לפניי תביעה לתשלום פיצויים בסך 63,200,000 ₪ בגין התנהלות אנטי-תחרותית בענף הרכב.
העובדות
- התובעת, ג'אן יבוא ושיווק חלפים לרכב בע"מ (להלן: "ג'אן"), עוסקת ביבוא ושיווק חלקי חילוף מקוריים לרכבים מתוצרת פיג'ו וסיטרואן (להלן: "כלי הרכב") וחלפים המיוצרים על ידי Original equipment manufacture (קרי, יצרן המספק חלקים ליצרני כלי הרכב עצמם ובנוסף מוכר את אותם החלפים בנפרד) (להלן: "חלפי OEM"). כיום, מרבית החלפים המשווקים על ידי ג'אן מיובאים על ידה מספקי חלפים בחו"ל.
- הנתבעת 1, דוד לובינסקי בע"מ (להלן: "לובינסקי") היא היבואנית הבלעדית של כלי הרכב, והיא מייבאת חלקי חילוף לכלי רכב אלה.
- הנתבעת 2, שרודר בע"מ (להלן: "שרודר"), היתה המפיצה הבלעדית של החלפים המיובאים על ידי לובינסקי. שרודר שיווקה חלפים אלו למוסכים ולמפיצי חלפים. בשנת 2011 מוזגה שרודר אל תוך חברת לובינסקי.
- ג'אן נהגה לרכוש מהנתבעות את החלפים המקוריים ששווקו על ידה למוסכים ולמפיצי חלפים בישראל. זאת עד לשנת 1998, אז הופסקה ההתקשרות בין ג'אן לנתבעות. משכך החלה ג'אן לייבא חלפים ממקורות בחו"ל, עד לשנת 2001, אז הודיעו הנתבעות לג'אן כי הן מוכנות לחדש את אספקת החלפים לה. הצדדים סיכמו כי ג'אן תזמין מהיצרן, באמצעותן, חלפים בהיקפים גדולים. החלפים היו מגיעים מהיצרן בקונטיינרים ישירות לג'אן, ומבלי שנפרקו על ידי הנתבעות (להלן: "שיטת ההזמנה הישירה"). כמו כן, ניתנה לג'אן הנחה על רכישת חלפים, בשיעור של 30% או יותר. אולם בשנת 2004, הודיעו הנתבעות לג'אן על הפחתת ההנחה, כמו גם על ביטול שיטת ההזמנה הישירה, כך שג'אן חויבה לקנות מוצרים מהמלאי שהיה ברשות הנתבעות (להלן: "שיטת הקנייה מהמדף").
- עקב התנהלות זו, ביום 28.1.05, הגישה ג'אן תביעה נגד הנתבעות ובקשה למתן צו מניעה זמני (ת"א (י-ם) 7044/05; בש"א (י-ם) 438/05). אלו נמחקו בהסכמה, לאחר שהנתבעות התחייבו להמשיך לספק חלפים לג'אן באותם התנאים שניתנו לה בעבר. הסדר זה לא האריך ימים, והצדדים חלוקים באשר לסיבת סיומו, אך מוסכם כי במחצית שנת 2005 הודיעו הנתבעות לג'אן כי תופחת ההנחה הניתנת לה.
הצו המוסכם
- במקביל לאירועים המתוארים, בשנת 2001 הגיש הממונה על הגבלים עסקיים דאז (להלן: "הממונה"), לבית הדין להגבלים עסקיים (להלן: "בית הדין") בקשה לצו מוסכם לפי סעיף 50ב בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 (להלן בהתאמה: "חוק ההגבלים העסקיים" או "החוק"; ו-"הבקשה לצו מוסכם"). בית הדין התבקש ליתן תוקף להסכמה שבין הממונה למשיבות בהליך, שאחת מהן היתה לובינסקי. על פי הבקשה לצו המוסכם, בעקבות תלונות שהתקבלו ברשות ההגבלים העסקיים, חקר הממונה את הנעשה בענפי השירות לרכב ומוצרי תעבורה באספקלריה של דיני ההגבלים העסקיים. במסגרת זו בחן הממונה חוזי התקשרות בין יבואני רכב לבין מוסכים הפועלים מטעמם והקשורים עמם בהסכמי הרשאה (להלן: "מוסכי שירות"). כן בחן כתבי אחריות לרכב בהם התקשרו יבואני רכב עם רוכשי כלי רכב, אותם ייבאו הראשונים. במוקד בדיקות אלו עמדה יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ, הגם שבמקביל נאספו נתונים הנוגעים למשיבות נוספות לבקשה לצו מוסכם. בחינה זו הובילה את הממונה למסקנה, כי באותה עת התחרות בענפי השירות לרכב ומוצרי התעבורה נפגמה. הפגמים המרכזיים באו לידי ביטוי בפרקטיקות הבאות:
6.1 יבואני רכב חייבו מוסכי שירות לרכוש ולעשות שימוש אך ורק במוצרי תעבורה שמקורם ביבואני הרכב (או מי מטעמם).