאי זר ולו סניף גם בישראל:
"התובעות טענו לזיקה נוספת לפורום הישראלי הנובעת מכך שלבנק יש סניף בישראל. אינני מקבלת את הטענה. כאמור לעיל, סניפיו הרלוונטיים של הבנק הנוגעים לסכסוך בין הצדדים הם הסניפים בצרפת ובסינגפור. התובעות לא טענו – לא בכתב התביעה ולא במסגרת הדיון שהתנהל בשאלת תחולת הוראות חוק הייעוץ – כי סניף הבנק בישראל היה בקשר עם [בעלת הדין] או נתן לה שירותים כלשהם. בהתאם, נקבע בהחלטה כי כל השירותים שנתן הבנק לרות ניתנו מחוץ לישראל. לכן יש לדחות את טענתן של התובעות לפיה העובדה שלבנק סניף בישראל יוצרת זיקה של התביעה לפורום המקומי" (בפסקאות 27 ו-28 להחלטתה. ההדגשה היא במקור).
הנה כי כן, סבורני שהציפיות הסבירות של הצדדים היו להתדיין באנגליה, במקום שבו התנהל החשבון ובמקום שבו הופקדו הכספים.
9. אשר לשיקולים הציבוריים, סילוקה של התובענה נגד נתבעת 2 לא ייתר אמנם את ההתדיינות, שתמשך בעניינם של הנתבעים הנוספים. ברם ההידרשות לתובענה נגד ברקליס, שקרוב לוודאי תדרוש גם את בחינתו של דין זר, לבדה תעמיס, שלא לצורך, על מערכת המשפט הישראלית. על כגון דא כתב כבוד הנשיא מאיר שמגר לאמור:
"מדוע תישא מערכת המשפט הישראלית – באמצעות החברה – בעומס הכבד של תביעות וניהול התדיינויות שאינן קשורות לה, מה גם שהוצאות אלו גדולות באופן יחסי מהוצאות משפט רגילות, בהתחשב בקשיים שבהוכחת דין זר שמטבע הדברים יהיה ה-lex causae ובהבאת עדים שלא ניתן לזמנם בדרך הרגילה" (ע"א 2705/91 אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח(1) 554, 577 (1994)).
10. מכל האמור באתי לכלל מסקנה שדינה של התובענה נגד נתבעת 2, ברקליס, להימחק תוך שלתובע תישמר הזכות לתבוע את נזקו הנטען בפורום המתאים מחוץ לישראל. לפיכך, הריני עושה שימוש בסמכותי שבתקנה 41(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ומורה על מחיקת התובענה נגד נתבעת 2.
בתוך 15 ימים מהיום ישלם התובע לנתבעת 2 סך, כולל מע"מ, של 5,800 ש"ח לשכר טרחה של עורכי דין. איחור יוסיף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב עד למועד התשלום בפועל.
הודעות לצדדים שלישיים
11. הצדדים השלישיים לא הגישו כתבי הגנה. המודיע הסביר כי ניסה להמציא את מסמכי התביעה לידי צדדי ג' 1 ו-2, לפי המען המפורט בתמצית מרשם האוכלוסין. אולם, אישורי המסירה חזרו בציון כי הנמענים העתיקו את מקום מגוריהם ולא ידועים עוד במען. המודיע ניסה לידע את הצדדים השלישיים גם באמצעותו של בא כוח, שלגרסתו מייצג אותם בהליך אחר, אלא שהלה לא השיב לפניותיו. ניסיון נוסף להמציא את מסמכי התביעה, עת פגש בצדדי ג' 1 ו-2 בין כותלי בית המשפט בהליך אחר, גם הוא לא צלח. על כן מבקש המודיע לאפשר לו תחליף המצאה, בדרך שתיראה לבית המשפט מתאימה. את פרטי ההתקשרות עם הצד השלישי 3 לא הצליח המודיע לאתר. הוא ביקש לאפשר לו להמציא לידי הלה את מסמכי התביעה בהמשכו של ההליך, לכשיאתר את פרטיו.
12. תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי:" מטרת ההמצאה היא להביא לידיעת הנמען את תוכנו של מסמך שנדרש שיהיה בידיעתו, ולעניין כתב הטענות הראשון המוגש – גם להחיל על הנתבע את מרות בית המשפט". בהשלמה לאמור, תקנה 158(ב) קובעת כי: "הנמען ייחשב כמי שיודע את תוכנו של מסמך אם הומצא לו לפי תקנות אלה". ההלכה נוטה להכיר בכוחה של ידיעה על קיומו של הליך, אפילו אם לא התקיימו דרישות דקדקניות של המצאה (רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית הברזל טנוס בע"מ, בפסקאות 18-16 לפסק דינה של כבוד השופטת עדנה ארבל (פורסם באתר הרשות השופטת, 8.7.2010)). בתקנות מפורטים אמנם שורה של דרכים להמצאה, לרבות המצאה לבא כוח ואף במסירה אישית. אטעים שלא נעלם מעיני הקושי הממשי של המודיע להמציא את כתבי הטענות לצדדים השלישיים 1 ו-2. ברם כלל הידיעה לא יחול על כתב הטענות הפותח בתובענה, כמוסבר בדברי ההסבר לתקנות:
"אם היה זה המסמך הראשון המוגש בתיק או כתב תביעה (גם אם אינו המסמך הראשון המוגש) או כתב הגנה, יש להמציאו לבעל הדין שכנגד בדרך המסורתית (דואר או מסירה אישית כמפורט להלן), זולת אם הייתה הסכמה אחרת בכתב של הנמען".
13. תקנה 164(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת לבית המשפט להתיר תחליף המצאה, בנסיבות שבהן לא עלתה המצאה לידיו של בעל הדין בדרכים אחרות הקבועות בהן. מנסח התקנות שב והסביר:
"בנסיבות שבהן נוכח בית המשפט כי לא ניתן להמציא לנמען מסמך בדרך שנקבעה בתקנות, רשאי הוא להורות על המצאתו בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות העניין. כך לדוגמה, רשאי בית המשפט להורות כי ההמצאה תהיה בדרך של פרסום מודעה בעיתון יומי או בהדבקת עותק המסמך במקום שלפי הידוע הנמען התגורר בו או עסק בו לאחרונה".
לאחר שעיינתי בתצהיר שהגיש המודיע, נחה דעתי להתיר תחליף המצאה לצדדים השלישיים 1 ו-2 בדרך של הדבקה של ההודעה, על צרופותיה, במען המצוין בתמצית ממרשם האוכלוסין וכן במקום עיסוקם, ככל שמקום העיסוק ידוע למודיע. המודיע רשאי לעשות כן לא יאוחר מיום 24.4.2022 ולהגיש תצהיר ואסמכתא על ביצוע האמור לבית המשפט.
אשר לצד השלישי 3 – בהיעדר פרטיו להמצאה ובהיעדר המצאה כדין לא ניתן להידרש להודעה נגדו. לפיכך, מתוקף סמכותי שבתקנה 41(4) לתקנות סדר הדין האזרחי אני מורה על מחיקת ההודעה נגדו.
הוראות להמשך
14. הצדדים הנותרים ישלימו את כלל ההליכים המקדמיים לא יאוחר מיום 12.5.2022. בקשות בעניין זה ניתן יהיה להגיש לא יאוחר מיום 5.6.2022. לאחר שהמודיע לצדדים השלישיים יגיש לתיק בית המשפט אישור על תחליף המצאה יימסרו הוראות להמשך. לתזכורת פנימית ליום 25.4.2022.