בית משפט השלום ברחובות
ת"א 5931-01-20 מבדקה לבניין ותשתית בע"מ נ' שרון ואח'
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופט ישראל פת
התובעים
מבדקה לבניין ותשתית בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד דוד רבל ושלומית לב-רן
נגד
הנתבעים
1. יובל שרון
2. שרון אחזקות (1992) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אפרים פאר
פסק דין
רקע כללי בקליפת אגוז
1. ענייננו בתביעת התובעת נגד הנתבעים, הנתבע 1 (להלן: יובל או הנתבע) וחברה בבעלותו ובשליטתו המלאה, היא הנתבעת 2 (להלן: שרון אחזקות או הנתבעת), בגין טענה להעברה שלא כדין של רכבי התובעת לבעלותו, שימושו ואחזקתו, כמו גם בשימוש בכרטיס האשראי של התובעת והוצאת כספים באמצעותו שלא כדין. הסעדים המבוקשים כוללים עתירה להצהרה כי כלי הרכב הם בבעלות התובעת, כמו גם להורות על מתן צו עשה זמני וקבוע בדבר ביטול העברת הבעלות על כלי הרכב ליובל באגף הרישוי במשרד התחבורה, הנתבע הפורמלי 3, באמצעות חברת דואר ישראל, הנתבעת הפורמלית 4.
2. יובל הוא בעל מניות בתובעת (בשרשור חברות, כמפורט בהמשך) ועובד לשעבר במסגרתה. לטענת התובעת, העביר יובל שישה רכבים השייכים לתובעת, לבעלותו או לשרון אחזקות, בלא ידיעתה של התובעת ובניגוד לדין. אחד מכלי הרכב, טרקטורון מסוג פולאריס, כבר נמכר על ידי הנתבע לצד ג'.
3. יובל וגרושתו, מאיה נאמן-שרון (להלן: מאיה), הם בעלי 20% ממניות חברת איזוטופ בע"מ, חברת האם (להלן: איזוטופ), המחזיקה במלוא מניות החברה התובעת (להלן: המבדקה או התובעת). יתר המניות באיזוטופ מוחזקות ע"י רנה נאמן (להלן: רנה), אמה של מאיה, ויואב נאמן (להלן: יואב), אחיה של מאיה. בעלה של רנה, חי נאמן (להלן: חי), מכהן כיועץ באיזוטופ וכגורם המטפל בענייניה של איזוטופ. יובל עבד בתובעת עד לחודש מרץ 2019, כאשר לטענת התובעת, הועסק יובל בתובעת כמנהל מחלקת הרכש והרכב בחברת האם, איזוטופ, וכגורם האמון על יישום מיזוג המבדקה בתוך איזוטופ, ובכלל זה: סגירת משרדי המבדקה, איחוד כח האדם בחברות וצמצום עלויות התפעול במסגרתן. יוער כי בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים נוספים, שאינם מעניינו של התיק שלפניי.
4. על מנת להבהיר את המצב המשפטי של החברות שעניינן נדון בפסק דין זה לאשורו אקדים הקדמה קצרה: ראשית, ענייננו בשתי חברות (המבדקה ואיזוטופ) שהשליטה בהן מצויה בידי משפחה אחת, שבראשה עומדת רנה, ושותפים בה ילדיה של רנה: מאיה, עם בעלה, יובל, ויואב. ביום 15.12.16 התמזגה המבדקה בתוך איזוטופ, במסגרת הסכם שנכרת בין איזוטופ לבין יובל (להלן: ההסכם או הסכם המיזוג והמיזוג, בהתאמה). במבוא להסכם הובהר כי איזוטופ והמבדקה, העוסקות שתיהן בשירותי מעבדה ובבדיקות תקינה לחומרים ומוצרים, בתחומי התשתיות, הבניה והסלילה, ימוזגו, במטרה לפשט את ניהול החברות ולתכלית עסקית וכלכלית. כך, סוכם כי יובל יעביר את מניותיו במבדקה, המהוות 100% מהונה הנפרע של המבדקה, לאיזוטופ, כאשר בתמורה יקבל יובל, יחד עם מאיה (בדרך של החלפת מניות), 20% מהון המניות המונפק של איזוטופ, ואילו איזוטופ תהפוך לבעלת השליטה המלאה במבדקה. כך, תמוזג בפועל המבדקה בתוך איזוטופ. למען הסר ספק, יתר מניות איזוטופ מוחזקות ע"י אמה של מאיה, רנה, ואחיה, יואב. בשולי הדברים יוער כי ההסכם לא הוצג לא במסגרת כתב התביעה ולא במסגרת תצהירו של יואב מטעם התובעת, וזאת, נוכח טענתה של התובעת כי להסכם ולמיזוג אין רלוונטיות לתביעה דנן, באשר ענייננו בעובדה מוגמרת של מיזוג החברות ואין מקום לבחון את הליכי המיזוג, שעניינם בהליך משפטי אחר. מאידך גיסא, הנתבעים כן צירפו את ההסכם, והם טוענים כי המיזוג נעשה בתוך המשפחה, באופן שבו סוכם שכלי הרכב מושא התביעה ייוותרו בידי הנתבעים גם לאחר המיזוג. אתייחס לכך בהמשך הילוכי.
טענות התובעת:
5. לטענת התובעת, יובל עבד במבדקה עד לחודש מרץ 2019, שאז עזב את משרדי החברה ואת תפקידו באיזוטופ. יוער כי חרף עזיבתו של יובל את עבודתו בתובעת, הוא השתתף באסיפת בעלי המניות של איזוטופ, מיום 25.9.19 (נספח 4 לכתב התביעה, להלן: פרוטוקול אסיפת בעלי המניות), תוך שהוא מציין כי הוא כבר איננו מעורב בעסקי איזוטופ והמבדקה. במסגרת אותה אסיפה הוחלט פה אחד למנות את רנה לדירקטורית יחידה באיזוטופ ולמנכ"לית שלה. כן הציע יובל עצמו (בסע' 2 לפר' האסיפה) כי רנה תמונה גם כמנכ"לית וכדירקטורית יחידה במבדקה. הוחלט לקבל את ההצעה, בכפוף לבדיקה משפטית.
6. לטענת התובעת, עובר להסכם המיזוג, החזיק יובל בשישה כלי רכב שונים, שהיו בבעלותה של המבדקה ואשר אפשרה לו להחזיק בהם גם לאחר עזיבתו, וזאת, מתוך רצון טוב.
לאחר נטישתו של יובל את המבדקה, התברר למבדקה כי יובל ביצע עסקאות אישיות ופרטיות בכרטיס האשראי של החברה בסך של לפחות 41,250 ₪. כמו כן, לאחר התעלמות של יובל מפניית נציג התובעת, חי, אליו, בחודש יוני 2019, באשר לכלי הרכב ומיקומם, התברר לתובעת בדרך מקרה כי בחודש נובמבר 2019 או בסמוך לכך ביצע יובל מספר עבירות של גניבה של כלי הרכב שבבעלות המבדקה, והעביר בעלות על כלי הרכב על שמו או על שם הנתבעת, וזאת, תוך הפרת חובת האמון כלפי התובעת. ויפורט: ביום 20.11.19 העביר יובל לבעלותו רכב טנדר דיזל טורבו מסוג פורד (להלן: הרכב המסחרי). ביום 1.12.19 העביר יובל לבעלותו או לבעלות הנתבעת נגרר מתוצרת גרינברג ובניו. ביום 20.11.19 העביר יובל לבעלותו או לבעלות הנתבעת נגרר מתוצרת איפור ווליאמס, וכן נגרר מתוצרת שובל נגררים. ביום 27.6.19 העביר יובל לבעלותו או לבעלות הנתבעת נגרר מתוצרת נגררי השרון. ביום 2.12.19 העביר יובל לבעלותו או לבעלות הנתבעת טרקטורון פולאריס (להלן: הטרקטורון). בהמשך מכר יובל את הטרקטורון לצד ג' לאחר ששיפץ אותו (כלל הרכבים יכונו להלן : הרכבים).
