תפ (י-ם) 4581-09-23 מדינת ישראל נ' פלוני

בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"פ 4581-09-23 מדינת ישראל נ' פלוני (עציר) ואח'

לפני כבוד השופטת דנה כהן-לקח

בעניין: המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד חני שפירא (פמ"י)

נגד

הנאשמים
1. פלוני (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד היבא קדומי
2. סוהייב נבאתה (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד מופיד חאג'
3. מחמד חמדאן (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד מחמוד
4. ג'עפר סלאיימה (עציר)
ע"י ב"כ עו"ד סאמר סורחי

הכרעת דין משלימה בעניינו של נאשם 1
וגזר דין בעניין כלל הנאשמים
כתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודו הנאשמים
1. ארבעת הנאשמים הועמדו לדין יחדיו. בעקבות הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, כתב האישום תוּקן וארבעת הנאשמים הודו בעובדותיו. נאשמים 2-4 הורשעו לפי הודאתם. אשר לנאשם 1 – מאחר שהוא היה קטין בעת ביצוע מרבית המעשים, נקבע כי הוא ביצע את העבירות שבעובדותיהן הודה. כבר בפתח הדברים אציין כי באת כוח הנאשם 1 נתנה הסכמתה בטיעונים לעונש להרשעת הנאשם 1 בדין בעבירות בהן הודה, ומשכך אני מחליטה בזה על הרשעתו בהן.
2. במבט על אציין כי כתב האישום המתוקן כולל 16 אישומים (זאת לאחר שבמסגרת הסדר הטיעון שניים מהאישומים המקוריים נמחקו). כל 16 האישומים התרחשו במחנה הפליטים שועפט. פרק הזמן הכולל אליו מתייחס כתב האישום המתוקן הוא כשנה - מאוגוסט 2022 עד אוגוסט 2023. אישום בודד (האישום התשיעי) משותף לכל ארבעת הנאשמים. יתר האישומים משותפים רק לחלק מהנאשמים, או נוגעים רק לאחד מהם.
שניים מהאישומים עוסקים בירי לכיוון שכונת פסגת זאב, כאשר באחד משני האישומים האמורים הירי כוּון לעבר מסיבה שהתקיימה בשכונה הנ"ל מתוך סברה שהחוגגים הם יהודים (אישומים 1-2). מקצת האישומים עוסקים בייצור מטעני צינור כדי לפגוע בכוחות הביטחון (אישומים 3 ו-7). חלק מהאישומים עוסקים ביידוי מטעני צינור אל עבר כוחות המשטרה והביטחון (אישומים 7, 9, 10, 12, 13), כאשר באחד המקרים נגרמה לשוטר פגיעת גוף. מקצת האישומים עוסקים ביידוי אבנים ו/או מיכל גז ריק של מזגן נגד כוחות המשטרה במהלך הפרות סדר (אישומים 4, 8, 11), כאשר בחלק מאותם מקרים הדבר הוביל לפגיעה ברכבי משטרה ולנזקי פח. אישומים אחרים עוסקים בעבירות של ירי שלא ממניע לאומני ובעבירות נשק (אישומים 14, 15, 16, 17, 18).

נאשם 1 הורשע בגין 10 אישומים: בשמונה מתוכם הוא היה קטין כבן 17 בעת ביצוע המעשים, ובשניים מתוכם הוא היה בגיר כבן 18. לעומתו, נאשמים 2-4 היו בגירים בגילאים 18-22 בעת ביצוע מעשיהם. נאשם 2 הורשע במסגרת 6 אישומים; נאשם 3 הורשע במסגרת 8 אישומים; ונאשם 4 הורשע במסגרת 3 אישומים.
להלן אעמוד על החלק הכללי ועל האישומים הפרטניים בכתב האישום המתוקן שבעובדותיו הודו הנאשמים:
3. החלק הכללי של כתב האישום המתוקן משותף לכל ארבעת הנאשמים. צוין במסגרתו כי הנאשמים הינם תושבי מחנה הפליטים שועפט, ומצויים בקשרים חבריים זה עם זה. במהלך תקופה של כשנה עובר לאוגוסט 2023, נהגו הנאשמים לעיתים יחד ולעיתים לחוד, להשתתף בהתפרעויות והפרות סדר (להלן: העימותים) שהתרחשו באזור מחנה הפליטים שועפט עת נכנסו למחנה כוחות ביטחון ישראליים לצרכים שונים. בחלק מהעימותים הנאשמים השליכו אבנים, בקבוקי תבערה ומטעני צינור לעבר הכוחות. חלק מהעימותים התרחשו במהלך חיפושים אחר עודי תמימי אשר ביצע ביום 8.10.2022 פיגוע במחסום שועפט במהלכו נרצחה החיילת נועה לזר ז"ל, ואשר ביום 19.10.2022 ביצע פיגוע נוסף במהלכו הוא נהרג. כמו כן, חלק מהעימותים התרחשו על רקע הריסת ביתו של תמימי הנ"ל. בין היתר, הנאשמים היו חברים בקבוצות וואטסאפ שונות בהן התקבלו עדכונים על כניסות של כוחות הביטחון למחנה הפליטים, על מנת להודיע לחברי הקבוצה להגיע למקום ולהשתתף בעימותים. כמו-כן, במהלך שנת 2023, הנאשמים שוחחו בינם לבין עצמם מספר פעמים אודות האפשרות לבצע פיגוע ירי לעבר כוחות הביטחון הישראליים.
4. האישום הראשון מיוחס לנאשמים 1-2. בהתאם לאמור באישום, בתחילת שנת 2023 במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בסמוך לשעה 01:00, הנאשמים 1 ו-2 שהו על גג ביתו של נאשם 2 במחנה הפליטים שועפט. באותו מועד, התקיים אירוע שמהותו המדויקת אינה ידועה למאשימה, וזאת בסמוך לגדר המפרידה בין שכונת פסגת זאב למחנה הפליטים שועפט, בצד הגדר של פסגת זאב (להלן: המסיבה). הנאשמים 1 ו-2, אשר כעסו על הרעש שעוררה המסיבה ואשר סברו שהחוגגים הינם יהודים, החליטו לירות אל עבר המסיבה. לשם כך, הנאשמים 1 ו-2 הצטיידו בנשק מסוג קרלו (להלן באישום זה: הנשק) שהיה ברשותו של הנאשם 2, עלו על אופנוע ונסעו יחד עם הנשק לכיוון הגדר למקום הסמוך למסיבה. כשהנאשמים 1 ו-2 הגיעו למרחק של כ-200 מטרים מהמסיבה, נאשם 1 ירה לעבר החוגגים במסיבה ירייה אחת מהנשק, עד אשר נתקל במעצור. נאשם 2 לקח את הנשק מנאשם 1, טיפל במעצור, ולאחר מכן ירה אף הוא ירייה אחת לעבר החוגגים ממרחק כ-200 מטר, עד אשר אף הוא נתקל במעצור. הנאשמים עשו כן ממניע לאומני-אידיאולוגי וכן ממניע של גזענות, וזאת בשל היותם של החוגגים יהודים. בגין כך, הנאשמים 1-2 הורשעו בעבירה של מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, וכן בעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור.
5. האישום השני מיוחס גם הוא לנאשמים 1-2. בהתאם לאמור בו, ביום הולדתו של הנאשם 1, בלילה שבין 10.3.2023 ל-11.3.2023 בסמוך לשעה 01:00, הנאשמים 1-3 שהו על גג ביתו של הנאשם 2. בשלב כלשהו, נאשם 2 הוציא אקדח שהיה ברשותו (להלן באישום זה: האקדח), והנאשמים ביצעו ירי באוויר של מספר כדורים לכבוד יום הולדתו של הנאשם 1. לאחר מכן, הנאשם 1 לקח את האקדח וירה באמצעותו ירייה אחת לעבר בנייני שכונת פסגת זאב ממרחק של כ-200-300 מטרים. אחריו, נאשם 2 לקח את האקדח וירה אף הוא ירייה לעבר שכונת פסגת זאב. בגין כך, נאשמים 1-2 הורשעו בעבירה של ירי מנשק חם, וכן בעבירה של החזקת נשק.
6. האישום השלישי מיוחס לנאשמים 1 ו-3. בהתאם למתואר בו, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, החל מכשנה עובר ליום 10.8.2023 ועד סמוך לפני מעצרם של הנאשמים באוגוסט 2023, הנאשמים 1 ו-3 ייצרו מספר פעמים מטעני צינור על מנת להשליכם ולפגוע בכוחות הביטחון, וזאת כמפורט להלן: הנאשמים 1 ו-3 לקחו צינורות, מסמרים, ברגים וכן זיקוקים. הם הכניסו את הזיקוקים, המסמרים והברגים, ולפעמים גם אבק שריפה, אל תוך הצינור וסגרו את הצינור באמצעות פקק מתכתי משני קצותיו, תוך שהשאירו פתיל אשר יצא מאחד הצדדים (להלן: המטענים). הנאשם 1 עשה כאמור במספר הזדמנויות, כאשר בחלק מהפעמים נכח יחד עמו הנאשם 3. באחת ההזדמנויות, הנאשם 3 הביא עמו שבעה כדורי 16M מהם הוציא נאשם 1 את אבק השריפה והכניס אותו אל תוך המטענים. הנאשם 1 החביא את המטענים במסגד, לשם הלכו הנאשמים ואחרים כדי לקחת את המטענים עת רצו להשתמש בהם לצורך עימותים עם כוחות הביטחון. צוין כי במעשים אלה הנאשמים 1 ו-3 ייצרו בצוותא חדא נשק כדי לבצע בו מעשה טרור. בגין כך, הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בריבוי עבירות של פעולה בנשק למטרות טרור.
7. האישום הרביעי מיוחס לנאשם 3. בהתאם למתואר בו, בתאריך 10.10.2022, יום לאחר הפיגוע אותו ביצע עודי תמימי כמפורט לעיל בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, בשעה 11:00 או בסמוך לכך, התקיימו במחנה הפליטים שועפט הפרות סדר כנגד כוחות משטרה בהם לקחו חלק עשרות צעירים (להלן באישום זה: ההתפרעות). הנאשם 3 אשר שמע את קולות ההתפרעות, הגיע מביתו למקום ההתפרעות, הרים אבן שגודלה כגודל כף יד, והשליך אותה לעבר כוחות המשטרה. בגין כך, הנאשם 3 הורשע בעבירה של התפרעות.
8. האישומים החמישי והשישי נמחקו מכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר הטיעון (יתר האישומים שמרו על המִספור שבכתב האישום המקורי).
9. האישום השביעי מיוחס לנאשם 1. בהתאם לאמור בו, בתאריך 22.11.22 בשעה 01:15 או בסמוך לכך, נכנסו כוחות משטרתיים למחנה הפליטים שועפט. באותו מועד, הנאשם 1 שהה יחד עם אחר שזהותו המדויקת אינה ידועה למאשימה (להלן באישום זה: האחר). הנאשם 1 הציע לאחר להכין מטעני צינור וליידות אותם אל עבר הכוחות. לשם כך, הנאשם 1 ייצר מספר מטעני צינור באמצעות זיקוקים שהיו עימו וצינורות אותם לקח מבניין סמוך, והאחר ייצר 3 מטעני צינור. מיד לאחר מכן, הצטיידו הנאשם 1 והאחר במטעני הצינור אותם ייצרו, והלכו לכיוון הכוח המשטרתי שהיה במחנה. כשהנאשם 1 והאחר הגיעו למרחק של כ-50 מטרים מהכוח המשטרתי, הנאשם 1 יידה מספר מטעני צינור לעבר הכוח, והאחר יידה שלושה מטענים לעבר הכוח. בגין כך, הנאשם 1 הורשע בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, ובשתי עבירות של פעולה בנשק למטרות טרור.
10. האישום השמיני מיוחס גם הוא לנאשם 1. בהתאם לאמור בו, בתאריך 27.11.2022 בסמוך לשעה 03:00, נכנס כוח משטרתי למחנה הפליטים שועפט על מנת לבצע מעצר נגד תושב המחנה. בעת יציאת הכוח המשטרתי מהמחנה בכלי רכב, התקהלו מספר צעירים ובהם הנאשם 1, והחלו ליידות אבנים יחדיו לעבר הרכבים המשטרתיים. חלק מהאבנים פגעו ברכבי המשטרה, וגרמו לנזקי פח למספר רכבים משטרתיים. בגין כך, הנאשם 1 הורשע בעבירה של התפרעות, בעבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה, ובעבירה של חבלה במזיד.
11. האישום התשיעי מיוחס לכל ארבעת הנאשמים. בהתאם לאמור בו, ביום 25.1.2023 בשעות הבוקר המוקדמות, נכנסו כוחות משטרתיים למחנה הפליטים שועפט לצורך הריסת ביתו של עודי תמימי. במקום החלה הפרת סדר של כ-50 רעולי פנים, אשר נמשכה לאורך כל אותו היום, במהלכה יודו לעבר כוחות הביטחון בקבוקי תבערה, מטעני צינור, זיקוקים ואבנים, ואף בוצע ירי לעבר כוחות הביטחון (להלן באישום זה: ההתפרעות). הנאשם 1, אשר יצא באותו הבוקר למקום עבודתו, לקח מהמסגד מטעני צינור אותם הכין והחביא מבעוד מועד כמפורט לעיל במסגרת האישום השלישי, ומסר אותם לצעיר אשר השתתף בהתפרעות (להלן באישום זה: האחר), על מנת שהאחר ישתמש בו לצורך ההתפרעות. הנאשמים 2, 3 ו-4 נטלו חלק בהתפרעות, תוך שלקחו מטעני צינור מהאחר ומאדם נוסף. נאשם 2 יידה לעבר הכוחות שני מטעני צינור ממרחק של כ-10 מטרים. נאשם 3 יידה לעבר הכוחות מטען צינור אחד ממרחק של כ-5 מטרים. נאשם 4 יידה לעבר הכוחות מטען צינור אחד ממרחק של כ-50 מטרים. בתגובה, עשו כוחות הביטחון שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. בגין כל אלה, נאשם 1 הורשע בעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור. נאשמים 2-4 הורשעו בעבירת התפרעות. ובנוסף, כל ארבעת הנאשמים הורשעו בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה.
12. האישום העשירי מיוחס לנאשמים 1 ו-3. בהתאם למתואר בו, בתאריך 14.2.2023 בשעה 17:15 או בסמוך לכך, נכנסו כוחות משטרתיים למחנה הפליטים שועפט על מנת לבצע מעצר נגד תושב המחנה. במסגרת זו, התקיימו הפרות סדר כנגד כוחות המשטרה בהם לקחו חלק צעירים רבים (להלן באישום זה: ההתפרעות). נאשם 1, אשר שהה יחד עם נאשם 3 ברכבו, ביקש מנאשם 3 להסיע אותו אל המסגד על מנת להביא משם מטען צינור אותו החביא במסגד כמפורט לעיל במסגרת האישום השלישי, וזאת כדי להשליך אותו לעבר הכוחות המשטרתיים. בהתאם לכך, הנאשם 3 הסיע את הנאשם 1 למסגד, שם הצטייד הנאשם 1 במטען צינור. לאחר מכן, לבקשת הנאשם 1, הנאשם 3 הסיע את הנאשם 1 אל מקום ההתפרעות. בעוד נאשם 3 המתין ברכב, נאשם 1 עטה על ידיו כפפות, כיסה את פניו ברעלת פנים, ירד מהרכב, הצטרף להתפרעות והשליך מטען צינור לעבר כוחות הביטחון ממרחק של כ-50 מטרים. המטען התפוצץ במרחק של כ-10 מטרים מהכוחות. מיד לאחר מכן הנאשם 1 חזר לרכבו של נאשם 3, ודיווח לנאשם 3 כי השליך את המטען כמתוכנן. בגין כך, הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה, ובעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור. בנוסף, הנאשם 1 הורשע בעבירה של התפרעות.
13. האישום האחד עשר מיוחס גם הוא לנאשמים 1 ו-3. בהתאם לו, בתאריך 21.2.2023 בסמוך לשעה 05:10, נכנס כוח משטרתי למחנה הפליטים שועפט על מנת לאתר אמצעי לחימה בלתי חוקיים שהיו במחנה. בעת יציאת הכוח המשטרתי מהמחנה בכלי רכב, החלו מספר צעירים ובהם הנאשמים 1 ו-3, ליידות אבנים לעבר רכבי המשטרה אשר היו בנסיעה, וזאת ממרחק של כ-20-50 מטרים כשהם רעולי פנים. נאשמים 1 ו-3 השליכו כל אחד מספר אבנים שגודלן כגודל כף יד. בנוסף, נאשם 1 השליך לעבר רכבי המשטרה מיכל גז ריק של מזגן, אשר פגע באחד הרכבים וגרם לו לנזקי פח. בגין כך, הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירה של התפרעות, בעבירה של יידוי אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, בעבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות, ובעבירה של חבלה במזיד.
14. האישום השנים עשר מיוחס לנאשם 3. בהתאם לאמור בו, בתאריך 3.5.2023 בשעה 05:30 או בסמוך לכך, נכנסו כוחות משטרתיים למחנה הפליטים שועפט על מנת להרוס מבנה בלתי חוקי שנבנה במחנה. במסגרת זו, התקיימו הפרות סדר כנגד כוחות המשטרה בהם לקחו חלק צעירים רבים (להלן באישום זה: ההתפרעות). הנאשם 3 הגיע למקום ההתפרעות, אך הורחק על ידי כוחות המשטרה. לאחר שהורחק, פגש הנאשם 3 בילד כבן 9-10 אשר החזיק מטען צינור. הנאשם 3 לקח את מטען הצינור מידי הילד, ובעת שראה את הכוחות המשטרתיים בדרכם החוצה, השליך לעברם את המטען אותו לקח מהילד. המטען התפוצץ בסמוך לכוח המשטרתי. בגין כך, הנאשם 3 הורשע בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה.
15. האישום השלושה עשר מיוחס לנאשמים 1 ו-3. בהתאם לו, בתאריך 20.6.2023 בשעה 01:00 או בסמוך לכך, נכנסו כוחות משטרתיים למחנה הפליטים שועפט על מנת לבצע מעצר נגד תושב המחנה אשר היה חשוד בעבירת אלימות במשפחה. הנאשמים 1 ו-3 אשר שהו יחדיו באותה העת, שמעו על כניסת הכוחות מעובר אורח. הנאשם 1 הורה לנאשם 3 לשמש כתצפיתן, הלך להביא מטען צינור אותו הכין מבעוד מועד כמפורט לעיל באישום השלישי, עטה על ידיו כפפות ועל פניו רעלת פנים, ואז השליך את מטען הצינור לעבר הכוחות ממקום מוסתר במרחק של כ-40 מטרים, בעוד נאשם 3 עומד וצופה בנעשה בהתאם להוראותיו של הנאשם 1. מטען הצינור נפל והתפוצץ במרחק של כמטר מהכוח המשטרתי. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים והתפוצצות המטען, נגרמו למספר שוטרים צפצופים באוזניים. כמו כן, נגרמו לשוטר א.מ. שני חתכים עמוקים ומדממים בפיקת ברכו השמאלית, אשר הצריכו טיפול רפואי שכלל תפרים - אותם סירב השוטר לקבל, טיפול אנטיביוטי, ומנוחה של כחודש ימים. בגין מעשים אלה הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא, ובעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור.
16. האישום הארבעה עשר מיוחס לנאשם 2. בהתאם לו, במועד הרלוונטי לאישום זה, הנאשם 2 היה מסוכסך עם בני משפחת עלקם שהנם תושבי מחנה הפליטים שועפט, וזאת מסיבה שאינה ידועה במדויק למאשימה. על רקע הסכסוך האמור, במהלך חודש הרמדאן שהתקיים בין התאריכים 22.3.2023 ל-20.4.2023, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, הנאשם 2 שהה בסמוך לביתם של בני משפחת עלקם כשהוא נושא בידו נשק מסוג 16M (להלן באישום זה: הנשק). הנאשם 2 ירה באוויר מספר כדורים, עד אשר הגיעו למקום הנאשמים 1 ו-3, אשר לקחו את נאשם 2 ביחד עם הנשק ברכבם על מנת להרחיקו מהמקום. לאחר שהשלושה התרחקו מהמקום, ובעוד נאשמים 1 ו-3 מנסים להרגיע את הנאשם 2, ירה הנאשם 2 באמצעות הנשק באוויר. בגין כך, הנאשם 2 הורשע בעבירה של ירי מנשק חם, ובעבירה של נשיאת נשק.
17. האישום החמישה עשר מיוחס לנאשמים 1 ו-3. בהתאם לו, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בחודשים מאי-יולי 2023, הנאשם 3 ביקש מהנאשם 1 להביא לו אקדח, וזאת על מנת שיוכל לירות לכבוד סיום הבגרויות של אחותו בהצלחה. נאשם 1 הביא אקדח והעבירו לנאשם 3, אשר מאוחר יותר ירה באוויר 4 כדורים אותם הביא עמו מראש וזאת בסמוך למקום מגוריו שבמחנה הפליטים שועפט. לאחר מכן, הנאשם 3 פגש את הנאשם 1 והשיב לו את האקדח. בגין כך, הנאשמים 1 ו-3 הורשעו בעבירה של החזקת נשק, ובעבירה של עסקה אחרת בנשק. בנוסף, הנאשם 3 הורשע בעבירה של ירי מנשק חם.
18. האישום השישה עשר מיוחס לנאשם 2. בהתאם לאמור בו, במשך תקופות שאינן ידועות במדויק למאשימה, במהלך השנה עובר ליום 2.8.2023, הנאשם 2 החזיק ברשותו מספר נשקים ואף סחר בהם כמפורט להלן:
א. אקדח "בלגי" 9 סטאר, אותו הנאשם 2 החזיק עד אשר זה הפסיק לעבוד ודרש תיקון. אז מכר הנאשם 2 את האקדח הבלגי הנ"ל תמורת 10,000 ₪ לאדם שזהותו אינה ידועה למאשימה.
ב. אקדח "רוסי", שאותו הנאשם 2 החזיק לאחר פטירתם של שני אחיו, וכן באירוע סיום כיתה י"ב של הנאשם 2.
ג. נשק מסוג קרלו, אשר במהלך השנה עובר ליום 2.8.2023 נפל מחלון ביתו של הנאשם 2 ונשבר. לאחר שנשק הקרלו נשבר, הנאשם 2 מכר את חלקיו לאדם שזהותו המדויקת אינה ידועה למאשימה תמורת 400 ₪.
בגין כך, הנאשם 2 הורשע בשלוש עבירות של החזקת נשק, ובעבירה אחת של סחר בנשק.
19. האישום השבעה עשר מיוחס לנאשמים 2 ו-4. בהתאם לו, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך החודשים יוני-יולי 2023, הנאשם 4 ביקש מנאשם 2 אקדח. בהמשך לבקשה זו, הנאשמים 2 ו-4 נסעו לביתה של אישה שזהותה אינה ידועה למאשימה (להלן באישום זה: האישה), שם הנאשם 2 ירד מהרכב בו נהג הנאשם 4, והביא אקדח אותו שמר אצל האישה. הנאשמים 2 ו-4 עזבו את ביתה של האישה ונסעו למסיבת אירוסין יחד עם האקדח. בגין כך, הנאשם 2 הורשע בעבירה של נשיאת נשק. הנאשם 4 הורשע בעבירה של סיוע לנשיאת נשק.
20. האישום השמונה עשר מיוחס לנאשם 4. בהתאם למתואר בו, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך חודש אפריל 2023, התקיימה מסיבה במחנה הפליטים שועפט לכבוד שחרורו מהכלא של זין עאפר סלאימה (להלן באישום זה: המסיבה). הנאשם 4, אשר רצה לחגוג את האירוע בירי, פגש באדם שזהותו המדויקת אינה ידועה למאשימה (להלן באישום זה: האחר), וביקש לשכור ממנו למשך הערב נשק מסוג 16M (להלן באישום זה: הנשק). האחר הציע לנאשם 4 לשכור את הנשק תמורת 800 ₪, אך הנאשם 4 אמר לאחר שיש ברשותו רק 600 ₪, והשניים סיכמו שנאשם 4 ישכור את הנשק תמורת 600 ₪. האחר הלך להביא את הנשק, והשניים נפגשו ליד המסגד, שם האחר מסר לנאשם 4 את הנשק. הנאשם 4 לקח את הנשק אל מקום המסיבה, שם ביקש מאחרים שהיו במקום כדורים מתאימים, ולאחר שאלה ניתנו לו, הנאשם 4 ירה בנשק 12 יריות באוויר. לאחר מכן, הנאשם 4 החזיר את הנשק לאחר שהמתין לו ליד המסגד, וחזר לחגוג במסיבה. בגין כך, הנאשם 4 הורשע בעבירה של נשיאת נשק, ובעבירה של ירי בנשק חם.
סיכום האישומים והעבירות ביחס לכל נאשם
21. נאשם 1 היה מעורב ב-10 אישומים (1, 2, 3, 7, 8, 9, 10, 11, 13, 15). כפי שצוין בפתח דבריי, בשניים מתוכם הוא היה בגיר בעת ביצוע המעשים (אישומים 2 ו-15), וביתר האישומים הוא היה קטין. בגין המכלול האמור, נאשם 1 הורשע בעבירות הבאות:
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או: החוק), בצירוף סעיף 335(א)(1) ו-(2) לחוק, בצירוף סעיף 25 לחוק, ובצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור) (אישום 1).
(-) ריבוי עבירות של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור (עבירה אחת באישום 1, ריבוי עבירות באישום 3, שתי עבירות באישום 7, עבירה אחת באישום 9, עבירה אחת באישום 10, ועבירה אחת באישום 13).
(-) עבירה אחת של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין (אישום 2).
(-) שתי עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 2, ועבירה אחת באישום 15).
(-) שלוש עבירות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (עבירה אחת באישום 7, עבירה אחת באישום 9, ועבירה אחת באישום 10).
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2), בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, ובצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 13).
(-) שלוש עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 8, עבירה אחת באישום 10, ועבירה אחת באישום 11).
(-) שתי עבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 8, ועבירה אחת באישום 11).
(-) שתי עבירות של חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 8, ועבירה אחת באישום 11).
(-) עבירה אחת של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 275א לחוק העונשין (אישום 11).
(-) עבירה אחת של עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (אישום 15).
22. נאשם 2 היה מעורב ב-6 אישומים (1, 2, 9, 14, 16, 17). בכולם הוא היה בגיר בעת ביצוע המעשים. בגין מכלול האישומים האמורים, הוא הורשע בעבירות הבאות:
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 בצירוף 335(א)(1)ו-(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 25 לחוק, ובצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 1).
(-) עבירה אחת של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 1).
(-) שתי עבירות של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 2, ועבירה אחת באישום 14).
(-) ארבע עבירות של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 2, ושלוש עבירות באישום 16).
(-) שתי עבירות של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 14, ועבירה אחת באישום 17).
(-) עבירה אחת של סחר בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (אישום 16).
