מונופולין
- חוק ההגבלים העסקיים מגדיר מהו מונופולין בסעיף 26(א):
"לענין חוק זה יראו כמונופולין ריכוז של יותר ממחצית מכלל אספקת נכסים או מכלל רכישתם, או של יותר ממחצית מכלל מתן שירותים, או מכלל רכישתם, בידיו של אדם אחד (להלן - בעל המונופולין). על קיומו של מונופולין כאמור יכריז הממונה בהודעה ברשומות; על הכרזה כאמור יחולו הוראות סעיף 43(ב) עד (ה), כאילו היתה קביעה לפי סעיף 43(א)".
סעיף זה מגדיר מונופולין כמי שמספק למעלה ממחצית המוצרים או השירותים בשוק. נקבע בפסיקה, כי המבחן הקובע לעניין זה הוא מבחן האספקה ולא מבחן הייצור (ה"ע (י-ם) 3/97 מגל מערכות בטחון בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים (4.11.01) (להלן: "עניין מגל"), פסקה 5). החוק הישראלי אינו אוסר על קיומו או היווצרותו של מונופולין (ת"צ 46010-07-11 (מרכז) אופיר נאור נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (5.4.16) (להלן: "עניין תנובה"), פסקה 7), ואין מניעה כי פירות הצלחתה של פירמה מצטיינת יבואו לידי ביטוי באחזקה של מחצית ומעלה מכך מאספקת השירותים או המוצרים בשוק.
- לממונה שיקול דעת, גם אם צר ומצומצם, עת הוא בוחן האם להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 26(א) בחוק ההגבלים העסקיים, ולהכריז על בעל מונופולין ככזה. כדברי כב' השופט י' עדיאל "השאלה העולה איננה מדוע יש להכריז על קיומו של אותו מונופולין, אלא מדוע יימנע הממונה מלהכריז על כך, למרות שמתקיימים בו תנאי החוק" (ערר (י-ם) 7/95 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' הממונה על הגבלים העסקיים (8.5.97) (להלן: "ערר בזק"), פסקה 9 ופסקה 18). הכרזת הממונה מהווה ראיה לכאורה לקיומו של מונופולין, דבר שיש בו לסייע באופן ממשי ליישום אכיפה פרטית של חוק ההגבלים העסקיים (ערר בזק, פסקה 7). אך יודגש. הכרזת הממונה היא דקלרטיבית בלבד ודי בהתקיימות התנאים אשר בסעיף 26(א) ב"אדם", כדי שזה יהווה מונופולין ויוכפף להוראות הנוגעות להתנהגות מונופולין (תצ (ת"א) 7198-09-12 א.ידע פיננסים בע"מ נ' הבורסה לניירות ערך בתל - אביב בע"מ (10.03.14) (להלן: "עניין א.ידע פיננסים"), פסקה 54; ערר בזק, פסקה 6 ופסקה 18; מיכל (שיצר) גל ואמיר ישראלי, פעמון סביב צוואר החתול: הכרזה על קיומו של מונופול, משפט ועסקים ז 139 (להלן: "גל וישראלי"), עמ' 145-146 (2007)). האמור נלמד גם מכללי ההגבלים העסקים (הוראות והגדות כלליות (הוראת שעה), תשס"ו-2006 (להלן: "כללי ההגבלים העסקיים"), בהם מוגדר "מונופולין" כך: "בין שקיומו הוכרז לפי החוק ובין שלא הוכרז" (שם, סעיף 1).
- התנהגויות מסוימות אסורות למונופולין (ורק למונופולין) משום, שהחוק מכיר בכך שזה עלול לנצל כוחו לרעה, למנוע תחרות ולפגוע ברווחת הצרכן (עניין תנובה, פסקה 7 והשוו: Richard Whish, Competition Law (6th ed. 2009) (להלן: "Competition Law"), עמ' 191, בו נדון הסעיף שהיווה השראה למקבילו הישראלי). משכך מורה סעיף 29 בחוק, כי בעל מונופולין לא יסרב סירוב בלתי סביר לספק או לרכוש את הנכס או השירות שבנוגע אליו הוא מונופולין. סעיף 29א(א) קובע ש"בעל מונופולין לא ינצל לרעה את מעמדו בשוק באופן העלול להפחית את התחרות בעסקים או לפגוע בציבור". וסעיף 29א(ב) מפרט ארבע התנהגויות שאם בוצעו על ידי מונופולין, חזקה כי ניצל את מעמדו בשוק לרעה (עניין תנובה, פסקה 8); ובלשון הסעיף: