פסקי דין

תא (כ"ס) 2127-06-13 ג'יי פומרנץ נ' צ. אמין – חב' לבנין והנדסה בע"מ

19 מרץ 2017
הדפסה
בית משפט השלום בכפר סבא
ת"א 2127-06-13 פומרנץ ואח' נ' צ. אמין - חב' לבנין והנדסה בע"מ ואח'   תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
 
התובעים 1. ג'יי פומרנץ 2. הדסה פומרנף 3. איתן פומרנץ 4. אלינור פומרנץ התובעים ע"י עו"ד רפאל נבון
נגד
הנתבעים 1. צ. אמין - חב' לבנין והנדסה בע"מ 2. אדמונד חמו הנתבעים ע"י עו"ד מ. קרייצברג
צדדי ג'                                      1. נעים עתאמנה 2. חיים גביזון  ע"י עו"ד ש. שמלה 3. ניסים ניסים ע"י עו"ד משה בן ארוש 4. מצרפלס אגודה שיתופית בע"מ – ההודעה נדחתה  5. עמאד אגבארייה – ההודעה נמחקה   צד ד' מצרפלס אגודה שיתופית בע"מ – ההודעה נדחתה
פסק-דין

 

 

  1. תביעה כספית בסך 1,437,553 ₪ בגין ליקויי בנייה ואיטום.

כללי

--- סוף עמוד  1 ---

  1. התובעים הם בעלי זכות החכירה במגרשים ברחוב דגניה 41 א' וברחוב דגניה 41 ב' ברעננה.

התובעים 1 – 2 (ג'יי והדסה) הם בעלי הזכויות בבית הדרומי, הקדמי, ברחוב דגניה 41 א', הידוע כגוש 7655 חלקה 238 תת חלקה 4 (להלן: הבית הדרומי).

התובעים 3 – 4 (איתן ואלינור)הם בעלי הזכויות בבית הצפוני, העורפי, ברחוב דגניה 41 ב', הידוע כגוש 7655 חלקה 238 תת חלקה 3 (להלן: הבית הצפוני).

  1. התובעים התקשרו עם הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהסכמים לבניית בתיהם בחלקות האמורות.

ביום 22.5.05 נחתם הסכם בין התובעים 1 – 2 לבין הנתבעת, וביום 10.6.05 נחתם ההסכם הנוגע לתובעים 3 – 4.

לפי ההסכמים, הנתבעת התחייבה לבנות את הבתים "עַד מפתח".

על בניית הבתים הוחל חוק המכר (דירות), לרבות תקופות הבדק שבו.

התמורה בגין ביצוע הבנייה הועמדה על סך של 310,000 דולר עבור הבית הדרומי וסך של 318,840 דולר עבור הבית הצפוני.

  1. הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא מנהלה של הנתבעת, ובסוף ההסכמים חתם על ערבות אישית, במסגרתה ערב לכל התחייבויות הנתבעת על פי הסכמי הבנייה.
  2. צדדי ג' הם קבלני משנה או ספקים בפרויקט הבנייה:

צד ג' 1 (עתאמנה) – ביצע לפי הנטען עבודות איטום של רצפת המרתף לבית הצפוני. ההודעה נגדו נמחקה, בהיעדר מסירה כדין, וזאת נוכח החלטות מיום 28.2.17 ומיום 15.3.17.

צד ג' 2 (להלן: גביזון) – ביצע עבודות איטום של מרפסות, מקלחות ותעלות וכן הגבהת איטום המרתף הדרומי.

צד ג' 3 (להלן: ניסים) – הוא קבלן אינסטלציה וביוב שביצע את עבודת האינסטלציה והביוב בכלל הפרויקט, לרבות הנחת צינורות.

צד ג' 4 (מצרפלס) – היא החברה שסיפקה צינור מים שהתברר כצינור בלתי מתאים, לפי הנטען. ההודעות נגדה נדחו לבקשת המודיעים, ללא צו להוצאות.

--- סוף עמוד  2 ---

צד ג' 5 (אגבאריה) – הוא קבלן שביצע עבודות איטום של הבית הקדמי. ההודעה נגד אגבאריה נמחקה לבקשת הנתבעים, בהיעדר המצאה.

 

הנתבעים הגישו הודעה לצד שלישי נגד קבלן איטום נוסף, יצחק שניר (להלן: שניר), אך בשלב מוקדם של ההליך ביקשו למחוק אותה (החלטה מיום 7.10.13). שניר זומן כעד מטעם התובעים.