(-) עבירה אחת של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין (אישום 9).
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 9).
23. נאשם 3 היה מעורב ב-8 אישומים (3, 4, 9, 10, 11, 12, 13, 15). בכולם הוא היה בגיר בעת ביצוע המעשים. בגין מכלול האישומים האמורים, הוא הורשע בעבירות הבאות:
(-) ריבוי עבירות של פעולה בנשק למטרות טרור לפי סעיף 30(א) לחוק המאבק בטרור (ריבוי עבירות באישום 3, עבירה אחת באישום 10, ועבירה אחת באישום 13).
(-) שלוש עבירות של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין (עבירה אחת באישום 4, עבירה אחת באישום 9, ועבירה אחת באישום 11).
(-) שלוש עבירות של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (עבירה אחת באישום 9, עבירה אחת באישום 10, ועבירה אחת באישום 12).
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא לפי סעיף 329(א)(1) ו-(2), בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין, ובצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 13).
(-) עבירה אחת של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה לפי סעיף 332א(א) לחוק העונשין (אישום 11).
(-) עבירה אחת של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 275א לחוק העונשין (אישום 11).
(-) עבירה אחת של חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לחוק העונשין (אישום 11).
(-) עבירה אחת של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין (אישום 15).
(-) עבירה אחת של החזקת נשק לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין (אישום 15).
(-) עבירה אחת של עסקה אחרת בנשק לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (אישום 15).
24. נאשם 4 היה מעורב ב-3 אישומים (9, 17, 18). בכולם הוא היה בגיר בעת ביצוע המעשים. בגין מכלול האישומים האמורים, הוא הורשע בעבירות הבאות:
(-) עבירה אחת של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין (אישום 9).
(-) עבירה אחת של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין בצירוף סעיף 37(א) לחוק המאבק בטרור (אישום 9).
(-) עבירה אחת של נשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק העונשין (אישום 18).
(-) עבירה אחת של סיוע לנשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא, בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (אישום 17).
(-) עבירה אחת של ירי מנשק חם לפי סעיף 340א(ב)(1) לחוק העונשין (אישום 18).
ההליך שלפניי, הסדר הטיעון בין הצדדים ומתווה הדיון להלן
25. כתב האישום המקורי הוגש בספטמבר 2023. בסוף מרץ 2024 התיק עבר משופט המוקד לטיפולי, ונקבע להוכחות. ביולי 2024, בפתח שמיעת ההוכחות ובטרם החלה שמיעת העדים, הצדדים הודיעו כי הגיעו להסדר טיעון במסגרתו כתב האישום תוּקן כפי שפורט לעיל. הצדדים לא באו להסכמה עונשית, וכל צד נותר חופשי בטיעוניו לעונש.
לאחר הצגת הסדר הטיעון ומתן הכרעת הדין, הוזמן תסקיר חובה בעניינם של נאשמים 1, 3 ו-4, בהיותם מתחת לגיל 21 בעת ביצוע העבירות. הטיעונים לעונש נשמעו לפניי ביום 26.1.2025. במהלך ישיבת הטיעונים לעונש, המאשימה הגישה ראיות לעונש מטעמה, אסמכתאות מהפסיקה וכן תמצית טיעון בכתב. כמו כן, חלק מהסנגורים הגישו במהלך הדיון לפניי ראיות לעונש ואסמכתאות מהפסיקה. לכלל הסנגורים ניתנה אפשרות להגשת השלמות לאחר הדיון אם רצונם בכך (ראו: החלטותיי מיום 26.1.2025 ומיום 6.2.2025). השלמות כאמור לא הוגשו, למעט תיעוד רפואי לגבי אביו של נאשם 4 שהוגש לעיוני ביום 3.4.2025.
26. מאחר שכל נאשם אחראי לחלק שלו במעשים נושא כתב האישום המתוקן, אראה לדון להלן בעניינו של כל נאשם בנפרד. אתחיל בעניינם של שלושת הנאשמים שהיו בגירים בעת ביצוע המעשים, אשר יש לקבוע מתחמי עונש הולם לגביהם (נאשמים 2, 3 ו-4). לאחר מכן אדון בעניינו של הנאשם 1 שהיה קטין בעת ביצוע מרבית המעשים בהם הורשע, למעט שני אישומים אותם ביצע בעת שהיה בגיר. בעניינו של נאשם 1 יש לקבוע מתחמי עונש הולם רק ביחס לשני האישומים האחרונים. בסיום הדיון הפרטני ביחס לכל נאשם בנפרד, אתייחס לסוגיות שמשותפות לכלל הנאשמים. בטרם אפנה לדון בכל אלה, אזקק תחילה לסוגיה מקדימה שרלוונטית לארבעת הנאשמים.
ריבוי עבירות – מתחם אחד או מתחמים נפרדים?
27. כל אחד מהנאשמים הורשע בשורה של עבירות. בהתחשב בכך, במהלך הטיעונים לעונש התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלה שנוגעת לסעיף 40יג לחוק העונשין: האם כל אישום מהווה אירוע עצמאי באופן שיש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד בגינו (כך לגישת המאשימה); או שמא מכלול האישומים שיוחסו לכל נאשם, מהווים אירוע אחד יחדיו אשר יש לקבוע בגינו מתחם אחד כולל ביחס לכל נאשם (כך לגישת הסנגורים).
המאשימה טענה כי ראוי לקבוע מתחם נפרד לכל אישום, שכן מדובר במעשים שהתרחשו במהלך פרק זמן ממשי של כשנה, כאשר ישנם ערכים מוגנים שונים ופוטנציאל נזק שונה באישומים שונים. כך למשל, בחלק מהאישומים המעשים הופנו כלפי אזרחים, ובחלקם כלפי כוחות הביטחון; חלק מהאישומים נוגעים לעבירות טרור, וחלקם לא; חלק מהאישומים בוצעו ממניע לאומני, וחלקם לא. לשיטת המאשימה, מדובר בתיק עם מאפיינים חמורים וראוי לקבוע מתחם עצמאי ביחס לכל אישום על-מנת ליתן ביטוי לכל אלה.
מנגד, הסנגורים טענו כי המעשים בכללותם בוצעו במהלך פרק זמן מוגבל של לא יותר משנה, באותו מקום (מחנה פליטים שועפט), ותוך שלפי הנטען המעשים קרובים זה לזה באופים. לשיטת הסנגורים, כל אלה מצדיקים לראות במכלול מעשיו של כל נאשם בגדר אירוע אחד, ולקבוע בגין כך מתחם עונש הולם כולל.
28. בהתייחס למחלוקת האמורה בין הצדדים אציין כי בהתאם לגישה המקובלת בהלכה הפסוקה, ההבחנה בין "אירוע" (בגינו ייקבע מתחם עונש הולם אחד) ובין "כמה אירועים" (בגינם ייקבעו מתחמים נפרדים), נעשית לפי "מבחן הקשר ההדוק". בהתאם למבחן האמור, עבירות שיש ביניהן קשר הדוק ושניתן להשקיף עליהן כמסכת עבריינית אחת, ייחשבו אירוע אחד בגינו ייקבע מתחם אחד כולל (ראו: ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל, פס' 5 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז (29.10.2014)).
בהלכה הפסוקה פורטו נסיבות עובדתיות שעשויות להיות רלוונטיות לצורך בחינת התקיימותו של מבחן "הקשר ההדוק". בלא למצות, נפסק כי ניתן לבחון האם ביצוען של העבירות היה מאופיין בתכנון; האם הייתה שיטתיות בביצוע העבירות; האם העבירות התרחשו בסמיכות של זמן או מקום; האם ביצועה של עבירה אחת נועד לאפשר את ביצועה של עבירה אחרת, או את ההימלטות לאחר ביצועה; מי הם נפגעי העבירה; ועוד. בנוסף, נפסק כי במסגרת בחינת התקיימותו של מבחן "הקשר ההדוק", יהיו מקרים בהם ראייתן של העבירות כמספר אירועים נפרדים, תהא מלאכותית באופן שיגרע ממהות העניין בכללותו ולא ישקף את סיפור המעשה כהווייתו (ראו: ע"פ 2240/21 מדינת ישראל נ' שחר, פס' 13 לפסק דינה של כב' השופטת וילנר (8.11.2021)). בד בבד, נפסק כי בנסיבות מתאימות ראוי כי בית המשפט יקיים בקרה נוספת, נורמטיבית באופייה, במסגרתה תיבחן השאלה האם נכון לראות את העבירות כמספר אירועים נפרדים להבדיל מאירוע אחד כולל, וזאת במטרה למנוע מצב שבו עבירה אחת "תיבלע" בעבירה אחרת ולא תזכה להתייחסות ראויה בנסיבות העניין (ראו: ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל, פס' 25 לפסק דינו של כב' השופט נ' סולברג (3.9.2015)). בהקשר זה נקבע כי ככל שעוצמת הקשר בין העבירות לפי נסיבותיהן העובדתיות היא רבה יותר, כך תידרש הצדקה נורמטיבית משמעותית יותר כדי לראותן כאירועים נפרדים, ולהפך (שם, שם).
29. אני סבורה כי יישום אמות המידה האמורות במקרה דנן, מוביל למסקנה כי יש מקום לנקוט בעמדת ביניים שמצויה בין עמדת המאשימה לעמדת הסנגורים:
מצד אחד, אני בדעה כי אין הצדקה לראות בכלל האישומים בהם הורשע כל נאשם כאירוע אחד כנטען על-ידי הסנגורים. כך, שכן ביחס לחלק מהמעשים נושא כתב האישום המתוקן, מתקיימת שוֹנוּת בהיבטים רלוונטיים באופן שאין מקום להתייחס אליהם כמסכת אחת כוללת. זאת ועוד; ביחס לחלק מהאישומים מוצדק לקבוע מתחם נפרד כדי לאפשר התייחסות נורמטיבית ראויה בנוגע אליהם.
מצד שני, אני סבורה כי אין מקום לגישה גורפת לפיה יש לראות בהכרח בכל אחד מהאישומים אירוע נפרד לצורך קביעתו של מתחם עונש הולם כנטען על-ידי המאשימה. כך, שכן ישנם אישומים שהקשר ביניהם הוא הדוק מבחינת אופי המעשים, סוג העבירות, המניע לביצוע המעשים, הנפגעים הפוטנציאליים, המקום והזמן בו בוצעו המעשים, וכיוצ"ב. לגבי אותם אישומים, יהיה מקום לקבוע מתחם אחד כולל, בהיותם אירוע אחד לפי סעיף 40יג(א) לחוק העונשין. פשיטא כי במסגרת קביעתו של המתחם הכולל, יהיה מקום ליתן משקל למספר העבירות ולריבוי המעשים הנכללים בגדרי אותו אירוע.
השאלה אילו אישומים ייחשבו בגדר אירוע אחד כולל ואילו לא, היא שאלה יישומית שתיבחן בהמשך הדברים ביחס לכל נאשם בנפרד, בהתאם לאישומים בגינם הוא הורשע.
בהמשך לדברים האמורים אני רואה לציין כי לאחר קביעתם של מתחמי העונש ההולם בעניינו של כל נאשם, אראה לגזור על כל אחד מהנאשמים עונש כולל לפי סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין. עוד אציין כי לצורך גזירת העונש הכולל לגבי כל נאשם, תיערך חפיפה חלקית בין המתחמים שייקבעו בעניינו, וזאת ברוח סעיף 40יג(ג) לחוק העונשין שלפיו בגזירת העונש יש להתחשב בין השאר במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, תוך שמירה על יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם, ובין סוג העונש ומשך תקופת המאסר שבהם עליו לשאת. אבהיר כבר עתה כי אחת ההצדקות המרכזיות לחפיפה החלקית בין המתחמים במקרה דנן, היא ההודאה ונטילת האחריות באופן שחסך את הצורך בשמיעת הוכחות בתיק עם ריבוי נאשמים וריבוי אישומים. עוד אעיר כי גם המאשימה – שכאמור טענה למתחם נפרד בגין כל אישום ואישום – תמכה בגזירת עונש כולל בעניינו של כל נאשם. כמו כן, גם המאשימה ראתה לבצע חפיפה משמעותית בין המתחמים שנטענו על-ידה, וזאת במסגרת העונש הכולל לו עתרה לגבי כל אחד מהנאשמים.
30. אפנה כעת לבחינת עניינו של כל נאשם לגופו: תחילה נאשמים 2, 3 ו-4 שהיו בגירים בעת ביצוע העבירות; ולאחר מכן הנאשם 1 שהיה קטין בעת ביצוע מרבית המעשים בגינם הורשע.
גזירת דינו של נאשם 2 (בגיר)
31. נאשם 2 היה מעל גיל 21 בעת ביצוע כלל העבירות בהן הורשע. לפיכך, לא הייתה חובה שבדין להגשת תסקיר לגביו. בא כוח הנאשם 2 בחר להימנע מלעתור להגשת תסקיר, ועל רקע זה לא הוגש תסקיר לעונש בנוגע למרשו (פרוטוקול מיום 8.7.2024, עמ' 21).
(א) ראיות לעונש בעניין נאשם 2
32. המאשימה הגישה גיליון רישום פלילי ממנו עלה כי למרות גילו הצעיר של נאשם 2, לחובתו 6 הרשעות קודמות בעבירות מתחום האלימות והרכוש. הנאשם 2 הורשע בעבר, בין היתר, בשש עבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה שבוצעו בשנת 2018, וכן בעבירות של החזקת סכין שלא כדין והפרעה לשוטר. יצוין כי הנאשם 2 ריצה בעברו מספר עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, הארוך שבהם לתקופה של 15 חודשים. גזרי הדין בגין ההרשעות האחרונות של הנאשם 2, ניתנו בעת שכבר היה עצור בתיק הנוכחי.
33. הנאשם 2 לא הגיש ראיות לעונש מטעמו.
(ב) טיעונים לעונש בעניין נאשם 2
34. כאמור לעיל, לגישת המאשימה יש לקבוע מתחם עונש הולם נפרד בגין כל אישום. בהתאם לכך, בעניינו של הנאשם 2 המאשימה טענה כי ביחס לאישום 1 יש לקבוע מתחם שנע מ-4 עד 8 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 2 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-30 עד 40 חודשי מאסר בפועל. ביחס לאישום 9 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-6 עד 8 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 14 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-40 עד 70 חודשי מאסר בפועל. ביחס לאישום 16 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-5 עד 7 שנות מאסר בפועל. וביחס לאישום 17 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-2 עד 4 שנות מאסר בפועל. המאשימה עמדה על עברו הפלילי של הנאשם 2 ועל כך שחלק מהעבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי בוצעו כ-3 חודשים בלבד לאחר שחרורו מריצוי עונש מאסר בפועל קודם מאחורי סורג ובריח. בהתחשב בכך, ונוכח שיקולי הרתעה, המאשימה עתרה למקם את עונשו של הנאשם 2 בחצי העליון של המתחמים להם טענה. לאחר חפיפה חלקית משמעותית בין המתחמים, המאשימה עתרה להטיל על נאשם 2 עונש של 9 שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס מרתיע. בנוסף, המאשימה ביקשה לקבוע כי עונש המאסר בפועל בתיק זה, יוטל במצטבר לכל עונש אחר שהוטל על נאשם 2 בתיקים פליליים קודמים.
35. מנגד, הסנגור טען כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד בגין כל ששת האישומים בהם הורשע מרשו. הסנגור הדגיש בטיעוניו כי עבירות הירי ועבירות הנשק בהן הורשע הנאשם 2 באישומים 14, 16 ו-17, בוצעו שלא על רקע לאומני-בטחוני אלא על רקע סכסוך בין משפחות בעטיו נהרגו שני אחיו של הנאשם 2 (יוער כי המאשימה התנגדה לטענה האחרונה במתכונת הכוללנית בה הועלתה, ולכך אתייחס בהמשך הדברים). אשר לאישומים 1-3 שבוצעו ממניע לאומני, הסנגור טען כי מרשו נגרר אחרי אחרים. לגישת הסנגור, מתחם העונש ההולם בגין כלל העבירות בהן הורשע מרשו, נע מ-4 עד 6 שנות מאסר בפועל. הסנגור הוסיף ועמד בטיעוניו על היבטים לקולא לגבי מרשו, ועתר להעמיד את עונשו בתחתית המתחם הנטען, כך שייגזרו עליו 4 שנות מאסר בפועל.
36. הנאשם 2 בדבריו לפניי טען כי נגרר אחרי אחרים וכי תנאי החיים במחנה הפליטים שועפט קשים (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 69-70; אציין כי בשגגה נכתב בתמלול שמו של נאשם 1, אך בפועל מי שדיבר היה נאשם 2 כפי שגם עולה מעמ' 69, ש' 34 לפרוטוקול).
(ג) מתחמי העונש ההולם בעניין נאשם 2
הגדרת האירועים לגבי נאשם 2
37. כזכור, נאשם 2 הורשע בשורה של עבירות במסגרת ששה אישומים (1, 2, 9, 14, 16, 17). בהתאם לעמדתי שפורטה בפס' 29 לעיל ועל יסוד מבחן "הקשר ההדוק", אני סבורה כי אישומים 1-2 מהווים אירוע כולל אחד; אישום 9 מהווה אירוע עצמאי; אישום 14 מהווה אף הוא אירוע עצמאי; ואישומים 16-17 מהווים אירוע כולל אחד. אסביר.
לגבי אישומים 1-2, הגם שאין זהות בעבירות בהן נאשם 2 הורשע במסגרת אישום 1 (עבירות לפי חוק המאבק בטרור תוך מניע לאומני וגזעני) מול אישום 2 (עבירות שלא לפי חוק המאבק בטרור וללא מניע כאמור), אני בדעה כי הזיקה בין שני האישומים הנדונים הדוקה דיה כדי לראות בהם אירוע כולל אחד לצורך קביעתו של מתחם עונש הולם. כך, שכן שני האישומים בוצעו ברבעון הראשון של שנת 2023 על-ידי הנאשמים 1 ו-2 יחדיו, בשני האישומים השניים שהו על גג ביתו של הנאשם 2, ובשני האישומים הם ביצעו ירי לעבר שכונת פסגת זאב (האישום השני כלל גם ביצוע ירי באוויר). אשר לאישום 9 – עניינו ביידוי מטעני צינור לעבר כוחות משטרה במהלך התפרעות על רקע הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי. אמנם, בדומה לאישום 1, גם באישום 9 מדובר בעבירה לפי חוק המאבק בטרור. עם זאת, טיב המעשים בכל אחד מהאישומים שונה, ונפגעי העבירה הפוטנציאלים גם הם שונים. לפיכך, אני סבורה כי אישום 9 מהווה אירוע נפרד לצורך קביעת המתחם. בכל הנוגע לאישום 14 – המדובר בירי בסמוך לבית של משפחה מסוימת במחנה הפליטים שועפט. מאחר שמדובר בנפגעי עבירה פוטנציאליים שונים ביחס לאישומים 1-2 (שגם בהם בוצע ירי), אני סבורה כי יש לראות באישום 14 אירוע נפרד. אשר לאישומים 16 ו-17 – עניינם בעבירות נשק, ללא מניע לאומני או מטרת טרור. אני סבורה כי בין שני האישומים האמורים (16 ו-17) מתקיימת זיקה הדוקה מבחינת סוג העבירות ואופי המעשים, באופן שניתן לראותם כמסכת עבריינית אחת. משכך, אקבע לגבי שני האישומים הנדונים מתחם כולל אחד.
אפנה כעת לקביעת מתחם עונש הולם בגין כל אחד מהאירועים הנ"ל בעניינו של נאשם 2.
המתחם בגין אישומים 1-2
38. הערכים החברתיים שנפגעו בגין אישומים 1-2 (שעיקרם ירי לעבר שכונת פסגת זאב, ובאחד האישומים גם ירי באוויר) הם שמירה על שלמות החיים והגוף; וכן הגנה על תחושת הביטחון האישי ועל הסדר הציבורי.
39. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 1, הנאשם 2 (ביחד עם נאשם 1) כעס על רעש ממסיבה שנערכה בפסגת זאב בסוברו שהחוגגים יהודים. משכך, השניים החליטו לירות לעבר המסיבה. לשם כך, הם הצטיידו בנשק מסוג קרלו שהיה ברשות הנאשם 2, והתקרבו באמצעות אופנוע למסיבה למרחק של כ-200 מטרים. לאחר שהנאשם 1 ירה לעבר החוגגים במסיבה ירייה אחת מהנשק ונתקל במעצור, הנאשם 2 לקח את הנשק מנאשם 1 וטיפל במעצור. לאחר מכן נאשם 2 ירה בעצמו ירייה אחת לעבר החוגגים ממרחק של כ-200 מטרים עד שגם הוא נתקל במעצור. לחומרא, ניתן להצביע על נסיבות הביצוע כדלקמן: (א) העבירות הן פרי החלטה מתוכננת לירות לעבר המסיבה, תוך שימוש באופנוע כדי להתקרב למקום האירוע. (ב) החלק היחסי של הנאשם 2 הוא דומיננטי: הנשק היה ברשות הנאשם 2 ובאמצעותו ניתן היה להוציא לפועל את ההחלטה המשותפת לירות לעבר המסיבה. בנוסף, כאשר נגרם המעצור הראשון בנשק, הנאשם 2 הוא שטיפל במעצור ואז ירה בעצמו לעבר המסיבה. (ג) העבירות בוצעו ממניע לאומני-אידיאולוגי וגזעני בשל היותם של החוגגים יהודים. במניעים האמורים יש משום נסיבה משמעותית לחומרא. (ד) הנזק הפוטנציאלי היה ממשי. הירי בוצע לעבר חוגגים במסיבה באמצעות נשק קרלו ממרחק של כ-200 מטרים – מרחק שאינו קרוב אך מאפשר פגיעה. אין צורך להכביר מילים על הסכנה הטמונה במעשה כזה לחיים ולגוף, ועל כך שהאירוע עלול היה להסתיים בתוצאה קטלנית. לקולא, אציין כי אין טענה שהנזק הפוטנציאלי התממש. בד בבד ראוי להדגיש כי הירי לעבר החוגגים פסק הודות למעצור בנשק, ולא מסיבה שתלויה בנאשם 2.
אשר לנסיבות ביצוע העבירות באישום 2 – בתמצית אציין כי הנאשם 2 שהה על גג ביתו ביחד עם נאשם 1. הנאשם 2 הוציא אקדח שהיה ברשותו, ושני הנאשמים ביצעו ירי של מספר כדורים באוויר לכבוד יום הולדתו של הנאשם 1. בהמשך, כל אחד משני הנאשמים ירה ירייה ממרחק של כ-200 עד 300 מטרים לעבר שכונת פסגת זאב. לחומרא, ניתן להצביע על הנסיבות הבאות: (א) החלק היחסי של הנאשם 2 הוא דומיננטי, במובן זה שהנאשם 2 היה מי שהחזיק בנשק ואיפשר בכך את ביצוע הירי על-ידו ועל-ידי הנאשם 1. (ב) הנזק הפוטנציאלי היה משמעותי: הנאשם 2 ירה כדורים לעבר האוויר לאות שמחה, בהתעלם מהסיכון המשמעותי שמעשה כזה טומן בחובו לחיים ולשלמות הגוף שלו ושל הסובבים אותו. יתרה מזאת, הנאשם 2 ירה ירייה לעבר שכונת המגורים פסגת זאב ממרחק של כ-200 עד 300 מטרים. הגם שמדובר בירי באמצעות אקדח ממרחק שאינו קרוב, אין לומר שהמעשה נטול סיכון לחיים ולגוף והוא נושא עמו חוּמרה אינהרנטית. לקולא, ניתן להצביע על נסיבות הביצוע כדלקמן: (א) כתב האישום המתוקן לא נוקב במספר מדויק של הכדורים שהנאשם 2 ירה לאוויר לכבוד יום הולדתו, ולכן יש להניח לטובתו שמדובר בשני כדורים. (ב) לגבי הירי של כדור בודד לעבר שכונת פסגת זאב – באישום 2 אין טענה שהמעשה היה מתוכנן או בוצע ממניע לאומני ו/או גזעני. (ג) אין טענה שנגרם נזק אקטואלי.
ניתן לסכם ולומר כי נסיבות ביצוע המעשים באישום 1, חמורות באופן משמעותי בהשוואה לאישום 2 בין היתר עקב סוג הנשק (תת מקלע באישום 1 מול אקדח באישום 2), וכן עקב כך שבאישום 1 המעשים היו מתוכננים ובוצעו ממניע לאומני-גזעני למטרות טרור, וזאת בשונה מאישום 2. בד בבד, אין להקל ראש בחומרת המעשים נושא אישום 2 כמוסבר לעיל.
40. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות הוא מאסר 25 שנים (אישום 1). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של פעולה בנשק למטרות טרור הוא מאסר 20 שנים (אישום 1). העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים הוא מאסר 5 שנים (אישום 2). העונש המקסימאלי בגין עבירה של החזקת נשק הוא מאסר 7 שנים, והעונש המינימאלי בגין כך הוא 21 חודשים (אישום 2).
מטעמי נוחות הדיון, אלך מן הקל לכבד ואתייחס תחילה לענישה הנוהגת לגבי אישום 2. כזכור, באישום 2 מדובר בעבירה של החזקת נשק ובעבירה של ירי מאקדח באזור מגורים - תחילה ירי באוויר לציון אירוע משמח, ולאחר מכן ירייה אחת לכיוון שכונת המגורים פסגת זאב ללא תכנון מראש, ללא מניע גזעני וללא מטרות טרור. וכך נקבע בהלכה הפסוקה לגבי עבירות בנשק באופן כללי, ולגבי העבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים באופן ספציפי:
"בית משפט זה עמד פעם אחר פעם על החומרה הרבה הגלומה בעבירות נשק, אשר הפכו זה מכבר ל'מכת מדינה' בחברה הישראלית בכלל, ובמגזר הערבי בפרט. עבירות אלה טומנות בחובן פוטנציאל פגיעה בחיי אדם ובשלמות הגוף, ומעמידות בסכנה ממשית את ביטחון הציבור ואת הסדר הציבורי בכללותו. כן הדגיש בית משפט זה כי חומרתן הרבה של עבירות הנשק אינה מסתכמת בנזק שנגרם בפועל במקרה הקונקרטי, אלא בפוטנציאל הנזק שנובע מאותן עבירות. דברים אלה תקפים ביתר שאת ביחס לעבירות של ירי מנשק חם באזור מגורים – אשר כרוכות בסכנה של ממש לחיי אדם ועשויות להביא לפגיעה בחפים מפשע...
כחלק מהמאבק הנחוש למיגור עבירות הנשק, ניכרת בפסיקה בשנים האחרונות מגמה עקבית להחמרת הענישה בגין עבירות אלה, באופן שיהלום את מידת פגיעתן בערכים המוגנים וימנע את התפשטותן. בית משפט זה עמד לא אחת על הצורך בהטלת עונשי מאסר משמעותיים בגין עבירות אלה, וזאת הן כדי לתת ביטוי עונשי הולם לחומרה היתרה הטמונה בעבירות אלה והן כדי להביא להרתעת היחיד והרבים מפני ביצוען... כחלק ממגמה זו אף נקבע כי בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של מי שהורשע בביצוע עבירות כאמור, עליו לתת מעמד בכורה לשיקולי ההרתעה והאינטרס הציבורי...".