כלל ההעברות האמורות נעש בלא אישור או ידיעת המבדקה ומבלי שיובל פנה אליה לצורך אישור חתימה על "טופס ביצוע פעולה ברכב השייך לתאגיד".
7. עוד מציינת התובעת, כי על אף שהרכב המסחרי עבר לבעלות יובל כבר ביום 20.11.19, הרי שביום 3.12.19 ביצע בו יובל טיפול תקופתי בעלות של 4,136 ₪, כאשר עלות הטיפול שולמה באמצעות כרטיס האשראי של המבדקה.
8. ביום 25.12.19 שלחה התובעת ליובל דרישה בכתב להשבת כלי הרכב וביטול העברת הבעלות. ביום 8.1.20, לאחר שהוגשה בקשת התובעת לצו מניעה זמני, הגיעו יובל ואדם נוסף מטעמו למעבדה הראשית של התובעת ואיזוטופ, התפרצו למשרדים בלא רשות, ואף התחברו עם מחשב נייד למחשב המצוי במשרד, וזאת, ככל הנראה, במטרה להעתיק או למחוק מידע או לשתול בו תכנה מזיקה אחרת. יובל התנהג באירוע המדובר באופן פרובוקטיבי ואלים, וסירב לעזוב עד לקבלת הוראה מבא כוחו.
9. במסגרת בקשת התובעת לצו מניעה זמני, נודע לה כי הטרקטורון כבר נמכר על ידי הנתבע לצד ג'.
10. התובעת עותרת, כאמור, למתן הסעדים הבאים: חיוב הנתבע בתשלום הסך של 41,250 ₪, בגין ההוצאות האישיות ששילם בכרטיס האשראי של התובעת. חיוב בסך של 53,600 ₪, בגין שווי הטרקטורון שמכר יובל לצד ג' (החישוב נעשה לפי התמורה ששולמה במועד רכישת הטרקטורון, ביום 18.10.18, בסך של 67,000 ₪, בניכוי פחת בשיעור 20%). כן עותרת התובעת להוצאת צו הצהרתי, הקובע כי הבעלות בכלל כלי הרכב היא של התובעת, וכן הוצאת צו לאגף הרישוי במשרד התחבורה לבטל העברות הבעלות שנעשו שלא כדין והשבת המצב לקדמותו. עוד עותרת התובעת לפיצול סעדים.
טענות הנתבעים
11. לטענת הנתבעים, התביעה הוגשה בחוסר תום לב, כחלק ממערכה כוללת להתיש את הנתבע כלכלית ונפשית, והכל במטרה לגזול את מניותיו באיזוטופ.
12. לטענת הנתבעים, הסכסוך בין הצדדים רחב בהרבה מזה המתואר בכתב התביעה, והוא נוגע לאחזקותיו של יובל באיזוטופ, המתבררות בבית משפט לעניינים כלכליים בת"א 42618-02-20 (הליך שהועבר בינתיים לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון), שבמסגרתו תבע יובל את בעלי המניות באיזוטופ ואת איזוטופ לרכוש את מניותיו בסכום של 15,000,000 ₪.
13. יובל היה בעלים של 100% ממניות התובעת, אשר אותה רכש בשנת 2005. במסגרת הסכם המיזוג שנכרת בין המבדקה לבין איזוטופ החליף יובל את 100% המניות שהיו בבעלותו במבדקה בתמורה ל-20% ממניות חברת איזוטופ. כמו כן, יובל הוא בעליה היחידים של הנתבעת, כך שטרם המיזוג היה בעליה של התובעת והנתבעת, שהיו חברות אחיות.
14. עובר למיזוג נרכשו ונרשמו כל הרכבים על ידי הנתבעת, ושימשו את המבדקה ואת הנתבעת, אשר היו, כאמור, בבעלות יובל.
15. כבר במסגרת המיזוג העבירו הנתבעים רכבים שהיו רשומים עובר למיזוג על שם הנתבעת לבעלות המבדקה וחברות נוספות בבעלות משפחת נאמן, ללא תמורה וללא כל התחשבנות, מתוך מחשבה כי הרישום הפורמלי אינו משנה דבר, היות שמדובר בחברות של אותם בני משפחה.
לטענת הנתבעים, הרכבים שימשו בעיקר את הנתבעת ונרשמו על שמה של התובעת, לצורכי התחשבנות פנימית בלבד בין החברות. עוד טוענים הנתבעים כי הטרקטורון נמסר לתובעת כשהוא הרוס והועבר לנתבעת לצורך שיקום. לאחר שיקום חלקי נמכר הטרקטורון לצד ג'. כן טוענים הנתבעים כי הרכב המסחרי נרכש על ידי יובל, ונמצא מאז ומתמיד בשימושו האישי במסגרת נסיעותיו לצורכי עבודה ושימוש פרטי.
16. הנתבעת טוענת לחוב הלוואת בעלים בשווי של למעלה מ-3 מיליון ₪. ליובל טענת קיזוז כנגד כל חוב אם ייפסק לטובת התובעת.
17. לטענת הנתבעים, ברצונו של יובל לערוך התחשבנות כוללת לעניין כלל אחזקותיו בחברות השונות, לרבות ברכבים, אך התובעת מונעת כל אפשרות לבדוק בספריה את הנתונים לאשורם. יובל אף סולק בברוטליות ממשרדו ונמנעה ממנו גישה לספרי הנהלת חשבונות, המוכיחים כי רכבים רבים נרכשו ושימשו את הנתבעים, וכי הרישום על שם התובעת לאחר המיזוג היה פורמלי בלבד.
18. לטענת הנתבעים, החיובים הנטענים בכרטיס האשראי אינם בגין הוצאות אישיות אלא בגין הוצאות הקשורות במבדקה ובעניינים הנוגעים לבני משפחת נאמן. יובל מרחיב על כך את הפירוט במסגרת התצהיר מטעמו.
רקע דיוני
19. ההליך דנא החל בבקשה לסעד זמני, שהוגשה ביום 2.1.20, כוללת עתירה לצו מניעה זמני וכן לצו חיפוש ותפיסה, והופנתה גם כלפי המשיבים הפורמליים: אגף הרישוי במשרד התחבורה וחברת דואר ישראל, ובכללה: בקשה להורות על תפיסת הרכבים והעברתם על שם התובעת. ביום 6.1.20 ניתנה החלטתה של כב' השופטת צנציפר הלפמן (בכהונתה אז כשופטת בבית המשפט השלום ברחובות), שלפיה, בכפוף להפקדת ערבון בסך של 15,000 ₪ ניתן צו מניעה, האוסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה ברכבים, לרבות העברת כלי הרכב לבעלות צד ג', מכירתם, שעבודם, או כל פעולה משפטית שיש בה לשנות את המצב המשפטי הנוכחי. עם זאת, דחתה השופטת צנציפר הלפמן את הבקשה לצו עשה ולצו חיפוש ותפיסה, במעמד צד אחד, וזאת, בשל חלוף חודשים רבים ממועד ביצוע הפעולות הנטענות ע"י הנתבע. ביום 13.1.20 החליטה השופטת צנציפר הלפמן, בשים לב להודעת ב"כ המשיבים (הנתבעים 1 ו-2) לפיה הם אינם מתנגדים להותרת הצו הזמני על כנו, בכפוף לשמירה על זכותם להגיש בקשה לביטולו, לאחר עריכת בירור חשבונאי, ועל מנת לחסוך במשאבים ובזמן שיפוטי, להותיר את צו המניעה הזמני על כנו עד להחלטה אחרת.
20. ביום 18.5.20 ניתן, לבקשת ב"כ התובעת, פסק דין בהיעדר הגנה, ע"י כב' הרשמת הבכירה נעמה פרס. ביום 28.5.20 בוטל פסק הדין, ע"י הרשמת פרס, בכפוף להגשת כתב הגנה. זה הוגש ביום 5.6.20.
