טעם נוסף לדחיית תביעתו של התובע מיכאלי, היא העובדה שהוא פרש מעבודתו מחברת תעבורה ימית בע"מ ביום 31.12.2022 בשל פרישה לפנסיית זקנה, ולאחר שהוא כבר הגיע ואף עבר את גיל הפרישה כבר ביום 11.1.2022, ולא כפרישה מוקדמת.
ב. התובעת רביבו וזכאותה הנטענת לתוספת "שיפטינג" – מכלל הטעמים שפורטו עד כה בהרחבה במהלך פסק הדין, ושאיננו מוצאים לנכון לחזור עליהם, התובעת רביבו אף אינה זכאית לתוספת פרטנית שנתבעה על ידה – תוספת שיפטינג. זאת, משעה שהסכם 2020 קובע בסעיף 9.3.1.5, כי תוספת זאת תשולם רק למי שיהיה עובד חברת הנמל "לאחר ביצוע הנפקה ראשונה של מניות החברה", כלומר – מי שעדיין יהיה עובד חברת הנמל לאחר ההפרטה (נתון שכידוע לא חל לגבי התובעת רביבו).
מכל מקום, התובעת רביבו אף חזרה בה מרכיב תביעה זה, עוד במהלך ההליך[160].
ג. התובע בוסין – מקובלת עלינו טענת חברת הנמל, כי גם אם תתקבלנה כלל טענות התובעים, הרי שבאופן ספציפי התובע בוסין אינו זכאי לסעד כלשהו. זאת, משעה שהוא נעדר מעבודתו בנמל בין חודש 12/2020 ועד לחודש 1/2023 בשל תאונת עבודה, ובמהלך תקופה זאת לא שולם לו שכר כלשהו על ידי חברת הנמל.
אשר לחוזר 1997, הוא קובע כי מענק הפרטה ישולם לעובד חברה ממשלתית על בסיס "סכום המשכורת שבגינו משלמים דמי ביטוח", ב-6 החודשים שקדמו למועד מכירת המניות (ההפרטה).
במקרה שבנדון, היות שלא שולם שכר כלשהו לתובע בוסין בתקופה זאת, ברי כי הוא אינו זכאי לסעד כלשהו, (גם) בשל טעם ספציפי זה.
- התביעה שכנגד – כתב התביעה שכנגד מבוסס, כל כולו, על בסיס ההנחה כי מעת שהתובעים כפרו בכתבי הויתור שעליהם הם חתמו, הם אינם זכאים לתנאי הפרישה לפי הסכם 2020, ועליהם להשיב את התשלומים שהם קיבלו במסגרת תנאי הפרישה שלהם[161]. חברת הנמל, כתובעת שכנגד, אף ציינה כי אם ייפסק שהנתבעים זכאים לסעדים ולסכומים שנתבעו על ידם, אזי עליהם להשיב לה תשלומים אלה.
- במקרה שלפנינו – היות שכפירתם שבנדון של התובעים נדחתה מכל וכל על ידי בית הדין; משעה שהתביעה של כלל התובעים נדחית על ידינו; והיות שהתביעה שכנגד הוגשה רק כמשקל-נגד למקרה שהתביעה תתקבל[162] – ברי כי יש לדחות גם את התביעה כנגד, וכך אנו מורים. חברת הנמל אף הבהירה בסיכומיה, כי לאור היותם של התובעים/הנתבעים שכנגד גמלאים "שלזכותם שנות עבודה רבות", היא החליטה שככל שתידחה תביעתם, היא לא תעמוד על התביעה שכנגד[163].
ד. סוף דבר
- לסיכום – לאור כל האמור לעיל, ובהיעדר בסיס עובדתי או משפטי לתביעה, דין התביעה של כלל התובעים להידחות, ואנו קובעים כי הם אינם זכאים למענקי הפרטה ומענק מעבר שני, שנתבעו על ידם, מכוח הפרטת נמל חיפה אשר הושלמה רק ביום 10.1.2023, לאחר שהם כבר עזבו זה מכבר את עבודתם בנמל חיפה.
- למען הסר ספק, נדגיש כי אנו מודעים לכך כי מצד התובעים, מדובר בתוצאה לא פשוטה. התובעים – שעד לפני מספר ימים בודדים, טרם השלמת ההפרטה, היו עובדים ותיקים בחברת הנמל; וכאשר ביום 10.1.2023 הם כבר נהפכו לעובדים לשעבר – הפסידו את המענקים שחבריהם לעבודה קיבלו, והם לא, לעומתם. כל זאת, בבחינת היותם לכאורה, ובראי הדברים שנאמרו על משה רבנו, "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא"[164].
- עם זאת, אין מדובר בתוצאה לא צודקת, ואף לא בכזאת הנוגדת את החוק. בהיקש, כבר נקבע כי "לכל דבר חקיקה יש מועד תחילה. מטבע הדברים, ייתכנו מצבים בהם חלות תוצאות שונות על שני אנשים המצויים משני צידיו של מועד הכניסה לתוקף של דבר החקיקה. זהו מצב טבעי ושכיח, ומכל מקום מצב זה אינו יוצר, כשלעצמו, הפליה אסורה"[165]. וגם, נקבע – ושוב בהיקש, ש"אכן, יתכנו מקרים שבהם מוצבת בהחלת זכאויות, פדות הגורמת עגמת נפש למי שנפל בצדו הלא-זוכה של מתרס הזכאות, אשר הכרח להציבו במקום כלשהו. זהו אותו איזון, בין התכלית הסוציאלית לאילוצים התקציביים..."[166]. כך הוא הנכון גם במקרה זה.
- הוצאות – בעת פסיקת ההוצאות אנו מתחשבים בשיקולים הבאים:
ראשית, היותם של התובעים גמלאים;