(ע"פ 5684/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 35-36 (20.4.2023)).
בהמשך לכך, ניתן להפנות במישור הענישה הנוהגת לפסקי הדין הבאים (זאת בשינויים המחויבים, אשר יפורטו בסיום סקירת הפסיקה שלהלן):
(-) ע"פ 1509/20 מדינת ישראל נ' נבארי (2.7.2020) – המשיב באותה פרשה הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של נשיאת נשק, וכן בעבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים. זאת בגין כך שהוא נהג ברכב בשעת לילה בעיר לוד כשברשותו תת מקלע מאולתר מסוג קרלו, אשר היה דרוך ובו מחסנית טעונה בכדורים. המשיב ירה שני כדורים באזור מגורים ועזב את המקום. בית המשפט המחוזי קבע מתחם שנע מ-20 עד 50 חודשי מאסר בפועל, והשית על המשיב 27 חודשי מאסר בפועל. בעקבות ערעור המדינה על קולת העונש, בית המשפט העליון פסק כי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם צריך להיות גבוה באופן משמעותי מ-20 חודשי מאסר בפועל (שם, פס' 12), והחמיר את עונשו של המשיב ל-36 חודשי מאסר בפועל.
(-) ע"פ 6702/22 מדינת ישראל נ' הייב (4.4.2023) – המשיב באותו מקרה הורשע בביצוע עבירות של החזקת נשק וירי מנשק חם באזור מגורים. זאת בגין כך שהוא החזיק במחסן השייך לסבתו מקלע מסוג מא"ג ותחמושת מתאימה, וכן בגין כך שבהיותו על גג של בית אחר הוא ירה באוויר באמצעות המא"ג קליעים רבים בירי אוטומטי מעל בתי הכפר המאוכלסים. בית המשפט המחוזי קבע מתחם הנע מ-30 עד 60 חודשי מאסר בפועל, והשית על המשיב 42 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון דחה את ערעור המשיב על חומרת העונש וקיבל את ערעור המדינה על קולתו, באופן שעונש המאסר בפועל הועמד על 50 חודשים.
(-) ת"פ (חי') 33945-10-21 מדינת ישראל נ' אבראהים (4.2.2025) – הנאשם באותו מקרה הורשע בעבירות של החזקת נשק וירי מנשק חם באזור מגורים. זאת בגין כך שהחזיק באקדח עם תחמושת תואמת, עמד על גרם מדרגות חיצוני שצמוד לביתו, וירה באוויר שתי יריות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע מ-24 עד 50 חודשי מאסר בפועל. בנסיבותיו הפרטניות של אותו מקרה, בית המשפט המחוזי ראה לחרוג מהמתחם לקולא משיקולי שיקום, וגזר על הנאשם 9 חודשי עבודות שירות.
בהתייחס לפסקי הדין האמורים אציין כי במקרה שלפניי, לעבירה של ירי באזור מגורים באישום 2, התלוותה עבירה של החזקת נשק (ולא נשיאת נשק שהיא עבירה חמורה יותר). כמו כן מדובר בירי מאקדח, ולא מתת מקלע או מקלע. עם זאת, כאמור לעיל, עבירת הירי בנשק חם באישום 2 כללה לא רק ירי של שני כדורים באוויר לכבוד יום הולדתו של נאשם 1, אלא גם ירייה לכיוון שכונת המגורים פסגת זאב (הגם שלא ממניע לאומני-גזעני). כפי שצוין לעיל, הירי לכיוון שכונת מגורים מהווה נסיבה מחמירה. כזכור, המאשימה טענה ביחס לאישום 2 לבדו למתחם שמתחיל מ-30 חודשים (שנתיים וחצי). בהתחשב בפסיקה אליה הפניתי לעיל, מדובר במתחם אפשרי שאף אינו על הצד המחמיר, בשים לב לכך שהירי בוצע לא רק לאוויר אלא גם לכיוון שכונת המגורים פסגת זאב.
בכל הנוגע לאישום 1 – כזכור הוא עוסק בירי באמצעות תת מקלע קרלו ממרחק של כ-200 מטרים לכיוון חוגגים במסיבה בשכונת פסגת זאב, וזאת באופן מתוכנן, ממניע לאומני-גזעני ולמטרות טרור (שכן הנאשמים סברו שמדובר בחוגגים יהודים). ברי כי הענישה בגין כך צריכה להיות חמורה באופן ממשי ביחס לרמת הענישה אליה הפניתי לעיל בנוגע לאישום 2, שהירי במסגרתו בוצע מאקדח (ולא מתת מקלע), ללא תכנון, ללא מניע לאומני-גזעני וללא מטרות טרור.
ביחס לרמת הענישה הנוהגת, ניתן להפנות לשם השוואה לתפ"ח (חי') 25853-06-21 מדינת ישראל נ' אגבאריה (8.12.2022). האישום הראשון שנדון באותו גזר דין עסק בירי מתוכנן באמצעות אקדח ממרחק של כ-100 מטרים לעבר שוטרים מתוך רכב שעצר בסמוך למתפרעים, וזאת ממניע לאומני-אידיאולוגי ולמטרות טרור. בית המשפט המחוזי בחיפה קבע בגין כך מתחם שנע מ-5 עד 8 שנות מאסר בפועל בהתאם למתחם לו עתרה המאשימה. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין ביחס למתחם האמור בזו הלשון: "ייאמר מיד, האמור במתחם שהוא לטעמנו מקל מאד ביחס לראוי בנסיבות העניין ובשים לב לאופי העבירות שבהן מדובר ולסיכון העצום אשר בו הועמדו חיי השוטרים אך בית-המשפט לא ישים עצמו קטגור יותר מהקטגור, כידוע" (שם, עמ' 17; ההדגשה שהוספה אינה במקור. ההדגשה במקור הושמטה). ודוק, המקרה שנדון בתפ"ח 25853-06-21 אגבאריה הנ"ל, חמור יותר בנסיבותיו ביחס לאישום 1 שלפניי, בין היתר מאחר שהנאשם בתפ"ח 25853-06-21 אגבאריה הנ"ל ירה לעבר השוטרים 10 יריות ממרחק של כ-100 מטרים בסמוך למתפרעים, בעוד שבמקרה שלפניי עסקינן במספר יריות פחוּת ממרחק של כ-200 מטרים שלא במסגרת התפרעות. כמו כן, בתפ"ח 25853-06-21 אגבאריה הנ"ל הנאשם הורשע בין השאר בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה (סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין שדן בחלופה של ניסיון לפגוע, בשילוב עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור), בעוד שבענייננוּ מדובר במעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות (סעיפים 25, 333 ו-335(א)(1) ו-(2) לחוק העונשין, בשילוב עם סעיף 37 לחוק המאבק בטרור). בד בבד, יש לזכור כי נוכח הוראת סעיף 37 לחוק המאבק בטרור, העונש המרבי הקבוע בחוק בגין שתי העבירות הנ"ל הוא זהה – מאסר 25 שנים. כמו כן בשונה מתפ"ח 25853-06-21 אגבאריה הנ"ל, במקרה שלפניי הירי נעשה מתת מקלע (ולא מאקדח) ובצוותא (ולא כפעולה של אדם בודד).
המאשימה טענה ביחס לאישום 1 לבדו למתחם שנע מ-4 עד 8 שנות מאסר בפועל. בנסיבות העניין אני סבורה שמדובר במתחם אפשרי ואף מקל בשים לב לחומרה המשמעותית של האישום הנדון, בין היתר נוכח הסכנה הפוטנציאלית הרבה שהייתה טמונה בירי באמצעות תת מקלע לעבר חוגגים במסיבה, התכנון, המניע הלאומני והגזעני של המעשים, והעובדה שהם בוצעו למטרות טרור.
41. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; בעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; ותוך שנתתי דעתי גם למתחמים להם טענה המאשימה ביחס לכל אחד מהאישומים בנפרד כמפורט לעיל; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 2 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 1-2 יחדיו, נע מ-6 עד 10 שנות מאסר בפועל.
המתחם בגין אישום 9
42. הערכים החברתיים שנפגעו במסגרת אישום 9 (שעיקרו יידוי מטעני צינור במהלך התפרעות) הם שמירה על חייהם, שלמות גופם וביטחונם האישי של אנשי כוחות הביטחון; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
43. בנוגע לנסיבות ביצוע העבירות – בתמצית אציין כי במהלך התפרעות מרובת משתתפים, נאשם 2 יידה לעבר כוחות משטרתיים שני מטעני צינור. לקולא, אציין כדלקמן: (א) אין טענה שהנאשם 2 הביא בעצמו את מטעני הצינור למקום, אלא הוא נטל אותם מאחרים. (ב) אין טענה לפגיעה בגוף או בנפש. לחומרא, ניתן לציין את נסיבות הביצוע הבאות: (א) השלכת שני מטעני הצינור לעבר כוחות המשטרה, נעשתה ממרחק קרוב יחסית של כ-10 מטרים. מעשה זה טומן בחובו נזק פוטנציאלי משמעותי לחיים ולגוף של אנשי המשטרה שעסקו באכיפת החוק. (ב) ההתפרעות הנדונה בה הנאשם 2 נטל חלק פעיל, נשאה חומרה מיוחדת בשים לב לנסיבותיה: כוחות משטרתיים נכנסו למחנה הפליטים שועפט לצורך הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי שביצע שני פיגועים, אשר באחד מהם נרצחה החיילת נועה לזר ז"ל. במהלך כל אותו יום, התקיימה התפרעות של עשרות רעולי פנים שיידו לעבר הכוחות אבנים, זיקוקים, בקת"בים ומטעני צינור ואף בוצע ירי לעבר הכוחות. בתגובה הכוחות עשו שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. (ג) מהחלק הכללי של כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם 2 היה חבר בקבוצות וואטסאפ שונות בהן התקבלו עדכונים על כניסת כוחות הביטחון למחנה הפליטים, לרבות על רקע הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי. בהתחשב בכך, אין לשלול כי השתתפות הנאשם 2 בהתפרעות הנדונה הייתה פרי תכנון והתארגנות באמצעות קבוצות הוואטסאפ הנ"ל. (ד) המניע לביצוע המעשים נגד כוחות הביטחון היה לאומני-אידיאולוגי תוך סכנה לפגיעה חמורה בהם. גם בכך יש משום חומרה מיוחדת.
44. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה הוא מאסר 25 שנים. העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת התפרעות הוא מאסר שנתיים.
מטען צינור הוא סוג של מטען חבלה מאולתר. יידוי מטען צינור שקול לשימוש בנשק חם התקפי, שעלול להוביל להרג ולפציעה ללא הבחנה. בהתאם להלכה הפסוקה, המסוכנות הגלומה בכך היא רבה ומחייבת ענישה מחמירה (השוו לדברים שנאמרו לגבי מטען חבלה: ע"פ 8017/20 מדינת ישראל נ' גריפאת, פס' 7 (22.12.2020)).
כאמור לעיל, חוּמרה נוספת טמונה בכך שמעשיו של הנאשם 2 בוצעו מתוך מניע לאומני-אידיאולוגי, כחלק מהתפרעות המונית על מנת לפגוע בכוחות הביטחון שפעלו לצורך הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי שביצע שני פיגועי טרור קשים. בית המשפט העליון כבר עמד בפסיקתו: "...על חומרתן של עבירות אלימות הנעשות במסגרת התפרעות המונית ובייחוד כשהעבירות נעשות מתוך מניע לאומני...בעבירות אשר בוצעו על רקע לאומני-אידיאולוגי הבכורה מסורה לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד ושיקולי הגנה על שלום הציבור, על פני שיקולי ענישה אחרים ובהם נסיבות אישיות ושיקולי שיקום" (ע"פ 8114/22 מדינת ישראל נ' ראזם, פס' 17 ופס' 24 (30.1.2023)).
מבחינת רמת הענישה הנוהגת: בת"פ (י-ם) 20704-12-22 מדינת ישראל נ' פלוני (18.4.2024) נדון לפניי עניינו של נאשם שכיומיים לפני השתתפותו בהתפרעות, ביקש מאדם אחר צינורות כדי לייצר באמצעותם מטעני צינור (יוער כי באותה פרשה לא הובאו פרטים נוספים כלשהם לגבי ייצור המטענים, מלבד בקשת צינורות מאדם אחר לצורך כך). בחלוף יומיים, הנאשם באותה פרשה השליך מטען צינור אחד לעבר כוחות הביטחון (לא צוין מאיזה מרחק ולכן יש להניח לטובתו שלא היה מדובר במרחק קרוב), וזאת במהלך התפרעות שהחלה בעקבות פעולה של כוחות הביטחון בבית קרוב משפחה של המחבל עודי תמימי בענתא. במהלך ההתפרעות הושלכו על-ידי המתפרעים מספר מטענים, שהתפוצצות אחד מהם גרמה לאחד השוטרים לפגיעה בשמיעתו (לא נטען שם שמדובר בפגיעה צמיתה, ואף לא נטען שהמטען שפגע בשוטר היה זה שהושלך על-ידי הנאשם). בגזר הדין הנ"ל עמדתי על רמת הענישה הנוהגת בגין מעשה טרור של יידוי מטען צינור אחד לעבר כוחות הביטחון, ובנסיבות אותו מקרה קבעתי מתחם עונש הולם שנע מ-40 עד 75 חודשי מאסר בפועל. בשים לב לשיקולי הלימה והרתעה, גזרתי על הנאשם באותה פרשה שהיה נעדר עבר פלילי, עונש של 48 חודשי מאסר בפועל, וכן פיצוי לשוטר שנפגע. אני מפנה לאסמכתאות עליהן עמדתי בגזר דיני הנ"ל, וזאת בתמיכה לקביעת המתחם והעונש. אציין כי ערעור הנאשם באותה פרשה על חומרת העונש שנגזר עליו, נדחה לאחרונה בבית המשפט העליון (ע"פ 4457/24 פלוני נ' מדינת ישראל (30.1.2025)).
במקרה דנן, במסגרת אישום 9 אין טענה שהנאשם 2 היה מעורב בייצור המטענים, ואף אין טענה לגרימת נזק אקטואלי במהלך ההתפרעות. בד בבד, באישום 9 הנ"ל הנאשם 2 השליך שני מטעני הצינור לעבר הכוחות וזאת ממרחק קרוב יחסית של כ-10 מטרים, על הסיכון הרב ביותר הטמון בכך. זאת בשונה מנסיבות המקרה שנדון בת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל, שם היה מדובר בהשלכת מטען צינור אחד ממרחק שאינו קרוב. זאת ועוד; באישום 9 בתיק הנוכחי ההתפרעות בכללותה הייתה חמורה יותר בנסיבותיה ביחס להתפרעות בת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל, שכן ההתפרעות באישום 9 כללה גם ירי לעבר הכוחות. באיזון הכולל, אני סבורה כי בגין חלקו של נאשם 2 באישום 9, יש מקום למתחם גבוה במידה מסוימת מזה שקבעתי בת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל.
45. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 2 מתחם העונש ההולם בגין אישום 9 (בו כאמור נאשם 2 יידה שני מטענים ממרחק קרוב), נע מ-48 עד 84 חודשי מאסר בפועל (קרי- 4 עד 7 שנות מאסר בפועל).
המתחם בגין אישום 14
46. הערכים החברתיים שנפגעו באישום 14 (שעניינו נשיאת נשק וירי באזור מגורים שלא ממניע לאומני) הם שמירה על החיים ושלמות הגוף; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
47. לגבי נסיבות ביצוע העבירות – בקצרה אומר כי במסגרת אישום 14, הנאשם 2 נשא נשק מסוג 16M וירה מספר כדורים באוויר בסמוך לביתם של בני משפחתם עלקם עמם הנאשם 2 מסוכסך. גם לאחר שהורחק מהמקום תוך ניסיון להרגיעו, הנאשם 2 ירה באמצעות הנשק באוויר. לקולא, ניתן לציין כי אין טענה שנגרם נזק אקטואלי. לחומרא, ניתן להצביע על נסיבות הביצוע כדלקמן: (א) הנאשם 2 נשא עליו נשק לא חוקי בטבורה של שכונת מגורים. יתרה מכך, הוא ירה בנשק באוויר בסמוך לבית מגורים. הנזק הפוטנציאלי הטמון בכך הוא רב. (ב) העובדה שהנאשם 2 המשיך לירות באוויר גם לאחר שהורחק מהמקום תוך ניסיון להרגיעו, עלולה להעיד על התנהגות אימפולסיבית ועל קושי בשליטה עצמית, על הסיכון הטמון בכך. (ג) הסיבה שהובילה למעשים המתוארים היא סכסוך של הנאשם 2 עם בני משפחת עלקם. דא עקא, נשיאת נשק שלא כדין תוך ביצוע ירי בקרבת בית מגורים, אינם אמצעי לגיטימי ליישוב סכסוכים בין פרטים. למען שלמות התמונה אעיר כי במסגרת הטיעונים לעונש, הסנגור טען כי הסכסוך עם בני משפחת עלקם אינו רק מול הנאשם 2 אלא מול כל בני משפחתו, וכי מדובר בסכסוך עקוב מדם שהוביל למותם של שניים מאחיו של הנאשם 2. בהתייחס לכך אציין כי הטענות האמורות חורגות מעובדות כתב האישום המתוקן (אמנם, עצם פטירת שני האחים מוזכרת באישום 16. עם זאת, לא נכתב שם כי מותם של שני האחים נבע מסכסוך עם משפחת עלקם). בנסיבות אלה, יש קושי להיזקק לטענות העובדתיות האמורות שהסנגור העלה לראשונה במסגרת טיעוניו לעונש ולא בשלב בירור האשמה. מכל מקום, ראוי לציין כי בעובדותיו של אישום 14 אין עיגון כלשהו להתגרות תכופה בסמוך לפני הירי או לקרבה לסייג של הגנה עצמית, וגם הסנגור לא טען אחרת. המסקנה העולה מכך היא כי הנאשם 2 יכול היה להימנע ממעשיו ובחר לפעול אחרת.
48. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של נשיאת נשק הוא מאסר 10 שנים, והעונש המזערי בגין כך הוא מאסר 30 חודשים. העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים הוא מאסר 5 שנים.
מבחינת רמת הענישה הנוהגת: בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.2022) נפסק כי בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הציבורי על-ידי בגיר – ללא עבירה נוספת של ירי מנשק חם – המתחם במקרה הרגיל אמור לנוע מ-30 עד 42 חודשי מאסר בפועל (לצד עונשים נלווים) וזאת בהעדר נסיבות מיוחדות לקולא או לחומרא. בהמשך לכך פסק כב' השופט שטיין כי: "יהא זה בהחלט סביר אם בית משפט יטיל על נאשם כאמור עונש של 36 חודשי מאסר לריצוי בפועל", והוסיף וציין כי: "תקוותי היא כי אמות מידה אלה תנחנה את הערכאות הדיוניות באופן שיטתי, כך שמדיניות הענישה אשר נקוטה בידינו ביחס לעבירות נשק תיושם כהלכתה ובמלוא עוצמתה" (שם, פס' 16).
נראה כי מתחם העונש ההולם באישום 14 צריך להיות גבוה מהמתחם שנקבע בע"פ 5602/22 פלוני הנ"ל (קרי- גבוה ממתחם שנע מ-30 עד 42 חודשי מאסר בפועל). כך, שכן במקרה הנוכחי הנאשם 2 הורשע לא רק בעבירה של נשיאת נשק במרחב הציבורי, אלא גם בעבירה של ירי מנשק חם. כמו כן, הנשק במקרה דנן היה נשק אוטומטי (16M) בעוד שבע"פ 5602/22 פלוני הנ"ל היה מדובר באקדח חצי אוטומטי (ראו והשוו גם: ע"פ 8322/21 דחלה נ' מדינת ישראל, פס' 20 ואילך (13.4.2022)).
49. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 2 מתחם העונש ההולם בגין אישום 14, נע מ-36 עד 72 חודשי מאסר בפועל (קרי, 3 עד 6 שנות מאסר בפועל).
המתחם בגין אישומים 16 ו-17
50. הערכים החברתיים שנפגעו באישומים 16 ו-17 (שעיקרם עבירות בנשק) הם שמירה על החיים ושלמות הגוף; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
51. אשר לנסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 16, הנאשם 2 החזיק ברשותו במשך כשנה שני אקדחים וכן נשק מסוג קרלו. הנאשם 2 מכר לאחר תמורת 10,000 ₪ את אחד האקדחים שהיה תקוּל, וכן מכר לאחר תמורת 400 ₪ חלקים מהקרלו לאחר שנפל ונשבר. לחומרא, ראוי לציין כי החזקתם של שלושה נשקים שונים בידי הנאשם 2 במהלך תקופה של כשנה תוך סחר בשניים מהם, מלמדת על נגישותו של נאשם 2 לנשקים לא חוקיים. לקולא, אציין כי עבירת הסחר בנשק באישום 16 נגעה לשני נשקים בנסיבות בהן אחד הנשקים היה תקוּל והשני היה שבוּר.
במסגרת אישום 17, הנאשם 2 השיג אקדח לנאשם 4 לפי בקשתו, וזאת מאישה אצלה הנאשם 2 שמר את האקדח. השניים נסעו ביחד למסיבת אירוסין תוך נשיאת האקדח. ודוק, העובדה שהנאשם 4 פנה לנאשם 2 דווקא כדי שישיג לו אקדח, מצביעה על זמינותו של נאשם 2 לנשק. אותה מסקנה מתבקשת גם מכך שהנאשם 2 שמר אקדח אצל אישה שזהותה אינה ידועה.
יוער כי הנזק הפוטנציאלי הטמון בעבירות נושא אישומים 16-17 (החזקה, נשיאה וסחר בנשק) הוא משמעותי נוכח עבירות פליליות וביטחוניות שניתן לבצע באמצעות נשקים לא חוקיים. אשר לטענת הסנגור כי מרשו החזיק בנשקים עקב סכסוך עקוב מדם בין משפחתו ובין משפחת עלקם – טענה זו נדונה בפס' 47(ג) לדבריי לעיל, והדברים שנאמרו שם תקפים גם כאן.
52. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של סחר בנשק הוא מאסר 15 שנים, והעונש המזערי בגינה הוא מאסר 45 חודשים (אישום 16). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של נשיאת נשק הוא מאסר 10 שנים, והעונש המזערי בגינה הוא מאסר 30 חודשים (אישום 17). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של החזקת נשק הוא מאסר 7 שנים, והעונש המזערי בגינה הוא מאסר 21 שנים (שלוש עבירות באישום 16).
מבחינת רמת הענישה הנוהגת לגבי אישום 16 (החזקה בשלושה נשקים, וסחר באקדח תקול ובחלקיו של קרלו שבור) – בע"פ 8045/17 בראנסי נ' מדינת ישראל (16.8.2018), בית המשפט העליון אישר בשעתו מתחם עונש הולם שנע מ-2 עד 4 שנות מאסר בפועל, וזאת בגין עבירות של סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע שנגעו למכירת אקדח אחד (שם, פס' 54-56). דא עקא, פסק הדין האמור ניתן בשנת 2018, טרם תיקון מס' 140 לחוק העונשין שפורסם בדצמבר 2021, במסגרתו נקבע עונש מזערי של 45 חודשים בגין עבירת סחר בנשק. בעקבות התיקון הסטטוטורי האמור שסימן מגמה של החמרה בענישה בגין עבירות נשק, חלה החמרה מתאימה ברמת הענישה גם בהלכה הפסוקה כפי שיודגם להלן.
בע"פ 2880/23 מדינת ישראל נ' עיסא (25.4.2023) בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על המשיב באותה פרשה בגין הרשעתו לפי הודאתו בביצוע בצוותא של עבירת סחר בנשק. בנסיבות אותה פרשה, עבירת הסחר נגעה לנשק אוטומטי מסוג 16M ולמחסנית תואמת ריקה, תמורת 47,000 ₪. המשיב היה צעיר ללא עבר פלילי, ונקבע כי הוא נטל חלק פעיל בעסקת הסחר בנשק שבוצעה לאחר כניסתו לתוקף של תיקון מס' 140 לחוק העונשין. מלכתחילה, בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם שנע מ-30 עד 56 חודשי מאסר בפועל, וגזר על המשיב עונש בתחתית המתחם שקבע - 30 חודשי מאסר בפועל וכן 10 חודשי מאסר על תנאי. דא עקא, בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש, ופסק כי בית המשפט המחוזי הקל בעונשו של המשיב באופן ניכר – הן בגבולות המתחם שאינם הולמים את חומרת המעשים, והן בקביעת עונשו של המשיב בגדרי המתחם (שם, פס' 16). בהקשר זה צוין כי עונש מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים בגין עבירות שקשורות לנשק התקפי, נמצא ברף הנמוך של הענישה הראויה. עוד נפסק בע"פ 2880/23 עיסא הנ"ל, כי אין די בגיל הצעיר ובהעדר העבר הפלילי של המשיב באותה פרשה, כדי להצדיק את קביעת עונשו בקצה התחתון של המתחם; וכי אין בנמצא "טעמים מיוחדים" שהצדיקו סטייה כה משמעותית מהעונש המזערי הקבוע בחוק. בהתחשב בכל אלה, ובשים לב לכך שאין זו מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, בית המשפט העליון גזר על המשיב בע"פ 2880/23 עיסא הנ"ל עונש של 40 חודשי מאסר בפועל (חלף 30 חודשים שגזר בית המשפט המחוזי).
בשונה מע"פ 2880/23 עיסא הנ"ל, במקרה דנן עבירת הסחר אינה נוגעת לנשק אחד, אלא לשני נשקים. בד בבד, ראוי להתחשב בכך שהנאשם 2 ביצע את עבירת הסחר באקדח תקול ובחלקיו של קרלו שבור. הדבר בא לידי ביטוי בשיעור התמורה הכספית ששולמה בעדם (לנאשם 2 שולמה תמורה בסך של 10,400 ₪, ואילו בע"פ 2880/23 עיסא הנ"ל שולמה תמורה בסך של 47,000 ₪). ודוק, לצד עבירת הסחר בנשק, יש להביא בחשבון גם את הרשעתו של נאשם 2 במסגרת אישום 16 בשלוש עבירות של החזקת נשק (זאת בגין שני הנשקים שמאוחר יותר נמכרו, וכן אקדח נוסף שהוחזק על-ידי נאשם 2 בלא שנמכר לאחרים).