21. במסגרת ההליך דנא התקיימו שלושה דיונים: קדם משפט ראשון מיום 6.1.21, קדם משפט לאחר תצהירים מיום 23.1.22, ודיון הוכחות מיום 5.12.22. דיון ההוכחות הוקלט ותומלל. באשר לראיות הצדדים, הרי שהתובעת המציאה את תצהירו של יואב, בצירוף תיק מוצגים, ואילו הנתבעים הגישו את תצהירו של יובל, הנתבע עצמו. אדון בראיות הצדדים בהמשך הילוכי. יוער כי במסגרת הדיון מיום 6.1.21 (החלטתי בסיפת עמ' 6) הצעתי כי לעת עתה יועברו הרכבים לידי התובעת, לשם הקטנת נזקם של שני הצדדים. כן קבעתי כי הודעה מעדכנת מטעם ב"כ הצדדים תוגש בתוך 7 ימים, אולם הודעה מעין זו לא הוגשה מעולם. מנגד, וכפי שעלה מתצהירו של יואב, הצעת המותב לא התקבלה ע"י יובל, כאשר לטענת יואב, הכשיל יובל עצמו את המהלך, בדרשו מסמכים שונים.
22. בשולי עניין זה אעיר כי הנתבעים יוצגו ע"י 4 עורכי דין שונים במהלכו של ההליך: בתחילת ההליך יוצגו הנתבעים ע"י עו"ד גיא רוזנברג, שהגיש כתב תשובה לצו המניעה מיום 12.1.20 וכן כתב הגנה מטעם הנתבעים. בהמשך יוצגו הנתבעים ע"י עו"ד פז לב-רן, שהופיע לדיון המקדמי מיום 6.1.21. ביום 5.1.22 הוגש ייפוי כח ע"י עוה"ד אפרים פאר, שאף התייצב לדיון המקדמי מיום 23.1.22 וכן לדיון ההוכחות מיום 5.12.22. לאחר השלמת שלב ההוכחות הוגשה הודעה מטעם משרד עו"ד זיו עירוני בדבר החלפת ייצוג. עם זאת סיכומי הנתבעים הוגשו דווקא ע"י עו"ד אפרים פאר. בשלב מאוחר יותר ונוכח הערת המותב נמסרה הודעתו של עו"ד עירוני על התפטרות מייצוג. עוד בשולי עניין זה אעיר כי לשיטתו של יובל הוא מיוצג עד היום גם ע"י ב"כ התובעת, כפי שהדברים עולים מפר' הדיון (עמ' 77, ש' 29-35). ב"כ התובעת חלוק על קביעה זו, ומציין כי אכן ייצג את יובל קודם לכן, בהיותו עו"ד של החברה, אולם לא עוד (שם, בש' 29, 32 ו-34).
23. למען הסדר הטוב אציין כי כל ההפניות בפסק הדין הן לפרוטוקול הדיון.
דיון והכרעה
24. אקדים אחרית לראשית ואומר כי דינה של התביעה להתקבל במלואה, וזאת, נוכח הסתירות הרבות בגרסתו של הנתבע ובשים לב לעדותו המפותלת ומליאת החורים, שאיננה נתמכת בכל ראיה. יתירה מכך: הנתבע עצמו מודה כי הבעלות על הרכבים שייכת באופן פורמלי לתובעת, המצויה נכון להיום בשליטת איזוטופ (שבה יש לנתבע עם גרושתו, מאיה, 20% מהמניות), אולם לשיטתו, שגם היא איננה נתמכת בכל ראיה, בהינתן שענייננו בעסקים משפחתיים, הובהר כי הרכבים ייוותרו בחזקתו. לא אוכל לקבל טענה זו.
גרסתו של עד התביעה יואב נאמן
25. כאמור לעיל, מטעם התובעת הומצא תצהירו של יואב, גיסו לשעבר של יובל, אחיה של גרושתו, מאיה, המכהן כסמנכ"ל פיתוח עסקי בתובעת, המבדקה, וכן בחברת האם שלה, איזוטופ. בתחילת תצהירו מפרט יואב את מערכת היחסים בין המבדקה ואיזוטופ ומציין כי החברות הנ"ל מוזגו בהתאם להסכם המיזוג, שקיבל אישור של הממונה על ההגבלים העסקיים. עובר למיזוג היה יובל הבעלים של כל המניות המבדקה, כאשר מאיה היתה דירקטורית במבדקה החל מחודש מרץ 2009. לאחר המיזוג בין החברות שימש יובל כאחראי רכש ורכב בשתי החברות, וסייע ליישום המיזוג בין שתיהן. החל מחודש מרץ 2019 נטש יובל את עבודתו במבדקה, נטש את חדרו ונעל אותו, והפסיק באופן חד צדדי את עבודתו בשתי החברות. לדברי יואב, פנה יובל לניהול עסקים עצמאיים באמצעות הנתבעת, שהיא חברה שבבעלותו. יואב מפנה לפרוטוקול אסיפת בעלי המניות, שבמסגרתו מצהיר יובל, כי כבר איננו מעורב בעסקי המבדקה.
26. יוער כי במסגרת חקירתו הנגדית של יואב שאל ב"כ הנתבעים את יואב שאלות שעניינן בהסכם המיזוג, אולם זה הבהיר מראש כי לא היה מעורב בעריכתו של הסכם זה ובכריתתו. עוד יודגש בהקשר זה כי התובעת אף לא צירפה את הסכם המיזוג לכתבי הטענות מטעמה ולא טענה כל טענה בדבר הסכם המיזוג, באשר אין חולק על השלמת הליך המיזוג. משכך, גם לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות ב"כ הנתבעים בהיבט זה.
27. לטענת יואב, לאחר הדברים האלו התברר לתובעת כי יובל פגע בעסקי התובעת, וביצע פעולות המוגדרות על ידו כזיוף, גניבה וגזל. ראשית, מפנה יואב לתדפיס פירוט עסקאות האשראי לחודשים ספטמבר, אוקטובר ודצמבר 2018, וחודש ינואר 2019, שמהם עולה כי יובל ביצע עסקאות בחודשים אלו לטובת עסקיו הפרטיים בהיקפים של כ-40,000 ₪. מסמכים אלו צורפו לתיק המוצגים מטעם התובעת וסומנו כמוצג 5. במסגרת זאת רכש יובל ביום שבת, 24.11.18, בכרטיס אשראי של המבדקה, ארוחת צהריים בנמל תל אביב, וביצע עסקה נוספת בחנות אופנה. ביום 3.1.18 בוצעה בעסק לשיווק רכבים דו גלגליים, בשם סופר מוטור שיווק 1992 בע"מ, עסקה בתשלומים בהיקף של 10,000 ₪. ביום שישי, 28.9.18, בוצעה עסקה בעסק בשם סופר קשת טעמים, בשיעור של 1,548 ₪, ולמחרת, ביום שבת, ביצע עסקה נוספת בחנות אופנה. ביום 28.1.19 נערכה באותו כרטיס אשראי עסקה לרכישת הדרכה בעסק בשם "ספארקו ישראל", המתמחה בנהיגת מרוצים. ביום 4.3.19 בוצעה בכרטיס האשראי הנ"ל עסקה לרכישת הדרכת נהיגה בעסק בשם "האקדמיה לקארטינג", בהיקף של 1,690 ₪. לבסוף, ביום 3.5.19 בוצעה עסקה לרכישת תרנגולות מטילות.
28. וכעת, עובר יואב לפירוט הרכבים המוחזקים ע"י יובל, ושבהם בוצעה העברת בעלות, שלא כדין, לשיטתו, כדלקמן:
הרכב המסחרי נרכש ע"י התובעת ביום 20.1.14 (חשבונית מוצג מס' 6 לתיק המוצגים מטעם התובעת).
הטרקטורון נרכש ע"י התובעת ביום 8.10.18 (חשבונית מוצג מס' 7 לתיק המוצגים מטעם התובעת).
