לעניין זה, ראו גם בתצהיר התובע גרוטס, שציין בעצמו כי המחיר שהוצע על ידי קבוצת אדאני-גדות "עלה בהרבה" על התחזיות, והיה "גבוה בהרבה" משאר ההצעות[140]. כך גם מודים התובעים בסיכומיהם[141].
ראו גם בעדות מר כחלון: "... ארבעה מיליארד שקל, כארבעה מיליארד שקלים, ההצעה של המציע המועדף. המקום השני היה לדעתי 2.6 מיליארד שקלים, היה לנו שני אומדנים וגם המקום השלישי היה 2.5 מיליון שקלים, 2.5 מיליארד שקלים האומדנים היו סביב 2.5, 2.6 משהו כזה"[142];
שנית, קבוצת אדאני-גדות נדרשה לגייס חלק ניכר מסכום שבנדון מגורמים מממנים חיצוניים, כגון בנקים[143].
גם כאן, נציין כי מדובר בנתון המקובל בכללותו על התובעים, והם ציינו כי בקשת חברת אדאני-גדות לקבלת ארכה מהמדינה, הגיעה לנוכח מאמציה "... להשלים הגשת המימון הבנקאי בסך של כ-75% מתמורת המכירה"[144], וגם ש"... הבנתי שלקח זמן עד שהזוכה קיבל את אישור הבנקים למימון העסקה"[145].
ראו גם בעדות מר בלינקוב[146]: "זאת עסקה גדולה, אני אגיד חלק מהדברים. העסקה הזאת היא עסקה מאוד גדולה, והרוכשים הם, הם לא בעלי משקל שווה. וכשיש הסכם מימון בין גורמים שהם לא במשקל שווה, זה מוליד בעיות מכיוון שלא תמיד הצד החלש יכול להתחייב לדברים שהצד החזק יכול להתחייב אליהם. לפי מיטב הערכתי, זה מה שקרה כאן. האם בסוף מוצאים את הדרך לגשר ומגיעים לעסקה, או שמתפוצץ, זה היה החשש שלי";
שלישית, קבוצת אדאני-גדות הורכבה ברובה מגופים זרים, ולכן נדרש זמן נוסף כדי להעביר חלק משמעותי מהתמורה מחו"ל, שהיתה נקובה במטבע זר, ולאחר מכן להמיר אותה לשקלים[147];
רביעית, גם בתחילת חודש 1/2023 עדיין לא היה לקבוצת אדאני-גדות מתווה מימון סגור מבחינה משפטית[148], ולמעשה רק ביום 5.1.2023 היא הודיעה למדינה, לראשונה, כי היא חתמה ביום 4.1.2023 על הסכם שכזה[149].
- יוער גם, כי לאור חוסר הודאות הגדולה לגבי השלמת הליך ההפרטה, המדינה אף שמרה לעצמה במסגרת המכרז את הזכות והאפשרות לבחור מציע חליפי שני, ואף מציע שלישי, למקרה שבו העסקה עם המציע המועדף, הנבחר והראשון, לא תושלם. ראו למשל בעדות מר בלינקוב: "... (ש)יכול להיות שהיינו בוחרים מציע השני... אנחנו החזקנו ערבויות של המציעים האחרים עד הדקה ה-90"[150]. עם זאת, בפועל לא נבחר מציע נוסף בסופו של דבר, היות ש"... אנחנו החלטנו כמדינה שבנמל חיפה לא יהיה כשיר שני מהשיקול המרכזי, שהפער בין הכשיר הראשון לכשיר השני הוא גדול מדי", וכפי שהסביר מר כחלון[151].
- כמו כן, המדינה אף שמרה לעצמה את הזכות לבטל את המכרז בכללותו[152]. מר כחלון אף הדגיש בתצהירו כי אפשרות זאת – של ביטול המכרז לחלוטין, לא היתה בגדר אפשרות תיאורטית, והיא אכן עשויה להתרחש במקרה שבו המציע המועדף מפר את הוראות נוהל המכירה, או התחייבות כלשהי, אחרת, שניתנה על ידו במסגרת הליך המכירה. כך, למשל, הוא נתן את הדוגמא של מפעל עשות אשקלון תעשיות בע"מ, שהליך הפרטתו בוטל בשנת 2018 על ידי המדינה[153]. טענותיו שבנדון לא נסתרו כלל על ידי התובעים.
- בסופו של דבר, רק ביום 10.1.2023 נחתם לראשונה החוזה המחייב הראשון בין המדינה לבין קבוצת אדאני-גדות, לגבי מכירת הנמל[154], ורק אז הועברו הכספים במלואם. נדגיש, כי לא מדובר ב"טקס" בלבד, וכפי שטענו התובעים בתחילה בכתב התביעה בתביעת גרוטס ושות'[155], היות ש"הטקס" הזה התקיים בכלל בסוף חודש 1/2023. התובעים גם הודו בכך, ולמעשה חזרו בהם מהטענה, כבר בדיון המוקדם[156].
- לעומת זאת, רק ביום 10.1.2023 נערך מעמד משפטי מחייב, שבו השתתפו מצד אחד הנציגים המוסמכים מטעם המדינה, וכן נציגי חברת הנמל, ומנגד נציגי קבוצת אדאני-גדות, כמו גם הגופים המממנים[157]. רק במועד זה נרשמה לראשונה חברת הנמל בספרי רשם התאגידים כחברה שאינה חברה ממשלתית[158], והיא לראשונה נהפכה להיות מי שאינה חברה לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975[159].
- טרם סיום - התייחסות לטענות פרטניות ונוספות של התובעים –
א. התובע מיכאלי – מקובלת עלינו טענת חברת הנמל, כי התובע מיכאלי כלל לא היה עובד שלה במועד השלמת תהליך ההפרטה, בשנת 2023 כאמור לעיל, אלא הוא עבר לעבוד, עוד ביום 3.11.2020, בחברת נמלי ישראל (חנ"י), ולאחר-מכן עבר משם לעבוד בחברת הבת שלה, חברת תעבורה ימית בע"מ. לכן, בכל מקרה אין לו כל יריבות כלפי חברת הנמל, ודין תביעתו להידחות (גם) על הסף.