לגבי אישום 17 (נשיאת אקדח) – כפי שצוין לעיל, בע"פ 5602/22 מדינת ישראל נ' פלוני (14.9.2022) נפסק כי בגין נשיאה בלתי חוקית של נשק חם במרחב הציבורי על-ידי בגיר – ללא עבירה נוספת של ירי מנשק חם – המתחם במקרה הרגיל אמור לנוע מ-30 עד 42 חודשי מאסר בפועל (לצד עונשים נלווים) וזאת בהעדר נסיבות מיוחדות לקולא או לחומרא. מאחר שבמקרה דנן המאשימה ראתה לעתור למתחם נמוך יותר לגבי אישום 17 (2 עד 4 שנות מאסר בפועל), לא ראיתי להחמיר מעבר לכך בגין האישום האמור.
53. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 2 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 16-17 יחדיו, נע מ-4.5 עד 7.5 שנות מאסר בפועל.
(ד) העונש המתאים בעניינו של נאשם 2
54. לא התבקשתי, ואף לא ראיתי, לחרוג מהמתחמים שנקבעו בעניינו של הנאשם 2 לקולא או לחומרא. משכך, העונש ייגזר בגדרי המתחמים האמורים.
55. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, אציין לקולא כך: (א) הנאשם 2 הודה ולקח אחריות על המעשים וכן חסך זמן שיפוטי. (ב) הנאשם 2 עצור מיום 2.8.2023 וכידוע תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.
לחומרא, אציין כדלקמן: (א) למרות גילו הצעיר יחסית, לנאשם 2 עבר פלילי הכולל 6 הרשעות קודמות, חלקן בעבירות רלוונטיות (כגון יידוי אבן לעבר כלי תחבורה) (ראו: פס' 32 בדבריי לעיל). הנאשם 2 ריצה בעברו מספר עונשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אך הדבר לא הרתיע אותו מלבצע את העבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי. יתר על כן; חלק מהעבירות בהן הנאשם 2 הורשע לפניי, בוצעו כ-3 חודשים בלבד לאחר שחרורו מריצוי עונש מאסר בפועל קודם מאחורי סורג ובריח. (ב) מעבר למסוכנות העולה מהעבר הפלילי, המעשים בגינם הנאשם 2 הורשע בתיק הנוכחי מצביעים על מסוכנות גבוהה מתוכם (ירי לעבר שכונת פסגת זאב, ירי באוויר, וירי לעבר בית מגורים במחנה הפליטים שועפט; יידוי מטעני צינור לעבר כוחות הביטחון ממרחק קרוב יחסית במהלך התפרעות חמורה בנסיבותיה; ביצוע חלק מהמעשים כפעולות טרור ממניע לאומני-אידיאולוגי וממניע גזעני; וכן מעורבות פעילה במגוון עבירות בנשק). בנוסף, כמפורט לעיל, המעשים באישום 14 עלולים להצביע על קושי של הנאשם 2 בשליטה בכעסים. מעבר לאמור, אעיר כי בהתאם לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם 2, במהלך שנת 2023 כלל הנאשמים - ובהם גם הנאשם 2 - שוחחו ביניהם מספר פעמים על האפשרות לבצע פיגוע ירי לעבר כוחות הביטחון הישראליים. למרבה המזל דיבורים אלה לא תורגמו למעשים, ונראה כי מסיבה זו לא יוחסה לנאשמים עבירה בגין כך. עם זאת, יש בכך כדי להמחיש ולחדד את הסיכון הרב שהיה טמון בעובדה שנאשם 2 החזיק בנשקים לא חוקיים, נשא חלק מהם וגם סחר בחלקם. כל אלה מחייבים מתן משקל משמעותי לשיקולי הלימה והרתעה של היחיד והרבים.
למען שלמות הדברים, אציין כי הן הסנגור והן הנאשם 2 טענו לפניי כי הנאשם 2 נגרר אחרי אחרים. קשה לקבל טענה זו. הנאשם 2 הוא הגדול בגילו מבין ארבעת הנאשמים שלפניי (כאמור, גילו בעת ביצוע המעשים היה מעל 21). במסגרת אישומים 1, 2 ו-17, הנשק היה ברשותו של הנאשם 2 והוא איפשר בכך גם לאחרים את ביצוע העבירות. באישומים 14 ו-16 הנאשם 2 פעל לבדו. בהתחשב בכך, טענת הנגררות אינה משכנעת כנסיבה מקלה לעונש.
לבסוף אציין כי הסנגור טען לחלוף זמן מאז ביצוע המעשים על-ידי מרשו. גם לטענה זו אין ליתן משקל ממשי, בשים לב לכך שכתב האישום הוגש זמן לא רב לאחר המעצר, כאשר הדחיות בדיונים התבקשו לא פעם ולא פעמיים על-ידי ההגנה.
56. בשורה התחתונה - לאחר איזון בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי ראוי להעמיד את עונשו של הנאשם 2 בטווח האמצעי של המתחמים שנקבעו בעניינו, תוך חפיפה חלקית ביניהם.
אזכיר כי המאשימה עתרה להטיל על נאשם 2 עונש כולל של 9 שנות מאסר בפועל. ודוק, הצבת עונשו של הנאשם 2 בטווח האמצעי של המתחמים שקבעתי בעניינו לעיל, יכולה הייתה להוביל לעונש חמור יותר מעונש של 9 שנות מאסר בפועל לו עתרה המאשימה (אזכיר כי המתחם שקבעתי בגין אישומים 1-2 מתחיל ב-6 שנות מאסר בפועל; המתחם שקבעתי בגין אישום 9 מתחיל ב-4 שנים; המתחם שקבעתי בגין אישום 14 מתחיל ב-3 שנים; והמתחם שקבעתי בגין אישומים 16-17 מתחיל ב-4.5 שנים. ברי כי הצבת עונשו של נאשם 2 בטווח האמצעי של המתחמים שנקבעו לגביו, הייתה יכולה להוביל לעונש שגבוה מ-9 שנות מאסר בפועל, וזאת אף בהינתן חפיפה חלקית בין המתחמים). עם זאת, משהמאשימה ראתה לעתור בעניינו של נאשם 2 לעונש של 9 שנות מאסר בפועל, לא ראיתי להחמיר מעבר לכך וזהו העונש שיושת עליו לצד מאסרים מותנים שצופים פני עתיד.
למען שלמות התמונה, אציין כי עיינתי בפסיקה שהגיש לעיוני בא כוח הנאשם 2 בנוגע לעונשים פחותים מ-9 שנות מאסר בפועל שהוטלו במקרים אחרים עם ריבוי אישומים. עם זאת, הסנגור לא נתן דעתו לכך שישנם מקרים בהם המדינה ערערה על קולת העונש וערעורה התקבל בבית המשפט העליון כך שהעונש הוחמר. כך למשל, הסנגור הפנה לת"פ 2009-07-21 מדינת ישראל נ' אלהווא (20.7.2022). דא עקא, ערעור המדינה על גזר הדין הנ"ל התקבל בבית המשפט העליון, והעונש הוחמר תוך שצוין כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין במקרה של החמרה בענישה (ע"פ 5633/22 אל דין נ' מדינת ישראל (28.11.2022)). דוגמה נוספת: הסנגור הפנה לת"פ 14373-03-22 מדינת ישראל נ' מחמוד (12.6.2023). ואולם ערעור המדינה על גזר הדין הנ"ל התקבל גם הוא בבית המשפט העליון, והעונש הוחמר תוך שצוין שוב כי אין בכך כדי למצות את הדין (ע"פ 6406/23 מדינת ישראל נ' מחמוד (12.11.2024)). בכל מקרה, אותם מקרים דנו בפחות אישומים בהשוואה למספר האישומים בהם הורשע הנאשם 2 שלפניי, וכמו כן לא היה מדובר בייצור ובהשלכה של מטעני צינור אלא בייצור ובהשלכה של בקת"בים. בנוסף, באותם מקרים לא היה מדובר בביצוע ירי מנשק חם, וזאת בשונה מעניינו של נאשם 2.
סיכומים של דברים; יש לגזור על נאשם 2 עונש של 9 שנות מאסר בפועל. בנוסף, יושתו על נאשם 2 מאסרים מותנים שצופים פני עתיד.
בטרם סיום אוסיף כי מאחר שבמהלך מעצרו של הנאשם 2 בתיק הנוכחי הוא ריצה עונשי מאסר בפועל בגין הרשעות קודמות, הרי לבקשת המאשימה אני רואה לקבוע כי אין לנכות מהעונש שייגזר בתיק הנוכחי, ימי מעצר בהם הנאשם 2 ריצה עונשי מאסר בפועל בגין תיקים אחרים עליהם נשפט.
גזירת דינו של נאשם 3 (בגיר)
(א) תסקיר שירות המבחן בעניין נאשם 3
57. מהתסקיר עולה כי הנאשם 3 הוא רווק כבן 21, שטרם מעצרו התגורר עם משפחתו בענתא. עקב מחלת אביו ועקב מצבה הכלכלי הקשה של משפחתו, הנאשם 3 נאלץ לעזוב את לימודיו בגיל צעיר מאד. הנאשם 3 שיתף את שירות המבחן כי החל לעשות שימוש בחומרים ממכרים מגיל 17.
הנאשם 3 שלל השתייכות לקבוצה אידיאולוגית או דתית כלשהי, ובכך שירות המבחן ראה גורם סיכוי לשיקום. מנגד, בכל הנוגע להתייחסותו של נאשם 3 לעבירות בהן הורשע – שירות המבחן התרשם כי הנאשם 3 צמצם מאחריותו, נטה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים, וכן נטה לעמדה קורבנית. שירות המבחן הוסיף והתרשם מקשייו של הנאשם 3 לבטא אמפתיה ולו חלקית לנפגעים בפועל ולנפגעים פוטנציאליים ממעשיו. כל אלה מהווים לדעת שירות המבחן גורמי סיכון להישנות עבירות. בהמשך לכך, שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון אצל הנאשם 3 להישנות התנהגות אלימה היא גבוהה, ומידת החומרה אם ההתנהגות תישנה, מוערכת גם היא כגבוהה.
שירות המבחן העריך כי אין בכוחה של חלופה שיקומית או עונשית כדי להפחית את הסיכון להישנות עבירות, ומשכך המליץ על עונש מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי לנפגעים.
58. אעיר כי המאשימה לא הגישה ראיות לעונש בעניינו של נאשם 3, בהעדר עבר פלילי. ההגנה אף היא לא הגישה ראיות לעונש מטעמה.
(ב) טיעונים לעונש בעניין נאשם 3
59. המאשימה, שכאמור לפי עמדתה ראוי לקבוע מתחם נפרד בגין כל אישום, טענה כי ביחס לאישום 3 יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע מ-8 עד 10 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 4 – מתחם שנע מ-6 עד 12 חודשי מאסר בפועל. ביחס לאישום 9 – מתחם שנע מ-6 עד 8 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 10 – מתחם שנע מ-5.5 עד 7.5 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 11 – מתחם שנע מ-2 עד 4 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 12 – מתחם שנע מ-4 עד 6 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 13 – מתחם שנע מ-7 עד 9 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי לטובת השוטר א.מ. וביחס לאישום 15 – מתחם שנע מ-6 עד 8 שנות מאסר בפועל. בהתחשב בכך שהנאשם 3 נעדר עבר פלילי; אך גם בהתחשב בהיבטים מעוררי קושי בתסקיר שירות המבחן וכן בהתחשב בחשיבותם של שיקולי ההרתעה; המאשימה עתרה להעמיד את עונשו של נאשם 3 בשליש התחתון של המתחמים אך לא בתחתיתם, כך שייגזרו עליו 15 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה, קנס מרתיע, ופיצוי לשוטר א.מ (בגין המעשים באישום 13).
60. מנגד, הסנגור טען כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד כולל בגין כל שמונת האישומים בהם הורשע הנאשם 3. לגישתו, המתחם בגין כלל העבירות בהן הורשע מרשו נע מ-24 עד 64 חודשי מאסר בפועל. הסנגור הדגיש נסיבות לקולא בנוגע לנאשם 3, וטען כי הגם שאין למקם את עונשו בתחתית המתחם, יש לגזור עליו עונש שלא יעלה על 4 שנות מאסר בפועל.
61. הנאשם 3 בדבריו לפניי הביע צער על מעשיו, טען שנגרר אחרי אחרים, והביע תקווה שיוכל לחזור לחייו ולהתחתן (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 70).
(ג) מתחמי העונש ההולם בעניין נאשם 3
הגדרת האירועים לגבי נאשם 3
62. כזכור, נאשם 3 הורשע בשורה של עבירות במסגרת שמונה אישומים (3, 4, 9, 10, 11, 12, 13, 15). בהתאם לעמדתי כפי שפורטה בפס' 29 לעיל ובשים לב למבחן "הקשר ההדוק", אני בדעה כי אישום 3 מהווה אירוע עצמאי; אישומים 4 ו-11 מהווים אירוע כולל אחד; אישומים 9, 10, 12 ו-13 מהווים אירוע כולל אחד; ואישום 15 מהווה אירוע עצמאי. אנמק.
אישום 3 עניינו בייצור חוזר ונשנה של מטעני צינור במשך פרק זמן של כשנה והחבאתם במסגד. מדובר בייצור מטעני צינור מבעוד מועד לצורך עימותים עתידיים עם כוחות הביטחון (להבדיל מייצור במהלך התפרעות קונקרטית), כאשר מטעני הצינור נועדו לשמש לא רק את נאשם 3 אלא גם אחרים שלא בהכרח פעלו ביחד עמו. בהתחשב במאפיינים אלה, אני סבורה כי טיב המעשים והצורך בהתייחסות נורמטיבית ראויה לגביהם, מצדיקים לראות באישום 3 אירוע נפרד ועצמאי ביחס לאישומים אחרים אליהם אתייחס מיד, שעניינם במעורבות של הנאשם 3 ביידוי בפועל של מטעני צינור במקרים קונקרטיים. אישומים 9, 10, 12 ו-13 עוסקים כולם במקרים ספציפיים במהלך תקופה כוללת של כחצי שנה, בהם הנאשם 3 היה מעורב ביידוי של מטעני צינור לעבר כוחות הביטחון (באחד המקרים הדבר גרם לפגיעות גוף). נוכח הקרבה בין המעשים, אני סבורה כי יש לראות באישומים האמורים אירוע כולל אחד לצורך קביעתו של מתחם עונש הולם, כאשר ברי כי מספר המעשים והנזק האקטואלי שנגרם באחד מהמקרים, יקבלו ביטוי במסגרת קביעתו של המתחם הכולל. אשר לאישומים 4 ו-11 – מדובר באישומים בהם הנאשם 3 נטל חלק פעיל בהתפרעויות תוך יידוי אבנים לעבר כוחות המשטרה. יידוי אבן (המהווה נשק קר) הוא מעשה חמור, אך חומרתו פחוּתה ביחס ליידוי מטען צינור (המהווה נשק חם). משכך אני סבורה כי מוצדק לראות באישומים 4 ו-11 אירוע נפרד ביחס לאישומים 9, 10, 12 ו-13. בכל הנוגע לאישום 15 – עניינו בעבירות של החזקת נשק וירי באזור מגורים לציון אירוע משמח, ושלא על רקע לאומני. בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש לראות באישום 15 אירוע עצמאי.
אדון עתה בקביעת המתחם בגין כל אחד מהאירועים הנ"ל בעניינו של נאשם 3.
המתחם בגין אישום 3
63. הערכים החברתיים שנפגעו באישום 3 (שעיקרו ייצור מטעני צינור) הם הגנה על שלמות החיים והגוף ושמירה על ביטחון הציבור ועל הסדר הציבורי.
64. בנוגע לנסיבות ביצוע העבירות – בתמצית אציין כי במהלך תקופה של כשנה, במספר פעמים שאינו ידוע, הנאשם 3 ביחד עם נאשם 1 ייצרו מטעני צינור שהוחבאו במסגד, וזאת כדי להשליכם על כוחות הביטחון במהלך עימותים בעתיד.
לקולא, אציין כדלקמן: (א) עובדות האישום אמנם מצביעות על חזרתיות ושיטתיות במהלך תקופה של כשנה. עם זאת, לא ברור בכמה מקרים הנאשם 3 נטל חלק ישיר בייצור המטענים, שכן באישום 3 נכתב כי מספר הפעמים אינו ידוע למאשימה. נראה כי לא מדובר בפעם בודדת, שהרי נכתב שהנאשם 3 נכח "בחלק מהפעמים" (להבדיל מ"אחת הפעמים"). מכאן שיש להניח שהנאשם 3 נכח לפחות בשני מקרים בהם הוא ייצר מטעני צינור ביחד עם נאשם 1. (ב) לא ברור מהי הכמות הכוללת של המטענים שהנאשם 3 השתתף בייצורם. לצד זאת, ברור שלא מדובר במטען בודד, שהרי הנאשם 3 הורשע במסגרת האישום הנדון בריבוי עבירות. לאחר בחינת העובדות בהן הודה הנאשם 3, אני סבורה כי הוא ייצר לפחות 3 מטענים באותם שני מקרים בהם הוא נכח ביחד עם נאשם 1. כך, שכן בכתב האישום צוין כי באחת ההזדמנויות בהן שני הנאשמים נכחו יחד, הנאשם 1 הכניס את אבק השריפה אל תוך "המטענים" - בלשון רבים, כך שבאותו מקרה הנאשמים ייצרו לפחות שני מטענים. לכך יש להוסיף לפחות מקרה אחד נוסף שבו הנאשם 3 נכח ביחד עם הנאשם 1 בעת ייצור מטענים (ראו ס"ק א' לעיל), כך שהוא ייצר לפחות עוד מטען צינור אחד. המסקנה העולה מהאופן בו נוסח אישום 3 היא, אפוא, שהנאשם 3 ייצר לפחות 3 מטענים. (ג) מבחינת החלק היחסי בביצוע העבירות – כאמור, מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם 3 נכח רק בחלק מהפעמים בהן פעל הנאשם 1. כמו כן, הנאשם 1 - להבדיל מנאשם 3 - הוא מי שהחביא את המטענים במסגד. מכל אלה עולה שהחלק היחסי של נאשם 3 בביצוע העבירות, פחוּת בהשוואה לחלקו של נאשם 1.
לחומרא, ניתן לציין את נסיבות הביצוע הבאות: (א) מדובר במעשים מתוכננים שנועדו לייצר מבעוד מועד נשק חם – מטעני צינור – כדי לפגוע בכוחות הביטחון. הלכה למעשה, לא מדובר בייצור מטענים עבור הפרת סדר קונקרטית (מעשה חמור כשלעצמו), אלא מדובר ביצירת מלאי מטענים (שלא ברור במדויק גודלו וכמות המטענים בו) שנועד לשמש בעימותים עתידיים כנגד כוחות הביטחון. (ב) עסקינן במעשה טרור, נסיבה מהותית לחומרא. (ג) נאשם 3 ביחד עם נאשם 1, הכניסו לתוך הצינורות זיקוקים, לעיתים אבק שריפה, וכן ברגים ומסמרים שהחמירו את טיב הפגיעה הפוטנציאלית משימוש במטענים. מדובר בנסיבה משמעותית נוספת לחומרא. (ד) באחת ההזדמנויות הנאשם 3 היה מי שהביא מיוזמתו 7 כדורי 16M, ואלה שימשו את נאשם 1 כדי להוציא מהם את אבק השריפה ולהכניס אותו לתוך המטענים. (ה) המטענים שהנאשם 3 היה מעורב פעיל בייצורם, הוחבאו על-ידי נאשם 1 במסגד שאליו הלכו הנאשמים וכן מעורבים אחרים כדי לקחת מטענים כאשר הם רצו לעשות בהם שימוש במהלך עימותים. במילים אחרות: מטעני הצינור שהנאשם 3 היה מעורב בייצורם שימשו לא רק אותו אלא גם אחרים כנגד כוחות הביטחון.
65. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של פעולה בנשק למטרות טרור הוא מאסר 20 שנים. אזכיר כי במסגרת אישום 3, הנאשם 3 הורשע בריבוי עבירות כאמור.
בחינת פסיקתם של בתי המשפט מעלה כי קשה לאתר מקרה דומה שבו ייצור של מטעני צינור לא נעשה לצורך אירוע קונקרטי, אלא בוצע לאורך תקופה מבעוד מועד, תוך יצירת מלאי של מטענים שהוחבאו במסגד, וזאת לצורך עימותים עתידיים עם כוחות הביטחון.
אזכיר כי בפס' 45 לעיל קבעתי כי מתחם העונש ההולם בגין יידוי של שני מטעני צינור במהלך התפרעות אחת חמורה בנסיבותיה וממרחק קרוב יחסית, נע מ-4 עד 7 שנות מאסר בפועל. אישום 3 בו אנו עוסקים כעת, דן כאמור בייצור מטענים. מאחר שנוכח האופן בו מנוסח אישום 3, ההנחה היא שנאשם 3 היה מעורב בלפחות שני מקרים של ייצור מספר כולל של לפחות שלושה מטענים כמוסבר לעיל; ומאחר שאישום 3 לא כולל במסגרתו יידוי מטענים; אני סבורה כי מתחם העונש ההולם לו טענה המאשימה בגין אישום 3 – קרי, 8 עד 10 שנות מאסר בפועל – הוא מחמיר יתר על המידה בנסיבות עניינו של נאשם 3, בשים לב גם לחלקו היחסי הפחוּת ביחס לנאשם 1 כמוסבר לעיל. לצד זאת, יש ליתן משקל ממשי לחומרת הפעולה החוזרת ונשנית של ייצור המטענים מבעוד מועד תוך הכנסת מסמרים וברגים לתוכם, וכן להרשעה בריבוי עבירות (לפחות שלוש) של פעולה בנשק למטרות טרור.
66. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; בעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני בדעה כי בעניינו של נאשם 3 מתחם העונש ההולם בגין אישום 3 לבדו, נע מ-4.5 עד 8 שנות מאסר בפועל.
המתחם בגין אישומים 9, 10, 12, 13
67. הערכים החברתיים שנפגעו בגין אישומים 9, 10, 12 ו-13 (שעיקרם ביידוי בפועל של מטעני צינור לעבר כוחות הביטחון) הם שמירה על ביטחונם האישי ועל גופם וחייהם של אנשי המשטרה וכוחות הביטחון; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
68. אשר לנסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 9, הנאשם 3 יידה מטען צינור אחד לעבר כוחות המשטרה במהלך התפרעות. לקולא, אציין כדלקמן: (א) אין טענה שהנאשם 3 הביא בעצמו את מטען הצינור למקום, אלא הוא נטל אותו מאחרים. (ב) אין טענה לפגיעה אקטואלית בגוף או בנפש. לחומרא, אציין כי המרחק ממנו הנאשם 3 יידה את מטען הצינור לעבר כוחות המשטרה הוא קרוב - 5 מטרים. פוטנציאל הסיכון לחיים ולגוף שהיה טמון במעשה כזה הוא רב. בנוסף, מתקיימות אצל הנאשם 3 אותן נסיבות לחומרא שפורטו בעניינו של נאשם 2 בפס' 43(ב)-(ד) לדבריי לעיל (בקצרה: התפרעות חמורה בנסיבותיה שכללה גם ירי לעבר כוחות המשטרה על רקע הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי; קיומו של מניע לאומני-אידיאולוגי; ואפשרות לתכנון ולהתארגנות באמצעות קבוצות הוואטסאפ).
בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות באישום 10 – בתמצית אציין כי הנאשם 3 הסיע את נאשם 1 למסגד כדי להצטייד במטען צינור שהוחבא שם כמתואר באישום 3 לעיל. בסמוך לאחר מכן, הנאשם 3 הסיע את הנאשם 1 למקום ההתפרעות והמתין ברכבו עד שהנאשם 1 שב לרכב ודיווח כי השליך את המטען לעבר כוחות הביטחון כמתוכנן. לקולא, אציין כדלקמן: (א) היוזמה למעשים הייתה של נאשם 1, כעולה מסעיף 2 לאישום הנדון. כמו כן, הנאשם 3 לא השליך בעצמו את המטען. בהיבטים אלה, חלקו היחסי של נאשם 3 פחוּת ביחס לנאשם 1. (ב) אין טענה שנגרמה פגיעה בחיים או בגוף. לחומרא, אציין כך: (א) המעורבות של הנאשם 3 ביידוי מטען הצינור לעבר כוחות המשטרה הייתה מעורבות פעילה, שכללה את הסעתו של נאשם 1 למסגד כדי שיצטייד במטען צינור, לאחר מכן הסעתו של נאשם 1 למקום ההתפרעות, ואז המתנה לנאשם 1 עד ששב לרכב לאחר יידוי המטען. (ב) מדובר במעשה מתוכנן שבוצע במספר שלבים. הנאשם 3 יכול היה להימנע מהמשך הביצוע בכל שלב ושלב, אך בחר לנהוג אחרת. (ג) המטען שהנאשם 1 השליך לעבר כוחות הביטחון ממרחק של כ-50 מטרים, התפוצץ במרחק של כ-10 מטרים מהם. הדבר ממחיש את הסכנה הפוטנציאלית הרבה שהייתה טמונה במעשים שהנאשם 3 היה שותף להם. (ד) המניע למעשים היה לאומני-אידיאולוגי, באופן המהווה נסיבה מחמירה. (ה) ההתפרעות במהלכה יוּדה המטען, הופנתה כנגד כוחות הביטחון שנכנסו למחנה הפליטים שועפט כדי לבצע מעצר כנגד תושב המחנה. מדובר, אפוא, בהתפרעות שנועדה לפגוע בפעולות שתכליתן השלטת החוק והסדר. הנאשם 3 אמנם לא נטל בעצמו חלק בהתפרעות, אולם כאמור הוא היה שותף פעיל בתכנון ובהוצאה לפועל של יידוי מטען הצינור במהלך אותה התפרעות על-ידי הנאשם 1.
אשר לנסיבות ביצוע העבירות באישום 12 – בקצרה אציין כי הנאשם 3 יידה לעבר כוחות משטרה מטען צינור אותו נטל מידיו של ילד כבן 9-10. לקולא, אציין כך: (א) ככל הנראה יידוי מטען הצינור לא היה פרי תכנון מוקדם. (ב) אין טענה לגרימת נזק אקטואלי לחיים או לגוף. למען שלמות הדברים, אציין כי ספק אם ניתן להשתכנע מטענה לפיה יש לראות כנסיבה לקולא את העובדה שהנאשם 3 עשה מעשה חיובי כשנטל מהילד את מטען הצינור שהחזיק בידיו. זאת בשים לב לבחירתו של הנאשם 3 ליידות בעצמו את אותו מטען לעבר כוחות המשטרה. לחומרא, אציין כך: (א) הנאשם 3 יידה את המטען לעבר כוחות משטרה שיצאו ממחנה הפליטים שועפט, לאחר שעסקו בפעילות של הריסת מבנה לא חוקי. במילים אחרות: יידוי המטען נועד לפגוע במי שעסקו אותה עת באכיפת החוק והסדר. (ב) הנאשם 3 הורחק קודם לכן על-ידי כוחות המשטרה ממקום ההתפרעות. למרות זאת, הנאשם 3 נותר חדור מטרה, ולא פספס הזדמנות לפעול כנגד הכוחות בעת שנתקל בילד שהחזיק בידיו מטען צינור. (ג) בעובדות האישום לא צוין המרחק שממנו נאשם 3 יידה את מטען הצינור. עם זאת, ברור שמדובר במרחק אפקטיבי, שכן המטען התפוצץ בסמוך לכוח המשטרתי. אין צורך להכביר מילים על הסכנה הפוטנציאלית המשמעותית שהייתה כרוכה בכך לחיים ולגוף. (ד) המניע למעשה היה לאומני-אידיאולוגי באופן המהווה נסיבה מחמירה.