יתר הרכבים, ובכלל זה: הנגרר מתוצרת גרינברג, הנגרר מתוצרת איפור ויליאמס, הנגרר מתוצרת שובל נגררים והנגרר מתוצרת נגררי השרון (העתקי הרשיונות של כלל הרכבים מושא התביעה מצורפים כנספח 8 לתיק המוצגים מטעם התובעת). מהתצהיר ומהמוצגים עולה כי כלל הרכבים היו בבעלות המבדקה. חרף זאת, המשיך יובל להחזיק ברכבים גם לאחר מועד פרישתו מהמבדקה, בחודש מרץ 2019, שלא כדין. יובל המשיך להחזיק ברכבים לאחר פרישתו מעבודתו במבדקה. בחודש יוני 2019, פנתה המבדקה באמצעות חי נאמן ליובל בשאלה האם ידוע לו על כלי הרכב של המבדקה, ויובל לא השיב לפנייה. מספר ימים מאוחר יותר התבקש יובל להעביר את הרכבים למבדקה לשם שימוש בהם לצרכי עבודה, אולם הוא לא השיב לפנייה. בהמשך, ביום 15.10.19, פנתה המבדקה שוב, באמצעות חי, ליובל, בקשר לשתי רשימות של כלי רכב, ובכלל זה, הנגררים והטרקטורון, אולם גם פנייה זו לא נענתה. הפניות צורפו כנספח 9 לתיק המוצגים מטעם התובעת.
יודגש כבר כעת, כי יואב עצמו איננו מעיד על ממשק שלו עם יובל, ומדובר בפניות של חי ליובל. עם זאת, לא מצאתי כי יובל הכחיש כי פניות כאלו נעשו אליו.
משכך, אינני מקבל את טענות ב"כ הנתבעים לפיהן ענייננו בעדות שמיעה. אין מדובר בעדות שמיעה בלבד. מדובר במסמכים שהופנו ליובל והוא לא הגיב עליהם.
29. יואב ממשיך ומפרט את העברות הבעלות שבוצעו ברכבים אלו החל מחודש יוני 2019. ביום 20.11.19 חתם יובל על מסמכי העברת בעלות ברכב המסחרי לבעלותו האישית. ביום 2.12.19 בוצעה העברת בעלות בטרקטורון לנתבעת 2. רכב זה אף נמכר בשלב מאוחר יותר לצד ג', כפי שהדברים עולים מהאמור בסיפת סע' 13 לתצהירו של יובל בתמיכה לתשובת ב"כ הנתבעים לבקשה לצו מניעה. כך, שב ומפרט יואב את ההעברות שבוצעו בכלל הרכבים על שם מי מהנתבעים. אישורי הרשיונות צורפו כנספח 11 לתיק המוצגים מטעם התובעת. בהתאם לפסק הדין שניתן ע"י הרשמת פרס ביום 18.5.20 (ושבוטל מאוחר יותר) הושבה הבעלות ברכבים למבדקה, אולם הרכבים עצמם נותרו ברשותו של יובל. יואב מדגיש כי יובל לא פנה לקבל אישור חתימה מהמבדקה על "טופס ביצוע פעולה ברכב השייך לתאגיד" ביחס לאף לא אחד מהרכבים, כנדרש בהנחיות רשות הרישוי. משכך, עולה כי יובל חתם בשם התאגיד ללא הסכמה ותוך כדי ביצוע פעולות זיוף, חריגה מסמכות ומצג שווא.
30. לא זו אף זו, אלא שיובל ביצע טיפול לרכב המסחרי, בעלות של 4,136 ₪, על חשבון המבדקה ותוך כדי שימוש בכרטיס האשראי של המבדקה, וזאת, לאחר העברת הרכב לבעלותו. העתק הקבלה צורף כנספח 12 לתיק המוצגים מטעם התובעת.
31. ביום 25.12.19 נשלח מכתב דרישה ליובל להשיב את כלי הרכב ולבטל את העברת הבעלות (נספח 13 לתיק המוצגים), אולם לא מצאתי כי מכתב זה נענה. כן מצביע יואב על העתקי הודעות תשלומי קנס וביצוע עבירות תעבורה ברכבים (נספח 14 לתיק המוצגים של התובעת).
32. עוד מפרט יואב את השתלשלות הדברים לאחר החלטת המותב מפר' הדיון מיום 6.1.21, שלפיה ימסור הנתבע את הרכב המסחרי לידי המבדקה, עד להחלטה אחרת. לטענתו של יואב, נציגי המבדקה הגיעו על מנת לאסוף את הרכב ביום 11.4.21, מביתו של יובל, אולם זה ביקש כי איסוף הרכב לא יבוצע בנוכחות ילדיו ולכן ביקש לדחות את מועד האיסוף ליום שלמחרת. ביום 12.4.21 הגיעו נציגי המבדקה לאסוף את הרכב עם משאית גרר ונהג בליווי ב"כ המבדקה, אולם יובל, שהגיע מלווה באחד מילידיו, התנה את מסירת הרכב במסירת טפסים כלשהם. בסופו של דבר הרכב לא נמסר, ולטענת יואב, ניסה יובל לעשות פרובוקציה בהתנהלות זו. יוער כי התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים בשל התנהלות זו, אולם משענייננו בנזקים שנגרמו לאחר הגשת התביעה הרי שאינני מוצא צורך לעסוק בהם.
גרסתו של יובל
33. יובל טוען בתצהירו שההליך דנן הוא חלק מהליך משפטי כולל בין הצדדים, כאשר בהליך אחר מעורבות הן המבדקה והן איזוטופ. לטענתו, אחת השאלות העומדת בליבת המחלוקת במסגרת ההליך המקביל היא שאלת הלוואת הבעלים באיזוטופ והפגיעה בזכויותיו שם. כן הוא טוען שההליך דנא מהווה חלק מההתעמרות בו של גרושתו, מאיה, ומשפחתה (אשר שולטת באיזוטופ ובמבדקה לאחר מיזוגה), כאשר המטרה של משפחת נאמן היא לגזול את כל זכויותיו הכספיות ולרמוס אותו כלכלית, מתוך תקווה שיוותר על זכויותיו. כן הוא טוען כי, ככל הידוע לו, מעולם לא התקבלה החלטה רשמית במבדקה בדבר הגשת התביעה דנא.
34. יובל טוען כי, בניגוד לטענת יואב בתצהירו, הרי שהוא הושלך מתפקידו כמנכ"ל המבדקה ולא התפטר ונטש מרצון. אמנם ההתעמרות שחווה, לטענתו, מחי נאמן הובילה לצמצום נוכחותו הפיזית במבדקה, אולם, הוא מעולם לא נטש את עבודתו במבדקה, כאמור. זאת, עד לחודש דצמבר 2019, מועד שבו החליטה משפחת נאמן לסלקו סופית מהמבדקה, תוך שהוצמדו לו מאבטחים בריונים לאורך ביקורו במשרדי המבדקה. יוער כי דומה שהמחלוקת בין הצדדים בעניין זה עוסקת בשאלה האם מדובר בביקור חד פעמי, שבו ניסה יובל לפגוע בתשתיות המבדקה, או שמדובר כך סתם בביקורו האחרון במשרדי המבדקה, ללא כל פגיעה מטעמו.
35. לטענתו של יובל, עובר למיזוג בין החברות, הרכב המסחרי והנגררים נרכשו ע"י הנתבעת. לטענתו של יובל, שתי החברות (איזוטופ והמבדקה) החזיקו רכבים רבים. מאחר ששתי החברות נוהלו כעסק משפחתי הרי שממילא לא שוייכו הרכבים בהתאם לרישום החשבונאי שלהם, במבדקה או באיזוטופ. לדבריו, הצדדים פעלו בהתאם להנחה שמדובר בעסק משפחתי ומשכך אין מקום להקפיד על שיוך מדוייק של הרכבים. יובל מביא כראיה לדבריו פרוטוקול של איזוטופ מיום 30.10.17 (נספח א' לתצהירו), בדבר מורשי החתימה באיזוטופ. יצויין כבר כעת כי לא מצאתי בפרוטוקול חיזוק לטענת הנתבעים.
