פסקי דין

עסק (ארצי) 23382-01-15 הנהלת בתי המשפט נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה

01 מרץ 2017
הדפסה
בית הדין הארצי לעבודה
עס"ק 23382-01-15
  ניתן ביום 1 מרץ 2017
  1. הנהלת בתי המשפט   2. נציבות שירות המדינה   3. הממונה על השכר במשרד האוצר המערערים
 -
 1. הסתדרות העובדים הכללית החדשה  2. ועד העוזרים המשפטיים הארצי   לשכת עורכי הדין המשיבים מתייצבת בהליך
לפני: הנשיא יגאל פליטמן, השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה נציג ציבור (עובדים) מר שי צפריר, נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה נוימן בשם המערערים - עו"ד דורון יפת בשם המשיבים - עו"ד ארנה לין, עו"ד איריס ורדי, עו"ד נטע שפירא, עו"ד קרן הלפרין-מוסרי ועו"ד תמר ישראלי בשם לשכת עורכי הדין - עו"ד נעמי לנדאו
פסק דין

 

 

הנשיא יגאל פליטמן

 

 

--- סוף עמוד  3 ---

 

פתח דבר

  1. לפנינו ערעור הנהלת בתי המשפט, נציבות שירות המדינה והממונה על השכר במשרד האוצר (להלן - המדינה או המערערת) על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגי הציבור מר יגאל סוחלאוי ומר יגאל סעדיה; ס"ק 1054-11-13), [פורסם בנבו] שבו התקבלה בקשת הצד בסכסוך קיבוצי שהגישו הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן - ההסתדרות) וועד העוזרים המשפטיים הארצי (להלן - הוועד), ונפסק כי "החלטת המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים קצובים בזמן, אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 1(3) לתקשי"ר ולכן הסעיפים בחוזים האישיים המגבילים את משך זמן העסקה, דינם להתבטל".

 

לאור האמור ניתנו הצווים הבאים:

"א. צו קבוע האוסר על המדינה להפסיק את עבודתם של העוזרים המשפטיים, אך ורק בשל העובדה שהשלימו שש שנות עבודה או תקופה קצובה אחרת שנקבעה באופן חד צדדי.

ב. צו קבוע לפיו בטלים הסעיפים בהסכמים האישיים של כל עוזר משפטי, הקוצבים בזמן את תקופת ההעסקה."

המסכת העובדתית בקליפת אגוז

  1. על מנת לסייע לעבודת השופט בישראל, שספק אם יש דומה לה במדינות העולם מבחינת העומס המוטל עליו, הוחלט בסיכומו של דבר, על ידי "הגורמים המוסמכים במדינה" בשלהי שנת 2004 ובמהלך 2005כי להבדיל מהעוזרים המשפטיים שהועסקו תחילה, בעיקר בבית המשפט העליון, ללא קציבת תקופת ההעסקה, הרי -

"שהעוזרים המשפטיים (לכל שופט - י.פ) יועסקו במתכונת של העסקה בחוזה מיוחד ותקופת ההעסקה תוגבל לארבע שנים עם אפשרות הארכה לשנתיים נוספות בלבד ...

ועדה לעניין מעמדו של העוזר המשפטי שהוקמה בשנת 2008 ... הביעה דעתה כי כך יש לנהוג גם להבא, אלא שיש להאריך את התקופה המקורית בת ארבע שנים, לשנתיים נוספות, לאותם אלה מבין העוזרים המשפטיים שהצטיינו בתפקידם או שקיימות סיבות מיוחדות להארכת הכהונה".

--- סוף עמוד  4 ---

לאור האמור, הוחתמו העוזרים המשפטיים על חוזה העסקה מיוחד עם תנאים משופרים בהשוואה למשפטנים מתחילים בשירות המדינה. אותו חוזה כלל סעיף של קציבת זמן העסקה כאמור.

(ראה החלטת בית הדין האזורי מיום 25.11.14 בסעד הזמני; להלן - החלטת הביניים).

  1. קליטתם והעסקתם של העוזרים המשפטיים חייבה הקמת מערך שלם בהנהלת בתי המשפט. לשם כך הוקם מכון עוזמ"ת (להלן - המכון), על מנת שיטפל בעניינם על שלל היבטיו. לא כאן המקום להרחיב היריעה בקשר לפעולתו הברוכה של המכון. לענייננו נסתפק בציון שלושת השלבים הנוגעים לאופן קבלת העוזר המשפטי לעבודה:

       ראשית - פרסום מכרז לקליטת מועמדים למשרות של עוזרים משפטים. מועמדים העונים על תנאיו, חייבים לעבור בחינה בכתב.