אשר לנסיבות ביצוע העבירות באישום 13 – בתמצית אציין כי נאשם 3 שימש כתצפיתן בעת שנאשם 1 יידה מטען צינור לעבר כוחות הביטחון תוך גרימת נזק אקטואלי. לקולא, ניתן להצביע על כך שהנאשם 3 שימש כתצפיתן בעוד הנאשם 1 הביא את מטען הצינור והשליך אותו לעבר הכוחות. בהיבט זה, חלקו היחסי של הנאשם 3 כמבצע בצוותא, היה פחוּת מחלקו היחסי של נאשם 1. לחומרא, אציין כך: (א) העבירה הייתה מתוכננת, לאחר שהנאשמים 1 ו-3 שמעו על כניסתם של כוחות הביטחון מעובר אורח. (ב) המניע היה לאומני-אידיאולוגי באופן המהווה נסיבה מחמירה. (ג) הכוחות היו במשימה של ביצוע מעצר של חשוד בעבירת אלימות במשפחה, כך שגם במקרה זה יידוי המטען נועד לפגוע במי שעסקו אותה עת באכיפת החוק והסדר. (ד) המטען אותו יידה הנאשם 1 בשותפות עם הנאשם 3 ששימש כתצפיתן, נפל והתפוצץ במרחק של כמטר מהכוח המשטרתי. מעשה זה גרם לנזק אקטואלי: כתוצאה מהתפוצצות המטען בסמוך לכוחות, נגרמו למספר שוטרים צפצופים באוזניים. בנוסף, לשוטר א.מ נגרמו שני חתכים עמוקים ומדממים בפיקת ברכו השמאלית שהצריכו טיפול רפואי שכלל תפרים (אותם השוטר סירב לקבל), טיפול אנטיביוטי, ומנוחה של כחודש ימים. רק בדרך נס לא הובילו המעשים לתוצאה חמורה יותר.
אעיר כי ביחס לכל ארבעת האישומים, הסנגור טען כי מדובר במטעני צינור מאולתרים ולא מתוחכמים, באופן שמשליך על פוטנציאל הפגיעה מהם. בעיניי יש קושי לאמץ טענה זו, בשים לב לתכולתם של מטעני הצינור כמפורט באישום 3 שנדון לעיל (לרבות מסמרים וברגים); וכן בשים לב לנזק שנגרם בפועל כעולה מאישום 13 שכאמור רק בדרך נס לא הסתיים בתוצאה קשה יותר.
עוד אעיר כי אין לשלול שהנאשם 3 ידע על ההתפרעויות הנזכרות באישומים 9, 10 ו-12 באמצעות קבוצות הוואטסאפ בהן היה חבר, כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן.
69. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה הוא מאסר 25 שנים (אישומים 9, 10 ו-12). זהו העונש המרבי גם בגין עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא (אישום 13). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של פעולה בנשק למטרות טרור הוא מאסר 20 שנים (אישומים 10 ו-13). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של התפרעות הוא מאסר שנתיים (אישום 9).
בפס' 45 לעיל דנתי בחלקו של נאשם 2 באישום 9, וקבעתי כי מתחם העונש ההולם בגין יידוי של שני מטעני צינור במסגרת התפרעות אחת ממרחק קרוב אך ללא פגיעה אקטואלית, נע מ-4 עד 7 שנות מאסר בפועל. אני מפנה לפסיקה שהוזכרה שם.
הנאשם 3 שבעניינוֹ אנו דנים כעת, היה מעורב בארבעה מקרים נפרדים של יידוי מטען צינור לעבר כוחות הביטחון, אחד בכל פעם: בשני מקרים הוא יידה את המטען בעצמו (מטען אחד ממרחק קרוב של כ-5 מטרים במהלך התפרעות חמורה בנסיבותיה, ומטען שני ממרחק שאינו קרוב אך המטען התפוצץ בסמוך לכוח המשטרתי). בשני המקרים הנותרים, הנאשם 3 לא יידה את המטען בעצמו אך פעל כמבצע בצוותא (במקרה אחד הוא שימש כנהג, ובמקרה השני הוא שימש כתצפיתן, כאשר במקרה השני נגרמה לשוטר פציעה בברכו כתוצאה מהתפוצצות המטען). ברי כי בקביעת המתחם הכולל בגין ארבעת האישומים הנדונים, יש ליתן ביטוי לכמות העבירות, למספר המעשים, לנסיבותיהם, ולחלקו היחסי של הנאשם 3 בביצועם.
70. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 3 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 9, 10, 12 ו-13 יחדיו, נע מ-10 עד 16 שנות מאסר בפועל.
המתחם בגין אישומים 4 ו-11
71. הערכים החברתיים שנפגעו בגין אישומים 4 ו-11 (שעיקרם בהתפרעויות תוך יידוי אבנים לעבר כוחות המשטרה) הם שמירה על שלמות החיים והגוף; וכן הגנה על הסדר הציבורי ועל שלטון החוק.
72. לגבי נסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 4, הנאשם 3 השליך אבן לעבר כוחות משטרה במהלך התפרעות. לקולא, אציין כדלקמן: (א) אין טענה לגרימת נזק אקטואלי. (ב) במסגרת הסדר הטיעון, הנאשם 3 לא הורשע בעבירה בגין עצם יידוי האבן. בד בבד, אציין כי המעשה של יידוי האבן לעבר השוטרים, נכלל במסגרת עובדותיו של אישום 4 כך שהוא מהווה חלק מנסיבות ביצוע עבירת ההתפרעות בה הורשע הנאשם. (ג) אישום 4 לא מציין את המרחק שממנו הנאשם 3 יידה את האבן לעבר כוחות המשטרה, באופן שיש להניח לטובתו כי לא היה מדובר במרחק קרוב. לחומרא, אציין במישור נסיבות הביצוע כך: (א) הנאשם 3 הצטרף להתפרעות לאחר ששמע את קולותיה מביתו. מכאן שלא מדובר במי שנקלע להתפרעות בדרך מקרה. (ב) עסקינן בהתפרעות שהתרחשה יום לאחר הפיגוע שביצע המחבל עודי תמימי, כאשר השתתפו בה עשרות צעירים. (ג) גודל האבן שהנאשם 3 השליך לעבר השוטרים היה כגודל כף יד, על הסיכון הפוטנציאלי הממשי הכרוך בכך, וזאת גם אם אניח לטובת הנאשם כי היידוי לא בוצע ממרחק קרוב.
אשר לנסיבות ביצוע העבירות באישום 11 – בתמצית אציין כי נאשם 3 יידה מספר אבנים לעבר רכבי משטרה שהיו בנסיעה, והורשע בין היתר בעבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה. לקולא, יוער כי אישום 11 לא מציין את מספר האבנים שהנאשם 3 יידה לעבר רכבי המשטרה, כך שההנחה לטובתו היא שמדובר בשתי אבנים. לחומרא, אציין כך: (א) האבנים היו בגודל כף יד. הסיכון הפוטנציאלי הכרוך ביידוי אבנים בגודל הנ"ל לעבר רכבי משטרה במצב נסיעה הוא ממשי, וזאת גם בהינתן שהיידוי נעשה ממרחק של כ-20 עד 50 מטרים כמפורט באישום. (ב) הנאשם 3 היה רעול פנים באופן שיכול ללמד על התארגנות מראש ועל תכנון (אין לשלול שהתכנון התאפשר באמצעות קבוצות הוואטסאפ שהנאשם 3 היה חבר בהן, ובמסגרתן נשלחו הודעות להגיע לעימותים כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן). (ג) כוחות המשטרה היו אותה עת במשימה לאיתור אמצעי לחימה בלתי חוקיים. מעשיו של נאשם 3 נועדו, אפוא, לפגוע בפעולות שתכליתן הגנה על בטחון הציבור תוך השלטת חוק וסדר. (ד) נאשם 3 הורשע מכוח דיני שותפות גם בעבירה של חבלה במזיד לרכב בגין כך שנאשם 1 גרם לאחד מרכבי המשטרה נזקי פח, וזאת במהלך ההתפרעות נושא אישום 11.
73. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה הוא מאסר 10 שנים (אישום 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות הוא מאסר 5 שנים (אישום 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של חבלה במזיד ברכב הוא מאסר 5 שנים (אישום 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירת התפרעות הוא מאסר שנתיים (אישומים 4 ו-11).
בית המשפט העליון עמד בפסיקתו על החומרה הטמונה בעבירות ההתפרעות. נפסק כי עבירות אלה יוצרות סכנה מוחשית לכוחות הביטחון ולאזרחים, זורות אימה בקרב הציבור ומערערות את יסודות שלטון החוק. בהתאם לכך נקבע כי: "...יש לפעול כלפיהן ביד קשה ובענישה מרתיעה אשר תרסן התפרעויות העלולות לסחוף המון רב ולצאת מגדר שליטה..." (ע"פ 6106/23 עמרני נ' מדינת ישראל, פס' 10 (15.5.2024)). בית המשפט העליון הוסיף ופסק כי "...השימוש באמצעים 'פרימיטיביים' כביכול, בהם...אבנים, אינו מפחית מעוצמת הנזק הממשי הגדול הטמון בשימוש בהם, ואין בכך כדי להקהות את חומרתם הרבה" (ע"פ 5049/23 מדינת ישראל נ' אבו נאב, פס' 32 (4.1.2024)).
74. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 3 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 4 ו-11 יחדיו, נע מ-1.5 עד 4 שנות מאסר בפועל.
המתחם בגין אישום 15
75. הערכים החברתיים שנפגעו באישום 15 (שעניינו החזקת נשק, עסקה אחרת בנשק, וירי באזור מגורים שלא ממניע לאומני) הם שמירה על החיים ושלמות הגוף; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
76. אשר לנסיבות ביצוע העבירות – בתמצית אציין כי הנאשם 3 החזיק באקדח וירה בו באוויר. לקולא, אציין כדלקמן: (א) מדובר באקדח ולא בנשק אוטומטי. (ב) לנאשם 3 לא הייתה גישה ישירה לאקדח, וכדי להשיגו הוא ביקש זאת מאחר (נאשם 1). בסיום הירי נאשם 3 השיב את האקדח לנאשם 1 כך שהאקדח לא נותר ברשותו. מדובר בעסקה אחרת בנשק, אך זאת לפרק זמן קצר וללא תשלום. (ג) הירי בוצע באוויר שלא ממניע לאומני-אידיאולוגי, אלא לכבוד סיום הבגרויות של אחות הנאשם. (ד) אין טענה לנזק אקטואלי. לחומרא, אציין כך: (א) התכנון והיוזמה לביצוע העבירות היו של הנאשם 3. (ב) הנזק הפוטנציאלי לחיים ולגוף היה משמעותי, שכן הנאשם 3 ירה ארבעה כדורים באוויר בסמוך למקום מגוריו.
77. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין העבירה של עסקה אחרת בנשק הוא מאסר 15 שנים, והעונש המזערי בגין כך הוא מאסר 45 חודשים (בדומה לעבירת הסחר בנשק). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין העבירה של החזקת נשק הוא מאסר 7 שנים, והעונש המזערי בגין כך הוא מאסר 21 חודשים. העונש המרבי הקבוע בחוק בגין העבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים הוא מאסר 5 שנים.
מבחינת רמת הענישה המקובלת – אני מפנה לאסמכתאות מהפסיקה אליהן הפניתי בפס' 40 ובפס' 52 לעיל. ביחס לעבירה הספציפית של עסקה אחרת בנשק בה הורשע נאשם 3, ראוי לציין כי ברגיל חומרת הענישה הנוהגת בגינה נמוכה בהשוואה לעבירה של סחר בנשק, במיוחד בנסיבות בהן מסירת ההחזקה בנשק נעשתה ללא תמורה כספית ולפרק זמן קצר כמתואר באישום 15.
78. בטרם סיום פרק זה, לא אוכל שלא להעיר כי מתעוררת תהייה ביחס לעמדתה העונשית של המאשימה, שטענה בעניינו של נאשם 3 למתחם עונש הולם שנע מ-6 עד 8 שנות מאסר בפועל בגין אישום 15 (שכאמור כלל ירי באוויר מאקדח וזאת שלא ממניע לאומני-גזעני ושלא למטרות טרור), ואילו בעניינו של נאשם 2 ראתה לעתור למתחם נמוך יותר של 4 עד 8 שנות מאסר בפועל בגין אישום 1 (שכזכור עסק בירי מתת מקלע לעבר חוגגים יהודים במסיבה בפסגת זאב וזאת ממניע לאומני-גזעני ולמטרות טרור). הגם שמספר העבירות בכל אישום אינו זהה, ברי בעיניי כי אישום 1 חמור בהשוואה לאישום 15, לרבות מבחינת טיב העבירות, המניע למעשים, כיווּן הירי וסוג הנשק. משכך, אני סבורה כי המתחם בגין אישום 15 צריך להיות מקל ביחס למתחם בגין אישום 1 אילו עמד לבדו, ובוודאי שלא מחמיר ביחס אליו כנטען על-ידי המאשימה.
אציין כי יכולה להתעורר תהייה נוספת ביחס לעמדתה העונשית של המאשימה: בעניינו של נאשם 3 המאשימה טענה למתחם עונש הולם שנע מ-6 עד 8 שנות מאסר בפועל וזאת בגין אישום 15 בו אנו דנים כעת. לעומת זאת, המאשימה ראתה לטעון בעניינו של נאשם 2 למתחם נמוך באופן משמעותי שנע מ-30 עד 40 חודשי מאסר בפועל וזאת בגין אישום 2. שני האישומים האמורים (אישום 15 ואישום 2) כוללים עבירות של ירי מנשק חם והחזקת נשק. אמנם, באישום 15 ישנה הרשעה בעבירה נוספת של עסקה אחרת בנשק, אשר אינה נכללת באישום 2. עם זאת, לגישתי נסיבות הירי באישום 2 חמורות יותר ביחס לנסיבות הירי באישום 15. כך, שכן בעוד שבאישום 15 מדובר בירי באוויר לאות שמחה, הרי באישום 2 בנוסף לירי באוויר לאות שמחה, הנאשם 2 ביצע גם ירי לכיוון שכונת המגורים פסגת זאב. בעיניי מדובר בנסיבה ממשית לחומרא אף שבנסיבות אישום 2 הירי לכיוון שכונת פסגת זאב לא נעשה ממניע לאומני. לפיכך, גם אם המתחם בגין אישום 15 (בו נכללת העבירה של עסקה אחרת בנשק) צריך להיות חמור יותר ביחס למתחם בגין אישום 2 אילו היה עומד לבדו (במסגרתו אין עבירה כאמור), הרי שבניגוד למאשימה אני סבורה כי הפער בין שני המתחמים לא צריך להיות דרמטי בשים לב לחומרה שהייתה גלומה כאמור בירי לכיוון שכונת פסגת זאב באישום 2.
79. בשורה התחתונה - בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 3 מתחם העונש ההולם בגין אישום 15, נע מ-3.5 עד 7 שנות מאסר בפועל.
למען שלמות התמונה, ובהתאמה לדבריי בפס' 78 לעיל לגבי היחס בין אישום 15 לאישום 1 ובין אישום 15 לאישום 2, אעיר כי המתחם הנ"ל שקבעתי בגין אישום 15 (3.5 עד 7 שנות מאסר בפועל) הוא נמוך ביחס למתחם הכולל אותו קבעתי ביחס לאישומים 1-2 יחדיו (6 עד 10 שנות מאסר בפועל - פס' 41 לעיל).
(ה) העונש המתאים בעניינו של נאשם 3
80. לא התבקשתי, ואף לא מצאתי, לחרוג מהמתחמים שנקבעו בעניינו של הנאשם 3 לקולא או לחומרא. העונש ייגזר, אפוא, בגדרי המתחמים שנקבעו.
81. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, אציין לקולא כדלקמן: (א) הנאשם 3 הודה ונטל לפניי אחריות על מעשיו ובכך חסך את הצורך בניהול הוכחות. כמו כן, בדבריו לפניי הנאשם 3 הביע צער על מעשיו. (ב) הנאשם 3 הוא צעיר נעדר עבר פלילי. (ג) מהתסקיר עולה כי מצבה הכלכלי של משפחת הנאשם 3 קשה. יש להניח כי ריצוי עונש מאסר ממושך לא יהיה קל עבורם בשים לב לכך שנאשם 3 סייע בפרנסת המשפחה. (ד) הנאשם 3 עצור מיום 16.8.2023 כאשר תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.
לחומרא, ניתן להצביע על הנתונים הבאים: (א) תסקיר שירות המבחן מצביע על צמצום אחריות והעדר אמפתיה כלשהי של הנאשם 3 כלפי נפגעים אקטואליים או פוטנציאליים. כמו כן, שירות המבחן העריך רמת סיכון גבוהה בעתיד להישנות התנהגות אלימה ברמת חומרה גבוהה. (ב) המעשים בגינם הנאשם 3 הורשע בתיק הנוכחי מצביעים על מסוכנות גבוהה מתוכם (ייצור מטעני צינור למטרות טרור כדי שישמשו את הנאשם 3 ואת אחרים כנגד כוחות הביטחון; מעורבות פעילה של הנאשם 3 במספר מקרים של יידוי בפועל של מטעני צינור לעבר כוחות הביטחון ממניע לאומני-אידיאולוגי; נטילת חלק פעיל בהתפרעויות תוך יידוי אבנים; וכן החזקת נשק וירי באזור מגורים). בנוסף, אזכיר כי בהתאם לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם 3, במהלך שנת 2023 כלל הנאשמים - ובהם גם הנאשם 3 - שוחחו ביניהם מספר פעמים על האפשרות לבצע פיגוע ירי לעבר כוחות הביטחון הישראליים. למרבה המזל דיבורים אלה לא הבשילו למעשים, ולכן לא יוחסה לנאשמים עבירה בגין כך. עם זאת, יש בכך כדי להמחיש ולחדד את הסיכון המשמעותי שעלול להיות טמון ביכולתו של הנאשם 3 להשיג נשק ולהחזיק בו כאשר הוא מעוניין בכך, כפי שאירע למשל באישום 15 שנדון לעיל.
למען שלמות התמונה, אציין כי הן הסנגור והן הנאשם 3 טענו לפניי כי הוא נגרר אחרי אחרים. קשה לאמץ טענה זו. אמת, באישומים שמשותפים לנאשם 3 ולנאשם 1, חלקו היחסי של הנאשם 3 פחוּת ביחס לזה של חברו. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שנאשם 3 נטל בעצמו חלק פעיל במעשים, וישנם היבטים בהם הנאשם 3 תרם תרומה מיוזמתו. כך למשל, באישום 3 הוא הביא עמו כדורי 16M כדי שנאשם 1 יוכל לעשות שימוש באבק השרפה שלהם לצורך הכנת מטעני הצינור. זאת ועוד; בחלק מהאישומים הנאשם 3 פעל באופן עצמאי (ראו למשל אישום 4 ואישום 12). בנוסף, באישום 15 התכנון והיוזמה לביצוע העבירות היו של נאשם 3. בהתחשב בכל אלה, טענת הנגררות אינה יכולה להתקבל כנסיבה מקלה לעונש.
82. לאחר איזון בין מכלול השיקולים, אני סבורה כי ראוי להעמיד את עונשו של הנאשם 3 בטווח הרבע התחתון של המתחמים שנקבעו בעניינו, תוך חפיפה חלקית בין המתחמים.
אלא שבכך לא תמה המלאכה. יש מקום להתייחס בעניינו של נאשם 3 גם לעקרון אחידות הענישה, וזאת בראי העונש שהטלתי לעיל על נאשם 2:
המאשימה סברה כי יש להטיל על נאשם 3 עונש כולל שיהיה חמור משמעותית ביחס לעונשו של נאשם 2 (כזכור, המאשימה עתרה להטיל על הנאשם 2 עונש של 9 שנות מאסר בפועל, ועל נאשם 3 - עונש של 15 שנות מאסר בפועל, קרי- המאשימה טענה לפער עונשי של 6 שנות מאסר בפועל בין שני הנאשמים). בא כוח הנאשם 3 טען כנגד עמדה זו.
בחנתי את עמדתה האמורה של המאשימה, ובאתי למסקנה שיש לאמצה באופן חלקי בלבד. אמת, נאשם 3 הורשע במספר גדול יותר של אישומים ביחס לנאשם 2 (8 מול 6 אישומים). כמו כן, נאשם 3 הורשע במספר גדול יותר של עבירות לפי חוק המאבק בטרור ביחס לנאשם 2. עם זאת, נאשם 2 היה מעורב דומיננטי באישום 1 שנשא עמו חומרה של ממש, בעוד נאשם 3 לא היה שותף לאישום זה. כמו כן, נאשם 2 הורשע במספר גדול יותר של עבירות ירי ונשק בהשוואה לנאשם 3 (ויוזכר כי בעבירות נשק נקבעו עונשי מינימום סטטוטוריים). אוסיף כי ביחס לאישום 3 שבו הורשע הנאשם 3, סברתי כי המתחם לו טענה המאשימה היה מחמיר יתר על המידה בנסיבות העניין, וזאת מטעמים עליהם עמדתי בפס' 65 לעיל. עוד סברתי כי ביחס לאישומים מסוימים, המאשימה טענה בעניינו של נאשם 3 למתחמים גבוהים באופן ממשי מאלה להם טענה בעניינו של נאשם 2, בלא שמצאתי הצדקה משכנעת דיה להיקף הפער האמור (ראו הפירוט בפס' 78 לדבריי לעיל). לצרכי השוואה בלבד, סכימה של הרף התחתון ("הרצפה") של כל המתחמים שקבעתי לעיל לגבי נאשם 2, מול סכימת הרף התחתון ("הרצפה") של כל המתחמים שקבעתי לעיל לגבי נאשם 3, מעלה כי הגם שישנו פער לחובת נאשם 3, אין מדובר בפער דרמטי בהיקפו (ויודגש כי הדברים נאמרים לצרכי השוואה בלבד, ואין בהם כדי להוות מתווה לגזירת הדין נוכח אפשרות לחפיפה במידה כזו או אחרת בין המתחמים בעניינו של כל נאשם). עוד ראוי להזכיר כי לחובתו של הנאשם 2 עבר פלילי עם 6 הרשעות קודמות (מקצתן בעבירות רלוונטיות), בעוד הנאשם 3 נעדר עבר פלילי. בין היתר על רקע זה, קבעתי כי ראוי שעונשו של נאשם 2 יהיה בטווח האמצעי של המתחמים שנקבעו בעניינו, בעוד שלגבי נאשם 3 קבעתי כי ראוי שעונשו יהיה בטווח הרבע התחתון של המתחמים בנוגע אליו.
83. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי בראי עקרון אחידות הענישה לצד עקרון ההלימה ויתר השיקולים שפורטו, יש מקום להשית על נאשם 3 עונש חמור מזה שהוטל על נאשם 2 (עליו גזרתי 9 שנות מאסר בפועל), אולם ראוי שהפער העונשי בין השניים יהיה מתוּן בהיקפו באופן ממשי ביחס לעמדת המאשימה.
התוצאה הנגזרת מכל אלה היא כי יש להטיל על נאשם 3 עונש של 10 שנות מאסר בפועל, וכן מאסרים מותנים שצופים פני עתיד.
בהמשך לכך, אני רואה להדגיש כי אילו הנאשם 3 היה עומד לדין לבדו ועונשו היה נגזר במנותק מעניינם של יתר הנאשמים בתיק הנוכחי, היה מקום להשית עליו עונש חמור יותר מ-10 שנות מאסר בפועל, וזאת אף בהינתן חפיפה חלקית בין המתחמים שנקבעו לגביו. כך, שהרי המתחם בעניינוֹ של נאשם 3 בגין אישומים 9, 10, 12 ו-13 יחדיו, מתחיל מ-10 שנות מאסר בפועל, כאשר לכך אמורים להצטרף המתחמים הנוספים שנקבעו בנוגע אליו. זאת ועוד; אילו היה נגזר על נאשם 2 עונש חמור יותר מ-9 שנות מאסר בפועל (הוא העונש לו ראתה לעתור המאשימה - ראו דבריי בפס' 56 לעיל), היה מקום להחמיר בהתאמה גם בעונשו של הנאשם 3. עם זאת, משהמאשימה עתרה לעונש של 9 שנות מאסר בפועל לגבי נאשם 2, וזהו העונש שנגזר עליו שכן לא ראיתי להחמיר מעבר לעמדת המאשימה; ומשבאתי למסקנה כי במכלול הנתונים הפער העונשי בין נאשם 2 לנאשם 3 צריך להיות מתון בהיקפו באופן ממשי ביחס לעמדת המאשימה; התוצאה המתבקשת בעניינו של נאשם 3 הוא עונש של 10 שנות מאסר בפועל.
84. על מנת שלא להחסיר, אציין כי עיינתי בפסיקה שהגיש לעיוני בא-כוח הנאשם 3 לגבי עונשים שהוטלו במקרים אחרים עם ריבוי אישומים. אציין למשל את ע"פ 6406/23 מדינת ישראל נ' חג' מחמוד (12.11.2024) שהוזכר לעיל. העונשים הכוללים שבית המשפט העליון גזר באותו עניין היו נמוכים מ-10 שנות מאסר בפועל (כך למשל, על המשיב ג'אברי באותה פרשה נגזרו 6 שנות מאסר בפועל). עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי הוא לא ממצה את הדין כערכאת ערעור, וכי העונשים להם עתרה המדינה באותה פרשה (9 שנות מאסר בפועל בעניינו של המשיב ג'אברי) קרובים יותר לעונשים ההולמים את המעשים (שם, תחילת פס' 19). מעבר לכך, בעניינו של המשיב ג'אברי בפרשה הנ"ל, היה מדובר בהרשעה בגין 5 אישומים (באחד האישומים ג'אברי היה קטין), וזאת בשונה מנאשם 3 לפניי שהורשע בגין 8 אישומים (בכולם היה בגיר). בנוסף, ולא פחות חשוב - באותה פרשה לא היה מדובר בייצור ובהשלכה של מטעני צינור, אלא בייצור ובהשלכה של בקת"בים. זאת ועוד; לא נגרמה שם פגיעת גוף, לא בוצע ירי מנשק חם, ולא בוצעו עבירות בנשק – כל זאת בשונה מעניינוֹ של נאשם 3 במקרה דנן.