36. בסע' 7 לתצהירו מודה יובל כי למעשה התבקש ע"י חי נאמן, שמנהל בפועל את איזוטופ, כי נוכח המיזוג הוא נדרש להסדיר את העברת הרישום של הרכבים מהנתבעת לתובעת ולחברות אחרות בשליטת משפחת נאמן. לדבריו, באותה עת לא עמד על ביצוע התחשבנות או התאמה של השימוש ברכבים לרישומם.
37. לדבריו של יובל, מייד לאחר שנדרש לכך ע"י חי, הוא פעל להסדיר את עניין הרכבים ולהעביר את הבעלות על הרכבים על שמו ועל שם הנתבעת. בעניין זה הוא מציין כי גם רכביהם של חי ורנה רשומים על שמם, למרות שנרכשו ע"י המבדקה. יובל מבהיר כי למען הסר ספק, העברת הרכבים על שמו ועל שם הנתבעת בוצעה בהתאם להוראת חי, לפיה הוא נדרש להעביר בעלות על הרכבים בהתאם לשימוש בפועל. כחלק מביצוע השיוך של הרכבים נרשמו הרכבים כדלקמן: הרכב המסחרי והנגררים נרשמו על שם הנתבעת, אשר עשתה בהם שימוש בפועל, כאשר מנגד בוצעה העברת בעלות נגדית על רכבים שהיו רשומים על שם הנתבעת לשמם של המבדקה או של איזוטופ. יובל מביא כראיה לגרסתו מסמך של הוצאות מוכרות כפחת (נספח 2 לתצהירו). עוד מציג יובל להוכחת גרסתו את מצבם הרישומי של רכבי החברות, כמו גם את השיוך של הרכב של רנה על שמה. כשלעצמי, לא השכלתי להבין האם שיוך של רכב על שם רנה מוביל בהכרח לשיוך של רכב על שמו של יובל, וזאת, כאשר לא הוצגה כל החלטה בעניין השיוך של הרכבים על שמו. זאת ועוד: בעניינה של רנה מדובר ברכב אחד ואילו בענייננו של יובל מדובר בסדרת רכבים.
38. באשר לרכבים לגופם טוען יובל את הטענות הבאות: הנגררים הם רכבים ישנים שחלקם משנת 1997. לדבריו, הערך של הרכבים שואף לאפס. לדבריו, הוא עצמו השתמש ברכבים וטיפל בהם. הרכבים זוכו במס ע"י הנתבעת והועברו לשמה של התובעת. לגבי הטרקטורון, רכב זה עבר לידיו כשהוא הרוס, לאחר נפילתו למי מלח. מדובר בנזק בלתי הפיך ובמוסך היבואן המליצו שלא לנסות לשקם את הרכב. לטענתו של יובל, הוא עצמו הצליח לשקם את הטרקטורון והחזיק בו. לעניין זה מציג יובל בדבר אישור המוסך ותמונות (נספח 5). לדבריו של יובל, נוכח העובדה שהטרקטורון היה במצב של "אבדן לחלוטין" (טוטאל לוס) הוא העביר בידיעת חי את הרכב לחצר ביתו המשותף (באותה עת עם מאיה) והחל לטפל בו משך מאות שעות, תוך החלפת רכיבים בו, כצמת חשמל ראשית, שיפוץ מנוע וכיו"ב. בסופו של דבר הפך הרכב מרכב שהוכרז כאבדן כליל לרכב ששימש את יובל בשטח המושב קדרון (מקום מגוריו) עד למכירתו לצד ג'. לדבריו של יובל, לא נגרם כל נזק לחברה בגין מכירתו של הרכב, באשר במועד שבו הועבר הרכב לרשותו הוא היה במצב של טוטאל לוס, כאמור. עוד הוא מציין כי השקיע בין 200-250 שעות עבודה שלו בתיקון הרכב, כאשר הוא איננו לוקח בחשבון עלויות החלפים והתוספות. משכך, טוען יובל כי הסכומים שהושקעו על ידו ברכב עולים לאין ערוך על שוויו של הרכב.
39. באשר לרכב המסחרי טוען יובל כי מדובר ברכב שנרכש על ידו בשנת 2014 וששימש את הנתבעת. לדבריו, הוא הסכים להחזרתו של רכב זה לידי התובעת, בהתאם להצעת המותב שלעניין, אולם התנה זאת בהמצאת טפסים ע"י התובעת. אלו לא הומצאו ונציגי המבדקה עמדו על החזרת הרכב ללא אישור כלשהו, ולכן לא הסכים למסור את הרכב לידי התובעת.
הקשיים והסתירות בגרסתו של יובל
40. במהלך עדותו של הנתבע ובחקירתו הנגדית מצאתי כי זה פעל שלא כדין תוך ביצוע פעולות זיוף. באשר לגרסתו הרי שמצאתי כי יובל סתר את עצמו פעמים רבות כדלקמן:
41. באשר לרכישת הרכבים, הרי שהתובעת הוכיחה כי רכשה את הרכבים, כמפורט בנספחים 6-7 לתצהירו של יואב. כלל הרכבים היו בבעלותה של התובעת והועברו ללא סמכות וללא אישור לידי הנתבעים, כאשר יובל חדל לעבוד אצל התובעת. יודגש כי לא מצאתי כל אישור להעברת הבעלות לידי הנתבעים. יתירה מכך: לשם העברת בעלות ברכבי חברה יש צורך בחתימה על "טופס ביצוע פעולה ברכב השייך לתאגיד". יובל לא המציא אישור מעין זה וככל שאכן חתם על טופס כזה הרי שעשה זאת ללא אישור, וללא הסמכה ותוך זיוף ולכאורה, תוך מרמה והפרת אמונים בתאגיד. ברי כי במסגרת הליך אזרחי אינני נדרש להיבטים הפליליים שבמעשה זה, אולם, אני נאלץ לקבוע, למצער, שפעולותיו של יובל ברכבי התובעת ובמסמכי התובעת נעשו שלא כדין. אתייחס לכך ביתר פירוט בפרק הבא.
42. כעת, אבקש להתייחס לסתירות הפנימיות בין דבריו של יובל בחקירתו הנגדית לבין תצהירו, ובמיוחד לסוגיית התרנגולות. בסע' 24 לתצהירו קובע יובל כי ביחס לחיוב של "התרנגולות המטילות", הרי שלא מדובר בתרנגולות אלא במזון לתרנגולות שנרכש על ידו עבור חי נאמן, כאשר התשלום בוצע ע"י המזכירות של התובעת, תוך שימוש בכרטיס האשראי שהיה רשום על שמו של יובל. יובל מדגיש בתצהירו זה כי אין לו ולא היו לו תרגולות מטילות ולא מטילות.
43. דא עקא שדברים אלו של יובל בתצהירו נסתרים באמצעות תמונות וצילומים מחצר ביתו, כפי שהדברים עולים מחקירתו הנגדית, כאמור. ב"כ התובעת שואל את יובל (עמ' 69, ש' 25-27, וש' 29-30) האם יש לו או אין לו תרנגולות מטילות בחצר? יובל משיב שהקביעה כי אין לו תרנגולות היא נכונה (שם, בש' 28). בהמשך הוא מנסה להתחמק מלהשיב במדוייק לשאלה זו ואף מתפלפל (מעמ' 69, ש' 36 ועד עמ' 70, ש' 5).
בסופו של דבר משיב יובל בעניין לשאלת ביהמ"ש כי –
"מעולם לא היו תרנגולות מטילות בטח לא במועד האמור," (עמ' 70, ש' 11).