 

העובדות הצריכות לעניין

 

  1. בניית הבתים נעשתה על ידי הנתבעים, והם נעזרו בקבלני משנה, חלקם צדדי ג'.
  2. בהסכם ניתנה לתובעים אפשרות למנות מפקח מטעמם, אך הם לא מינו מפקח. בדיעבד, התובעת 4 (להלן: התובעת) ראתה עובדה זו כטעות (עמ' 93 ש' 14). הנתבע טען שבא כוחם של התובעים דאז ביקר בשטח פעמים רבות, וכן גם אביה של התובעת ונציגים של התובעים, אך אין לטענה זו תמיכה ראייתית מינימלית. איש מאותם אנשים לא זומן להעיד. לפי עדותה של התובעת, עורך הדין טיפל בביצוע תשלומים בלבד (עמ' 93 ש' 30 – 31). אין כל סיבה להניח שעורך דין מיומן דיו כדי לבצע פיקוח הנדסי, או שביצע פיקוח כזה. גם אם אקבל את עדותו של הנתבע בנקודה זו, לפיה בא – כוחם של התובעים אותה עת ביצע תשלומים לאחר שאישר את העבודה, הרי לכל היותר דובר בהתקדמות לפי שלבים. אין עדות לפיה עורך הדין בדק את איכות העבודה, ואין עדות כי ביצע פיקוח צמוד ויומיומי.

מכל מקום, טענת הנתבעים אינה רלבנטית. קבלן חייב לבנות בית באופן תקני, ללא ליקויים. אם קיימים ליקויים, אין הדבר גורע מחובתו לשאת בעלויות התיקונים. קבלן אינו משתחרר מאחריות זו משום שהמזמין לא מינה מפקח. אף לו מונה מפקח, לא היה הדבר גורע מאחריות הקבלן (לכל היותר, במצב כזה, ניתן היה להשית אחריות משותפת גם על המפקח).

  1. יש לציין כי העבודה התנהלה ללא יומן עבודה (עדות הנתבע – עמ' 118 ש' 29 – 30). בנוסף, לפי עדותו של הנתבע, לא היה מנהל עבודה (עמ' 118 ש' 20 – 21).
  2. לפי הראיות, הבתים נמסרו בתחילת שנת 2008. בחודש 3/08 התובעים 3 – 4 נכנסו לביתם (הצפוני), לאחר שהכינו אותו. הבית הדרומי הושכר. אף כאן, טענת הנתבעים (וחלק מצדדי ג') כי התובעים "אשמים" משום שלא ביצעו בדיקה במועד הכניסה, אינה ממין העניין. ראשית, טענה זו, בדומה לטענה בדבר היעדר מפקח, היא בגדר "היפוך היוצרות" שבו המזיק (הקבלן המקצועי) "מאשים" את הניזוק (המזמין), בכך שהיה תמים ו"סמך" על הקבלן כי יפעל כשורה. שנית, טענה זו אינה יכולה לפטור מאחריות לליקויים בעבודת הקבלן, אלא לכל היותר להתייחס להוכחתם, סוגיה

--- סוף עמוד  3 ---

שתידון בהמשך. שלישית, אין תשתית ראייתית לכך שאת כל הליקויים (למשל, בנושא האיטום) ניתן היה לגלות בבדיקה כזו.

  1. לפי עדותה של התובעת, בחורף 2008, בסביבות חודש 12/08, התגלתה תופעה של רטיבות חמורה בבתים.

תופעה זו מתועדת היטב במיילים, מוצג 7 למוצגי התובעים: מייל ראשון מיום 31.12.08 המתעד נזילה בעליית הגג, מייל נוסף מיום 3.2.09 המתאר סיכום פגישה ומתייחס לרטיבות בקיר חיצוני בבית הצפוני.