       שנית - עוברי הבחינה מוזמנים לוועדה מראיינת ברשות שופט., אשר מעריכה את התאמת המועמד למשרה. אם המועמד נמצא מתאים, הוא נכנס למאגר המועמדים.

       שלישית - שופט הצריך עוזר משפטי, מבקשו מקרב המועמדים הכלולים במאגר. לשם כך עליו לראיין את המועמד ולהתרשם ממנו אישית, והוא "נדרש לראיין לפחות שלושה מועמדים מן המאגר ולבחור מבניהם" את המתאים לו (סעיף 25  להחלטת הביניים).

מעבר לאמור יצוין, כי כל שופט נתבקש מדי שנה להעריך עבודתו של עוזרו המשפטי, ולהמליץ בהתאם על הארכת חוזה עבודתו לשנה נוספת. אולם זאת, עד לתקופת ההעסקה המקסימלית בת 66 שנים, מבלי אפשרות הארכת תקופת ההעסקה מעבר לכך.

הדין

  1. על פי סעיפים 15 ו-24 לחוק שירות המדינה מינויים, התשי"ט - 1959 (להלן - חוק המינויים), אין למנות אדם לעובד מדינה אלא למשרה פנויה בתקן, וזאת לאחר פרסום מכרז ובחירת הכשיר שבכשירים.

על פי סעיף 40 לאותו חוק -

--- סוף עמוד  5 ---

"שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות...".

  1. בתקנות שירות המדינה (מינויים)(חוזה מיוחד), התש"ך-1960 (להלן - התקנות) נקבע לענייננו בסעיף 1 כי:

"הוראות סעיף 40 לחוק יחולו על העסקתם של סוגי בני אדם המפורטים להלן...

(2) אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינם צמיתה;

(3) עובד אשר נציב השירות קבע לגביו, כי עבודתו חיונית למדינה, וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או השכר המקובלים בשירות המדינה;"

בסעיף 2 לתקנות נקבע כי:

"תקופת העסקה שתיקבע בחוזה מיוחד עם אדם כאמור בטור א' לא תעלה על התקופה שלצדו בטור ב', והיא ניתנת להארכה לתקופה שלא תעלה על התקופה כאמור בטור ג': ...

(8) אדם כאמור בתקנה 1(2), (3),..., 5 שנים, 5 שנים בכל פעם."

  1. הוראה מקבילה מצויה בתקשי"ר סמן 16.414 ולפיה -

"(א) אדם אשר נציב שירות המדינה קבע כי עבודתו חיונית למדינה, וכי אין אפשרות מעשית להעסיקו במסגרת תנאי העבודה או בשכר המקובלים בשירות, יועסק על פי חוזה מיוחד לתקופה של לא יותר מחמש שנים; חוזה מיוחד זה ניתן להארכה לתקופה של לא יותר מחמש שנים בכל פעם".

  1. על המדינה חלים כללי המשפט המנהלי, והחלטותיה נבחנות ביחס למתחם האפשרויות  הסבירות במקרה הנדון. בית הדין אמנם אינו מחליף שיקוליו בשיקולי דעתה, אולם בקביעת גבולות מתחם הסבירות, במסגרת ביקורתו השיפוטית על החלטותיה, עליו לבחון, בין השאר, האם המדינה נתנה משקל ראוי לגורמים הרלבנטיים השונים שבהם עליה להתחשב; והחלטותיה תיפסלנה בשל חוסר סבירות, אם המשקל שניתן לאותם גורמים אינו ראוי בנסיבות העניין.

קיצור תולדות התיק

  1. בהחלטת הביניים ביחס לעוזרים המשפטיים שהסתיימה תקופת העסקתם הקצובה, פסק בית הדין קמא, כי "במסגרת השיקולים שמנתה המדינה, פורטו שיקולים שהתבררו כבלתי רלבנטיים. מאידך, לא נשקלו שיקולים רבים נוספים ובכללם גם שקולים חוקתיים כגון הזכות לעבודה, חופש העיסוק, הזכות שלא להיות מפוטר ללא סיבה ועוד" (סעיף 60 להחלטה).