עוד הוא מוסיף ביחס לחשבונית שהוצגה בעניין כי –
"היא מתייחסת לכלוב ציפורים שהיו בו גם תרנגולות של חי נאמן. שאני זה שבנה אותו עבורו." (שם, ש' 18-19).
בשלב זה מציג ב"כ התובעת ליובל תמונות מביתו. ב"כ הנתבעים מנסה להתנגד להצגת התמונות שלא הוצגו בגמ"ס, בהחלטתי בפר' הדיון, אני מאפשר את הצגת התמונות גם אם לא את הגשתן (עמ' 70, ש' 33-34). ב"כ התובעת מבהיר, לבקשת חברו ב"כ הנתבעים, כי מדובר בצילומים שבוצעו ע"י גרושתו של יובל במהלך השנה האחרונה (עמ' 71, ש' 13).
אבקש להציג את חלופי הדברים בין ב"כ התובעת לבין יובל, תוך הפניית שימת הלב לנסיונותיו הרבים של ב"כ הנתבעים לחלץ את יובל ממצוקתו המשפטית, כדלקמן:
"עו”ד רבל: עכשיו אני רוצה להפנות אותך לעוד תמונה זה גם החצר שלך? תרנגולת שמסתובבת חופשית?
העד, מר שרון: זה טווסים ותרנגולות חופשיות שמסתובבות כן. כן עוברות בין השנים (צריך להיות: "השכנים". י"פ) והם לא שלי.
ש: והתרנגולת הזאת שאוכלת אוכל עם הכלב פה?
ת: זה לא החצר שלי.
ש: זה לא הכלב שלך?
ת: לא.
ש: זה לא הכלב שלך?
ת: זה לא החצר שלי.
ש: אתה מעיד בשבועה יובל. זה לא הכלב שלך?
עו”ד פאר: תפסיק לאיים עליו.
כב’ הש’ פת: אבל מותר לו לשאול,
עו”ד פאר: מותר לו לשאול אבל לא מאיים עליו.
עו”ד פאר: הוא מאיים כשהוא אומר אתה תחת שבועה.
כב’ הש’ פת: עורך דין פאר, אני לא שמעתי את עורך דין,
(מדברים יחד)
עו”ד פאר: מאיים מאיים,
כב’ הש’ פת: לא, אפילו לא מתלהם, אני מדייק.
עו”ד פאר: מאיים, לא אמרתי מתלהם, מאיים.
עו”ד רבל: איימתי?
כב’ הש’ פת: אבל זה בדיוק התפקיד של עורך דין להגיד לו אדוני מעיד בשבועה ואדוני מוזהר שהוא מעיד בשבועה. כן.
עו”ד פאר: אה הוא לא יודע את זה? אדוני כבר הזהיר אותו.
כב’ הש’ פת: טוב. אדוני לא מתאים זה לא מתאים עורך דין פאר לא מתאים פשוט לא מתאים התנהגות כזאת, בבקשה אפשר להמשיך.
העד, מר שרון: רגע אני רוצה לחזור על התשובה עוד פעם זה לא החצר שלי זה לא הכלב שלי.
עו”ד רבל: וזה לא החצר שלך?
העד, מר שרון: זאת התמונה שהצגת בהתחלה,
ש: לא זה לא אותה תמונה, תסתכל.
ת: התמונה שהצגת בהתחלה בליווי הטנדר באותו יום,
ש: זה אותו לול זה אותו לול,
ת: זה אותו לול אותו טנדר באותו מקום.
ש: זאת אותה תמונה? יובל אל תשקר, זאת אותה תמונה,
עו”ד פאר: מה יהיה אדוני? אני מתנגד,
עו”ד רבל: זאת לא אותה תמונה,
העד, מר שרון: זה שתי תמונות נפרדות,
(מדברים יחד)
ש: תודה רבה שתי תמונות נפרדות שמתארות את אותו דבר.
(מדברים יחד)
ש: נכון שזה שני אנשים שונים?
ת: אני לא רואה, מחקת אותם.
ש: אני מחקתי את הפנים שלהם,
כב’ הש’ פת: רואים פה כנראה את הילדים,
עו”ד רבל: זה שני אנשים שונים? תסתכל על החולצה של הילדה הזאת ופה יש,
העד, מר שרון: מה השאלה?
ש: זה שני תמונות שונות משני אירועים שונים?
ת: זה אתה צריך להגיד אני לא יודע." (מעמ' 71, ש' 25 ועד סוף עמ' 72. ההדגשות כאן ולהלן – שלי. י"פ).
למעשה, יובל מתחמק מלהודות שמדובר בתמונות מחצר ביתו, שבמסגרתן רואים את ילדיו (שתמונותיהם מושחרות), הטנדר ותרנגולות וטווסים. לטענתו של יובל, התרנגולות והטווסים מסתובבים בין החצרות של השכנים. בסופו של דבר, הוא מסיים בכך שעל ב"כ התובעת לדעת האם מדובר בשתי תמונות משני אירועים שונים. דא עקא שבהמשך עדותו הוא מודה שמדובר בשתי תמונות של אותו אייטם שצולמו באותו יום. כן מנסה יובל לטעון כי מדובר בעופות שנלקחו לפעילות מיוחדת לקראת שבועות במושב קדרון (מקום מגוריו של יובל עם משפחתו) כדלקמן:
"העד, מר שרון: אני לא צילמתי אותם, אני לא יודע אם הם נערכו על ידי מישהו או לא אבל זה שתי תמונות של אותו דבר באותו יום כנראה.
עו”ד רבל: כנראה,
העד, מר שרון: כן.
ש: אבל אתה לא יודע,
ת: לא יודע מתי. יכול להיות שזה אתמול יכול להיות שזה לפני שנה.
ש: תודה רבה על התשובה.
ת: לא יודע מתי התמונו תצולמו ("התמונות צולמו". י"פ) זה להערכתי באותו מסגרת של פעילות בחג שבועות במושב.
ש: או לפני שנה או אתמול אמרת נכון?
ת אני לא יודע.
ש: אתה לא יודע.
ת: לא יודע." (עמ' 73, ש' 15-27).
לאחר שיובל מפנים כי נתפס בקלקלתו הוא כבר טוען שאיננו יודע להבהיר את הדברים. זאת, בתשובה לשאלה האם אמר אמת לפני שנה או כעת. די לי בדברים אלו על מנת להוכיח את העדר מהימנותו של יובל, שמוכן לומר שקרים על מנת להציל את עורו. אולם בכך, לא מסתיים העניין, באשר יובל עצמו מעיד במסגרת חקירתו החוזרת כי מדובר בתרנגולות שלו, המסתובבות בחצרו, ששימשו אותו כדי להציג איזושהי מצגת במהלך חג השבועות. לבסוף הוא מקנח בכך שהתרנגולות מוחזקות על ידו, כיום, כדלקמן:
"עו”ד פאר: אז לכן אני רוצה שתבהיר האם זה אתה עומד על כך שזה היה בשבועות בלבד? כלומר לא יודע איזה שנה אבל זה היה שבשבועות?
העד, מר שרון: התמונות שהוצגו זה בחג שבועות ואני עשיתי הדגמה לישוב והבאנו את זה,
כב’ הש’ פת: טוב.
העד, מר שרון: לפרוטוקול שיירשם דרך אגב נכון להיום יש לי תרנגולות," (מעמ' 93, ש' 35 ועד עמ' 94, ש' 3).
עדותו של יובל בנושא התרנגולות רק מעידה ומדגימה את העדר המהימנות שלו.