85. אשר לבקשת המאשימה לחייב את נאשם 3 בפיצוי לטובת השוטר מ.א - אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה זו. כפי שעולה מעובדות אישום 13 בהן הודה נאשם 3, בעקבות התפוצצות מטען הצינור שהנאשם 3 היה מעורב ביידויו כמבצע בצוותא, לשוטר א.מ נגרמו שני חתכים עמוקים ומדממים בפיקת ברכו השמאלית שהצריכו טיפול רפואי. גם אם השוטר סירב שיתפרו את החתכים שנגרמו לו, הרי לפי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם 3, השוטר נזקק לטיפול אנטיביוטי ולמנוחה של כחודש ימים. בנסיבות אלה, אראה לחייב את נאשם 3 בפיצוי לטובת השוטר א.מ בסך כולל של 4,000 ₪.
גזירת דינו של נאשם 4 (בגיר)
(א) תסקיר שירות המבחן בעניין נאשם 4
86. מהתסקיר עולה כי נאשם 4 הוא רווק כבן 22, בעל עבר פלילי אליו אתייחס בהמשך. טרם מעצרו, הנאשם 4 התגורר בבית הוריו בענאתה. הוא נשר מהלימודים כדי לסייע בפרנסת המשפחה שמצבה הכלכלי מורכב, בין היתר מאחר שאבי המשפחה היה מעורב בעבריינות בתחום הרכוש והסמים וריצה עונשי מאסר בגין כך. לטענת הנאשם 4, הוא בעל חוב של עשרות אלפי ₪ על רקע צרכי המשפחה. הנאשם 4 הוסיף וסיפר לשירות המבחן כי עד למעצרו נהג לעשות שימוש בקנביס.
הנאשם 4 ביטא רצון לקיום אורח חיים נורמטיבי, ושירות המבחן ראה בכך גורם סיכוי לשיקום. מנגד, בכל הנוגע לעבירות בהן הורשע – שירות המבחן התרשם מנטייה של הנאשם 4 לתאר את המעשים באופן מצמצם וקורבני. כמו כן, שירות המבחן זיהה כמוקדי סיכון לעבריינות את השימוש האינטנסיבי בסמים; העדר הכרה בחומרת המעשים בגינם הורשע; וכן העדרן של דמויות סמכות מכוונות בחייו.
נוכח המתואר, וכן בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע והסכנה הממשית שבהן לחיי אדם, שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה בעניינו.
(ב) ראיות לעונש בעניין נאשם 4
87. המאשימה הגישה את גיליון הרישום הפלילי של נאשם 4, ממנו עולה כי לחובתו הרשעה קודמת מיולי 2024 וזאת בגין עבירות רכוש ותעבורה שבוצעו מספר חודשים טרם מעצרו בתיק הנוכחי. בשל אותה הרשעה קודמת, נגזרו עליו מספר חודשי מאסר בפועל בעודו עצור בהליך הנוכחי.
88. מטעם ההגנה דיבר אביו של נאשם 4, שטען כי לא חינך את ילדיו לפעול נגד כוחות הביטחון, וכי בנו נגרר אחרי אחרים. האב פירט כי מצבו הבריאותי קשה עקב מחלת הסרטן בה חלה והטיפולים אותם הוא מקבל (כאמור לעיל, ביום 4.3.2025 הוגש לעיוני תיעוד רפואי תואם). האב הוסיף וציין כי נוכח המעצר של הנאשם 4, ונוכח העובדה שבן נוסף מרצה כיום עונש מאסר בפועל, אין מי שיסיע אותו ברכב לטיפולים. הוא ביקש את התחשבות בית המשפט בכך (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 72).
(ג) טיעונים לעונש בעניין נאשם 4
89. המאשימה, שכזכור סבורה כי יש לקבוע מתחם נפרד בגין כל אישום, טענה כי ביחס לאישום 9 יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע מ-5.75 עד 7.75 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 17 – מתחם שנע מ-1 עד 2 שנות מאסר בפועל. וביחס לאישום 18 – מתחם שנע מ-40 עד 70 חודשי מאסר בפועל. נוכח עברו הפלילי של נאשם 4 וחשיבות שיקולי ההרתעה, המאשימה עתרה למקם את עונשו במחצית המתחמים להם עתרה. לאחר חפיפה מסוימת בין המתחמים, המאשימה עתרה להטיל על נאשם 4 עונש של 7 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה וקנס מרתיע. בנוסף, המאשימה ביקשה לקבוע כי עונש המאסר בפועל בתיק זה, יוטל במצטבר לעונש שהוטל על נאשם 4 בתיק הקודם.
90. מנגד, הסנגור טען כי חלקו של נאשם 4 בפרשה בכללותה פחוּת בהשוואה לחלקם של הנאשמים האחרים. הסנגור הוסיף וטען כי יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד כולל בנוגע לשלושת האישומים בהם הורשע נאשם 4. לגישת הסנגור, המתחם בגין כלל העבירות בהן הורשע מרשו נע מ-24 עד 32 חודשי מאסר בפועל. הסנגור הוסיף וטען באופן חלופי כי ביחס לאישום 9 יש לקבוע מתחם שנע מ-1 עד 2 שנות מאסר בפועל. ביחס לאישום 17 – מתחם שנע מ-1 עד 1.5 שנות מאסר בפועל. וביחס לאישום 18 – מתחם שנע מ-15 עד 20 חודשי מאסר בפועל. הסנגור הדגיש נסיבות לקולא בנוגע לנאשם 4, וטען כי יש לגזור עליו עונש של 24 חודשי מאסר בפועל.
91. הנאשם 4 בדבריו לפניי הביע חרטה על מעשיו ועל כך שהקשיב לאחרים. הוא הוסיף כי בלעדיו אין מי שיסיע את אביו החולה לטיפולים בבית החולים, וביקש את רחמי בית המשפט (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 70).
(ד) מתחמי העונש ההולם בעניין נאשם 4
הגדרת האירועים לגבי נאשם 4
92. כזכור, נאשם 4 הורשע בשורה של עבירות במסגרת שלושה אישומים (9, 17, 18). בהתאם לעמדתי כפי שפורטה בפס' 29 לעיל ועל יסוד מבחן "הקשר ההדוק", אני סבורה כי אישום 9 מהווה אירוע עצמאי; ואישומים 17-18 מהווים אירוע כולל אחד. אפרט.
אישום 9 עוסק ביידוי של מטען צינור לעבר כוחות משטרה במהלך התפרעות. מדובר במעשים שבוצעו ממניע לאומני-אידיאולוגי ולמטרת טרור, וזאת בשונה מאישומים 17-18. לפיכך, אני סבורה כי אישום 9 מהווה אירוע נפרד במישור קביעת המתחם. בכל הנוגע לאישומים 17-18 – אישום 17 עוסק בעבירה של סיוע לנשיאת נשק. אישום 18 עוסק בעבירות של נשיאת נשק וירי בו. בשני האישומים לא יוחסו לנאשם 4 עבירות טרור או מניע לאומני. אציין כי הירי באזור מגורים באישום 18, לא הופנה כלפי נפגעים פוטנציאליים מסוימים (שאז הייתי רואה לקבוע אירוע נפרד בגין כך), אלא עסקינן בירי באוויר לאוֹת שמחה. בנסיבות אלה, אני סבורה כי בין אישומים 17 ו-18 מתקיימת זיקה הדוקה, באופן שניתן לראותם כמסכת עבריינית אחת. משכך, אקבע לגבי שני האישומים האמורים מתחם עונש הולם כולל אחד.
להלן אדון בקביעת המתחם בגין כל אחד מהאירועים האמורים בעניינו של נאשם 4.
המתחם בגין אישום 9
93. הערכים החברתיים שנפגעו באישום 9 (שעיקרו יידוי מטען צינור במהלך התפרעות) הם שמירה על ביטחונם האישי ועל גופם וחייהם של כוחות הביטחון; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל אכיפת החוק.
94. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירות – בתמצית אציין כי במהלך התפרעות רבת משתתפים, נאשם 4 יידה לעבר כוחות המשטרה מטען צינור. לקולא, אציין כדלקמן: (א) אין טענה שהנאשם 4 הביא בעצמו את מטען הצינור למקום, אלא הוא נטל אותו מאחרים. (ב) אין טענה לפגיעה אקטואלית בגוף או בנפש. (ג) בשונה מנאשמים 2-3 שבאותו מקרה יידו מטעני צינור לעבר כוחות המשטרה ממרחק קרוב של 5-10 מטרים, הרי נאשם 4 יידה את המטען ממרחק לא קרוב של כ-50 מטרים. לחומרא, ניתן לציין כי השלכת מטען צינור – גם אם ממרחק לא קרוב של כ-50 מטרים – טומנת בחובה סיכון פוטנציאלי ממשי לחיים ולגוף. בנוסף, מתקיימות אצל הנאשם 4 אותן נסיבות לחומרא שפורטו בפס' 43(ב)-(ד) לעיל (בקצרה: התפרעות חמורה בנסיבותיה שכללה גם ירי לעבר כוחות המשטרה על רקע הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי; קיומו של מניע לאומני-אידיאולוגי; ואפשרות לתכנון ולהתארגנות באמצעות קבוצות הוואטסאפ).
95. אשר לרמת הענישה הנוהגת – אני מפנה לאמור בפס' 44 לעיל בנוגע לת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל, שערעור עליו נדחה בע"פ 4457/24 פלוני הנ"ל. בעניינו של נאשם 4 בו אנו דנים כעת, אני סבורה כי יש לקבוע מתחם עונש הולם שיהיה נמוך במידה מסוימת ביחס למתחם של 40 עד 75 חודשי מאסר בפועל שקבעתי בת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל. אמנם, בשני המקרים היה מדובר בהשלכת מטען צינור אחד לעבר אנשי כוחות הביטחון במהלך התפרעות. עם זאת, בת"פ 20704-12-22 פלוני הנ"ל הנאשם היה מעורב בהכנתו של מטען הצינור, וכמו כן באירוע בכללותו נגרמה פגיעה אקטואלית לשמיעתו של אחד השוטרים (לא נטען שם שמדובר בפגיעה צמיתה). לעומת זאת, במקרה דנן אין טענה שנאשם 4 היה מעורב בדרך כלשהי בהכנת המטען, ואף אין טענה לגרימת נזק אקטואלי.
למען שלמות הדברים, אזכיר כי בעניינו של נאשם 2 קבעתי בגין אישום 9 לבדו מתחם עונש הולם שנע מ-4 עד 7 שנות מאסר בפועל (פס' 45 לעיל). אני סבורה כי ראוי לקבוע מתחם נמוך יותר בגין אותו אישום בעניינו של נאשם 4. זאת מאחר שבמסגרת האישום הנדון (אישום 9), נאשם 2 יידה לעבר הכוחות המשטרתיים שני מטעני צינור ממרחק קרוב יחסית של כ-10 מטרים, ואילו נאשם 4 יידה לעבר הכוחות מטען צינור אחד ממרחק לא קרוב של כ-50 מטרים.
במאמר מוסגר אציין כי המאשימה טענה לפער של 3 חודשים בלבד בין המתחם של נאשם 2 ובין המתחם של נאשם 4 בנוגע לאישום 9 (המאשימה טענה למתחם של 6 עד 8 שנים לגבי נאשם 2, לעומת מתחם של 5.75 עד 7.75 שנים לגבי נאשם 4). בפס' 33(ג) לתמצית הטיעונים לעונש בכתב מטעם המאשימה, היא נימקה פער זה "בשל ההפרש במרחק ביידוי". ואולם נימוק זה אינו נותן משקל לכך שכאמור נאשם 2 יידה שני מטענים באישום 9, בעוד נאשם 4 יידה מטען אחד באותו אישום. משכך, ראוי כי הפער בין המתחם של נאשם 2 למתחם של נאשם 4 בנוגע לאישום 9, יהיה משמעותי יותר מ-3 חודשים להם טענה המאשימה.
96. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 4 מתחם העונש ההולם בגין אישום 9, נע מ-3 עד 6 שנות מאסר בפועל.
המתחם בגין אישומים 17 ו-18
97. הערכים המוגנים שנפגעו באישומים 17 ו-18 (שעיקרם עבירות בנשק וירי באזור מגורים) הם שמירה על החיים ושלמות הגוף; וכן הגנה על בטחון הציבור, על הסדר הציבורי ועל עקרון שלטון החוק.
98. אשר לנסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 17, הנאשם 4 ביקש אקדח מנאשם 2. לשם כך, הנאשם 4 הסיע את נאשם 2 למקום בו נשמר האקדח, והשניים נסעו יחד עם האקדח למסיבת אירוסין. לקולא, אציין כדלקמן: (א) הנאשם 4 הורשע כמסייע לנשיאת נשק. (ב) אין טענה שהעבירה בוצעה למטרות טרור או ממניע גזעני. (ג) לנאשם 4 לא הייתה גישה ישירה לאקדח, וכדי להשיגו הוא ביקש זאת מאחר (הנאשם 2). (ד) אין טענה לגרימת נזק אקטואלי. לחומרא, אציין כי היוזמה לביצוע המעשים הייתה של נאשם 4. עוד אציין את הסיכון הפוטנציאלי לביטחון הציבור ולסדר הציבורי, שטמון במעשה של סיוע לנשיאת נשק.
אשר לנסיבות הביצוע באישום 18 – הנאשם 4 שכר מאדם אחר 16M תמורת 600 ₪, וירה בנשק האמור באוויר במהלך מסיבה לכבוד שחרור אסיר מהכלא. לקולא, אציין במישור נסיבות הביצוע כך: (א) לנאשם 4 לא הייתה גישה ישירה לנשק, וכדי להשיגו הוא שכר אותו מאחר, ומאוחר יותר השיב אותו אליו. (ב) לא יוחסו לנאשם 4 מטרות טרור או מניע לאומני. (ג) במסגרת כתב האישום המתוקן, לא יוחסה לנאשם 4 עבירת סחר או עסקה אחרת בנשק. לחומרא, ניתן להצביע במישור נסיבות הביצוע כדלקמן: (א) הנאשם 4 בחר לשכור נשק מסוג 16M, שהוא נשק אוטומטי והתקפי באופיו. (ב) הנאשם נשא את ה-16M למסיבה הנדונה, ושם ביקש מאחרים כדורים וירה 12 יריות באוויר. הנזק הפוטנציאלי לחיים ולגוף מירי של 12 כדורים באוויר מנשק אוטומטי באזור מגורים במהלך מסיבה בה השתתפו אנשים נוספים, הוא ניכר.
99. במישור הענישה הנוהגת – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של נשיאת נשק הוא מאסר 10 שנים, והעונש המזערי בגינה הוא מאסר 30 חודשים (אישום 18). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין העבירה של סיוע לנשיאת נשק הוא מאסר 5 שנים, והעונש המזערי בגין כך הוא מאסר 15 חודשים (אישום 17). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של ירי בנשק חם באזור מגורים הוא מאסר 5 שנים (אישום 18).
מבחינת רמת הענישה המקובלת לגבי אישום 17, אני מפנה לאמור בפס' 48 ובסוף פס' 52 לעיל לעניין עבירה מושלמת של נשיאת נשק. ודוק, נאשם 4 בו אנו דנים כעת, הורשע במסגרת האישום האמור בעבירה של סיוע לנשיאת נשק. רמת הענישה הנוהגת ביחס לסיוע, נמוכה מזו הרלוונטית לגבי עבירה מושלמת של נשיאת נשק. מאחר שבמקרה דנן המאשימה ראתה לעתור לגבי נאשם 4 כמסייע למתחם נמוך יחסית שנע מ-1 עד 2 שנות מאסר בפועל בגין אישום 17, לא אראה להחמיר מעבר לכך בגין האישום הנ"ל.
לגבי אישום 18 (נשיאת 16M, וירי באמצעותו באזור מגורים) – אני מפנה לפסיקה שהוזכרה בפס' 48 לעיל. אעיר כי אישום 18 לגבי נאשם 4 בו אנו דנים כעת, עוסק בעבירות זהות לאלה שנדונו באישום 14 לגבי נאשם 2 (ירי מנשק חם ונשיאת נשק). בשני האישומים מדובר בנשק מסוג 16M. אזכיר כי בעניינו של נאשם 2, קבעתי לגבי אישום 14 לבדו מתחם עונש הולם שנע מ-3 עד 6 שנות מאסר בפועל (ראו: פס' 49 לעיל). במאמר מוסגר, אציין כי מדובר במתחם שהוא קרוב למתחם לו עתרה המאשימה לגבי אישום 18 בעניינו של נאשם 4 כשהוא עומד לבדו (40 עד 70 חודשים). ודוק, מאחר שבעניינו של נאשם 4 בו אנו דנים כעת, קבעתי כי על מתחם העונש ההולם להתייחס לא רק לאישום 18 אלא גם לאישום 17 (שעניינו סיוע לנשיאת נשק כמפורט לעיל), הרי המתחם הכולל שאקבע בעניינו של נאשם 4 בגין שני האישומים יחדיו (17 ו-18), יהיה מעט גבוה יותר ביחס למתחם שקבעתי בעניינו של נאשם 2 לגבי אישום 14 לבדו.
100. בשורה התחתונה - בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 4 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 17-18 יחד, נע מ-3.5 עד 7 שנות מאסר בפועל.

(ה) העונש המתאים בעניינו של נאשם 4
101. לא התבקשתי ולא ראיתי לחרוג מהמתחמים שנקבעו בעניינו של הנאשם 4 לקולא או לחומרא, ועל כן העונש ייגזר בגדרי המתחמים שנקבעו.
102. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, אציין לקולא כך: (א) הנאשם 4 צעיר בגילו. הוא הודה ולקח אחריות על המעשים וכן חסך זמן שיפוטי. (ב) הנאשם 4 עצור מיום 3.8.2023 וכידוע תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר. (ג) במישור הנסיבות האישיות - מדברי הנאשם 4 ואביו עולה כי האב חולה במחלת הסרטן, ונזקק לעזרת בנו. כמו כן, מצבה הכלכלי של המשפחה קשה. על רקע זה, יש להניח כי ריצוי עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח לא יהיה קל עבור בני משפחתו של הנאשם 4.
לחומרא, אציין כדלקמן: (א) לא מדובר בהסתבכות ראשונה של הנאשם 4 עם החוק שכן בעברו הרשעה קודמת בגינה נגזר עליו עונש מאסר בפועל. בד בבד, ראוי לציין כי ההרשעה הקודמת היא בגין עבירות שלא ממין העניין (רכוש ותעבורה) (ראו: פס' 87 לעיל). (ב) שירות המבחן זיהה כמוקדי סיכון את השימוש האינטנסיבי של הנאשם 4 בסמים, ואת העדר ההכרה של נאשם 4 בחומרת המעשים בגינם הורשע, תוך נטייה לתאר אותם באופן מצמצם וקורבני. (ג) המעשים בגינם הנאשם 3 הורשע בתיק הנוכחי מצביעים על מסוכנות משמעותית מתוכם (יידוי מטען צינור לעבר כוחות הביטחון ממניע לאומני-אידיאולוגי במהלך התפרעות; סיוע לנשיאת נשק מסוג אקדח; וכן נשיאת נשק מסוג 16M וירי באמצעותו באזור מגורים). בנוסף, אזכיר כי בהתאם לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, הנאשם 4 שוחח עם נאשמים אחרים על ביצוע פיגוע ירי לעבר כוחות הביטחון הישראליים, בלא שהדבר תורגם למעשים וגובש לכדי עבירה. יש בכך כדי להמחיש ולחדד את הסיכון הרב שעלול להיות טמון ביכולתו של נאשם 4 להשיג נשק מאחרים כשהוא מעוניין בכך כפי שאירע למשל באישומים 17 ו-18. כל אלה מחייבים מתן משקל משמעותי לשיקולי הלימה והרתעת היחיד והרבים.

למען שלמות הדברים, אציין כי הנאשם 4 ואביו טענו בדבריהם לפניי כי נאשם 4 נגרר במעשיו אחרי אחרים. יש קושי לקבל טענה זו. כך למשל, באישום 17 הנאשם 4 היה מי שפנה מיוזמתו לאחר (נאשם 2) וביקש ממנו אקדח. באישום 18 הנאשם 4 פעל מיוזמתו ובאופן עצמאי כדי לשכור 16M ולהשיג מאחרים כדורים מתאימים, והכל כדי לירות בנשק במסיבה לשחרור אסיר. בהתחשב בכך, קשה לראות בטענת הנגררות כנסיבה מקלה לעונש.
103. לאחר איזון בין מכלול השיקולים, אני בדעה כי ראוי להעמיד את עונשו של הנאשם 4 בטווח השליש התחתון של המתחמים שנקבעו בעניינו, תוך חפיפה חלקית בין המתחמים.
ואולם בכך לא תם העניין. מן הראוי להתייחס בעניינו של נאשם 4 גם לעקרון אחידות הענישה, וזאת בראי העונשים שהוטלו לעיל על נאשמים 2 ו-3.
בהקשר זה אציין כי אף שאין להקל ראש בחומרת מעשיו של הנאשם 4 כשלעצמם, הרי חלקו היחסי של נאשם 4 בכתב האישום בכללותו, הוא פחוּת באופן ממשי בהשוואה לנאשמים 2 ו-3. כך, הן מבחינת מספר האישומים שבגינם כל אחד מהם הורשע (נאשם 4 הורשע בגין 3 אישומים, ולעומת זאת נאשם 2 הורשע בגין 6 אישומים ונאשם 3 הורשע בגין 8 אישומים); הן מבחינת כמות וסוג העבירות בהן הורשע כל נאשם; והן מבחינת טיב המעשים אותם ביצעו (לדוגמה: במסגרת אישום 9, נאשם 4 השליך מטען צינור בודד ממרחק לא קרוב, וזאת בשונה מנאשמים 2-3 מבחינת מספר המטענים ו/או מרחק השלכתם; במסגרת אישום 17, נאשם 4 הורשע כמסייע, וזאת בשונה מנאשם 2 שהורשע כמבצע עיקרי). לכך יש להוסיף כי עברו הפלילי של נאשם 4 פחוּת בחומרתו ביחס לעברו הפלילי של נאשם 2.
בהתחשב במשקלם המצטבר של כל אלה, לא נהיר מדוע המאשימה ראתה לעתור לפער עונשי מצומצם יחסית של שנתיים מאסר בפועל בין נאשם 2 לנאשם 4 (כזכור, המאשימה עתרה לעונש של 9 שנות מאסר בפועל לגבי נאשם 2, ולעונש של 7 שנים לגבי נאשם 4). בראי עקרון אחידות הענישה, נראה כי הפער העונשי בין נאשם 2 לנאשם 4 צריך להיות גדול יותר, בשים לב לשוני במספר האישומים, בכמות העבירות, בחלק היחסי בביצוע המעשים, וכן בחומרת העבר הפלילי. אשר לנאשם 3, הוא אמנם נעדר עבר פלילי, אך כמות וטיב העבירות בגינן הורשע, חמורים באופן משמעותי ביחס לנאשם 4. המסקנה הנגזרת מכל אלה היא כי ראוי שמשך המאסר בפועל שיושת על נאשם 4 יהיה נמוך באופן ממשי ביחס למשך המאסר בפועל שהוטל על נאשם 2 (9 שנים) ועל נאשם 3 (10 שנים).
104. בסופה של שקילה, אני סבורה כי בראי עקרון אחידות הענישה ביחס לנאשמים 2-3 לצד עקרון ההלימה ויתר השיקולים שפורטו, יש לגזור על נאשם 4 עונש של 4 שנות מאסר בפועל, וכן מאסרים מותנים שצופים פני עתיד.
יובהר כי אילו הנאשם 4 היה עומד לדין לבדו ועונשו היה נגזר במנותק מעניינם של יתר הנאשמים בתיק הנוכחי, לא מן הנמנע שהייתי גוזרת על נאשם 4 בגין מעשיו בתיק זה עונש חמור יותר מ-4 שנות מאסר בפועל. זאת, בשים לב למתחמים שנקבעו בעניינוֹ ולמיקומו בתוך המתחמים כמפורט לעיל (אזכיר כי המתחם שקבעתי בגין אישום 9 מתחיל ב-3 שנות מאסר בפועל; והמתחם שקבעתי בגין אישומים 17-18 מתחיל ב-3.5 שנים. ברי כי הצבת עונשו של הנאשם 4 בטווח השליש התחתון של המתחמים שנקבעו לגביו, הייתה יכולה להוביל לעונש שגבוה מ-4 שנות מאסר בפועל, וזאת אף בהינתן חפיפה חלקית בין המתחמים). העונש הכולל של 4 שנות מאסר בפועל כפי שנגזר על נאשם 4, הוא תוצאת שקלול של מלוא הנתונים הצריכים לעניין, לרבות עקרון אחידות הענישה והצורך בהלימה לא רק לחומרת העבירות, אלא גם ליחסיוּת חלקו של נאשם 4 בהשוואה לחלקם של יתר הנאשמים בכתב האישום המתוקן ולעונשים שנגזרו עליהם בתיק זה.
לסיום פרק זה אוסיף ואבהיר כי מאחר שבמהלך מעצרו בתיק הנוכחי הנאשם 4 ריצה עונש מאסר בפועל בגין הרשעה קודמת, הרי לבקשת המאשימה אני רואה לקבוע כי אין לנכות מהעונש בתיק הנוכחי, ימי מעצר בהם הנאשם 4 ריצה עונש מאסר בפועל בגין התיק הקודם עליו נשפט.
גזירת דינו של נאשם 1 (קטין לגבי מרבית האישומים)
(א) תסקירי שירות המבחן בעניין נאשם 1
105. לגבי הנאשם 1 הוגשו תסקירים הן של שירות המבחן לנוער והן של שירות המבחן למבוגרים. כפי הנראה, הדבר נבע מכך שהנאשם 1 ביצע את מרבית העבירות בעת שהיה קטין, ואת מקצת העבירות בעת שהיה בגיר.
106. שירות המבחן לנוער הגיש תסקיר מיום 27.11.2024 והשלמה לו מיום 29.12.2024. מהתסקיר ומההשלמה לו עולה כי הנאשם 1 הוא כיום בגיר כבן 19. טרם מעצרו בתיק הנוכחי הוא התגורר עם אמו בשכירות בשכונת ענתא. אביו של הנאשם 1 נפטר בשנת 2014. האמא אינה עובדת, והנאשם 1 נאלץ לעזוב את לימודיו בגיל צעיר מאד כדי לפרנס את המשפחה לאחר פטירת אביו. מצבה הכלכלי של המשפחה ירוד. האמא וכן אחותו של הנאשם 1 הביעו התנגדות נחרצת למעורבותו הפלילית. התרשמות שירות המבחן לנוער היא כי האמא הביעה אכפתיות ודאגה לבנה, אולם היא התקשתה להתמודד עם גידולו ולהוות עבורו דמות סמכותית. האם ציינה כי מצבה הבריאותי התדרדר בעקבות מעצר בנה. עוד צוין כי הנאשם 1 סובל מאסתמה.