  1. לטענת התובעת, היא דיווחה על כך לנתבע, והאחרון ציין ש"דבר כזה עוד לא קרה לו מעולם" והסתפק בביצוע תיקונים קוסמטיים, דבר שהוביל לכך שהרטיבות חזרה על עצמה.
  2. בהמשך, לפי עדותה של התובעת, בחודש אוגוסט 2009, אירעה בקומת הכניסה בבית הצפוני נזילת מים, כתוצאה מקרע בצינור המוביל מים למתקן ייצור הקרח במקרר. עם איתור מקור הנזילה, התובעים 3 ו- 4 ניסו לאתר את ברז המים המוביל מים לצינור שנקרע, אך לא הצליחו משום שברז המים הותקן על ידי הנתבעים במקום מוסתר. עקב כך, התובעים נאלצו לסגור את ברז המים הראשי עד לבואו של שרברב, שגם הופתע כאשר ראה את מיקום הברז. התרחשות זו מתועדת במייל מיום 5.8.09, מוצג 7 למוצגי התובעים.
  3. בנוסף, לפי עדותה של התובעת, באותו חודש אירע הפיצוץ הראשון בצינור המים הראשי המוביל מים לבית הצפוני. פיצוץ זה גרם להצפה חמורה של מרתף הבית הדרומי (עקב כשל באיטום – על כך בהמשך). כמויות המים שדלפו היו עצומות, ובגינן העירייה דרשה תשלום של 20,481 ₪. עקב כך התובעים ביקשו לבטל את חיוב המים – מוצג 5. הדיווח על הפיצוץ מתועד במייל של התובעת לבא כוחם דאז, מיום 20.8.09 (מוצג 7). לפי מייל זה ומיילים נוספים, הנתבע הגיע למקום, אך לא הצליח למצוא את מקום הפיצוץ, מאחר שהצינור הוטמן עמוק מאוד. לאחר מכן, הנתבע הזמין מומחה שניסה לאתר את המקור באמצעות גלאי מיוחד, ללא הצלחה. המייל מתעד את העובדה שהתובעים החליטו להפעיל את הביטוח. בסופו של דבר, חברת הביטוח נשאה בעלות התיקון, ואילו הנתבע דחה את דרישת התובעים לשאת בנזקים שנגרמו להם (חשבון המים) (מייל מיום 24.9.09). לפי עדותה של התובעת, שלא נסתרה (ואף מגובה בחו"ד המהנדס אורמן – סעיף 9.3), מאוחר יותר, לאחר כשלושה שבועות, הנתבע מצא פתרון מאולתר, בדמות "השחלת" צינור בקוטר קטן יותר. ניסים, שהוזמן אף הוא, היה שותף ל"פתרון".

לפי גרסת הנתבע, צינור המים כלל לא הוטמן עמוק. הנתבע העיד כי לא הייתה כל סיבה להטמין את הצינור בעומק של 1.8 מ', וכי הצינור היה בעומק של 60 ס"מ (עמ' 128 ש' 1 – 3). הנתבע הסכים כי בסופו של דבר הנזילה לא אותרה, ואז הוחלט לבצע את הפתרון של השחלת צינור בקוטר קטן יותר (עמ' 128 ש' 6 – 8). גם לפי עדותו של ניסים, אין היתכנות לטענה בדבר הנחת הצינור

--- סוף עמוד  4 ---

בעומק של 1.8 מטרים (עמ' 140 ש' 12 – 13, עמ' 141 ש' 20 – 22). ניסים טען, כי הוא הציע לנתבע שני פתרונות חלופיים: להשחיל צינור בקוטר נמוך יותר, ולחילופין, אם לחץ המים ירד – להחליף את הצינור (עמ' 140 ש' 31 – 32).

  1. לפי עדותה של התובעת, בסוף חורף 2009 שוב הופיעה רטיבות, ובחודש 3/10 החלו לטפטף מים מתקרת המטבח בבית הצפוני. לטענת התובעת, הנתבע, שנקרא למקום, טען שהסיבה לכך היא כובד משקלם של המתרחצים בג'קוזי המותקן בקומה למעלה, דבר הגורם לתנודות האמבטיה. לדבריה, הנתבע ביצע תיקון שטחי קוסמטי בלבד.

כאן יצוין כי הנתבע לא הציג עדות נגדית לדברים אלו (קרי: הטענות להמשך הרטיבות וביקורו של הנתבע בחודש 3/10). הנתבע התייחס בתצהירו אך ורק לכך שלא היו פניות בכתב במהלך התקופה, ולכך שהפניות עד לחודש 9/12 היו "בעניינים מינוריים" כהגדרתו (סעיף 5 (ד) לתצהירו).

  1. ביום 22.10.10 אירע בבית הצפוני פיצוץ של צינור באסלת שירותי ההורים שבקומה השנייה. פיצוץ זה גרם לנזילה שהגיעה עד למרתף הבית. עקב הפיצוץ והנזילה, התובעים הפעילו את חברת הביטוח, ושרברב מטעמה תיקן את הפיצוץ. בנוסף, המבטחת ביצעה על חשבונה את כל התיקונים שנדרשו בעקבות הנזילה: החלפת ריצוף המרתף וחדר שינה הורים וייבוש רצפת המסדרון בקומה העליונה. כמו כן, חברת הביטוח פיצתה את התובעים על נזקי התכולה (עלות ניקוי השטיחים שנרטבו ופיצוי בגין ירידת ערכם –חו"ד השמאי קייזר מיום 15.3.11 שצורפה למוצגי הנתבעים).

