ש. הנזק קטן, ... [מדברים ביחד] החברה עולה.
ת. אבל זה חלק מהנזק.
בכל מקרה מה שרואים כאן שאפס עד שבע זה מקום טוב באמצע" (פרוטוקול מיום 9.12.13 עמ' 213 ש' 14 – 20) .
משכך, מתקשה אני להסתמך על החישובים של שני המומחים, המתבססים על ההערכות הערטילאיות שלעיל.
- חוות דעתו של פרופ' בלס אשר לנזק שנגרם לג'אן מתבססת על מספר גורמי נזק, שמצאתי בהכרעתי לעיל שהן אינן התנהגויות אנטי תחרויותיו. ראשית, פרופ' בלס הניח ששוק החלפים המקוריים הוא נפרד (פרוטוקול מיום 9.12.13, עמ' 123 ש' 20). שנית, הניח פרופ' בלס כי הסירוב למכור קטלוגים והסירוב למכור לג'אן חלפים עם אחריות מורחבת מהווה הגבל עסקי (שם, עמ' 123 ש' 9 – 10), שלישית, הניח פרופ' בלס כי הפסקת ההזמנה הישירה הנה אקט אנטי-תחרותי (שם, עמ' 170, ש' 1 – 9).
מנגד, מר פרלמן שיער כי שיטת ההזמנה הישירה עצמה היתה הסדר כובל בין הנתבעות לתובעת (פרוטוקול מיום 13.3.14 עמ' 405, ש' 8 ועמ' 438 ש' 21 עד עמ' 439 ש' 2, עמ' 520 ש' 17 – 21), והדבר אינו מופרך בעיניי. אדרבה, סבירות הדבר אף היתה עולה לו הייתי מקבל את טענת התובעת, כי היא המתחרה היחידה של הנתבעות בשוק החלפים המקוריים. קבלת הנחה זו של מר פרלמן, משמעותה כי ג'אן עצמה נהנתה בשנים 2001 – 2004 מרווחים שמקורם בתחרות מופחתת. אולם, משלא נתבקשתי לעשות כן, לא בחנתי שאלה זו לעומק.
משמעות האמור היא, כי פרופ' בלס כלל בחוות דעתו נזק בגין פעילות שהיא איננה עוולה שיש בה לזכות את ג'אן בפיצוי. וכדבריו של פרופ' בלס, באשר להתנהגות הנתבעות: "אם המשפטנים יגיעו למסקנה שזה בסדר, קטונתי" (פרוטוקול מיום 9.12.13, עמ' 123 ש' 13).
- עוד. מקובלת עליי טענתו של מר פרלמן לפיה יש לבחון את הקשר הסיבתי בין המעשים האנטי תחרותיים לנזק הנטען על ידי בחינת הרווח הגולמי ולא על ידי בחינת קיטון ברווח התפעולי, אותו ניתן להסביר באמצעות שינויים בהוצאות התפעול. לא מצאתי תשובה לכך בחוו"ד בלס 2013 וגם לא בדיון לפניי. מר פרלמן טען, כי כדי לבחון את הקשר הסיבתי שבין ההתנהגויות האנטי תחרותיות של הנתבעות לירידה ברווחי ג'אן יש לנטרל את הוצאות התפעול של ג'אן, עליהן אין לנתבעות השפעה (פרוטוקול מיום 13.3.14 עמ' 417, ש' 11 עד עמ' 419 ש' 3, עמ' 541, ש' 11 – 14). נוכח זאת, פרופ' בלס ייחס למר פרלמן את הטענה כי יש לחשב את נזקה של ג'אן באמצעות הרווח הגולמי ולא התפעולי. ברם, מר פרלמן מדגיש, שלא לכך התכוון בחוו"ד פרלמן השניה. אלא שפרופ' בלס, בחקירתו, נצמד לטענתו ולא סיפק הסבר העונה מדוע אין לנטרל את עלויות התפעול (פרוטוקול מיום 9.12.13 עמ' 196, ש' 1 עד עמ' 201, ש' 25 ועמ' 206, ש' 23 עד עמ' 208 ש' 11).