הנאשם 1 שיתף את שירות המבחן לנוער כי היה חשוב לו לבחור חברים עם חזות "חזקה" כדי להישמר מוגן בסביבת חייו שתוארה כסביבה עוינת ומאיימת. הנאשם 1 הוסיף וסיפר כי תנאי המעצר קשים עבורו וכי הוא סובל מהם, בין היתר על רקע מחלת האסתמה. לגבי העבירות בהן הורשע – שירות המבחן לנוער ציין כי במהלך השיחה עם הנאשם 1 נכחו סוהרים, באופן שהקשה על שיח פתוח. הנאשם 1 מסר כי בעת הרלוונטית הוא "היה אבוד", וכי הכיר חבורה שלילית שחשפה אותו למצבי סיכון, כולל סמים ואלכוהול. לדבריו, הוא ביצע את חלק מהמעשים כשלא חשב על משמעותם ומסוכנותם. הנאשם 1 הביע חרטה על מעשיו, אך שירות המבחן לנוער ציין כי הנאשם 1 התחבר בעיקר למחירים האישיים והמשפחתיים ששילם.
כגורמי סיכוי, שירות המבחן לנוער עמד על העדר העבר הפלילי של נאשם 1, ועל קיומה של משפחה מגויסת ותומכת. כגורמי סיכון, שירות המבחן לנוער ציין את ריבוי העבירות ואת חומרתן. נוכח מעצרו עד תום ההליכים של הנאשם 1, שירות המבחן לנוער נמנע מהמלצה טיפולית אך ביקש כי לצד ריבוי העבירות וחומרתן, בית המשפט יתחשב במסגרת גזירת הדין גם בגיל הצעיר, ברקע האישי והמשפחתי הקשה של נאשם 1, בהעדר העבר הפלילי ובהבעת החרטה מצדו.
למען שלמות הדברים אציין כי במסגרת התסקיר המשלים של שירות המבחן לנוער מיום 29.12.2024, הנאשם 1 העלה טענות בנוגע ליחס כלפיו ובנוגע לתנאי החזקתו בשב"ס. אין באפשרותי לבחון טענות אלה במסגרת ההליך הנוכחי ששב"ס אינו צד לו. אציין כי אין בכך כדי לחסום לפני הנאשם 1 ובאת כוחו את הדרך לנקיטה בהליך מתאים בעניין זה, ככל שמתקיימת עילה לכך.
107. שירות המבחן למבוגרים הגיש תסקיר בעניינו של נאשם 1 מיום 20.11.2024. במסגרת הערכת הסיכוי לשיקום, צוין כי הנאשם 1 נעדר עבר פלילי וכן גילה יציבות תעסוקתית טרם מעצרו. בנוגע לעבירות בהן הורשע – צוין כי נאשם 1 שלל ניסיון לגרום לפגיעה מצדו, תוך שהחזיק בעמדה קורבנית. עוד צוין כי במהלך השיחה עמו, הנאשם 1 התקשה לבחון את מעורבותו בעבירות באופן ביקורתי, והתקשה לבטא הבנה לכך שביצע עבירות חמורות שסיכנו חיי אדם. שירות המבחן למבוגרים התרשם מנטייה של נאשם 1 להשליך את האחריות למעשיו על גורמים חיצוניים, והתרשם כי ההליך המשפטי אינו מהווה גורם מרתיע עבורו. בהתחשב בכך ונוכח חומרת העבירות והסכנה הממשית הגלומה בהן לחיי אדם, שירות המבחן למבוגרים נמנע מהמלצה שיקומית.
(ב) ראיות לעונש בעניין נאשם 1
108. המאשימה לא הגישה ראיות לעונש, בהעדר עבר פלילי לנאשם 1.
109. ההגנה הגישה כראיות לעונש מטעמה מסמכים רפואיים ביחס למצבה הבריאותי של אמו של נאשם 1, הנזקקת לטיפול תרופתי.
אמו של הנאשם 1 דיברה לפניי וציינה כי מדובר בבנה היחיד, שאין אחר מלבדו שיכול לפרנס אותה. היא ביקשה סליחה בשם בנה, וטענה כי בכוונתה לשכור דירה מחוץ למחנה הפליטים שועפט לאחר שחרורו מהכלא (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 86).
(ג) טיעונים לעונש בעניין נאשם 1
110. המאשימה הבחינה בטיעוניה לעונש בין אישומים 2 ו-15 שהנאשם 1 ביצע את המעשים במסגרתם כשהיה בגיר ולפיכך המאשימה טענה למתחמי עונש הולם לגבי כל אחד מהם; ובין שמונת האישומים הנותרים שבוצעו כשהנאשם 1 היה קטין ולפיכך המאשימה נמנעה מלטעון למתחמים בעניינם. המאשימה טענה כי ביחס לאישום 2 יש לקבוע מתחם עונש הולם שנע מ-30 עד 40 חודשי מאסר בפועל. ביחס לאישום 15 נטען כי יש לקבוע מתחם שנע מ-4.5 עד 6.5 שנות מאסר בפועל. בכל הנוגע לשמונת האישומים הנותרים שהנאשם 1 ביצע את המעשים במסגרתם כשהיה קטין, המאשימה טענה כי יש להשית עליו עונשים כדלקמן: ביחס לאישום 1 – עונש של 4 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 3 (אשר חלק מהמעשים במסגרתו בוצעו כשהנאשם 1 היה בגיר, אולם המאשימה הייתה נכונה להניח לטובת הנאשם 1 שהוא היה קטין בעת ביצוע כלל המעשים נושא אישום 3) – עונש של 6 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 7 – עונש של 6 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 8 – עונש של שנתיים מאסר בפועל; ביחס לאישום 9 – עונש של 5 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 10 – עונש של 5 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 11 – עונש של 2.5 שנות מאסר בפועל; ביחס לאישום 13 – עונש של 7 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי כספי לטובת השוטר מ.א. בהתחשב בכל אלה, ובהינתן חפיפה חלקית בין המתחמים והעונשים האמורים, המאשימה עתרה לגזור על נאשם 1 עונש כולל של 18 שנות מאסר בפועל, וזאת לצד מאסר מותנה, קנס מרתיע ופיצוי לשוטר מ.א (באישום 13).
111. מנגד, באת כוח הנאשם 1 טענה כי אין צורך בקביעת מתחמי עונש הולם ביחס לאישומים 2 ו-15 שבוצעו כשמרשהּ היה בגיר, בשים לב לכך שיתר האישומים בהם הוא הורשע, בוצעו כשהיה קטין. לשיטת הסנגורית, מן הראוי לגזור על נאשם 1 עונש אחד בגין כל 10 האישומים בגינם הורשע, בלא לנקוט בגישה טכנית-מתמטית. הסנגורית הדגישה בטיעוניה נסיבות ביצוע לקולא, וטענה כי מאחר שנאשם 1 היה קטין בעת ביצוע 8 מתוך 10 האישומים בגינם הורשע, יש להשית עליו עונש של 4 שנות מאסר בפועל ומאסר מותנה. הסנגורית הוסיפה וטענה כי מאחר שלא מדובר בעבירות שבוצעו ממניע כלכלי, אין מקום לחייב את מרשהּ בקנס, ולחלופין יש להסתפק בקנס נמוך שכן הנאשם 1 הוא המפרנס היחיד של אמו שסובלת מקשיים כלכליים. עוד נטען כי אין מקום לחייב את נאשם 1 בפיצוי לטובת השוטר מ.א באישום 13, שכן לא יוחס לנאשם 1 שהוא מי שגרם לנזק באופן ישיר.
112. הנאשם 1 בדבריו לפניי טען כי גדל בסביבה בעייתית, וכי עשה שימוש בסמים שכן לא היה מי שיכוון את דרכו לאחר שאביו נפטר בגיל צעיר. לדבריו הוא הבין שעשה טעות והפסיק את המעשים לפני שנעצר. הנאשם 1 הוסיף כי הוא רוצה לתקן את דרכיו, להתחיל חיים חדשים, ולתמוך באמו החולה שאין מי שידאג לה ויפרנס אותה. הוא ביקש סליחה וטען כי לא ישוב על מעשיו (פרוטוקול מיום 26.1.2025, עמ' 85).
(ד) הבחנה בין אישומים שבוצעו כשנאשם 1 היה בגיר ובין אלה שבוצעו כשהיה קטין
113. כאמור, הנאשם 1 הורשע ב-10 אישומים (1, 2, 3, 7, 8, 9, 10, 11, 13, 15). בנסיבות העניין, יש לקבוע מתחם עונש הולם לגבי אישום 2 ואישום 15 שכן אישומים אלה בוצעו כשהנאשם 1 היה בגיר. לגבי שמונת האישומים הנותרים (1, 3, 7, 8, 9, 10, 11, 13), אין מקום לקביעת מתחמי ענישה הולמת שהרי בענישת קטין יש להחיל את הוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971. בד בבד, בהתאם לסעיף 40טו(ב) לחוק העונשין ניתן להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים של תיקון 113 לחוק העונשין, תוך התאמתם לענישת קטין.
אפתח, אפוא, במלאכת קביעתו של מתחם עונש הולם ביחס לאישומים 2 ו-15 שבוצעו כשהנאשם 1 היה בגיר. לאחר מכן אעבור לדון בשמונת האישומים הנותרים שהמעשים במסגרתם בוצעו כשהנאשם 1 היה קטין.
(ה) מתחם העונש ההולם לגבי אישומים 2 ו-15 שבוצעו כשנאשם 1 היה בגיר
הגדרת האירוע
114. בשונה מעמדת המאשימה, אני סבורה כי אישומים 2 ו-15 מהווים אירוע אחד, באופן שיש לקבוע בגינם מתחם עונש הולם כולל. אישום 2 עוסק בהחזקת נשק וירי בו. הירי בוצע הן באוויר לציון שמחה, והן לעבר שכונת פסגת זאב בלא שיוחסה עבירת טרור או מניע לאומני בגין כך. אישום 15 עוסק בעבירה של החזקת נשק ומסירתו לאחר לצורך ירי באוויר לציון שמחה, ללא מניע לאומני. שני האישומים התרחשו במחנה הפליטים שועפט בהפרש של חודשים בודדים זה מזה בעת שהנאשם 1 כבר היה בגיר. משכך, אני סבורה כי הזיקה בין שני האישומים הדוקה דיה כדי לראות בהם אירוע אחד, באופן שיש לקבוע מתחם כולל בגינם.
המתחם בגין אישומים 2 ו-15
115. הערכים החברתיים שנפגעו בגין שני האישומים הנדונים הם שמירה על שלמות החיים והגוף; וכן הגנה על בטחון הציבור, הסדר הציבורי ושלטון החוק.
116. לגבי נסיבות ביצוע העבירות – במסגרת אישום 2, נאשם 1 חגג את יום הולדתו ה-18 ושהה על גג ביתו של נאשם 2. הנאשם 1 ירה ביחד עם נאשם 2 מספר כדורים באוויר באמצעות אקדח שהיה ברשותו של נאשם 2, וזאת לכבוד יום ההולדת. בהמשך, הנאשם 1 היה הראשון שירה ירייה אחת לעבר בנייני שכונת פסגת זאב ממרחק של כ-200 עד 300 מטרים. הנסיבות לקולא ולחומרא פורטו בסוף פס' 39 לעיל ביחס לנאשם 2, והדברים נכונים בעיקרם גם לגבי נאשם 1 בהתאמות הנדרשות (לקולא, הנאשם 1 לא היה מי שהביא את האקדח; נוכח העדר קונקרטיזציה באישום, ההנחה היא כי הנאשם 1 ירה באוויר שני כדורים; העדר מניע לאומני; והעדר נזק אקטואלי. לחומרא, הנאשם 1 היה הראשון מבין שני הנאשמים, שירה לעבר בנייני שכונת פסגת זאב; הנזק הפוטנציאלי בגין הירי באוויר לציון יום ההולדת, היה משמעותי. אין לשלול קיומו של נזק פוטנציאלי גם בגין הירי לעבר בנייני שכונת פסגת זאב, וזאת אף אם נעשה ממרחק של כ-200 עד 300 מטרים באמצעות אקדח. יוער כי עצם הירי לכיוון בנייני שכונת מגורים מהווה נסיבה ממשית לחומרא).
אשר לנסיבות ביצוע העבירות באישום 15 – הנאשם 1 שבעניינו אנו דנים כעת, הביא אקדח לנאשם 3 שביקש זאת ממנו כדי שיוכל לירות בו לכבוד סיום הבגרויות של אחותו. לאחר ביצוע ירי באוויר על-ידי נאשם 3, האחרון החזיר את האקדח לנאשם 1. לקולא, אציין כי היוזמה לביצוע העבירה של עסקה אחרת בנשק לא הייתה של נאשם 1 (אלא של נאשם 3), וכי הנאשם 1 לא נטל חלק פעיל בירי. כמו כן, אין טענה לקיומו של מניע לאומני, ואין טענה לגרימת נזק אקטואלי. לחומרא, אציין כי הנאשם 1 הביא אקדח והיה נכון להעבירו לאחר (נאשם 3), למרות שנאשם 3 שיתף את הנאשם 1 בתכניתו לירות באקדח באזור מגורים לציון שמחה. מכאן שהנאשם 1 איפשר במודע את ביצוע הירי, באמצעות מסירת האקדח לנאשם 3. זאת, על אף הסיכון הפוטנציאלי המשמעותי הכרוך בכך לחיים ולגוף.
117. במישור הענישה הנוהגת – העונש המקסימלי הקבוע בחוק בגין עבירה של ירי מנשק חם באזור מגורים הוא מאסר 5 שנים (אישום 2). העונש הסטטוטורי המקסימאלי בגין עבירה של החזקת נשק הוא מאסר 7 שנים, והעונש המינימאלי בגין כך הוא 21 חודשים (אישום 2 ואישום 15). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של עסקה אחרת בנשק הוא מאסר 15 שנים, והעונש המזערי בגין כך הוא מאסר 45 חודשים (אישום 15).
מבחינת רמת הענישה הנוהגת לגבי אישום 2 – אני מפנה לדבריי בפס' 40 לעיל. אזכיר כי המאשימה ראתה לעתור בגין אישום זה למתחם שמתחיל מ-2.5 שנות מאסר בפועל, וכי ביחס לכך קבעתי כי מדובר במתחם אפשרי שאינו על הצד המחמיר (אמצע פס' 40 לדבריי לעיל).
לגבי רמת הענישה הנוהגת ביחס לאישום 15 – אני מפנה למכלול האמור בפס' 77-78 לדבריי לעיל. למען שלמות התמונה, אזכיר כי בעניינו של נאשם 3 קבעתי בגין אישום 15 מתחם עונש הולם שנע מ-3.5 עד 7 שנות מאסר בפועל (פס' 79 לעיל). בשונה מנאשם 3, נאשם 1 שבעניינו אנו דנים כעת, לא הורשע בעבירה של ירי מנשק חם במסגרת אישום 15 (הגם שנאשם 1 איפשר במעשיו את ביצוע הירי על-ידי הנאשם 3 בכך שסיפק לו את הנשק). יש לקחת זאת בחשבון במסגרת קביעת המתחם הכולל בעניינו של נאשם 1 בגין אישומים 2 ו-15 יחדיו.
118. בהתחשב בערכים שנפגעו ובעוצמת הפגיעה בהם; בנסיבות ביצוע העבירות; במדיניות הענישה הנוהגת; ובעקרון ההלימה המהווה עקרון מנחה בענישה; אני סבורה כי בעניינו של נאשם 1 מתחם העונש ההולם בגין אישומים 2 ו-15 יחדיו (אותם ביצע כבגיר), נע מ-4.5 עד 7.5 שנות מאסר בפועל.
119. אציין כבר עתה כי לא התבקשתי ולא מצאתי לחרוג מהמתחם האמור לקולא או לחומרא. משכך, העונש בגין אישומים 2 ו-15, ייגזר על נאשם 1 בגדרי המתחם שנקבע. אקדים את המאוחר ואציין כי נוכח הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות כפי שיפורטו בהמשך הדברים, אני סבורה כי ראוי להעמיד את עונשו של הנאשם 1 בגין אישומים 2 ו-15, בטווח הרבע התחתון של המתחם שנקבע בעניינם.
(ו) נסיבות הביצוע ורמת הענישה לגבי יתר האישומים שהנאשם 1 ביצע בהיותו קטין
120. כאמור, לגבי שמונת האישומים הנותרים שהנאשם 1 ביצע את המעשים במסגרתם בעת שהיה קטין (אישומים 1, 3, 7, 8, 9, 10, 11, 13), אין לקבוע מתחמי ענישה הולמת.
121. במישור נסיבות ביצוע העבירות, ניתן להצביע על שיקולים לקולא ולחומרא ביחס לכל אחד משמונת האישומים האמורים, כמפורט להלן.
לגבי אישום 1 שיוחס לנאשמים 1-2 – כזכור, הנאשם 1 (ביחד עם נאשם 2) כעס על רעש ממסיבה שנערכה בפסגת זאב בסוברו שהחוגגים יהודים. משכך, השניים החליטו לירות לעבר המסיבה. לשם כך, הם הצטיידו בנשק מסוג קרלו שהיה ברשות הנאשם 2, והתקרבו באמצעות אופנוע למסיבה למרחק של כ-200 מטרים. הנאשם 1 ירה לעבר החוגגים במסיבה ירייה אחת מהנשק, נתקל במעצור, ואז נאשם 2 לקח את הנשק מנאשם 1, טיפל במעצור וירה בעצמו ירייה אחת לעבר החוגגים עד שגם הוא נתקל במעצור. נסיבות הביצוע לקולא ולחומרא פורטו בתחילת פס' 39 לדבריי לעיל בעניינו של נאשם 2. הדברים שם נכונים בעיקרם גם בעניינו של נאשם 1 בשינויים המחויבים (לקולא, הנשק לא היה ברשות הנאשם 1. כמו כן, אין טענה לגרימת נזק אקטואלי, אך זאת בזכות מעצור בנשק ולא מסיבה שהייתה תלויה בנאשם. לחומרא, העבירות היו פרי תכנון; העבירות בוצעו למטרת טרור וממניע לאומני-אידיאולוגי וכן ממניע גזעני; הנאשם 1 היה הראשון מבין השניים שירה לעבר החוגגים; הנזק הפוטנציאלי היה משמעותי שכן ירי בנשק קרלו לעבר חוגגים ממרחק של כ-200 מטרים אינו ירי ממרחק קרוב אך מאפשר פגיעה).
לגבי אישום 3 שיוחס לנאשמים 1 ו-3 – במהלך תקופה של כשנה, במספר פעמים שאינו ידוע, הנאשם 1 (ביחד עם נאשם 3) ייצרו מטעני צינור שהוחבאו במסגד, וזאת כדי להשליכם על כוחות הביטחון במהלך עימותים. נסיבות הביצוע לקולא ולחומרא פורטו בפס' 64 לדבריי לעיל בעניינו של נאשם 3. הדברים שם נכונים בעיקרם גם בעניינו של נאשם 1 בשינויים המחויבים (בתמצית: לקולא, נוכח העמימות בנוסח האישום, ניתן להניח בעניינו של נאשם 1 שהוא פעל לייצור מטענים לפחות בשלושה מקרים, וכי הוא ייצר לפחות ארבעה מטענים. זאת על יסוד הניתוח שפורט בעניינו של נאשם 3, בתוספת מקרה אחד ומטען אחד בעניינו של נאשם 1, שהרי מעובדות אישום 3 עולה כי נאשם 1 פעל לעיתים גם ללא נאשם 3. לחומרא, החלק היחסי של נאשם 1 באישום הנדון היה דומיננטי, שכן כאמור היו הזדמנויות בהן נאשם 1 פעל לבדו, כשנאשם 3 לא נכח עמו. כמו כן, הנאשם 1 הוא שהחביא את המטענים במסגד שאליו הלכו הנאשמים וכן מעורבים אחרים, כדי לקחת מטענים כאשר רצו לעשות בהם שימוש במהלך עימותים עם כוחות הביטחון; המעשים היו מתוכננים ונועדו ליצור מלאי של מטענים מוכנים ליידוי כנגד כוחות הביטחון בעימותים עתידיים; עסקינן במעשה טרור שמהווה נסיבה משמעותית לחומרא; תכולת המטענים - לרבות זיקוקים, לעיתים אבק שריפה, וכן ברגים ומסמרים - החמירה את טיב הפגיעה הפוטנציאלית משימוש במטענים. בהתייחס לטענת הסנגורית, אציין כי אין הכרח בחוות דעת מקצועית כדי להבין את פוטנציאל הנזק ממטעני צינור שכוללים מלבד חומר נפץ גם ברגים ומסמרים).
לגבי אישום 7 שיוחס לנאשם 1 בלבד – בעת שכוחות משטרתיים נכנסו למחנה הפליטים שועפט ביום 22.11.2022, הנאשם 1 הציע לאחר להכין מטעני צינור וליידותם לעבר הכוחות. לשם כך, הנאשם 1 ייצר מספר מטעני צינור באמצעות זיקוקים, המעורב האחר ייצר שלושה מטעני צינור, והשניים יידו אותם לעבר כוח משטרתי ממרחק של כ-50 מטרים. לקולא, אציין כי מאחר שהמספר של המטענים שהנאשם 1 ייצר ויידה לעבר כוחות המשטרה אינו ידוע, יש להניח לטובתו כי היה מדובר בשני מטענים. כמו כן, המרחק ממנו יודו המטענים אינו קרוב, ואין טענה לגרימת נזק אקטואלי. לחומרא, יש לציין את חלקו הדומיננטי של נאשם 1 כמי שיזם את המעשים. בנוסף, ראוי לציין את המניע הלאומני-אידיאולוגי שבבסיס המעשים. כמו כן, ראוי להדגיש את הנזק הפוטנציאלי הממשי שהיה כרוך ביידוי מטעני צינור לעבר כוחות משטרה, וזאת גם כאשר היידוי נעשה ממרחק שאינו קרוב.
לגבי אישום 8 שיוחס לנאשם 1 בלבד – ביום 27.11.2022 לפנות בוקר, כוח משטרתי נכנס למחנה הפליטים שועפט כדי לבצע מעצר נגד תושב במחנה. בעת יציאת כלי הרכב המשטרתיים מהמחנה, הנאשם 1 ביחד עם מספר צעירים אחרים, יידו לעברם אבנים שחלקן פגעו ברכבי המשטרה וגרמו להם לנזקי פח. לקולא, אציין כי מספר האבנים והמרחק שממנו הנאשם 1 יידה אותן לעבר הרכבים המשטרתיים, אינם ידועים. לפיכך, יש להניח לטובת הנאשם 1 שמדובר בשתי אבנים שהושלכו ממרחק לא קרוב. בנוסף, אין טענה לגרימת נזק לחיים או לגוף. לחומרא, אציין כי מדובר ביידוי אבנים במסגרת התפרעות כנגד כוחות משטרה שעסקו באכיפת החוק. גם אם אניח לטובת הנאשם 1 כי האבנים אותן יידה בעצמו לא פגעו ברכבי המשטרה, הרי הנאשם 1 פעל כחלק מחבורה שגרמה לכך. הנזק הפוטנציאלי ביידוי אבנים לעבר רכב נוסע הוא ניכר. למרבה המזל האבנים שפגעו בכלי הרכב המשטרתיים גרמו לנזקי פח, ולא לפגיעה חמורה יותר.
לגבי אישום 9 שיוחס לארבעת הנאשמים – אישום זה עוסק ביידוי מטעני צינור לעבר כוחות משטרתיים על-ידי נאשמים 2-4 במהלך התפרעות. נאשם 1 לא נטל חלק פעיל בהתפרעות וביידוי בפועל של מטענים במהלכה, שכן הוא יצא באותו הבוקר למקום עבודתו. עם זאת, הנאשם 1 לא ויתר על מעורבות מצדו באירוע, שכן הוא דאג לקחת בעצמו מהמסגד מטעני צינור אותם הכין והחביא מבעוד מועד כמפורט באישום 3 לעיל, ומסר אותם לצעיר אחר כדי שישתמש בהם בהתפרעות. הלכה למעשה, אותו אחר ואדם נוסף העבירו מטעני צינור לנאשמים 2-4 שיידו אותם לעבר הכוחות. לקולא, אציין כי כאמור נאשם 1 לא נכח בהתפרעות ולא יידה בעצמו מטעני צינור במהלכה. כמו כן, לא צוין כמה מטעני צינור הנאשם 1 מסר לאחר, ולפיכך יש להניח לטובתו שמדובר בשני מטענים. בנוסף, אין טענה לגרימת נזק אקטואלי. לחומרא, ראוי לציין כי נאשם 1 תרם תרומה מהותית ואיפשר במעשיו יידוי של מטעני צינור בהתפרעות, שכן טרם יציאתו לעבודה הוא דאג להעביר לידי אחר מטעני צינור שהכין מבעוד מועד, וזאת לצורך יידוים במהלך ההתפרעות. בנוסף, מתקיימות אצל הנאשם 1 אותן נסיבות לחומרא שפורטו בעניינו של נאשם 2 כמפורט בפס' 43(ב)-(ד) לעיל (בקצרה: הנאשם 1 דאג להעביר מטעני צינור לצורך התפרעות חמורה בנסיבותיה שכללה גם ירי לעבר הכוחות על רקע הריסת ביתו של המחבל עודי תמימי; המעשים היו מתוכננים; וכמו כן המניע למעשים היה לאומני-אידיאולוגי).
לגבי אישום 10 שיוחס לנאשמים 1 ו-3 – הנאשם 1 ביקש מנאשם 3 להסיעו למסגד שם הנאשם 1 הצטייד במטען צינור אותו השליך לעבר כוחות הביטחון במהלך התפרעות. לקולא, אציין כי אין טענה לגרימת נזק אקטואלי. לחומרא, אציין כך: (א) החלק הדומיננטי באישום הנדון היה של נאשם 1, שכן הוא שיזם את המעשים ופעל להגשמתם. (ב) המעשים היו מתוכננים שכן הנאשם 1 הצטייד במטען צינור, וכמו כן בדרך להתפרעות הוא עטה על ידיו כפפות וכיסה את פניו ברעלת פנים. (ג) הנאשם 1 השליך את המטען לעבר כוחות הביטחון ממרחק של כ-50 מטרים. המטען התפוצץ במרחק של כ-10 מטרים מהכוחות, באופן שממחיש את הסכנה הפוטנציאלית הרבה שהייתה טמונה במעשים. (ד) המניע למעשים היה לאומני-אידיאולוגי, באופן המהווה נסיבה מחמירה. (ה) ההתפרעות במהלכה יוּדה המטען, הופנתה כנגד כוחות הביטחון שנכנסו למחנה הפליטים שועפט כדי לבצע מעצר כנגד תושב המחנה. מדובר אפוא בהתפרעות שנועדה לפגוע בפעולות שתכליתן השלטת החוק והסדר.