כפי שיובהר בהמשך, המומחה התייחס לאירועים הביטוחיים, אירוע זה והאירוע הנוסף, וקבע כי חדירת הרטיבות לקירות הבית אינה קשורה לאירועים הביטוחיים, שכן באותם אירועים נזקי הרטיבות היו מתוך פנים הבית.

במהלך ביקור שמאי חברת הביטוח (השמאי קייזר), התובע 3 ציין בפניו כי הבית "ללא אירועים קודמים" (חוות הדעת מיום 28.3.11, מוצגי הנתבעים). הנתבעים טענו כי רישום זה מוכיח שלא היו בעיות בבית עד אותו מועד. אין בטענה זו ממש. התובע 3 אינו דובר היטב את השפה העברית, ולפי אותו דו"ח התובעת 4 כן התייחסה לקיומה של חדירת מים עקב איטום לקוי (עמ' 5 לחוות הדעת של השמאי קייזר מיום 28.3.11). יתרה מכך, הנתבע עצמו הודה כי הגיע לבצע תיקונים בשנת 2009 לאחר שהוזמן בגין תלונות וטענות שונות, ולא שלל את עדותה של התובעת ביחס למקרים נוספים.

 

  1. לפי עדותה של התובעת,  בחורף שנת 2010 ובשנת 2011 הרטיבות חזרה על עצמה בשני הבתים, ואילו הנתבע שב וביצע תיקונים שטחיים בלבד. התובעת ציינה כי בשלב מסוים חדלה מפניות באמצעות המייל, משום שהנתבע השיב באופן טלפוני בלבד, ולכן בשלב מסוים ההתנהלות מול הנתבע הייתה טלפונית בלבד (עמ' 96 ש' 8 – 10).

--- סוף עמוד  5 ---

אני מקבלת את עדותה של התובעת בנושא זה. ראשית, התובעת הותירה רושם מהימן בעדותה, לא התחמקה ממענה כן ושלם לשאלות שונות, גם בלתי נוחות לעמדתה. המייל של התובעת מיום 3.2.09 מוכיח שכבר אז הנתבע הופנה לבעיית רטיבות בקיר חיצוני. שנית, הנתבע לא הציג גרסה שלו בנושא זה. שלישית, עדותו זו של הנתבע, לפיה עד לשנת 2012 היו  פניות בנושאים מינוריים אינה מתיישבת בשום צורה ואופן עם הקביעות הברורות של המומחה מטעם בית המשפט בתיק זה, לפיהן היו נזקי רטיבות בבית, ועם התמונות שהוצגו, המתעדות נזקים אלו. בלתי מסתבר כי תלונות על נזקים מסוג זה לא הובאו לידיעתו של  הנתבע. רביעית, עדותו זו של הנתבע בדבר פניות "בנושאים מינוריים" אינה מתיישבת בשום צורה עם האמור במכתב מיום 14.10.12, עליו חתום הנתבע. באותו מכתב, הנתבע כתב כי בכל פעם שהתגלו בעיות, הוא הגיע ביום שהודיעו לו על כך, וכי הדבר נכון "גם לבעית הרטיבות וגם כאשר צינור המים התפוצץ" (כלשונו). כלומר: הנתבע הודה שהיה ידוע לו אודות בעיית רטיבות. חמישית, עדותה של התובעת נתמכת ברישום בחו"ד השמאי קייזר מיום 28.3.11, שם התובעת מסרה למבטחת (בתחילת שנת 2011) על קיומה של בעיית איטום בקיר המערבי, וכי "הקבלן מטפל בבעיות אלו במסגרת אחריותו". הנתבעים טענו, כי אמירה זו מוכיחה שאכן טיפלו בבעיה, אלא שבטענתם קיים כשל כפול: האחד, לו טיפלו כראוי, לא הייתה הבעיה קיימת כעבור שנה, כאשר המהנדס ברגמן הגיע למקום. השני, אם נכונה טענתם של הנתבעים כי טיפלו בבעיה, המשמעות היא שהנתבעים ידעו בשנת 2011 על בעיית רטיבות, שלא ניתן להגדירה כ"בעיה מינורית". זאת, בניגוד לעדותו של הנתבע לפיה עד לשנת 2012 טיפל ב"בעיות מינוריות" בלבד. אף אין ממש בטענת הנתבעים הנתלים בחו"ד השמאי קייזר מיום 12.4.11 (גם במוצגי הנתבעים), שם נרשם כי "הנזקים הנלווים עקב כשלים במערכות האיטום הינם זניחים" (עמ' 10 לחוות הדעת). חו"ד השמאי קייזר אינה קבילה כחו"ד בתיק זה. יתרה מכך, העלויות שנקב המומחה מטעם בית המשפט בנושא תיקון נזקי הרטיבות אכן לא היו גבוהות, אולם עלויות תיקון התשתית (כלומר: ביצוע האיטום וכל הנלווה לכך) היו העלויות הגבוהות יותר. מובן, כי חו"ד השמאי קייזר, שהיא חוות דעת מטעם חברת ביטוח, האמונה על תיקון נזקים בלבד (ואינה מבטחת או מממנת תיקון תשתיות) לא אמורה הייתה להתייחס לעלויות אלו. ניתן להיווכח בכך גם מתוך עיון בפירוט העלויות. בחו"ד השמאי קייזר ההתייחסות הייתה לנזקים ולא לתיקון תשתיות (ביצוע איטום וכיו"ב). לבסוף, האמור בעמוד 10 לחו"ד השמאי קייזר – מיום 12.4.11 מדגים שוב את העובדה שהבעיות  הנובעות מאיטום לקוי נמשכו לאורך השנים ותוצאתן נצפתה על ידי השמאי קייזר כאשר טיפל באירוע הביטוחי.