44. אולם סוגיית התרנגולות איננה הסוגיה היחידה שבה נתפס יובל בקלקלתו. נדגים זאת באמצעות סוגיית הטרקטורון. כאן נתפס יובל בהעדר מהימנות בהיבטים שונים כמפורט לקמן: ראשית, מתברר כי יובל איננו מצליח להבהיר את לוחות הזמנים באשר למועד תיקון רכב זה, כמו גם את התיקונים שהוא ביצע בעצמו ברכב, וכן מדוע בהסכם מכירת הרכב לא ציין כי מדובר ברכב שהיה באבדן מוחלט. ואפרט:
45. יובל טוען כי הטרקטורון נפל לים והוצף במי מלח, כאשר היה באחריות מנהלת סניף המפרץ של המבדקה (עמ' 74, ש' 5-7). יובל איננו מצליח להיזכר מתי התרחש אירוע זה (שם, ש' 8-13). בשלב מאוחר יותר של עדותו מופנה יובל לדבריו בסע' 14 לתצהירו, שלפיהם הרכב נפל לים ביום 23.1.19 (ר' גם עמ' 86, ש' 5, 7 ו-12). יובל לא משכיל להבהיר מה עשה הטרקטורון בביתו זמן כה רב. לדבריו, בסע' 15 לתצהירו, הוא ניסה לתקן את הרכב והשקיע בכך מאות שעות, ולמצער, 200-250 שעות; אולם בחקירתו הנגדית הוא איננו מצליח להבהיר האם עבד בכך שעה עד שעתיים ביום או משך 10 שעות ביום. עם זאת, מציין יובל כי מדובר בתחביב שלו שהוא משקיע בו שעות רבות (עמ' 86, ש' 21). אין לי סיבה לפקפק בכך שיובל חובב רכבים ומשקיע בשיקומם ושיפוצם, כפי שהדברים עולים ושזורים לכל אורך פסק הדין. עם זאת, גם בשלב חקירתו הנגדית לא משכיל יובל להבהיר כיצד שיקם את הרכב, האם ביצע זאת בכוחות עצמו וכיצד הוא מכמת את שעות העבודה שלו.
46. בהמשך מופנה יובל למכתב של המוסך, זום טרקטורונים (להלן: המוסך), (נספח 5 לתצהירו של יובל), שלפיו הרכב הוכנס לטיפול ביום 7.10.19 (כן ר' בחקירה הנגדית, שם, ש' 26). עוד עולה ממכתב המוסך כי לאחר בדיקה עולה שהרכב טבע וכל המכלולים שלו ניזוקו. בוצעה החלפת צמה חשמלית ראשית וכן 3 צמות חשמל לפנסים. עוד נאמר במכתב זה כי הוסבר ללקוח כי הנזק הכלכלי יעלה על ערך הכלי ומצד המוסך אין כל אחריות לתיקון, כאשר הכלי אבוד הלכה למעשה. כעת נשאל יובל מתי התרחש אירוע הטביעה של הטרקטורון, והוא מתבקש להשיב כמה זמן לפני הכנסתו למוסך התרחש אירוע הטביעה, הוא איננו מסוגל להשיב על כך, להוציא התשובה שמדובר בכמה חודשים טובים (שם, ש' 27-29). יובל נשאל היכן היה הרכב בין לבין, כלומר לפני הכנסתו למוסך, והא משיב בצורה מתחמקת כי בחברה ישנם 600 כלי רכב ולכן הוא איננו יודע להשיב על כך (שם, ש' 34). ברי כי אין לקבל תשובה זו, מאחר שלא מדובר בעוד רכב מתוך 600 רכבים, אלא ברכב שזכה לטיפול אישי של יובל, היה בשליטתו, טופל לטענתו על ידו משך מאות שעות ולבסוף אף נמכר באופן אישי על ידו לצד ג', כאשר התמורה שולשלה לכיסיו של יובל. בהמשך משלים יובל כי הרכב הגיע אליו למושב קדרון (מקום מגוריו, כאמור), לאחר שנע ונד במקומות שונים, ולבסוף הוא הועבר למסך לצורך שיקום (עמ' 75, ש' 5-6). לבסוף מודה יובל כי הטרקטורון שהה אצלו בחצר משך מספר חודשים (שם, ש' 18). לדבריו, באותם חודשים ניסה לשקם אותו, אולם ללא הצלחה (שם, ש' 23-26). לדבריו של יובל, רוב עבודות השיפוץ של הטרקטורון, ובכלל זה, החלפת הצמות החשמליות, נעשו על ידו ועל חשבונו (עמ' 76, ש' 19). ב"כ התובעת מעמת את יובל עם המסמך של המוסך שלפיו בוצעה החלפת 3 צמות חשמליות לפנסים ביום 16.11.19, משמע שהחלפת הצמות בוצעה ע"י המוסך ולא ע"י יובל. יובל טוען כי חרף האמור במסמך מטעם המוסך הרי שהוא עצמו החליף את הצמות החשמליות (עמ' 77, ש' 2-4 ו-15-18). עוד הוא מוסיף גרסה תמוהה כי הוא עצמו ליווה את המוסך (כך בלשונו) בפעולות שהוא ביצע בהנחיית המוסך (עמ' 76, ש' 24-28). הדברים, כאמור, אינם מתיישבים עם המסמך מטעם המוסך. לו היה יובל צודק בטענתו, לא היה המוסך מפרט את העבודות שבוצעו, כאשר אלו לא בוצעו על ידו, וודאי וודאי שלא היה מפרט את מועד ביצוע הפעולה.
47. יובל ממשיך ומסתבך בשקריו גם ביחס לנסיבות מכירתו של הטרקטורון. זה נמכר בהתאם לזכרון דברים שצורף על ידו כנספח 7 לתצהירו, תמורת הסך של 40,000 ₪. סכום זה הועבר לטענת יובל לנתבעת 2 (עמ' 79, ש' 24-27). לדבריו של יובל, הוא ביקש קודם לכן מהמוסך שיחווה דעתו במסמך הנ"ל באשר לסיכויי השיקום של הרכב, וזאת, במטרה להציג את הדברים לפני רוכש פוטנציאלי של הטרקטורון. כך משיב יובל לשאלת המותב בעניין זה:
"אני א' בנושא המשא ומתן של המכירה של הכלי הזה פחדתי שיבואו אליי בטענות הוא אמר לי הכלי זה אין לו ערך אם אתה עושה את כל התיקונים ואת כל התחזוקה שתעשה לו אתה מסכן את עצמך הכלי הזה בנזק מוחלט." (עמ' 77, ש' 21-23).
בהמשך, כבר מבהיר יובל שלא ביקש את המסמך אלא המוסך העביר לו אותו (עמ' 78, ש' 16). מייד לאחר מכן, טוען יובל כי ביקש את המסמך, על מנת לברר האם יש טעם לתקן את הרכב (שם, ש' 22-23). יובל ממשיך לשדר העדר קוהרנטיות בתשובותיו.
דא עקא שלאחר שיובל ביקש את המסמך על מנת להבהיר שמדובר ברכב טוטאל לוס, הוא לא הזכיר זאת במילה אחת במסגרת זכרון הדברים עם צד ג', שצורף כנספח 7 לתצהירו. לא זו אף זו, שבסע' 6 לזכרון הדברים מצהיר יובל כי הרכב לא היה מעורב בתאונה שגרמה לו נזק משמעותי. כל זאת, כאמור, כאשר הרכב היה במצב של אבדן מוחלט, ולאחר שהדברים הובהרו ליובל ע"י המוסך, לבקשתו. ברי כי אין זו התנהלות תקינה. יובל עצמו משיב כי הרוכש עצמו היה במוסך וקיבל מהם את כל הפרטים ביחס לטרקטורון (עמ' 80, ש' 1-3). באשר לכיתוב בזכרון הדברים טוען יובל כי מדובר בפורמט אחיד של זכרון הדברים, שלא נוסח על ידו (שם, בש' 5-6). כאשר מפנים יובל כי הצהרתו בעניין בזכרון הדברים איננה נכונה הוא מתנהל בצורה בעייתית, כאשר הוא משליך את המסמך לעבר שולחנו של ב"כ התובעת (שם, ש' 16-18).