לגבי אישום 11 שיוחס לנאשמים 1 ו-3 – הנאשם 1 יידה מספר אבנים בגודל כף יד לעבר רכבי משטרה שהיו בנסיעה, וכן יידה מיכל גז ריק של מזגן שפגע באחד הרכבים וגרם לו לנזקי פח. לקולא, יוער כי אישום 11 לא מציין את מספר האבנים שהנאשם 1 יידה לעבר רכבי המשטרה, כך שיש להניח לטובתו שמדובר בשתי אבנים. לחומרא, אציין כך: (א) הסיכון הפוטנציאלי הכרוך ביידוי אבנים בגודל כף יד וביידוי מיכל גז ריק על רכבי משטרה במצב נסיעה הוא ממשי, וזאת גם אם היידוי נעשה ממרחק של כ-20 עד 50 מטרים. עובדה היא שמיכל הגז הריק אותו יידה הנאשם 1, הצליח לפגוע באחד מרכבי המשטרה. (ב) המעשה כלל תכנון, שכן הנאשם 1 היה רעול פנים. (ג) כוחות המשטרה היו אותה עת במשימה לאיתור אמצעי לחימה בלתי חוקיים. המעשים נועדו, אפוא, לפגוע בפעולות שתכליתן הגנה על בטחון הציבור והשלטת החוק והסדר. (ד) נאשם 1 גרם במעשיו לנזקי פח באחד מרכבי המשטרה.
לגבי אישום 13 שיוחס לנאשמים 1 ו-3 – הנאשם 1 יידה מטען צינור לעבר כוחות משטרה תוך גרימת נזק אקטואלי כמפורט להלן. לחומרא, אציין כי נאשם 1 פעל בצוותא עם נאשם 3, אולם חלקו היחסי של נאשם 1 במעשים היה משמעותי ודומיננטי יותר: הנאשם 1 יזם את המעשים, הורה לנאשם 3 לשמש כתצפיתן, הלך להביא את מטען הצינור שהכין מבעוד מועד, עטה על ידיו כפפות ועל פניו רעלת פנים, והשליך את המטען על כוחות המשטרה ממקום מוסתר במרחק של כ-40 מטרים מהכוחות, בעוד נאשם 3 צופה בנעשה בהתאם להוראותיו של נאשם 1. יתר הנסיבות לחומרא פורטו בסוף פס' 68 לדבריי לעיל ביחס לנאשם 3. הדברים האמורים שם, נכונים גם לגבי נאשם 1 (בתמצית: המעשים היו מתוכננים שהרי הנאשם 1 הצטייד במטען הצינור, ודאג לכסות את ידיו ופניו; המניע לאומני-אידיאולוגי; המעשים הופנו כלפי כוחות משטרה שהיו במשימה של אכיפת החוק והסדר; המטען שהנאשם 1 יידה התפוצץ במרחק של כמטר מהכוח המשטרתי, וגרם לנזק אקטואלי של צפצופים באוזניים למספר שוטרים, וחתכים עמוקים ומדממים בפיקת הברך של השוטר א.מ באופן שהצריך טיפול רפואי. אציין כי בניגוד לנטען על-ידי הסנגורית, הנזק האקטואלי נגרם באופן ישיר ממעשיו של הנאשם 1, שכן מעובדות האישום הנדון עולה שהנאשם 1 הוא שיידה את המטען שהתפוצץ כמטר מהכוח המשטרתי וגרם לפגיעות).
באופן כללי אציין כי בהתחשב באמור בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, אין לשלול כי מעשיו של הנאשם 1 כנגד כוחות הביטחון והשתתפותו בהתפרעויות, היו פרי התארגנות באמצעות קבוצות הוואטסאפ שהנאשם 1 היה חבר בהן כמתואר בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן.
122. אשר לרמת הענישה הנוהגת ביחס לשמונת האישומים בהם הנאשם הורשע כקטין – העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות הוא מאסר 25 שנים (אישום 1). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה הוא מאסר 25 שנים (אישומים 7, 9, 10). זהו גם העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה בצוותא (אישום 13). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של פעולה בנשק למטרות טרור הוא מאסר 20 שנים (אישום 1, ריבוי עבירות באישום 3, שתי עבירות באישום 7, ואישומים 9, 10, 13). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה הוא מאסר 10 שנים (אישומים 8, 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של חבלה במזיד הוא מאסר 5 שנים (אישומים 8, 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות הוא מאסר 5 שנים (אישום 11). העונש המרבי הקבוע בחוק בגין עבירה של התפרעות הוא מאסר שנתיים (אישומים 8, 10, 11).
ודוק, אישומים 1, 3, 9, 10, 11, ו-13 בוצעו על-ידי נאשם 1 ביחד עם נאשמים אחרים. בדבריי לעיל התייחסתי לרמת הענישה המקובלת ביחס לאישומים האמורים. רמת הענישה הנ"ל התייחסה לנאשמים בגירים. מאחר שהנאשם 1 ביצע את העבירות במסגרת האישומים הנ"ל כשהיה קטין, יש להתאים זאת אליו בשינויים המתחייבים מקטינותו.
אישומים 7 ו-8 בוצעו על-ידי נאשם 1 לבדו. כזכור, אישום 7 עוסק ביידוי מטען צינור – מעשה שהובאה לגביו פסיקה בדבריי לעיל ביחס לאישומים 9, 10, 12 ו-13. אישום 8 עוסק ביידוי אבן לעבר כלי תחבורה, התפרעות וחבלה במזיד – מעשים שהתייחסתי לפסיקה בעניינם במסגרת אישומים 4 ו-11 לעיל. גם כאן חשוב להדגיש כי מאחר שנאשם 1 ביצע את העבירות באישומים 7 ו-8 כשהיה קטין, יש להתאים אליו את הדברים (שנאמרו לגבי ענישת בגירים) נוכח השינויים המתחייבים מקטינותו של נאשם 1.
לשם הדגמה לעניין רמת הענישה המקובלת בעניינם של נאשמים קטינים, אציין כי בע"פ 2090/22 מדינת ישראל נ' פלוני (29.5.2022) נדון ערעור שהגישה המדינה על קולת העונש שנגזר על קטין כבן 17 בעל עבר פלילי רלוונטי, שהורשע בעבירה של מעשה טרור של חבלה בכוונה מחמירה ובעבירה של פעולה בנשק למטרות טרור. זאת בגין מקרה אחד שבמהלכו בעודו רעול פנים, הוא יידה ביחד עם אחרים בקת"בים לעבר עמדת משטרה שסמוכה למעבר שועפט. חלק מהבקת"בים התנפצו על הכביש והחלו לבעור. שלושה שוטרים יצאו מהפילבוקס, ואז הקטין ביחד עם אחרים השליכו לעברם ממרחק של 10 מטרים בקת"ב נוסף שנפל בסמוך לשוטרים וסיכן את חייהם באופן ממשי. בגין מעשים אלה, בית המשפט העליון החמיר את העונש שנגזר על הקטין מלכתחילה, והשית עליו 25 חודשי מאסר בפועל בשים לב לכלל של אי מיצוי הדין בערכאת הערעור. במקרה שלפניי, לנאשם 1 אמנם אין עבר פלילי, אולם הוא הורשע ב-10 אישומים (ולא באישום אחד), במסגרתם הוא הורשע במספר רב מאד של עבירות (רבות מהן לפי חוק המאבק בטרור), תוך שהוא ייצר בעצמו ויידה במספר מקרים נפרדים מטעני צינור (ולא בקת"בים), ותוך שהוא ביצע עבירות חמורות נוספות (לרבות ירי בנשק חם לעבר שכונת פסגת זאב ועבירות בנשק). בהתחשב בכל אלה, ברי כי העונש שיש לגזור על נאשם 1 במקרה שלפניי, ראוי שיהיה חמור באופן ניכר ומשמעותי מהעונש שנגזר בע"פ 2090/22 פלוני הנ"ל.
אציין כי במקרי אלימות חמורים, ובוודאי בעבירות טרור, ההלכה הפסוקה קבעה כי קטינות אינה מהווה חסינות וכי ככל שהקטין גדול יותר בגילו, כך תהא הנטייה לעבר עיקרון הגמול (השוו: ע"פ 1450/24 פלוני נ' מדינת ישראל, סוף פס' 13 (15.12.2024)). עוד הודגש כי סוג העבירות בהן עסקינן בתיק זה, מבוצעות לעיתים קרובות על-ידי קטינים והן שכיחות במיוחד בירושלים. נפסק כי כל אלה מחייבים תגובה עונשית הולמת (השוו: ע"פ 834/24 מדינת ישראל נ' פלוני, פס' 10 (10.9.2024); ע"פ 1465/20 מדינת ישראל נ' פלוני, סוף פס' 12 (19.3.2020)).
(ז) העונש המתאים בעניינו של הנאשם 1 בגין כלל האישומים בהם הורשע
123. מבחינת הנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות, ניתן לציין לקולא כך: (א) הנאשם 1 הוא כיום צעיר כבן 19. כאמור, בעת ביצוע מרבית האישומים בהם הורשע, הוא היה מתחת לגיל 18. כפי שצוין לעיל, ברי כי קטינותו של הנאשם 1 תקרין על קביעת העונש בעניינו. (ב) הנאשם 1 נעדר עבר פלילי וזהו התיק הפלילי הראשון בו הורשע. (ג) הנאשם 1 נטל לפניי אחריות על מעשיו והביע עליהם חרטה. הודאתו חסכה זמן שיפוטי. (ד) נטען שהנאשם 1 סובל מאסתמה שמקשה עליו את השהות מאחורי סורג ובריח (לא הוצג תיעוד רפואי אולם אני נכונה להניח כי הנאשם סובל מאסתמה כעולה מהתסקיר). (ה) במישור הנסיבות האישיות, מהתסקירים ניתן ללמוד כי הנאשם 1 התייתם מאביו בגיל צעיר מאד, ונאלץ לפרנס את אמו לבדו ללא דמות מכוונת. (ו) מהתיעוד הרפואי שהוגש לעיוני, מהתסקירים וכן מדברי אמו של הנאשם 1 לפניי עלה כי האמא חולה ונעדרת מקור פרנסה בעת שהנאשם 1 מצוי מאחורי סורג ובריח. בנסיבות אלה, יש להניח כי ריצוי עונש מאסר בפועל ממושך מאחורי סורג ובריח לא יהיה קל עבור אמו של הנאשם 1. (ז) הנאשם 1 עצור תקופה ממושכת מאז יום 2.8.2023, וכידוע תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר.
למען שלמות הדברים, אציין כי הנאשם 1 ובאת כוחו טענו לנסיבה מקלה לפיה הנאשם 1 חדל ממעשיו במהלך תקופה של מספר חודשים טרם מעצרו. לא ניתן לקבל טענה זו. מהמועדים שפורטו באישומים בהם הודה נאשם 1, עולה כי באישום 3 הוא ייצר מטעני צינור עד סמוך לפני מעצרו (ראו: שם, סעיף 1); באישום 13 הנאשם 1 יידה מטען צינור ביום 20.6.2023, קרי- כחודש וחצי לפני מעצרו; ובאישום 15 הוא ביצע כבגיר עבירה של החזקת נשק במועד לא ידוע במהלך חודשים מאי-יולי 2023, ונעצר זמן לא רב לאחר מכן (תחילת אוגוסט 2023).
124. לחומרא, ניתן להצביע על הנתונים הבאים: (א) הנאשם 1 אמנם היה קטין בעת ביצוע מרבית המעשים בגינם הורשע, אולם הוא היה אז כבן 17, קרי- על סף גיל בגירות. אין מדובר, אפוא, בקטין שהיה צעיר מאד בגילו בעת ביצוע העבירות. (ב) מתסקירי שירות המבחן לנוער ולמבוגרים עולים היבטים בעייתיים ביחס לנאשם 1 כמפורט בפסקאות 105-107 לדבריי לעיל, לרבות עמדה קורבנית וקושי של הנאשם 1 לבחון את מעשיו באורח ביקורתי. (ג) הנאשם 1 הורשע במספר רב של אישומים (10) ובריבוי עבירות, הרבה מהן לפי חוק המאבק בטרור. זאת ועוד; טיב המעשים מצביע על מסוכנות גבוהה מתוכם (ירי לעבר חוגגים במסיבה בשכונת פסגת זאב ממניע לאומני וגזעני, ובמקרה אחר ירי לעבר בנייניה של השכונה האמורה; ייצור מבעוד מועד של מטעני צינור למטרות טרור והחבאתם במסגד, כדי שישמשו את הנאשם 1 ואת אחרים בעימותים עם כוחות הביטחון; מספר מקרים של יידוי בפועל של מטעני צינור לעבר כוחות הביטחון ממניע לאומני-אידיאולוגי, תוך פגיעה בגופו של שוטר באחד המקרים; נטילת חלק פעיל בהתפרעויות תוך יידוי אבנים וגרימת נזקי פח לרכבי משטרה; וכן החזקת נשק וירי באזור מגורים). יתר על כן; ברבים מהאישומים הנאשם 1 היה בעל חלק יוזם ו/או דומיננטי בביצוע המעשים, וגם לכך ראוי ליתן משקל ממשי. בנוסף לכל אלה, אזכיר כי בהתאם לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, הנאשם 1 שוחח עם נאשמים אחרים על ביצוע פיגוע ירי לעבר כוחות הביטחון הישראליים. אמת, הדבר לא תורגם למעשים ולא גובש לכדי עבירה. עם זאת, יש בו כדי לחדד את הסיכון המשמעותי שעלול להיות טמון ביכולתו של נאשם 1 להשיג נשק ולהעבירו לאחר לפי בקשתו לצורך ביצוע ירי כפי שאירע למשל באישום 15 לעיל. כל אלה מחייבים מתן משקל משמעותי לשיקולים של הלימה והרתעת היחיד והרבים.
125. עמדתי לעיל על כך שבהתאם להלכה הפסוקה, קטינות אינה מקנה חסינות מריצוי עונש מאסר בפועל ממושך במקרים שמצדיקים זאת. נראה כי עניינו של נאשם 1 בא בגדר מקרים אלה. ודוק, אינני מתעלמת מקטינותו של נאשם 1. אף אינני מקלה ראש בנסיבות הנוספות לקולא לרבות ההודאה, העדר העבר הפלילי, החרטה שהביע לפניי, מחלת האסתמה הנטענת, והנסיבות האישיות והמשפחתיות המורכבות. ואולם כל אלה אינם יכולים לקבל משקל מכריע במקרה שלפניי. כך, שכן המעשים בגינם הורשע הנאשם 1 מתאפיינים בחומרה בולטת וניכרת, שבאה לידי ביטוי בכמות העבירות בהן הורשע, בטיב המעשים שביצע, במניע להם, וכן בחלקו היוזם ו/או הדומיננטי בחלק גדול מהאישומים. בחינת מעשיו של הנאשם 1 מעלה כי אין מדובר בקטין שנגרר אחרי אחרים, אלא בקטין שהיה לא פעם בעל חלק מרכזי ומוביל בביצוע המעשים חרף קטינותו (ראו למשל: סעיף 3 רישא וסעיף 4 באישום 3; סעיף 2 סיפא באישום 7; סעיף 2 באישום 9; אישום 10; אישום 13). המסוכנות העולה מכל אלה בעניינו של נאשם 1 היא גבוהה, ומקרינה על נקודת האיזון שבין השיקולים האינדיבידואליים, ובין עקרון ההלימה וההרתעה תוך הגנה על בטחון הציבור.
126. אשר ליישום עקרון אחידות הענישה בעניינו של נאשם 1, בראי העונשים שהוטלו על נאשמים 2-4 לעיל – כפי שכבר צוין מספר פעמים, הנאשם 1 הוא היחיד מבין ארבעת הנאשמים, שביצע את מרבית העבירות כשהיה קטין (זאת בשונה מיתר הנאשמים שביצעו את כלל המעשים בגינם הורשעו בעת שהיו בגירים). כמו כן, בשונה מנאשמים 2 ו-4, הנאשם 1 נעדר עבר פלילי. אף-על-פי-כן, נאשם 1 בולט לרעה מבחינת כמות העבירות וחומרת המעשים בהם הורשע בהשוואה לנאשמים 2 ו-4. אשר לנאשם 3 – שני הנאשמים (נאשם 1 ונאשם 3) דומים בכך שהם נעדרי עבר פלילי. עם זאת, נאשם 1 הורשע בהיקף גדול יותר של אישומים ועבירות ביחס לנאשם 3. כך למשל, נאשם 1 הורשע ב-10 אישומים, בעוד נאשם 3 הורשע ב-8 אישומים. במסגרת זו, הנאשם 1 הורשע בחמש עבירות של פעולה בנשק למטרות טרור מעבר לאלה בהן הורשע נאשם 3 (ויוזכר כי העונש המרבי בגין עבירה אחת של פעולה בנשק למטרות טרור הוא מאסר 20 שנים). כמו כן, הנאשם 1 הורשע בשתי עבירות של החזקת נשק, בשתי עבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ובשתי עבירות של חבלה במזיד ברכב, בעוד נאשם 3 הורשע בעבירה אחת מכל סוג. בנוסף, הנאשם 1 הורשע בעבירה אחת של מעשה טרור של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהנאשם 3 לא הורשע בה. מעבר לכך, כפי שכבר צוין, באישומים רבים הנאשם 1 היה היוזם או בעל החלק דומיננטי בביצוע המעשים, לרבות באישומים בהם נאשם 1 פעל ביחד עם נאשם 3. אוסיף כי נאשם 3 אמנם היה בגיר בעת ביצוע המעשים, אך הפרש הגילאים בינו ובין הנאשם 1 לא היה ניכר (בעת שהמעשים בוצעו, הנאשם 3 היה בגיר בגיל 18-19, בעוד הנאשם 1 היה קטין על סף בגירות שגילו 17).
המסקנה המתבקשת מכל אלה היא כי אף בהינתן קטינותו של נאשם 1 בעת ביצוע מרבית העבירות; ואף בהינתן יתר הנסיבות לקולא שפורטו לעיל; ראוי כי עונשו של נאשם 1 יהיה חמור באופן ממשי ביחס לעונשים שהושתו על כל יתר הנאשמים לפניי.
127. בשורה התחתונה - לאחר איזון בין מכלול השיקולים, אני רואה לגזור על נאשם 1 בגין 10 האישומים בהם הורשע (8 אישומים כקטין ו-2 אישומים כבגיר) עונש כולל של 13 שנות מאסר בפועל.
128. אעיר כי אילו הנאשם 1 היה עומד לדין לבדו ועונשו היה נגזר במנותק מנאשמים 2-4 בלא צורך להתייחס לעקרון אחידות הענישה, לא מן הנמנע כי העונש שהייתי מטילה על נאשם 1 היה חמור יותר.
129. אשר לבקשת המאשימה לחייב את נאשם 1 בפיצוי לטובת השוטר מ.א – אני סבורה כי יש מקום להיעתר לבקשה זו. כפי שעולה מעובדות אישום 13 בהן הודה הנאשם 1, בעקבות התפוצצות מטען הצינור שהנאשם 1 יידה בעצמו, נגרמו לשוטר א.מ שני חתכים עמוקים ומדממים בפיקת ברכו השמאלית שהצריכו טיפול רפואי. גם אם השוטר סירב שיתפרו את החתכים שנגרמו לו, הרי לפי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם 1, השוטר נזקק לטיפול אנטיביוטי ולמנוחה של כחודש ימים. בנסיבות אלה, אראה לחייב את נאשם 1 בפיצוי לטובת השוטר א.מ בסך כולל של 4,000 ₪.
התייחסות בטרם נעילה לסוגיות שמשותפות לכלל הנאשמים
130. במהלך הטיעונים לעונש עלו מספר נושאים שמשותפים לארבעת הנאשמים, ולפיכך ראיתי להתייחס אליהם במרוכז בטרם סיום.
131. ראשית, הסנגורים העלו בטיעוניהם טענה לאכיפה בררנית. נטען כי היו מקרים שבהם הנאשמים פעלו עם מעורבים נוספים אך אלה לא הועמדו לדין. בהתייחס לכך אציין כי טענת האכיפה הבררנית הועלתה באופן סתמי. בחלק מהאישומים נכתב במפורש כי זהותו של המעורב הנוסף אינה ידועה למאשימה. פשיטא כי במצב כזה לא ניתן להעמיד לדין את אותו מעורב נוסף, בהיותו בלתי מזוהה. בחלק מהאישומים היה מדובר בהתפרעויות רבות משתתפים, בלא שההגנה הצביעה על ראשית אינדיקציה לכך שהיו בידי המאשימה ראיות מספיקות להעמדה לדין ביחס למעורבים אחרים ואלה לא הועמדו לדין. בנסיבות האמורות, אין בטענות כלליות וערטילאיות מן הסוג שהעלתה ההגנה, כדי לבסס טענה לאכיפה בררנית.
132. שנית, הסנגורים והנאשמים עמדו בדבריהם לפניי על תנאי החיים הירודים במחנה הפליטים שועפט. הם טענו לעוני, להעדר תשתיות ולהעדר תכניות טיפוליות. דא עקא, אין בכוחן של טענות אלה כדי להסביר בדרך כלשהי מעשים חמורים מן הסוג שנדון בתיק זה, כגון ייצור והשלכה של מטעני צינור ואבנים לעבר כוחות הביטחון, עבירות בנשק, ביצוע ירי בנשק חם, וכן פעולות טרור ממניע לאומני וגזעני. אוסיף כי עלול להיות קושי ליישב טענה לעוני ולמצב כלכלי קשה, עם השקעה כספית למימונם של כלי נשק; כדורים חיים; זיקוקים ואבק שרפה להכנת מטענים; וכיוצ"ב.
133. שלישית, הסנגורים הלינו על כך שהמאשימה ציינה בטיעוניה לעונש כי הנאשמים פעלו כחוליה. בהתייחס לכך אציין כי כתב האישום המתוקן אכן לא עשה שימוש במונח "חוליה" ומשכך לא ראיתי לאמץ את המונח האמור. אין בכך כדי לאיין את האמור בחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, לפיו הנאשמים היו חברים בקבוצות וואטסאפ בהן התקבלו עדכונים והודעות בקשר לעימותים נגד כוחות הביטחון, באופן שיכול להעיד על תכנון והתארגנות. לעניין זה ניתנה התייחסות בדבריי לעיל.
134. רביעית, הסנגורים התנגדו נחרצות לעמדת המאשימה שטענה כי ראוי להחמיר בענישה בתיק הנוכחי בעקבות אירועי הזוועה של 7.10.2023, הגם שמעשיהם של ארבעת הנאשמים שלפניי בוצעו קודם לכן (כאמור, הנאשמים נעצרו באוגוסט 2023). בנסיבות העניין אני סבורה כי אין צורך להכריע במחלוקת האמורה בין הצדדים. זאת שכן מהחקיקה ומהפסיקה עליה עמדתי לעיל, ניכרת מגמה של החמרה בענישה בגין עבירות לפי חוק המאבק בטרור ועבירות בנשק, וזאת עוד בטרם יום 7.10.2023.
135. לבסוף, אציין כי המאשימה עתרה להטיל על כלל הנאשמים קנס כספי מרתיע. עמדה זו אינה נטולת יסוד. אמנם, לא מדובר בעבירות שמבוצעות ממניע כלכלי. עם זאת, אין לשלול גישה לפיה קנס כספי יכול לשרת את עקרון ההלימה וההרתעה. הוא גם יכול ליתן ביטוי לנזק לקופה הציבורית בגין העלויות היתרות שנגרמות לכוחות הביטחון בהתמודדות עם מעשי הטרור והאלימות המופנים כנגדם, ועם הנזק שבחלק מהמקרים נגרם בפועל (כגון נזקי פח לכלי רכב משטרתיים). בסופה של שקילה, ראיתי להימנע מהטלת קנסות במקרה דנן. זאת בעיקר מחמת גילם הצעיר של כלל הנאשמים; משך עונשי המאסר בפועל שיושתו עליהם; וכמו כן ההודאה ונטילת האחריות שחסכו את הצורך בניהול הוכחות על המשאבים הציבוריים הכרוכים בכך (עניין שראיתי ליתן לו משקל ממשי בהחלטתי להימנע מהטלת קנסות כספיים).
סוף דבר
136. נוכח מכלול הטעמים שפורטו, אני גוזרת על כל אחד מארבעת הנאשמים את העונשים הבאים:
נאשם 1
(א) 13 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס.
(ב) מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירה לפי חוק המאבק בטרור, או עבירת פשע ממניע לאומני או גזעני, או עבירת אלימות מסוג פשע (לרבות עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ועבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות), או עבירת נשק מסוג פשע (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג פשע).
(ג) מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירות אלימות מסוג עוון, עבירת נשק מסוג עוון (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג עוון), עבירת התפרעות, או עבירה של חבלה במזיד.
(ד) פיצוי לשוטר א.מ (אישום 13) בסך של 4,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-16 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 2.9.2025 ובכל 2 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצוי לפירעון מיידי.
נאשם 2
(א) 9 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס. אין לנכות מהעונש בתיק הנוכחי ימי מעצר בהם הנאשם 2 ריצה עונשי מאסר בפועל בגין תיקים קודמים עליהם נשפט.
(ב) מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירה לפי חוק המאבק בטרור, או עבירת פשע ממניע לאומני או גזעני, או עבירת אלימות מסוג פשע (לרבות עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ועבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות), או עבירת נשק מסוג פשע (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג פשע).
(ג) מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירות אלימות מסוג עוון, עבירת נשק מסוג עוון (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג עוון), או עבירת התפרעות.
נאשם 3
(א) 10 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס.
(ב) מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירה לפי חוק המאבק בטרור, או עבירת פשע ממניע לאומני או גזעני, עבירת אלימות מסוג פשע (לרבות עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ועבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות), או עבירת נשק מסוג פשע (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג פשע).
(ג) מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירות אלימות מסוג עוון, עבירת נשק מסוג עוון (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג עוון), עבירת התפרעות, או עבירה של חבלה במזיד.
(ד) פיצוי לשוטר א.מ (אישום 13) בסך של 4,000 ₪. הפיצוי ישולם ב-16 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 2.9.2025 ובכל 2 לחודש שלאחר מכן. לא ישולם אחד התשלומים במועדו, תעמוד יתרת הפיצוי לפירעון מיידי.
נאשם 4
(א) 4 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בהתאם לרישומי שב"ס. אין לנכות מהעונש בתיק הנוכחי ימי מעצר בהם הנאשם 4 ריצה עונשי מאסר בפועל בגין תיק קודם עליו נשפט.
(ב) מאסר על תנאי של 10 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירה לפי חוק המאבק בטרור, או עבירת פשע ממניע לאומני או גזעני, או עבירת אלימות מסוג פשע (לרבות עבירה של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה ועבירה של הפרעה לשוטר בנסיבות מחמירות) או עבירת נשק מסוג פשע (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג פשע).
(ג) מאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום השחרור ממאסר, לא לבצע עבירות אלימות מסוג עוון, עבירת נשק מסוג עוון (לרבות עבירת ירי מנשק חם מסוג עוון), או עבירת התפרעות.
המזכירות תמציא העתק גזר דין זה לשירות המבחן לנוער (לגבי נאשם 1) ולשירות המבחן למבוגרים (לגבי נאשמים 1, 3 ו-4).
גזר הדין ניתן לפרסום ברבים (שמו של נאשם 1 לא מפורסם, בהיותו קטין בעת ביצוע מרבית העבירות).
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.
ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ה, 07 אפריל 2025, במעמד הצדדים.

דנה כהן לקח