--- סוף עמוד  6 ---

לפיכך הורה בית הדין לצדדים "לשוב לשולחן המשא ומתן" (סעיף 67 להחלטתו)ובמקביל הורה על "עיכוב הליכי הפיטורים של עוזרים משפטיים שכהונתם הייתה אמורה להסתיים עד סוף שנת 2014" (סעיף 68 להחלטה).

  1. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת הביניים נדחתה מבלי להידרש לתגובת המשיבים, משלא נמצא מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין קמא.
  2. המשא ומתן בין הצדדים כמצוות החלטת הביניים, לרבות הליך גישור לפני כב' שופט בית המשפט העליון (בדימוס) יצחק זמיר - לא צלחו, ולפיכך ניתן פסק הדין הסופי, מושא הערעור  שלפנינו.
  3. לאחר הגשת הערעור והדיון בו, הסכימו הצדדים לקיום הליך גישור נוסף, לפני נשיא בית הדין הארצי לעבודה (בדימוס) סטיב אדלר, אלא שגם הליך זה לא הבשיל לכדי הסכמה בשאלת קציבת כהונתם של העוזרים המשפטיים.
  4. מדיווחי הצדדים לגבי אותו הליך גישור, התקבל הרושם, כי הצדדים קרובים להגיע להסדר מוסכם, אלא ששתי תזכורות נוספות שקוימו הבהירו כי לא כך הם הדברים.

פסק דינו של בית הדין האזורי

  1. בפסק דינו, ביטל בית הדין קמא את הוראת קציבת הכהונה שבחוזה האישי של העוזרים המשפטיים, ואסר על הפסקת עבודתם בשל השלמת תקופת הכהונה הקצובה; זאת, בעיקרו של דבר, מהטעמים הבאים:

א.  עבודת העוזרים המשפטיים היא עבודה שלפי טיבה אינה עבודה זמנית בהתאם לסעיף 1(2) לתקנות. לפיכך, העסקתם היא על פי סעיף 1(3) לתקנות, שלגביה - תקופת ההעסקה היא לחמש שנים, עם אפשרות חידושה בכל פעם לחמש שנים נוספות, על פי סעיף 2(8) לתקנות.

ב.   למרות שעבודת העוזר המשפטי אינה עבודה זמנית כאמור, בכל זאת "המדינה בחרה לקצוב את פרק הזמן להעסקת כל עוזר משפטי ולא לאפשר העסקה מתחדשת בכל פעם לחמש שנים, כפי שמאפשרות הוראות התקנות והתקשי"ר".

ג.     שיקולי המדינה לקציבת כהונת העוזר המשפטי היו בחמישה ממדים:

--- סוף עמוד  7 ---

I - בממד האישי לאור מאפייני התפקיד הוא מתאים לעורכי דין צעירים בראשית דרכם.

II - בממד הציבורי של פתיחת השורות - תפקיד העוזר המשפטי מהווה קרש קפיצה להמשך קריירה ציבורית, ולכן יש חשיבות לתחלופה בתפקיד, כך שעובדים רבים ימלאו את התפקיד.

III - בממד הבין אישי - משרת העוזר המשפטי היא משרת אמון מקצועית מיוחדת, המחייבת אמון אישי של השופט בעוזרו ברמה הגבוהה ביותר; לכן, משום הרצון למנוע מהשופטים "לרדת לזירה" כאשר יתעורר הצורך לפטר עוזר משפטי, יש לחסוך זאת ממנו, על ידי קציבת הכהונה מראש.

IV - בממד המערכתי - אין אפשרות קידום לעוזר המשפטי.

V - בממד השיפוטי - קיימת סכנה שעוזר משפטי שרכש ידע וניסיון ברבות השנים,

עלול להיתפס בעיני הציבור כמשפיע על שיקול דעתו העצמאי והבלתי תלוי של   השופט.

ד.   בית הדין קמא הסביר, בהחלטת הביניים ובפסק דינו, מדוע חלק מהשיקולים שנשקלו אינם רלבנטיים ולא עמדו במבחן הזמן; ומנגד הוא מצא שהמדינה התעלמה לחלוטין משיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשקול בטרם קיבלה החלטתה, ובכלל זה:

I עבודת העוזר המשפטי מצריכה התמחות מיוחדת, והחלפתו בעוזר משפטי אחר לאחר שש שנים מביאה להאטת העבודה ומשיגה ההיפך מהתכלית המקורית של העסקתו;

II - קציבת כהונה מראש של העוזר המשפטי ללא אפשרות הארכה, וללא קשר            לתפקודו, פוגעת בממד האישי של העוזר המשפטי המבצע עבודתו נאמנה, ובשופט שאתו הוא  עובד, המרוצה מעבודתו.