48. יובל ממשיך במסכת שקריו גם ביחס לרכב המסחרי, הוא רכב הפורד. יובל מודה כי הרכב המסחרי הועבר מבעלותו לבעלות המבדקה לאחר הגשת כתב התביעה ומתן פסק הדין הראשוני ע"י כב' הרשמת פרס, פסק דין שבוטל לאחר מכן, כאמור (עמ' 87, ש' 11-13). יובל חלוק על כך שרכב זה הוא בבעלות המבדקה, אולם הוא מודה כי הרכב רשום באגף הרישוי על שם המבדקה (ש' 16-20). עם זאת, מבהיר יובל כי הוא עושה שימוש ברכב זה מהיום שבו הוא רכש אותו (שם, ש' 21-22). כעת, מתבקש יובל להבהיר כיצד הוא ביצע טסט (מבחן רישוי) לרכב המסחרי כאשר רכב זה היה רשום באופן רשמי על שם המבדקה.
49. בהקשר זה אפנה לפסק דינה של כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס בה"פ (בכהונתה אז, שלום, ירושלים) 46204-05-13 אליס אוחיון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (נבו, 24.11.13, פסקה 7 לפסק הדין), הקובע כי רישום של רכב במשרד הרישוי הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי, כדלקמן:
"מעמדו של רשום במשרד הרישוי, המהווה רישום על פי דין, הוא דקלרטיבי ולא קונסטיטוטיבי (רע"א 5379/95 סהר נ. בנק דיסקונט, פ"ד נא (4) 464,473). הנטל מוטל על הבעלים הרשום להוכיח את מהות הזכות ברכב וכי הרישום נעשה בתום לב, במתן הסבר שיניח את הדעת בנוגע אליו (ע"א 8482/01, בנק איגוד נ. סנדובסקי [פורסם בנבו]). בספרו של בר –אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שישית, מצינו בעמ' 410: "אין לומר כי הרישום במשרד הרישוי יוצר חזקה לגבי הבעלות, ועדיין אפשרי הדבר שהבעלות הקניינית בנכס תהיה בידי ראובן, בעוד שהרישום במסמכים הציבוריים יצביע דווקא על שמעון כבעלים. מקום בו אין התאמה בין המחזיק ברכב לבין מי שרשום כבעליו, מוטלת חובה על מי שטוען לבעלות להגיש לבית המשפט המוסמך תביעה לעניין בעלותו"."
50. יובל מנסה להתחמק מלהשיב מיהו הגורם שחתם בשם המבדקה על הטופס המאשר עריכת טסט לרכב המסחרי (לעניין זה ר' תשובותיו המתחמקות בחקירתו הנגדית מעמ' 87, ש' 23 ועד עמ' 88, ש' 6) ואף נזקק לסיוע מטעם ב"כ. לבסוף מודה יובל שכאשר הרכב היה רשום על שמו הוא ביצע לו טסט (שם, ש' 12-13). והנה פתאום הוא מודה כי ביצע טסט לרכב גם כשזה לא היה רשום על שמו (שם, ש' 34). פתע פתאום מבין יובל כי הדברים אינם מתיישבים והוא מבקש לחדד כי במהלך כל שלוש השנים מושא המחלוקת הרכב היה בבעלותו וממילא ביצע לו טסט (עמ' 89, ש' 2-3 וש' 16-17) תוך כדי שהוא טוען כי העברת בעלות על שם המבדקה בוצעה רק לאחרונה. דא עקא שב"כ התובעת מציג ליובל טענה לפיה העברת בעלות בוצעה בכלל בחודש דצמבר 2022, והוא מקשה עליו: כיצד בוצע טסט לרכב לאחר שזה עבר לבעלות המבדקה (שם, ש' 22-30). יובל מנסה לתרץ זאת בכך שבתקופה הרלוונטית הוא היה אמון על צי רכב גדול מאד במבדקה ובאיזוטופ (כשלדבריו בחקירתו החוזרת, מדובר בהיקף של 600 רכבים, עמ' 92, ש' 18), ולו כל עניין היה נדרש לחתימות המתאימות הרי שהדברים לא היו מתנהלים כדבעי (עמ' 90, ש' 17-20). לא מצאתי בדבריו של יובל הסבר כיצד חתם בשם החברה התובעת על טפסים, אישורים וכיו"ב שלפיהם הוא מבצע את הטסט לרכב שרשום בפועל על שם המבדקה. עם זאת ובשולי הדברים לא משכיל יובל להבהיר מדוע לא שילם עבור הדו"חות שהוטלו על הרכב המסחרי, והוא אף מציע לשלמם כעת (עמ' 90, ש' 25-27). כל זאת, למרות שהדו"חות הללו כבר הועברו ליובל במסגרת התיק והוא לא שילמם עד עתה (שם, בש' 34, ובעמ' 91, ש' 1-3). יתרה מכך, הוא מבקש כי המותב יכריע שכל דו"ח הנודע לרכבים שברשותו יועבר אליו ישירות, תוך כדי שהוא טוען כי הדו"חות מועלמים ממנו בכוונת מכוון, טענה, המוכחשת לחלוטין ע"י ב"כ התובעת, שמציין כי כלל הדו"חות הנוגעים לרכבים הועברו לידי יובל. דא עקא שיובל טוען כי הוא איננו מודע להעברת הדו"חות לטיפולו (בעמ' 91, ש' 7-18). עולה מכל המקובץ עד עתה שיובל מבקש ליהנות מכל העולמות: מחד גיסא הוא מחזיק ברשותו ברכבים, ומאידך גיסא הוא משית את העלויות של הטיפולים, הטסטים וכיו"ב על המבדקה. באשר לדו"חות, כאמור, הרי שיובל נמנע מלשלמם עד עתה ורק במהלך חקירתו הנגדית הוא מציע לשלמם. אדגיש, כי אינני מקבל את גרסתו של יובל (שהועלתה רק במסגרת חקירתו הנגדית) כי המבדקה פעלה להעלים ממנו את הדו"חות, כפי שאינני מקבל את גרסתו בכלל העניינים שפורטו לעיל.
51. עולה מכל המקובץ כי אין לנו עניין בסתירות מקריות, או בסתירות לכאורה, אלא בסתירות אמיתיות (ר' יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע-2009, עמ' 1841 ואילך; להלן: קדמי).
בהקשר זה אפנה לקביעתו של כב' השופט אלכס שטיין בע"א 765/18, שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם בנבו, 1.5.19, פסקה 27 לפסק הדין), המתייחס לכלל בדיני הראיות המכונה על ידו כ"חזקת השקר", כדלקמן:
"הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו."
התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של יובל היא כי לא ניכרים בה אותות האמת והאמת איננה נר לרגליו. עוד מצאתי כי יובל סתר את עצמו במקרים שונים, ומצאתי כי גרסתו איננה קוהרנטית, לא עקבית, מתפתלת ואיננה הולמת את המציאות.
אי החזרת הרכב המסחרי
52. במסגרת דיון קדם המשפט מיום 6.1.21, ולאחר שב"כ הצדדים הבהירו כי הטרקטורון נמכר לצד ג', הצעתי כי הרכב המסחרי (הפורד) יוחזר לידי התובעת במטרה להקטין את הנזק (עמ' 6, ש' 26-34). דא עקא שהרכב לא הוחזר. לטענת יואב וב"כ התובעת התחמק יובל מלהחזיר את הרכב ונקט ב"תרגילים" שונים על מנת להימנע מלהחזירו. יובל עצמו נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית ועונה כי איננו יודע על כך (עמ' 91, ש' 18). יובל המשיך לצבור חובות ודו"חות בגין רכב זה, הגם שאין עניינן במסגרת ההליך שלפניי ולפיכך התבקש פיצול סעדים. לעניין זה ר': סע' 27-28 לתצהירו של יואב וכן נספח 14 לתצהיר, שעניינו בדו"ח חניה, ונספח 15, שעניינו בקנס בגין עבירת תעבורה. בסיפת חקירתו הנגדית הציע יובל לשלם חובות אלו (עמ' 91, ש' 23). דומה כי התנהלות זו מעידה על כל התיק, באופן שאיננו דורש הרחבה מעבר לאמור.