6.2 יבואני רכב הטילו על מוסכי השירות מגבלות בנוגע למחיר שיגבו המוסכים בגין מוצרי התעבורה והשירות הניתן במוסכים.
6.3 יבואני רכב חייבו מוסכי שירות למסור להם מידע על מנת לוודא את קיום ההסדרים המתוארים בסעיפים 6.1 ו-6.2 לעיל.
6.4 יבואני רכב חייבו בעלי רכב לפנות למוסכי שירות כתנאי לתוקפה של האחריות לרכב.
6.5 יבואני רכב חייבו בעלי רכב להתקין ברכבם מוצרי תעבורה מקוריים בלבד, כתנאי לתוקפה של האחריות לרכב.
6.6 יבואני רכב קבעו תקופה ארוכה של אחריות לרכב, מבלי להעניק לבעלי רכב יכולת בחירה באשר לכך.
6.7 יבואני רכב התקשרו באופן בלעדי עם מספר מוגבל של מוסכים על מנת שיפעלו כמוסכי שירות מטעם (סעיף 2 בבקשה לצו המוסכם).
- בחינת הממונה העלתה, כי נכון לאותו המועד, היו שלושה גורמים אשר הביאו לתחרות מצומצמת בין מוסכי השירות לבין עצמם, ולמחירים גבוהים של מוצרי התעבורה במוסכי השירות (סעיף 19 בבקשה לצו המוסכם), ואלו הם:
7.1 הסכמי ההרשאה שבין יבואני הרכב למוסכי השירות הפועלים מטעמם – הסכמים אלו נועדו לקבוע, בין היתר, את דרכי התיקון המקצועיות של תקלות ברכב, את התנאים המקצועיים של המוסכים, את התמורה שתינתן ליבואנים בעד ההרשאה, את התמורה שתינתן למוסכים עבור תיקונים המתבצעים במסגרת האחריות ואת הבטחת קיומם של רישיונות והאישורים הנדרשים על ידי בעלי המוסכים. כן נועדו ההסכמים להקנות למוסכים את הזכות לעשות שימוש בסמלי היצרנים והיבואנים, ולחייבם לעצב ולמצב את מקום העסק בהתאם להוראות היבואנים ולהנחיותיהם. ברם, נכתב בבקשה לצו מוסכם, הסכמי ההרשאה כללו גם שורת הסדרים כובלים העלולים לפגוע בתחרות. העיקריים שבהם נגעו להגבלת מוסכי השירות ברכישת מוצרי תעבורה, להגבלת מוסכי השירות באשר לתמחור מוצרי התעבורה הנמכרים על ידם, ולחיוב מוסכי השירות להעביר ליבואנים דוחות תקופתיים ונתונים באשר לפעילותם (סעיף 19 – 25 בבקשה לצו מוסכם).
7.2 הסכמי האחריות שבין יבואני הרכב לבעלי (רוכשי) כלי רכב – הסכמי האחריות חייבו את רוכשי הרכבים לבצע את כלל הטיפולים והתיקונים ברכב במוסכי השירות, גם כאשר מדובר בטיפולי תחזוקה שוטפים, אשר אינם מכוסים בכתב האחריות. נוכח זאת בעלי הרכב פנו ככלל למוסכי השירות במהלך תקופת האחריות, ורכשו מוצרי תעבורה שמחיריהם הגבוהים הם פרי של הסדרים כובלים (פסקאות 26 – 29 בבקשה לצו מוסכם).
7.3 התקשרויות בהסכמי בלעדיות בין מוסכי השירות לבין יבואני הרכב, ומיעוט התקשרויות אלו – מיעוט מוסכי השירות הפועלים מטעם כל יבואן בכל אזור ואזור, בצירוף תניות הסכמי האחריות, מנעו את היווצרותם של לחצים תחרותיים או הפחיתו ממשקלם (פסקאות 30 – 31 בבקשה לצו מוסכם).
- יודגש, כי טענת הממונה היתה שהפרקטיקות המתוארות לעיל היוו הסכמים כובלים לכאורה, והוא הוסיף, כי לא נמצאו לו ראיות מספיקות לשם העמדה לדין פלילי בגין עבירה על חוק ההגבלים העסקיים. לכן, כך נכתב, הממונה בחר לפעול בדרך של בקשה ליתן תוקף לצו מוסכם (פסקאות 32 ו-35 בבקשה לצו מוסכם). כן יצוין, כי התבקש שהצו יעשה מבלי שיהא בכך הודאה מצד מי מהמשיבות להליך בדבר חבותה על פי הוראות חוק ההגבלים העסקיים בנוגע לתקופה שקדמה למועד מתן התוקף לצו (פסקה 68 בבקשה לצו מוסכם).
- בהליך בפני בית הדין, חלקו המשיבות על נימוקיו של הממונה, תיאור העובדות על ידו ופרשנותו את הצו. לדבריהן, הן הסכימו לצו, עקב ההכרה שיש הכרח בהסדר בשוק מוצרי התעבורה והשירות לרכב, אשר ישקף איזון ראוי בין כללי התחרות ההוגנת, שמירה על בטיחות כלי הרכב ותקינותם, שמירה על רמת שירות נאותה ויעילה לכלי הרכב, והגנה על האינטרסים הלגיטימיים של יבואני הרכב. אולם, טענו, מאחר שהסכימו לצו ללא הודאה בחבות, הן לא מצאו לנכון להביא בפני בית הדין את פרטי המחלוקת העובדתית והמשפטית אשר יש להם עם הממונה (ה"ע (י-ם) 28/01 הממונה על הגבלים עסקיים נ' בני משה קרסו מפיצי מכוניות בע"מ (22.12.02); להלן: "אישור הצו המוסכם"), פסקה 8).