III משרת העוזר המשפטי קיימת רק בבתי משפט, והפסקת עבודת עוזר משפטי בגלל קציבת כהונה מראש מונעת ממי שהתמקצע בתפקיד להמשיך ולבצעו.

ה.  לאור האמור פסק בית הדין קמא, כי "אין מנוס מהמסקנה שההחלטה לקצוב את משך זמן ההעסקה של העוזרים המשפטיים, ניתנה ללא שנשקלו כלל

--- סוף עמוד  8 ---

השיקולים הרלבנטיים ולכן ניתנה בחוסר סבירות ותוך חריגה מהוראות התקשי"ר."

 

הערעור

תמצית טיעון המדינה

  1. המדינה בערעורה חזרה, בעיקרו של דבר, על טעמיה בפני בית הדין האזורי לצידוק קציבה מראש של תקופת העסקה של העוזרים המשפטיים, תוך שימת דגש על הנימוקים הבאים:

א.   העוזר המשפטי הוא "יד ימינו של השופט". משרת העוזר המשפטי היא "משרת אמון אישית מקצועית מיוחדת וקליטתו למשרה לאור אפיונה מעוגנת בסעיף 1(3) לתקנות המינויים, עם תנאים גבוהים מתנאי שכר עורכי דין מתחילים במערכת."

ב.   קציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי כאמור, "נשקלה על ידי הגורמים הבכירים ביותר המוסמכים ביותר והאמונים על הרשות השופטת, חזור ושקול".

ג.     החלטת הקציבה כאמור, אינה לוקה בחוסר סבירות קיצונית, ולא נפל בה כל פגם היורד לשורשה.

ד.    בבטלו את סעיף הקציבה, סטה בית הדין קמא מכללי הביקורת המנהלית, והחליף שקול דעתו בדעת הרשות המנהלית.

ה.   שיקולי המדינה המערכתיים העומדים בבסיס הקציבה, בכל הנוגע לממד האישי - עורכי דין בראשית דרכם; לממד הציבורי - פתיחת השורות; ובכל הנוגע לממד השיפוטי - שמירת אי תלות הגורם היושב בדין; לא נס ליחם ובתוקפם הם עומדים כמונעי שחיקה הפוגעת ביעילות התפקוד של העוזר המשפטי.

ו.     בנסיבות האמורות, היה מקום ליתן תוקף להוראת קציבת משך ההעסקה מראש שבחוזה העסקתם של העוזרים המשפטיים, על פי עקרון היסוד, "שהסכמים יש לכבד".

תמצית טיעון המשיבים

  1. בטיעונם הסתמכו המשיבים בעיקר על פסק דינו של בית הדין קמא, תוך דיגוש הטעמים הבאים לדחיית הערעור:

--- סוף עמוד  9 ---

א.   קציבת כהונת העוזרים המשפטיים מראש, ללא אפשרות הארכה בדיעבד, מהווה פגיעה אנושה בזכות לעבודה ובזכות היסוד לחופש העיסוק בכבוד; בייחוד נוכח העובדה שהפסקת עבודתם כמוה כפיטורים שרירותיים ללא עילה.

ב.   העסקת העוזר המשפטי בחוזה מיוחד מכוח סעיף 40 לחוק וסעיף 1(3) לתקנות, כאילו מדובר בעבודה בעלת חיוניות מיוחדת - אין לקבלה; משאין מניעה להעסקת העוזר משפטי על פי דרך המלך של כתב מינוי שאינו מוגבל בזמן, כפי שמועסקים עובדים רגילים "בקריירת התמד".

ג.     העסקת העוזרים המשפטיים בחוזה מיוחד קצוב בזמן מהווה פגיעה אנושה בזכותם להתארגן.

ד.    קציבת כהונת העוזרים המשפטיים היא החלטה בלתי סבירה, ונימוקי המדינה לצידוקה חסרי ביסוס עובדתי ונגועים בשיקולים זרים.

ה.   בנסיבות האמורות יש לדחות את טענת כיבוד חוזה, שתנאיו הוכתבו  למעשה על ידי הנציבות.

לשכת עורכי הדין

  1. לשכת עורכי הדין בקשה להצטרף להליך כ"ידידת בית הדין", ובנייר עמדתה המפורט, היא תמכה בעמדת המשיבים כפי שהובאה בפני בית הדין.