- על בסיס המפורט לעיל, דומני כי ניתן לומר שקיימות חולשות בשתי חוות הדעת. אולם חובת ההוכחה היא על התובעת – ג'אן, והיא לא הצליחה להרים אותה. עת נשאל מר פרלמן מדוע לא בחן את הנתונים של לובינסקי, מהות תשובתו היתה כי הנתונים אינם רלוונטיים, שכן הוא לא השווה בין התובעת לנתבעות, והוא גם לא הציג תיאוריה עובדתית חלופית – הוא תקף את האומדן ודרך החישוב של פרופ' בלס (פרוטוקול מיום 13.3.14 עמ' 401, ש' 4 – 24). הדין עם מר פרלמן. כדי שהתביעה תדחה, הנתבעות אינן צריכות להוכיח את צדקתן, די בכך שיראו שהתובעת טועה בטענותיה.
- סבורני, כי סכום התביעה מופרז, והעובדה כי חוות הדעת של פרופ' בלס מכפילה אותו, בגין ראש נזק תיאורטי לחלוטין (הנזק לשווי החברה), מפחיתה את אמינותה בעיניי. משכך, ובהתחשב בפגמים שנפלו בחוות דעתו של פרופ' בלס, כמתואר לעיל, אינני יכול להסתמך על הערכתו את הנזק לג'אן ונותרתי ללא אומדן לו. ברי, כי אם אינני יכול לאמוד את הנזק אינני יכול לבחון גם את הקשר הסיבתי לו, וממילא זה מוטל בספק בעיניי, נוכח חוות הדעת ועדותו של מר פרלמן בדבר סוגית הרווח התפעולי לעומת הרווח הגולמי.
- מר פרלמן אמנם הכיר בכך שחסימת ערוצי הפצה יכולה היתה לגרום לג'אן נזק (פרוטוקול מיום 13.3.14, עמ' 402, ש' 7 – 9 ועמ' 403, ש' 5). כן אמר שקיימת "בעיה" אם הנתבעת חייבה את מוסכי השירות לרכוש רק ממנה (שם, עמ' 467, ש' 8 – 11), ואינטואיטיבית, שעה שקבעתי כי היה הסדר כובל, הרי שמתבקש שאקבע גם כי נגרם נזק. ברם, מאחר שאינני יכול להסתמך על חוות דעתו של פרופ' בלס בעניין הנזק, אין בידיי הכלים הדרושים לכימותו, ככל שהתרחש.
- מעבר לנדרש אוסיף, כי בחנתי את השאלה, האם ניתן לאמוד את נזקה של ג'אן על סמך הנתונים הגולמיים שהוצגו ולשם כך עיינתי בטבלת רווחיה של ג'אן שהוגשה (נ/35, פרוטוקול מיום 11.12.13, עמ' 295). מזו עולה שרווחיה של ג'אן אכן עלו בשנת 2002 (עליה של קרוב ל-10 מיליון ₪, ביחס לשנת 2001) וכי הם ירדו בשנת 2005 (ירידה של 6 מיליון ₪ בקירוב, ביחס לשנת 2004). אלא שהעלייה האמורה היא עלייה רוחבית ולא רק ביחס למוסכים, וכך גם הירידה. ביחס למוסכי השירות נמצא כי בין שנת 2001 לשנת 2002 היתה עלייה של כ-3.5 מיליון ₪ ובין שנת 2004 לשנת 2005 היתה ירידה של כ-2.5 מיליון ₪.
- משמעות האמור היא כפולה: ראשית, בחינת נתונים אלו אך מאששת את דעתי כי אינני יכול להסתמך על חוות דעת התובעת המדברת על נזק של למעלה ממאה מיליון ₪, כאשר על פי הנתונים האמורים, ביחס למוסכים המורשים מדובר לכל היותר בנזק של כ-8.75 מיליון ₪ (3.5 מיליון ₪ במכפלת השנים מתחילת 2005 ועד להגשת התביעה) – ומדובר בהערכה גסה הנוטה לטובת התובעת. שנית, ניתן לראות כי יש עליה רוחבית בשנת 2002 וירידה רוחבית בשנת 2005 בכלל אפיקי ההפצה ולא רק אצל מוסכי השירות, דבר שיכול שיעיד על התרחשות אחרת שהיתה בה להשפיע על השוק.
- משכך, ובהיעדר חוות דעת שיש בה לאמוד פיצוי סביר לתובעת, ביחס לנתונים שבפניי, לא ראיתי להסתמך על כימות הנזק אותו ביצעתי, שכן אין מדובר בעניין שבמומחיות בית המשפט והוא אינו יכול להרים את הנטל עבור התובעת.