- סופו של דבר. ביום 22.12.02, אב בית הדין (דאז), כב' השופט י' עדיאל, נעתר לבקשה ונתן לנוסח הצו המוסכם תוקף של צו בית משפט (אישור הצו המוסכם, פסקה 32). הצו חל במשך חמש שנים, מיום 21.4.03 (120 ימים ממועד מתן תוקף על ידי בית המשפט; סעיפים 17 ו-19 בצו המוסכם עצמו).
ההליכים בתיק זה
- תיק זה ידע תהפוכות רבות.
ביום 13.6.07 הגישה ג'אן את התביעה דנן. התיק הועבר לגישור שלא צלח. מאחר שהשופטת שתיק זה נדון בפניה פרשה, הועבר התיק לטיפולי בסוף שנת 2009. לאחר מכן הגישו הנתבעות בקשה לדחיית התובענה או מחיקת חלקים ממנה, שעיקרה חזרה על כתב הגנתן. דחיתי את הבקשה, משום שלא היה מקום לקבל החלטה באשר למרבית הטענות, באותו המועד, למעט באשר לטענה אחת – בכתב התביעה לא פירטה ג'אן את חישוב הנזק ולא הציגה תשתית עובדתית המאפשרת את כימות הנזק לסכום הפיצויים הנדרש. משכך התרתי לה להגיש כתב תביעה מתוקן. ג'אן עשתה כן ביום 5.5.10.
- עת נדונה התביעה, התגלעה מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לגילוי המסמכים האחד לשני, כאשר כל אחד מהם טען לסודיות הנתונים. בשלהי 2011 הציעה ג'אן, כי בית המשפט ימנה מומחה כלכלי אשר יקבל את המסמכים של שני הצדדים ויאמוד את נזקה של התובעת (יצוין, כי בקשתה של התובעת מיום 27.11.11 הוכתרה "תגובה" ולא "בקשה"). הנתבעות סירבו (תשובה מיום 18.12.11). לאחר זאת, שינתה ג'אן הצעתה, כך שהמומחה יקבל את המסמכים ויקבע אלו מהם דרושים לו כדי לאמוד את השוק, לבדוק את השחקנים ולקבוע את הנזק (בקשה מיום 26.12.11). הנתבעות סירבו גם לכך (תשובה מיום 5.1.12). שנת 2012 עברה לה בניסיונות פשרה שלא צלחו ובאפריל 2013 נערך קדם המשפט. משום שהצדדים שניהם הגישו חוות דעת כלכליות, הצעתי אני כי ימונה מומחה כלכלי מטעם בית המשפט אשר ייתן דעתו על התביעה כולה. ג'אן הסכימה, אך הנתבעות סירבו. גם לאחר שעיינתי בסיכומים שהוגשו בתיק זה, מהן עלו שוב הפערים המשמעותיים הקיימים בין הצדדים, הודעתי לצדדים כי אני שוקל למנות מומחה מטעם בית המשפט. הנתבעות טענו, כי בשלב זה של המשפט, אין למנות מומחה לעניין הנזק קודם להכרעה בעניין החבות, אשר ההחלטה בעניינה נתונה לבית המשפט ושמומחה אינו יכול להועיל בקידומה. התובעת, אשר נתנה הסכמתה זה מכבר למינוי מומחה מטעם בית משפט, הבהירה כי לטעמה יש לעשות כן ושהדבר אך הגיוני, מאחר שבית המשפט נאלץ לפלס דרכו בין חוות דעת סותרות. כן טענה היא, שאין מקום ליתן פסק דין חלקי בעניין החבות, קודם להכרעה באשר לנזק. זאת, לדידה, משום שתיקון התביעה כך שתכלול התייחסות לנזק, נעשה לאחר בקשת הנתבעות בעניין. תגובת הנתבעות לכך היתה, כי משכשלה ג'אן להוכיח באמצעות חוות דעת כלכלית שפעולותיהן גרמו לה לנזק, אין למנות מומחה מטעם בית המשפט "שימלא, ישלים, ויבנה עבורה את התשתית המורכבת לביסוס והוכחת תביעת התובעת". כן שבו וטענו, כי אם ימונה מומחה על ידי בית המשפט הרי שיש לתחום ולגדור את מינויו לשאלה בעניין גובה הנזק, ורק לאחר מתן הכרעה בטענות ג'אן באשר להתנהגות האנטי תחרותית של הנתבעות.
- אקדים את המאוחר, ואומר כי תיק זה מעלה בעיה של ממש, שככל הנראה היא אינהרנטית לתביעה הנזיקית הנסמכת על דיני ההגבלים העסקיים, באשר לתשתית העובדתית והכלכלית עליה ניתן להסתמך. משכך, תיק זה הוכרע במידה רבה על פי נטלי ההוכחה. ייתכן שהיה מקום לקבל את הצעת הנתבעות להכריע תחילה בשאלת האחריות ולאחר מכן לנהל דיון נוסף באשר לסוגית הנזק. ברם, משהתנגדה ג'אן למתן פסק דין חלקי, לא ראיתי מקום לעשות כן.
טענות הצדדים