אשר לדעתנו

נקודת המוצא ומסגרת הדיון

  1. א. בנסיבות המקרה, לא מצאנו מקום להידרש לסוגיה – האם לפנינו סכסוך כלכלי או משפטי; והאם היה מקום מלכתחילה להעסיק את העוזרים המשפטיים על פי כתב מינוי במשרה בתקן כפי שמועסקים עורכי דין בשרות המדינה.

נקודת המוצא להכרעתנו היא, כי החלטת המדינה להעסיק עוזרים משפטיים בחוזה מיוחד על פי סעיף 1(3) לתקנות המינויים, כשלעצמה הינה כדין, במסגרת פררוגטיבת הניהול שלה.

ב.  מתוך הנחת יסוד זו, בחינת החלטת המדינה לקציבת משך העסקתו של העוזר המשפטי מראש, באופן שאינו מאפשר כל שיקול דעת להארכת התקופה; חייבת להיבחן מטבע הדברים, על פי מאפייניה של משרת העוזר המשפטי.

--- סוף עמוד  10 ---

מתוך בחינת מאפייני אותה משרה כאמור, ראוי להעביר תחת שבט הביקורת     השיפוטית  את שיקול דעת המדינה בקציבת תקופת העסקת העוזר המשפטי, המועסק על פי סעיף 1(3) לתקנות המינויים.

ג.          להנחת היסוד לגבי נקודת המוצא כאמור, נוסיף הנחה נוספת, כי בחינת מאפייני משרת העוזר המשפטי צריכה להיעשות על פי ראיית המדינה את עיקרי מאפייניה של אותה משרה.

 

מאפייניה של משרת העוזר משפטי על פי ראיית המדינה

  1. "משרתו של העוזר המשפטי הינה משרת אמון מקצועית מיוחדת. ... צריכה להיות התאמה בין אישית בין השופט לבין עוזרו המשפטי, קרי, תפקיד אשר טומן בו יחסי אמון בין שופט לבין עוזרו המשפטי ... השופט מראיין לבדו לפחות שלושה מועמדים טרם בחירת עוזר על ידו. ... העוזרים המשפטיים מבצעים את תפקידם בלב ליבה של הרשות השופטת"(סעיף 71 לערעור המדינה).

"בבסיס העסקתו של העוזר המשפטי מצוי האמון שרוכש לו (הטעות במקור - י"פ) השופט הספציפי שבלשכתו הוא מועסק. העוזר המשפטי מהווה את יד ימינו של השופט" (סעיף 81 לערעור).

"מעבר לתפקידים המופיעים ב'תואר התפקיד', מתאפיין תפקיד העוזר המשפטי לשופט בקרבה הרבה שבין השופט לבין עוזרו המשפטי. ללא אמון אישי ברמה הגבוהה ביותר, לא ניתן לתפקד במסגרת יחסים של שופט-עוזר משפטי. ... האמון האישי מושתת בין היתר הן בשל העובדה שהעוזר המשפטי נחשף למידע מיוחד כגון פסקי דין, החלטות, תסקירים וחוות דעת המוגשות לבתי המשפט ויש בהם מידע חסוי או מסווג, והן בשל האחריות המיוחדת המוטלת עליו במסגרת תפקידו" (סעיף 82 לערעור).

"מעצם העובדה כי מדובר במשרת אמון מקצועית מיוחדת, נדרשת יכולת לשופט להפסיק את עבודת העוזר המשפטי בשעה שאינו מתאים בעיניו לתפקיד או שאינו שם בו את מבטחו" (סעיף 83 לערעור).

  1. מסקנת המובאות הללו מתוך ערעור המדינה היא, שהעסקת עוזרים משפטיים חיונית למערכת נוכח העומס הרב המוטל על שופטיה; וכי העוזר המשפטי, שמשרתו היא "משרת אמון אישי ומקצועי מיוחדת", יועד להיות "יד ימינו של השופט"; כך שיש לראותו לאמיתו של דבר לא כ"עוזר משפטי" אלא כ"עוזר אישי לשופט" בעבודתו המקצועית-שיפוטית.

השופט  ועוזרו המשפטי, שבו בחר, הם הם צידוקו ותכלית קיומו של המוסד הנאדר הזה ששמו מכון עוזמ"ת ועליהם הוא מושתת, למען שיפור תפקודה של הרשות השופטת, שבמרכזה, מטבע הדברים, השופט.

1
2...11עמוד הבא