  1. ביום 25.10.11 התרחש פיצוץ נוסף בצינור המים הראשי. גם אירוע זה טופל על ידי המבטחת.
  2. בחודש 3/12 התובעים הזמינו את חוות דעתו של המהנדס ברגמן.

הפנייה למהנדס ברגמן נעשתה כנראה לפי הפנייתו של ברוך דיל (להלן: דיל), המטפל בתחזוקת המבנים השייכים לתובעים. המהנדס ברגמן נתן לתובעים חוות דעת בדבר הליקויים

--- סוף עמוד  6 ---

הקיימים בבתים (עמ' 94 ש' 14 – 16). לאחר קבלת חוות הדעת של המהנדס ברגמן, התובעים פנו למר דוד אילוז (להלן: אילוז), מחברת "מבנים" לקבלת הצעת מחיר לתיקונים. התובעת ציינה כי הפנייה לאילוז הייתה על סמך היכרות טובה ארוכת שנים (עמ' 95 ש' 22 – 24). אילוז נתן הצעת מחיר.

אין מחלוקת כי הצעת המחיר וכן חוות דעתו הראשונה של המהנדס ברגמן לא הועברו לנתבעים בשלב זה, אלא רק בשלב מאוחר יותר (עמ' 95 ש' 25 – 28). כמו כן, התובעים לא בחנו הצעות מחיר של קבלנים נוספים (עמ' 100 ש' 22 – 32).

  1. לפי הראיות שהובאו, אילוז שוחח עם דיל, וכן עם בא כוחם דאז של התובעים (מוצג 9 – פסקה אחרונה לעמוד הראשון וכן עמ' 77 ש' 26 – 28). השלושה החליטו להתחיל בביצוע העבודות, שכן הליקויים אינם חשופים לעין, ולהזמין את המהנדס ברגמן בשנית, לאחר חשיפתם.    דרך הפעולה נמסרה לתובעת, ולאחר אישורה, החלו העבודות, בסביבות חודש יולי 2012 (עדותו של אילוז – עמ' 80 ש' 28, עדותה של התובעת – עמ' 97 ש' 18 – 20).
  2. לטענת התובעת, התובעים החליטו לבצע את התיקונים הדרושים בעצמם באמצעות אילוז, נוכח העובדה שהנתבעים כשלו במתן מענה מתאים לליקויים.
  3. אילוז העיד כי לפני שהחל בביצוע העבודות, הוא יצר קשר עם הנתבע, ומסר לנתבע את עיקרי הדו"ח של המהנדס ברגמן. מאחר שהנתבע עמד על כך שביצע את האיטום ואת הניקוז כהלכה, התובעים הורו לאילוז להתחיל בביצוע העבודות בבית הצפוני.

לעומת זאת, לפי עדותו של הנתבע (סעיף 17 לתצהירו) אילוז שוחח עמו פעם אחת בלבד, בשיחה קצרה ביותר, ובה שאל כיצד פועלת מערכת הניקוז בחצר האנגלית בבית הדרומי. לדבריו של הנתבע, הוא הסביר לאילוז כיצד המערכת פועלת, ופרט לכך לא היו בין השניים שיחות כלשהן (עמ' 124 ש' 31 – עמ' 125 ש' 18).

1
2...9עמוד הבא