"הכשרון והעבודה המושקעים בבחירת חומר וסידורו מזכים את המחבר לזכות יוצרים ביצירה הסופית, כאמור בהגדרה שבסעיף 35 לחוק. על-פי הגדרה זו הוענקו זכויות יוצרים באנגליה לרשימת התכניות ברדיו שסודרה בסדר מסויים, לספר מתכונים, למדריך, לרשימת ספרים, לרשימה אלפאביתית של תחנות רכבת וכיוצא באלה..."
74. בענייננו, לצורך עיצובו הגרפי של הספר, נעשתה מלאכת בחירה וסידור של חומר קיים (הוא היצירה הספרותית – תוכנו המילולי של הספר, וכן האיורים, התמונות הצילומים והעיטורים השונים), המשקפת כשרון ועבודה, השקעה ויצירתיות, ומשכך אני סבורה כי מדובר גם ביצירת לקט העומדת בדרישת המקוריות הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק.
75. לסיכום עניין זה, הן האיורים שבספר והן עיצובו הגרפי הנם יצירות אומנותיות מוגנות מכוח החוק. הצילומים והתמונות לעומת זאת, אינם בגדר יצירות מוגנות.
מיהו בעל זכויות היוצרים ביצירות מושא התובענה
יצירה משותפת – האמנם?
76. לטענת התובעת בסעיף 6 לכתב התביעה, "התובעת צורפה למיזם כבר בתחילת עריכת הספר, ועוד קודם היו בידי הנתבע טקסטים או יצירה מגובשת ועל כן הוסכם על הצדדים, כבר בשלבים הראשונים של העבודה על הספר, כי מדובר ביצירה משותפת לתובעת ולתובע על כל המשתמע מכך". הנתבע, מנגד, מכחיש כי מדובר ביצירה משותפת.
המסגרת המשפטית – יצירה משותפת
77. סעיף 1 לחוק מגדיר "יצירה משותפת" כ"יצירה שנוצרה בידי מספר יוצרים במשותף ולא ניתן להבחין בחלקו של כל אחד מהם ביצירה".
78. אפורי מדגים יצירה משותפת על דרך השלילה באומרו כי "כך גם לעניין יצירה הכוללת מילים ולחן. בדרך כלל המוסיקה והמילים ניתנות להבחנה, ולכן אלה הן שתי יצירות נפרדות (יצירה ספרותית ויצירה מוסיקלית), שבהן זכות יוצרים נפרדת" (עמוד 50). ומוסיף (שם) כי "שיתוף פעולה בין שני אנשים, בפני עצמו, אינו הופך יצירה למשותפת. על כל אחד מהשותפים לעשות פעולה שיש בה משום 'יצירה'". עוד הוא מבהיר כי "קיומה של יצירה משותפת אינו נתון להסכם בין הצדדים אלא נובע ממצב דברים עובדתי. הסכמה מראש של בני אדם כי ייחשבו יוצרים במשותף, או להפך – כי רק חלקם ייחשבו יוצרים – אינה מעלה ואינה מורידה לעניין המעמד של היצירה כיצירה משותפת לפי החוק... מעמד של יוצר הוא בגדר 'סטטוס' שאינו ניתן ליצירה או לביטול מכוח הסכם, להבדיל מהסכמה לעניין ה'בעלות' בזכות היוצרים" (עמוד 51).
79. המלומד טוני גרינמן מציין בספרו זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, 2008) (להלן: "גרינמן") כי "כפי שמתן רעיון או עזרה ליוצר, כגון ייעוץ הספקת מידע או סיוע טכני בעריכת יצירה, אינו הופך אדם ליוצר, כך אין הוא הופך אותו לשותף ביצירה. יונתן לרסון, המחזאי של המחזמר המצליח 'רנט', הסתייע בשירותיה של דרמטורגית, שקראה את הטיוטות השונות של המחזה, העירה הערות והציעה תוספות ושינויים, שחלקם אומץ במחזה הסופי. בית המשפט קבע כי לא היה בסיוע זה, מועיל ככל שהיה, כדי לעשות את הדרמטורגית ליוצרת משותפת של היצירה. באנגליה נפסק שמי שהשתתף בבדיקת תוכנה שנכתבה בידי אחר ושסייע לפתור בעיות שנתגלו בה בשלב הפיתוח... אינו יוצר משותף של התוכנה. בית המשפט קבע כי עבודות אלה דומות להגהה לשונית של יצירה ספרותית, ואינן בגדר 'חיבור'".